(א)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, אֹתִי שָׁלַח יְהֹוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל,
אֹתִי שָׁלַח יְהֹוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל,
וְ
פעם אחת נסכלת
[1]
, והנך רואה כי דבר ה' שֶׁבְּפִי אמת, לכן
[2]
עַתָּה
הזהר בעצמך
[3]
וּ
שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְהֹוָה
ולא תפקפק בדבריו להחרים את כל זרע עמלק
[4]
, שזה מה שֶׁמְּצֻוֶּה עליך לעשות
[5]
בהיותך מלך
[6]
, ואף שאתה עסוק במלחמת פלשתים, אל תחשוש ותעסוק במלחמת עמלק:
[7]
(ב)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם:
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי
-זוכר אני
[8]
אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ
מארבים
[9]
וחילות
[10]
בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם
וכעת רוצה אני להענישו על כך:
[11]
(ג)
עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:
עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם
-וְתַשְׁמִידוּ
[12]
אֶת כָּל
הרכוש
[13]
אֲשֶׁר לוֹ,
וְ
גם על הנפשות
[14]
לֹא תַחְמֹל עָלָיו,
[15]
וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ
[16]
עַד אִשָּׁה,
מֵעֹלֵל
הרך בשנים
[17]
וְעַד יוֹנֵק,
מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה
שלא יאמרו שור זה או חמור זה של עמלק היה
[18]
ויזכירו את שמו של עמלק בניגוד לציווי התורה,
[19]
מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר
לקיים מצוות מחיית עמלק:
[20]
(ד)
וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, אֶת אִישׁ יְהוּדָה:
וַיְשַׁמַּע
-והשמיע
[21]
שָׁאוּל
ע"י כרוז
[22]
אֶת הָעָם
שיהיו מוכנים ויבוא למלחמה
[23]
, ואסף אותם שאול
[24]
וַיִּפְקְדֵם
-וספר אותם
[25]
בַּטְּלָאִים
, שאמר לכל אחד ואחד, שיקח טלה מצאנו של המלך ומנה את הטלאים, ועשה כך לפי שאסור למנות את ישראל
[26]
, וכאשר ספר אותם מצא כי היו
מָאתַיִם אֶלֶף
אנשים
רַגְלִי
-הולכים ברגל
[27]
, מכל שבטי ישראל,
וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים,
אֶת אִישׁ
-אנשים בלבד משבט
יְהוּדָה
, ואפילו ששבט יהודה היה מרובה באוכלוסין, לא באו ממנו הרבה כי היו מתקנאים שלא היתה המלוכה מהם ולא היו נשמעים לשאול כל כך:
[28]
(ה)
וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק, וַיָּרֶב בַּנָּחַל:
וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר
הקרובה מערי
[29]
עֲמָלֵק,
וַיָּרֶב
-וילחם נגדם
[30]
בַּנָּחַל:
[31]
(ו)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי, לְכוּ, סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק:
ולפני שיצא שאול למלחמה, הזהיר את הקיני
[32]
, שהיו מבני יתרו חותן משה,
[33]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל
משפחת
[34]
הַקֵּינִי,
לְכוּ,
סֻּרוּ רְדוּ
-היפרדו,
[35]
מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי
שבאזור הנחל, שם המלחמה,
[36]
פֶּן אֹסִפְךָ
-אכלה אותך
[37]
עִמּוֹ
בעת שאחרימם, היות ובעת כזאת אי אפשר להבחין ולהזהר,
[38]
וְ
הרי
אַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם
שנתן יתרו עצה טובה למשה
[39]
להעמיד שופטים
[40]
, אשר הועילה לכל העם
[41]
, ואין ראוי להעניש את הרשע עם הצדיק
[42]
, ואכן שמע הקיני לדברי שאול
וַיָּסַר
-ונפרד הֲ
קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק:
(ז)
וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם:
וַיַּךְ
-והיכה
שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵ
המקום בשם
חֲוִילָה
שם ישבו עמלק,
[43]
בּוֹאֲךָ
-עד אשר תבוא
[44]
לְ
שׁוּר,
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי
-גבול
מִצְרָיִם:
(ח)
וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב:
וַיִּתְפֹּשׂ
-ואחז שאול
[45]
אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים
-הרג
לְפִי חָרֶב
-בחרב המלחמה:
[46]
(ט)
וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם, וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ:
וַיַּחְמֹל
[47]
שָׁאוּל וְהָעָם
[48]
עַל אֲגָג
להרוג אותו תיכף כאחד העם
[49]
וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים
-ועל הסוסים המובחרים,
[50]
וְעַל הַכָּרִים
-הכבשים השמנים
[51]
וְעַל כָּל
הדבר
[52]
הַטּוֹב
שמצאו שם,
[53]
וְ
למרות שיכלו
[54]
לֹא אָבוּ
-רצו
[55]
לְ
הַחֲרִימָם,
וְכָל הַמְּלָאכָה
-המקנה
[56]
נְמִבְזָה
-הנבזה
[57]
וְנָמֵס
-והנשחת
[58]
אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ
, ואם כן לא קיימו את הצווי האלקי ולא עשו דבר מפאת המצווה, כי מה שהחרימו היה מפני היותו בזוי, וחמלו על הטוב והמובחר:
[59]
(י)
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר:
וכאשר שאול והעם נטו לביזת השלל במקום להנקם מאויבי השם,
[60]
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר:
(יא)
נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְהֹוָה כָּל הַלָּיְלָה:
נִחַמְתִּי
-מחשבה עלתה בליבי
[61]
, והתחרטתי
[62]
כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ
על ישראל,
כִּי שָׁב
שאול
מֵאַחֲרַי
בגלגל,
[63]
וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים
כעת,
[64]
וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל
על שאול ואף על פי כן,
[65]
וַיִּזְעַק
שמואל
אֶל יְהֹוָה
והתפלל על שאול
[66]
כָּל הַלָּיְלָה
כי היה שמואל אוהב את שאול בכל לבבו ובכל נפשו:
[67]
(יב)
וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר, וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל:
וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל
ללכת
[68]
לִקְרַאת שָׁאוּל
, ולשם כך השכים
[69]
בַּבֹּקֶר,
וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה
-אל הכרמל,
וְהִנֵּה
שאול
מַצִּיב
-העמיד
[70]
והכין
[71]
לוֹ יָד
-מקום
[72]
לחניית הַחַיִל
[73]
ולחלוקת הַבִּזָּה
[74]
, ולאחר מכן
וַיִּסֹּב
-פנה משם,
[75]
וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד
אל
הַגִּלְגָּל
לזבוח שם:
[76]
(יג)
וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהֹוָה הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְהֹוָה:
וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל
אל הגלגל,
[77]
וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהֹוָה
-ה' יברך אותך
[78]
, לפי שֶׁ
הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְהֹוָה
שדברת אלי, והזכות הזו באה על ידך:
[79]
(יד)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
, אם אכן קיימת את דבר ה',
[80]
וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ
? האם הם מעמלק?:
[81]
(טו)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל
אכן
[82]
מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם
העם, ואולם אין בכך שום דבר רע
[83]
על
אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר
, כי לא להנאתם עשו זאת אלא
[84]
לְמַעַן זְבֹחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ
[85]
, שהיה עמהם במלחמה
[86]
, ולכן לא יכולתי למנוע בעדם, כי אמרו שלמצוה יחשב להם הדבר,
[87]
וְאֶת הַיּוֹתֵר
-מה שלא ראוי היה לזבוח
[88]
הֶחֱרַמְנוּ:
(טז)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֵלַי הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר (ויאמרו) לוֹ דַּבֵּר:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף
-המתן!
[89]
עזוב דבריך וחדל מהם,
[90]
וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֵלַי הַלָּיְלָה,
וַיֹּאמֶר (ויאמרו
[91]
כתיב
) לוֹ
שאול
דַּבֵּר:
(יז)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ
שהינך מחשיב עצמך לקטן
[92]
, ולכן לא רצית להתגדל על העם ולמנעם
[93]
, הלא
רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה
[94]
! ולא זו בלבד שישראל המליכו אותך
[95]
, אלא
וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהֹוָה
בעצמו
[96]
לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל
, אם כן למה חששת לדברי העם ולא לדברי האל יתברך ולמצותו?!
[97]
באשר ציוה אותך ולא את העם?!
[98]
ובעוד ידך תקיפה עליהם, מדוע לא מחית בידם?!
[99]
אין זה אלא שרצונך וחפצך היה בדבר:
[100]
(יח)
וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק, וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם:
וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה בְּדָרֶךְ
[101]
הזו, וציוה אותך להחרימם,
[102]
וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים
-החוטאים,
אֶת עֲמָלֵק,
וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם
-כלות העם אשר איתך
[103]
אֹתָם
-את עמלק:
[104]
(יט)
וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהֹוָה
להחרימם מכל וכל? ובזה שלא מחית בעם הרי כאילו
[105]
וַתַּעַט
-שסרת
[106]
ומהרת אתה בעצמך
[107]
אֶל הַשָּׁלָל,
וַתַּעַשׂ
-ועשית בכך
הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה
, ואל תחשוב שיבחר ה' בזבח שעשיתם
[108]
, כי לפיגול יֵחָשֵׁב:
[109]
(כ)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהֹוָה, וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהֹוָה וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי:
ותוך כדי דיבורו של שמואל הִפְסִיקוֹ שאול,
[110]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל
הדברים אינם כפי שאתה אומר
[111]
, כי כן קיימתי את הציווי האלהי
[112]
בַּ
אֲשֶׁר
כן
[113]
שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהֹוָה,
וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהֹוָה
כי עמלק היה החוטא והוא אשר בא להילחם בישראל ולא הצאן והבקר
[114]
, ואפילו שלא הרגתי את אגג, מכל מקום לא שילחתי אותו לנפשו
[115]
וָאָבִיא
-כי הבאתי
אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק
הנה, ובידי להרגו בכל עת
[116]
, ואכן יומת
[117]
, ועשיתי כדרך שעושים המלכים המנצחים, להשפיל את האויב
[118]
וְאֶת עֲמָלֵק
-העם העמלקי כן
הֶחֱרַמְתִּי
שזה היה תכלית ציווי ה':
[119]
(כא)
וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל:
וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל
של עמלק
צֹאן וּבָקָר
שהיו
רֵאשִׁית
-מיטב
[120]
הַחֵרֶם
, ועשו זאת בכוונה טובה
[121]
לעשות מצווה
[122]
לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל
, ואני לא לקחתי מאומה מן השלל:
[123]
(כב)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהֹוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהֹוָה
-וכי רצון ה׳
[124]
בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ
-כפי שרצונו שישמעו
[125]
בְּקוֹל יְהוָה
-בקולו?! לא כן הדבר, כי
[126]
הִנֵּה שְׁמֹעַ
בקולו,
[127]
מִזֶּבַח טוֹב
-יותר טוב מזבח,
[128]
לְהַקְשִׁיב
בקולו, טוב יותר
[129]
מֵחֵלֶב אֵילִים
, שהקרבנות באים לכפר, ועדיף לשמוע לקול ה' מאשר להצטרך כפרה:
[130]
(כג)
כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ:
כִּי חַטַּאת
-החטא שיש במעשה
[131]
קֶסֶם
-השואל בקסמים
[132]
, הוא כמו החטא שיש בחטאו של
[133]
מֶרִי
-מי שממרה את דברי ה', כי כמו שהשואל בקסם, הסיר בטחונו מה', כך הממרה בדברו,
[134]
וְאָוֶן
-והתוהו והשקר
[135]
וּתְרָפִים
-שיש בעבודה זרה
[136]
קיים באיש אשר
[137]
הַפְצַר
-מתחזק כנגד דברו של הקב"ה
[138]
, ועובר על צִוּוּי
[139]
הנביא
[140]
, ועונשם יהיה זהה,
[141]
יַעַן
-ובגלל
[142]
שֶׁ
מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה,
וַיִּמְאָסְךָ
ה'
מִמֶּלֶךְ
-מלמלוך על ישראל:
(כד)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל, חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם:
ושאול הכיר בחטאו,
[143]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל,
חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ
שאמרת לי בְּמִצְוָתוֹ
[144]
, וזאת
כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם
[145]
וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם
, ומשום שהמרתי את פי ה', נמשכתי לסתור דבריך:
[146]
(כה)
וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה:
וְעַתָּה
הואיל ואני מודה שחטאתי גם לך,
[147]
שָׂא
-מחול
[148]
נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה
לבקש סליחה וכפרה:
[149]
(כו)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל,
לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ
שכבר נתחתם גזר הדין,
[150]
כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה
, ומידה כנגד מידה
[151]
וַיִּמְאָסְךָ
-מאס
יְהוָה
אותך
מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל
שאין ראוי למלך שיגור ויפחד מן העם
[152]
, ואם ה׳ מאס בך, איך אשוב עמך?!:
[153]
(כז)
וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע:
וַיִּסֹּב
-וכאשר הסב
[154]
שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת
מעם שאול,
[155]
וַיַּחֲזֵק
-אחז שאול
[156]
בִּכְנַף מְעִילוֹ
של שמואל
[157]
למנעו מללכת מעמו, ובהאחזו בו,
[158]
וַיִּקָּרַע
-נקרע כנף מעילו של שמואל:
[159]
(כח)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל
לא רק שממלכתך לא תתקיים בעתיד בשל החטא שלך בגלגל
[160]
, אלא כעת בגלל חטא עמלק מלכותך שלך תיקרע, וקריעת המעיל מעידה כי כבר
[161]
קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ
עוד
הַיּוֹם
והגזרה התקיימה,
[162]
וּנְתָנָהּ
ונתן ה' את מלכותך
לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:
[163]
(כט)
וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם:
וְגַם
אם תאמר אשוב מעווני, לא יקח הקב"ה בחזרה את המלוכה ממי שנתנה לו
[164]
, כי
נֵצַח יִשְׂרָאֵל
-הקב״ה שהוא נצחונו של ישראל
[165]
וחוזקן
[166]
לֹא יְשַׁקֵּר
מליתן הטובה לזה שאמר ליתן לו
[167]
וְלֹא יִנָּחֵם
-יתחרט
[168]
על הטובה שהבטיח
[169]
כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם
-להתחרט:
[170]
(ל)
וַיֹּאמֶר חָטָאתִי, עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:
וַיֹּאמֶר
שאול, אף כי
[171]
חָטָאתִי,
עַתָּה
בהיותך פה
[172]
כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל
שלא יזלזלו בי בעודי חי
[173]
וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ
וגם אם לא לביטול הגזרה, אשתחווה אליו מפני הכבוד:
[174]
(לא)
וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל, וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה:
וכאשר ראה שמואל ששאול מתבייש מזקני העם ומהעם, אז נשמע אליו
[175]
וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל,
וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה:
(לב)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג, מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק,
וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג,
מַעֲדַנֹּת
-כאשר ידיו
[176]
קשורות בשלשלאות,
[177]
וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן
באמת ידעתי כי
[178]
סָר
ומתקרב אלי
[179]
מַר
-מרירות
[180]
הַמָּוֶת:
(לג)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ, וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל:
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל
לאגג שהינו ראוי למיתה אכזרית, ואמר לו
כַּאֲשֶׁר
-כפי שֶׁ
שִׁכְּלָה נָשִׁים
-נשות ישראל
[181]
חַרְבֶּךָ
, כאשר הרגת האנשים עם בניהם, והיו הנשים נותרות אלמנות מבעליהן
[182]
ושכולות מבניהן,
[183]
כֵּן
-כך מידה כנגד מידה
[184]
תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ,
וַיְשַׁסֵּף
-ויחתוך
[185]
שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג
לארבע חתיכות
[186]
לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל
, ולמרות שהיה שמואל זקן בא בימים, היה מגבורתו ששסף את אגג ובקעו בחרבו כמו שיבקעו העצים:
[187]
(לד)
וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל:
וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל
אל ביתו
[188]
הָרָמָתָה
-ברמה,
וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ
בְּ
גִּבְעַת שָׁאוּל:
[189]
(לה)
וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיהוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל:
וְלֹא יָסַף
-הוסיף
[190]
שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל
אל ביתו כמו שהיה עושה קודם
[191]
וזאת
עַד יוֹם מוֹתוֹ
[192]
של שמואל,
כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל
ונעצב לראות ברעתו,
[193]
וַיהוָה
, למרות שהתאבל שמואל על שאול, לא חש על אבלותו
[194]
וְ
נִחָם
-והתחרט
כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל: