/ מלכים ב פרק כד'

פסוקים

מלכים ב פרק כד'

(א) בְּיָמָיו עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיָּשָׁב וַיִּמְרָד בּוֹ: בְּיָמָיו , בשנה הרביעית למלכותו של יהויקים, [1] עָלָה נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל על ירושלים וַיְהִי לוֹ יְהוֹיָקִים עֶבֶד שָׁלֹשׁ שָׁנִים , אולם אחרי שלוש השנים האלו [2] וַיָּשָׁב -שב יהויקים וַיִּמְרָד -למרוד בּוֹ:
(ב) וַיְשַׁלַּח יְהֹוָה בּוֹ אֶת גְּדוּדֵי כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיְשַׁלְּחֵם בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים: וכשמרד יהויקים בה' [3] וַיְשַׁלַּח -הֵעִיר [4] יְהֹוָה בּוֹ -נגדו אֶת לב [5] גְּדוּדֵי חיילי צבא [6] כַשְׂדִּים וְאֶת גְּדוּדֵי אֲרָם וְאֵת גְּדוּדֵי מוֹאָב וְאֵת גְּדוּדֵי בְנֵי עַמּוֹן , וכולם באו בשליחות נבוכדנצר הרשע שנתן ה' בליבם לבוא להאבידו לפי שעשה יהויקים את הרע בעיני ה', [7] וַיְשַׁלְּחֵם הקב"ה בִּיהוּדָה לְהַאֲבִידוֹ כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים בעת שנגזר הדין בעבור החטאים של מנשה: [8]
(ג) אַךְ עַל פִּי יְהֹוָה הָיְתָה בִּיהוּדָה לְהָסִיר מֵעַל פָּנָיו בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה: ולא גבר האויב בזכות כוחו ועוצם ידו [9] אַךְ -כי אם עַל פִּי יְהֹוָה הָיְתָה כל הרעה הבאה [10] בִּיהוּדָה על ידי הגדודים האלה [11] לְהָסִיר -להגלות את ממלכת יהודה מֵעַל פָּנָיו בעבור שאחזו [12] בְּחַטֹּאת מְנַשֶּׁה לעשות [13] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה , וקודם מלכות יהויקים היתה הגזירה על פי ה' שדיבר ביד עבדיו הנביאים על חטאת מנשה, כי לולי חטאותיו שרבו, היה סולח הקב"ה לחטאים הבאים אחריו, אך בגלל חטאתיו נגזרה הגזירה להחריב ירושלים: [14]
(ד) וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ וַיְמַלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם דָּם נָקִי וְלֹא אָבָה יְהֹוָה לִסְלֹחַ: וְגַם בגלל הַ דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָךְ מנשה כשהרג את מי שלא עבד עבודה זרה [15] לא סלח ה' לישראל, שכן ממנו למדו ישראל להקל כמוהו בעניין זה, [16] וַיְמַלֵּא -וכך למעשה מילא מנשה אֶת יְרוּשָׁלִַם בְּ דָּם נָקִי שכאמור גרם במעשיו שיהיו כל ישראל רוצחים, [17] וְ לזה לֹא אָבָה -רצה [18] יְהֹוָה לִסְלֹחַ על אף שמנשה חזר בתשובה [19] , כי היו ישראל אוחזים ברשעת מנשה, ואפילו בשפיכת הדם: [20]
(ה) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹיָקִים וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, [21] הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(ו) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וַיִּשְׁכַּב יְהוֹיָקִים עִם אֲבֹתָיו אך לא נקבר עמהם, כי לא נקבר כלל [22] , ואף לא נפטר על מיטתו, כי אסרו נבוכדנאצר בנחושתים להוליכו בבלה, והיו מגררין אותו ומת בידם, [23] וַיִּמְלֹךְ יְהוֹיָכִין בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
(ז) וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם: וְ עד שמלך צדקיהו [24] לֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ לעזור ליהויקים, [25] כִּי לָקַח ממנו מֶלֶךְ בָּבֶל שניצחו במלחמה [26] את כל השטח מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל חלקה אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם , ולכן לא יצא מלך מצרים מארצו כל אותו זמן [27] , ונקם ה' יתברך נקמת יאשיהו ממלך מצרים על שהרג את יאשיהו בעלותו להלחם על נהר פרת: [28]
(ח) בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם: בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה היה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ על ממלכת יהודה לאחר מות אביו, [29] וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ על ממלכת יהודה כאשר מקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה נְחֻשְׁתָּא בַת אֶלְנָתָן מִירוּשָׁלִָם:
(ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יהויקים אָבִיו:
(י) בָּעֵת הַהִיא עָלוּ (עלה) עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר: בָּעֵת הַהִיא עָלוּ (עלה [30] כתיב ) עַבְדֵי נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל על יְרוּשָׁלִָם ובנו סביבה מצור כדי לכבוש אותה, [31] וַתָּבֹא -והיתה הָעִיר ירושלים בַּמָּצוֹר והיו יושביה במצור ובמצוקה: [32]
(יא) וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר, וַעֲבָדָיו צָרִים עָלֶיהָ: וַיָּבֹא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל הָעִיר, וַעֲבָדָיו היו באותה עת [33] צָרִים -מסבבים [34] עָלֶיהָ (מקיפים אותה) להצר לעם: [35]
(יב) וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו וַיִּקַּח אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ: והמלך יהויכין מסר את עצמו ביד מלך בבל בחושבו כי יחמול עליו בעבור הכנעתו, [36] וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מהמצור [37] עַל -לקראת מֶלֶךְ בָּבֶל להיכנע תחתיו ושיעשה בו כרצונו [38] הוּא וְאִמּוֹ וַעֲבָדָיו וְשָׂרָיו וְסָרִיסָיו , ואולם מלך בבל לא חמל עליו אלא העבירו מהמלוכה, [39] וַיִּקַּח -והגלה [40] אֹתוֹ מֶלֶךְ בָּבֶל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו [41] בִּ תחילת [42] שְׁנַת שְׁמֹנֶה לְמָלְכוֹ של נבוכדנצר מלך בבל: [43]
(יג) וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה: וַיּוֹצֵא נבוכדנאצר מלך בבל מִשָּׁם -מבית המלך ומבית המקדש שהיו בירושלים [44] אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ -וכרת וקלף מזהבם [45] אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה ביד ישעיהו הנביא: [46]
(יד) וְהִגְלָה אֶת כָּל יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל עֲשֶׂרֶת (עשרה) אֲלָפִים גּוֹלֶה וְכָל הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לֹא נִשְׁאַר זוּלַת דַּלַּת עַם הָאָרֶץ: וְהִגְלָה נבוכדנאצר מלך בבל אֶת כָּל תושבי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל הַשָּׂרִים וְאֵת כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל , ובסה"כ עֲשֶׂרֶת (עשרה כתיב ) אֲלָפִים גּוֹלֶה -גולים, שלושת אלפים מיהודה ושבעת אלפים מבני בנימין ושאר השבטים שהתגוררו בירושלים, [47] וְכָל הֶחָרָשׁ -האומנים [48] וְהַמַּסְגֵּר -ושוערי החומות ושומריה, [49] לֹא נִשְׁאַר בירושלים אף אחד זוּלַת -רק [50] דַּלַּת -עֲנִיֵּי עַם הָאָרֶץ -העם:
(טו) וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת אֵילֵי (אולי הָאָרֶץ הוֹלִיךְ גּוֹלָה מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה: וַיֶּגֶל -והגלה נבוכדנאצר מלך בבל אֶת המלך יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה -לבבל, וְ כן אֶת אֵם הַמֶּלֶךְ וְאֶת נְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְאֶת סָרִיסָיו וְאֵת אֵילֵי (אולי כתיב) -שרי [51] וקציני [52] הָאָרֶץ הגדולים והחזקים [53] של יהודה ובבנימין אשר היו צדיקים [54] , את אלה הוֹלִיךְ נבוכדנאצר מלך בבל בַּ גּוֹלָה [55] מִירוּשָׁלִַם בָּבֶלָה -לבבל:
(טז) וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה: וְ הגלה נבוכדנאצר מלך בבל אֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים מבנימין ושאר השבטים, [56] וְ בכללם הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף [57] גולים הַכֹּל , כאשר כל אנשי החיל היו [58] גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה, וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל בַּ גּוֹלָה [59] בָּבֶלָה -לבבל:
(יז) וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ: וַיַּמְלֵךְ -והמליך נבוכדנאצר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ של יהויכין (בנו של יאשיהו) [60] תַּחְתָּיו -במקומו [61] על שארית הפליטה בירושלים, וַיַּסֵּב -ושינה אֶת שְׁמוֹ וקרא לו צִדְקִיָּהוּ , כלומר יה (ה') יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי: [62]
(יח) בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל (חמיטל) בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה: בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה היה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ על שארית הפליטה בירושלים, וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ היה חֲמוּטַל (חמיטל כתיב ) בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה:
(יט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים: ועל אף שהיה צדיק [63] , בשני עניינים [64] וַיַּעַשׂ -עשה הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה , שלא שמע לנביא ירמיה ושמרד במלך בבל [65] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים שאף הוא מרד במלך בבל: [66]
(כ) כִּי עַל אַף יְהֹוָה הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל: והקב"ה גרם שצדקיהו ימרוד במלך בבל [67] כִּי עַל -בעבור אַף -כעס יְהֹוָה על התנהגות הדור [68] הָיְתָה -נחתם גזר דינם [69] של הפליטה [70] בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה , וכעסו של ה' היה כ"כ גדול עד [71] עַד הִשְׁלִכוֹ -שהשליך אֹתָם מֵעַל פָּנָיו לגלות, ולכן כדי לקיים את גזרתו [72] נתן ה' בלב צדקיה למרוד במלך בבל כדי שתהיה הגלות לשלחם מעל פניו [73] , ואכן וַיִּמְרֹד מרד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל: [74]

הערות

1. מלבי"ם. שהיא השנה הראשונה למלכות נבוכדנאצר (רד"ק אברבנאל).
2. מצודת דוד.
3. מלבי"ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת ציון.
7. רד"ק, אברבנאל.
8. מלבי"ם.
9. מצודת דוד.
10. רש"י.
11. רש"י.
12. אברבנאל, מצודת דוד.
13. אברבנאל, מצודת דוד.
14. רד"ק.
15. ובכלל עבדי ה' אשר הרג היה ישעיה בן אמוץ (רלב"ג).
16. אברבנאל, מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. רלב"ג. ואמרו רבותינו, "ולא אבה ה' לסלוח" מכאן שאין לו חלק לעתיד לבוא (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב).
20. מצודת דוד.
21. כפי שמובא בספר ירמיה (רד"ק). ובמדרש, מהם תועבותיו? אמר הראשונים לא ידעו להרגיז כלום את ה', וכי צריכים אנו לאורו?! יש לנו זהב פרווים שאנו משתמשין בו יטול אורו! אמרו לו הרי כתיב "לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות", אמר להם כבר נתנו לנו שנאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", רב יוחנן ורבי אלעזר חד אמר שחקק שם שמים על אמתו, וחד אמר שחקק שם עבודת אלילים על אמתו (ילקוט שמעוני).
22. סנהדרין פב., רד"ק, מצודת דוד.
23. רש"י.
24. רד"ק, אברבנאל.
25. רש"י, מצודת דוד. ומלבי"ם פירשו שלא יצא עוד מלך מצרים להמליך מלך אחר מיהודה כפי שעשה ביהויקים.
26. בשנה הרביעית ליהויקים, בכרכמיש על נהר פרת (ככתוב בספר ירמיהו פרק מ"ו פס' ב', רש"י).
27. אברבנאל.
28. רלב"ג.
29. ובדברי הימים כתוב שהיה בן שמונה שנה. ורד''ק כתב שיהויקים אביו המליכו בשנה הראשונה שמלך הוא שימלוך תחתיו אחר מותו (אולי בגלל שהיו לו בנים אחרים או בגלל שראה שמלכותו תלויה ביד אחרים ולא ידע אם יסירוהו מהמלוכה), והיה אז יהויכין בן שמונה שנים, ועתה כשמת אביו ומלך הוא היה בן שמונה עשרה שנה ומלך שלושה חדשים, וגם פרעה המליכו לאחר מות אביו לבל יערערו בני יואחז האחרים אחר מות אביהם (מלבי"ם).
30. כתיב עלה וקרי עלו כי הוא עלה אחריהם ומצאם צרים על העיר, וקרי עלו כי עבדיו עלו בתחילה (רד"ק).
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. ראה רד"ק בפס' ט' לעיל.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד.
37. רלב"ג.
38. רש"י.
39. שחשב מלך בבל שיהיה מורד יהויכין כמו שהיה אביו מורד, אמר מכלבא בישא (מכלב רע) גורא טבא (גור טוב) לא נפיק (לא יוצא) לפיכך העבירו והמליך את דודו תחתיו (רד"ק).
40. רלב"ג.
41. רלב"ג.
42. רד"ק, רלב"ג.
43. ובירמיהו (פרק נב פס' כח) נאמר "בִּשְׁנַת שֶׁבַע" והכוונה, בשבע לכבוש יהויקים, כי בשנה השניה למלכותו של נבוכדנצר (היא שנה החמישית ליהויקים), כבש את יהויקים בפעם ראשונה, והוליכו לבבל וקיבל על עצמו יהויכין להיות לו לעבד, והחזירו ועבדו ג' שנים, וחזר יהויכין ומרד בנבוכדנצר, וכבש אותו שנית נבוכדנצר בשנה השלישית למרדו, הוא האמור בדברי הימים-ב' (לו, ט), ובזה השנה מלך יהויכין, והגלה אותו נבוכדנאצר אחר שלושה חדשים (מצודת דוד).
44. אברבנאל.
45. אברבנאל, מצודת דוד.
46. שאמר לו "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶלָה לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְהֹוָה".
47. רד"ק, מצודת דוד. וראה ביאור שונה של מלבי"ם.
48. תרגום יונתן, רלב"ג, מצודת דוד.
49. תרגום יונתן, רלב"ג, מצודת דוד. ורבותינו אמרו על "החרש והמסגר" (גיטין פח.): "החרש" אלו חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב (ישעיהו מא, א) "הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים", "המסגר", הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר (שם פרק כב) "וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ" (רש"י).
50. מצודת ציון.
51. רלב"ג.
52. רש"י, רד"ק, וראה רד"ק בירמיהו פרק לט פס' ו.
53. מצודת ציון.
54. רש"י.
55. רד"ק.
56. לבד משלושת אלפים נוספים משבט יהודה (רש"י, רד"ק, רלב"ג).
57. ואלה היו נוספים על העשרת האלפים הגולים המוזכרים בפס' י"ד לעיל (רד"ק).
58. מצודת דוד. ורד"ק מבאר כולם כפשוטו וגיבורים "גיבורים בגבורה של תורה" ועושים מלחמה של תורה.
59. ראה רד"ק בפס' ט"ו לעיל.
60. מלבי"ם.
61. מצודת ציון.
62. הוריות יא:, רש"י, רד"ק. ובמדרש, שנו רבותינו הוא שלום הוא צדקיה, ולמה נקרא שמו שלום? שהיה מושלם במעשיו, איכא דאמרי שלום דשלמה מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו? מתניה שמו (ילקוט שמעוני).
63. מלבי"ם.
64. מלבי"ם.
65. מלבי"ם. ואמרו רבותינו בתלמוד (סנהדרין קג.) ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו ונתקררה דעתו, ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו, והכתיב "ויעש הרע בעיני ה'"?! אלא שהיה בידו למחות ולא מיחה.
66. מלבי"ם.
67. רד"ק.
68. רלב"ג.
69. מלבי"ם.
70. רד"ק.
71. מצודת דוד.
72. אברבנאל.
73. רש"י, מצודת דוד.
74. ומה היתה מרידתו? שצדקיהו מצא את נבוכדנצאר אוכל ארנבת חיה, אמר לו נבוכדנצאר תשבע לי שלא תגלה, ונשבע לו, לבסוף הלך צדקיהו ונשאל על השבועה וגילה זאת, שמע נבוכדנאצר שמבזים אותו, שלח והביא את הסנהדרין וצדקיהו, אמר להם: ראיתם מה עשה צדקיהו? הוא נשבע בשם ה' שלא יגלה וגילה! אמרו לו: הוא נשאל על שבועתו, שאל אותם: האם אפשר להשאל על השבועה? אמרו לו: כן, אמר להם: בפניו או אפילו שלא בפניו? אמרו לו: בפניו, שאל אותם כיצד התרתם לו את השבועה שלא בפני? מיד ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, א"ר יצחק ששמטו כרים מתחתיהם (ילקוט שמעוני).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה