(א)
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים:
לאחר שסר רוח ה' משאול, נחלש כח ישראל וגברו פלשתים,
[1]
וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה
על ישראל,
[2]
וַיֵּאָסְפוּ
בְּ
שׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה
-בנחלת יהודה,
[3]
וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּ
מקום ששמו
[4]
אֶפֶס דַּמִּים
, וכדי להתקרב אל מחנה ישראל חנו שם במחנה:
[5]
(ב)
וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים:
וְשָׁאוּל וְאִישׁ
-ואנשי
יִשְׂרָאֵל
פחדו להתקרב אליהם לגרשם, לכן
[6]
נֶאֶסְפוּ
כולם,
[7]
וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה
רחוק מִשׂכֹה,
[8]
וַיַּעַרְכוּ
-ונערכו במערכות
מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים:
(ג)
וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם:
וּפְלִשְׁתִּים
היו
עֹמְדִים אֶל
-על
הָהָר מִ
צַּד
זֶּה,
וְ
הלוחמים
[9]
של
יִשְׂרָאֵל
היו
עֹמְדִים אֶל
-על
הָהָר מִ
צַּד
זֶּה
-מצדו האחר,
[10]
וְהַגַּיְא
-והבקעה
[11]
שבין ההרים
[12]
היתה מפרידה
בֵּינֵיהֶם:
(ד)
וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ, מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת:
ובעוד מלך ישראל היה מִתְיָרֵא,
[13]
וַיֵּצֵא
מידי יום
[14]
אִישׁ הַבֵּנַיִם
-גיבור משרי פלשתים,
[15]
מִמַּחֲנוֹת
-ממערכות
[16]
פְּלִשְׁתִּים
לעמוד בין שתי המערכות,
[17]
גָּלְיָת
היה
שְׁמוֹ,
[18]
מִ
העיר הפלשתית
גַּת
[19]
היה, וְ
גָּבְהוֹ
היה
שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת:
[20]
(ה)
וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת!:
ומחוזק כח גבורתו, משקל כלי המלחמה שהיה נושא היה כבד מאד,
[21]
וְכוֹבַע
מגן עשוי
[22]
נְחֹשֶׁת
היה
עַל רֹאשׁוֹ,
[23]
וְשִׁרְיוֹן
העשוי כמו
קַשְׂקַשִּׂים
של דג
[24]
הוּא
היה
לָבוּשׁ
, שכל טבעת וטבעת של השריון היתה תלויה כמין קשקשת, לסתום את נקב הטבעות כדי שלא יבוא חץ בתוך הטבעת,
[25]
וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן
היה כבד מאוד, משקל
[26]
חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים
-שקלי
נְחֹשֶׁת!:
(ו)
וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו:
וּמִצְחַת
-וטס
[27]
נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו
לכסות אותן,
[28]
וְכִידוֹן
-ורומח
[29]
נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו:
(ז)
וְעֵץ (וחץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל, וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו:
וְעֵץ (וחץ
[30]
כתיב)
-ובית היד של
[31]
חֲנִיתוֹ
היתה
כִּמְנוֹר אֹרְגִים
הוא יתד הָאוֹרֵג
[32]
, שהוא כבד מאד ביחס אל הנהוג בעץ החנית,
[33]
וְלַהֶבֶת
-ולהב
[34]
חֲנִיתוֹ
שקל
שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים
-שקלי
[35]
בַּרְזֶל,
וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה
-המגן
[36]
, היה
הֹלֵךְ לְפָנָיו
לקחת את המגן מידו כשהוא נלחם
[37]
, ולהגן בו עליו ממכת חרב וחנית:
[38]
(ח)
וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי:
וַיַּעֲמֹד
גלית
וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל,
וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ
כולכם
[39]
לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה
וימותו אנשים מפה ומפה?
[40]
הֲלוֹא אָנֹכִי
אחד מן
הַפְּלִשְׁתִּי
ם ויצאתי מעצמי להילחם
[41]
, ואיני לא שר מאה ולא שר אלף, אלא פלשתי כאחד מן האחרים, ואף על פי שנלחמתי להם כמה מלחמות, והרגתי את חפני ופנחס, ושביתי את הארון, לא שמו אותי פלשתים לשר גדול,
[42]
וְ
אילו
אַתֶּם
נעשיתם
עֲבָדִים לְשָׁאוּל
שלא הושיע אתכם מימיו בגבורתו!
[43]
בְּרוּ
-תבחרו
[44]
לָכֶם אִישׁ
אחד, את שאול,
[45]
וְיֵרֵד אֵלָי
וילחם עימי בשביל כולכם
[46]
, ואלו יהיו תנאי המלחמה:
[47]
(ט)
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים, וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ:
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי
ובמלחמתו יתגבר עלי
[48]
וְהִכָּנִי
-ויהרוג אותי,
[49]
וְהָיִינוּ
-נהיה אז
לָכֶם לַעֲבָדִים,
וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו
-ואהרוג אותו
[50]
וִהְיִיתֶם
-תהיו אתם
לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ
, ושלא כמונו
[51]
לכם אין נפקא מינה גדולה כל כך, כי הרי ממילא גם עכשיו אינכם חופשיים בהיותכם עבדים לשאול:
[52]
(י)
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד:
וכשראה שישראל לא השיבו לעצתו פנה אליהם בשנית,
[53]
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי
-ביישתי
[54]
אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה
, דעו לכם שכל כוונתי היתה לבזות אתכם
[55]
, שהרי אני מחרף את ישראל לומר שאין עמכם גבורה, ואתם תחרישון! ועד מתי?!
[56]
, וכעת
תְּנוּ לִי אִישׁ
מכם
וְנִלָּחֲמָה יָחַד
והראו אם יש בכם גיבור כמוני שילחם אתי, אף ללא התנאים שהצבתי בתחילה, כי כיון שכוונתי היתה לבזותכם עליכם לשלוח איש אחד שיציל את כבוד עמו:
[57]
(יא)
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה, וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד:
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה,
וַיֵּחַתּוּ
-ונשברו מפחד,
[58]
וַיִּרְאוּ מְאֹד
ולא נמצא בם מי שילבש נקם להילחם בו:
[59]
(יב)
וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי, וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים:
וְדָוִד
היה
בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי
-מארץ אפרת
[60]
, הוא היה הבן
הַזֶּה
המוכר לכולם
[61]
בהיותו מנגן לפני שאול
[62]
, ואביו היה
מִבֵּית לֶחֶם
שבארץ אפרת
[63]
, בנחלת
יְהוּדָה,
וּשְׁמוֹ
של אביו היה
יִשַׁי,
וְלוֹ
היו
שְׁמֹנָה בָנִים
כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה,
[64]
וְהָאִישׁ
ישי היה
בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן
[65]
בָּא בַאֲנָשִׁים
-נשוא פנים
[66]
, ונמנה היה ישי עם האנשים החשובים וההגונים:
[67]
(יג)
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה, אֱלִיאָב הַבְּכוֹר, וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב, וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה:
וַיֵּלְכוּ
-והיו רגילים תמיד ללכת
[68]
שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים
אחרי שאול
[69]
, ולרוב חשיבותם
[70]
הָלְכוּ
בראשונה
[71]
אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה
כשהם לידו,
[72]
וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה,
אֱלִיאָב הַבְּכוֹר,
וּמִשְׁנֵהוּ
-והשני לו
[73]
אֲבִינָדָב,
וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה:
(יד)
וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל:
וְדָוִד
שהיה מנגן בבית שאול,
[74]
הוּא
היה
הַקָּטָן
מבין האחים
[75]
, ולפיכך לא הלך למלחמה,
[76]
וּשְׁלֹשָׁה
האחים
הַגְּדֹלִים
שלו
הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל
למלחמה, ומשכך הוצרך דוד לשוב לאביו לסייע לו:
[77]
(טו)
וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם:
וְ
כיוון ששלשת בני ישי אחי דוד היו מתמידים במלחמה, והיו הולכים תמיד אחרי שאול,
[78]
דָוִד
לא ישב לנגן בקביעות בבית שאול
[79]
, אלא היה
[80]
הֹלֵךְ וָשָׁב
תמיד
[81]
מֵעַל
-מאצל
[82]
שָׁאוּל
לבית אביו
[83]
, כדי
לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו
בְּ
בֵּית לָחֶם:
(טז)
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם:
וַיִּגַּשׁ
-והיה ניגש גָּלְיָת
הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם
-בוקר
[84]
וְהַעֲרֵב
-וערב, כדי להבהיל את ישראל,
[85]
וַיִּתְיַצֵּב
-והיה מתייצב בין המערכות
[86]
לפני מחנה ישראל
[87]
, במשך
אַרְבָּעִים יוֹם
, ובכל יום מידי בוקר וערב
[88]
, היה מחרף ומגדף אותם:
[89]
(יז)
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה, וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ:
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ
, לאחר שעברו ארבעים יום אזלה הצידה מכלי אחיך, לכן
[90]
קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת
-מידת אֵיפָה של
[91]
הַקָּלִיא
-הלחם היבש
[92]
הַזֶּה
העשוי קמח שיבולים צלוים
[93]
והמסוגל להחזיק הרבה ימים,
[94]
וַעֲשָׂרָה
חלות
[95]
לֶחֶם
-מן הלחם הרטוב
[96]
הַזֶּה,
וְהָרֵץ
-ותוליך אותם במרוצה אל
[97]
הַמַּחֲנֶה לְאַחֶיךָ:
(יח)
וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח:
וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי
-גבינות
[98]
הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף
הממונה על אַחֶיךָ,
[99]
וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד
-תשגיח לדעת
[100]
לְשָׁלוֹם
-שלומם,
[101]
וְאֶת עֲרֻבָּתָם
שמשכנו לפרנסתם כמנהג אנשי הצבא
[102]
תִּקָּח
-תפדה:
[103]
(יט)
וְשָׁאוּל וְהֵמָּה וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק הָאֵלָה, נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים:
וְשָׁאוּל וְהֵמָּה
שלשת בני ישי
[104]
וְכָל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
היו
בְּעֵמֶק הָאֵלָה,
נִלְחָמִים
-משתדלים
[105]
ומוכנים להלחם
[106]
עִם פְּלִשְׁתִּים:
(כ)
וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה:
וַיַּשְׁכֵּם
-והשכים
דָּוִד בַּבֹּקֶר,
וַיִּטֹּשׁ
-ועזב
[107]
אֶת הַצֹּאן עַל
-אצל
שֹׁמֵר
אחד, שישמור עליו עד שיחזור,
[108]
וַיִּשָּׂא
את איפת הקליא, הלחם וחריצי החלב,
[109]
וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי
אביו,
וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה
הוא המחנה
[110]
, ובעת בואו שמה
[111]
וְ
הנה
הַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה
להתיצב להלחם בפלשתים
[112]
, יצאו
[113]
וְהֵרֵעוּ
תרועה גדולה
[114]
בַּמִּלְחָמָה
-בנוסעם אל המערכה:
[115]
(כא)
וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים, מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה:
וַתַּעֲרֹךְ
-וסדרו וערכו מערכתם
[116]
, עדת
[117]
יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים,
מַעֲרָכָה
של ישראל
[118]
לִקְרַאת
-מול
[119]
מַעֲרָכָה
של פלשתים, כדי להתקרב להלחם אלו באלו:
[120]
(כב)
וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם:
וכאשר ראה זאת,
[121]
וַיִּטֹּשׁ
-עזב והניח
[122]
דָּוִד אֶת הַכֵּלִים
שהיו עמו
[123]
מֵעָלָיו
, ושם אותם
עַל יַד
-ביד
[124]
שׁוֹמֵר הַכֵּלִים
של בני הצבא
[125]
הבאים למלחמה
[126]
, כי לא היה לו פנאי ללכת למחנה לתת לאחיו מה שהביא מבית אביו, שכן בבואו כבר יצאו כולם למערכה,
[127]
וַיָּרָץ
דוד אל אחיו שהלכו כבר אל
[128]
הַמַּעֲרָכָה,
וַיָּבֹא
לשם
וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם
-לשלום אחיו:
(כג)
וְהוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ, מִגַּת מִמַּעַרְכוֹת (ממערות) פְּלִשְׁתִּים, וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמַע דָּוִד:
וְ
בעוד
[129]
הוּא מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה אִישׁ הַבֵּנַיִם עוֹלֶה
אל ההר בו היה מחנה ישראל,
[130]
גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שְׁמוֹ,
מִ
עיר הפלשתית
גַּת
, והוא עלה
[131]
מִמַּעַרְכוֹת (ממערות
[132]
כתיב
) פְּלִשְׁתִּים,
וַיְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה
, דברי גידופים,
[133]
וַיִּשְׁמַע דָּוִד
והתפעל מדבריו:
[134]
(כד)
וְכֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד:
וְכֹל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל בִּרְאוֹתָם אֶת הָאִישׁ וַיָּנֻסוּ
-היו נסים
מִפָּנָיו
כי התקרב אליהם עד מקומם
[135]
וַיִּירְאוּ מְאֹד:
(כה)
וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה?! כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה! וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל:
ועוד לפני שדוד הגיע לשם
[136]
וַיֹּאמֶר
-אמרו
אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
זה לזה
[137]
בתמיהה,
[138]
הַ
אם
רְּאִיתֶם
את
הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה?!
כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל
הוא
עֹלֶה!
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ
-יהרוג אותו,
יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל,
וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ
לאישה,
וְאֵת בֵּית אָבִיו
של האיש הזה
יַעֲשֶׂה
אותו המלך
חָפְשִׁי
-בן חורין
[139]
בְּיִשְׂרָאֵל
מהדברים האמורים במשפטי המלוכה
[140]
, כמשפט גדולי המלכות:
[141]
(כו)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ, לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים:
וַיֹּאמֶר דָּוִד
בתמיה
[142]
אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ,
לֵאמֹר
ואמר להם,
מַה יֵּעָשֶׂה
המלך
לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז
הזה?!
[143]
היתכן לקבל שכר על כך?!
[144]
וְ
הרי, אם אותו האיש
הֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל
די לו בכך שזכה לעשות כזאת,
[145]
כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים
באומרו שאין בקרב ישראל גבור ואיש מלחמה?:
[146]
(כז)
וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר כֹּה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ:
וַיֹּאמֶר לוֹ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה לֵאמֹר
-ואמרו לו,
כֹּה
-כך
יֵעָשֶׂה
המלך
לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ
-יהרוג את הפלשתי, ופירטו לו את כל החסדים שיעשה לו המלך:
[147]
(כח)
וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ:
וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים
ולא ידע כי אביו שלח את דוד,
[148]
וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד
שהבין כי רצון דוד להלחם עם הפלשתי, והיה סבור כי דוד לא ינצל מידיו,
[149]
וַיֹּאמֶר
אליאב
לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ
ללא תועלת?!
[150]
וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ
-עזבת
[151]
מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּ
מרעה הסמוך
[152]
לַ
מִּדְבָּר
במקום גדודי חיות
[153]
ולסטים?!
[154]
אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ
-קלות דעתך
[155]
ללכת לראות את המלחמה
[156]
וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ
להפקיר את הצאן,
[157]
כִּי לְמַעַן
התענגות
[158]
רְאוֹת
-בראיית
[159]
הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ:
(כט)
וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא:
וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה
-עכשיו?
הֲלוֹא דָּבָר
-דיבור
[160]
הוּא
בעלמא מה שדברתי ולא עשיתי שום מעשה
[161]
, וכי מיד ירדתי להלחם עמו?!
[162]
לא עשיתי דבר ואין רצוני לעשות אף על פי שאני מדבר:
[163]
(ל)
וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר, וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן:
וַיִּסֹּב
דוד
מֵאֶצְלוֹ
-מאחיו, והלך
אֶל מוּל
אדם
[164]
אַחֵר,
וַיֹּאמֶר
-ושאל שוב
[165]
כַּדָּבָר הַזֶּה
על אודות הפרס שיתן המלך על מי שיהרוג את גלית,
[166]
וַיְשִׁבֻהוּ
-וענו לו
הָעָם דָּבָר
-תשובה
[167]
כַּדָּבָר
-כתשובה
הָרִאשׁוֹן
-הראשונה, והיה דוד מרבה בשאלות האלה כדי שיוודע הדבר לשאול וישלח לקרוא בעדו, כי נתבייש מהלוך אליו הוא בעצמו ובחר שיקראו אותו:
[168]
(לא)
וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ:
וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד
שביזה את גבורת הפלשתי כאומר שהוא ילחם בו,
[169]
וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל
כי הוא איש אשר קנאת ה' מנצנצת בו ושקול אצלו יותר מהון ומוהר רב,
[170]
וַיִּקָּחֵהוּ
-וישלח שאול שליחים שיוליכוהו לפניו:
[171]
(לב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל
-יתפחד
[172]
לֵב
שום
[173]
אָדָם עָלָיו
על הפלשתי הזה
[174]
, וגם אין מה לחשוש בעבורי
[175]
, כי הגם שהוא חזק בגופו, הוא חלוש מצד ליבו
[176]
, ולכן
עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם
-ויילחם
עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה
, ולא יצטרך המלך לנדור נדרים ולהבטיח פרס על זה כי אני אהרגהו גם בלעדיהם:
[177]
(לג)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד, לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ כִּי נַעַר אַתָּה וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד,
לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ
, הן
[178]
כִּי נַעַר אַתָּה
ועדיין אינך יודע טכסיסי מלחמה,
[179]
וְ
הן
[180]
כי
הוּא
לעומת זאת
אִישׁ
הרגיל
[181]
בְּ
מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו
, ומשכך לא יהיה לך כוח אפילו רק ללכת לפניו:
[182]
(לד)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת הַדּוֹב, וְנָשָׂא שֶׂה מֵהָעֵדֶר:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל
כבר ניצחתי אויבים מרים וחזקים ממני
[183]
, שכן
רֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ לְאָבִיו בַּצֹּאן וּבָא הָאֲרִי וְאֶת
-ועימו
[184]
הַדּוֹב,
וְנָשָׂא
-ונשאו
[185]
שֶׂה מֵהָעֵדֶר:
(לה)
וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו וְהִצַּלְתִּי מִפִּיו, וַיָּקָם עָלַי וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו:
ולאחר שהשה היה בחזקת שניהם
[186]
, נשא אותו האריה
[187]
וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו
תחילה
[188]
וְ
כך
[189]
הִצַּלְתִּי
את הטרף
[190]
מִפִּיו,
וַיָּקָם עָלַי
האריה
וְהֶחֱזַקְתִּי
-ואחזתי
[191]
בִּ
שְׂעַר
[192]
זְקָנוֹ
בלוע
[193]
, וגם בלחי התחתון
[194]
וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו
בלא חרב:
[195]
(לו)
גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים:
ובקרב זה לא הרגתי את האריה לבדו כי
[196]
גַּם אֶת הָאֲרִי
ושני גוריו
[197]
וְ
גַּם
את
הַדּוֹב
עם שני ילדיו
[198]
הִכָּה
-הרג
עַבְדֶּךָ
, ולא נשאר אחד מהם שלא הרגתי
[199]
, ואני בוטח בה'
[200]
וְהָיָה
-שיהיה
[201]
הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים:
[202]
(לז)
וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב הוּא יַצִּילֵנִי מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד לֵךְ וַיהֹוָה יִהְיֶה עִמָּךְ:
וכשראה ששאול לא מאמין לדבריו הוסיף ואמר שאם אינך מאמין שניצחתים בדרך הטבע תאמין שהיה זה בדרך נס,
[203]
וַיֹּאמֶר דָּוִד
יודע אני שלא לחנם נזדמן לי המקרה עם הארי והדוב, אלא שלעתיד יזדמן לי מקרה דומה לתשועת ישראל
[204]
, ולכן גם אם לא אוכל להמית את הפלשתי,
[205]
יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּלַנִי מִיַּד הָאֲרִי וּמִיַּד הַדֹּב
שהרי לא בזכות גבורתי התגברתי עליהם,
[206]
הוּא יַצִּילֵנִי
גם עתה בדרך נס
[207]
מִיַּד הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה
, וכאשר שמע שאול את דברי דוד שהוא שם בטחונו בה'
[208]
, בטח גם הוא שה' יהיה עמו לנצח את הפלשתי,
[209]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד
הגם שבדרך הטבע אין לך אפשרות לנצח את הפלשתי,
[210]
לֵךְ וַיהֹוָה יִהְיֶה עִמָּךְ
לנצח אותו
[211]
, כפי שאתה בוטח:
[212]
(לח)
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו וְנָתַן קוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן:
וַיַּלְבֵּשׁ שָׁאוּל אֶת דָּוִד מַדָּיו
-מלבושיו
[213]
, ואף שהיה שאול גבוה מכל העם
[214]
בהיות דוד משוח בשמן המשחה נהפכו בגדיו להיות כמדת דוד,
[215]
וְנָתַן
שאול
[216]
קוֹבַע
[217]
-כובע
נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ
של דוד,
וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן
בדומה למדים של גלית
[218]
, שחשב שינצח אותו בדרך מלחמה ולכן ראוי שיהיו הלוחמים שוים בכלי זיינם:
[219]
(לט)
וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו, וַיֹּאֶל לָלֶכֶת כִּי לֹא נִסָּה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל, לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה כִּי לֹא נִסִּיתִי וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו:
וַיַּחְגֹּר דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל לְמַדָּיו,
וַיֹּאֶל
-ורצה דוד
[220]
לָלֶכֶת
בהם, אולם לא יכול היה
[221]
כִּי לֹא נִסָּה
-היה מנוסה בהם,
[222]
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל,
לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בָּאֵלֶּה
-במדים הללו
כִּי לֹא נִסִּיתִי
-התנסתי בהם,
[223]
וַיְסִרֵם דָּוִד מֵעָלָיו:
(מ)
וַיִּקַּח מַקְלוֹ בְּיָדוֹ וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים מִן הַנַּחַל וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּבַיַּלְקוּט וְקַלְּעוֹ בְיָדוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל הַפְּלִשְׁתִּי:
וַיִּקַּח
דוד
מַקְלוֹ בְּיָדוֹ
להטעות את הפלשתי, שיחשוב שניגש אליו להכותו עם המקל, ולא יִשָּׁמֵר מן הקלע,
[224]
וַיִּבְחַר לוֹ
דוד
חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי אֲבָנִים
דקות וחלקות
[225]
מִן הַנַּחַל
שהחליקו אותם המים
[226]
, אבנים טובות לקליעה
[227]
ולזריקה
[228]
, היושבות היטב בכף הקלע,
[229]
וַיָּשֶׂם אֹתָם בִּכְלִי הָרֹעִים אֲשֶׁר לוֹ וּ
לאחר מכן שם את כלי הרועים
[230]
בַיַּלְקוּט
-בתרמילו
[231]
, וזאת כדי שלא ירגיש גלית באבנים,
[232]
וְקַלְּעוֹ
-והמקלע שלו
[233]
בְיָדוֹ
, ובביטחון גדול בה'
[234]
וַיִּגַּשׁ
-ניגש דוד
אֶל הַפְּלִשְׁתִּי:
(מא)
וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה לְפָנָיו:
וַיֵּלֶךְ הַפְּלִשְׁתִּי הֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל דָּוִד
באיטיות בגלל שלא יכול היה להתנענע במהירות מכובד כליו,
[235]
וְהָאִישׁ נֹשֵׂא הַצִּנָּה
המגן
[236]
, היה הולך
לְפָנָיו:
(מב)
וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה מַרְאֶה:
וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת דָּוִד וַיִּבְזֵהוּ כִּי הָיָה נַעַר וְאַדְמֹנִי עִם יְפֵה
-ויפה
[237]
מַרְאֶה
, ומראהו העיד עליו כי הוא רך וענוג ולא מנוסה במלחמות:
[238]
(מג)
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו:
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי
[239]
כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת
?! ולא הזכיר את האבנים שהיו בילקוט דוד כי לא ראה אותם, ולכן לא נשמר מהם
[240]
, וכשראה גלית שלא בא דוד בחרב ונשק, ידע כי לא יילחם עימו בצורה הרגילה שחיילים נלחמים, אלא שבא דוד לבזותו,
[241]
וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו
שאלוהי הפלשתים יהרגהו:
[242]
(מד)
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד, לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה:
ולפי שהיה הפלשתי כבד ללכת מפני כובד כלי הברזל והנחשת אשר עליו,
[243]
וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד,
לְכָה
-בוא
אֵלַי
כי בוש אני להתקרב אליך ללחום עם מקל ואבנים,
[244]
וְ
בגלל שביזת אותי, לא אקבור אותך כמנהג הלוחמים אלא
[245]
אֶתְּנָה
-אתן
אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה:
[246]
(מה)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי
כאשר כל בטחונך
[247]
בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן,
[248]
וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל
ובמבטחו
[249]
, הוא ה'
אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ
את מערכותיו:
[250]
(מו)
הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהֹוָה בְּיָדִי, וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל:
הַיּוֹם הַזֶּה
לא אני אנצחך בכוחי, אלא
[251]
יְסַגֶּרְךָ
-ימסור אותך
[252]
יְהֹוָה
יתברך
[253]
בְּיָדִי,
וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ
, ולא אותך לבד, כי גם כל מחנה פלשתים יסגיר ה' ביד איש אחד הבוטח בו,
[254]
וְנָתַתִּי
את
פֶּגֶר
-גְּוִיּוֹת
[255]
מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ
, כי כאשר אמית אותם ינוסו כולם ויפלו חללים,
[256]
וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ
-האומות שאין מאמינים בהשגחת ה'
[257]
כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל:
(מז)
וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהֹוָה כִּי לַיהֹוָה הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ:
וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה
מישראל שציפו לישועת ה' באמצעים טבעיים, והכינו עצמם למלחמה,
[258]
כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ
-יושיע
[259]
יְהֹוָה
, כי הלא אינם בידי
[260]
ובכל זאת אהרוג אותך,
כִּי לַיהֹוָה הַמִּלְחָמָה
והאדם אינו צריך לעשות דבר,
[261]
וְנָתַן
-ויתן ה'
אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ
ברצונו ובגודל יכלתו יתברך:
[262]
(מח)
וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד, וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי:
וכאשר שמע גלית את דברי דוד, בערה חמתו בו ונזדרז ללכת אליו,
[263]
וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ
-והלך
וַיִּקְרַב
-והתקרב
לִקְרַאת דָּוִד,
וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ
לכיוון
[264]
הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי
לכוון לקלוע את האבן לכיוונו:
[265]
(מט)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה:
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי
הוא כלי הרועים אשר שם בו את האבנים,
[266]
וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע
-וזרק את האבן במקלע
[267]
, ובהשגחת ה' בקליעה הראשונה
[268]
וַיַּךְ
-היכה
אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל
-על
[269]
מִצְחוֹ
ונכנסה האבן בכובע הנחושת ונקבה אותו
[270]
וַתִּטְבַּע
-ושקעה
[271]
הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ,
וַיִּפֹּל
גלית מחמת חולשת המכה
[272]
עַל פָּנָיו
[273]
אָרְצָה:
(נ)
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד:
וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי
והתגבר עליו כשאינו מזוין בכלי נשק כי אם
[274]
בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן
בלבד,
[275]
וַיַּךְ
-והיכה דוד
אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ
מכת מות שממנה סופו היה למות, ואולם עדיין לא מת,
[276]
וְחֶרֶב אֵין
-לא היה
בְּיַד דָּוִד
לכרות בה את ראש הפלשתי:
[277]
(נא)
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ:
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל
-על
[278]
הַפְּלִשְׁתִּי,
וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ
של הפלשתי
[279]
וַיִּשְׁלְפָהּ
-והוציא אותה
[280]
מִתַּעְרָהּ
-מהתיק שלה
[281]
וַיְמֹתְתֵהוּ
-וגמר מיתתו,
[282]
וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ
של גלית,
וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ
כי היה הוא הגיבור אשר היו חוסים בצלו:
[283]
(נב)
וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן, וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן:
וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ
תרועת שמחה ונצחון,
[284]
וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ
-המקום בו מגיעים אל
[285]
גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן,
וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן
ויכו באויביהם כרצונם וישבו מהם שבי גדול:
[286]
(נג)
וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם:
וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק
-מהמרדף
[287]
אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים,
וַיָּשֹׁסּוּ
-ובזזו
[288]
ורמסו
[289]
אֶת מַחֲנֵיהֶם:
(נד)
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ:
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי
אל שאול, ולאחר מכן הביאוהו בערי ישראל לבשר הנשים והטף ואותם שלא היו במלחמה, ולבסוף
[290]
וַיְבִאֵהוּ
אל
יְרוּשָׁלִָם
לבשר את העם,
[291]
וְאֶת כֵּלָיו
של הפלשתי
שָׂם בְּאָהֳלוֹ
-בביתו שבבית לחם
[292]
, ואת חרב גלית שם בנוב:
[293]
(נה)
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר, אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי:
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר,
אַבְנֵר
? כי מפני הרוח הרעה שכח שם אביו,
[294]
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר
אני נשבע
[295]
בְּ
חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי:
(נו)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
לאבנר
שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם
-הנער
[296]
והאם אביו היה גיבור:
[297]
(נז)
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ:
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ
של דוד:
(נח)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר
ומה מידות ותכונות אביך?
[298]
וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
אנוכי, ואבי איש נכבד
[299]
וגיבור, ולכן הוא נקרא בית הלחמי גם על שם מקומו בית לחם, וגם על שם שהיה איש מלחמה:
[300]