(א)
וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע, הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ:
אמרו רבותינו שכאשר היה גחזי משרת לפני אלישע התמעטו התלמידים משום שהיה גיחזי דוחה אותם, וכיוון שהיה רע אליהם היו יראים לבוא לפני אלישע, ועתה שהצטרע והפסיק לשרתו באו הרבה תלמידים לפני אלישע ונעשה דחוק המקום.
[1]
וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים
-התלמידים
אֶל אֱלִישָׁע,
הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם
-בית המדרש
[2]
אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ
-דחוק הוא להחזיק את כולנו:
[3]
(ב)
נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם, וַיֹּאמֶר לֵכוּ:
נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם
מן היער הסמוך לירדן
[4]
אִישׁ
-כל אחד
קוֹרָה
-עץ עָבֶה
[5]
אֶחָת,
וְנַעֲשֶׂה
-ונבנה
לָּנוּ שָׁם
מקורות אלו
[6]
מָקוֹם
-בית מדרש
לָשֶׁבֶת שָׁם,
וַיֹּאמֶר
להם אלישע
לֵכוּ
לעשות כן:
(ג)
וַיֹּאמֶר הָאֶחָד הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת עֲבָדֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֵלֵךְ:
וַיֹּאמֶר הָאֶחָד
-אחד מן התלמידים אל אלישע רבו
הוֹאֶל
-התרצה
[7]
נָא וְלֵךְ
-ללכת לשם
אֶת
-עם
עֲבָדֶיךָ
לסייע לנו בבניה?
[8]
וַיֹּאמֶר
אלישע
אֲנִי אֵלֵךְ
עמכם:
(ד)
וַיֵּלֶךְ אִתָּם וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים:
וַיֵּלֶךְ אִתָּם
אלישע
וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה
-לַיַּרְדֵּן,
וַיִּגְזְרוּ
-ויחתכו
[9]
ביער הסמוך
[10]
את
הָעֵצִים:
(ה)
וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם, וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל:
וַיְהִי הָאֶחָד
-אחד מתלמידי אלישע בעודו מכה בגרזן
[11]
מַפִּיל
-להפיל את
הַקּוֹרָה
אל הירדן כדי להשיט אותה להיכן שהיה צריך
[12]
, הפיל את הקורה
וְאֶת
-וְעִמָּהּ הפיל
[13]
את
הַבַּרְזֶל
של הגרזן
[14]
אשר
נָפַל אֶל
תוך
הַמָּיִם,
וַיִּצְעַק
אותו התלמיד
וַיֹּאמֶר
לאלישע
אֲהָהּ
[15]
אֲדֹנִי
הגרזן שנפל לא היה שלי
[16]
וְ
עלי לשלמו
[17]
כי
הוּא שָׁאוּל
לקחתיו בהשאלה, ואין לי מהיכן לשלם תמורתו:
[18]
(ו)
וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל:
וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה
-באיזה מקום
[19]
נָפָל
הברזל?
וַיַּרְאֵהוּ
התלמיד
אֶת הַמָּקוֹם
בו נפל,
וַיִּקְצָב
-חתך אלישע חתיכת
[20]
עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ
אותה
שָׁמָּה
במקום שהראה לו התלמיד, ובדרך נס השתחל העץ בנקב הברזל שנפל
[21]
ונעשה ידית לגרזן,
[22]
וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל
עם יד הגרזן
[23]
ושט למעלה על פני המים:
[24]
(ז)
וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ:
וַיֹּאמֶר
אלישע לתלמיד
הָרֶם
-הַגְבֵּה
[25]
לָךְ
את הגרזן,
וַיִּשְׁלַח
התלמיד את
יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ:
(ח)
וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר, אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי:
וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה
באותה עת
נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל,
וַיִּוָּעַץ אֶל
-עם
עֲבָדָיו לֵאמֹר,
אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי
-מכוסה
[26]
אַלְמֹנִי
-ונעלם
[27]
תַּחֲנֹתִי
-נַחֲנֶה
[28]
, לארוב על מלך ישראל לתפוש אותו
[29]
, או את גדודיו כשיעלו נגדנו למלחמה:
[30]
(ט)
וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים:
וַיִּשְׁלַח
אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר,
הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר
-מללכת
[31]
אל
הַמָּקוֹם הַזֶּה
(אותו מקום אליו הלך מלך ארם)
כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים
-יורדים
[32]
במורד להיחבא שלא תשמר מהם
[33]
, ושם הם חונים
[34]
לארוב לך:
(י)
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה וְנִשְׁמַר שָׁם, לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם:
וַיִּשְׁלַח
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
שליחים לבדוק אם אכן אמת הדבר,
[35]
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה
שלא ללכת לשם,
וְ
כשראה כי אמת
[36]
הדבר
נִשְׁמַר
מללכת לְ
שָׁם,
לֹא
פעם
[37]
אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם
הנביא הזהירו על כך, כי אם פעמים רבות
[38]
, ומצא שאמת הזהירו הנביא, וכך היה יהורם מלך ישראל מצליח להינצל מֵהַמַּאֲרָב של מלך ארם:
[39]
(יא)
וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
ומלך ארם חשד כי אחד מעבדיו מגלה את סודו ליהורם,
[40]
וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם
ואחזו רעדה
[41]
ומבוכה
[42]
עַל הַדָּבָר הַזֶּה
מי הוא זה שמגלה בכל פעם את הסוד,
[43]
וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ
הולך
אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
ומגלה מִסְתָּרֵינוּ?:
[44]
(יב)
וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ:
וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא
-לא
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
! אין מישהו מאנשינו אשר מגלה למלך ישראל את מקום הַמִּסְתּוֹר שלנו,
[45]
כִּי
אם
אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל
הוא זה אשר
יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר
אפילו
בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ
, כי הוא יודע זאת בנבואה:
[46]
(יג)
וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן:
ומלך ארם רצה לקחת את הנביא שישכון אצלו,
[47]
וַיֹּאמֶר
מלך ארם
לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה
-היכן
[48]
הוּא
נמצא ואיך הנהגותיו ומעמדו,
[49]
וְאֶשְׁלַח
שליחים
וְאֶקָּחֵהוּ
אלינו,
וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה
הוא יושב
בְדֹתָן:
(יד)
וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר:
וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה
מלך ארם
סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד
-רב
[50]
, להגן על הנביא אם לא יניחהו חיל מלך ישראל לצאת מאתם,
[51]
וַיָּבֹאוּ
חיל מלך ארם בַּ
לַיְלָה וַיַּקִּפוּ
-וְסִבְבוּ
[52]
עַל הָעִיר:
(טו)
וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה:
וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם
לאחר שאלישע העירו,
[53]
וַיֵּצֵא וְהִנֵּה
ראה
חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב,
וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה
-איך
[54]
נַעֲשֶׂה
להימלט?!:
[55]
(טז)
וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם:
וַיֹּאמֶר
לו אלישע
אַל תִּירָא כִּי רַבִּים
-הרכבים
[56]
אֲשֶׁר אִתָּנוּ
-בעזרתינו
[57]
מֵאֲשֶׁר
הרכבים
אוֹתָם
-שֶׁעִמָּהֶם:
[58]
(יז)
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר, יְהֹוָה פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְהֹוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע:
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר,
יְהֹוָה פְּקַח
-פתח
[59]
נָא
עכשיו
[60]
אֶת עֵינָיו
של הנער לראות דבר רוחני
[61]
וְיִרְאֶה
כי חונה מלאך ה' סביב לִירֵאָיו,
[62]
וַיִּפְקַח יְהֹוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע
, ולמרות שבפועל היו מחוץ לעיר בהר, הראה לו אותם הקב"ה סביב אלישע לחזק לבו
[63]
, ואע"פ שלא נעזר אלישע בהם היה תועלת להראותם לנערו לשומרו מהפחד:
[64]
(יח)
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע:
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו
הארמים
[65]
לתופשו,
[66]
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר הַךְ
-הַכֵּה
[67]
נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים
שלא יראו היטב
[68]
ולא יבינו מה הם רואים,
[69]
וַיַּכֵּם
הקב"ה
בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע:
(יט)
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן, וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה:
וכשהגיעו לשם לא ראו טוב הן בגלל הַהַכָּאָה בסנורים והן בגלל חשכת הלילה,
[70]
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע
אם אתם הולכים לנביא
[71]
תעיתם בדרך,
[72]
לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר
שהנביא בתוכה, ולא שיקר בדבריו שכן כבר יצא ממנה
[73]
, ואמר להם
לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה
-ואוביל
אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן,
וַיֹּלֶךְ אוֹתָם
אלישע
שֹׁמְרוֹנָה
-לשומרון, שם נמצא מלך ישראל:
(כ)
וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְהֹוָה פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ, וַיִּפְקַח יְהֹוָה אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן:
וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְהֹוָה פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה
והסר מהם מכת הַסַּנְוֵרִים
[74]
וְיִרְאוּ,
וַיִּפְקַח יְהֹוָה אֶת עֵינֵיהֶם
ושבה הכרתם למציאות
[75]
וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה
הם נמצאים
בְּתוֹךְ
העיר
שֹׁמְרוֹן:
(כא)
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי:
וַיֹּאמֶר
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם
-את בני ארם
הַאַכֶּה אַכֶּה
-האם להרוג אותם
[76]
אָבִי
-רבי?:
[77]
(כב)
וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם:
וַיֹּאמֶר
לו אלישע, מהי הסיבה שתכה אותם?
[78]
לֹא תַכֶּה
אותם!
הַ
אם האנשים
אֲשֶׁר שָׁבִיתָ
אתה
בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה
מבקש
מַכֶּה
-להכות בהם?!
[79]
וגם במקרה זה לא היה ראוי להרוג שבויים
[80]
, קל וחומר שאנשים אלו שהובאו אליך בנס ולא באו להרוג אותך, אלא לקחת איתם את הנביא
[81]
ומה לך ולהם?
[82]
שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם
מלך ארם:
(כג)
וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
והמלך יהורם שמע לנביא
וַיִּכְרֶה
-והתקין
[83]
לָהֶם כֵּרָה
-סעודה
[84]
גְדוֹלָה,
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ
-ושבו
אֶל אֲדֹנֵיהֶם
מלך ארם
וְלֹא יָסְפוּ
-הוסיפו
עוֹד
באותה תקופה
[85]
גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
לארוב עליהם
[86]
, בראותם כי הנביא מגלה מסתורם:
[87]
(כד)
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן:
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ
לבוא בגלוי ובפומבי למלחמה
[88]
נגד ישראל,
וַיַּעַל
מלך ארם
וַיָּצַר
-ובנה מצור
עַל
העיר
שֹׁמְרוֹן
בדרך שלא יוכל איש לצאת מן העיר:
[89]
(כה)
וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים (חרייונים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף:
ומצור זה היה בתקופת הרעב שהיה בימי אלישע
[90]
ונמשך זמן רב
[91]
, ובגלל הרעב לא היתה תבואה בַּעֲתוּדָה לעת מצור
[92]
וַיְהִי
-ונהיה
רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן,
וְהִנֵּה
ארם
צָרִים עָלֶיהָ
, והתגבר הרעב
[93]
עַד הֱיוֹת
-שהיה נמכר
[94]
רֹאשׁ חֲמוֹר
לאכילה
בִּשְׁמֹנִים
שקלי
[95]
כֶּסֶף
, שמפאת הרעב היו אוכלים שקצים ובהמות טמאות,
[96]
וְ
היה נמכר
רֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים (חרייונים
כתיב)
-זבל הזב מן היונים
[97]
בַּחֲמִשָּׁה
שקלי
כָסֶף
אשר בהם הדליקו אש במקום להשתמש בעצים שלא היו בגלל הרעב:
[98]
(כו)
וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
וַיְהִי
יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה
שמסביב לעיר שומרון,
וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר
-ואמרה לו,
הוֹשִׁיעָה
אותי
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
, וחשב המלך שמבקשת ממנו שיתן לה מזונות:
[99]
(כז)
וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ יְהֹוָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב:
וַיֹּאמֶר אַל
-אם אין
יוֹשִׁעֵךְ
-מוֹשִׁיעֵךְ
[100]
יְהֹוָה
שהביא עלינו רעב
[101]
מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ
אני?!
הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב
-גת היין?!
[102]
הרי בדבר הרעב הזה אין בידי להושיע
[103]
, ואין לי אשם בדבר שאינו תלוי בי:
[104]
(כח)
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר:
וכדי לוודא מה היא מבקשת
[105]
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ
? האם נעשה לך עוול כלשהו?
[106]
וַתֹּאמֶר
האישה התובעת,
הָאִשָּׁה הַזֹּאת
הנתבעת שנמצאת כאן
[107]
אָמְרָה אֵלַי
לי
תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְ
אם תעשי כך
אֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר
ושכנעה אותי לעשות כן
[108]
וכך עשיתי:
(כט)
וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ, וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ:
וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ,
וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ
יחד כפי שסיכמנו, ולא רצתה,
וַתַּחְבִּא
-והסתירה
[109]
אֶת בְּנָהּ
אף שהוא מת, כדי לאוכלו לבדה:
[110]
(ל)
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת:
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ
יהורם
אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו,
וְ
עשה זאת למרות
[111]
ש
הוּא
היה
עֹבֵר עַל הַחֹמָה
וכולם ראו אותו, ודבר זה מרפה את ידי אנשי המלחמה,
[112]
וַיַּרְא
-וראה
הָעָם
דרך הקרע שבבגדיו
[113]
וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ
ממש
[114]
מִבָּיִת
-מבפנים
[115]
תחת בגדי
[116]
מלכותו
[117]
, שזה מורה על תכלית הייאוש:
[118]
(לא)
וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם:
והמלך יהורם כעס מאוד על אלישע בראותו את חוזק הרעב
[119]
וַיֹּאמֶר
המלך בשבועה,
[120]
כֹּה
-כך
יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים
שאמית את בני לאכלו
[121]
וְכֹה
-וכך
יוֹסִף
לי רע מזה
[122]
אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם
כי אסיר את ראשו מעליו
[123]
, לפי שהיכולת בידו לבקש רחמים
[124]
ואיננו מבקש:
[125]
(לב)
וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו:
וֶאֱלִישָׁע
בזמן ההוא היה
יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים
-וזקני הסנהדרין
[126]
היו
יֹשְׁבִים אִתּוֹ
לשפוט את העם,
[127]
וַיִּשְׁלַח
המלך יהורם
[128]
אִישׁ מִלְּפָנָיו
להורגו
[129]
, וּ
בְּטֶרֶם
[130]
יָבֹא
-בא
הַמַּלְאָךְ אֵלָיו
-אל אלישע
וְהוּא
נגלה לו ברוח הקודש שנשלח המלאך להורגו, לכן
[131]
אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם
-האם
[132]
שמתם לב
[133]
כִּי שָׁלַח בֶּן
אחאב
הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה
שרצח את נבות
[134]
והסכים להריגת נביאי ה'
[135]
לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי
מעלי?
[136]
רְאוּ
-הסתכלו עד שהשליח שלו יגיע לפה
[137]
וּ
כְּבֹא הַמַּלְאָךְ
-השליח
סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם
-ותדחקו
[138]
אֹתוֹ בַּדֶּלֶת
עם הדלת החוצה, ועודו מדבר עמהם אמר להם
[139]
הֲלוֹא
עתה נשמע לי בנבואה
[140]
קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו
המלך יהורם
אַחֲרָיו:
(לג)
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהֹוָה מָה אוֹחִיל לַיהוָה עוֹד:
עוֹדֶנּוּ
אלישע
מְדַבֵּר עִמָּם
-עם זקני הסנהדרין,
וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ
-שליח המלך
יֹרֵד אֵלָיו
-אל אלישע הביתה, כי בשמעם שגם המלך יבוא חדלו מלסגור הדלת מפני כבוד המלכות,
[141]
וַיֹּאמֶר
המלך יהורם
[142]
הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהֹוָה
שקלל על ידי משה ואכלת פרי בטנך במצור ובמצוק
[143]
מָה אוֹחִיל
-אֲקַוֶּה
[144]
לַיהוָה עוֹד
להושיע, הלא לא יועיל
[145]
, ומפני שאמר זאת בשברון לב ענה לו אלישע כי הרעב יפסק:
[146]