(א)
וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב:
לאחר מות שמעי רבו
[1]
, בשנה הרביעית למלכותו
[2]
כדי לחזק את מלכותו מאויביו שבחוץ,
[3]
וַיִּתְחַתֵּן
-נקשר בקשר נישואין
שְׁלֹמֹה אֶת
-עם
פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם
שנחשב בימים אלו למלך גדול,
[4]
וַיִּקַּח
-ולקח לאישה
אֶת בַּת פַּרְעֹה
לאחר שגיירה וקידשה,
[5]
וַיְבִיאֶהָ
בתחילה
אֶל עִיר דָּוִד
היא ציון
[6]
ולאחר מכן בנה לה בית
[7]
שתתגורר בו
[8]
עַד כַּלֹּתוֹ
-עד שיסיים
לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהֹוָה
שבנה קודם ביתו
[9]
וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב:
(ב)
רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהֹוָה עַד הַיָּמִים הָהֵם:
רַק
חיסרון אחד היה בממלכה
[10]
והוא ש
הָעָם
ושלמה
[11]
היו
מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת
בכל מקום
[12]
בדומה במקצת למשפט עובדי הכוכבים
[13]
והרבות בבמות מביא לעבודת גילולים
[14]
, אך עשו זאת לשם שמיים
[15]
כִּי
עדיין
לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהֹוָה
וכך עשו
עַד הַיָּמִים הָהֵם
בתקופת בית המקדש:
[16]
(ג)
וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְהֹוָה לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר:
וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְהֹוָה
והמשיך
לָלֶכֶת
באהבה
[17]
בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו
בכל דבר
[18]
רַק
שבטרם שבנה את בית המקדש
[19]
לא הקריב בבמה הגדולה כדוד אביו
[20]
אלא
בַּבָּמוֹת
רבות ככל העם
[21]
הוּא
היה
מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר
על אף שריבוי הבמות מביא לעבודת גילולים:
[22]
(ד)
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא:
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה
לגבעון
לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי
שם
הִיא
היתה
הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה
בקדושתה
[23]
, שהוא מזבח הנחושת שעשה בצלאל
[24]
במצוות משה במדבר
[25]
, ושם
אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה
-העלה
[26]
שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא
ביום אחד:
[27]
(ה)
בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ:
בְּגִבְעוֹן נִרְאָה
-התגלה
יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה,
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל
-בקש
מָה
אתה רוצה ש
אֶתֶּן לָךְ:
[28]
(ו)
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל
להמליכו בהיותו רועה צאן
[29]
כַּאֲשֶׁר
-על כי
[30]
הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב
-המידות
[31]
עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ
-וקיימת לו
[32]
אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה
להמליך זרעו
[33]
כפי שהבטחת לו ע"י נתן הנביא
[34]
וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם
-כפי שקורה היום
[35]
הַזֶּה:
(ז)
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא:
וְעַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ
בחסד
[36]
תַּחַת דָּוִד אָבִי
כהבטחתך, ומשכך בהכרח תעזרני שכן
[37]
וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן
בן שתים עשרה שנה
[38]
ועדיין לא למדתי חכמה
[39]
ו
לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא
בפני העם, להנהיגם כראוי:
[40]
(ח)
וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
וְעַבְדְּךָ
מולך
בְּתוֹךְ עַמְּךָ
המצריך חכמה רבה להנהיגם, הן מצד שהוא העם האיכותי
[41]
אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ
והן מצד שהוא
עַם רָב
[42]
אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:
(ט)
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה:
וְנָתַתָּ
-ולכן אבקש שתיתן
[43]
לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ
-מבין
[44]
כדי שאהיה מסוגל
לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין
-ולהבחין
בֵּין טוֹב לְרָע כִּי
ללא עזר מן השמים
[45]
מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד
-הרב
[46]
הַזֶּה
שאם אטעה במשפטם אף בדיני ממונות אענש עונש נפשות:
[47]
(י)
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל
-ביקש
שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
החכמה, ללא כל כוונה לזכות עימה בעושר וכבוד:
[48]
(יא)
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן
-בעבור
[49]
אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
החכמה לבדה
[50]
וְלֹא שָׁאַלְתָּ
-ביקשת
לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ
-ביקשת
לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ
-ביקשת
נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ
להיות מסורים לך
[51]
וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין
-בינה
[52]
לִשְׁמֹעַ
-להבין
[53]
מִשְׁפָּט
לצורכי העם:
[54]
(יב)
הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ:
הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ
לתת בליבך חכמה, ובנוסף
[55]
הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם
שמזומן לקיים לימודו
[56]
וְנָבוֹן
מבין דבר מתוך דבר
[57]
אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ
במלכים אפילו דוד אביך
[58]
ואפילו משה רבינו לא היה כמוהו בחכמת הטבע, (אבל בחכמת האלהות היה חכם ממנו)
[59]
וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ
שכן תקבל חכמה אלהית:
[60]
(יג)
וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ:
וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ
כלל
נָתַתִּי לָךְ
ללא תנאי
[61]
גַּם עֹשֶׁר
ובנוסף
[62]
גַּם כָּבוֹד
כל חייך
[63]
אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים
וכל שכן בשאר בני אדם
[64]
לא יהיה מי שישווה לך בעושר וכבוד
כָּל יָמֶיךָ
אבל לאחר מכן יתכן שיהיה:
[65]
(יד)
וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ:
וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ
אקיים את הבטחתי שבתורה לתת אורך ימים ומלכות הדורות
[66]
וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ:
[67]
(טו)
וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו:
בחלומו נדמה היה לשלמה כי הדברים נעשו בהקיץ
[68]
ואז
וַיִּקַץ
-התעורר
שְׁלֹמֹה
משנתו
[69]
וְהִנֵּה
נוכח להבין כי
חֲלוֹם
חלם ומה שחלם אמת
[70]
וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד
לתת תודה להקב"ה
[71]
לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה
ששמח שחלומו אמת
[72]
לְכָל עֲבָדָיו:
(טז)
אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו:
ו
אָז
הקרה ה' לפניו משפט שיבין כי מילא משאלתו ונתן לו חכמה,
[73]
תָּבֹאנָה
-ובאו
[74]
שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת
-מוכרות מזון
[75]
אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו
לבירור משפטן:
(יז)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת
-המתחזה
[76]
בִּי
-בבקשה
[77]
אֲדֹנִי
האזן לדברי
[78]
אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת
העומדת כאן
יֹשְׁבֹת
מתגוררות
[79]
בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד
בן בהיותי
עִמָּהּ בַּבָּיִת:
(יח)
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת
בן
וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו
באותו חדר
[80]
אֵין זָר אִתָּנוּ
להיות עד בדבר
[81]
בַּבַּיִת
-בחדר
[82]
זוּלָתִי
-מלבד
שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ
-שתינו לא היה אף אחד גם
[83]
בַּבָּיִת:
(יט)
וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו:
וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת
במהלך ה
לָיְלָה
ולא היה חולה קודם לכן ומשכך נראה שמת
[84]
אֲשֶׁר
-כי
שָׁכְבָה
אימו
עָלָיו
ונחנק:
(כ)
וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי:
וַתָּקָם
אימו
בְּתוֹךְ
-באמצע
הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַ
אני
אֲמָתְךָ יְשֵׁנָה
ולא הרגשתי בדבר
[85]
וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ
להטעות שזהו בנה
וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי
להטעות שזהו בני:
(כא)
וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת, וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי:
וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת,
וָאֶתְבּוֹנֵן
-והסתכלתי
[86]
אֵלָיו
-בצורתו
[87]
בַּבֹּקֶר
בעיון רב
[88]
וְהִנֵּה לֹא הָיָה
זה
בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי:
[89]
(כב)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי, וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת
-האימא
לֹא
נכון
כִי בְּנִי הַחַי
וזה היה עיקר טענתה
[90]
וּ
משכך
בְנֵךְ
הוא הילד
הַמֵּת וְזֹאת
המתחזה
אֹמֶרֶת לֹא
כך האמת
כִי בְּנֵךְ הַמֵּת
(וזה היה עיקר מגמתה שבנה של השניה לא יהיה חי)
[91]
וּ
משכך
בְנִי
הוא הילד
הֶחָי,
וַתְּדַבֵּרְנָה
וכך התווכחו
[92]
וכל אחת חזרה על טענותיה
[93]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
אשר מעצם הצגת הטענות הבין בחכמתו מי האימא ומי המתחזה שכן ידע שבעל דין יציג את עיקר מגמתו בראשונה כפי שהן עשו:
[94]
(כג)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת, וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי:
וַיֹּאמֶר
-וחזר
הַמֶּלֶךְ
על טענותיהן
[95]
וסיכם אותן
זֹאת
-האימא
אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי
הילד
הַחַי
וזה העיקר
וּ
כתוצאה מכך
בְנֵךְ
הוא הילד
הַמֵּת,
וְזֹאת
-המתחזה
אֹמֶרֶת לֹא
כך הדבר
כִי בְּנֵךְ
הילד
הַמֵּת
וזה העיקר
וּ
כתוצאה מכך
בְנִי
הוא הילד
הֶחָי:
(כד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וכדי לברר העניין ולהראות מי רוצה במות הילד
[96]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ
-הביאו
לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(כה)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת:
וַיֹּאמֶר
-וציווה
הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ
-חתכו
[97]
אֶת הַיֶּלֶד הַחַי
לאורכו
[98]
לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת:
(כו)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה
-האימא
אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ
-נתחממו
[99]
רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי
-בבקשה
אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת
-המתחזה
אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ
-חתכו האוחזים בחרב
[100]
את הילד, כי חששה שהמלך לא יתן לה אותו
[101]
, וגם אם כן תמיד יהיה בילד הזה ספק מי אימו
[102]
ופסק זה היה עדיף לה מאשר אם המלך היה פוסק שהילד שלה ובכך היתה מניקה ילד שאינו שלה:
[103]
(כז)
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ:
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ
לאימא
[104]
אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ
הואיל והיא מרחמת עליו
[105]
זאת
הִיא אִמּוֹ
, ודרשו רבותינו שבת קול הופיעה ואמרה "היא אימו":
[106]
(כח)
וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט:
וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ
באיכות
[107]
וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ
לעשות דבר רע אפילו בסתר
[108]
כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ
לדעת אשר בלב בעל הדין
[109]
לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט
להבין האמת ולבררה על ידי בחינה:
[110]