/ קהלת פרק יא'

פסוקים

קהלת פרק יא'

(א) שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ: והזהיר כאן שלמה המלך ע"ה שיהיה האדם נדיב ותהיינה ידיו פתוחות למי שיכיר ולמי שאיננו מכיר [1] , וכך המשיל את משלו ואמר: [2] שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם , עשה טובה וחסד לאדם שאתה סבור שלא תראנו עוד ולא ישיב לך על הטובה [3] , כאדם המשליך מזונותיו על פני המים, [4] כִּי בְרֹב הַיָּמִים -אחר ימים רבים [5] תִּמְצָאֶנּוּ -תקבל ממנו תשלום גמול: [6]
(ב) תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה וְגַם לִשְׁמוֹנָה כִּי לֹא תֵדַע מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ: תֶּן חֵלֶק -חלוק מלחמך ומשלך [7] לְשִׁבְעָה אנשים הנזקקים לחסדיך, [8] וְ חַלֵּק עוד [9] גַם לִשְׁמוֹנָה שיבואו אחריהם, ואל תאמר דַּי [10] , והיינו שתחלק לכולם ואל ירבו בעיניך, [11] כִּי לֹא תֵדַע מַה -פֵּן [12] יִּהְיֶה רָעָה עַל הָאָרֶץ -בארצך ותצטרך לשוטט בארצות ואולי תצטרך לכולם [13] , ואז תנצל על ידי צדקה זו מן הרעה: [14]
(ג) אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא: אִם יִמָּלְאוּ -יתמלאו [15] הֶעָבִים -העננים [16] גֶּשֶׁם , הנה לא יחזיקו לעצמם את מי הגשמים אלא [17] עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ -ישפכו אותם [18] , ובזה תעלה הארץ אדים ויתמלא הענן גשמים פעם בפעם, [19] וְאִם יִפּוֹל עֵץ פְּרִי בעודו נטוע ותקוע בארץ, כיוון שהוא עתיד ליתן פרי ישקוהו ויעבדוהו [20] , ואולם בשעה שיפול העץ לגמרי באופן שלא יוכל לתת עוד פירות, אזי היכן שיפול אם [21] בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן בכל [22] מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא -ישאר [23] , כי מעתה יעזבוהו במקומו ולא יטפלו בו הואיל ואינו נותן פרי, כך מי שאינו משפיע לזולת כשתבוא עת שיצטרך הוא לאחרים לא יפנו אליו: [24]
(ד) שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר: ובא שלמה המלך ע"ה להזהיר את האדם לבל יברר יתר על המידה בנותנו צדקה, כי אז ימנע מלתת, שהרי [25] שֹׁמֵר -המצפה [26] וממתין [27] בזריעת שדהו עד בוא [28] הָ רוּחַ, [29] לֹא יִזְרָע הרבה [30] , שפעמים ממתין והרוח אינה באה, [31] וְרֹאֶה -והנותן עיניו [32] בֶעָבִים -בעננים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים [33] לֹא יִקְצוֹר לעולם, לפי שירא תמיד: [34]
(ה) כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל: אין לך להמתין על הרוח ולפחוד מן הגשמים, כי לא תוכל לדעת מתי יהיו, [35] כַּאֲשֶׁר -כפי [36] שֶׁ אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ -באיזו דרך תהלך הרוח למרות שאתה שומע אותה, [37] כַּעֲצָמִים -וכמו שאינך יודע את הדברים המוסתרים [38] בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה -של האישה המעוברת [39] שאינך יודע אם הוא זכר או נקבה אף על פי שבולטת הבטן לחוץ, [40] כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה -שום דבר ממעשה [41] הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר עשה את הכל ואשר [42] יַעֲשֶׂה -עתיד לעשות [43] אֶת הַכֹּל , ואף גזירותיו לעניין עניות ועשירות נעלמות ממך, לכן אל תמנע מלעשות חסד ולדאוג ולומר שמא אחסיר נכסיי ואהיה עני, לא אעסוק בתורה כי אם אתבטל ממלאכתי אהיה עני, לא אשא אשה כי אם יהיו לי בנים אצטרך להוציא עליהם ממון: [44]
(ו) בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים: ולכן אין ראוי שֶׁתִּמָּנַע מלזרוע, אלא [45] בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ -שדך, [46] וְלָעֶרֶב -וגם בערב [47] אַל תַּנַּח יָדֶךָ מן הזריעה, ובכל עת תזרע שדך ולא תמתין שתבוא הרוח, [48] כִּי אֵינְךָ יוֹדֵע אֵי זֶה -איזו זריעה [49] יִכְשָׁר -תהיה טובה, [50] הֲזֶה -האם זאת של הבוקר [51] אוֹ זֶה -או זאת של הערב, [52] וְאִם -ואולי [53] שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד יהיו [54] טוֹבִים זה כזה: [55]
(ז) וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ: וכאשר האדם באמצעות עיסוקו בחסדים ובמעלות הטובות ובחכמות מתקשר אל האור האמיתי, משיג הוא כי עָרֵב [56] וּמָתוֹק [57] הָאוֹר של התורה [58] , ויפים חיי האדם בעודו נהנה מאור היום, [59] וְ דבר [60] טוֹב הוא [61] לַעֵינַיִם כשהן יכולות [62] לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ , לכן יתעסק תמיד האדם בלעשות טוב [63] , ולא יתעסק בשמחה אחרת: [64]
(ח) כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם, בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל: כִּי אפילו [65] אִם שָׁנִים הַרְבֵּה -רבות יִחְיֶה הָאָדָם, בְּכֻלָּם יִשְׂמָח בחלקו [66] , ובשום יום לא יקוץ בחייו למרות רִבּוּיָם, [67] וְ רק [68] שבמהלך חייו יִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ הם הימים אשר ישכב בקבר, [69] כִּי הַרְבֵּה -מרובים [70] יִהְיוּ יותר מִיְּמֵי החיים [71] , ועל ידי זה יראה להכשיר מעשיו, ויבין כי [72] כָּל היסורים [73] כְּ שֶׁבָּא לעולם הבא הם [74] הָבֶל כי כבר אינו יכול לשוב בתשובה אחרי מותו: [75]
(ט) שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט: שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ שהיתה לך, [76] וִיטִיבְךָ לִבְּךָ עתה [77] בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ , ותהיה שמח [78] וְהַלֵּךְ -ולך [79] בְּדַרְכֵי לִבְּךָ לעשות מה שליבך חושב, [80] וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ -ובמה שעיניך מראות לך ותתאווה אליהם [81] כדרך השוטים והכסילים, [82] וְ אולם [83] דָע והיה בטוח כי פעם אחת תלקה על הכל!, [84] כִּי עַל כָּל אֵלֶּה [85] יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט , כי יש דין ויש דיין ויש מתן שכר לצדיקים ופורענות לרשעים [86] , ולכן אם יִמָּצֵא בהם דבר חטא ועוון אזי הקב"ה יעניש אותך, לכן תפשפש מאד במעשיך שלא יִמָּצֵא בהם נדנוד עוון: [87]
(י) וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל: וְהָסֵר כַּעַס -דברים המכעיסים את המקום [88] מִלִּבֶּךָ, וְ אם בשרך יתאווה להתענג בדבר הרע בעיני המקום [89] הַעֲבֵר רָעָה -זאת [90] מִבְּשָׂרֶךָ ולא תתענג בה, [91] כִּי התאווה שיש לאדם בימי [92] הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת -והנערות [93] הינן הָבֶל מבלי תועלת, ולכן הזהר מאוד מאוד: [94]

הערות

1. אבן עזרא.
2. מצודת דוד.
3. רש"י, מצודת דוד.
4. רש"י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. וכן מצינו ביתרו (שמות ב, כ) "קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם", סבור היה יתרו שמשה הוא איש מצרי ולא יראנו עוד, וסופו של יתרו שנעשה חתנו ומלך על ישראל והכניסו תחת כנפי השכינה וזכו בני בניו לישב בלשכת הגזית (רש"י). ולקח טוב ביאר, תזרע במקום שיש שם לחלוחית מים שהזרע מתברך, כי בימי הקציר תמצאנו, והנמשל, תעשה צדקה, כי בעת צרה זה יעמוד לך להנצל. ובמדרש, אמר רב ביבי, אם בקשת לעשות צדקה, עשה אותה עם עמלים בתורה, שאין מים האמורים כאן אלא דברי תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (מדרש רבה). ואמרו רבותינו (אבות דברי נתן פ"ג מ"ט), מעשה באדם אחד שהיה רגיל בצדקה, נכנס וישב בספינה באה הרוח והטביעה את הספינה, ראהו רבי עקיבא ובא להעיד על אשתו שתנשא לאחר והלך אצל ישיבה להעיד עליו ולא הגיע עת לעמוד עד שבא אותו האיש ועמד לפניו, אמר ליה בני לא אתה שטבעת בים?! א"ל הן, א"ל ומי העלך? א"ל רבי, צדקה שעשיתי! א"ל בני מנין אתה יודע? אמר ליה כשירדתי למקום מצולה שמעתי קול רעש גדול שהיו אומרים זה לזה "רוץ ונעלה אותו האיש שהוא בעל צדקה", באותה שעה פתח רבי עקיבא, ברוך שבחר בתורה ובדברי חכמים, שכך כתיב "שלח לחמך על פני המים". ועוד אמרו (בבא בתרא יא.), מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, ובאה אלמנה אחת ועמדה לפניו, אמרה לו רבי פרנסני! א"ל העבודה (לשון שבועה) שאין בקופה של צדקה כלום! אמרה לו רבי, אם אין אתה מפרנסני נמצאת מאבד אלמנה ושבעה בניה, עמד ופרנסה משלו כדי פרנסתה, לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המיטה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, בנימין הצדיק שקיים אלמנה ושבע בניה ימות לשנים מועטות?! באותה שעה ביקשו מלאכי השרת רחמים, קרעו לו את גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו (ילקוט שמעוני). ועוד דרשו, ר' אלעזר ברבי סימאי פתר באברהם אבינו, אמר לו הקב"ה אתה אמרת למלאכים (בראשית יח, ה) "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם", חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבוא, במדבר שהוריד להם מן, בישוב שנאמר (דברים ח, ח) "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה", לעתיד לבוא שנאמר (תהלים עב, טז) "יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ" (מדרש רבה). וראה שם במדרש שכל דבר שעשה אברהם למלאכים הקב"ה החזיר כנגדו לבניו.
7. רש"י.
8. רש"י. ואחז מספר שבעה כי הוא כלל חשבון (מצודת דוד). ואלשיך ביאר תן חלק לשבעה גדרי צדקה הם אשר מנה הרמב"ם ז"ל (הלכות מתנות עניים פרק י), וגם לשמונה שהוא עם ההלוואה שהיא השמינית, כי אף שהזכירן הרמב"ם ז"ל לא נעדרו מציאותם משלמה המלך.
9. רש"י.
10. רש"י.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. רש"י. ורבותינו אמרו (מדרש רבה) "תן חלק לשבעה", אלו שבעת ימי בראשית, תן אחד מהם חלק ליוצרך לנוח בשבת, "וגם לשמנה" אלו שמונת ימי מילה. דבר אחר, "תן חלק לשבעה" קרבנות ציבור של שבעת ימי הפסח, "וגם לשמנה" של שמונת ימי החג, "כי לא תדע מה יהיה רעה" אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו הראשונים. דבר אחר, "כי לא תדע" לא ידעת מה נגזר על הגשמים בחג, ויועילו הקרבנות לבטל גזירה הרעה (רש"י). ור"י קרא ביאר את הפסוק "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" חלק נכסיך לכמה שותפים שלא יהא ממונך כנוס במקום אחד, כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, ואם יהיה ממונך כנוס במקום אחד שמא על אותו המקום נגזרה גזירה ויהיה אבוד עמהם, לפיכך חלקהו לשבעה ולשמונה שותפים. ובמדרש, ר' עזריה אומר "תן חלק לשבעה" זה דור שמל משה לשבעה, "וגם לשמונה" זה דור שמל יהושע לשמונה. ר' יהודה אמר "תן חלק לשבעה" אלו שבעת ימי המלואים, "וגם לשמונה" דכתיב (ויקרא ט, א) "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי". ר' הונא אמר "תן חלק לשבעה" אלו שבעת ימי הנדה, "וגם לשמונה" אלו שמונה ימי המילה. ר' לוי אמר "תן חלק" לשבעה אלו ז' ימי הסוכה, "וגם לשמונה" (במדבר כט, לה) "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת" (מדרש רבה).
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת ציון.
19. מוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, כך מי שנתמלא בעושר אין מן הראוי שיחזיקו לעצמו לבד אלא ישפיע ויתן לאחרים, ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים (מצודת דוד). ורש"י ביאר, אם ראית עבים מלאים גשם ידעת שסופם יריקו גשמיהם על הארץ במקום שהטובה צומחת וניכרת שם.
20. אבן עזרא, מצודת דוד.
21. מצודת דוד.
22. מצודת דוד.
23. מצודת ציון.
24. מצודת דוד. ורש"י ביאר שעץ הכונה לתלמיד חכם שמגן בזכותו כעץ המיסך על הארץ, "ואם יפול עץ" אם ישכון אדם חכם וצדיק בעיר או במדינה, בכל מקום שישכון שם, יהיו נראים מעשיו וחכמותיו ומידותיו הטובות אחרי מותו, ויהיה בכך טובה ליושבי המקום על מנהג הטוב שהדריכם בדרך ישרה. ובמדרש, "אם ימלאו העבים" אם ימלאו ת"ח תורה, על ישראל יריקו, שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג, יב) "כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ", "אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא" אם הגיע זמנו של ת"ח להורות, אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ולומדין ממנו. דבר אחר, "אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו", אם ימלאו הנביאים נבואה על ישראל יריקו, "אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא" אם הגיע זמנם של נביאים להתנבאות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ושומעין נבואתם. דבר אחר, אמר ר' יצחק, אם ראית צרות שהן ממשמשות ובאות על הארץ, בשביל ישראל שנקראו ארץ, "ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא" אם הגיע זמנו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם שם ישראל גומלין איתו חסד (מדרש רבה).
25. כי האדם אינו יכול לדעת באמת אם מקבל הצדקה תלמיד חכם ראוי וכו', וצריך לעשות צדקה וה' יזמין לו אנשים הגונים ות"ח נאמנים, נחל אשכול.
26. רש"י.
27. מצודת ציון.
28. רש"י, מצודת דוד.
29. כי אז טוב לזרוע שהרוח תפזר הזרעים בכל מקום (מצודת דוד).
30. רשב"ם.
31. רש"י, מצודת דוד.
32. רש"י, מצודת דוד.
33. רש"י, מצודת דוד.
34. רש"י, מצודת דוד. ור' תנחום הירושלמי ביאר שזהו משל שבא לומר שמי שמנסה לעשות מעשה טוב ודורש גמול מיידי עליו, ואם הוא איננו רואה סימנים לכך הוא מפסיק, הרי אדם כזה לא יצליח לעשות מעשה טוב, וזו אינה נדיבות אלא זהו סוחר המחפש רווח מיידי. ובמדרש, "שומר רוח לא יזרע", שומר רוחן של מלכיות לא יזרע מצוות ומעשים טובים, "ורואה בעבים לא יקצור" מי שרואה בעבים של מלכיות לא יקצור מצוות ומעשים טובים (מדרש רבה).
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מלשון דברים הנסגרים ונעצמים בבטן (רש"י, מצודת ציון). ואבן עזרא ביאר גוף הולד וקראו "עצמים" כי הם מוסדי הגוף כי הבשר והעור הם כמו מלבוש.
39. אבן עזרא.
40. רש"י, מצודת דוד. ובמדרש, שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואלו הם, יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ובמה הוא משתכר, ומה בליבו של חבירו, ומה בעיבורה של אשה, ומלכות זו של אדום אימתי נופלת (מדרש רבה).
41. מצודת דוד.
42. לקח טוב.
43. לקח טוב.
44. רש"י.
45. רלב"ג, מצודת דוד.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. מצודת דוד.
49. מצודת דוד.
50. מצודת ציון.
51. מצודת דוד.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד. ובתלמוד (יבמות סב:), תניא, ר' יהושע אומר, נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, אם שניהם כאחד טובים. רבי עקיבא אומר, היו לו לאדם תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנאמר "בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך". מעשה ברבי עקיבא שהיו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים מגבת עד אנטיפטרס, וכולן מתו מפסח ועד עצרת, ובא אצל רבותינו שבדרום וּשְׁנָאָהּ להם, ולעיניין הבנים מצינו באבצן שלושים בנות שלח החוצה ושלושים בנות הביא לבניו מן החוץ (שופטים יב, ט), וכולם מתו בחייו, ובזקנותו הוליד את עובד ונתקיים לו (רש"י). ובמדרש, רבי ישמעאל אומר, אם למדת תורה בנערותך למוד בזקנותך כי אינך יודע איזה יכשר, שאין אתה יודע איזה תורה מתקיימת אם של נערותך אם של זקנותך ואם שניהם כאחד טובים. רבי יהושע אומר, אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאי אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים (מדרש רבה).
56. ר' תנחום הירושלמי.
57. מכיוון שלחושים יש תכונות משותפות, לפיכך לשון הקודש נוהגת לתאר את ההשגה של חוש אחד באמצעות השגה של חוש אחר, ולכן נאמר (שמות כ, טו) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (ירמיהו ב, לא) "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (בראשית כז, כז) "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי", ר' תנחום הירושלמי (אבן עזרא).
58. רש"י. ורלב"ג ביאר של החכמה.
59. מצודת דוד.
60. מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. והוא כפל עניין במלות שונות (מצודת דוד). ורש"י ביאר אשריהם של תלמידים שעיניהם רואים הלכה מלובנת ומחוורת על בוריה.
63. כמו שאמר לעיל בפס' א' "שלח לחמך על פני המים" (אבן עזרא).
64. אבן עזרא. ובמדרש, "ומתוק האור" מתוק האור לעולם הבא, ואשרי מי שיזכה לראות האור ההוא, "וטוב לעינים לראות את השמש" אשרי למי שתלמודו מאיר לו כשמש (מדרש רבה). ועוד במדרש, "ומתוק האור" שעתיד הקב"ה להאיר לצדיקים, אשרי מי שיזכה לאותו אור לאור באור החיים, "את השמש" נתן הקב"ה דוגמא בעולם הזה להתבונן באורו של הקב"ה לעתיד לבוא (לקח טוב).
65. מצודת דוד.
66. רש"י.
67. מצודת דוד.
68. רש"י.
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד.
71. רש"י, מצודת דוד.
72. מצודת דוד.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. ולכן יזכור בהם כל עוד הוא חי ויפשפש במעשיו (מצודת דוד). ורש"י ביאר כל שבא עליו יהיה הבל וחושך, "הבל" מלשון פורענות וצרות כמו "כי בהבל בא ובחשך ילך". ורשב"ם ביאר כל הימים שיבוא בהם לעת המיתה, יהיו לו להבל ורעה, אם חטא בחייו. ולקח טוב ביאר כל הימים שהוא בקבר שהם הבל לא יעשה שם לא זכות ולא מצוה ולא יהלל שם לבוראו. ובמדרש, "כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח" ישמח בשמחת התורה, "ויזכור את ימי החושך" אלו ימי הרעה, "כי הרבה יהיו כל שבא הבל" תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח (מדרש רבה).
76. מצודת דוד.
77. מצודת דוד.
78. מצודת דוד.
79. מצודת דוד.
80. מצודת דוד.
81. מצודת דוד.
82. לקח טוב.
83. מצודת דוד.
84. רש"י.
85. על השמחה והטבת הלב והילוך בדרך לב ומראה עין, אבן עזרא.
86. לקח טוב.
87. כאדם האומר לעבדו ולבנו חְטֵא חְטֵא, כי כשתתמלא הסאה תלקה על הכל, אף כאן גזם ואמר שמח בחור בעת ילדותך עת שהיצר מתגבר, ולא תדאג מגמול המעשה (רש"י, מצודת דוד). וכפל הדבר במלות שונות, ואמר ויטיבך לבך וגו' ועשה מה שלבך חפץ, ובטוח תהיה כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט (מצודת דוד). ובתלמוד, אמר רב הונא, מאי דכתיב "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך"? עד כאן דברי יצר הרע, ודע כי "על כל אלה יביאך האלהים במשפט" מכאן ואילך דברי יצר טוב, ריש לקיש אמר, עד כאן לדברי תורה, "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט" מכאן ואילך למעשים טובים (שבת סג:, ילקוט שמעוני). ובמדרש, א"ר שמואל ב"ר יצחק, ביקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות, משה אמר (במדבר טו, לט) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", ושלמה אמר "שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך"... כשאמר שלמה "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט" אמרו יפה אמר שלמה. ורבי יודן אמר, "שמח בחור בילדותך" בתורתך שלמדת בילדותך "ויטיבך לבך בימי בחורותיך" זו המשנה, "והלך בדרכי לבך ובמראה עינך" זה התלמוד, "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט" עליו לשלם לך שכר מצוות ומעשים טובים. ורבי פנחס אומר, "שמח בחור בילדותך" מי גרם לך להבחר בזקנותך? תורה שלמדת בילדותך, ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא "והלך בדרכי לבך" זה התלמוד שלמדת מרבך, "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט" עליו לשלם לך שכר מצוה ומעשים טובים (מדרש רבה). ועוד דרשו, רבי חייא אמר משל ללסטים שברח מפני הקוסטינר, אמר לו הַמְעֵט בריצה שלא תתיגע בחזרה. רבי שמעון בן חלפתא אומר משל לאחד ששט על המים, היה רץ ורצין אחריו, אמרו לו המעט בהליכה שלא תתיגע בחזרה. רבי חנינא בר פפא אמר משל לאחד שהיה מבריח את המכס, פעם אחת תפסוהו ואמרו לו שישלם על מה שהבריח, כשבא לשלם אמרו לו, אין אנו מבקשים תשלום רק על הפעם הזו, אלא תשלם על כל הפעמים שגנבת בכל השנים שהברחת את המכס. אמר רבי לוי משל לעוף שהוא נתון בכלוב ובא חברו ועמד על גביו ואמר לו אשריך מה מזונותיך מצויים לך, אמר לו במזונותי אתה מסתכל ובמצודה אי אתה מסתכל?! ר' תנחום אמר משל לבן בליעל שבא אצל חנוני, א"ל תן לי בשר שמן ויין ישן ומיני מאכלים, אכל ושתה ונתבסם ובא לצאת, א"ל תן לי דמי מה שאכלת, אמר הרי כריסי לפניך... החנווני שהיה חכם מה עשה? נטל מחצלת וכרכו בה והניחו על פתח חנותו, כל מי שעבר א"ל תשליך כסף לזה המת כדי שנקנה לו תכריכין, עבר שם איש אחד רע ושאלו עד מתי יהיה זה כאן? אמר לו החנווני עד שישלים את הפרוטות שחייב לי, מדרש רבה (ילקוט שמעוני).
88. רש"י, מצודת דוד.
89. מצודת דוד.
90. מצודת דוד. שהיא היצר הרע (רש"י).
91. מצודת דוד. ואמרו רבותינו (תענית ד.) שגם תלמיד חכם שאמור להיות תקיף, עליו ללמד עצמו לנהוג בנעימות, שנאמר "והסר כעס מליבך והעבר רעה מבשרך", ועוד אמרו (נדרים כב.) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני גהינם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ובמדרש, א"ר לוי, כל המתגאה הוא כועס, וכל הכועס הוא טיפש.
92. מצודת דוד.
93. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד. כן יקראו ימי הנעורים שהם תחילת ימי האדם כמו השחר שהוא תחילת היום (אבן עזרא, מצודת ציון). או משום ששיער ראש האדם שחור בימי עלומיו (רש"י, אבן עזרא).
94. מצודת דוד. ובתלמוד, א"ר יצחק, מאי דכתיב כי הילדות והשחרות הבל? דברים שעושה אותן בילדותו, משחירין פניו לעת זקנתו (שבת קנב.). ובמדרש, "הילדות והשחרות הבל" וסמיך ליה (להלן בפרק יב פס' א) "וזכור את בוראך", אמר שלמה, הואיל והילדות והשחרות הבל, לפיכך "וזכור את בוראך בימי בחורותיך" (מדרש רבה).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה