(א)
וַיְהִ֥י דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
וַיְהִ֥י דְבַר
נבואה מאת
[1]
יְהֹוָ֗ה אֵלַ֥י
בענתות,
[2]
לֵאמֹֽר
-וכך אמר:
[3]
(ב)
לֹֽא תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה וְלֹֽא יִהְי֤וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה:
לֹֽא תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה
בענתות,
[4]
וְ
זאת כדי
[5]
שֶׁ
לֹֽא יִהְי֤וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה:
[6]
(ג)
כִּי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל הַבָּנִים֙ וְעַל הַבָּנ֔וֹת הַיִּלּוֹדִ֖ים בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה, וְעַֽל אִמֹּתָ֞ם הַיֹּלְד֣וֹת אוֹתָ֗ם, וְעַל אֲבוֹתָ֛ם הַמּוֹלִדִ֥ים אוֹתָ֖ם בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת:
כִּי כֹ֣ה
-כך
[7]
אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל הַבָּנִים֙ וְעַל הַבָּנ֔וֹת הַיִּלּוֹדִ֖ים
-הנולדים
[8]
בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה,
וְעַֽל אִמֹּתָ֞ם הַיֹּלְד֣וֹת אוֹתָ֗ם,
וְעַל אֲבוֹתָ֛ם הַמּוֹלִדִ֥ים אוֹתָ֖ם
[9]
בָּאָ֥רֶץ
-בעיר
[10]
הַזֹּֽאת
ענתות:
[11]
(ד)
מְמוֹתֵ֨י תַחֲלֻאִ֜ים יָמֻ֗תוּ, לֹ֤א יִסָּֽפְדוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְי֑וּ וּבַחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ:
מְמוֹתֵ֨י
-ממיתת
[12]
תַחֲלֻאִ֜ים
-תחלואי רעב
[13]
יָמֻ֗תוּ,
לֹ֤א יִסָּֽפְדוּ֙
כי יהיו טרודים בצרתם,
[14]
וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ
כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם,
[15]
לְדֹ֛מֶן
-לזבל
[16]
עַל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְי֑וּ
מושלכים,
[17]
וּבַחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ
הנשארים מן המגפה,
[18]
וְ
הואיל ולא יִקָּבְרוּ,
[19]
הָיְתָ֤ה
-תהיה
[20]
נִבְלָתָם֙ לְמַאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ:
[21]
(ה)
כִּֽי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה, אַל תָּבוֹא֙ בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ וְאַל תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד וְאַל תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם כִּֽי אָסַ֨פְתִּי אֶת שְׁלוֹמִ֜י מֵאֵ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ נְאֻם יְהֹוָ֗ה אֶת הַחֶ֖סֶד וְאֶת הָֽרַחֲמִֽים:
כִּֽי כֹ֣ה
-כך
[22]
אָמַ֣ר
לי
[23]
יְהֹוָ֗ה,
אַל תָּבוֹא֙
ל
בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ
-האָבֵל
[24]
לנחמו,
[25]
וְאַל תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד
על המתים,
[26]
וְאַל תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם
בראש,
[27]
כִּֽי אָסַ֨פְתִּי
-כִּלִּיתִי
[28]
אֶת שְׁלוֹמִ֜י
[29]
מֵאֵ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ נְאֻם
-אמר
[30]
יְהֹוָ֗ה
, אספתי מהם
אֶת הַחֶ֖סֶד וְאֶת הָֽרַחֲמִֽים
ולא אעשה עמהם חסד ולא ארחם עליהם
[31]
, וכיון שאספתי אני שלומי מהם, לא תדרוש אתה בשלומם, לא בְּאֶבְלָם ולא בשמחתם:
[32]
(ו)
וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ, וְלֹֽא יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ לָהֶֽם:
וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את
, ומחמת הריבוי
[33]
לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ,
וְלֹֽא יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם
בעבור טרדות הצרות,
[34]
וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד
-ישרטו בשרם,
[35]
וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ
-ימרטו
[36]
לָהֶֽם
שערות ראשם, כי יהיו מבולבלים בצרתם ולא יחושו על מתיהם:
[37]
(ז)
וְלֹֽא יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם עַל אֵ֖בֶל לְנַחֲמ֣וֹ עַל מֵ֑ת, וְלֹֽא יַשְׁק֤וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים עַל אָבִ֖יו וְעַל אִמּֽוֹ:
וְלֹֽא יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם
פרוסת לחם
[38]
עַל
-בעבור הבראת
[39]
אֵ֖בֶל
-הָאָבֵל
[40]
לְנַחֲמ֣וֹ עַל מֵ֑ת,
[41]
וְ
אף
[42]
לֹֽא יַשְׁק֤וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים
[43]
לשכך צערו
[44]
של כל אחד ואחד
[45]
עַל אָבִ֖יו וְעַל אִמּֽוֹ:
[46]
(ח)
וּבֵית מִשְׁתֶּ֥ה לֹא תָב֖וֹא לָשֶׁ֣בֶת אוֹתָ֑ם לֶאֱכֹ֖ל וְלִשְׁתּֽוֹת:
וּבֵית
-ולבית
[47]
מִשְׁתֶּ֥ה
נישואין
[48]
לֹא תָב֖וֹא לָשֶׁ֣בֶת אוֹתָ֑ם
-עמהם
[49]
לֶאֱכֹ֖ל וְלִשְׁתּֽוֹת
[50]
, ומה שאמרתי לך לא ללכת אליהם
[51]
הטעם הוא:
[52]
(ט)
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית מִן הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵינֵיכֶ֖ם וּבִֽימֵיכֶ֑ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה, ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֥וֹל כַּלָּֽה:
כִּי֩ כֹ֨ה
-כך
[53]
אָמַ֜ר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל,
הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית
-מבטל ומונע
[54]
מִן הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵינֵיכֶ֖ם וּבִֽימֵיכֶ֑ם
[55]
ק֤וֹל שָׂשׂוֹן
[56]
וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה,
ק֥וֹל
שמחת
[57]
חָתָ֖ן וְק֥וֹל
שמחת
[58]
כַּלָּֽה:
[59]
(י)
וְהָיָ֗ה כִּ֤י תַגִּיד֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֥ת כָּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה, וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ, עַל מֶה֩ דִבֶּ֨ר יְהֹוָ֗ה עָלֵ֙ינוּ֙ אֵ֣ת כָּל הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את וּמֶ֤ה עֲוֹנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵֽינוּ?!:
וְהָיָ֗ה כִּ֤י
-כאשר
[60]
תַגִּיד֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֥ת כָּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה,
וְאָמְר֣וּ
-וכאשר יאמרו
[61]
אֵלֶ֗יךָ,
עַל
-בעבור
[62]
מֶה֩
-מָה
[63]
דִבֶּ֨ר יְהֹוָ֗ה
דווקא
[64]
עָלֵ֙ינוּ֙ אֵ֣ת כָּל הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את
?! הלא גם הדורות הקודמים כדורו של מנשה חטאו ולא הביא עליהם הרעה,
[65]
וּמֶ֤ה עֲוֹנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵֽינוּ?!:
(יא)
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם עַל֩ אֲשֶׁר עָזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֤ם אוֹתִי֙ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּעַבְד֖וּם, וַיִּשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֑ם, וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ וְאֶת תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ:
וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם
שיהיה זה
[66]
עַל֩ אֲשֶׁר עָזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֤ם אוֹתִי֙ נְאֻם
-אמר
[67]
יְהֹוָ֗ה,
וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּעַבְד֖וּם,
וַיִּשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֑ם,
וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ
בליבם
[68]
וְאֶת תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ:
[69]
(יב)
וְאַתֶּ֛ם הֲרֵעֹתֶ֥ם לַעֲשׂ֖וֹת מֵאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם, וְהִנְּכֶ֣ם הֹלְכִ֗ים אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת לִבּֽוֹ הָרָ֔ע לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֥עַ אֵלָֽי:
וְאַתֶּ֛ם הֲרֵעֹתֶ֥ם לַעֲשׂ֖וֹת
-עשיתם הרע עוד יותר
[70]
מֵאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם,
[71]
וְהִנְּכֶ֣ם הֹלְכִ֗ים אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת
-מראה
[72]
לִבּֽוֹ הָרָ֔ע לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֥עַ אֵלָֽי:
[73]
(יג)
וְהֵטַלְתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וַעֲבַדְתֶּם שָׁ֞ם אֶת אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה:
וְהֵטַלְתִּ֣י
-לכן אשליך
[74]
אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל הָאָ֕רֶץ
-לארץ
[75]
אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם
מאז, גם
[76]
אַתֶּ֖ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם
-וגם אבותיכם,
[77]
וַעֲבַדְתֶּם
-ותעבדו
[78]
שָׁ֞ם אֶת
העמים אשר עובדים
[79]
אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙
, ותעבדו אותם
יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה
, וזאת על
[80]
אֲשֶׁ֛ר לֹֽא אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה
-חן בעיני האומות
[81]
, ולא ירחמו עליכם האויבים אלא יעבדו בכם בפרך:
[82]
(יד)
לָכֵ֛ן הִנֵּֽה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹֽא יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
וכדי לנחם אותם אמר להם הנביא
[83]
, הואיל והצרות יהיו מרובות,
[84]
לָכֵ֛ן
[85]
הִנֵּֽה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם
-אמר
[86]
יְהֹוָ֗ה,
וְ
תהיה גאולת בבל חשובה עד מאוד, עד אשר
[87]
לֹֽא יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙
על ידי מישהו בשבועתו
[88]
חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
[89]
(טו)
כִּ֣י אִם חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ עַל אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָֽם:
כִּ֣י אִם
יאמרו אז בשבועתם,
[90]
חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִ
שאר
[91]
כֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה
[92]
על ידי מלכי האומות,
[93]
וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ עַל
-אל
[94]
אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָֽם
[95]
, ובהיותם בארצם תהיה אז הגאולה חשובה בעיניהם יותר מגאולת מצרים:
[96]
(טז)
הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ לְדַיָּגִ֥ים (לדוגים) רַבִּ֛ים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְדִיג֑וּם וְאַֽחֲרֵי כֵ֗ן אֶשְׁלַח֙ לְרַבִּ֣ים צַיָּדִ֔ים וְצָד֞וּם מֵעַ֤ל כָּל הַר֙, וּמֵעַ֣ל כָּל גִּבְעָ֔ה, וּמִנְּקִיקֵ֖י הַסְּלָעִֽים:
לאחר דברי הנחמה חזר הנביא לדבריו לומר הנה הצרות ירבו מאוד
[97]
, ומבאר איך הקב"ה יַגְלֶה אותם מן הארץ באומרו,
[98]
הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ
[99]
לְדַיָּגִ֥ים (לדוגים
כתיב
) רַבִּ֛ים
[100]
נְאֻם
-אמר
[101]
יְהֹוָ֗ה,
וְדִיג֑וּם
-ויצודו דגים,
[102]
וְאַֽחֲרֵי כֵ֗ן
כאשר ישארו רק מתי מספר נחבאים במערות ועל ההרים,
[103]
אֶשְׁלַח֙ לְרַבִּ֣ים צַיָּדִ֔ים
[104]
שיחפשו אחריהם
[105]
וְצָד֞וּם
-ויצודו אותם
[106]
מֵעַ֤ל כָּל הַר֙,
וּמֵעַ֣ל כָּל גִּבְעָ֔ה,
וּמִנְּקִיקֵ֖י
-וּמִשִּׁינֵּי
[107]
הַסְּלָעִֽים
שם הם בורחים:
[108]
(יז)
כִּ֤י עֵינַי֙ עַל כָּל דַּרְכֵיהֶ֔ם, לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ מִלְּפָנָ֑י, וְלֹֽא נִצְפַּ֥ן עֲוֹנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי:
כִּ֤י עֵינַי֙ עַל כָּל דַּרְכֵיהֶ֔ם,
[109]
לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ
דרכיהם
מִלְּפָנָ֑י,
[110]
וְלֹֽא נִצְפַּ֥ן
-נסתר
[111]
עֲוֹנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי:
[112]
(יח)
וְשִׁלַּמְתִּ֣י רִֽאשׁוֹנָ֗ה מִשְׁנֵ֤ה עֲוֹנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת אַרְצִ֑י בְּנִבְלַ֤ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙, וְתוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָלְא֖וּ אֶת נַחֲלָתִֽי:
וְ
טרם בוא הגאולה
[113]
שִׁלַּמְתִּ֣י
-אשלם להם
[114]
רִֽאשׁוֹנָ֗ה
-בתחילה
[115]
מִשְׁנֵ֤ה
-על מה ששנו
[116]
עֲוֹנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם
לעשות עוונות אבותיהם
[117]
ולכפלם שוב,
[118]
עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת אַרְצִ֑י
[119]
בְּנִבְלַ֤ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙,
[120]
וְ
עִם
[121]
תוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָלְא֖וּ אֶת נַחֲלָתִֽי:
[122]
(יט)
יְהֹוָ֗ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י, וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ, הֶ֖בֶל וְאֵֽין בָּ֥ם מוֹעִֽיל:
ובעבור שהודיע ה' לנביא את עניין הגאולה העתידה, לכן דיבר הנביא עליהם ואמר,
[123]
יְהֹוָ֗ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י,
[124]
וּמְנוּסִ֖י
-והמפלט שלי
[125]
בְּי֣וֹם צָרָ֑ה
[126]
לכן בך אבטח
[127]
, והנה אלה שאני מוכיחם על העבודה זרה אינם רוצים לשוב מדרכם הרעה
[128]
, וידעתי שסוף הדבר יהיה כי
[129]
אֵלֶ֗יךָ
אפילו ה
גּוֹיִ֤ם
[130]
יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי
-מקצות
[131]
הָ
אָ֔רֶץ
להאמין בך,
[132]
וְיֹאמְר֗וּ אַךְ שֶׁ֙קֶר֙
האלילים אשר
[133]
נָחֲל֣וּ
[134]
אֲבוֹתֵ֔ינוּ,
הֶ֖בֶל
המה
[135]
וְאֵֽין בָּ֥ם
-בהם
[136]
מוֹעִֽיל
-תועלת:
[137]
(כ)
הֲיַעֲשֶׂה לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים? וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים:
ובהיות עבודה הזרה מעשי ידי אדם,
[138]
הֲיַעֲשֶׂה
-וכי ראוי שיעשה
[139]
לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים?
וְ
הלא בני האדם עצמם
[140]
הֵ֖מָּה
-הם
לֹ֥א
-אינם
[141]
אֱלֹהִֽים
, ואיך יהיו מעשה ידיהם טובים מהם?!:
[142]
(כא)
לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת יָדִ֖י וְאֶת גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ כִּֽי שְׁמִ֥י יְהֹוָ֗ה:
לָכֵן֙ הִנְנִ֣י
[143]
מֽוֹדִיעָ֔ם
לאלה שאינם רוצים לשוב כי
[144]
בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת יָדִ֖י וְאֶת גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ כִּֽי שְׁמִ֥י יְהֹוָ֗ה
[145]
מושל ושליט לקיים גזרתי
[146]
, ולא יהיו עוד נבוכים בדבר כמו שהיו:
[147]