/ שיר השירים פרק ח'

פסוקים

שיר השירים פרק ח'

(א) מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי: וממשיכה החשוקה לשלוח אמריה אל החשוק וכך אומרת לו, הן אתאווה לנשק אותך בשוק בפומבי, אולם בּוֹשָׁה אני לעשות זאת פן אהיה לבוז [1] , וּ מִי יִתֶּנְךָ שתהיה [2] כְּאָח קטן [3] לִי -למולי שעדיין [4] יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי שאין בושה לנשקו בשוק, כי לו היה כך [5] אֶמְצָאֲךָ -כאשר הייתי מוצאת אותך [6] בַחוּץ בשווקים [7] וברחובות, [8] אֶשָּׁקְךָ -הייתי מנשקת אותך לעיני כל [9] , וכך גם הייתי ממלאה את תַּאֲוָתִי [10] וְ גַּם לֹא יָבוּזוּ -היו מבזים [11] לִי -אותי: [12]
(ב) אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי: אֶנְהָגֲךָ -הייתי מוליכתך [13] אֲבִיאֲךָ -להביאך [14] אֶל בֵּית אִמִּי כדי [15] שֶׁ תְּלַמְּדֵנִי שמה במה אתרצה לך, ושם [16] אַשְׁקְךָ -הייתי משקה אותך [17] מִיַּיִן הָרֶקַח המעורב בבשמים [18] מֵעֲסִיס -מהמיץ הנסחט מן [19] רִמֹּנִי -הרימון שלי: [20]
(ג) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי: וידעתי כי בזה ידבק בי דרך אהבה וישים את יד [21] שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ -ויד ימינו [22] תְּחַבְּקֵנִי: [23]
(ד) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: וחזרה לדבר עם הנערות וכך אמרה להן, אותו העונש בגינו [24] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם -אתכן בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם בעבר [25] , יחול עליכן בעבור [26] מַה שֶׁ תָּעִירוּ וּמַה שֶׁ תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה של החשוק שלי עליכן בהמאיס אותי בעיניו, וכל האיום הזה הוא [27] עַד שֶׁתֶּחְפָּץ האהבה להתעורר מאליה [28] , ואהבתינו תשוב מעצמה, כי אז לא תוכלו להמאיס אותי להעיר עליכן אהבתו: [29]
(ה) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ: עתה תשלח אמריה אל החשוק וכה תאמר, [30] מִי עוד [31] זֹאת כמוני [32] עֹלָה -שעלתה [33] מִן הַמִּדְבָּר מקום שממון, ואף שמה היתה [34] מִתְרַפֶּקֶת -מתחברת [35] עַל -עִם [36] דּוֹדָהּ ולא נפרדת ממנו, כי עוד בֶּהֱיוֹתְךָ [37] תַּחַת אילן [38] הַתַּפּוּחַ מיד כשבאת לעולם [39] עוֹרַרְתִּיךָ באהבה אלי, [40] שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ -באו לאמך חבלי לידה ממך, [41] שָׁמָּה חִבְּלָה -באו מכאובי הלידה, ושמה היא [42] יְלָדַתְךָ: [43]
(ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה: לכן [44] , בשביל אותה האהבה, [45] שִׂימֵנִי -הדביקני [46] כַחוֹתָם [47] עַל לִבֶּךָ שלא תשכחני [48] ולבל תזוז ממנו האהבה לעולם, [49] וּ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ -כמו החותם אשר ניתן על היד ואינו זז משם כך תשימני, [50] כִּי עַזָּה -חזקה [51] כַמָּוֶת הָ אַהֲבָה שיש לי אליך, ועבורי יותר קלה המיתה מהסרת אהבתנו, כי [52] קָשָׁה כִשְׁאוֹל [53] היא הָ קִנְאָה שלי בראותי את הנערות בנות גילי יושבות תחת בעליהן ומתענגות, ואני אהיה בודדה וגלמודה, [54] רְשָׁפֶיהָ -הגחלים [55] של אהבתי אליך הם כמו [56] רִשְׁפֵּי -גחלי [57] אֵשׁ , וכמו שַׁלְהֶבֶתְיָה -להבה גדולה [58] כך היא אהבתי אליך, גם חמה כגחלת המתקיימת זמן מרובה וגם חזקה כלהבת אש גדולה השורפת בחזקה: [59]
(ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ: מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, [60] אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן -ממון [61] בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה להמיר אותה בשנאה, הנה כל בני העולם [62] בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ -יבזו אותו [63] וילעגו עליו [64] על שלא השכיל לדעת שאי אפשר לבטל את האהבה העזה הזו בשום דבר: [65]
(ח) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ: ועל כי שמעה החשוקה אשר לב החשוק טוב עליה וחפץ לשבת עמה, שלחה אמריה אל החשוק וכך אמרה, [66] אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ להניק בנים, ועתה אשאלך והודיעיני [67] מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ -בעניינה [68] להינשא לאיש, הלא אין מי שישאנה בעבור קטנותה והעדר השדיים?: [69]
(ט) אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז: משיב לה החשוק בעצתו, [70] אִם סגורה וסתומה [71] כְּ חוֹמָה הִיא ולא שכב עימה איש לאבד ולשבר בתוליה, אזי [72] נִבְנֶה עָלֶיהָ -בשבילה [73] טִירַת -ארמון [74] כָּסֶף שתשב בו ותתענג שם במקום להתענג תחת בעלה, [75] וְ אולם [76] אִם לא שמרה בתוליה [77] וּכְ דֶּלֶת הנפתחת [78] הִיא , אזי [79] נָצוּר -נעשה מבצר [80] עָלֶיהָ -בעבורה [81] מִ לוּחַ חזק מנסרי [82] אָרֶז לבל יוכל איש להתקרב אליה ותשב בודדה ושוממה: [83]
(י) אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם: וכיוון שהקרובה לא שמרה על עצמה, ענתה החשוקה לשאלת החשוק כשהיא מדברת על עצמה ולא על קרובתה, ושלחה אמריה לומר הלא, [84] אֲנִי כמו [85] חוֹמָה כי שמרתי על בתולי ולא שכב איש אותי, [86] וְ למרות שֶׁ שָׁדַי גדולות [87] כַּמִּגְדָּלוֹת -כמגדלים [88] המעוררים תאוות הנואפים, מכל מקום אני שמרתי על עצמי, וראויה אני אם כן לשבת בארמון כסף ותשב הקרובה עמדי, והשתבחה בעיני הנערות באומרה, [89] אָז כשאמרתי זאת [90] הָיִיתִי בְעֵינָיו יקרה ונכבדת [91] כְּ דרך שמייקרים [92] מוֹצְאֵת -מי שמחזרת אחר [93] הַ שָׁלוֹם ומוצאת אותו, כי הוטב בעיניו מה שהייתי מחזרת אחר שלום הקרובה: [94]
(יא) כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף: ועתה חזרה החשוקה לספר ולומר, הנה בעבור שהייתי מחזרת אחר שלום הקרובה יקרו דְּבָרַי בעיני חשוקי לקלס את כל מאמרי [95] , וְ כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה -לחשוק שלי היקר בְּעֵינַי כמלך שלמה, [96] בְּבַעַל -במישור [97] שמצויים שם [98] הָמוֹן -עם רב [99] , ועל כי חשש מגניבה [100] נָתַן -מסר [101] אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים -לשומרים המתחלפים בזה אחר זה, באופן ששכרו של כל [102] אִישׁ -שומר [103] היה כי יָבִא לעצמו בעבור שכרו [104] בְּ שמירת [105] פִרְיוֹ -פירות הכרם, [106] אֶלֶף כָּסֶף שהוא שכר הגבוה מהראוי [107] , ושאר הכסף שהיה יוצא ממכירת יין הכרם היה מביא לבעל הכרם: [108]
(יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ: ומוסיפה החשוקה לומר, ושלחתי אמרי לאמר, [109] כַּרְמִי שֶׁלִּי יהיה [110] לְפָנָי ואני אשימה עליו עין לשמרו [111] , וְ הָאֶלֶף כסף שלקח כל שומר בזמנו שהוא סכום גבוה מהראוי, יהיה [112] לְךָ שְׁלֹמֹה -החשוק שלי [113] , כי אתה תקחם, [114] וּ בנוסף לכך, גם מָאתַיִם כסף שהוא השכר הראוי לתת [115] לְנֹטְרִים -לשומרים [116] אֶת פִּרְיוֹ -פירות הכרם [117] , יהיה לך ולא תוציא כלום על שכר השמירה: [118]
(יג) הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי: עתה מספרת ואומרת שכל כך ישרו דְּבָרַי בעיניו עד שאמר לי, אַתְּ [119] הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים מקום בו נמצאים [120] חֲבֵרִים בעלי כרמים כמוך, אל תרימי את קולך [121] כי הנה הם [122] מַקְשִׁיבִים -מאזינים [123] לְקוֹלֵךְ -לדברייך, הזהרי פן יעשו גם הם כמוך ולא תוכלי להתפאר עליהם, לכן [124] הַשְׁמִיעִינִי דברייך בלחש רק לי לבד שלא ישמעו אחרים: [125]
(יד) בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים: וממשיכה לספר שאמרה לו שאם יש חשש בדבר זה שישמעו אחרים, [126] בְּרַח מהר [127] דּוֹדִי מן הגנים [128] וּדְמֵה לְךָ במהירות מרוצתך [129] לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים [130] , ובוא [131] עַל הָרֵי בְשָׂמִים ואני אבוא אחריך ושם נשב ונדבר דברינו, ולא ימצא שָׁם מי שיאזין לנו: [132]

הערות

1. מצודת דוד.
2. שם.
3. שם.
4. שם.
5. שם.
6. שם.
7. רשב"ם, מצודת ציון.
8. רשב"ם.
9. שם.
10. מצודת דוד.
11. מצודת ציון.
12. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, מי יתן ויסורו הסיבות המונעות אותי מעבודה תמימה, כי אם כך היה הייתי אז עוסקת בתורה ובמצוות בכל מקומות שאני הולכת (מצודת דוד). והיא אומרת כך משום שיש בגלות עובדי ה' ושומרי מצוות בצנעה שמתאווים לשמור את המצוות בפרהסיא, ושתשוב השכינה כאשר היתה בתחילה (אבן עזרא). ובמדרש, כנסת ישראל אומרת, רבונו של עולם מי יזכני שתרחם עלי ותאהבני כאח לי, לא כקין שהרג את אחיו ולא כישמעאל ששנא את יצחק ולא כעשו ששטם את יעקב, ולא כשבטים שמכרו את יוסף, אלא כיוסף שגמל טובה לאחיו תחת רעה, כן תגמלנו טובה תחת רעתינו, ותרחם עלינו כשם שריחם יוסף על בנימין אחיו (רש"י, לקח טוב).
13. מצודת ציון.
14. מצודת דוד.
15. שם.
16. שם.
17. שם.
18. שם.
19. שם. ורש"י ביאר יין מתוק.
20. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת להקב"ה, עוד הייתי חוקרת לדעת מצפוני המצוות ועומקן, והייתי עושה אותם בתכלית השלימות ועוצם הדקדוק למען יערב לך (מצודת דוד). ורש"י ביאר ש"בית אמי" הוא בית המקדש כדי ש"תלמדני" כאשר הורגלת לעשות באוהל מועד, ושם הייתי מקריבה נסכים. ובמדרש, "יין הרקח" זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח, "מעסיס רמוני" אלו ההגדות שטעמן כרימון (מדרש רבה). ועוד דרשו, "יין הרקח" זהו יינה של תורה שנרקחת מכל מיני בשמים, "מעסיס רמונים" טעמי תורה שהם מתוקים כיין רימון העסיס, רז"ל אמרו רימון יש בגן עדן שהקב"ה עתיד להשקות את יינו לצדיקים (לקח טוב).
21. מצודת דוד.
22. מצודת ציון.
23. והנמשל, הנה בזה הָיִיתָ מַשְׁרֶה שכינתך בי דרך אהבה וחיבה יתירה (מצודת דוד). ובמדרש, זה חיבוק שכינה, אהבה שאין לה הפסק (לקח טוב). וראה לעיל פרק ב' פס' ו'.
24. מצודת דוד.
25. לעיל פרק ב' פס' ז'.
26. מצודת דוד.
27. שם.
28. רי"ד.
29. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל מסבבת דיבורה כלפי האומות ואומרת להן, דעו כי עונש ביטול השבועה יהיה עליכם, בעבור מה שתכריחו אותי לעבור על דת יהודית להמאיס אותי בעיני המקום ברוך הוא, וכל האיום הזה הוא רק עד הגאולה, שאז כבר לא תוכלו להפריד בינינו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל אומרת לאומות, אף על פי שאני קובלת ומתאוננת, הקב"ה מחזיק בידי והוא לי למשען בגלותי, לפיכך "מה תעירו ומה תעוררו" כי הרי לא יועיל לכם. ובמדרש, פעם אחת גזרה מלכות הרשעה לבנות בית המקדש, ועלו ישראל המונים המונים, ובסוף חזרו בהם, בקשו לעמוד עליהם ולא הניחם ר' יהושע, אמר להם לא דיינו שאנו חיים בין האומות אלא שאנו עוברים על מה שצונו בוראינו עד שתחפץ הגאולה מן השמים (לקח טוב).
30. מצודת דוד.
31. שם.
32. שם.
33. שם.
34. שם.
35. רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון.
36. מצודת ציון.
37. מצודת דוד.
38. שם.
39. שם.
40. מצודת דוד. והוא לשון חיבת אשת נעורים המעוררת את דודה בלילות בתנומות עלי משכב מחבקתו ומנשקתו (רש"י).
41. רש"י, מצודת דוד.
42. מצודת ציון.
43. והנמשל, כאילו כנסת ישראל אומרת אל המקום ברוך הוא, מי עוד האמין בך כמוני ללכת אחריך במדבר ארץ לא זרועה, ומעת שיצא טבעך בעולם אני מאמינה בך, כי על ידי אברהם אבינו נתפרסם שמך בעולם וזרעו נמשכו אחריו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה ובית דינו אומרים על כנסת ישראל "מי זאת" כמה היא חשובה זאת שנתעלתה מן המדבר בכל מתנות טובות, שם נתעלתה במתן תורה ובדיבוק שכינה ונראית חיבתה לכל ועודנה בגלותה, "מתרפקת על דודה" מתחברת על דודה מודה שהיא חברתו ודבוקה בו, "תחת התפוח עוררתיך" כך היא אומרת בבקשה חיבת דודה, זכור כי בתחתית הר סיני העשוי על ראשי כמין תפוח שם עוררתיך, "שמה חבלתך" שהקב"ה קראה אמו. ובמדרש, "תחת התפוח עוררתיך", זה סיני, ולמה נמשל בתפוח? אלא מה תפוח זה עושה פירות בחדש סיון, כך התורה נתנה בסיון, ד"א למה לא באגוז ואילן אחר? אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחילה ואח"כ פירותיו, ותפוח זה מוציא פירותיו תחילה ואח"כ מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשייה לשמיעה שנאמר (שמות כד, ז) "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (מדרש רבה).
44. מצודת דוד.
45. רש"י.
46. אבן עזרא.
47. טבעת העשויה לחתום בה כתבים (מצודת ציון).
48. רש"י.
49. מצודת דוד.
50. שם.
51. מצודת ציון.
52. מצודת דוד.
53. הוא בור הקבר (מצודת ציון).
54. מצודת דוד.
55. אבן עזרא, מצודת ציון.
56. מצודת דוד.
57. אבן עזרא.
58. אבן עזרא, מצודת ציון.
59. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל מבקשת מהקב"ה שישים אותה כחותם על ליבו ועל זרועו ויזכרנה, ואומרת אם אשב עוד בגולה יקשה עלי הקנאה בראותי את כל האומות יושבים בארצם בטח ושאנן ואני אהיה גולה וסורה, כי גחלת האהבה שלי אל ה' היא חמה כגחלת וחזקה כלהבת אש גדולה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל מבקשת מה' שיזכרנה כי האהבה שאהבתיך עזה עלי כנגד מיתתי שאני נהרגת עליך, וקשה עלי התגר שנתקנאו ונתגרו בי האומות בשבילך. ובמדרש, אמרו ישראל לפני הקב"ה, שימני כחותם על לבך, אמר להם הקב"ה, לא שאלתם כהוגן, לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה, ואיזה הוא כהוגן? כמו שנאמר (ישעיהו מט, טז) "הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד", כשם שאי אפשר לו לאדם לשכוח כפות ידיו כך (ישעיהו מט, טו) "גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ". ועוד דרשו, "כי עזה כמות אהבה" אהבה שאהב יהונתן לדוד שנאמר (שמואל-א' יח, א) "וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ", "קשה כשאול קנאה" קנאה שקנא שאול לדוד שנאמר (שמואל-א' יח, ט) "וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד" (מדרש רבה). ועוד דרשו, "שימני כחותם על לבך" זו אזהרה לישראל שלא להרהר אחר מדותיו של ה' ולאהבה אותו בכל ליבם, "כחותם על זרועך" שהוא נראה תמיד, כך תהיו זוכרים את הבורא תמיד, "כי עזה כמות אהבה" בשעה שאתם נהרגים עלי אני משים אהבתי עליכם, "קשה כשאול קנאה" שאומות העולם מקנאים את ישראל על שאנחנו מייחדים את שם קדשך ושונאים אותנו, "רשפיה" של קנאה "רשפי אש" שאוכלת עד שאול תחתית עד מוסדי עולם (לקח טוב).
60. לפי שהמשיל את האהבה לאש אמר שֶׁמַים לא יוכלו לכבותה, והיינו שלא יועיל שום פיתוי להסיר את האהבה (מצודת דוד).
61. רשב"ם. ומצודת ציון ביאר עושר.
62. מצודת דוד.
63. מצודת ציון.
64. אבן עזרא, מצודת דוד.
65. מצודת דוד. והנמשל, אומות העולם שריהם ומלכיהם לא יוכלו לבטל את אהבת כנסת ישראל להקב"ה לא על ידי חוזק ואימה, ואף לא על ידי פיתוי והסתה, והקב"ה ובית דינו מעידים שכנסת ישראל נאמנה לה' יתברך (רש"י). ובמדרש, אמרו ישראל לפני הקב"ה "מים רבים" כל אומות העולם אם מתקבצין אינם יכולין לכבות את האהבה שישראל אוהבים אותך, "ונהרות לא ישטפוה" ואפילו הורגים ומטביעים במים, ואפילו שורפים באש, אין ישראל שומעים להם לכפור ליוצרם, "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה" שאם אחד מן השרים נותן ממון הרבה לתת לאחד מישראל לעזוב את תורת אלהיו, "בוז יבוזו לו" לאותו הנותן את כל הון ביתו, מפני אהבת ישראל להקב"ה, לקח טוב. ועוד דרשו, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" עבירה מכבה את המצוה ואין העבירה מכבה את התורה (מדרש זוטא).
66. מצודת דוד.
67. שם.
68. מצודת ציון.
69. מצודת דוד. והנמשל, אחר הבטחת הגאולה בבוא הזמן, יאמרו בני יהודה הנה אחינו בני עשרת השבטים קטנים המה במעשה המצוות, כי בעוד היו בארצם הדיחום מלכיהם מאחרי ה', וגם לא נמצאים עמהם בעלי חכמה ומדע כדרך שהיו בבית השני אנשי כנסת הגדולה ומהם נביאים, ולא מצאו מי שיניק אותם מחלב חכמת התורה, ואם כן במה יזכו גם הם אל הגאולה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה ובית דינו אומרים על כנסת ישראל, "אחות לנו" בתחתונים שהיא מתאחה ומתחברת ומתאוה להיות עמנו והיא קטנה ומקטנת את עצמה מכל האומות, "ושדים אין לה" כענין שנאמר בגלות מצרים (יחזקאל ט, ז) "שָׁדַיִם נָכֹנוּ" בהגיע עת הגאולה, אבל זו "שדים אין לה" שעדיין לא הגיע עתה לעת דודים, "מה נעשה לאחותינו ביום שידבר בה" כשהאומות מתלחשים עליה להכחידה. ובמדרש, לעתיד לבוא כל שרי אומות העולם באים ומקטרגים את ישראל לפני הקב"ה ואומרים, רבש"ע אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אלו גלוי עריות ואלו גלוי עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אינן יורדין? אמר להם הקב"ה "אחות לנו קטנה" מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחים על ידו למה שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכים כל ימות השנה בעונותיהם בא יום הכפורים ומכפר עליהם (מדרש רבה). ועוד דרשו, "אחות לנו" זו התורה, שנאמר (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את", "קטנה" שהיא קטנה במראה וגדולה במעשים, "ושדים אין לה" אין לה שדים כבני אדם אבל מניקה היא את כל בני האדם, שנאמר (שם ה, יט) "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת", "מה נעשה לאחותינו" באלו הפנים אנחנו מקבלים פניו של הקב"ה ומצוותיה של תורה (לקח טוב).
70. מצודת דוד.
71. שם.
72. שם.
73. מצודת ציון, מצודת דוד.
74. אבן עזרא, מצודת ציון.
75. מצודת דוד.
76. שם.
77. שם.
78. שם.
79. שם.
80. מצודת ציון.
81. שם.
82. מצודת דוד.
83. שם. והנמשל, כאילו המקום ברוך הוא משיב, אם ישראל היו כחומה ולא עזבו להיכנס ביניהם מעובדי גלולים לדבקה בהם, אזי יזכו גם המה לבנין בית המקדש, ואם פתחו הדלת ונכנסו ביניהם, ישבו עוד במאסר הגולה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה ובית דינו אומרים על כנסת ישראל (בתשובה לשאלה בסוף הפסוק הקודם), אם תחזק כנסת ישראל ביראתה ובאמונתה להיות כנגד האומות כחומת נחושת שלא יכנסו לתוכה, לא יתחתנו בהם והם לא יבואו בה ולא תתפתה להם, נהיה לה לעיר מבצר ולכתר ולנוי ונבנה לה את עיר הקדש ובית הבחירה, ואם היא כמו דלת הנפתחת שפתחה לאומות לבוא בתוכה, נשים בדלתה הנפתחת לזרים נסרים של עץ הנרקבים ותולעת גוררתן ואוכלתן.
84. מצודת דוד.
85. שם.
86. שם.
87. שם.
88. מצודת ציון.
89. מצודת דוד.
90. רש"י.
91. מצודת דוד.
92. שם.
93. שם.
94. שם. והנמשל, בית יהודה משיבה לומר לא דבקתי בעובדי גלולים, ויש בי בעלי חכמה ומדע להניק אותי מחלב חכמת התורה, וראויה אני לשוב מהגולה ולבנין בית המקדש ובעבורי ישובו גם עשרת השבטים לארצם ויזכו לבנין בית המקדש, ושאמרתי זאת הייתי יקרה ונכבדת בעיני הקב"ה (מצודת דוד). ורש"י ביאר חזקה אני באהבת הקב"ה כחומה, "ושדי כמגדלות" אֵלּוּ בתי כנסיות ומדרשות המניקים את ישראל בדברי תורה, וכשאמרתי זאת הייתי בעיני הקב"ה ככלה הנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה. ובמדרש, משיבין ישראל "אני חומה" עתידה אני לעמוד כחומה נגד האומות, "ושדי" החכמים שבדור הם כשדיים המניקים את התינוק, כך מורין לישראל אורחות חיים, "כמגדלות" הללו שעומדים בפני האויבים כך חכמי ישראל מגינים על דורם, "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" אז ישקיף השם לרחם את ישראל, 'ויקרא לנו שלום שנאמר (ישעיה סו, יב) "הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם" (לקח טוב).
95. מצודת דוד.
96. שם.
97. רש"י, מצודת ציון.
98. מצודת ציון.
99. שם.
100. מצודת דוד.
101. שם.
102. שם.
103. שם.
104. שם.
105. שם.
106. שם.
107. מצודת דוד בפס' יב.
108. מצודת דוד. והנמשל, עדת ישראל המכונים בשם כרם, כמו שנאמר (ישעיהו ה, ז) "כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" שאותם מסר הקב"ה לשומרים, הם מלכי ישראל שמלכו זה אחר זה, וכל אחד משל בזמנו על עשרת השבטים, ובא הרמז בספרה אלף, שהם עשרה מאות, מאה לשבט (מצודת דוד). ורש"י ביאר "כרם היה לשלמה" זו כנסת ישראל שנאמר (ישעיהו ה, ז) "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל", "בבעל המון" בירושלים שהיא רבת עם והמון רב, "נתן את הכרם לנוטרים" מסרה ליד אדונים קשים שהם בבל מדי יון ואדום, "איש יביא בפריו" כל מה שיכלו לגבות מהן גולגליות וארנוניות ומיסים, הכל גבו מהם להביא לתוך ביתם. ובמדרש, "נתן את הכרם לנוטרים" נתן הקב"ה את מקדשו ביד האומות, "איש יביא בפריו אלף כסף" זה נבוכדנצר שהגלה עם יהויכין אלף צדיקים, לקח טוב. ועוד דרשו, "כרם" זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם, "היה לשלמה" למלך שהשלום שלו, "בבעל המון" שהמו אחר הבעל, לפיכך באו עליהם המונים, שהמו אחריהם המוני מלכים (מדרש רבה).
109. מצודת דוד.
110. שם.
111. שם.
112. שם.
113. מצודת דוד בפס' קודם.
114. מצודת דוד.
115. שם.
116. מצודת ציון.
117. מצודת דוד בפס' יא.
118. מצודת דוד. והנמשל, בעת הגאולה העתידה תבקש מלכות יהודה שכל עדת בני ישראל תהיה תחת ממשלתה, ויהיו עשרת השבטים לה' להאמין בו, ולא כמו שהיו מאז שמלכיה הדיחוה מאחרי ה', וגם שני השבטים יהודה ובנימין שהם מרומזים במאתיים יהיו אחרי ה' ואיש את אחיו יעזורו (מצודת דוד). ובמדרש, משל למלך שכעס על בנו ומסרו ביד עבדו, מה עשה? התחיל חובט עליו במקל, אמר לו אל תשמע לאביך, אמר לו שוטה שבעולם כל עצמו של אבא לא מסרני לידך שלא הייתי שומע לו, ואתה אומר לי אל תשמע לאביך?! כך כיון שגרמו העוונות וחרב בית המקדש וגלו ישראל לבבל אמר להם נבוכדנצר אל תשמעו לתורת אביכם שבשמים אלא תשתחוו לצלם, אמרו לו ישראל, שוטה שבעולם כל עצמנו לא מסרנו הקב"ה לידך אלא שהיינו משתחווים לצלם ואתה אומר לנו להשתחוות לו?! ווי ליה לההוא גברא, באותה שעה אמר הקב"ה "כרמי שלי לפני", אמר לפניו אותו רשע אלף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש, אמר לו הקב"ה אוי לו לאותו רשע ליחה סרוחה, אלף היו ונתרבו כאן ונעשו מאתיים אלף (מדרש רבה). ועוד דרשו, "האלף לך שלמה" אלו ת"ח, "ומאתים לנוטרים" אלו תלמידיהם, מכאן אמרו הלמד נוטל חלק אחד והמלמד נוטל ה' חלקים (לקח טוב).
119. מצודת דוד.
120. שם.
121. אבן עזרא.
122. מצודת דוד.
123. מצודת ציון.
124. מצודת דוד.
125. שם. והנמשל, המקום ברוך הוא משיב לה, מלכות יהודה היושבת בירושלים, הנה כל בית ישראל חבריך מקשיבים לקולך וחפצים בזה כמו שנאמר (הושע ג, ה) "וּבִקְשׁוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם", אבל הזהרי להשמיע קולך לי לבד ולא תפני עוד אל אלהים אחרים (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה אומר לכנסת ישראל, את הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים ויושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, מלאכי השרת חביריך בני אלהים דוגמתך מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות, ואחר כך יקדישו הם אותי. ובמדרש, כשישראל נכנסים לבתי כנסיות וקוראים קריאת שמע בכוונה, בקול אחד, בדעה אחת ובטעם אחד, הקב"ה אומר להם "היושבת בגנים" כשאתם קורין "חברים" (באחדות) אני ופמליא שלי "מקשיבים לקולך השמיעיני" (מדרש רבה).
126. מצודת דוד.
127. מצודת ציון.
128. מצודת דוד.
129. שם.
130. כך נקרא ילד האיל (מצודת ציון).
131. מצודת דוד.
132. שם. והנמשל, בית יהודה משיבה ואומרת להקב"ה, אם כן מהר והשרה את שכינתך בבית המקדש במקום שבו יקטירו את הקטורת, וזה יהיה סיבה להשריש אמונתך ויראתך (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל אומרת להקב"ה "ברח דודי" מן הגולה הזאת ופדינו מביניהם, "ודמה לך לצבי" למהר הגאולה והשרה שכינתך "על הרי בשמים" שהוא הר המוריה ובית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן. ובמדרש, בשעה שאומות העולם אוכלים ושותים ומחרפים ומנאצים בעריות שמזכירים, באותה שעה חושב הקב"ה להחריב עולמו, והתורה נכנסת ומלמדת סנגוריא ואומרת, רבש"ע עד שאתה מביט באלו שמחרפים ומכעיסים לפניך, הביטה בישראל עמך שמברכים ומשבחים לשמך הגדול בתורה ובזמירות ובשבחות, ורוח הקודש צווחת "ברח דודי" מאומות העולם והדבק בישראל, "ודמה לך לצבי" מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה, כך בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה מביט אליהם בשתי עיניו, ובשעה שאין עושים רצון הקב"ה מביט אליהם בעינו אחת (מדרש רבה).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה