(א)
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס:
ירמיהו הנביא מקונן על חורבן בית המקדש וירושלים;
אֵיכָה
-איך
[1]
נהייתה הרעה הזאת
[2]
שֶׁ
יָשְׁבָה בָדָד
-גלמודה מיושביה
[3]
הָעִיר
ירושלים
[4]
אשר היתה בעבר
[5]
רַבָּתִי עָם
-מרובת עָם?!
[6]
הָיְתָה
-נהיתה העיר
[7]
כְּאַלְמָנָה
שבעלה הלך
[8]
לאחר שבניה מתו!
[9]
והיא יושבת עגומה וממתינה לו
[10]
, העיר אשר היתה
[11]
רַבָּתִי
-גדולה
[12]
בַגּוֹיִם
, מרובה בחכמה ובמעשיה מכל האומות
[13]
, אשר היתה
שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת
-שרת המדינות, שלה עבדו ולה היו פורעים מס,
[14]
הָיְתָה
-נהיתה עכשיו
[15]
לָמַס
-עובדת היא לאומות ופורעת להם מס:
[16]
(ב)
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים:
ולמרות שכל אָבֵל ישן בלילה, היא לא ישנה, אלא תמיד
[17]
בָּכוֹ תִבְכֶּה
[18]
כנסת ישראל
[19]
בַּלַּיְלָה,
[20]
וְ
מתוך שהיא בוכה תמיד,
[21]
דִמְעָתָהּ
מונחת
[22]
עַל לֶחֱיָהּ
כאשה שבוכה על בעל נעוריה,
[23]
אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ
[24]
, שכן אין האדם מתנחם כי אם מדברי אוהבו כנפשו, והיא
[25]
כָּל רֵעֶיהָ
אותם האומות שהיו נראים כמו
[26]
אוהביה
[27]
, לא די שלא ניחמו אותה אלא
[28]
בָּגְדוּ בָהּ,
הָיוּ
-ונהפכו
לָהּ לְאֹיְבִים
ופגעו בה:
[29]
(ג)
גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים:
גָּלְתָה
[30]
ממלכת
[31]
יְהוּדָה
מארצה
[32]
, ומיום שגלתה
[33]
מֵ
חמת
[34]
עֹנִי
[35]
וּמֵרֹב עֲבֹדָה
קשה שהיו ממלכות הגוים משעבדים בה
[36]
, שכן
הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם
-בין הגויים הללו,
לֹא מָצְאָה
היא
מָנוֹחַ;
כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים
-בין התחומים, שכאשר היו נודדים ובורחים להם אצל שכניהם מפני חרב האויב, היו באים שכניהם ומסגירים אותם:
[37]
(ד)
דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים, בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ:
מחמת שחרב בית המקדש,
[38]
דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת
[39]
מִבְּלִי
-ללא
בָּאֵי מוֹעֵד
-עולי רגלים
[40]
אשר היו רגילים לבוא מערי יהודה
[41]
במועדים,
[42]
כָּל שְׁעָרֶיהָ
שהיו שם נקבצים, כמו ירושלים ונוב וגבעון, עכשיו
[43]
שׁוֹמֵמִין
-שוממים,
[44]
כֹּהֲנֶיהָ
שהיו מקבלים עשרים וארבע מתנות כהונה, עתה
[45]
נֶאֱנָחִים,
בְּתוּלֹתֶיהָ
שהיו שמחות
[46]
שהיה מנהגן לחולל במחולות בכל חג
[47]
, עכשיו
נּוּגוֹת
-ביגון,
[48]
וְהִיא
ציון עצמה
[49]
מַר לָהּ
מהם:
[50]
(ה)
הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי יְהֹוָה הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר:
הָיוּ
-נעשו
[51]
כל אחד מן
[52]
צָרֶיהָ
-המצֵרים לה
[53]
לְרֹאשׁ,
[54]
אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ
-יושבים בשלווה,
[55]
כִּי יְהֹוָה הוֹגָהּ
-שיבר אותה
[56]
עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ
ולא השאיר לה אוהב ורֵע
[57]
, אפילו
[58]
עוֹלָלֶיהָ
-העוללים שלה שאין להם עוון
[59]
, ושאין דרכם לילך בשבי, עכשיו
[60]
הָלְכוּ שְׁבִי
-בשביה
[61]
לִפְנֵי צָר
-לפני צורריהם
[62]
, וכך נענשו העוללים מרוב פשעיה:
[63]
(ו)
וַיֵּצֵא מִבַּת (מן בת) צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף:
וַיֵּצֵא מִבַּת (מן
-
בת
כתיב
) צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ
-כל הדר מלכותה
[64]
, הם מלכיה ושריה כהניה ונביאיה שהיו הדר המקום
[65]
, ומרוב רעב
[66]
הָיוּ
-נהיו
שָׂרֶיהָ
של ציון
כְּאַיָּלִים
אשר
לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה
ואין בהם כח לנוס מפני הצייד,
[67]
וַיֵּלְכוּ
הם
בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף
[68]
שנתמלאה גבורת הרודפים עליהם:
[69]
(ז)
זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ, רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ:
עכשיו
[70]
זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם
בגלותה
[71]
את
יְמֵי עָנְיָהּ
-ימי חורבנה שהביאו אותה לידי עוני,
[72]
וּ
כמו כן זכרה את
מְרוּדֶיהָ
-דַלּוּתָהּ
[73]
וצערה
[74]
, ומנגד
[75]
זכרה היא את
[76]
כֹּל
טוב
[77]
מַחֲמֻדֶיהָ
[78]
אֲשֶׁר הָיוּ
לה
מִימֵי קֶדֶם
בימי דוד ושלמה;
[79]
בִּנְפֹל
-כאשר נפל
עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין
ולא היה
עוֹזֵר
-מי שיעזור
לָהּ,
רָאוּהָ
-ראו אותה בעת ההיא בימי נִוּוּלָהּ
[80]
צָרִים
, הם צרי יהודה ובנימין
[81]
שהכירו אותה בימי גדולתה
[82]
, ואז
שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ
-על כי נשבתה ממעשיה
[83]
ומשמחתה
[84]
, ועל שביתת חגה חודשה ושבתה:
[85]
(ח)
חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר:
חֵטְא
גדול
[86]
חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם
, וחזרה על כך כמה פעמים,
[87]
עַל כֵּן לְנִידָה
-לְגוֹלָה ונודדת
[88]
וללעג
[89]
הָיָתָה
-נהיתה,
כָּל
האומות אשר היו
[90]
מְכַבְּדֶיהָ
בעבר, עכשיו
[91]
הִזִּילוּהָ
-זלזלו בה
[92]
כִּי רָאוּ
-כשגילו
[93]
עֶרְוָתָהּ
-את קְלוֹנָהּ
[94]
שעבדה עמם עבודה זרה,
[95]
גַּם הִיא נֶאֶנְחָה
שלא היה להם כח לדבר בפני האומות,
[96]
וַתָּשָׁב
-והשיבה פניה
[97]
לְ
אָחוֹר
מפני הכלימה:
[98]
(ט)
טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה יְהֹוָה אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב:
כשהיתה מטמאת בגילוליה,
[99]
טֻמְאָתָהּ
-דם נדותיה ניכר היה
[100]
בְּשׁוּלֶיהָ
-בשולי בגדיה
[101]
, ובזמן החטא
[102]
לֹא זָכְרָה
מה תהיה
[103]
אַחֲרִיתָהּ
שלא שמה על לבה את תוכחת הנביאים כי מרה תהיה באחריתה,
[104]
וַתֵּרֶד
ירושלים, וירידתה הפליאה
[105]
פְּלָאִים
, שכולם התפלאו שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר
[106]
, וכל כך ירדה עד שֶׁ
אֵין מְנַחֵם לָהּ
[107]
, ורוח הקדש צווחת ואומרת,
[108]
רְאֵה יְהֹוָה אֶת עָנְיִי
-צרתי
[109]
כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב
לעשות, שנכנס וחילל את בית קודש הקדשים:
[110]
(י)
יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ:
יָדוֹ פָּרַשׂ צָר
-האויב, עמון ומואב
[111]
פרש את ידו
עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ
של ירושלים, הם ספרי התורה
[112]
, וירושלים לא ערכה נגד האויב מלחמה כיוון שהבינה כי מיד ה' היתה זאת,
[113]
כִּי רָאֲתָה
ירושלים
[114]
שֶׁהַ
גוֹיִם
אשר
בָּאוּ
-הצליחו לבוא אל
מִקְדָּשָׁהּ
הם גויים אשר אפילו לא היו ראויים לבוא בקהל ה'
[115]
, גויים
אֲשֶׁר צִוִּיתָה
התורה לגביהם
לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ
-לא יבוא לך בקהל:
[116]
(יא)
כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים, מְבַקְּשִׁים לֶחֶם נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם (מחמודיהם) בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ רְאֵה יְהֹוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה:
כָּל עַמָּהּ
של ציון
[117]
נֶאֱנָחִים,
מְבַקְּשִׁים
אוכל, ולא בשר ויין אלא
[118]
לֶחֶם
לאכול,
נָתְנוּ
הם את טוב
מַחֲמַדֵּיהֶם
[119]
(מחמודיהם
כתיב
) בְּאֹכֶל
-בעבור אוכל
[120]
כדי
לְהָשִׁיב נָפֶשׁ
, ולא לְשָׂבְעָה
[121]
, אלא לחיי שעה בלבד
[122]
, וכך פונה כנסת ישראל,
[123]
רְאֵה יְהֹוָה וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי
-נהייתי
זוֹלֵלָה
-בזויה ומזולזלת לאומות
[124]
, כמו הזולל שיתן כל אשר יבוקש ממנו למלאות תאוותו, כך נתנו ישראל את מחמדיהם עבור אוכל:
[125]
(יב)
לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי אֲשֶׁר הוֹגָה יְהֹוָה בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ:
וממשיכה כנסת ישראל
[126]
בצערה ובמר נפשה
[127]
ואומרת, אני מתפללת
[128]
לוֹא
-שלא תגיע
[129]
אֲלֵיכֶם
כל הצרה הזאת
[130]
שהגיעה אלי
[131]
כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ
-כל הדורות הבאים,
[132]
הַבִּיטוּ וּרְאוּ
והגידו לי
[133]
אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי
ואתנחם
[134]
, הרי לא דקדק הקב"ה עם שום אומה כמו שדקדק עימי
[135]
, ראו
אֲשֶׁר עוֹלַל לִי
-נַעֲשָה
[136]
לי ע"י אֱלֹהִים,
[137]
אֲשֶׁר הוֹגָה
-שיבר
[138]
יְהֹוָה
אותי
[139]
בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ:
[140]
(יג)
מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה:
וגמל לי ה' כמעשי ידי הרעים,
[141]
מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה
-וְהִשְׁלִיטָהּ בעצמותי,
[142]
פָּרַשׂ
הקב"ה
[143]
רֶשֶׁת לְרַגְלַי
[144]
ולא יכולתי לברוח ממול האש שכן הרשת
[145]
הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר
[146]
, והאש הבעירה עד אשר
[147]
נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה
-בטלה מן החושים
[148]
, ומבוהלת,
[149]
כָּל הַיּוֹם
ללא הפסקה הייתי
[150]
דָּוָה
-מרוחקת וחלושה:
[151]
(יד)
נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם:
נִשְׂקַד
-מסומן
[152]
עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ
של הקב"ה לזכרון, לא נשכח מניינם ותשלומיהם של פשעי
[153]
, צופה הקב"ה ומביט על כל פשעי והכל פקוד בידו; ורבו פשעי והלכו עד אשר
[154]
יִשְׂתָּרְגוּ
-יסתבכו
[155]
ונעשו קליעות קליעות עד
[156]
שֶׁ
עָלוּ עַל צַוָּארִי
, ועול פשעי
[157]
הִכְשִׁיל כֹּחִי;
נְתָנַנִי
-עזבני
[158]
אֲדֹנָי בִּידֵי
האויב בעבור הפשעים
[159]
עד אשר
[160]
לֹא אוּכַל קוּם
-לקום אלא לחכות לה':
[161]
(טו)
סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה:
סִלָּה
-רמס
[162]
וסילק
[163]
כָל אַבִּירַי
[164]
אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי
וישימם כעפר לדוש
[165]
ביד האויב,
[166]
קָרָא
-גזר
[167]
עָלַי מוֹעֵד
וייעד גייסות לבוא עלי
[168]
לִשְׁבֹּר
את
בַּחוּרָי
בעלי הכח
[169]
, וכשם שבוססים ענבים
[170]
בַּ
גַּת
להוציא יינם, כך
[171]
דָּרַךְ
-רמס
[172]
אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה
-לעם יהודה
[173]
, שהביא את האומות עליהם והיו בוססים אותם
[174]
, להוציא דמם
[175]
שֶׁנִּגָּר
[176]
כמים סביבות ירושלים, ואין קובר:
[177]
(טז)
עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב:
על כל הרעות הללו
[178]
, אילו היה אדם שהיה יכול לנחמני הייתי מתנחמת, אבל אין! לכן
[179]
עַל
רעות
[180]
אֵלֶּה
ועל סילוק השכינה
[181]
אֲנִי בוֹכִיָּה
[182]
, ועת אחר עת
[183]
עֵינִי עֵינִי
-עיניי
[184]
יֹרְדָה מַּיִם
-זולגות דומעות
[185]
ללא הפוגה,
[186]
כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם
-אדם שיכול לנחמני
[187]
מֵשִׁיב
-ולהשיב את
[188]
נַפְשִׁי,
הָיוּ
-נהיו
בָנַי
אשר גלו
[189]
שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר
עליהם
אוֹיֵב
הצר עליהם:
[190]
(יז)
פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ צִוָּה יְהֹוָה לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם:
פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ
את ידיה
[191]
כדרך שפורסים זרועותיהם אנשים הדואגים כדי לפרסם גודל צערם
[192]
, אבל
[193]
אֵין מְנַחֵם לָהּ
[194]
, כי כבר
צִוָּה
-גזר
יְהֹוָה לְ
בית
[195]
יַעֲקֹב
שיהיו כל שכניו
[196]
סְבִיבָיו
-שמסביב לו
[197]
צָרָיו
-מצירים לו
[198]
, ושיטמאו את ירושלים,
[199]
הָיְתָה
-נהייתה
יְרוּשָׁלִַם
דומה בטומאתה
[200]
לְנִדָּה
מרוחקת ובזויה
[201]
בֵּינֵיהֶם
, מושפלת בין כל העמים כטומאת הנדה:
[202]
(יח)
צַדִּיק הוּא יְהֹוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים (עמים) וּרְאוּ מַכְאֹבִי, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי:
ומצדיקה כנסת ישראל עליה את הדין ואומרת,
[203]
צַדִּיק הוּא יְהֹוָה
וְצֶדֶק דינו
[204]
על כל הבא עלי,
[205]
כִּי
בעוון שאת
[206]
תורת
[207]
פִיהוּ מָרִיתִי
-עברתי
[208]
ולא שמעתי לו ולנביאיו
[209]
באו עלי התוכחות הללו,
[210]
שִׁמְעוּ נָא
-שמעו עכשיו
[211]
כָל הָעַמִּים (עמים
כתיב
) וּרְאוּ מַכְאֹבִי,
בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי
ואין שם מי שיעזור לי:
[212]
(יט)
קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם:
קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי
אלה שביקשו כי אֹהַב אותם
[213]
, הן אותם האומות שדבקתי בהם
[214]
שהיו מראים עצמם כאוהבים
[215]
, אולי יתנו לי עצה
[216]
, אבל
הֵמָּה
-הם
רִמּוּנִי
והרעו לי יותר מכל האומות
[217]
, וגרמו כי
[218]
כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ
מרעב, ומשכך גם מהם לא יכלתי לבקש עזרה ועצה, שהיו בעצמם עסוקים בצרתם
[219]
כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ
-להם
וְיָשִׁיבוּ
-כדי שישיבו
[220]
אֶת נַפְשָׁם
, ובסוף גם הם מתו:
[221]
(כ)
רְאֵה יְהֹוָה כִּי צַר לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת:
וממשיכה כנסת ישראל ואומרת,
[222]
רְאֵה יְהֹוָה כִּי צַר לִי,
מֵעַי חֳמַרְמָרוּ
-כֻּוְּצוּ,
[223]
נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי
על
[224]
כִּי מָרוֹ מָרִיתִי
-עברתי על דבריך
[225]
, ועל אף שחזרתי בתשובה הפורענות לא הסתיימה,
[226]
מִחוּץ
לבית
[227]
שִׁכְּלָה חֶרֶב
האויב
[228]
, וּ
בַּבַּיִת
היתה אימה
[229]
כַּמָּוֶת
, אימת שדים ומזיקים ומלאכי מוות
[230]
ורעב
[231]
, ואילו היה הדבר בצינעא היה פחות קשה, אך כולם שמעו על כך:
[232]
(כא)
שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי, כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמֹנִי:
הדבר קשה עלי מאוד שהצרה נעשתה בפרהסיא עד כי
[233]
שָׁמְעוּ
כל העולם
[234]
כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי
, ולזה
[235]
אֵין מְנַחֵם לִי,
כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי
-צעקותי ושמחו,
[236]
שָׂשׂוּ
הם על
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ
-גזרת עלי גזרה
[237]
ועל כי באו עלי במצוותך
[238]
, ועתה
[239]
הֵבֵאתָ
-תביא עליהם את אותו יום הפורענות, אותו
[240]
יוֹם
אשר
[241]
קָרָאתָ
שעתיד לבוא עליהם
[242]
, והלואי ותביא עליהם
[243]
יום כמו שגזרת עלי,
[244]
וְיִהְיוּ
אויבי
כָמֹנִי
ברעה
[245]
שוממים:
[246]
(כב)
תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי:
תָּבֹא
-יִפָּקְדוּ וְיִזָּכְרוּ
[247]
כָל רָעָתָם
-עוונותם
[248]
של אויבי
[249]
לְפָנֶיךָ
, ואל תמחה עוונות אלה מלפניך,
[250]
וְעוֹלֵל
-ועשה
[251]
לָמוֹ
-להם
[252]
מכאוב גדול שלא יוכלו לדמות אליו שום מכאוב
[253]
כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ
-עשית
[254]
לִי
, דקדק עמהם כמו שדקדקת עמי, וקטוף עולליהם כמו שקטפת עוֹלְלָתִי
[255]
עַל כָּל פְּשָׁעָי
אשר עשיתי, היות
כִּי
על ידם
[256]
רַבּוֹת
-מרובות
אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי
-חלש
[257]
, וכך יהיה לְאוֹיְבָי עד שֶׁיֵּעָנְשׁוּ גם הם ויהיו בְּיִסּוּרִים כמוני:
[258]