(א)
וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ, וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר:
וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה
-אל שכם,
אֶל אֲחֵי אִמּוֹ,
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית
סבו
אֲבִי אִמּוֹ
, שידברו ויפתו את כל בעלי שכם
[1]
לֵאמֹר
-ואמר להם:
(ב)
דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה טּוֹב לָכֶם, הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי:
דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי
-תושבי
[2]
שְׁכֶם,
מַה טּוֹב לָכֶם,
הַמְשֹׁל
-האם שימשלו
בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ
-אנשים,
כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל
, כי כך יהיה, שכן אף אחד מהם לא מונה ע"י אביו
[3]
וכולם שווים,
[4]
אִם
-או שֶׁיִּ
מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד
בלבד? הרי לא טוב שיהיו הרבה מושלים, ואם אני אמשול בכם יהיה זה לטובתכם מצד הקירבה שיש בינינו
[5]
, ואם יטענו אחי כי מצד אימי שהיתה פילגש איני ראוי למשול,
[6]
וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי
ודווקא בעבור הקירבה הזו ראוי לכם בעלי שכם, להמליך אותי, ויהיו כולם נדחים מפני:
[7]
(ג)
וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא:
וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו
-בעבורו
[8]
בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי
-תושבי
[9]
שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
וַיֵּט
-אז נטה
לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ
למנותו עליהם, ולא נטה ליבם מפני טובת הכלל ולא בגלל מה שנדרו לאביו ירובעל שבנו ימלוך, רק
[10]
כִּי אָמְרוּ
מצד אימו
[11]
אָחִינוּ הוּא
ועם כולם יש לו קירבה:
[12]
(ד)
וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:
ותושבי שכם סייעו לאבימלך בכסף,
[13]
וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים
שקלי
[14]
כֶּסֶף מִבֵּית
העבודה זרה שלהם המכונה "
בַּעַל בְּרִית
",
[15]
וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים
-ריקנים מכל מעלה
[16]
וּפֹחֲזִים
-נמהרי לב
[17]
בהולים במעשיהם לעשותם בלא תבונה,
[18]
וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו:
(ה)
וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא:
וַיָּבֹא
אבימלך אל
בֵית אָבִיו עָפְרָתָה
-שבעופרה, שם היו אחיו,
[19]
וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל
אשר היו
שִׁבְעִים אִישׁ
במספר, והרג את כולם
עַל אֶבֶן אֶחָת
למעט בן אחד,
[20]
וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא
-התחבא:
[21]
(ו)
וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם:
וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי
-תושבי
[22]
שְׁכֶם וְכָל
תושבי
בֵּית מִלּוֹא,
וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ
בן גדעון
לְמֶלֶךְ
-למושל,
[23]
עִם
-סמוך
[24]
לְ
אֵלוֹן מֻצָּב
[25]
אֲשֶׁר
היה
בִּשְׁכֶם
ושימש למקום התאספות העם:
[26]
(ז)
וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא, וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:
וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם
את אשר עשו אנשי שכם, שלא רק שלא נקמו את הריגת בני גדעון אלא אף המליכו עליהם את אבימלך שהרג אותם,
[27]
וַיֵּלֶךְ
יותם
וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים,
[28]
וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא,
וַיֹּאמֶר לָהֶם,
שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי
-אדוני העיר
[29]
שְׁכֶם וְ
בעבור הגמול אשר תשמעו לי
[30]
יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים
שהוא השופט וישפוט בינינו:
[31]
(ח)
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְכָה (מלוכה עָלֵינוּ:
ויותם פתח את דבריו באמצעות משל
[32]
, וכך אמר,
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים
המובחרים, עושי פרי
[33]
כדי
לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם
עץ שיהיה להם לְ
מֶלֶךְ,
[34]
וַיֹּאמְרוּ
העצים
לַזַּיִת
-לעץ הזית,
[35]
מָלְכָה (מלוכה
כתיב)
-מלוך אתה
עָלֵינוּ
כי אתה מוציא דבר טוב, והוא השמן למאור:
[36]
(ט)
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים:
וַיֹּאמֶר לָהֶם
עץ
הַזַּיִת,
הֶחֳדַלְתִּי
-וכי אחדל מליתן
[37]
אֶת דִּשְׁנִי
-שמני הטוב
[38]
אֲשֶׁר בִּי
-בו
[39]
יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים
בנרות המנורה
[40]
וַאֲנָשִׁים
במשיחת הכהנים והמלכים
[41]
וְהָלַכְתִּי
-ואלך
לָנוּעַ
ולהיטלטל
[42]
עַל
-בעבור צרכי
[43]
הָעֵצִים
?! שהרי אם אמלוך, אעזוב בעל כרחי את עסקי ואצטרך לטרוח בצרכי המלוכה:
[44]
(י)
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:
משראו העצים כי עץ הזית לא רוצה למלוך עליהם, פנו לעץ התאנה,
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה
-לעץ התאנה
[45]
לְכִי
-בואי
[46]
אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ:
(יא)
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?!:
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה,
הֶחֳדַלְתִּי
-וכי אחדל מליתן
[47]
אֶת מָתְקִי
-מתיקותי
[48]
וְאֶת תְּנוּבָתִי
[49]
הַטּוֹבָה
הן הדבילות,
[50]
וְהָלַכְתִּי
-ואלך במקום זאת
לָנוּעַ
ולהיטלטל
[51]
עַל
-בעבור צורכי
[52]
הָעֵצִים?!:
(יב)
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן, לְכִי אַתְּ מָלְכִי (מלוכי) עָלֵינוּ:
משראו העצים כי גם עץ התאנה אינו רוצה למלוך עליהם, פנו לגפן,
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן,
[53]
לְכִי
-בואי
[54]
אַתְּ מָלְכִי (מלוכי
כתיב
) עָלֵינוּ:
(יג)
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?!:
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן,
הֶחֳדַלְתִּי
-וכי אחדל מליתן
[55]
אֶת תִּירוֹשִׁי
-היין שלי
[56]
הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים
בניסוך היין שהיה במקדש
[57]
וַאֲנָשִׁים
והמשמח אנשים,
[58]
וְהָלַכְתִּי
-ואלך במקום זאת
לָנוּעַ
ולהיטלטל
[59]
עַל
-בעבור צורכי
[60]
הָעֵצִים?!:
(יד)
וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:
משראו העצים כי גם הגפן אינה רוצה למלוך עליהם, פנו לאטד,
וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד
הוא עץ קוצני שאינו נותן פירות,
[61]
לֵךְ
-בוא
[62]
אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ:
(טו)
וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן:
ולפי שהאטד אינו עושה פרי, שמח שבחרו בו, אך בהיותו עץ נחות, לא הבין מה ראו בו להמליכו,
[63]
וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים,
אִם בֶּאֱמֶת
אני הגון למלכות
[64]
וְ
אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם
ולא עשיתם זאת בדרך לעג לצחק בי לאחר מכן,
[65]
בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי
, ובמעט הצל שיש בי אהיה עליכם למחסה,
[66]
וְאִם אַיִן
שלא תמשחו אותי אלא לצחק בי
[67]
, אז אל תחשבו כי לא אוכל להרע לכם משפל מקומי כי
[68]
תֵּצֵא אֵשׁ
ממני,
מִן הָאָטָד,
וְתֹאכַל
-ותשרוף
[69]
אף את העצים היותר משובחים ממני,
[70]
אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן
הגבוהים:
[71]
(טז)
וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ?!:
וְעַתָּה
שמעו את הנמשל,
[72]
אִם
-וכי
בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם
את ההמלכה הזאת
[73]
וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ
אחרי שלא מצאתם מישהו אחר ראוי כמו במשל העצים?!
[74]
, וחשבתם לקנות בצילו איזו שלימות,
[75]
וְאִם
-וכי
טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ
בהמלכתכם את אבימלך?!
וְאִם
-וכי
כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם
-גמלתם
לוֹ?!:
(יז)
אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן:
הרי מן הראוי היה לגמול לו טובה על
[76]
אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם
-בעבורכם,
[77]
וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד
וסיכן אותה במלחמה
[78]
, ולכן גם אם לא היה מצליח להושיעכם, רק בעבור מסירות נפשו הייתם חייבים לו טובה
[79]
, לא כל שכן
וַיַּצֵּל
-שהציל
אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן
! ואיה הגמול?!:
[80]
(יח)
וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו, שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת! וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא:
וְאַתֶּם
לא די שלא שילמתם טובה אלא עוד עשיתם הרעה, שהרי
[81]
קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו,
שִׁבְעִים אִישׁ
[82]
עַל אֶבֶן אֶחָת!
וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ
-בן שפחתו
[83]
עַל בַּעֲלֵי
-יושבי
[84]
שְׁכֶם
, וגם זה לא מתוך טובה או גמול לאבי
[85]
, ולא מפני שהוא היה נבחר מבין אחיו, אלא בחרתם בו
[86]
כִּי אֲחִיכֶם
-קרוב
[87]
הוּא
לכם מאמו השפחה
[88]
שהיא מעירכם:
[89]
(יט)
וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם:
וְ
עם כל זאת,
[90]
אִם
תאמרו שאע"פ שעשיתם רעה להרוג את בניו בעבר
[91]
, כעת
בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה
טובה, והמלכתם את בנו אבימלך לכבודו וכבוד ביתו
[92]
, אז
שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם
ויהיה זה גמולכם:
[93]
(כ)
וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא, וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
וְאִם אַיִן
-לא עשיתם זאת בעבור כבוד אבי וביתו, כי אם בעבור שאבימלך הוא אחיכם מן האם, אזי יהיה גמולכם שתהיה שנאה ומריבה ביניכם, ותאבדו כולכם, ויהיה סופכם כאשר אמר האטד אל העצים,
[94]
תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ
הנמשל לאטד,
וְתֹאכַל
-ותשרוף
[95]
אֶת בַּעֲלֵי
-יושבי
[96]
שְׁכֶם
הנמשלים לארזי הלבנון
[97]
וְאֶת בֵּית מִלּוֹא,
וְ
כן
תֵצֵא אֵשׁ
המחלוקת
[98]
מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל
-ותשרוף
[99]
אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
[100]
(כא)
וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו:
וַיָּנָס יוֹתָם
מהר גריזים,
וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה
-לִבְאֵר,
[101]
וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי
יראת
[102]
אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו
שלא יהרגנו:
[103]
(כב)
וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
וַיָּשַׂר
-והשתרר
[104]
אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל
[105]
על כרחם ובגאווה
[106]
במשך
שָׁלֹשׁ שָׁנִים
בלבד
[107]
, כשבזמן הזה לא הלך בדרך טובה ולא החזיר את ישראל למוטב
[108]
, ולאחר תקופת שלטון קצרה זו נתקיימה בו קללת יותם:
[109]
(כג)
וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה
-שנאה
[110]
ומריבה
[111]
בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי
-יושבי
[112]
שְׁכֶם,
וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
(כד)
לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם, לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:
ומאת ה' היתה זאת
[113]
לָבוֹא
-למען יבוא גמול
[114]
הֶ
חֲמַס
-הגזל
[115]
, שחמס אבימלך את המלוכה
[116]
מִ
שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְ
גמול
[117]
דָמָם,
לָשׂוּם
-לשים את העונש
[118]
עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי
-יושבי
[119]
שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו:
(כה)
וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ:
וַיָּשִׂימוּ לוֹ
לאבימלך
[120]
בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים
לתופשו ולהורגו, שהיו רגילים לשבת יחידים בראשי ההרים, ומפני שמרדו באבימלך, עשו הישר בעיניהם
[121]
וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ
שכן לא היתה אימת המלכות עליהם
[122]
, וכך למעשה חטאו אל מטרתם לארוב לאבימלך, ועל ידי כך נתוודע הדבר,
[123]
וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ
שהקימו עליו מארבים להורגו
[124]
, ולכן היה נשמר מלבוא לשכם:
[125]
(כו)
וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם, וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם:
וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד
אשר היה מאומה אחרת
[126]
וְאֶחָיו
עמו,
וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם,
וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי
-יושבי
[127]
שְׁכֶם
כי סמכו על גבורתו
[128]
וחשבו שיעזרם מול אבימלך
[129]
ושעל ידי זה יוכלו לצאת לבצור כרמיהם בפרהסיא:
[130]
(כז)
וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם, וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
וַיֵּצְאוּ
אנשי שכם אל
הַשָּׂדֶה
כי טרם בוא גַּעַל בֶּן עֶבֶד אליהם, פחדו מאבימלך לצאת אל השדה והיו נסגרים בתוך העיר,
[131]
וַיִּבְצְרוּ
[132]
אֶת כַּרְמֵיהֶם,
וַיִּדְרְכוּ
על הענבים להוציא מהם את היין,
[133]
וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים
-מחולות
[134]
משתאות ושמחות,
[135]
וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם
העבודה הזרה שלהם,
[136]
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ,
וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ:
(כח)
וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד, מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ?! הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ:
וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד,
מִי אֲבִימֶלֶךְ
להיות שר על שכם
[137]
הלא הוא פחות ונבזה
[138]
וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ?!
[139]
הלא תושבי שכם נכבדי ארץ הם, ומן הראוי שהנכבד ימשול על הפחותים והנבזים ולא להיפך!,
[140]
הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל
הוא, ואינו ירובעל עצמו שעשה לכם תשועה, ואין לעבדו בעבור אביו
[141]
, ואם תעבדו את אבימלך תעבדו עוד את פקידו,
[142]
וּזְבֻל פְּקִידוֹ
לא הועמד מירובעל עצמו, ואם אין ראוי לעבוד לאבימלך, מכל שכן לפקידו!
[143]
, ואם באתם לקנות לכם אדונים בואו
[144]
וְ
עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם
שהיה נשיא הארץ מקדם,
[145]
וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ
לאבימלך?!
[146]
הרי לא לנו היתה התשועה של גדעון אביו:
[147]
(כט)
וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ! רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה:
וּמִי יִתֵּן
-והלוואי ויתנו לי
[148]
אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה
לתמיד
[149]
אֶת אֲבִימֶלֶךְ
מהיות מושל בשכם,
[150]
וַיֹּאמֶר
געל בפני זבול, הודיע
[151]
לַאֲבִימֶלֶךְ!
רַבֶּה
-הרבה
[152]
צְבָאֲךָ
מה שתוכל
[153]
וָצֵאָה
-וצא עמי למלחמה
[154]
ונראה את גדולתך!:
[155]
(ל)
וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד, וַיִּחַר אַפּוֹ:
וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר
שכם, שהיה תחת אבימלך
[156]
אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד,
וַיִּחַר אַפּוֹ:
(לא)
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ:
ולאחר שבתרמית הבטיח זבול לגעל בן עבד להיות עימו,
[157]
וַיִּשְׁלַח
זבול
מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה
-בתרמית ובסתר
[158]
לֵאמֹר
לו,
הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה
-אל שכם, שרוצים הם להתיישב שם,
[159]
וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר
במצור
[160]
עָלֶיךָ
-בעבורך
[161]
, שלא תוכל להיכנס בה
[162]
ובכוונתם להילחם נגדך:
[163]
(לב)
וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה:
וְעַתָּה קוּם
בעוד
[164]
לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב
עליהם
[165]
בַּשָּׂדֶה:
(לג)
וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים, וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ -:
וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים,
וּפָשַׁטְתָּ
-והתפזרתם למלחמה
[166]
עַל הָעִיר
שכם,
וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ
כאשר התפאר באמרי פיו
[167]
וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ -
כפי יכלתך, אם להורגו אם לתופשו:
[168]
(לד)
וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה, וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים:
ושמע אבימלך לעצתו,
[169]
וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ
בַּ
לָיְלָה,
[170]
וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים
-כתות
[171]
כי חשב ששני ראשים יעמדו בפתח שער העיר ושני ראשים יכו את כל אשר נמצא בשדה:
[172]
(לה)
וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב:
וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד
בעלות השחר,
[173]
וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר
שכם, לסדר את מחנהו,
[174]
וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב
ללכת על העיר למלחמה
[175]
כי חשב שגעל כבר יצא לדרכו:
[176]
(לו)
וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל, הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים:
וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם
ולכן לא התרחק משער העיר,
[177]
וַיֹּאמֶר
געל
אֶל זְבֻל,
הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים,
וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל
דרך לעג ושחוק,
[178]
אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים
, וכוונתו היתה שלא יבחין בהם עד אשר יבואו פתאום:
[179]
(לז)
וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים:
וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר,
וַיֹּאמֶר
לא צל הרים הוא כי
[180]
הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ
-מההר הגבוה שבכולם,
[181]
וְרֹאשׁ אֶחָד
-וקבוצה אחת
[182]
בָּא
-באה
מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן
-מישור
[183]
מְעוֹנְנִים
, ורצה געל לשוב העירה:
[184]
(לח)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ!, צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ:
אז ניסה זבול להעתיקו מן העיר ע"י שיצית בלבו את אש הניצוח,
[185]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל,
אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ
-איה דבריך
[186]
אֲשֶׁר תֹּאמַר
-היית אומר
[187]
"
מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ
"?!,
הֲלֹא זֶה הָעָם
השייך לאיש
[188]
אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ!,
צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ:
(לט)
וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי
-בראש
[189]
בַּעֲלֵי
-תושבי
[190]
שְׁכֶם,
וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:
(מ)
וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּנָס מִפָּנָיו, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר:
וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ,
וַיָּנָס
געל ומחנהו
[191]
מִפָּנָיו,
וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים
מהבורחים
[192]
תוך כדי בריחתם ממקום המלחמה
[193]
עַד
בואם
[194]
פֶּתַח הַשָּׁעַר
של העיר
[195]
שכם:
(מא)
וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם:
וַיֵּשֶׁב
-וחזר לשבת
אֲבִימֶלֶךְ
למקום מושבו
[196]
בָּארוּמָה
הקרובה לשכם
[197]
, ולאחר זמן כאשר חזקה ידו של זבול,
[198]
וַיְגָרֶשׁ
-גירש
זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת
-מלהיכנס עוד
[199]
לשבת
בִּשְׁכֶם:
[200]
(מב)
וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ:
וַיְהִי מִמָּחֳרָת,
וַיֵּצֵא הָעָם
אשר בשכם
[201]
אל
הַשָּׂדֶה
לעסקיהם כי היה אז עת הבציר, וחשבו כי לא יחזרו אנשי אבימלך יום אחר יום להילחם בם,
[202]
וַיַּגִּדוּ
אנשי אבימלך
[203]
לַאֲבִימֶלֶךְ
שיצאו בני העיר אל השדה לעשות חפציהם:
[204]
(מג)
וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר, וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם:
וַיִּקַּח
אבימלך
אֶת הָעָם
אשר עימו,
[205]
וַיֶּחֱצֵם
-וחילק אותם
[206]
לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים
-כתות,
[207]
וַיֶּאֱרֹב
עליהם
בַּשָּׂדֶה,
וַיַּרְא
-וכאשר ראה
[208]
וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר,
וַיָּקָם עֲלֵיהֶם
אבימלך
וַיַּכֵּם
-והיכה בהם:
(מד)
וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, וַיַּכּוּם:
וַאֲבִימֶלֶךְ וְ
אחד מן
[209]
הָרָאשִׁים
-הכתות
[210]
אֲשֶׁר
היו
עִמּוֹ,
[211]
פָּשְׁטוּ
-התפזרו למלחמה,
[212]
וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר
שכם, שלא יוכלו המוכים שבחוץ להיכנס
[213]
, ולא יוכלו יושבי העיר לצאת לעזור לעם שבשדה,
[214]
וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים
האחרים
פָּשְׁטוּ
-התפזרו למלחמה
[215]
עַל כָּל
העם
אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה,
וַיַּכּוּם
-והיכו בהם:
(מה)
וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר, וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג, וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח:
וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא,
וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר,
וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג,
וַיִּתֹּץ
-והחריב
אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ
-ופיזר בה
[216]
מֶלַח
שלא תִּזָּרַע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב:
[217]
(מו)
וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית:
והנה אחרי שנעשתה עצת ה' בשכם, סיבב הקב"ה שאש האטד תאכל גם את בית מִלּוֹא שכֵני שכם,
[218]
וַיִּשְׁמְעוּ
על כך
כָּל בַּעֲלֵי
-תושבי
[219]
מִגְדַּל שְׁכֶם
אשר היתה קריה
[220]
הסמוכה לעיר שכם,
[221]
וַיָּבֹאוּ
להימלט
[222]
אֶל צְרִיחַ
-מגדל חזק
[223]
, שנמצא במקום בו היה
[224]
בֵּית
עבודה זרה בשם
[225]
"
אֵל בְּרִית
":
(מז)
וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם:
וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי
-תושבי
[226]
מִגְדַּל שְׁכֶם
מחוץ למגדל:
[227]
(מח)
וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן, הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ, וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ, וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי, מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי:
וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ
אל
הַר צַלְמוֹן,
הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר
היה
אִתּוֹ,
וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת
-הגרזן
[228]
בְּיָדוֹ,
וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים
-ענף עץ אחד,
[229]
וַיִּשָּׂאֶהָ
-ונשא את הענף,
וַיָּשֶׂם
אותו
עַל שִׁכְמוֹ,
וַיֹּאמֶר
אבימלך
אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ,
מָה
שֶׁ
רְאִיתֶם
שֶׁ
עָשִׂיתִי,
[230]
מַהֲרוּ
וְ
עֲשׂוּ כָמוֹנִי:
(מט)
וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה:
וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה
-את הענף שלו,
[231]
וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ,
וַיָּשִׂימוּ
את כל הענפים
[232]
עַל
-בסמוך אל
[233]
הַצְּרִיחַ,
וַיַּצִּיתוּ
-והבעירו
[234]
עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ
, וכך בנוסף לאנשי שכם,
וַיָּמֻתוּ
מתו
גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם
אשר היו
כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה:
(נ)
וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ, וַיִּחַן בְּתֵבֵץ, וַיִּלְכְּדָהּ:
ולפי שמהמשפט האלוהי שההורג יהרג וששופך דם האדם באדם דמו ישפך, סיבב האל יתברך שאבימלך ילך ללכוד את תבץ,
[235]
וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ,
וַיִּחַן בְּתֵבֵץ,
וַיִּלְכְּדָהּ
משום שגם אנשיה מרדו בו:
[236]
(נא)
וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל:
וּמִגְדַּל עֹז
-חזק
[237]
הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר
תבץ,
וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי
-תושבי
[238]
הָעִיר
כדי להינצל,
[239]
וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם
-כנגדם
[240]
את דלת המגדל,
וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל:
(נב)
וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ:
וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם
-כדי להילחם נגד האנשים אשר היו
[241]
בּוֹ
, וכיון שראה שלא עלה בידו,
[242]
וַיִּגַּשׁ
-ניגש הוא
עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל
שהיה עשוי מעץ
[243]
כדי
לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ
, כפי שעשה בצריח:
[244]
(נג)
וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ, וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ:
וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת
מהמגדל
[245]
פֶּלַח
-חתיכת אבן
[246]
מִ
רֶכֶב
הריחיים
[247]
עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ,
וַתָּרִץ
-וְרִצְּצָה
[248]
אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ
-ראשו
[249]
, וכך נהרג אבימלך באבן, ובזה היה מידה כנגד מידה כמו שהרג הוא את אחיו על אבן אחת:
[250]
(נד)
וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת:
ובהרגישו את מיתתו,
[251]
וַיִּקְרָא
-קרא אבימלך
מְהֵרָה
-מהר
אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו
-כלי נשקו,
[252]
וַיֹּאמֶר לוֹ
אבימלך,
שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי
-וגמור מיתתי
[253]
פֶּן יֹאמְרוּ לִי
-עלי
[254]
"
אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ
" ולקלון ייחשב לי,
[255]
וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת
אבימלך:
(נה)
וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ, וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
וַיִּרְאוּ אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ,
[256]
וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ:
(נו)
וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו:
וַיָּשֶׁב
-והשיב
אֱלֹהִים
על ראשו
[257]
אֵת
כל
[258]
רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו
ונתקיימה קללת יותם בכל פרטיה:
[259]
(נז)
וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם, וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל:
וְ
גם כן
[260]
אֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם,
וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם
-להם
[261]
קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל
על כי שילמו רעה לגדעון תחת הטובה אשר גמלם:
[262]