/ ירמיהו פרק מ'

פסוקים

ירמיהו פרק מ'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה, בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה: הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה [1] אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחַר שַׁלַּח -ששלח [2] אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן [3] רַב טַבָּחִים [4] מִן הָרָמָה, [5] בְּקַחְתּוֹ -בעת שלקח [6] אֹתוֹ מבין הגולים, [7] וְהוּא אָסוּר -קשור [8] בָּאזִקִּים -שלשלאות [9] בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים -אשר הוגלו [10] בָּבֶלָה -לבבל: [11]
(ב) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: וַיִּקַּח נבוזראדן [12] רַב טַבָּחִים [13] לְיִרְמְיָהוּ -את ירמיהו מבין השבויים הגולים מבני יהודה, ופתח את שלשלאות שִׁבְיוֹ, [14] וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה , למה אתה מצטער עליהם?! והלא אתה ניבאת להם ולא שמעו: [15]
(ג) וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר (דבר) הַזֶּה: וַיָּבֵא -וכן הביא [16] וַיַּעַשׂ -ועשה [17] יְהֹוָה את הרעה [18] כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר [19] כִּי חֲטָאתֶם לַיהוָה וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ להשלים עם מלך בבל לעובדו כפי שניבאת להם, [20] וְ לכן [21] הָיָה לָכֶם הַדָּבָר (דבר [22] כתיב ) הַזֶּה:
(ד) וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת, שָׁמָּה לֵךְ: וְעַתָּה הואיל ולא בכח ידו גבר נבוכדנאצר כי אם בחמת ה' בעוונם, ואתה הלא הזהרתם להשלים עימנו, אם כן אין עליך אשמה, ולכן [23] הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ -אתיר אותך [24] הַיּוֹם [25] מִן הָאזִקִּים [26] אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ כי הברירה בידך ללכת אל כל אשר תרצה, [27] אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל -לבבל, [28] בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ להשגיח בך, [29] וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל -לבבל [30] חֲדָל -מנע עצמך מלבוא איתי, [31] רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל -המקום [32] הַ טוֹב וְאֶל -המקום [33] הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת, שָׁמָּה לֵךְ:
(ה) וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ, וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ: וְעוֹדֶנּוּ -ועדיין ירמיה [34] לֹא אמר כי [35] יָשׁוּב משם לשבת בתוך העם, והבין נבוזראדן שהיתה דעתו לשוב ולכן אמר לו, [36] וְשֻׁבָה -שוב [37] אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד [38] מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם , ואין אני מכריח אותך ללכת אליו, אלא או שוב אליו [39] אוֹ אֶל כָּל מקום [40] הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ, [41] וַיִּתֶּן לוֹ נבוזראדן רַב טַבָּחִים [42] אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת [43] וַיְשַׁלְּחֵהוּ לנפשו: [44]
(ו) וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ: וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה -אל המצפה, [45] וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים -אשר נשארו עימו [46] בָּאָרֶץ:
(ז) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא הָגְלוּ בָּבֶלָה: וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר היו [47] בַּשָּׂדֶה [48] הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, [49] כִּי הִפְקִיד -מינה לפקיד [50] מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם ועשהו ממונה [51] בָּאָרֶץ -בארץ יהודה, [52] וְכִי הִפְקִיד -הניח [53] אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא הָגְלוּ בָּבֶלָה -לבבל: [54]
(ח) וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ, וְיוֹחָנָן, וְיוֹנָתָן בְּנֵי קָרֵחַ, וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת, וּבְנֵי עֵיפַי (עופי) הַנְּטֹפָתִי, וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם: וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה [55] וְ גם [56] השרים [57] יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ, [58] וְיוֹחָנָן, וְיוֹנָתָן בְּנֵי קָרֵחַ, וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת, וּבְנֵי עֵיפַי (עופי כתיב ) הַנְּטֹפָתִי, וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי באו שם, [59] הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:
(ט) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים, שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם: ולפי שהיה גדליהו עבד מלך בבל, [60] וַיִּשָּׁבַע -נשבע [61] לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם שְׁיֵשְׁבוּ בטח ושלא יראו מהיותם עובדים לכשדיים שהוא עַם פָּחוּת, כי לא יעבדו את הכשדיים אלא את מלך בבל לבדו [62] לֵאמֹר -וכך אמר להם, [63] אַל תִּירְאוּ -תפחדו [64] מֵעֲבוֹד -מהכבדת עול עבודת [65] הַכַּשְׂדִּים, שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל באמונה [66] וְיִיטַב לָכֶם כי הוא לא יכביד את העול [67] , ויסתירכם בצל כנפיו מחמת ההמון: [68]
(י) וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם: וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה ולא אלך מכאן, ומוכן תמיד [69] לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ במהלכם דרך פה לעשות לכם רע, ויש לאל ידי למנעם מלעשות כן, שהרי המלך הפקיד אותי, [70] וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ -וּדְבֵלָה [71] וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם , ואל תפחדו ואל תטמינו את קנייניכם מפני שודדים, [72] וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם לשבת בהן: [73]
(יא) וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה, וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת [74] שָׁמְעוּ כִּי נָתַן -עזב [75] מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה, וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן:
(יב) וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד: וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם בעת המלחמה, [76] וַיָּבֹאוּ אל [77] אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה -אל המצפה, [78] וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ [79] הַרְבֵּה מְאֹד:
(יג) וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה: וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר היו [80] בַּשָּׂדֶה בְּבָרְחָם מן העיר מפני הכשדים, [81] בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה -אל המצפה: [82]
(יד) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ?! וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה שיבוא ויתחבר אליך בעָרמה כדי שימצא מקום [83] לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ?! [84] וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם כי חשב שבקנאתם היו מוציאים עליו את הדיבה הזאת: [85]
(טו) וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר, אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה?!: וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ [86] אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר [87] בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר, אֵלְכָה נָּא -עכשיו [88] וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לפני שיכה אותך [89] וְאִישׁ לֹא יֵדָע מי הכהו ועל מה הוכה, [90] לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ -ויתפזרו [91] כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה -ותאבד [92] שְׁאֵרִית יְהוּדָה?!:
(טז) וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, אַל תַּעֲשֵׂה (תעש) אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל: ולא שמע גדליה לדבריו, [93] וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, אַל תַּעֲשֵׂה (תעש כתיב ) אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל -על [94] יִשְׁמָעֵאל:

הערות

1. הוא הדבר הנאמר בסוף העניין (לקמן מב, ז) "וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ" (רש"י, רד"ק, מצודת דוד), ולפי שהדיבור היה להשיב על שאלת השרים בדבר ההליכה למצרים, לזה הקדים לומר שירמיהו היה עמהם ולא הלך לבבל למרות שאסרוהו עם הגולים, כי חזר נבוזראדן והתירו (כמובא בפרק לט) ובא אל גדליהו, וגם הקדים לספר את הסיבה שבעבורה רצו ללכת למצרים, ולזה ביקשו מירמיה שישאל את פי ה', ואחרי זה אמר מה השיב ה' על זה (מצודת דוד). ובאומר "הדבר אשר היה" רצה לומר שלא היה דבר ה' אליו עוד עד אחר כל העניין שמספר אחר כיבוש ירושלים. ובדרש, איזה דבר היה אל ירמיהו אחר שלוח אותו נבוזראדן? הוא מה שאמר (להלן בפס' ה) "וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה", זהו דבר ה' שהיה אליו, כי לא היה יודע לבחור אם ילך עם הגולה או ישאר, עד שהיה לו דבר ה' כאמור (רד"ק).
2. תרגום יונתן.
3. דרך הנביאים כולם ליחס את נבואותיהם לזמן מלך מהמלכים שניבאו בימיהם, אבל אחרי שנחרבה ירושלים ולא היה עוד מלך לבית יהודה, הוצרך הכתוב ליחס את נבואת ירמיהו למאורעות החורבן (אברבנאל).
4. שר על ההורגים במצות המלך (מצודת דוד לעיל לט, ט).
5. שם עיר (מצודת ציון), והיה שם כי כשציווה נבוזראדן להוציאו מחצר המטרה ישב בתוך העם, וכשחזרו אנשי כשדים לקחת את העם בשבי להוליכם לגולה בבלה לקחו גם את ירמיהו עמהם והביאו את כולם אל העיר רמה כשהם אסורים באזיקים, ומשם שלחו נבוזראדן (מצודת דוד). רש"י מבאר שהיה גולה מעצמו עמהם, שאי אפשר לומר שנתנו נבוזראדן באזיקים שהרי ציווה נבוכדנאצר (לעיל לט, יב) שלא לעשות לירמיהו מאומה רע.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת ציון.
9. מצודת ציון. ורד"ק מבאר טבעות כבלים שיאסרו בהם הידים.
10. תרגום יונתן.
11. תרגום יונתן.
12. אברבנאל.
13. אשר מגודל אכזריותו מונה על ידי נבוכדנאצר להיות הממונה על ההורגים ושר ונגיד במלחמה על ירושלים (אברבנאל).
14. אברבנאל.
15. רש"י. וידע נבוזראדן על נבואות ירמיהו (מצודת דוד), כי היו שומעים מה שהיה מתנבא להם ירמיהו (רד"ק). אברבנאל בפס' ג' מבאר כי שמעו באמצעות יהויכין והשרים מבני יהודה שהלכו עימו בגלות לבבל שהם הודיעו להם עניין ירמיהו ונבואותיו אשר ניבא על מלכי יהודה ועל ירושלם, ואולי מזה התעורר נבוכדנצר לעלות על ירושלים, כי לא האמינו מלכי ארץ כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים אם לא בנבואות נביאיה, ומוסיף כי יתכן שגם גדליה בן אחיקם שהיה עם מלך בבל הודיעו זה, ולכן הפקיד אותו נבוכדנצר על ערי יהודה והפקיד עימו את ירמיהו, וכי גם ידעו נבוכדנצר ושריו מה שניבא ירמיהו מהמוסרות ומוטות ששלח את מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון ושאר המלכים ביד מלאכיהם, כמו שנאמר (לעיל כז, ו) "וְעַתָּה אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי", ושהיה הנביא מתרה בצדקיהו שיכנס ויכנע ביד מלך בבל, ולכן היה נבוכדנצר ושריו אוהבים את ירמיהו בעד שמועתו.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. ולא גבר נבוכדנאצר בכח ידו (מצודת דוד).
20. מצודת דוד.
21. אברבנאל.
22. דבר הזה כתיב, וקרי "הדבר", ופירושו כמו שדיבר ה' כן היה לכם (רד"ק).
23. מצודת דוד.
24. רש"י, מצודת דוד.
25. רד"ק ביאר שכאשר לקח אותו מתוך הגלות אז התירו מן האזיקים.
26. ראה ביאור לעיל בפס' א'.
27. מלבי"ם.
28. תרגום יונתן.
29. מצודת דוד.
30. תרגום יונתן.
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. מצודת דוד.
34. רד"ק, מצודת דוד.
35. רד"ק, מצודת דוד.
36. רד"ק, מצודת דוד. ורש"י מבאר כי ירמיה לא היה חפץ לשוב, ואמר לו הקב"ה "ושובה אל גדליהו" אשר הופקד על העניים הנשארים, גם הם צריכין לך כשאר הגולים.
37. רד"ק.
38. מלשון פקיד וממונה (מצודת ציון).
39. מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. כלומר או שב עם גדליה במקום שהוא נמצא, או תשב במקום אחר שתבחר בארץ, לך עשה כרצונך (רד"ק).
42. שר על ההורגים במצות המלך (מצודת דוד לעיל לט, ט).
43. שניהם עניין מנחה, והכפל רוצה לומר שני מיני מנחה (רד"ק). יונתן תרגם מַתְּנַן [-מתנות] וּנְבַזְבַּן [-וצידה]. מצודת דוד מבאר פרס מבית המלך ותשורה. ומלבי"ם מבאר שקבע לו ארוחת תמיד שיתפרנס בו.
44. מצודת דוד.
45. כי במצפה ישב (מצודת דוד).
46. אברבנאל.
47. מצודת דוד.
48. מצודת דוד מבאר כפשוטו, ורד"ק מבאר שהכוונה לכפרים. הם ברחו מן העיר מפני הכשדים (מצודת דוד), והם הקימו להם שרים להתנהג על פיהם (רד"ק).
49. כלומר גם הם שמעו וגם אנשיהם שמעו (מצודת דוד).
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד.
52. אברבנאל.
53. מצודת דוד.
54. תרגום יונתן.
55. שמזה שמינה נבוכדנצר את גדליה ראו שאין רצונו להגלות יותר רק שרוצה שתתיישב הארץ ולכן התקבצו אליו (אברבנאל, מלבי"ם).
56. מצודת דוד.
57. אברבנאל.
58. שהיה מזרע המלוכה (אברבנאל).
59. תרגום יונתן.
60. אברבנאל.
61. אברבנאל.
62. אברבנאל.
63. ביאור הגר"א יהושע א, א.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. מלבי"ם.
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד. לכן אל תיראו מן הכשדים הבאים בשליחות המלך שיבזזו אתכם (מלבי"ם).
71. רש"י. ורד"ק מבאר שהן פירות הקיץ שמייבשים אותם, כמו תאנים וזולתם.
72. מלבי"ם.
73. רד"ק. ואף כי עתה באו ולא תפשו עדיין, אמר "אשר תפשתם" כי כשיאספו כבר תפשו ערים לשבת (מצודת דוד).
74. אשר ברחו שמה בעת מלחמת נבוכנדנצר (מצודת דוד).
75. מצודת דוד.
76. מצודת דוד.
77. תרגום יונתן.
78. תרגום יונתן. כי היה להם רשות לשבת במצפה כי הם לא מרדו תחילה (מלבי"ם).
79. ראה ביאור בפס' י' לעיל.
80. מצודת דוד.
81. וחזר וכתבו כאן להסמיכו למקרא של אחריו (מצודת דוד).
82. תרגום יונתן.
83. אברבנאל.
84. כלומר גירה אותו בך להכותך מכות נפש, וכאומר והוא קיבל מאמריו (מצודת דוד).
85. אברבנאל.
86. אשר חשש שאולי גדליה לא שמע אליהם בעבור שהיו האומרים רבים (אברבנאל).
87. כי חשב שגדליה ירא מלהרגו על הספק מפני העם שיאמרו שממית בלא משפט, ואמר לו שהוא יעשה זאת ובצנעה, והשיב לו שאינו מאמין בדבר כי שקר הוא (מלבי"ם).
88. מצודת דוד.
89. מצודת דוד.
90. מצודת דוד. כי חשב שגדליה ירא מלהרגו על הספק מפני העם שיאמרו שממית בלא משפט, ואמר לו שהוא יעשה זאת ובצנעה (מלבי"ם).
91. מצודת ציון.
92. תרגום יונתן.
93. אברבנאל.
94. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה