/ מלכים ב פרק ב'

פסוקים

מלכים ב פרק ב'

(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהֹוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל: וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת -בעת שהעלה [1] יְהֹוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה -ברוח סערה [2] אל הַשָּׁמָיִם -גובה האוויר, [3] וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ שניבא כי באותו יום יִלָּקַח [4] וֶאֱלִישָׁע איתו מִן הַגִּלְגָּל:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל: ומחמת הענווה רצה אליהו לדחות את אלישע שלא יראה אותו נלקח השמימה [5] , וגם כדי שלא יֶחְרַד אלישע, [6] וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב -המתן נָא פֹה כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל, [7] וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע לאליהו חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ [8] אִם -שלא אֶעֶזְבֶךָּ ואלך איתך, [9] וַיֵּרְדוּ שניהם לְ בֵּית אֵל:
(ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ: וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר היו [10] בְּ בֵּית אֵל [11] אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הנביאים הֲיָדַעְתָּ -האם ידעת [12] כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ [13] שהיה לך כָּעֲטָרָה [14] מֵעַל רֹאשֶׁךָ ועכשיו עטרה זו תוסר ממך? [15] וַיֹּאמֶר להם אלישע גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי זאת, אולם מרוב ענווה אליהו אינו חפץ לגלות זאת ולכן הֶחֱשׁוּ -שִׁתְּקוּ [16] וגם אל תתפללו שלא יִלָּקַח, כי הוא לא נלקח מפני קצף וחרון אף, אלא מתוך שמחה: [17]
(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ, אֱלִישָׁע! שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ, וַיֹּאמֶר חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ: ה וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ, שֵׁב נָא פֹה כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה וַיֹּאמֶר חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם (ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק, וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן: (ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה (ט) וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע, שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (י) וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה (יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים (יג) וַיָּרֶם אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן: (יד) וַיִּקַּח אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם, וַיֹּאמַר אַיֵּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ אַף הוּא וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע (טו) וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד וַיֹּאמְרוּ נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע וַיָּבֹאוּ לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה: (טז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל יֵלְכוּ נָא וִיבַקְשׁוּ אֶת אֲדֹנֶיךָ פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהֹוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּיאָיוֹת (הגיאות וַיֹּאמֶר לֹא תִשְׁלָחוּ (יז) וַיִּפְצְרוּ בוֹ עַד בֹּשׁ וַיֹּאמֶר שְׁלָחוּ וַיִּשְׁלְחוּ חֲמִשִּׁים אִישׁ וַיְבַקְשׁוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ: (יח) וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו וְהוּא יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם אַל תֵּלֵכוּ (יט) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת (כ) וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח, וַיִּקְחוּ אֵלָיו (כא) וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת, וּמְשַׁכָּלֶת (כב) וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר (כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל, וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ!: (כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהֹוָה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים: (כה) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן: וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ, אֱלִישָׁע! שֵׁב -המתן נָא פֹה כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי לְ יְרִיחוֹ, וַיֹּאמֶר לו אלישע בשבועה חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם -שלא אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ שניהם יחדיו לְ יְרִיחוֹ: ה וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים [18] אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ -האם ידעת [19] כִּי הַיּוֹם יְהֹוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ שהיה לך כָּעֲטָרָה [20] מֵעַל רֹאשֶׁךָ ועכשיו עטרה זו תוסר ממך? [21] וַיֹּאמֶר להם אלישע גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי זאת, אולם מרוב ענווה אליהו אינו חפץ לגלות זאת [22] לכן הֶחֱשׁוּ -שִׁתְּקוּ: [23] (ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ, שֵׁב -המתן נָא פֹה כִּי יְהֹוָה שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה -אל הירדן, וַיֹּאמֶר לו אלישע בשבועה חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם -שלא אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יחדיו: (ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ -ועמדו מִנֶּגֶד -מול [24] אליהו ואלישע מֵרָחוֹק, וּשְׁנֵיהֶם אליהו ואלישע עָמְדוּ עַל שפת נהר הַיַּרְדֵּן: (ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ -מלבושו היקר המיוחד לנביאים, [25] וַיִּגְלֹם [26] -וְכָּרַךְ אותה שתהא נוחה להכות בה את המים, [27] וַיַּכֶּה בה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ -ונבקעו [28] מי הירדן הֵנָּה כאשר מצד הנמוך הלכו המים [29] וָהֵנָּה והמים שמהצד הגבוה נעצרו ולא ירדו למטה, [30] וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם אליהו ואלישע את נהר הירדן בֶּחָרָבָה -ביבשה: [31] (ט) וַיְהִי כְעָבְרָם את הירדן וְאֵלִיָּהוּ שראה כי קרב זמן הסתלקותו [32] אָמַר אֶל אֱלִישָׁע, שְׁאַל -בַּקֵּשׁ מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ ואעלה השמימה, וַיֹּאמֶר לו אֱלִישָׁע וִיהִי נָא רוח נבואה במעלה כפולה [33] פִּי שְׁנַיִם [34] ממה ששרתה רוח הנבואה בְּרוּחֲךָ [35] , ושתשרה רוח זו אֵלָי -עָלַי: [36] (י) וַיֹּאמֶר לו אליהו, היה לך מספיק בחלק אחד מרוחי או בחצי רוחי [37] , ואתה הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל -ביקשת בקשה קשה, שכן אינני יכול לתת לך יותר ממה שיש לי [38] , אולם אדע כי מאת האל תתמלא בקשתך [39] אִם תִּרְאֶה אֹתִי בדרך מופת [40] לֻקָּח -נלקח מֵאִתָּךְ בסערה השמימה, וכיוון שיהיה לך עדיין קשר עימי אף בהעלותי השמימה [41] שם תוכפל המעלה שיש לי כעת [42] ואוכל לתת לך את מה שביקשת וְ יְהִי לְךָ כֵן -כבקשתך רוח כפולה ממה שיש לי עכשיו, וְ אולם אִם אַיִן -לא [43] תראה אותי עולה השמימה, לֹא יִהְיֶה לך את הרוח הכפולה אשר ביקשת: (יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים שניהם הָלוֹךְ -כאשר בהליכתם וְדַבֵּר -דיברו בדברי תורה, [44] וְהִנֵּה בא [45] רֶכֶב -מרכבה עשויה אֵשׁ וְ רתומים לה סוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ הסוסים והמרכבה בֵּין שְׁנֵיהֶם, [46] וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ אשר נעשה רוחני [47] , במרכבת האש [48] בַּסְּעָרָה כאשר גופו עלה לאויר הַשָּׁמָיִם ורוחו עלתה עם המלאכים: [49] (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה את אליהו רבו נלקח [50] וְהוּא מְצַעֵק -צועק אָבִי אָבִי -רַבִּי! [51] רַבִּי! שבזכות תפילותיו [52] היה משול לְ רֶכֶב יִשְׂרָאֵל התוקף את האויב במלחמות [53] וּ משול לְ פָרָשָׁיו של רכב ישראל, אשר בהם יגברו במלחמה, [54] וְלֹא רָאָהוּ אלישע את אליהו עוֹד וַיַּחֲזֵק אלישע בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לאות אבל על רבו לִשְׁנַיִם -לשני [55] קְרָעִים -חתיכות: [56] (יג) וַיָּרֶם -והרים [57] אלישע אֶת אַדֶּרֶת -גלימת אֵלִיָּהוּ אשר בה כיסה פניו במערה [58] וַ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו בעלותו בסערה השמימה, וַיָּשָׁב אלישע וַיַּעֲמֹד עַל שְׂפַת נהר הַיַּרְדֵּן: (יד) וַיִּקַּח אלישע אֶת אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר נָפְלָה מֵעָלָיו וַיַּכֶּה בה אֶת הַמַּיִם, וַיֹּאמַר אלישע, עכשיו שנלקח אליהו [59] אַיֵּה -היכן יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֵלִיָּהוּ שכוחו והשגחתו אינם כַּלִּים [60] , מדוע אינו מראה לי כוח האות כמו שהראה לאליהו בחצותו את המים [61] , הרי הובטחתי כי אם אֶרְאֶה את עלייתו של אליהו השמימה תשרה בי שכינה פי שניים ברוחו אֵלַי? [62] ואכן אַף הוּא [63] (אלישע) וַיַּכֶּה -כאשר היכה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ -נחצו מיד [64] מי הירדן הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע את נהר הירדן ביבשה: [65] (טו) וַיִּרְאֻהוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ מִנֶּגֶד -מרחוק כשהוא בוקע את מי הירדן [66] , והכירו בזה כי נחה רוח אליהו על אלישע, [67] וַיֹּאמְרוּ ביניהם נָחָה -חנתה [68] רוּחַ אֵלִיָּהוּ עַל אֱלִישָׁע , וכדי לחלוק לו כבוד גדול [69] וַיָּבֹאוּ בני הנביאים לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה: (טז) ומיום שעלה אליהו השמימה נסתלקה רוח הקודש מן הנביאים [70] , ולא ידעו כי גופו [71] של אליהו עלה השמימה, אלא חשבו כי נלקח ע"י רוח למקום המופרד מבני אדם, [72] וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בני הנביאים הִנֵּה נָא יֵשׁ אֶת -בתוך עֲבָדֶיךָ חֲמִשִּׁים אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל אשר בכוחם ללכת למקומות רבים במעט זמן, [73] יֵלְכוּ נָא אנשים אלו וִיבַקְשׁוּ -ויחפשו אֶת אֲדֹנֶיךָ אליהו פֶּן נְשָׂאוֹ רוּחַ יְהֹוָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ להתחבא [74] בְּאַחַד הֶהָרִים אוֹ בְּאַחַת הַגֵּיאָיוֹת (הגיאות כתיב) -הָעֲמָקִים, ומגודל ענוותנותו לא גילה להם אלישע כי הוא כן ראה את גופו של אליהו עולה השמימה [75] , אלא רק וַיֹּאמֶר -אמר להם לֹא תִשְׁלָחוּ את האנשים לחפש אחר גופו של אליהו: (יז) והרבו לו בני הנביאים דברים [76] וַיִּפְצְרוּ -והפצירו בוֹ שישנה דעתו [77] ויתן להם רשות לחפש [78] עַד בֹּשׁ -שהתבייש אלישע לסרב להם, [79] וַיֹּאמֶר להם אלישע שְׁלָחוּ -תשלחו כדבריכם לחפש, [80] וַיִּשְׁלְחוּ בני הנביאים את חֲמִשִּׁים אִישׁ -אנשי החיל וַיְבַקְשׁוּ -וחיפשו את אליהו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מְצָאֻהוּ: (יח) וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו בני הנביאים וְהוּא היה יֹשֵׁב בִּירִיחוֹ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אלישע הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם -לכם אַל תֵּלֵכוּ לחפש אחר אליהו: [81] (יט) לאחר מכן פנו תושבי יריחו לאלישע שיעזור להם, וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר יריחו אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה הבט נָא איך מוֹשַׁב -יישוב [82] הָעִיר טוֹב בשדות וכרמים [83] וחן המקום על יושביו [84] כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה, וְ אולם לאחרונה [85] הַמַּיִם בעיר נהיו מלוחים מאוד [86] ו רָעִים לשתיה, וְ בשל כך [87] הָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת -הורגת את יושיבה ששותים מן המים: [88] (כ) וַיֹּאמֶר להם אלישע קְחוּ -הביאו לִי צְלֹחִית -צנצנת [89] חֲדָשָׁה [90] וְשִׂימוּ שָׁם -בה מֶלַח, [91] וַיִּקְחוּ ויביאו אֵלָיו את הצנצנת כדבריו: (כא) וַיֵּצֵא אלישע אֶל מוֹצָא -המקור [92] ממנו הַמַּיִם נובעים [93] וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם אלישע מֶלַח, וַיֹּאמֶר אלישע כֹּה אָמַר יְהֹוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם -מחמת המים [94] עוֹד מָוֶת, וּ בשל כך לא תהיה עוד הארץ [95] מְשַׁכָּלֶת את יושביה: (כב) וַיֵּרָפוּ -ובדרך מופתית [96] התרפאו [97] הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר בשם ה': [98] (כג) וַיַּעַל אלישע מִשָּׁם -מיריחו לְ בֵּית אֵל, וְהוּא עֹלֶה [99] -לבדו בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים המנוערים מן המצוות [100] קְטַנִּים -מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה [101] יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ -לעגו לו [102] בבוז [103] כפי שלימדו אותם אבותם להתלוצץ על נביאי ה', [104] וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה גם אתה לשמיים כמו רַבְּךָ אליהו [105] , למרות שאינך ברמה שלו ולא תוכל להגיע למעלתו כי טבעך הפוך מטבעו [106] , שהוא היה בעל שיער [107] ואתה קֵרֵחַ ! ועוד, שהקרחת עלינו את המקום, שעד עכשיו היינו מתפרנסים ממכירת מים מתוקים ליריחו וכעת מנעת מאיתנו פרנסתנו, [108] עֲלֵה מכאן [109] קֵרֵחַ!: (כד) וַיִּפֶן אלישע את מבטו אַחֲרָיו -לאחור וַיִּרְאֵם -וראה ברוח קודשו שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה, [110] וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהֹוָה שהיו ראויים מצד מעשיהם לקללה, [111] וַתֵּצֶאנָה בדרך נס [112] שְׁתַּיִם דֻּבִּים נקבות [113] מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה -והרגו מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים [114] : (כה) וַיֵּלֶךְ אלישע מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב -חזר לְ שֹׁמְרוֹן:

הערות

1. מצודת דוד.
2. רש"י.
3. כי לא יתכן שעלה לשמים, שאין גוף עולה לשמים, אלא הרוח נשאתו באויר אל מקום לא נודע והוא עדיין חי שם (רלב"ג). והרד"ק מפרש כפשוטו שנכנס עם גופו לגן עדן.
4. רד"ק.
5. רש"י, מצודת דוד.
6. רלב"ג.
7. לא אמר 'לבית אל' אלא 'עד בית אל' כי לא רצה להיכנס למקום בו היה העגל שירבעם שָׂם (מלבי"ם).
8. לשון שבועה (רד"ק).
9. כי גם לאלישע נאמר בנבואה שאליהו ילקח (רד"ק).
10. רד"ק, מצודת דוד.
11. וכן היה בערים אחרות שעברו בהם, אך לא הזכירם כי נבואתם היתה לשעה (רד"ק).
12. מצודת דוד.
13. ולא אדונינו, מלמד שהיו שקולים כאליהו (רש"י).
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. תרגום יונתן, רלב"ג, מצודת ציון.
17. מלבי"ם.
18. ובמדרש, עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקודש מרובה בישראל שנאמר "ויצאו בני הנביאים" וכו'... וכשנגנז אליהו נסתלקה מהם רוח הקודש. ועוד דרשו, וכי בני נביאים היו והלא תלמידים היו?! אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים. ועוד במדרש, מכאן שאין לך עיר בארץ ישראל שלא היו בה נביאים, ומפני מה לא נתפרסמה נבואתן? אלא נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ושלא נצרכה לדורות לא נכתבה (ילקוט שמעוני).
19. ראה מצודת דוד בפס' ג' לעיל.
20. ראה מצודת דוד בפס' ג' לעיל.
21. ראה מצודת דוד בפס' ג' לעיל.
22. ראה מצודת דוד בפס' ג' לעיל.
23. ראה לעיל בפס' ג' תרגום יונתן, רלב"ג, מצודת ציון.
24. תרגום יונתן.
25. מצודת ציון.
26. ראה את פירושו של המלבי"ם המבאר מלשון גולם, שהוא חומר המוכן להשתנות לפי רצון היוצר.
27. רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד.
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. מצודת דוד.
31. מצודת ציון.
32. מלבי"ם.
33. מצודת דוד.
34. שאליהו החיה מת אחד ואלישע החייה שני מתים, את בן השונמית וריפא את נעמן שהיה מצורע, ומצורע חשוב כמת.
35. רד"ק. ורלב"ג מבאר שתשרה רוחך פי שנים ממה שהאצלת על בני הנביאים (וכך משמע גם מאביו של הרד"ק ר' יוסף קמחי). ומלבי"ם מבאר שביקש כי רוח אליהו שתשרה עליו תתווסף לרוח אלישע ובכך יהיה לו פי שנים ממה שהיה לאליהו. ובמדרש, כל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו, אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו... היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו, וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו בן הצרפית אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו (מדרש רבה שמות פ"ד).
36. מצודת דוד. ובמדרש, א"ר יוסי בר חוני בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בנו משלמה דכתיב "ייטב אלהיך את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך", תלמידו מאלישע דכתיב "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" (ילקוט שמעוני).
37. רד"ק.
38. רש"י, מצודת דוד.
39. רד"ק.
40. רלב"ג.
41. מלבי"ם.
42. מצודת דוד.
43. מצודת ציון.
44. ירושלמי ברכות פרק ה' הלכה א', מעם לועז. ובמדרש, אמר רבי אילא ברבי ברכיה, שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויים לישרף, שנאמר "הלך ודבר", טעמא דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור ראויין לישרף (ילקוט שמעוני).
45. מצודת דוד.
46. ובמדרש, אל יפטר אדם מחברו אלא בדבר הלכה כדי שיאמר יזכר איש פלוני לטובה, שנאמר "ויהי הם הולכים הלוך ודבר" ואין דיבור אלא תורה, וכשנשתלח מלאך על אליהו ועל אלישע בא ומצאן עסוקים בדברי תורה ולא היה יכול לשלוט בהם שנאמר "והנה רכב אש", אלו ד"ת נביאים וכתובים, "וסוסי אש" אלו משנה הלכות ואגדות, ומה תלמוד לומר "ויפרידו בין שניהם", מלמד שחזר לפני הקב"ה ואמר רבש"ע, עשיתי לך קורת רוח בעולם די בזיון שבזיתי אותם ודחפתי אותם אחד לכאן ואחד לכאן שנאמר "ויפרידו בין שניהם", מכאן אמרו שני בני אדם שמהלכים בדרך ועוסקים בתורה אין דבר רע שולט בהם (ילקוט שמעוני).
47. רד"ק. וראה בפירוש זה הרחבה בעניין וכן במלבי"ם.
48. רלב"ג ומלבי"ם בפס' יב'.
49. רד"ק. ובמדרש, תנא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, והכתיב וירד ה' על הר סיני? למעלה מעשרה... והכתיב ומשה עלה אל האלהים? למטה מעשרה, והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים? למטה מעשרה (ילקוט שמעוני).
50. מצודת דוד.
51. תרגום יונתן, רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד. ובמדרש, כשם שהתלמידים קרויים "בנים" כך הרב קרוי "אב" (ילקוט שמעוני). ואמרו רבותינו בתלמוד (מו"ק כו.), "אבי אבי" זה אביו ואמו, "רכב ישראל ופרשיו" זה רבו שלימדו תורה.
52. תרגום יונתן, רש"י.
53. רלב"ג.
54. רלב"ג.
55. שבגד שנקרע לשני חלקים לא יִתְאַחֶה וְיֵרָאֶה לעולם (רד"ק). ואמרו רבותינו בתלמוד (מו"ק כב:), ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שהן לשנים?! אלא שנראין קרועים כשנים. ועוד דרשו (שם כו.), ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים?! אלא, מלמד שקרועים ועומדים לשנים לעולם.
56. מצודת דוד.
57. מצודת ציון.
58. מלבי"ם.
59. מצודת דוד.
60. מצודת דוד.
61. רד"ק.
62. רש"י.
63. מלבי"ם מדייק מהלשון "אף הוא" ומבאר כי אף רוח אליהו הצטרפה לרוחו של אלישע כמובטח.
64. רלב"ג.
65. ואכן גדל כוחו של אלישע פי שנים משל אליהו, שכן אצל אליהו המים נחצו בזכות אליהו ואלישע, וכעת נחצו רק בזכותו של אלישע, מכאן שכוחו גדל פי שנים (רש"י).
66. מצודת דוד.
67. רד"ק, מלבי"ם.
68. מצודת ציון.
69. רלב"ג.
70. רש"י.
71. מצודת דוד, מלבי"ם.
72. רד"ק.
73. רד"ק, מצודת דוד.
74. רלב"ג.
75. מצודת דוד.
76. רד"ק.
77. מצודת ציון.
78. מצודת דוד.
79. שלא יאמרו אלישע אינו רוצה להקביל פני רבו, שכן נטל גדולתו ואינו רוצה שישוב (רש"י בשם תוספתא דסוטה פרק יב הלכה ב).
80. אולם מדבריו היה ראוי לבני הנביאים להבין כי למעשה רק מהבושה אמר להם עשו כרצונכם ולא שביקש באמת כי יחפשו (הרי הוא ראה שאליהו עלה השמימה) לכן אח"כ אמר להם הלא אמרתי אליכם אל תלכו (רלב"ג).
81. ראה דברי הרלב"ג בפס' יז' לעיל.
82. מצודת ציון.
83. מצודת דוד.
84. סוטה מז., רש"י, רד"ק.
85. ראה את ביאורו של רד"ק.
86. מלבי"ם.
87. רש"י, רלב"ג, מצודת דוד.
88. מצודת ציון.
89. מצודת ציון.
90. שלא יחשדו ששם בה דבר שמוציא את המלח (רלב"ג בפס' כב).
91. והנס היה כפול (נס בתוך נס) בכך שהמים "התרפאו" ע"י המלח אשר היה הגורם לקלקול המים (מכילתא בשלח טו, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם לעיל בפס' יט). ובמדרש, אמר רשב"ג, בא וראה כמה מופרשין דרכיו של מקום מדרכי בשר ודם, בשר ודם במתוק מרפא את המר, אבל מי שאמר והיה העולם לא כן אלא במר מתקן את המר, והלא מים מתוקים ויפים כשאדם נותן בהם מלח מיד הם מסריחין, הא כיצד? נותן דבר המחבל לתוך דבר שנתחבל כדי לעשות בו נס בתוך נס (ילקוט שמעוני).
92. רד"ק.
93. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. רד"ק.
96. רלב"ג.
97. מצודת ציון.
98. לעיל בפס' כא'.
99. ובמדרש, א"ר יוחנן משום ר' מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים, שאלמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים ואריות בתינוקות (ילקוט שמעוני).
100. רש"י, רד"ק.
101. רד"ק.
102. מצודת ציון.
103. רלב"ג.
104. מפני שבית אל היה מקום העגלים שירבעם עשה, לימדו אותם אבותם ללעוג על נביאי ה' (מלבי"ם).
105. מלבי"ם.
106. מלבי"ם.
107. מצודת דוד.
108. סוטה מו:, רש"י.
109. רש"י.
110. סוטה מו:, רש"י, מצודת דוד. ואמרו רבותינו בתלמוד (סוטה מו:) מה ראה? אמר רב ראה ממש, כדתניא, רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני, ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים, ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים, ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה.
111. רלב"ג. וראה את ביאורו של הרד"ק המתאר סיבות נוספות המובאות במדרש על קללת הנערים.
112. יש מרבותינו שאמרו שהנס היה שביער לא היה דובים ויצאו דרך נס, ויש שאמרו שהיה נס כפול שלא היו לא דובים ולא יער (סוטה מז., רד"ק).
113. רד"ק.
114. ואמרו רבותינו בשביל ארבעים ושתיים קורבנות שהקריב בלק מלך מואב נהרגו ארבעים ושנים ילדים מישראל (סוטה מז., רד"ק).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה