/ ירמיהו פרק ז'

פסוקים

ירמיהו פרק ז'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר: הַדָּבָר -זהו דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה [2] אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר לו שיעשה כן: [3]
(ב) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהֹוָה, וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיְהֹוָה: עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְהֹוָה, [4] וְקָרָאתָ -ותתנבא [5] שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ -ותאמר, [6] שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה כָּל בית [7] יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה [8] לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיְהֹוָה [9] , אל תחשבו שבבואכם להשתחוות כאן יכופרו לכם מעשיכם הרעים, שאין הדבר כן: [10]
(ג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: כֹּה -כך [11] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל , לא הַבִּיאָה לָעֲזָרָה היא המעשה הטוב והנרצה, אלא המעשים הטובים הם תנאי אל הַבִּיאָה לָעֲזָרָה, לכן [12] הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם -ומעשיכם, [13] וַאֲשַׁכְּנָה -ואשכין [14] אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה ולא תגלו ממנו: [15]
(ד) אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְהֹוָה, הֵיכַל יְהֹוָה, הֵיכַל יְהֹוָה הֵמָּה: אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי נביאי [16] הַשֶּׁקֶר המתעים אתכם [17] ואין בהם ממש [18] לֵאמֹר -שהם אומרים [19] הֵיכַל יְהֹוָה, הֵיכַל יְהֹוָה, הֵיכַל יְהֹוָה הֵמָּה בתוכנו ולא יחריב ה' את היכלו: [20]
(ה) כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם , ויהיה זה [21] אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט אמת [22] בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ:
(ו) גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה [23] לֹא תַעֲשֹׁקוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה שהוא מקום השכינה, [24] וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ , שעבודתם [25] לְרַע לָכֶם , כי מעבודתם תמשך אליכם רעה ולא טובה [26] , ובזמן שאתם עושים זאת, אתם נופלים לפני אויביכם: [27]
(ז) וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: כאשר תעשו כן, [28] וְשִׁכַּנְתִּי -אז אשכין [29] אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה , ואשאיר אתכם תמיד [30] בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לאברהם יצחק ויעקב; היא הארץ אשר היה בדעתי ורצוני לתת אותה לכם [31] לְמִן עוֹלָם -מעת בואכם שמה [32] וְעַד עוֹלָם לנצח נצחים, ולא תגלו ממנה: [33]
(ח) הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל: הִנֵּה -אבל [34] אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר הוא ביטחון ההיכל [35] , שחשבתם שבעבור היכל ה' יעבור הקב"ה על חטאתיכם [36] , ואתם רואים [37] לְבִלְתִּי -שהוא אינו [38] הוֹעִיל -מועיל: [39]
(ט) הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר, וְקַטֵּר לַבָּעַל, וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: הֲגָנֹב -וכי תגנבו, [40] רָצֹחַ -ותרצחו, [41] וְנָאֹף -ותנאפו, [42] וְהִשָּׁבֵעַ -ותשבעו [43] לַשֶּׁקֶר, וְקַטֵּר -ותקטירו [44] לַבָּעַל, וְהָלֹךְ -ותלכו [45] אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם ויועיל לכם ההיכל ?!: [46]
(י) וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: ואחרי שתעשו את כל התועבות הללו [47] וּבָאתֶם -ותבואו [48] וַעֲמַדְתֶּם -ותעמדו [49] להתפלל [50] לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם -ותאמרו הנה בזה [51] נִצַּלְנוּ מהעונש הראוי לבוא על מעשים כאלה, [52] לְמַעַן תשובו לחטוא [53] וְלַ עֲשׂוֹת שוב [54] אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה ויהיה בית ה' סיבה ועזר לעשות התועבות בבוטחכם בו?!: [55]
(יא) הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם יְהֹוָה: הַמְעָרַת -האם כמו מערת [56] פָּרִצִים [57] הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו [58] בְּעֵינֵיכֶם ?! שכאשר יעשו התועבות ילכו להיחבא בה?!, [59] גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי את לבבכם, וראיתי כי בבואכם אלי אין לבבכם פונה אלי, אלא בלבבכם שתעשו עוד את התועבות אשר עשיתם מתחילה [60] נְאֻם -אמר [61] יְהֹוָה , ואני רואה תעלומות, ומי יִסָּתֵר מפני?! ואם תחשבו שעם כל זה לא אחריב את ביתי, זו טעות: [62]
(יב) כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: כִּי לְכוּ -התבוננו [63] נָא -עתה [64] אֶל מְקוֹמִי [65] אֲשֶׁר עמד [66] בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה לפני שנבחרה ירושלים, [67] וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ שהחרבתי אותו [68] מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל בימי עלי הכהן ולא חששתי עליו [69] , וכך אעשה בבית הזה: [70]
(יג) וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם יְהֹוָה, וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם: וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה [71] נְאֻם -אמר [72] יְהֹוָה, וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם על ידי הנביאים [73] הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר [74] וְלֹא שְׁמַעְתֶּם, וָאֶקְרָא אֶתְכֶם לשוב אלי בתשובה [75] וְלֹא עֲנִיתֶם -שבתם: [76]
(יד) וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ: וְעָשִׂיתִי -לכן אעשה [77] לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ, [78] וְלַמָּקוֹם [79] אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ בימי עלי: [80]
(טו) וְהִשְׁלַכְתִּי אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם, אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם: וְ כאשר אחריב את הבית, [81] הִשְׁלַכְתִּי -אשליך [82] אֶתְכֶם מֵעַל פָּנָי לגולה [83] כַּאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת כָּל אֲחֵיכֶם, אֵת כָּל זֶרַע אֶפְרָיִם: [84]
(טז) וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע בִּי כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ: וְאַתָּה ירמיהו [85] , אומר לו השם יתברך, ציוויתי רק שתעמוד בשער בית ה' [86] שהם באים להשתחוות ותוכיחם, אבל [87] אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה [88] וּתְפִלָּה, וְאַל תִּפְגַּע [89] בִּי שאעשה בזכותך [90] כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ -אליך [91] כלל: [92]
(יז) הַאֵינְךָ רֹאֶה מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם: הַאֵינְךָ -וכי אין אתה [93] רֹאֶה מָה הֵמָּה -שהם [94] עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלִָם: [95]
(יח) הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי: כל אחד מבני הבית מסייע לעבירה, [96] הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים -מדליקים [97] אֶת הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק [98] , והכל כדי לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים -מיני מאכלים להגיש מנחה [99] לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, [100] וְהַסֵּךְ -ואז לנסך [101] נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים , ואין עושים זאת לתיאבון אלא רק [102] לְמַעַן הַכְעִסֵנִי:
(יט) הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים?! נְאֻם יְהֹוָה, הֲלוֹא אֹתָם לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם: וכי הַ אם באמת הם סבורים כי [103] אֹתִי הֵם מַכְעִסִים?! [104] נְאֻם -אמר [105] יְהֹוָה, הֲלוֹא אֹתָם -את עצמם הם מכעיסים [106] , כי הנה אנוכי לא אתפעל משום דבר [107] , והכעס והחרון אף יבואו עליהם [108] ויזיקו להם, [109] לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם כי יהיו מעשיהם לבושת ולכלימה עליהם [110] שיתביישו במעשיהם הרעים: [111]
(כ) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה, וּבָעֲרָה וְלֹא תִכְבֶּה: לָכֵן בגלל שהם עשו להכעיסני [112] ובעבור המעשים הרעים ההם [113] כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה, הִנֵּה אַפִּי וַחֲמָתִי נִתֶּכֶת -יורדת ומגעת [114] אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה שהוא ירושלים, [115] עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל עֵץ הַשָּׂדֶה וְעַל פְּרִי הָאֲדָמָה, [116] וּבָעֲרָה -ותבער חמתי [117] וְלֹא תִכְבֶּה: [118]
(כא) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר: ושב הנביא על דבריו שלא לבטוח בדברי השקר אודות היכל ה' באומרו, [119] כֹּה -כך [120] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל , עתה מאחר שאינכם עושים רצוני, [121] עֹלוֹתֵיכֶם שאתם מביאים שהמה כולם כָּלִיל [122] לגבוה, [123] סְפוּ -הוסיפו אותם [124] עַל זִבְחֵיכֶם -זבחי שלמיכם [125] הנאכלים [126] וְאִכְלוּ את הַ בָשָׂר , שהואיל ואין העולות לרצון לְפָנַי למה תפסידו את הבשר?!: [127]
(כב) כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי (הוציא) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי -הרי [128] לֹא דִבַּרְתִּי אֶת -עם [129] אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים אז [130] בְּיוֹם הוֹצִיאִי (הוציא כתיב ) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי -עניין [131] עוֹלָה וָזָבַח: [132]
(כג) כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם: כִּי אִם -רק [133] אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם [134] לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי [135] וְהָיִיתִי -באופן שאהיה [136] לָכֶם לֵאלֹהִים [137] וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם -ותלכו [138] בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם: [139]
(כד) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים: וְ אותם הדורות שהיו אז [140] לֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם, וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת -בעצתם [141] ולא בעצתי [142] , והלכו [143] בִּשְׁרִרוּת [144] לִבָּם הָרָע [145] וַיִּהְיוּ בעבודת ה' [146] לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים: [147]
(כה) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ: לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה המה פוחתים והולכים, [148] וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים , ולא פעם אחת לפרקים [149] , אלא מידי [150] יוֹם הַשְׁכֵּם -בוקר בוקר [151] , אני משכים [152] וְשָׁלֹחַ -ומשלח את הנביאים להזהירם: [153]
(כו) וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם: וְ אף על פי כן [154] לוֹא -לא [155] שָׁמְעוּ אֵלַי אנשי הדור הזה, [156] וְ גם אפילו [157] לֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם , וגם אם הראו להם עונשי ה' ומופתיו [158] וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם [159] , ובזה [160] הֵרֵעוּ -עשו רעות עוד יותר [161] מֵאֲבוֹתָם שעשו את העגל: [162]
(כז) וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה: ואמר ה' לירמיהו, [163] וְדִבַּרְתָּ -אחר שתדבר [164] אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה ידעתי [165] וְלֹא -כי לא [166] יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ ויתרחקו ממך [167] ויברחו להם, [168] וְקָרָאתָ -ואם תקרא [169] אֲלֵיהֶם ידעתי [170] וְלֹא -שלא [171] יַעֲנוּכָה דבר: [172]
(כח) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם: וְאָמַרְתָּ -אז תאמר [173] אֲלֵיהֶם, זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא -לא [174] שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהָיו [175] וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אחר שייסרם בעונשים, אם כן, [176] אָבְדָה מליבם [177] הָאֱמוּנָה באל [178] וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם ולא יזכרו בה: [179]
(כט) גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה כִּי מָאַס יְהֹוָה וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ: לכן, [180] גָּזִּי -תלשי [181] נִזְרֵךְ -שערך [182] שהיה לך לפאר [183] וְהַשְׁלִיכִי אותו [184] בעפר [185] בדרך צער ואבלות, [186] וּשְׂאִי -והרימי [187] עַל שְׁפָיִם -מקומות גבוהים [188] קִינָה שתהיה נשמעת מרחוק, [189] כִּי מָאַס יְהֹוָה וַיִּטֹּשׁ -ויעזוב [190] אֶת דּוֹר -הדור הזה ששפך עליהם את [191] עֶבְרָתוֹ וחמתו: [192]
(ל) כִּי עָשׂוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻום יְהֹוָה, שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ: כִּי עָשׂוּ בְנֵי יְהוּדָה [193] הָרַע בְּעֵינַי נְאֻום -אמר [194] יְהֹוָה, שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם [195] בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו [196] לְטַמְּאוֹ -לטמא אותו: [197]
(לא) וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת" אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי: וּבָנוּ בָּמוֹת של" [198] הַתֹּפֶת" [199] אֲשֶׁר עמד [200] בְּגֵיא -בעמק [201] בֶן הִנֹּם [202] לִשְׂרֹף על הבמות [203] אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ , דבר אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לבקש, אפילו לא בשביל להקריבם לְפָנַי [204] , כי היא עבודה משוקצת אצלי: [205]
(לב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם" כִּי אִם" גֵּיא הַהֲרֵגָה וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם: לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [206] יְהֹוָה וְלֹא יֵאָמֵר -ולא יקראו לבמות [207] עוֹד בשם" [208] הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם" כִּי אִם" גֵּיא הַהֲרֵגָה ", כי שמה יפלו הרוגים רבים [209] וְקָבְרוּ -ויקברו אותם [210] בְתֹפֶת עד אשר [211] מֵאֵין -לא ישאר שם [212] מָקוֹם לקבור עוד: [213]
(לג) וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד: וְהָיְתָה -ותהיה [214] נִבְלַת הָעָם הַזֶּה אשר לא יקברו [215] מחמת חוסר מקום, [216] לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד -מפחיד [217] את העופות מעל הפגרים: [218]
(לד) וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ: וְהִשְׁבַּתִּי -ואבטל [219] מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה ובמקומם קול יללה קול בכי וצעקה, [220] כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ ולא ישאר בה איש: [221]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. ולפי שאמר לו נבואה זאת בשער בית ה', אמר כאן "הדבר אשר היה" ולא כמו בפרשיות הקודמות שם נאמר " כה אמר ה' ", להודיע כי מה שעמד בשער בית ה', מאת ה' נאמר לו דבר זה שיעשה כן (רד"ק).
3. רד"ק, אברבנאל.
4. הוא שער מזרחי כי הוא המיוחד שבשערים (רד"ק). ולמרות שהיו ז' שערים בעזרה, השער המזרחי היה היותר מיוחד שבהם (אברבנאל). ואמר לו לעמוד בשער בית ה' כי היתה הנבואה מיוחדת אל הבאים בשער להקריב קרבנות (מלבי"ם).
5. תרגום יונתן.
6. תרגום יונתן.
7. תרגום יונתן.
8. שבעה שערים היו בעזרה, שלושה בצפון ושלושה בדרום ואחד במזרח (רד"ק).
9. וחושבים כי הקרבנות וההשתחוויה הן עיקר המעשה הנרצה (מלבי"ם).
10. אברבנאל.
11. תרגום יונתן.
12. המלבי"ם.
13. מצודת ציון.
14. מצודת דוד.
15. רד"ק, מצודת דוד. ומכלל הן אתה שומע לאו, והוא שאם לא תטיבו דרכיכם תקיא אתכם הארץ וינערו רשעים ממנה (אברבנאל).
16. תרגום יונתן.
17. רד"ק, והביא ביאור נוסף שהם היו אומרים לנביא ירמיהו שה' לא יחריב את היכלו בעבור העוון ולא תחרב העיר הזאת, ואלו דברי שקר.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. ואמר שלוש פעמים היכל ה' על האולם וההיכל והדביר שכולם נקראים בשם היכל, ולזה אמר המה בלשון רבים כי שלושה המה, (אבי רד"ק, מצודת דוד). ויתכן כי הכפל בא לחזק כי כן מנהג הלשון לכפול המלות לחזק העניין פעם בשתי מלים ופעם בשלוש (רד"ק). תרגום יונתן פירש לפני היכל ה' אתם עובדים, לפני היכל ה' אתם זובחים, לפני היכל ה' אתם משתחווים, שלוש פעמים בשנה אתם מתראים לפני. והמלבי"ם מבאר אל תאמרו כי "היכל ה'" הוא "היכל ה'", דהיינו אל תחשבו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה' לכן ה' ישכון בו, לא כן, כי "היכל ה' המה" רוצה לומר דרכיכם ומעלליכם הטובים הם היכל ה', ועל ידם ישכון שם בקודש.
21. אברבנאל.
22. תרגום יונתן.
23. והוא הדין לאחרים, אלא שהזכיר אותם לפי שעל פי רוב הם עשוקים מפני חולשתם (רד"ק).
24. ובכל מקום לעשות כן הוא רע, אך במקום הזה הוא יותר רע שהוא מקום השכינה (רד"ק), כי בהיותו מקום קדושה אין ראוי שתחנף הארץ בדמים (אברבנאל).
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. רד"ק.
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. אברבנאל.
31. אברבנאל.
32. מצודת דוד.
33. אברבנאל. שכשנתתיה לכם בימי אברהם, נתתיה לכם עד עולם אם ילכו בניכם בדרכי (רד"ק).
34. מלבי"ם.
35. מצודת דוד.
36. אברבנאל.
37. רד"ק.
38. מצודת ציון.
39. מצודת ציון, כי לפעמים יבטח אדם על שקר בעבור תועלת, שיעשה עבירה שירוויח על ידה ממון, ואם כן בטח על התועלת שהגיע לו מזה הגם שהדבר שקר, אבל אתם בוטחים על דבר שהוא שקר וגם אין בו תועלת (המלבי"ם).
40. מצודת דוד.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד.
46. רש"י.
47. רד"ק.
48. תרגום יונתן.
49. תרגום יונתן.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שלא זו בלבד שאמרתם שע"י הבית הזה תשיגו סליחה על העבר, אלא גם על העתיד, עד שעל ידי המקדש תתירו לעצמכם לעשות כל תועבה.
56. רד"ק.
57. רשעים וקלי הדעת (מצודת ציון). ומה שאמר "מערת", כי כן דרך הפריצים בעשותם הרעות להאסף יחד חוץ לעיר באחת המערות להיסתר שם מבני אדם (רד"ק). והר"י קרא מביא ששמע שמערה היתה בעזרה והיו נכנסין שם אנשי משמר בשעה שהתמיד קרב ומתפללין על קרבן אחיהם שירצה, וכשקלקלו הדורות הכניסו שם ע"ז, הוא שירמיה אמר "המערת פריצים היה הבית הזה"? "גם אנכי הנה ראיתי" את אשר עושין בו.
58. לקדושה וטהרה (אברבנאל).
59. ואתם בוטחים שתינצלו בכך שתבואו אל הבית הזה (רד"ק, מצודת דוד), אין זאת אלא פריצות ועזות מצח וקושי לב שתעשו ההיפך מרצוני ותבואו לפני, זה מרד גדול והכעסה (רד"ק).
60. כי איני כמו בן אדם שיכול אחד לגנוב לבבו ולהראות לפניו מה שאין בליבו (רד"ק).
61. תרגום יונתן.
62. מלבי"ם.
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד.
65. דהיינו המשכן (מצודת דוד).
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד. ואע"פ שהיו נראין לפני שלוש פעמים בשנה, לא נשאתי לו פנים, והחרבתיו מפני רעת עמי ישראל (ר"י קרא), וסילקתי שכינתי ממנו וגלה הארון ממנו והיה עם פלשתים ולא חששתי לכבודי אחר שהיו הם מבזים אותו (רד"ק).
70. ולכן אל תבטחו על דברי השקר שאמרתם (לעיל פס' ד') "הֵיכַל יְהֹוָה, הֵיכַל יְהֹוָה, הֵיכַל יְהֹוָה הֵמָּה" (רד"ק).
71. הם התועבות אשר הזכיר למעלה (אברבנאל).
72. תרגום יונתן.
73. מצודת דוד.
74. משכים לְדַבֵּר (מצודת דוד).
75. מצודת דוד.
76. תרגום יונתן. ומצודת ציון ביאר מלשון ענייה ותשובה.
77. מצודת דוד.
78. וחוטאים ע"י הבטחון הזה (מלבי"ם), שאתם אומרים לאחר שאתם עוברים על כל העבירות שהוזכרו לעיל, נצלנו בזכות שאנו עולים לשם שלוש פעמים בשנה (ר"י קרא).
79. הוא ירושלים (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שהוא כל ארץ ישראל שתיחרב.
80. רש"י.
81. אברבנאל.
82. אברבנאל.
83. תרגום יונתן, מצודת דוד.
84. הם עשרת השבטים אשר הגלו מלכי אשור (רש"י), וכינה אותם "אפרים" לפי שהמלכות היתה לירבעם משבט אפרים ביום שנחלקה המלכות, ומשם ואילך נקראו עשרת השבטים בשם אפרים (רד"ק).
85. מצודת דוד.
86. כמבואר לעיל בפס' ב'.
87. מלבי"ם.
88. הוא לשון תפילה (מצודת ציון) וצעקה (רד"ק), וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
89. הוא עניין בקשה (מצודת ציון). ורש"י בספר בראשית (כח, יא) על הפסוק "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" פירש שהוא לשון תפילה, כמו "ואל תפגע בי" (כאן), ובמגילת רות (ט, טז) על הפסוק "אַל תִּפְגְּעִי בִי" פירש רש"י אל תפצרי בי.
90. מלבי"ם.
91. מצודת דוד.
92. כי איך תוכל לבקש ולהתפלל בעדם (מלבי"ם).
93. מצודת דוד.
94. תרגום יונתן.
95. שלא יבושו להכעיסני בגלוי בשווקים וברחובות (רד"ק). והאברבנאל ביאר שציווה השם יתברך לירמיהו (בפס' הקודם) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה" כי באמת לא אשמע אליך, וכן הוא מהמשפט והיושר כי "האינך רואה מה המה עושים בערי יהודה וגם בחצות ירושלים" בהיות המקדש בתוכם?!.
96. רד"ק, מצודת דוד. וגם מלאכה שאחד יכול לעשותה כמו עשיית הכַּוָּנִים (להלן), הם מחלקים אותה ביניהם האבות והבנים והנשים כדי שיהיה לכולם חלק במעשה (מלבי"ם).
97. מצודת ציון.
98. הכוונה לעיסה, ונקראת בצק על שם סופה של העיסה שנהיית בצק (מצודת ציון).
99. מצודת דוד. ורש"י מבאר דפוס הכוכב. ואולי קראם "כַּוָּנִים" לפי שמכוונים ליבם ודעתם אליהם לעשותם ולתקנם היטב (רד"ק, מצודת ציון).
100. רד"ק מבאר שהוא מלשון מלאכת השמים וחסרה האות אל"ף. ויש מפרשים מלשון מלוכה דהיינו לכוכב הגדול היו קורין מלכת השמים (רש"י, רד"ק בפי' השני, מצודת דוד), וכן תרגם יונתן לכוכבת שמיא. והוא השמש (מצודת ציון), שכאילו מולך על כולם (מצודת דוד). ובמדרש, מהו כונים? שהיו עובדים למלכת השמים, וזו היא הכוכבת, שכל מי שהיה לו בית טרקלין היה חופר בתוך ביתו כוי קטנה והיו מכונים אותו כנגד המזרח שכשתעלה הכוכבת יעמוד וישתחווה לה, אמר להם הקב"ה, החלפתם מעשה אבותיכם, אברהם נטל את האש ואת המאכלת להקריב את יצחק בנו, ויצחק היה טעון עצים לישרף לפני, ושרה לשה ועשתה עוגות למלאכים, ואתם החלפתם לעבודת אלילים, "הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק" (ילקוט שמעוני).
101. מצודת דוד.
102. מלבי"ם. רוצה לומר שיודעים הם שאין תועלת בעבודתם אבל כל מעשיהם להכעיסני (מצודת דוד).
103. רד"ק.
104. רוצה לומר וכי הכעס הוא בעבורי, כלומר וכי מעשיהם מזיקים לי?! (מצודת דוד), הרי לא תחול בי מידת כעס ולא מידה אחרת, ומה שנאמר בתורה (דברים לב, כא) "כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" או "הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם" (לקמן ח, יט) דיברה תורה כלשון בני אדם, אבל הוא יתברך אין בו מידת כעס, ולא מִפְּחִיתוּת המידות המצויות בבני האדם כמו הכעס וזולתו (רד"ק).
105. תרגום יונתן.
106. רד"ק.
107. אברבנאל.
108. רד"ק, אברבנאל.
109. מצודת דוד.
110. מצודת דוד.
111. רד"ק.
112. רד"ק.
113. אברבנאל.
114. רש"י. תהיה נשפכת (מצודת דוד). ואמר "נתכת" לרוב מרוצתה לבוא עליהם כדבר הניתך (רד"ק).
115. אברבנאל.
116. על הצומח כולו, כי בעבור היותו לצורך האדם יאבד (אברבנאל).
117. רד"ק.
118. רצונו לומר לא תפסק החמה עד שתכלה הכל (מצודת דוד).
119. מלבי"ם.
120. תרגום יונתן.
121. ר"י קרא.
122. רש"י, מצודת דוד.
123. אברבנאל.
124. רש"י, מצודת דוד.
125. מצודת דוד. והזכיר העולות שהן כליל, והזכיר הזבחים שהם השלמים שמהם יאכלו הבעלים בשר, ולא הזכיר חטאת ואשם כי לא היו מתוודים מחטאתם ולא שבים, ועוד כי במזיד היו חוטאים ואין מביאים קרבן על המזיד, אלא היו מביאים עולות להראות עצמם שהם עובדים את ה' בנראה, והשלמים היו מביאים לאכול בשר כדי להראות במעשיהם עבודת האל, ואמר מה לכם להביא זבחיכם ולהוסיף עוד עליהם עולות ותחשבו כי יהיו לרצון לי כמו שכתוב בהם (ויקרא א, ד) "וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו", וזה לא יהיה, כי אם אין מעשיכם רצויים לְפָנַי עולות וזבחים גם כן לא יהיו רצויים (רד"ק).
126. ר"י קרא.
127. רש"י, מצודת דוד.
128. תרגום יונתן.
129. תרגום יונתן.
130. מצודת דוד.
131. מצודת ציון.
132. ואם היתה עיקר ההוצאה בעבור הבאת הקרבנות כי בזה הכל תלוי אף בזולת שמוע בקול ה', היה אם כן מן הראוי להצטוות עליה ביום שהוצאתים ממצרים (מצודת דוד). שהרי התנאי שלי עמהם לא היה אלא (שמות יט, ה) "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (רש"י). יש מפרשים שכוונתו למצווה הראשונה שנצטוו במרה, והוא מה שאמרו רז"ל שבת ודינין במרה איפקוד, ולא ציווה אותם על דבר עולה או זבח, ויש לפרש גם כן כי עיקר המצווה לא היתה על דברי עולה וזבח אלא שמעו בקולי והייתם לי לעם, ובזה התנאי נתן להם התורה, ואין בכל עשרת הדברות זכר לעולה וזבח, ואף כשדיבר על הקרבנות לא צוה להם שיקריבו קרבן, אלא כתוב (ויקרא א, ב) "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קׇרְבָּן" אם יעשה מדעתו יהיה כך, והתמידים שציווה בהם הוא לכבוד הבית והיו באין לציבור, אבל לא ציווה ליחיד להביא קרבן אלא אם כן יחטא בשוגג (רד"ק).
133. מצודת דוד.
134. לקובעו לחובה (ר"י קרא).
135. וזה העיקר, והבאת הקרבנות היא כאחת מכל המצוות שאין נחת בהם ללא שמיעה בקול ה' (מצודת דוד).
136. אברבנאל.
137. רצונו לומר אני בעצמי אשפיע לכם טובה ללא אמצעי (מצודת דוד).
138. אברבנאל.
139. רצונו לומר לי לא תבוא תועלת מזה, רק למען ייטב לכם (מצודת דוד).
140. אברבנאל. ואף יוצאי מצרים (מצודת דוד).
141. רד"ק, מצודת דוד.
142. רד"ק.
143. רד"ק.
144. הוא עניין הבטה וראיה (מצודת ציון). ויונתן תרגם לשון הרהור הלב.
145. דהיינו מה שהראה להם לבם הרע (רש"י, רד"ק, מצודת דוד), דהיינו למה שלבם פונה אליו (רד"ק), מה שחמדו והתאוו (מצודת דוד).
146. מצודת דוד.
147. כלומר בכל יום היו פוחתים והולכים בעבודת ה' ולא היו מוסיפים והולכים (מצודת דוד). רד"ק מבאר ומה היה עונשם? שהיו "לאחור ולא לפנים" כלומר שהיתה מארה במעשה ידיהם ולא ברכה. אברבנאל מבאר שרומז בזה למה שחטאו בעגל במועצותם שהיו מתייעצים כי בושש משה, והיה זה להיותם מוטבעים באמונות המצריים כי זהו שרירות לבם הרע, ומפני זה נענשו שם, והוא אומרו "ויהיו לאחור ולא לפנים", ועל זה מפני כובד חטאתם הוצרכו למצוות הקרבנות, ואמנם אח"כ כפי הדורות שבאו נוטים אל הפשעים לא הספיקו הקרבנות, והיו עם כל זה רעים וחטאים לה' מאד. מלבי"ם מבאר שהכוונה האלהית היתה שילכו העם בשלמותם ממדרגה למדרגה לפנים עד שישרה שכינתו עליהם בתמידות ויהיה להם לאלהים, אבל הם היו לאחור ששבו לאחוריהם ממדרגה שהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש עד המדרגה השפלה שירדו ממדרגת המין האנושי ונמשלו כבהמות.
148. מצודת דוד. ולא הלכו אף פעם אחת לפנים (מלבי"ם), כי בכל דור ודור היו בהם פושעים, ורוב הדורות היו רובם פושעים אף על פי שהייתי מזהירם תמיד על ידי הנביאים (רד"ק).
149. מלבי"ם.
150. רש"י.
151. רד"ק.
152. מצודת דוד.
153. כי רוב האזהרה תהיה בבוקר קודם שילך אדם למלאכתו (רד"ק), ורצה לומר בכל יום ויום בהשכמת הבוקר בהשתדלות גדולה הייתי שולח אותם (אברבנאל).
154. אברבנאל, ומלבי"ם בפס' קודם.
155. תרגום יונתן.
156. מצודת דוד. רד"ק מבאר אנשי כל דור ודור.
157. שאם היו על כל פנים מטים אוזן ולא שומעים הייתי אומר שלא הוטבו הדברים בעיניהם, אבל הם לא רצו כלל לבחון דברי הנביאים (מלבי"ם).
158. מלבי"ם.
159. הוא עניין מליצי כאילו נתקשה ערפם עד שאינם יכולים לסובב את פניהם למול ה', ואחז במשל מבן אדם לחברו שאינו רוצה להחזיר פניו מול חבירו לשמוע דבריו (מצודת דוד).
160. מלבי"ם.
161. מצודת דוד.
162. אברבנאל. כי אבותיהם הלכו במועצות בשרירות ליבם הרע, כלומר שחקרו והתייעצו על דרכם ונטו לשרירות ליבם אחרי החקירה, אבל הם לא רצו לדרוש ולהאזין ואף לא לראות בעיניהם (מלבי"ם). רד"ק מבאר בכל דור ודור רובם הרעו מאבותם, כמו מנשה ואמון שהיו אחרונים והרבו אשמה מן הראשונים.
163. מצודת דוד.
164. אברבנאל, מלבי"ם.
165. רד"ק.
166. רד"ק, מצודת דוד.
167. מלבי"ם.
168. מצודת דוד.
169. מצודת דוד.
170. מצודת דוד.
171. מצודת דוד.
172. למאסם בתוכחתו (אברבנאל). רד"ק מבאר ואפילו אם לא יענו לך כשתקרא להם, אעפ"כ תזהיר אותם.
173. מצודת דוד.
174. תרגום יונתן.
175. רוצה לומר, אין אלה מבני ישראל אשר שמעו את דבר ה' בסיני, אלא כאילו לא שמעו בקול ה' וכאילו לא למדו מעולם מוסר (מצודת דוד).
176. מלבי"ם.
177. מצודת דוד.
178. מצודת דוד.
179. מצודת דוד. רד"ק מבאר אפילו מפיהם אבדה ונכרתה שלא יאמרו אמת בפיהם, וכל שכן בלבבם, כי רוב בני אדם מדברים בפיהם להראות עצמן טובים ואינם כך בלבבם, אבל אלה אפילו בפיהם אין אמת.
180. מצודת דוד.
181. רש"י, מצודת ציון.
182. רש"י, מצודת ציון. ונקרא כך לפי שהנזיר היה מגדל שערו (רד"ק).
183. רד"ק.
184. מצודת דוד.
185. רד"ק.
186. רד"ק, מצודת דוד.
187. מצודת ציון. ואמר והשליכי ושאי בלשון נקבה כי מדבר על כנסת ישראל (רד"ק).
188. מצודת ציון.
189. מצודת דוד.
190. רש"י.
191. רד"ק, מצודת דוד.
192. רד"ק.
193. אחז ומנשה עשו זאת, כמו שכתוב ובני יהודה עמהם (רד"ק). אברבנאל מבאר כי הזכיר הנביא שסיבות רבות היו לחורבן הבית, כי הנה מלבד תועבות הרשעים ומעשיהם בבתיהם ומחשבתם להימלט שמה כאשר ימלטו הליסטים והפריצים במערה, הנה עוד מלבד זה "עשו בני יהודה" והוא רמז למלכים הרשעים כאחז ומנשה שעשו הרע בעיני ה' בשני דברים, האחד ששמו "שקוציהם בבית אשר נקרא שמו עליו" והיו מכניסים העבודה זרה בבית ה', והשני כמבואר להלן (בפסוק לא) שבנו את הבמות המיוחדות לעבודת המולך והיו שורפים שמה את בניהם ובנותיהם באש, ולפי שהנערים היו צועקים במיתתם ובשריפתם, כדי שלא ישמעום אבותיהם היו מנגנים שם התופת בקול גדול, ולפיכך נקראו "במות התופת".
194. תרגום יונתן.
195. מלשון שקץ ותועבה (מצודת ציון). והיא עבודת הכוכבים והמזלות המתועבת (מצודת דוד).
196. הוא בית המקדש (מצודת דוד).
197. מצודת דוד.
198. מצודת דוד.
199. התופת הוא המולך שהיה [צלם] של נחושת ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכווה ונוהם, והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו (רש"י), ולפי שהיו מקישים בתופים קראו בית הבמות "תופת" על שם התופים (רש"י, מצודת דוד). ובמדרש, אמרו רז"ל אע"פ שהיו כל בתי אלילים בירושלים, המולך היה חוץ לירושלים במקום מופלג, וכיצד היה עשוי? היה צלם והיה לו שבע קנקלין והוא לפנים מהם, והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחברו, והיו מסיקין אותו מבפנים שהיה חלול, וכל אדם ואדם לפי קרבנו נכנס, כיצד? כל מי שהיה לו עוף היה נכנס לקנקל ראשון ומקריב, צאן לשני, שה לשלישי, עגל לרביעי, פר לחמישי, שור לשישי, ומי שהיה מקריב בנו היו מכניסין אותו לשביעי והוא נושקו, ועל זה נאמר (הושע יג, ב) "זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן", והיו נותנין את הבן לפני המולך והיה מסיק מבפנים עד שהיו ידיו נעשות כאור ונוטלין את התינוק ונותנים אותו לתוך ידיו והיו מביאים תופים ומקישים בהם בקול גבוה כדי שלא יהא קולו של נער יוצא ואביו שומע ומעיו הומים עליו, ולמה נקרא שמו בן הנם שקולו של תינוק היה נוהם מכח האש (ילקוט שמעוני).
200. מצודת דוד.
201. מצודת ציון.
202. וקראו לגיא "בן הנם" על שם נהמת הבן בשעה שהוא נשרף (מצודת דוד, ילקוט שמעוני), דבר אחר שהיו העומדים נוהמים ואומרים יהנה לך יערב לך יבוסם לך, לכך נקרא בן הנם (ילקוט שמעוני).
203. מצודת דוד.
204. מצודת דוד.
205. מלבי"ם. ואם ציויתי על בשר בהמה לשרוף לפני, לא ציויתי להם שישרפו בניהם ובנותיהם, והם שורפים אותם לאל אחר ואינם מרחמים עליהם לרוב אהבתם את העכו"ם (רד"ק). ובמדרש, "אשר לא צויתי" זה יפתח [-שנדר שלא כהוגן להקריב את מי שיצא לקראתו ראשון, ובתו היחידה יצאה אליו, ראה שופטים פרק יא], "ולא עלתה על לבי" זה מישע מלך מואב שנאמר (מלכים-ב' ג, כז) "וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה" ודעתם שהעלהו לשמים, "ולא עלתה על ליבי" זה יצחק בן אברהם (תענית ד.), שכאשר דיברתי לאברהם לשחוט את בנו לא עלתה על ליבי שישחטנו אלא להודיע צדקו (רש"י, רד"ק).
206. תרגום יונתן.
207. מצודת דוד.
208. מצודת דוד.
209. מצודת דוד.
210. תרגום יונתן.
211. מצודת דוד.
212. מצודת דוד.
213. מצודת דוד.
214. תרגום יונתן.
215. מצודת דוד.
216. או שיתעייפו הקוברים מרוב הרוגים (רד"ק).
217. מצודת ציון.
218. רש"י. וזו היא מידה כנגד מידה, הם ייחדו המקום ההוא להרוג שמה בניהם ובנותיהם, לכן יהיה גיא ההריגה לבנים ולאבות, ובמקום שהיה שם ניגוני התופת יהיה שם אבל גדול, או שתהיה הרעה כל כך גדולה שלא יחרדו בני אדם מזה (אברבנאל).
219. תרגום יונתן, מצודת ציון.
220. רד"ק.
221. מצודת דוד. ודרך העולם הוא שאחרי המלחמות הגדולות והרג רב יתהוו זיווגים רבים מהאלמנות שנהרגו בעליהן ואנשים שמתו נשיהם וישתדלו לקחת נשים ולהוליד בנים ליישב את הארץ החרבה, אולם עתה לא יהיה כן כי "לחרבה תהיה הארץ" (מלבי"ם).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה