(א)
וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר הִנְנוּ עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ:
וַיָּבֹאוּ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
כולל שבט בנימין
[1]
אֶל דָּוִד חֶבְרוֹנָה
-לחברון
וַיֹּאמְרוּ
אליו
לֵאמֹר
-וכך אמרו לו, אף על פי שאתה ממשפחת יהודה
[2]
, אל תחשוב שרק בני יהודה הם קרוביך כי
[3]
הִנְנוּ עַצְמְךָ
-כמו חלק עצמותיך
[4]
וּבְשָׂרְךָ
גם
אֲנָחְנוּ
כי כולנו בני ישראל אחים;
[5]
(ב)
גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָ (הייתה) הַמּוֹצִיא (מוציא) וְהַמֵּבִיא (והמבי) אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל:
ואל תֹּאהַב את בני יהודה יותר מאיתנו, בחושבך שבני יהודה קדמו להמליכך, כי אנחנו הקודמים
[6]
, כי מלכת עלינו לפני כן
[7]
, שהרי
גַּם אֶתְמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם
עוד
[8]
בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה
זה אשר
הָיִיתָ (הייתה
כתיב
) הַמּוֹצִיא (מוציא
כתיב
) וְהַמֵּבִיא (והמבי
כתיב
) אֶת
-בראש
[9]
יִשְׂרָאֵל,
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לְךָ
-עליך
[10]
אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל
כולם, ולא רק על יהודה;
[11]
(ג)
וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְהֹוָה וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
לאחר שקבלוהו העם כולו, כרת דוד ברית עם הזקנים שהם הסנהדרין,
[12]
וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
אשר כח בידם להמליכו
[13]
אֶל הַמֶּלֶךְ
דוד
חֶבְרוֹנָה
-לחברון, כי שם היתה במה לזבוח זבחים
[14]
וַיִּכְרֹת לָהֶם הַמֶּלֶךְ דָּוִד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן
להיות להם לאוהב כמו ליהודה
[15]
, ולא להרע להם על אשר סמכו ידי איש בשת שנתיים, ועל כך שאיחרו להמליכו חמש שנים אחרי מות איש בושת
[16]
, ואת הברית כרת
לִפְנֵי
ארון
[17]
יְהֹוָה
[18]
אותו הביאו,
[19]
וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל
ולאחר מכן הלך דוד לירושלים;
[20]
(ד)
בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ:
בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה
היה
דָּוִד בְּמָלְכוֹ
ובמשך
אַרְבָּעִים שָׁנָה
[21]
מָלָךְ
, וימי מלכותו היו כך;
(ה)
בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה:
בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ
דוד
עַל
שבט
יְהוּדָה
במשך
שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,
[22]
וּ
לאחר מכן
בִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה;
(ו)
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלִַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה:
לאחר שהתאחדו שתי ממלכות ישראל
[23]
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ
דוד
וַאֲנָשָׁיו
אל
יְרוּשָׁלִַם אֶל
מחוז
הַיְבֻסִי
אשר היה מזרעו של אבימלך
[24]
, ואשר היו אז
יוֹשֵׁב הָאָרֶץ
-מתגוררים בירושלים, ודוד הלך לשם כדי ללכוד את מצודת ציון
[25]
, ובכניסה לעיר היה מגדל ובראשו צלמים של עבודה זרה,
[26]
וַיֹּאמֶר
עם היבוסי
[27]
לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה
למקום זה
[28]
כִּי אִם הֱסִירְךָ
-רק לאחר שתסיר את
הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים
הם הצלמים,
[29]
לֵאמֹר
-כי היו אומרים
לֹא
יוכל
יָבוֹא
-לבוא
דָוִד הֵנָּה
לכובשנו מחמת חוזק המקום;
[30]
(ז)
וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד:
וכאשר ראה דוד שאי אפשר לכבוש את העיר מצד שער העיר, הלך לצד השני ששם המצודה,
[31]
וַיִּלְכֹּד דָּוִד
מהיבוסי
[32]
אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן
אשר היה מבצר חזק
[33]
, סמוך למקום היבוס
[34]
הִיא
אשר הסבו שמה לאחר מכן ונקראה
[35]
עִיר דָּוִד
לכבוד המבצר ולכבוד דוד המלך
[36]
שכבש את המצודה בעצמו;
[37]
(ח)
וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְאֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים שְׂנֻאֵי (שנאו) נֶפֶשׁ דָּוִד עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבוֹא אֶל הַבָּיִת:
וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל
מי אשר יעלה בראשונה
[38]
מַכֵּה
-ויכה את הַ
יְבֻסִי וְ
לפני כן
יִגַּע בַּצִּנּוֹר
להפילו, והוא המגדל החזק אשר תלו בו את כל בטחונם,
[39]
וְ
אחרי זה יכה גם
[40]
אֶת הַפִּסְחִים וְאֶת הַעִוְרִים
לבל ישאר שריד ופליט
[41]
מכל
שְׂנֻאֵי (שנאו
כתיב
) נֶפֶשׁ דָּוִד
, יהיה לראש ולשר
[42]
, וראוי להכותם ולהחרימם
[43]
עַל כֵּן
-על כי
יֹאמְרוּ
-היו אומרים כי כל עוד יהיה כאן
[44]
עִוֵּר וּפִסֵּחַ
אלה הצלמים שלהם
לֹא יָבוֹא
דוד
[45]
אֶל הַבָּיִת
מבתי היבוס
[46]
, ויואב הכה בהם ונהיה לראש;
[47]
(ט)
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה:
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה
שם הכין את בית מלכותו,
[48]
וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד
וחפר תעלה גדולה סביב העיר, ומילא את החפירה ההיא מים, שלא יכנסו שם האנשים בקלות, והיא הנקראת מִלּוֹא,
[49]
וַיִּבֶן
-ובנה
דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא
-למילוא
וָבָיְתָה
-מבפנים
[50]
חומה גדולה דלתים ובריח, וכאשר לכד דוד את ירושלים שמח ליבו ויגל כבודו;
[51]
(י)
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ:
ומשם והלאה
[52]
וַיֵּלֶךְ
-הלך
דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל
ובכל עת נתגדל יותר ויותר,
[53]
וַיהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת עִמּוֹ
כך שגם באושר הנפשי נתגדל דוד
[54]
, ובעזרתו של הקב"ה אשר היה עימו, שהוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה, דוד היה מנצח בכל מלחמותיו אליהן יצא;
[55]
(יא)
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד:
ואחרי שנשלמה מלכותו על כלל ישראל, גם הגויים הזרים החלו לעבוד אותו,
[56]
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל דָּוִד
לתת לו שלום בהמלכתו
[57]
וַעֲצֵי אֲרָזִים
שלא היו מצויים בארץ ישראל
[58]
בידם,
[59]
וְחָרָשֵׁי
-ואומני
[60]
עֵץ וְחָרָשֵׁי
-ואומני
אֶבֶן
לבנות
[61]
קִיר
-קירות
[62]
וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד;
(יב)
וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:
וכאשר ראה דוד כי כל מעשיו מצליחים, ומלכי הגוים שולחים לו מנחה,
[63]
וַיֵּדַע
-הכיר
[64]
דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל
כל
[65]
יִשְׂרָאֵל וְכִי נִשֵּׂא
-הרים
[66]
מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל
להיות להם רועה טוב
[67]
, ולא תלה הדבר בזכות עצמו;
[68]
(יג)
וַיִּקַּח דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים וְנָשִׁים מִירוּשָׁלִַם אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן, וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת:
והכתוב מספר כי דוד לקח עוד פילגשים ונשים בירושלים, והוליד בנים ובנות כדי שיהיה בהם אחד אשר יהיה ראוי למלוך על העם הקדוש הזה ויהיה נאהב להש"י,
[69]
וַיִּקַּח
-ונשא
דָּוִד עוֹד פִּלַגְשִׁים
בלא כתובה ובלא קדושין
[70]
וְנָשִׁים
בכתובה וקדושין
[71]
מִירוּשָׁלִַם
[72]
אַחֲרֵי בֹּאוֹ מֵחֶבְרוֹן,
וַיִּוָּלְדוּ עוֹד לְדָוִד בָּנִים וּבָנוֹת;
(יד)
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלִָם
מבת שבע,
[73]
שַׁמּוּעַ
[74]
וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה;
(טו)
וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ:
וְ
ילד מנשים אחרות את
יִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ
[75]
וְנֶפֶג וְיָפִיעַ;
(טז)
וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט:
וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע
[76]
וֶאֱלִיפָלֶט;
[77]
(יז)
וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה:
ועד עתה, חשבו הפלישתים את דוד לבעל בריתו של אכיש
[78]
, ועתה
וַיִּשְׁמְעוּ
-כאשר שמעו
פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל
כל שבטי
יִשְׂרָאֵל,
וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ
-להילחם
[79]
אֶת
-עם
דָּוִד
, ומפני שידעו את דוד נאספו כולם,
[80]
וַיִּשְׁמַע דָּוִד
על כך
וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה
-אל מגדל עוז להתחזק בו בטרם ישאל בה'
[81]
, ומגדל זה היה ממוקם נמוך מירושלים;
[82]
(יח)
וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים:
וּפְלִשְׁתִּים
אשר ראו שדוד קרוב אל ארצם
[83]
בָּאוּ וַיִּנָּטְשׁוּ
-והתפשטו
[84]
בְּעֵמֶק רְפָאִים
סמוך לירושלים;
[85]
(יט)
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה אֶל פְּלִשְׁתִּים הֲתִתְּנֵם בְּיָדִי? וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל דָּוִד עֲלֵה כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ:
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה
מן המדבר אל עמק רפאים
[86]
אֶל
מחנה
פְּלִשְׁתִּים
למלחמה?
הֲ
אם
תִתְּנֵם בְּיָדִי?
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל דָּוִד עֲלֵה
עליהם
כִּי נָתֹן אֶתֵּן אֶת הַפְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ
ותנצחם;
(כ)
וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד, וַיֹּאמֶר פָּרַץ יְהֹוָה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים:
וַיָּבֹא דָוִד בְּבַעַל
-במישור
[87]
פְּרָצִים
[88]
וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד,
וַיֹּאמֶר
מה' היתה זאת כי אני בעם מועט הכיתי עם רב
[89]
, אין זה כי
פָּרַץ יְהֹוָה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי
בפתע פתאום
[90]
כְּפֶרֶץ מָיִם
הפורצים
[91]
, שמתפשטים לכל עבר,
[92]
עַל כֵּן קָרָא
דוד
שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים;
(כא)
וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת עֲצַבֵּיהֶם וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו:
וַיַּעַזְבוּ שָׁם
הפלשתים
אֶת עֲצַבֵּיהֶם
-אליליהם
וַיִּשָּׂאֵם
-וישרפם
[93]
דָּוִד וַאֲנָשָׁיו;
(כב)
וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת וַיִּנָּטְשׁוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים:
וַיֹּסִפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לַעֲלוֹת
למלחמה נגד דוד בבעל פרצים, כמו בתחילה
[94]
וַיִּנָּטְשׁוּ
-והתפשטו
[95]
גם כן עכשיו
[96]
בְּעֵמֶק רְפָאִים
[97]
סמוך לירושלים;
[98]
(כג)
וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהֹוָה וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲלֶה הָסֵב אֶל אַחֲרֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל בְּכָאִים:
וַיִּשְׁאַל
שוב
דָּוִד בַּיהֹוָה
אם יעלה למלחמה נגדם
[99]
וַיֹּאמֶר
לו ה',
לֹא תַעֲלֶה
ישר מולם
[100]
, כי לא הגיעה עדיין עת הישועה
[101]
, אלא
הָסֵב
-הסתובב
[102]
אֶל אַחֲרֵיהֶם
-ותבוא מאחורי מחניהם
[103]
וּבָאתָ לָהֶם
לפלשתים
[104]
מִמּוּל
אילני
[105]
הַ
בְּכָאִים
[106]
, אשר מסביב למחנה;
[107]
(כד)
וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ (בשמעך) אֶת קוֹל צְעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֶּחֱרָץ כִּי אָז יָצָא יְהֹוָה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים:
וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ (בשמעך
כתיב
) אֶת קוֹל צְעָדָה
-פסיעה
[108]
בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים
הם מלאכים הצועדים בראשי האילנות, אשר אני שולח לעזרתך
[109]
אָז תֶּחֱרָץ
-תרים קול מלחמה
[110]
, ותנוע ממקומך להילחם,
[111]
כִּי אָז יָצָא יְהֹוָה לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים;
(כה)
וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע עַד בֹּאֲךָ גָזֶר:
וַיַּעַשׂ דָּוִד כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהֹוָה וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים מִגֶּבַע
-מגבעון
[112]
עַד בֹּאֲךָ
-המקום שבאים בה
[113]
לְ
גָזֶר;