(א)
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָה, כֹּה אָמַר יְהֹוָה כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן:
כשמוע אלישע דברי השליח הממאן לשלוח בו יד מפחד ה', והמלך הסכים עימו,
[1]
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָה,
כֹּה אָמַר יְהֹוָה
על אף שגזרת הרעב לא תתבטל מיד
[2]
, הרעב עצמו יתבטל, ומשכך
כָּעֵת
-בשעה זו
מָחָר
האוכל יימכר כל כך בזול עד שֶׁ
סְאָה סֹלֶת
תימכר
בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים
[3]
ימכרו אף הם
בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר
-מקום מכירת התבואה
[4]
שֶׁבְּ
שֹׁמְרוֹן:
(ב)
וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר הִנֵּה יְהֹוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל:
וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ
-שר חשוב
[5]
אֲשֶׁר
היה
לַמֶּלֶךְ
ואשר המלך
[6]
היה
נִשְׁעָן
-נסמך
[7]
עַל יָדוֹ
בבואו לפגוש
[8]
אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים,
וַיֹּאמַר
השליש
הִנֵּה
אף אם היה
[9]
יְהֹוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת
-חלונות
[10]
בַּשָּׁמַיִם
וממטיר
[11]
משם סולת ושעורים
[12]
הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה
שיימכר כל כך בזול?!
[13]
וַיֹּאמֶר
לו אלישע
הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ
-שכן יימכר בזול
[14]
וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל
כי תמות מיד, ועל שלגלג על דבריו אמר לו כן:
[15]
(ג)
וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ:
וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים
אשר
הָיוּ מְצֹרָעִים
ישבו בְּ
פֶּתַח הַשָּׁעַר
של העיר
[16]
כדין המצורע היושבים מחוץ למחנה
[17]
, ואמרו רבותינו כי אלה היו גיחזי ושלושת בניו,
[18]
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
לְשֵׁם
מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה
לְלֹא מַעַשׂ
עַד מָתְנוּ
-אשר נמות ברעב:
[19]
(ד)
אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ:
אִם אָמַרְנוּ
-נחליט
נָבוֹא
-להיכנס אל
הָעִיר
שומרון ולא להישאר בפתח העיר
וְ
הנה
הָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם
מרעב,
וְאִם יָשַׁבְנוּ
-נמשיך לשבת
פֹה וָמָתְנוּ
גם מרעב,
וְ
לכן עלינו לעשות מעשה,
עַתָּה
-עכשיו
לְכוּ
-בואו נלך
וְנִפְּלָה
-ונמסור עצמנו
אֶל מַחֲנֵה אֲרָם
שבא להילחם נגדנו ועשה את המצור,
אִם יְחַיֻּנוּ
ארם
נִחְיֶה
כי שם נמצא לחם,
[20]
וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ
ואין מה להפסיד מזה כי ממילא גם אם לא נלך לשם נמות:
[21]
(ה)
וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ:
וַיָּקוּמוּ
ארבעת המצורעים
בַנֶּשֶׁף
-בערב
[22]
לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם
כפי שאמרו,
וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה
הגבול של
מַחֲנֵה אֲרָם
אשר היה מחוץ למחנה,
[23]
וְהִנֵּה
ראו להפתעתם כי
אֵין שָׁם
במחנה ארם שום
אִישׁ
בכל המחנה:
(ו)
וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ:
והסיבה שמחנה ארם היה ריק היתה שלפני בוא המצורעים באותו לילה
[24]
וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם
[25]
קוֹל רֶכֶב
-רכבי מלחמה, ועם קול זה גם
קוֹל סוּס
-סוסים אשר היו כמו
קוֹל
של
חַיִל
מלחמה
גָּדוֹל,
[26]
וַיֹּאמְרוּ
במחנה ארם
אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה
וודאי
שָׂכַר עָלֵינוּ
-נגדנו יהורם
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא
עם צבאם למלחמה
עָלֵינוּ:
[27]
(ז)
וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם:
וַיָּקוּמוּ
מחנה ארם
וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף
-בערב, ומגודל פחדם לא חסו על ממונם,
[28]
וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם
וכל תכולת
הַמַּחֲנֶה
נשארה שלמה
[29]
כַּאֲשֶׁר
-כפי שֶׁ
הִיא
היתה,
וַיָּנֻסוּ
ברגל
[30]
להציל
[31]
אֶל
-את
נַפְשָׁם:
(ח)
וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ:
וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה
בתוך המחנה ממש,
[32]
וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד
שהיה נטוש
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ
ממה שהיה שם,
וַיִּשְׂאוּ
-ולקחו
מִשָּׁם
-מאוהל זה
כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים
, לאחר מכן
וַיֵּלְכוּ
-הלכו
וַיַּטְמִנוּ
את מה שלקחו קודם שֶׁיְּוַדַּע הדבר בעיר,
[33]
וַיָּשֻׁבוּ
-וחזרו ממקום ההטמנה
וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר
וגם הפעם
וַיִּשְׂאוּ
-לקחו
מִשָּׁם
שלל
וַיֵּלְכוּ
מהאוהל האחר, וגם כאן
וַיַּטְמִנוּ
-הטמינו את שללם:
(ט)
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמְרוּ
המצורעים
אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
כשעדיין היה לילה,
[34]
לֹא כֵן
-לא טוב
[35]
וישר
[36]
אֲנַחְנוּ עֹשִׂים
, כי
הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא
שיש בו מה לבשר טוב
[37]
וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים
-שותקים
[38]
מלבשר
[39]
וְחִכִּינוּ
-ואם נמתין
[40]
עַד אוֹר הַבֹּקֶר
הלא יוודע למלך על ידי אחרים
[41]
וּמְצָאָנוּ עָווֹן
-וְנֵאָשֵׁם בעיניו על מה שלא מהרנו לבוא ולבשר
[42]
ונתחייב למלכות,
[43]
וְעַתָּה
למה נוסיף חטא על פשע
[44]
לְכוּ וְנָבֹאָה
לשומרון
וְנַגִּידָה
ל
בֵּית הַמֶּלֶךְ
על בריחת מחנה ארם ועל כי יש במחנה אוכל ושתיה לעם:
(י)
וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר, בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ, וְקוֹל אָדָם כִּי אִם הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה:
וַיָּבֹאוּ
המצורעים
וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר
-שומר שער
[45]
הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם
[46]
לֵאמֹר,
בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ,
וְקוֹל אָדָם
אינו נשמע במחנה,
כִּי אִם הַסּוּס
-הסוסים
אָסוּר
[47]
-קשורים אל האבוס כדרכם,
[48]
וְהַחֲמוֹר
-החמורים
אָסוּר
-קשורים,
וְ
הָ
אֹהָלִים
נשארו
כַּאֲשֶׁר הֵמָּה
כמו שהיו מלאים מתחלתם, לא הוציאו מה שבתוכם:
[49]
(יא)
וַיִּקְרָא הַשֹּׁעֲרִים וַיַּגִּידוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה:
וַיִּקְרָא
שוער העיר
[50]
אל
הַשֹּׁעֲרִים
השומרים עליהם היה ממונה
[51]
אשר שמרו שער המלך
[52]
, וסיפר להם את דברי המצורעים,
[53]
וַיַּגִּידוּ
שומרי שער המלך את הבשורה בְּ
בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה
הוא מקום מושב המלך:
[54]
(יב)
וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו אַגִּידָה נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם יָדְעוּ כִּי רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיֵּצְאוּ מִן הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בַשָּׂדֶה (בהשדה) לֵאמֹר כִּי יֵצְאוּ מִן הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל הָעִיר נָבֹא:
והגם שאמר לו אלישע הנביא שתהיה תשועה מחר לישראל, והיה לו להאמין שנעשה איזה דבר שינוסו ארם, לא חשב יהורם המלך ברשעותו על דברי הנביא, אלא תלה שזה עָרְמָה מארם,
[55]
וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ
יהורם בַּ
לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו אַגִּידָה נָּא לָכֶם אֵת
הָעָרְמָה והתחבולה
[56]
אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם
, הם הרי
יָדְעוּ כִּי רְעֵבִים אֲנַחְנוּ
ותאבים לצאת אל השלל ואל המזון,
[57]
וַיֵּצְאוּ
ארם
מִן הַמַּחֲנֶה
שלהם
לְהֵחָבֵה
מאיתנו
בַשָּׂדֶה (בהשדה
כתיב
) לֵאמֹר כִּי
עתה שהמחנה ריק מאדם
[58]
יֵצְאוּ
ישראל
מִן הָעִיר
שומרון למצוא דבר מה לאכול
[59]
במחנה שלנו, ומגודל הרעבון לא ימתינו לברר מדוע המחנה שלנו ריק,
[60]
וְ
אז
נִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל הָעִיר
שומרון
נָבֹא
-נוכל לבוא ללא כל בעיה מפני שכל האנשים יצאו החוצה:
(יג)
וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן (ההמון) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה:
וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו
של יהורם מלך ישראל
וַיֹּאמֶר
, עלינו לבדוק אם אכן ארם טמנו לנו מארב,
וְ
לשם כך
יִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים
בתוך העיר שלא מתו מרעב
[61]
אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ
-בעיר רָעִים וכחושים
[62]
, ויצאו לבדוק, ואף אם האויב ימית את הסוסים ורוכביהם אין היזק בדבר
[63]
, כי
הִנָּם
-הנה הם
[64]
כְּכָל הֲמוֹן (ההמון
כתיב
) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ
-בעיר, כי כולנו עתידים למות ברעב
[65]
, ואם נחוש שבשליחתם למחנה ארם נקדים בכך את מיתתם
[66]
הלא
הִנָּם
-הנה הם
כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
כבר
[67]
תָּמּוּ
ברעב
[68]
קודם להם,
[69]
וְ
לכן
נִשְׁלְחָה
את הסוסים ורוכביהם למחנה ארם
וְנִרְאֶה
אם הטמינו לנו מארב, והמלך יהורם קיבל את העצה ואולם כדי לאמת את הדבר די היה לו לשלוח פחות סוסים:
[70]
(יד)
וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ:
וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב
-רוכבי
סוּסִים
עם שני הסוסים הטובים מתוך החמישה שנותרו
[71]
, כי לא רצו להכניס בסכנה כי אם שני סוסים
[72]
ושני מרגלים,
[73]
וַיִּשְׁלַח
אותם
הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי
-בדרך לכיוון
[74]
מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר
-ואמר להם,
לְכוּ וּרְאוּ
מה קרה למחנה ארם:
(טו)
וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן, וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחָפְזָם (בהחפזם וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ:
וַיֵּלְכוּ
הרוכבים
אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן,
וְהִנֵּה
ראו כי
כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ
אנשי
אֲרָם
להקל מַשָּׂאָם
[75]
בְּחָפְזָם (בהחפזם
כתיב)
כשמיהרו
[76]
לנוס,
[77]
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים
-השליחים
וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ
יהורם את אשר ראו:
(טז)
וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְהֹוָה:
כשהעם שמע את הבשורה הטובה
וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם
, ולמעשה נגמר המחסור באוכל לעם,
וַיְהִי
כדברי הנביא מחיר
סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְהֹוָה
ביד הנביא אלישע:
[78]
(יז)
וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו:
וְהַמֶּלֶךְ
יהורם
הִפְקִיד
-מינה
[79]
אֶת
אותו
הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ
יום קודם לכן כשבא לבית אלישע
[80]
, ומינהו להיות שומר
[81]
עַל הַשַּׁעַר
, ואולם מרוב הדחק של העם שהלכו לשלול שלל
[82]
וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם
ברגליהם
[83]
בַּשַּׁעַר
העיר
וַיָּמֹת
השליש
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר
אליו יום קודם
בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ
יהורם
אֵלָיו:
(יח)
וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, וּסְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן:
וַיְהִי
אכן
כְּדַבֵּר
-כפי שהתנבא אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ
יהורם
לֵאמֹר
[84]
שיתרחש נס שבעקבותיו מחיר המזון יוזל עד שֶׁ
סָאתַיִם שְׂעֹרִים
ימכרו רק
בְּשֶׁקֶל,
וּסְאָה סֹלֶת
תמכר אף היא רק
בְּשֶׁקֶל
, ואמר לו שכך
יִהְיֶה כָּעֵת
-באותו מועד
מָחָר
-למחרת
בְּשַׁעַר
-במקום של מכירת התבואה
[85]
שב
שֹׁמְרוֹן:
(יט)
וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְהֹוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה?! וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל:
ועל דברים אלו
וַיַּעַן
-ענה
הַשָּׁלִישׁ
[86]
אֶת
-לאלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר
בזלזול,
[87]
וְהִנֵּה
אף אם היה
[88]
יְהֹוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת
-חלונות
[89]
בַּשָּׁמַיִם
וממטיר
[90]
משם סולת ושעורים
[91]
הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה?!
וַיֹּאמֶר
-ואז אמר לו הנביא
[92]
הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ
שכן יימכר בזול
[93]
וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל
כי תמות מיד:
(כ)
וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת:
וַיְהִי לוֹ כֵּן
-וכאשר אמר הנביא כן היה,
[94]
וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר
[95]
וַיָּמֹת: