/ מלכים ב פרק טו'

פסוקים

מלכים ב פרק טו'

(א) בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה: וכעת המקרא עובר למלכות יהודה. בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְיָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ [1] עֲזַרְיָה בֶן אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה הוא עוזיהו האמור בדברי הימים: [2]
(ב) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם: וּ בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה בְ תחילת מָלְכוֹ, וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם , חמש עשרה שנים בחיי אביו, ושלושים ושבע שנים אחרי מות אביו, [3] וְשֵׁם אִמּוֹ יְכָלְיָהוּ מִירוּשָׁלִָם:
(ג) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו: וַיַּעַשׂ עזריה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו:
(ד) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת: רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת לשם ה': [4]
(ה) וַיְנַגַּע יְהֹוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ: עזריהו הצליח הרבה בממלכתו ובמלחמות אשר עשה, וניצח את הפלישתים ואת הערביים, וסידר ביתו ופרשיו ובנה בניינים, וגבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלוקיו, וכך היה המעשה: שבא עוזיהו אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת למרות שהוא לא היה כהן, ויבאו אחריו הכהנים ויאמרו לו, לֹא לְךָ עוזיהו להקטיר, כי לכהנים בני אהרן המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מָעַלְתָּ! ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר, ובזעפו עם הכהנים וַיְנַגַּע יְהֹוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי -ונהיה מְצֹרָע , שכן הצרעת היא העונש למי שחולק על הכהונה [5] , וצרעת זו זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה' ונשארה עַד יוֹם מֹתוֹ , וכשהצטרע עוזיהו עזב את הנהגת המלכות [6] וַיֵּשֶׁב עוזיהו בדד מחוץ לירושלים כדין המצורע [7] בְּ בית שעשה לו בבית הקברות [8] ונקרא בֵית הַחָפְשִׁית על שם שנהיה חופשי מעמל המלכות [9] , והזקנים והשרים שפטו את העם במקום המלך, [10] וְ לאחר שגדל [11] יוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ נהיה הוא אחראי עַל הַבַּיִת -בית המלכות, והתמנה להיות שֹׁפֵט במקום המלך [12] אֶת משפט עַם הָאָרֶץ -העם:
(ו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֲזַרְיָהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(ז) וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ על ממלכת ירושלים תַּחְתָּיו -אחריו:
(ח) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים: כעת המקרא עובר למלכות ישראל ולמלכים שמלכו על ישראל בתקופת עוזיהו מלך יהודה. בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם (הוא ירבעם השני, בן יואש) עַל יִשְׂרָאֵל ומקום ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן , וימי מלכותו ארכו שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בלבד: [13]
(ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיַּעַשׂ זכריהו הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו, לֹא סָר -התרחק מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(י) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קׇבׇל עָם וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וַיִּקְשֹׁר עָלָיו קשר למרוד בו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ, וַיַּכֵּהוּ קׇבׇל -לעיני [14] הָ עָם וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ שַׁלֻּם בן יבש תַּחְתָּיו -במקומו:
(יא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(יב) הוּא דְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֵהוּא לֵאמֹר, בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי כֵן: ומפני שדבר ה' לטובה אינו מתבטל [15] , לא מלך זכריה אותם ששה חודשים אלא לקיים את דבר ה' [16] הוּא -אותו דְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר יונה הנביא בשם ה' [17] אֶל יֵהוּא לֵאמֹר, בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ מזרעך עַל כִּסֵּא מלכות יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי כֵן שמלכו יהואחז ויואש וירבעם וזכריה, ורק אז נפסקה מזרע יהוא המלוכה: [18]
(יג) שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ יֶרַח יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן: שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ על ישראל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ על ממלכת ישראל יֶרַח -חודש [19] יָמִים בלבד [20] , ומקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל:
(יד) וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ, וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִ ן העיר תִּרְצָה, וַיָּבֹא לְ שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ -והיכה אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מלך ישראל בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ, [21] וַיִּמְלֹךְ מנחם בן גדי תַּחְתָּיו -במקומו:
(טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר נגד זכריה מלך ישראל, הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(טז) אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּה, וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ: אָז במולכו יַכֶּה -היכה מְנַחֵם בן-גדי אֶת תִּפְסַח שלא היתה עיר מארץ ישראל [22] אלא שייכת לארם [23] וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּה, וְאֶת כל השייך לתפסח גְּבוּלֶיהָ מִ גבול [24] תִּרְצָה ואילך, שכן היתה בגבול ישראל מעבר לתרצה, [25] כִּי קרא לעיר לשלום ולא הסכימו להשלים עמו [26] וְ לֹא פָתַח לו שר העיר את העיר לקבלו למלך עליהם [27] , ומתוך נקמה וביזיון [28] וַיַּךְ -היכה מנחם בן גדי אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ -הנשים ההרות שבה [29] בִּקֵּעַ -ופתח את הבטן שלהן, להוציא וולדותיהן [30] נגד חוקי המלחמה ונגד דת ישראל: [31]
(יז) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן: בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה (הוא עוזיהו) מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל ומלכותו נמשכה עֶשֶׂר שָׁנִים ומקוטעות היו [32] , כאשר מקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל:
(יח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו: וַיַּעַשׂ מנחם בן גדי הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, לֹא סָר -התרחק מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל ואף הוא המשיך בחטאים אלו כָּל יָמָיו:
(יט) בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ, וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ: בימיו בָּא פוּל הוא סנחריב [33] מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ, וַיִּתֵּן מְנַחֵם בן גדי לְפוּל מלך אשור הבטחה שיתן לו [34] אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת בתמורה שיהיה כח [35] יָדָיו של פול מלך אשור אִתּוֹ -לעזרתו של מנחם בן גדי [36] לְהַחֲזִיק -לחזק [37] הַמַּמְלָכָה ולהשאירה בְּיָדוֹ ולהגן עליה מפני האויב: [38]
(כ) וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ: ובמקום לתת משלו וַיֹּצֵא -הוציא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף מזולתו והטילו [39] עַל עם יִשְׂרָאֵל , כאשר דרש כי עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל שבישראל תהיה חובה לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף , וסכום זה הוטל לְ כל אִישׁ אֶחָד מהגיבורים, ולאחר שקיבל פול מלך אשור את הכסף [40] וַיָּשָׁב -חזר פול מֶלֶךְ אַשּׁוּר לארצו וְלֹא עָמַד -נתעכב [41] שָׁם בָּאָרֶץ ולא שמר את הארץ מפני האויב [42] כפי שציפה ממנו מנחם בן גדי שנתן לו את הכסף:
(כא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם בן גדי מלך ישראל וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(כב) וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם בן גדי עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אחריו פְּקַחְיָה בְנוֹ על ישראל תַּחְתָּיו -במקומו:
(כג) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם: בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה (הוא עוזיהו) מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל ומקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל, ומלכותו נמשכה שְׁנָתָיִם:
(כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיַּעַשׂ פקחיה בן-מנחם הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה, לֹא סָר -התרחק מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ (מלך אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: וַיִּקְשֹׁר עָלָיו קשר למרוד בו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ -השר שלו, [43] וַיַּכֵּהוּ פקח בן-רמליהו בְשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל בְּ תוך אַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ (מלך כתיב) , ולקח איתו לשם כך [44] אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה שהיו אף הם גיבורים של המלך פקחיה בן-מנחם, [45] וְעִמּוֹ לקח גם חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים [46] וַיְמִיתֵהוּ והרגו את פקחיה בן-מנחם, והיה זה ממשפט ה' מידה כנגד מידה כי מנחם אביו גם כן הרג את שלום בן יבש, ולכן בעוון אביו המרצח ובעוון עצמו הרגו אותו, [47] וַיִּמְלֹךְ פקח בן-רמליהו תַּחְתָּיו -במקומו:
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְקַחְיָה בן-מנחם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(כז) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה: בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה (הוא עוזיהו) מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל , ומקום מושב ממלכתו היה בְּשֹׁמְרוֹן בירת ממלכת ישראל, ומלכותו נמשכה עֶשְׂרִים שָׁנָה ומקוטעות היו: [48]
(כח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיַּעַשׂ פקח בן-רמליהו הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה לֹא סָר -התרחק מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט מלך ישראל אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כט) בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה: בִּימֵי פֶּקַח בן-רמליהו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר הוא סנחריב, [49] וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת העיר ששמה [50] אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה -ארץ הגליל [51] כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי, וַיַּגְלֵם -והגלה את שבט ראובן גד וחצי שבט המנשי [52] אַשּׁוּרָה -לאשור:
(ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: וכאשר ראו העם הרעה הגדולה הזאת שבאה בימי פקח בן-רמליהו, היו שונאים אותו כל כך [53] וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ למרוד בו וַיַּכֵּהוּ הושע בן-אלה וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: [54]
(לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח בן-רמליהו מלך ישראל וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: וכעת המקרא עובר למלכות יהודה. בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה על ממלכת יהודה:
(לג) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק: בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה יותם בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מקוטעות [55] מָלַךְ על ממלכת יהודה כאשר מקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם בירת ממלכת יהודה, וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁא בַּת צָדוֹק:
(לד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו עָשָׂה: וַיַּעַשׂ יותם הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִיָּהוּ אָבִיו כך עָשָׂה יותם:
(לה) רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְהֹוָה הָעֶלְיוֹן: רַק הַבָּמוֹת יחיד לֹא סָרוּ -הוסרו ע"י יותם, וְ עוֹד הָעָם היו בימיו מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת לשם ה', [56] הוּא בָּנָה מחדש [57] אֶת שַׁעַר בֵּית יְהֹוָה הָעֶלְיוֹן ממנו היו נכנסים מבית המלך לבית המקדש: [58]
(לו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה: וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם מלך יהודה אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(לז) בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל יְהֹוָה לְהַשְׁלִיחַ בִּיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ: בַּיָּמִים הָהֵם בסוף ימיו של יותם [59] הֵחֵל -התחיל [60] יְהֹוָה לְהַשְׁלִיחַ -לְגָרוֹת [61] ולהסית [62] בִּיהוּדָה את רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מלך ישראל, והתגרות זו הביאה מאוחר יותר למלחמה אשר נערכה נגד אחז בנו של יותם: [63]
(לח) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו -זְקֵנוֹ, וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו על ממלכת יהודה:

הערות

1. הכתוב מנה כאן את מלכות עזריה (עוזיהו) מהזמן שנעשה מצורע (רש"י).
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. כפי שרמז הקב"ה למשה כאשר לקתה ידו בצרעת, שכל החולק על הכהונה ילקה בצרעת (רש"י, רד"ק). ובמדרש, והלא דברים ק"ו ומה עוזיהו המלך שלא נתכוון לגדולה בשביל כבוד עצמו אלא בשביל כבוד קונו כך נענש, המתכוון ליטול לו גדולה ולא בשביל קונו על אחת כמה וכמה, ועוד ק"ו ומה מרים שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח ולא למעט פריה ורביה אלא לרבות, ובינה לבין עצמה כך נענשה, המתכוון לדבר בחברו לגנאי ולא לשבח, למעט פריה ורביה, בינו ובין אחרים עאכ"ו (ילקוט שמעוני).
6. מצודת דוד.
7. רלב"ג.
8. רש"י.
9. מצודת דוד. ועל שם בית הקברות שכן במתים חופשי (רש"י).
10. רד"ק.
11. רד"ק.
12. מצודת דוד.
13. אברבנאל.
14. רש"י, מצודת ציון.
15. מלבי"ם.
16. רש"י, רד"ק.
17. ראה לעיל פרק י' פס' ל'.
18. מצודת דוד.
19. מצודת ציון.
20. אברבנאל.
21. ונענש מדה כנגד מדה, שהוא הרג את זכריהו ומנחם בן גדי הרג אותו (אברבנאל).
22. רד"ק, רלב"ג.
23. מלבי"ם.
24. מצודת דוד.
25. רד"ק.
26. רד"ק, אברבנאל.
27. רש"י, מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי לא פתח מנחם בן גדי את הצד הרביעי של העיר שימלטו מי שרוצה כפי דיני התורה.
28. רד"ק.
29. רש"י.
30. מצודת דוד.
31. מלבי"ם.
32. מצודת דוד.
33. סנהדרין צד.
34. מצודת דוד.
35. מצודת ציון.
36. מצודת דוד.
37. מצודת ציון.
38. כך משמע מרד"ק בפס' כ'.
39. מצודת דוד.
40. רד"ק.
41. רד"ק, מצודת דוד.
42. רד"ק.
43. מצודת ציון ורש"י מבאר גיבורו.
44. כך משמע ממצודת דוד.
45. רד"ק, ואולי נקרא ארגוב על שהיה מושל בחבל הארגוב, והאריה על שם גבורתו (רלב"ג, מצודת דוד). ורש"י מפרש "ארגוב" היכל המלך ו"האריה" אריה זהב שהיה בהיכל ושם הוכה פקחיה בן מנחם. ואברבנאל מפרש כי את הגיבורים האלו הרגו והאריה הרג את פקח בן רמליהו.
46. כי לבני גלעד היה חבל ארגב (רלב"ג).
47. אברבנאל.
48. מצודת דוד.
49. סנהדרין צד.
50. מצודת ציון.
51. מצודת ציון.
52. רלב"ג, אברבנאל.
53. אברבנאל.
54. היה לו לומר בשנת ארבע לאחז, שהרי כל ימי מלכות יותם שש עשרה שנה, אלא לפי שהיה אחז רשע, רצה הכתוב למנותם ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים (רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם). וגזרה זו נגזרה עוד בימי יותם (רד"ק).
55. מצודת דוד.
56. ראה בפס' ד' לעיל.
57. רד"ק, מצודת דוד. או שהוסיף עליו בניינים (רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם).
58. מלבי"ם.
59. רש"י, מלבי"ם. ורלב"ג ומצודת דוד מבארים אחרי מותו של יותם.
60. מצודת ציון.
61. רש"י.
62. מצודת ציון.
63. רלב"ג, אברבנאל.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה