(א)
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ:
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן
-הזדקן בגופו
[1]
ואפסו כוחותיו
[2]
בָּא בַּיָּמִים
-באחרית ימיו
[3]
, בגיל שבעים
[4]
וַיְכַסֻּהוּ
-היו מכסים אותו
בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ
-ולא היה גופו מתחמם
[5]
לפי שקרע את כנף המעיל של שאול:
[6]
(ב)
וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו
הרופאים
[7]
יְבַקְשׁוּ
-יחפשו
לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה
[8]
וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
לשרת אותו
[9]
וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת
-מועילה
[10]
וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ
ובכך
וְחַם
-יהיה חם
לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
[11]
(ג)
וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ:
וַיְבַקְשׁוּ
-חיפשו
נַעֲרָה יָפָה
[12]
בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ
רק
[13]
אֶת אֲבִישַׁג
[14]
הַשּׁוּנַמִּית
-מעיר שונם
[15]
וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ:
(ד)
וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ:
וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד
-בעלת יופי מופלג
[16]
אך עדיין לא הגיעה לחצי יופיה של שרה
[17]
וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת
[18]
וַתְּשָׁרְתֵהוּ
בדבר החימום
[19]
וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ
שלא רצה דוד המלך ע"ה לעבור על איסור ריבוי נשים:
[20]
(ה)
וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו:
וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא
-היה מתפאר
[21]
ומתגאה
[22]
לֵאמֹר
-כאילו אומר
[23]
אֲנִי אֶמְלֹךְ
אחרי אבי דוד, כי חשב שהוא ראוי מאחיו
[24]
ולתכלית זו
וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב
-מרכבה לרכב בה
[25]
, להראות תכסיסי מלוכה
[26]
וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ
נטולי טחול וחקוקי רגלים
[27]
רָצִים לְפָנָיו
בכלי מלחמה, כמנהג המלכים:
[28]
(ו)
וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם:
וְלֹא עֲצָבוֹ
-העציבו
[29]
והכעיסו
[30]
בתוכחה
אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ
על מעשה שעשה שלא כהוגן
[31]
וְגַם הוּא
היה
טוֹב תֹּאַר
-יפה
מְאֹד
[32]
כאבשלום
וְאֹתוֹ יָלְדָה
אמו
[33]
חגית
[34]
אַחֲרֵי
-מיד אחר שנולד
[35]
אַבְשָׁלוֹם
בן מעכה:
[36]
(ז)
וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה:
וַיִּהְיוּ
-והיו
דְבָרָיו
בעצה
[37]
עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה
[38]
וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן
[39]
אשר שכנעם
[40]
ומשך את ליבם,
וַיַּעְזְרוּ
-הצטרפו
אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה
להמליכו:
(ח)
וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא וְשִׁמְעִי וְרֵעִי וְהַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִד לֹא הָיוּ עִם אֲדֹנִיָּהוּ:
ומאידך,
וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתָן הַנָּבִיא
שניבא ששלמה ימלוך
[41]
וְשִׁמְעִי
[42]
וְרֵעִי
[43]
וְהַגִּבּוֹרִים
עדינו, אלעזר ושמה
[44]
אֲשֶׁר לְדָוִד
-שהיו תמיד עם דוד
[45]
לֹא הָיוּ עִם
-לא הצטרפו ל
אֲדֹנִיָּהוּ
מפני שידעו שדוד רוצה להמליך את שלמה:
[46]
(ט)
וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:
וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ
ואדוניהו עשה משתה
[47]
והגיש בו
צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא
-שור פטם
[48]
עִם
-ליד
[49]
ה
אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת
-הגדולה
[50]
אֲשֶׁר אֵצֶל
-שהיתה ב
עֵין רֹגֵל
[51]
-מעיין הכובס
[52]
וַיִּקְרָא
-והזמין
אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי
-גדולי שבט
יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ
[53]
אשר נטו אחריו:
[54]
(י)
וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא:
וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא
שידע אדניה כי התנבא על המלכת שלמה
[55]
וּבְנָיָהוּ
בן יהוידע
וְאֶת הַגִּבּוֹרִים
של דוד
[56]
וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא
-לא הזמין, כי ידע שהם עם שלמה:
[57]
(יא)
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע:
וַיֹּאמֶר נָתָן
שחשש מהמלכת אדוניה בניגוד לנבואתו
[58]
אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ
-וכי לא שמעת
[59]
כִּי מָלַךְ
-המליך עצמו
אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע
שאם היה יודע היה מוחה:
[60]
(יב)
וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה:
וְעַתָּה לְכִי
ועשי על פי עצתי אשר
אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי
-והצילי
אֶת נַפְשֵׁךְ
מן המחלוקת
[61]
והביזיון
[62]
וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה
כי במלוך אדוניה יהרוג את שניכם
[63]
שלא תפריעו לו:
[64]
(יג)
לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ?!:
לְכִי וּבֹאִי
וכנסי
אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
לאחר שבננו הראשון מת
[65]
נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ
[66]
לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ
שיוולד מיד אחרי זה הנפטר
[67]
יִמְלֹךְ אַחֲרַי
ואמרת זאת על פי הנבואה שנאמרה לך
[68]
וְ
עוד אמרת כי
הוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי
–כסא מלכותי
וּמַדּוּעַ
אם כן
מָלַךְ אֲדֹנִיָהוּ?!:
(יד)
הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ:
הִנֵּה עוֹדָךְ
-תוך כדי שאת
[69]
מְדַבֶּרֶת
-תדברי
שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא
-אכנס
אַחֲרַיִךְ
אל המלך
וּמִלֵּאתִי
-והשלמתי
[70]
אֶת דְּבָרָיִךְ
את החסר בהם:
[71]
(טו)
וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת אֶת הַמֶּלֶךְ:
וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה
-לחדר משכבו
[72]
וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן
-חלש
[73]
מְאֹד וַאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית מְשָׁרַת
בדבר החימום
[74]
אֶת הַמֶּלֶךְ:
(טז)
וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ:
וַתִּקֹּד
את ראשה
[75]
בַּת שֶׁבַע וַתִּשְׁתַּחוּ
בכל גופה
[76]
לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר
- וישאל
הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ
-מה רצונך?:
[77]
(יז)
וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:
וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
שזו שבועה שלא מתירים אותה
[78]
לַאֲמָתֶךָ
-לי, ואמרת לי
כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ
מצד זה שהו בנך
[79]
יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא
מצד עצמו שהוא ראוי
[80]
יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי
וידמה כסאו לכיסאך:
[81]
(יח)
וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ:
וְעַתָּה
עוד בחייך!
הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ
ומתנהג כמורד
[82]
וְ
עד
עַתָּה
-עכשיו
[83]
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ
שאדוניה העלים את העניין ממך, וזה הסימן המובהק למרד
[84]
ואינני חושדת בך שעברת על שבועתך:
[85]
(יט)
וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא:
וַיִּזְבַּח
-ועשה משתה על אף שאתה על ערש דווי
[86]
, וזבח
שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב
-בכמות רבה
וַיִּקְרָא
-והזמין את
לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא
-לא הזמין, וזהו שלא הזמין את שלמה, מעיד שהמשתה נעשה לדבר המלכתו
[87]
, על אף שידע שהבטחת את המלוכה לשלמה:
[88]
(כ)
וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו:
וְאַתָּה
-ובאשר אליך
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ
-יקבלו ממך
[89]
, ומשכך מצפים ממך
לְהַגִּיד לָהֶם
לפני שתשכב עם אבותיך
[90]
מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו
ומי שתבחר הוא זה שימלוך:
[91]
(כא)
וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים:
וְהָיָה
אם לא תעשה כן
[92]
כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים
-חסרים ומנועים מן הגדולה, ויאמרו ששלמה לא מלך בגלל חטא אוריה
[93]
ונהיה מגורשים מן המלוכה
[94]
ואף חסרים מן העולם:
[95]
(כב)
וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא:
וְהִנֵּה עוֹדֶנָּה
-עדיין
[96]
מְדַבֶּרֶת עִם הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא בָּא
-הגיע לפני חדר המלך (בחצר או בטרקלין):
[97]
(כג)
וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא וַיָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה:
וַיַּגִּידוּ לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הִנֵּה נָתָן הַנָּבִיא
הגיע
וַיָּבֹא
נתן הנביא, מן החצר
[98]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
לאחר שהמלך ציווה להכניסו
[99]
וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ עַל אַפָּיו אָרְצָה
-כשפניו לכיוון הארץ:
(כד)
וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ "אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי"?!:
וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
האם
[100]
אַתָּה אָמַרְתָּ
מבלי להודיע לי
[101]
"אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי"?!:
[102]
(כה)
כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ!:
כִּי
-שכן, כיצד שלא בידיעת המלך
[103]
יָרַד
[104]
הַיּוֹם
אדוניה מן העיר לעין רוגל
[105]
וַיִּזְבַּח
-ועשה שם משתה ככל הנראה לשמחת המלכות
[106]
בו זבח
שׁוֹר
-שוורים
וּמְרִיא
-ושור פטם
[107]
וְצֹאן לָרֹב
-בכמות רבה
וַיִּקְרָא
-והזמין
לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ
-ומכריזים בוודאות
[108]
יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ!:
(כו)
וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא:
וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא
, וזו ראיה שהמשתה היה למלכות:
[109]
(כז)
אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת (עבדיך) עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו:
אִם מֵאֵת
-על פי ציווי
[110]
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה
אני תמה
[111]
וְלֹא
-שלא
הוֹדַעְתָּ אֶת (עבדיך
כתיב
) עַבְדְּךָ
-לעבדיך הנאמנים
[112]
ובמיוחד לי שכן בהיותי נביא היית מחויב להגיד לי
[113]
מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו:
(כח)
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי לְבַת שָׁבַע וַתָּבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמֶר קִרְאוּ לִי
[114]
לְבַת שָׁבַע
[115]
וַתָּבֹא
בת שבע
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(כט)
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר פָּדָה אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהֹוָה
(-לשון שבועה)
אֲשֶׁר פָּדָה
-הציל
אֶת נַפְשִׁי מִכָּל צָרָה:
(ל)
כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה:
כִּי כַּאֲשֶׁר
-כפי ש
נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי
לאחר מותי
וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי תַּחְתָּי
-במקומי
[116]
כִּי כֵּן אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם הַזֶּה
בעודי חי:
[117]
(לא)
וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם:
וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי
-תחיה נפש
[118]
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם
-לעולם הבא:
[119]
(לב)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן
הגדול
[120]
וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע
ראש הסנהדרין
[121]
וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
[122]
(לג)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם
-עֲבָדַי
[123]
וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה
הוא הבא מן הסוס והחמור
[124]
אֲשֶׁר לִי
, כסימן שימלוך,
[125]
וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן
-מעיין השלוח:
[126]
(לד)
וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
וּמָשַׁח
-ומשחו
אֹתוֹ
בשמן
[127]
, בין ריסי עיניו
[128]
שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר
להשמיע לרבים,
[129]
וַאֲמַרְתֶּם יְחִי
ויצליח
[130]
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
(לה)
וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי וְאֹתוֹ צִוִּיתִי לִהְיוֹת נָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה:
וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו
והוא יהיה ראשון כדרך המלך
[131]
וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי
לעיני כולם
[132]
וְהוּא יִמְלֹךְ תַּחְתָּי
-במקומי עוד בחיי
[133]
וְאֹתוֹ צִוִּיתִי
ולכן מותר לו למלוך בחיי
[134]
לִהְיוֹת נָגִיד
-מנהיג
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה
ולא תחולק המלכות עם אדוניה:
[135]
(לו)
וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן
שיחיה שלמה
[136]
וימלוך
[137]
כֵּן יֹאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
ושיסכימו בשמיים:
[138]
(לז)
כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהֹוָה עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה (יהי) עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד:
כַּאֲשֶׁר הָיָה יְהֹוָה עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יִהְיֶה (יהי
כתיב
) עִם שְׁלֹמֹה וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ
של שלמה כפי רצונך
[139]
, יותר
מִכִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד
[140]
שהוא מלך בן מלך:
[141]
(לח)
וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן:
וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי
-הקשתים
[142]
וְהַפְּלֵתִי
-הקלעים
[143]
וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל
-אל
[144]
גִּחוֹן:
(לט)
וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן
כלי עשוי דמות קרן
[145]
ובו שמן המשחה שעשה משה
[146]
מִן הָאֹהֶל
מועד
[147]
וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
(מ)
וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם:
וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים
-מזמרים
[148]
בַּחֲלִלִים
-כלי זמר דומה לקנה נקוב
[149]
וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ
(-לשון גוזמא)
[150]
בְּקוֹלָם:
(מא)
וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל, וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה?:
וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם
שמעו את הקול כאשר
[151]
כִּלּוּ
-סיימו
לֶאֱכֹל,
וַיִּשְׁמַע יוֹאָב
בהיותו שר צבא
[152]
גם
אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר
ומשמעותו,
[153]
וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ
-מה הסיבה
[154]
ש
קוֹל הַקִּרְיָה
-קבוצת אנשי העיר
[155]
הוֹמָה?:
(מב)
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וְטוֹב תְּבַשֵּׂר:
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה יוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בָּא
מעין רוגל
[156]
וַיֹּאמֶר אֲדֹנִיָּהוּ בֹּא כִּי אִישׁ חַיִל
-טוב
[157]
מעולה ומזורז
[158]
ובעל כוח לכבוש יצרו
[159]
אַתָּה וְ
לכן כאיש כזה
[160]
טוֹב תְּבַשֵּׂר:
(מג)
וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ אֲבָל אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה:
וַיַּעַן יוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לַאֲדֹנִיָּהוּ אֲבָל
הפעם אין בשורתי טובה לך
[161]
כמו שאתה חושב
[162]
, כיוון ש
אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד הִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה:
(מד)
וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ:
ולשם כך
[163]
וַיִּשְׁלַח אִתּוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי
-הקשתים
[164]
וְהַפְּלֵתִי
-הקלעים
[165]
וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ
לאות מלוכה:
[166]
(מה)
וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם:
וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ בְּגִחוֹן
והעם הסכים לזה
[167]
, ולכן
וַיַּעֲלוּ מִשָּׁם שְׂמֵחִים וַתֵּהֹם הַקִּרְיָה
, והרעש הזה
[168]
הוּא הַקּוֹל אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם:
(מו)
וְגַם יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה:
וְגַם
לפני מות דוד נמשח שלמה למלך, והראיה שכבר
[169]
יָשַׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה:
(מז)
וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אֱלֹהִים (אלהיך אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ מִכִּסְאֶךָ וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ עַל הַמִּשְׁכָּב:
וְגַם בָּאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ
[170]
לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר יֵיטֵב אֱלֹהִים (אלהיך
כתיב)
בשם טוב
[171]
אֶת שֵׁם שְׁלֹמֹה מִשְּׁמֶךָ
[172]
וִיגַדֵּל אֶת כִּסְאוֹ
מלכותו
[173]
מִכִּסְאֶךָ
שהוא יורש עצר ובן מלך,
[174]
וַיִּשְׁתַּחוּ הַמֶּלֶךְ
לה' בשכבו
[175]
עַל הַמִּשְׁכָּב
שהיה שוכב עליו:
[176]
(מח)
וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי וְעֵינַי רֹאוֹת:
וְגַם כָּכָה אָמַר הַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נָתַן הַיּוֹם
בן
[177]
יֹשֵׁב עַל כִּסְאִי
ועל כל ממלכתי
[178]
וְעֵינַי רֹאוֹת:
(מט)
וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ:
וַיֶּחֶרְדוּ
[179]
וַיָּקֻמוּ
מן המשתה
כָּל הַקְּרֻאִים
-המוזמנים
אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ
ויעזבו את המקום והלכו
אִישׁ לְדַרְכּוֹ:
(נ)
וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ:
וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא
להיות נידון כמורד במלכות
[180]
מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה,
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ
למקום מקלט
[181]
וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
שבירושלים כדי להינצל
[182]
, שחשב שלא יהרגו שם
[183]
, ואם יהרגו ייקבר בקבר אבותיו:
[184]
(נא)
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב:
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי
[185]
כַיּוֹם
-כעת
[186]
שהוא יום המלכתו
[187]
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית
-שלא ימית
[188]
אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב
על מרידתו:
[189]
(נב)
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ וָמֵת:
וַיֹּאמֶר
בלא שבועה
[190]
שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל
הכובש יצרו
[191]
ויעבוד עבודתו כשאר עבדי המלך
[192]
לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה
מצדי,
[193]
וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ
אפילו כזו שאינה מחייבת מיתה
[194]
יתחייב למפרע
[195]
וָמֵת:
(נג)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ
בציווי המלך
[196]
מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ
אדוניה
לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ
ואין צורך שתשרת אותי כעת אלא לעת הצורך:
[197]