(א)
וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים:
וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי
-תלמידי
[1]
הַנְּבִיאִים
היא אשת עובדיה הנביא
[2]
צָעֲקָה
-התחננה
אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר
-ואמרה לו,
עַבְדְּךָ
עובדיה
אִישִׁי
-בעלי
מֵת,
וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ
עובדיה
הָיָה יָרֵא אֶת יְהֹוָה
ולא עבד עבודת גילולים כמו רוב העם
[3]
, ואף החביא מאיזבל מאה נביאים במערה וכלכלם ולווה לשם כך מעות,
[4]
וְהַנֹּשֶׁה
-המלווה
[5]
יהורם בנו של אחאב שלקח ממנו רבית ונשה בו
[6]
בָּא
כעת
לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים
כנגד חובו של בעלי:
(ב)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ (לכי) בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ
להושיעך? הרי אין הברכה שורה אלא על דבר מוחשי
[7]
, על כן
הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ (לכי
כתיב
) בַּבָּיִת
שהברכה תוכל לשרות בו?
[8]
וַתֹּאמֶר
האישה
אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל
-כלום
[9]
בַּבַּיִת,
כִּי אִם אָסוּךְ
-כלי קטן
[10]
לסוך
[11]
ממנו
שָׁמֶן:
[12]
(ג)
וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ (שכנכי כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי:
וַיֹּאמֶר
לה אלישע
לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ
-מאנשים שמחוץ לביתך
[13]
מֵאֵת כָּל שְׁכֵנָיִךְ (שכנכי
כתיב)
השאילי
כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי
בכמות הכלים אשר תשאלי:
[14]
(ד)
וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי:
וּבָאת
-ותבואי אחרי כן לביתך,
וְסָגַרְתְּ
-ותסגרי את
הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ
-כנגדך
[15]
וּבְעַד
-וכנגד
בָּנַיִךְ
, ורק אתם תהיו בבית משום שכבוד הנס בהצנע
[16]
, ושלא יחול עין הרע, ושלא יתקרב איש בלתי ראוי שעל ידי רוע מעשיו יופסק צינור השפע,
[17]
וְיָצַקְתְּ
ללא הפסק
[18]
עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה
שֶׁשַׁאַלְתְּ והוכשרו לקבל את הברכה,
[19]
וְ
הַכְּלִי
הַמָּלֵא
-אשר יתמלא
תַּסִּיעִי
-תעקרי ממקומו
[20]
להעמיד כלי אחר תחתיו, וכך לכל כלי וכלי
[21]
, ואולם לא תזיזי את האסוך ממקומו, כי מעשה נס לא יהיה אלא במקום שהתחיל בו
[22]
, כי הקב"ה עשה אותו כמעיין, ואין דרך מעיין לזוז ממקומו:
[23]
(ה)
וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מוֹצָקֶת (מיצקת:
וַתֵּלֶךְ
-והלכה האישה
מֵאִתּוֹ
ושאלה כלים כמצוות הנביא, והלכה לביתה
וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ
, וְ
הֵם
היו
מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ
את הכלים
[24]
הריקים, כי היא לא זזה ממקומה עם אסוך השמן,
[25]
וְהִיא
היתה
מוֹצָקֶת (מיצקת
כתיב)
בהם שמן שהיה יוצא ללא הפסק מאסוך השמן שהיה בידה:
(ו)
וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן:
וכיוון שלא שאלה די כלים כדי שהשמן שיהיה בהם יספיק גם לתשלום החוב וגם להתפרנס מהנותר,
[26]
וַיְהִי כִּמְלֹאת
-כאשר התמלאו בשמן
הַכֵּלִים
אשר שאלה
[27]
ראתה כי עדיין אסוך השמן היה מלא להשפיע משמן הברכה,
[28]
וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי
כי לא ידעה שנתמלאו כולם,
[29]
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ
בְּנָהּ
אֵין עוֹד כֶּלִי
, ולאחר מכן
וַיַּעֲמֹד
-עמד
הַשָּׁמֶן
ולא נשפך עוד:
[30]
(ז)
וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נִשְׁיֵךְ (נשיכי וְאַתְּ וּבָנַיִךְ (בניכי) תִחְיִי בַּנּוֹתָר:
וַתָּבֹא וַתַּגֵּד
-וסיפרה האישה
לְאִישׁ הָאֱלֹהִים
את אשר קרה, וביקשה ליטול ממנו עצה אם למכור את השמן או להמתין שיעלה מחירו עוד
[31]
, שלא רצתה לעשות דבר נגד רצון הנביא,
[32]
וַיֹּאמֶר
לה אלישע הנביא
לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן
ויהיה
[33]
בו די לשלם לכל נוֹשַׁיִךְ, כי שער מחירו עלה
[34]
ויהיה בנותר גם כדי לְחַיּוֹת אוֹתָךְ ואת בנייך עד שיחיו המתים,
[35]
וְ
לכן
שַׁלְּמִי
בו כעת
אֶת נִשְׁיֵךְ (נשיכי
כתיב)
-הַלְוָאָתֵךְ,
[36]
וְאַתְּ וּבָנַיִךְ (בניכי
כתיב
) תִחְיִי
-תחיו
בַּנּוֹתָר
[37]
מדמי השמן לאחר שתחזירי את חובותייך:
[38]
(ח)
וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם, וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם:
וַיְהִי הַיּוֹם
-באחד הימים
[39]
וַיַּעֲבֹר
-עבר
אֱלִישָׁע
והגיע
אֶל
העיר
שׁוּנֵם,
וְשָׁם
היתה מתגוררת
אִשָּׁה גְדוֹלָה
במעשים טובים
[40]
, חשובה
[41]
ונכבדת
[42]
בעלת נכסים ובעלת שם
[43]
, והיתה זאת אחותה של אבישג השונמית
[44]
אשתו של עידו הנביא,
[45]
וַתַּחֲזֶק בּוֹ
-והפצירה
[46]
בו בכל עוז
[47]
לֶאֱכָל לָחֶם
בביתה,
וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ
מהיום ההוא והלאה
[48]
באותה העיר
[49]
יָסֻר
-היה סר
[50]
מעצמו
[51]
שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם
לזכות אותה במצווה הגדולה הזאת:
[52]
(ט)
וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד:
וַתֹּאמֶר
האישה השונמית
אֶל אִישָׁהּ
-בַּעֲלָהּ
[53]
, כיוון שכעת הנביא בא מעצמו לבתינו
[54]
הִנֵּה נָא
צריך לעשות לו מקום מגורים מיוחד
[55]
, כי עכשיו
[56]
יָדַעְתִּי
שמגמת חפצו לזכות אותנו במצווה זו,
[57]
כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ
[58]
הוּא
הנביא אלישע אשר
עֹבֵר
לדור
עָלֵינוּ
-עימנו
תָּמִיד
כשבא לעירנו, ואין זה ראוי לנביא קדוש זה לדור איתנו יחד:
[59]
(י)
נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה:
על כן
נַעֲשֶׂה נָּא
לו
עֲלִיַּת קִיר
-חדר עליון
קְטַנָּה
-קטן, בנוי טוב
[60]
בקיר אבנים
[61]
או לבנים,
[62]
וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה
כי למעלתו אין ראוי שנשתמש בכלים שהוא ישתמש בהם,
[63]
וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה
להתבודד בחדרו לבד
[64]
ושם תשרה השכינה:
[65]
(יא)
וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה:
וַיְהִי הַיּוֹם
-יום אחד
[66]
הגיע היום
[67]
שהיה מיוחד לנביא לבוא לְשׁוּנֵם,
[68]
וַיָּבֹא
הנביא
שָׁמָּה
וזה היה אחרי שהאישה בנתה את העליה,
[69]
וַיָּסַר
הנביא
אֶל הָעֲלִיָּה
שבנתה האישה השונמית
וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה
וְנַעֲשָׂה לו שם מקום קבוע:
[70]
(יב)
וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו:
וַיֹּאמֶר
הנביא אלישע
אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ
-משרתו,
קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת
שתבוא אלי,
וַיִּקְרָא לָהּ
גיחזי
וַתַּעֲמֹד
האישה
לְפָנָיו
-לפני אלישע:
(יג)
וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת:
ואלישע לא רצה לדבר איתה פנים אל פנים
[71]
, לכן
וַיֹּאמֶר
-אמר
לוֹ
לגחזי
אֱמָר נָא
אתה
אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ
-השתדלת
[72]
בחרדת קודש
[73]
אֵלֵינוּ
-בשבילנו
[74]
וטרחת
אֶת כָּל הַחֲרָדָה
-הטירחה
הַזֹּאת,
מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ
כגמול?
[75]
הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ
-בעבורך
[76]
אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא
? כי היה אלישע חשוב בעיניהם,
[77]
וַתֹּאמֶר
האישה
בְּתוֹךְ עַמִּי
-קְרוֹבַי
[78]
בני משפחתי
[79]
אָנֹכִי יֹשָׁבֶת
ולכן אין אדם מזיק אותי, ואיני צריכה למלך ולא לשר הצבא
[80]
, ואם אצטרך הם ידברו בעבורי:
[81]
(יד)
וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן:
וַיֹּאמֶר
אלישע לגחזי
[82]
וּמֶה לַעֲשׂוֹת
לגמול
[83]
לָהּ
מהטובות
[84]
בעד הטובה הזאת שעשתה עימי?
[85]
וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי
לְמָה שאתה ביקשת לגמול לה אינה צריכה,
[86]
אֲבָל
באמת יש מקום לעשות לה גמול
[87]
, כי
בֵּן אֵין לָהּ
לפי שהיא עקרה
[88]
וְ
בנוסף
אִישָׁהּ
-בעלה
זָקֵן
ובדרך הטבע לא תלד עוד
[89]
, ואם תלד על ידך בן יחשב לגמול רב:
[90]
(טו)
וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח:
וַיֹּאמֶר
אלישע לגיחזי
קְרָא לָהּ
(שכן כבר הלכה מלפניו
[91]
) לשמוע דברי נבואה, ומפני שהיא נבואה רצה אלישע בעצמו לְאוֹמְרָהּ לָהּ
[92]
בפניה כדי שהנבואה תתקיים,
[93]
וַיִּקְרָא לָהּ
גיחזי
וַתַּעֲמֹד
האישה
בַּפָּתַח
לפי שראתה בפעם הראשונה שנזהר הנביא לא לדבר עם אישה ולכן נשמרה מלהיכנס בחדרו:
[94]
(טז)
וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ (אתי) חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ:
וַיֹּאמֶר
לה אלישע
לַמּוֹעֵד הַזֶּה
-מהמועד הזה
כָּעֵת
-תוך תשעה חודשים מהיום
[95]
את
חַיָּה
-יולדת
[96]
, וכמו שאת קיימת היום כך תהי קיימת למועד הזה
[97]
בו
אַתְּ (אתי
כתיב
) חֹבֶקֶת בֵּן
, שתיטלי אותו בחיקך
[98]
ותשתעשעי עימו,
[99]
וַתֹּאמֶר
לו האישה
אַל
תדבר כדברים האלה
[100]
אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים
להבטיח לי לידת בן מבלי להבטיח כי הילד יחיה ויתקיים,
[101]
אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ
-בבקשה
[102]
אל תשמחני בדבר שאינו מתקיים
[103]
, יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן, אך בבקשה ממך אל תתן לי אלא בן של קיימא
[104]
, הגם שידעתי שלא תשקר ואוליד בן, אם הוא ימות אחר כך תהיה ההבטחה כוזבת ופוסקת:
[105]
(יז)
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע:
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן
הוא חבקוק הנביא
[106]
, וילדה אותו
לַמּוֹעֵד הַזֶּה
שהבטיח לה אלישע,
כָּעֵת
הזאת
[107]
חַיָּה
-שהיתה בחיים ובשלום
[108]
, כפי
[109]
אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע
, והקב"ה קיים את גזרתו של אלישע הצדיק:
[110]
(יח)
וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד, וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים:
וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד,
וַיְהִי
-והגיע
הַיּוֹם וַיֵּצֵא
-אשר יצא הילד
[111]
אֶל אָבִיו
שהיה משגיח
[112]
אֶל
-על
הַקֹּצְרִים
שהיו בשדה, והשמש היתה חזקה וקופחת:
[113]
(יט)
וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ:
והתרעם
[114]
הילד לאביו
וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי
-יש לי כאב ראש
[115]
חזק
[116]
וחליתי בראשי,
[117]
וַיֹּאמֶר
אביו
[118]
אֶל הַנַּעַר
-אחד מן הנערים
[119]
שהיו בשדה
שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ
, לפי שחשב שאומר כן הילד כדי שייקחו אותו אל אמו:
[120]
(כ)
וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת:
וַיִּשָּׂאֵהוּ
הנער
וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ
השונמית, שמרוב בטחונה בהבטחת הנביא לא עשתה לילד שום רפואה
[121]
רק
וַיֵּשֶׁב
-הושיבה אותו
עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם
שאז התגבר מאוד החולי
[122]
וַיָּמֹת
-ומת הילד ויצאה נשמתו מגופו:
[123]
(כא)
וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא:
וַתַּעַל
האישה את הילד המת לעליית הגג אשר בנתה לאלישע,
וַתַּשְׁכִּבֵהוּ
את הילד
עַל מִטַּת
אלישע הנביא
אִישׁ הָאֱלֹהִים
, שֶׁחָשְׁבָה שבזכות הנביא יהיה הילד יותר נשמר שם,
[124]
וַתִּסְגֹּר
את הדלת
בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא
, ומרוב בטחונה על דבר הנביא לא צעקה ולא הודיעה גם לבעלה, רק:
[125]
(כב)
וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה:
וַתִּקְרָא
-קראה
אֶל אִישָׁהּ
-בַּעֲלָהּ
וַתֹּאמֶר
לו
שִׁלְחָה נָא לִי
מן השדה
אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְ
איתו
אַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה
מהר
[126]
עַד
אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה
ולא גילתה לו דבר:
(כג)
וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ (אתי) הֹלֶכֶת (הלכתי) אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם:
וַיֹּאמֶר
לָהּ בַּעֲלָהּ
מַדּוּעַ אַתְּ (אתי
כתיב
) הֹלֶכֶת (הלכתי
כתיב
) אֵלָיו הַיּוֹם
הרי
לֹא
ראש
חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת
היום, שבימים אלו את רגילה להקביל פניו?
[127]
וַתֹּאמֶר
לו האישה
שָׁלוֹם
[128]
, אין דבר רע שלשמו אני הולכת לנביא, ולא רצתה לגלות הדבר לבעלה כי חשבה שמוטב שייעשה הנס בצנעה:
[129]
(כד)
וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ:
וַתַּחֲבֹשׁ
-וקשרה האישה את אוכף
[130]
הָאָתוֹן
ע"י משרתה,
[131]
וַתֹּאמֶר
האישה
אֶל נַעֲרָהּ נְהַג
אתה על האתון
[132]
וָלֵךְ
מהר,
[133]
אַל תַּעֲצָר
-תעכב
[134]
לִי
-בעבורי את הרכיבה
[135]
כדי שאוכל אני
לִרְכֹּב
על האתון,
[136]
כִּי
רק
אִם אָמַרְתִּי לָךְ
לעשות זאת, והיא הלכה ברגל במר נפשה עד שבאה אל הר הכרמל:
[137]
(כה)
וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז:
וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא
האישה
אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל,
וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד
-מרחוק
[138]
וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז
, האישה הזאת
[139]
שאנו רואים
[140]
בָּאָה
[141]
אֵלֵינוּ היא השונמית
[142]
, וְתָמוּהַּ הדבר שבאה בזמן שאינה רגילה לבוא, לכן:
[143]
(כו)
עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם:
עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ
כי בוודאי חסר לה איזה דבר או לבעלה או לילד,
[144]
וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד
? וילך גיחזי וישאל את האישה
[145]
, וכיון שגם לגיחזי היא לא רצתה לגלות את הדבר
[146]
וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם
לכולנו
[147]
, שלא רצתה לפתוח פיה לרע:
[148]
(כז)
וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי:
וַתָּבֹא
האישה
אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו
להשתחוות לו ולהתחנן לפניו בעד בנה,
[149]
וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ
-לְדוֹחֲפָהּ
[150]
בעבור כבוד הנביא שלא תחזיק ברגליו,
[151]
וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים
אל גיחזי
הַרְפֵּה לָהּ כִּי
היא עושה זאת מפני שֶׁ
נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ
ולא ידעתי על מה
[152]
וַיהוָה
-כי ה'
הֶעְלִים מִמֶּנִּי
את הצרה כאשר בָּאָה אליה,
וְ
גם עכשיו
[153]
לֹא הִגִּיד
-גילה
לִי
, ומכאן הסיק אלישע כי לא חטאה האישה, שכן מה שיעשה ה' דרך עונש יגלה סודו תחילה אל עבדיו הנביאים:
[154]
(כח)
וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי:
וַתֹּאמֶר
האישה לאלישע הנביא
הֲשָׁאַלְתִּי
-וכי אני זו שביקשתי
[155]
בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי
?! כדי שתבטיח לי דבר להשתיק אותי אף שאינו מתקיים?!
[156]
הֲלֹא
יתרה מזאת
אָמַרְתִּי
לך
[157]
"אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתְךָ"
[158]
שֶׁ
לֹא תַשְׁלֶה
-תטעה
[159]
אֹתִי
בדבר טעות
[160]
בבן שאינו מתקיים:
[161]
(כט)
וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר:
ואלישע חשב תחילה שהנער רק התעלף ובזה היה די לשלוח שליח שישים על הנער את המשענת של אלישע
[162]
, על כן
וַיֹּאמֶר
אלישע
לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ
ללכת מהרה ובזריזות,
[163]
וְקַח מִשְׁעַנְתִּי
-את הַמַּטֶּה אשר אני נשען עליו
[164]
בְיָדְךָ וָלֵךְ
אל הנער,
כִּי
-ואם
תִמְצָא
בדרכך
אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ
-לא תשאל לשלומו
[165]
בכדי שלא תשהה בדרך,
[166]
וְ
גם
כִי
-אם
יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ
[167]
, וכשתגיע לבית האישה השונמית
וְשַׂמְתָּ
-תשים
מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר
שיקיץ מתרדמתו:
[168]
(ל)
וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ:
וַתֹּאמֶר
האישה השונמית
אֵם הַנַּעַר
אל אלישע בשבועה,
חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ
ללכת לביתי בלעדיך,
[169]
וַיָּקָם
אלישע
וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ
[170]
לנער שהיה בעליית הגג שבביתה כפי שביקשה ממנו:
(לא)
וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר:
וְ
בינתיים
גֵחֲזִי עָבַר
-הקדים
[171]
ללכת לבית האישה
לִפְנֵיהֶם
, ובהגיעו לשם
וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת
של אלישע
עַל פְּנֵי הַנַּעַר
כפי שֶׁצֻּוָּה ע"י אלישע,
וְ
אולם
אֵין קוֹל
עונה
[172]
מפי הנער
וְ
גם
אֵין קָשֶׁב
-האזנה
[173]
, הנער לא דיבר ולא שמע כשדיברו אליו,
[174]
וַיָּשָׁב
גיחזי
לִקְרָאתוֹ
לקראת אלישע שהיה בדרכו לבית האישה
וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ
-התעורר
[175]
הַנָּעַר:
(לב)
וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ:
וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְ
אז ראה כי
[176]
הִנֵּה הַנַּעַר מֵת
, ולא שמת עתה אלא כעת נודע לו שהוא מת מאותו זמן
[177]
בו
מֻשְׁכָּב
-הושכב הנער על ידי אימו
עַל מִטָּתוֹ
של אלישע:
(לג)
וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה:
וַיָּבֹא
אלישע לבית השונמית
וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם
שהיו בבית רק הוא והנער המת, ולא רצה שיהיה שם שום אדם אחר כדי שתהיה תפילתו יותר שלימה, וכדי שלא יראה שום אדם מה הוא עושה,
[178]
וַיִּתְפַּלֵּל
אלישע
אֶל יְהֹוָה
להחזיר נשמות לפגרים
[179]
ואמר, "ריבון כל העולמים כשם שעשית נסים ע"י אדוני אליהו והחיה את המת כך יחיה הנער הזה":
[180]
(לד)
וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו, וְכַפָּיו עַל כַּפָּו, וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד:
וַיַּעַל
אלישע על המיטה
[181]
וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו
להשפיע מן החיות שבאיבריו אל איברי הנער
[182]
ע"י תפילה בפיו,
[183]
וְעֵינָיו עַל עֵינָיו,
וְכַפָּיו עַל כַּפָּו,
וַיִּגְהַר
-והשתטח
[184]
עָלָיו
, ובדרך נס
וַיָּחָם
-התחמם
[185]
בְּשַׂר הַיָּלֶד:
(לה)
וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו:
וחזר אלישע לרדת מעל המטה
[186]
וַיָּשָׁב
לארץ להתפלל על הנער, וכדי לכוון יותר בתפילתו
[187]
וַיֵּלֶךְ
-הלך
בַּבַּיִת
הלוך ושוב, פעם
אַחַת הֵנָּה
-מכאן
[188]
וְ
פעם
אַחַת הֵנָּה
-משם,
וַיַּעַל
אלישע על המיטה
וַיִּגְהַר
-והשתטח שוב
עָלָיו
(על הנער)
וַיְזוֹרֵר
-וְהִתְעַטֵּשׁ
[189]
הַנַּעַר
, וכך עשה אלישע כסדר הזה להתפלל ולכרוע על הילד להתמודד עליו
[190]
עַד
שעשה זאת
[191]
שֶׁבַע פְּעָמִים
, ולאחר מכן
וַיִּפְקַח
-פתח
[192]
הַנַּעַר אֶת עֵינָיו
וְנִשְׁלְמָה הַתְּחִיָּה של הנער:
[193]
(לו)
וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת, וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ:
וַיִּקְרָא
אלישע
אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר
לו
קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת,
וַיִּקְרָאֶהָ
גיחזי
וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר
לה אלישע
שְׂאִי
-קחי את
בְנֵךְ
הַחַי:
(לז)
וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא:
וַתָּבֹא
האישה
וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו
של הנביא,
וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ
הַחַי
וַתֵּצֵא
מֵעֲלִיַּת אלישע:
[194]
(לח)
וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה, וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים:
כעת יסופר על עוד שני נסים שעשה אלישע והם השמיני והתשיעי למניין נפלאותיו,
וֶאֱלִישָׁע
שעד עתה ישב בהר הכרמל סמוך לשונם
[195]
שָׁב הַגִּלְגָּלָה,
וְ
אז
הָרָעָב
היה
בָּאָרֶץ
, וזה היה בשבע שנות רעב שהיו בימי יהורם מלך ישראל,
[196]
וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו,
וַיֹּאמֶר
אלישע
לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת
-הושב
[197]
וערוך
[198]
הַסִּיר
-הקדרה
[199]
הַגְּדוֹלָה
על הכירה
[200]
וּבַשֵּׁל
בה
[201]
נָזִיד
-תבשיל
[202]
לִבְנֵי
-לתלמידי
[203]
הַנְּבִיאִים:
(לט)
וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ, וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ:
וַיֵּצֵא אֶחָד
מתלמידי הנביאים
אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת
-ירקות
[204]
הצומחים בשדה
[205]
וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה
-סוג גפן הגדל בשדה
[206]
אשר פירותיו ארסיים,
[207]
וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ
-מן הגפן שדה
פַּקֻּעֹת
-פטריות
[208]
שָׂדֶה
שצמחו על הגפן
[209]
, וליקט מהן
מְלֹא בִגְדוֹ,
וַיָּבֹא
-ובא מן השדה
וַיְפַלַּח
-וּבָקַע אותם לחתיכות
[210]
והכניסם
אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ
הוא ובני הנביאים שהם מרים
[211]
והינם סם מוות:
[212]
(מ)
וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל, וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל:
וַיִּצְקוּ
את הנזיד מהסיר בקערות
[213]
לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל,
וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד
הרגישו במרירותו
[214]
וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת
-יש דבר הממית
[215]
בַּסִּיר
! אתה
אִישׁ הָאֱלֹהִים
הצל אותנו
[216]
, וזעקו על אלה שכבר אכלו ממנו
[217]
וְ
על יתר בני הנביאים ש
לֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל
מהתבשיל:
[218]
(מא)
וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ, וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר:
וַיֹּאמֶר
אלישע, החזירו את הנזיד לסיר
[219]
וּקְחוּ
והביאו לי
קֶמַח
לְתִתּוֹ בסיר ואז יוסר הארס
[220]
, והנזיד אף יהיה מזין
[221]
, ולאחר שעשו כדבריו
וַיַּשְׁלֵךְ
-השליך אלישע את הקמח
אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר
אלישע עתה
צַק
-שפוך את הנזיד אל הקערות
[222]
לָעָם וְיֹאכֵלוּ,
וְ
אכן
לֹא הָיָה דָּבָר רָע
ארסי וממית
[223]
בַּסִּיר
מֵעִקָּרָא, ומשכך זה ריפא גם את האנשים שאכלו ממנו:
[224]
(מב)
וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ:
וְ
זימן הקב"ה שבזמן הרעב הזה
[225]
בתקופת קציר השעורים
[226]
אִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה
(שם מדינה)
[227]
וַיָּבֵא לְ
אלישע
אִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים
שבתקופה זו התבואה מבכרת
[228]
, והביא לו
עֶשְׂרִים לֶחֶם
עשויים
שְׂעֹרִים,
וְכַרְמֶל
-שִׁבֳּלִים רכים ומלאים
[229]
בְּצִקְלֹנוֹ
-כשהם עדיין בקליפותיהן,
[230]
וַיֹּאמֶר
אלישע למשרתו
תֵּן לָעָם
-לתלמידים שהיה זן
[231]
וְיֹאכֵלוּ:
[232]
(מג)
וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אָכֹל וְהוֹתֵר:
וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ
לאלישע
מָה אֶתֵּן זֶה
כל לחם ולחם
[233]
לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ
, הלא אין מספיק לחמים לחלק לכולם,
[234]
וַיֹּאמֶר
לו אלישע
תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ,
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אָכֹל
-שבהם יהיה די לאכול
וְ
עוד
הוֹתֵר
-יישאר מהאוכל:
[235]
(מד)
וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה:
וַיִּתֵּן
המשרת
לִפְנֵיהֶם
את הלחם
וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ
אחרי אכילתם עוד לחם
כִּדְבַר יְהֹוָה: