(א)
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה - רָמָה - קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה
ברוח נבואה
[1]
על בנה שיחיה ויהיה קדוש לה'
[2]
, והודתה להשי"ת על הבן שנתן לה
[3]
, ובתחילה סידרה שבחו של מקום,
[4]
וַתֹּאמַר
, כאשר הובטחה לי לידתו של בני ע"י עלי,
[5]
עָלַץ
-שמח
[6]
לִבִּי
שהיה עצוב,
[7]
בַּיהֹוָה -
בתשועת ה'
[8]
, וכשנתעברתי
[9]
רָמָה -
גבהה
[10]
קַרְנִי
שהיתה שפלה
[11]
לנגח בה את אויבי, ומעתה לא יוכלו לצער אותי כמאז,
[12]
בַּיהֹוָה
-בתשועת ה',
[13]
רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי
להשיב להם, שעד עתה הייתי כְּשֶׂה אילם שלא פותח פיו
[14]
, אולם כעת לא כן הדבר
כִּי
בְּלִדְתִּי את בני
[15]
שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ
-על כך שבאה התשועה ממך
[16]
בדרך נס ופלא
[17]
, ויש בזה די כדי להשיב לאויבי:
[18]
(ב)
אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:
אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה
שפוקד את העקרות
[19]
, שאני התפללתי בבית מקדשו ונשמעה תפילתי
[20]
, וידעתי
[21]
כִּי אֵין
בורא
[22]
בִּלְתֶּךָ
-זולתך
[23]
שתדמה קדושתו לקדושת ה',
[24]
וְאֵין צוּר
-חזק
[25]
כֵּאלֹהֵינוּ
שהופך הטבעים ברצונו, כי הייתי עקרה ולא היה בטבעי ללדת:
[26]
(ג)
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה וְלוֹ (ולא נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת -:
כעת היא פונה לכל גסי הרוח אשר שעתם מצלחת
[27]
ואומרת להם,
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ
-לדבר
[28]
גְּבֹהָה גְבֹהָה
-בגאווה וגסות
[29]
, ואל
[30]
יֵצֵא עָתָק
-דברים קשים
[31]
ומיותרים
[32]
מִפִּיכֶם,
כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה
והוא יודע מה שבלבבכם וגם מה שעתיד להיות,
[33]
וְלוֹ (ולא
כתיב)
[34]
-ולפניו
[35]
נִתְכְּנוּ
-נמנים
[36]
עֲלִלוֹת -
כל מעשי האדם:
[37]
(ד)
קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:
ומפני שה' יודע את הכל, ומשלם לאיש כמעשהו, לכן פתאום
[38]
קֶשֶׁת
וחוזק
[39]
הַ
גִּבֹּרִים חַתִּים
-ישברו
[40]
, שכל הגיבורים כאין לפניו,
[41]
וְ
האנשים אשר
[42]
נִכְשָׁלִים
, בפתע
[43]
אָזְרוּ
-חגרו
[44]
חָיִל
-כח
[45]
בעזרת ה' יתברך
[46]
, שכך אומנותו של הקב"ה, מתיש את הגיבורים ומחזק את החלשים, משביע את הרעבים ומרעיב את השבעים:
[47]
(ה)
שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם, נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:
ואותם האנשים העשירים אשר היו
[48]
שְׂבֵעִים
ולא היו צריכים לעסוק במלאכה
[49]
, נעשו חסרי כל
[50]
ורעבים
[51]
, עד שֶׁ
בַּ
עבור
[52]
לֶּחֶם,
נִשְׂכָּרוּ
-השכירו עצמם לאחרים לעבודה,
[53]
וּ
לעומת זאת אותם שהיו
רְעֵבִים
והיו טורחים ומשכירים עצמם בעבור מזונם,
[54]
חָדֵלּוּ
-חדלו מטרחתם
[55]
מלהשכיר עצמם כי מצאו די מחסורם, וכל כך רבה השגחתו של הקב"ה
[56]
עַד
אשר מי שהיתה
עֲקָרָה
כמוני
[57]
יָלְדָה שִׁבְעָה
בנים,
[58]
וְ
מי שהיתה
[59]
רַבַּת בָּנִים
כפנינה צרתי,
[60]
אֻמְלָלָה
-נכרתה
[61]
באבדן בניה:
[62]
(ו)
יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:
ולא במקרה באו דברים אלה, כי יד ה' עשתה זאת
[63]
, שכן
יְהֹוָה מֵמִית
את בני רבת הבנים
[64]
וּמְחַיֶּה
את בני העקרה
[65]
, ובזה
[66]
מוֹרִיד
את רבת הבנים
[67]
אל הַ
שְׁאוֹל
, בשפל המצב ועומק הצרה,
[68]
וַיָּעַל
-ומעלה את העקרה מעומק שפל מצבה:
[69]
(ז)
יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם:
יְהֹוָה מוֹרִישׁ
-הופך לעניים
[70]
את אלה שהיו שבעים, עד שנצרכים להשכיר את עצמם בעד לחם,
[71]
וּמַעֲשִׁיר
את הרעבים, עד אשר חדלו להשכיר עצמם לשבעים, ובזה
[72]
מַשְׁפִּיל
את גאוות השבעים, ואף מרומם עליהם את הרעבים, ולא די במה שחדלו הרעבים מלהשכיר עצמם, אלא הם
[73]
אַף
יִשְׂכְּרוּ את השבעים,
[74]
מְרוֹמֵם
-וירומו עוד עליהם:
[75]
(ח)
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת - עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:
ה'
[76]
מֵקִים מֵעָפָר
את מי שהיה
[77]
דָּל
ובזוי ושפל עד עפר,
[78]
מֵאַשְׁפֹּת
-ממקום השלכת האשפה
[79]
יָרִים
-ירומם
[80]
הקב"ה, את הָ
אֶבְיוֹן
-התאב לכל דבר, כי אין לו מאומה
[81]
, ויגביהנו עוד
[82]
לְהוֹשִׁיב
אותו
[83]
עִם נְדִיבִים
-שרים וחשובים
[84]
שיהיה דומה להם,
[85]
וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם
שיכובדו בעיני הבריות כאילו היו מלומדים בכבוד והוא בא להם מנחלת אבותם
[86]
, וכך הקב"ה מנהיג את עולמו
[87]
כִּי לַיהֹוָה
שייכים
מְצֻקֵי
-עמודי
[88]
אֶרֶץ,
וַיָּשֶׁת -
ושׂם
[89]
עֲלֵיהֶם תֵּבֵל
-את עולמו
[90]
ובידו לעשות בעולמו כרצונו:
[91]
(ט)
רַגְלֵי חֲסִידָיו (חסידו) יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:
והיות ואין קיום לשום נמצא בעולם מעצמו, רק על ידי השגחתו ושמירת ה' אותו
[92]
, ואע"פ שבידו לעשות כרצונו, ה' מנהל את העולם במשפט
[93]
, ולכן את
רַגְלֵי חֲסִידָיו (חסידו
[94]
כתיב
) יִשְׁמֹר
שלא ינגפו,
[95]
וּ
לעומת זאת, הַ
רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ
-יכרתו
[96]
, ואל יחשבו שיגברו בכוחם וגבורתם ועושרם בעת צרתם
[97]
כִּי לֹא בְכֹחַ
עצמו
[98]
יִגְבַּר אִישׁ
אלא בכח ה'
[99]
, ואם ה' יפסיק להשפיע עליו, לא יהיה לו כח:
[100]
(י)
יְהֹוָה! יֵחַתּוּ - מְרִיבָו עָלָיו (עלו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ:
עד עתה חנה סידרה דברי שבח ותהילה בענייני השגחת ה', וכעת היא מתפללת על הילד שמואל שראתה ברוח קודשה את אשר יעבור עליו
[101]
, וכך התפללה,
יְהֹוָה!
יֵחַתּוּ -
יִשָּׁבְרוּ
[102]
מְרִיבָו
של בני ואנשי מלחמתו שהם הפלשתים,
[103]
עָלָיו (עלו
[104]
כתיב) -
בעבורו
[105]
בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם
-ירעיש
[106]
ה' להבהיל את אויביו של שמואל בני
[107]
, אתה
[108]
יְהֹוָה
, מבקשת אני כי
[109]
שמואל בני יהיה שופט בישראל
[110]
וְ
יָדִין
-וישפוט
אַפְסֵי
-קַצְוֵי
[111]
אָרֶץ,
[112]
וְיִתֶּן
הקב"ה
עֹז לְמַלְכּוֹ
שאול אשר שמואל בני ימליך,
[113]
וְיָרֵם קֶרֶן
[114]
מְשִׁיחוֹ
-דוד אשר ימשח אותו שמואל בני בשמן המשחה
[115]
, ובמה שביקשה חנה על שמואל בנה מה' יתברך ושנתקיימו כל דבריה ונעשו שאלותיה, ידענו שרוח ה' דיברה בה ומילתו על לשונה:
[116]
(יא)
וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה - עַל - בֵּיתוֹ, וְהַנַּעַר הָיָה מְשָׁרֵת אֶת יְהֹוָה אֶת פְּנֵי עֵלִי הַכֹּהֵן:
וַיֵּלֶךְ אֶלְקָנָה הָרָמָתָה -
לרמה
[117]
עַל -
אל
[118]
בֵּיתוֹ,
וְהַנַּעַר
שמואל נשאר שם
[119]
וְ
הָיָה מְשָׁרֵת אֶת יְהֹוָה אֶת פְּנֵי
-לפני
[120]
עֵלִי הַכֹּהֵן
אשר היה מלמדו את עבודת ה'
[121]
, כי עלי נכנס תחת אביו לחנכו וללמדו:
[122]
(יב)
וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת יְהֹוָה:
וּבְנֵי עֵלִי
הגם שהיו בניו, לא השכילו ללמוד ללכת כמוהו בדרכי ה', אלא היו
[123]
בְּנֵי בְלִיָּעַל
-רשעים
[124]
, פורקי עול שמים מעליהם אשר
[125]
לֹא יָדְעוּ אֶת יְהֹוָה
[126]
, ולחוסר ידיעתם וקוטן אמונתם הרשיעו:
[127]
(יג)
וּמִשְׁפַּט - הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם כָּל אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן, כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ:
ובני עלי עשו לעצמם מנהג קבוע שלקחו את הבשר מאת העם הזובחים
[128]
, ומנהג זה היה שלא כדין
[129]
ולא ע"פ חוקי התורה
[130]
, שכן בעוד שלפי חוקי התורה הם היו זכאים לקבל מקרבנות השלמים רק את החזה והשוק
[131]
, הם יסדו להם משפט וחוק לקבל חלקים נוספים שלא היו זכאים להם,
[132]
וּמִשְׁפַּט -
ומנהגם זה
[133]
של בני עלי
[134]
הַכֹּהֲנִים אֶת
-עִם
[135]
הָעָם
היה שֶׁ
כָּל
פעם אשר היה
[136]
אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח
שלמים,
[137]
וּבָא
-היה בא אליו
[138]
נַעַר
-משרתו של
[139]
הַכֹּהֵן,
כְּבַשֵּׁל
-כאשר היה מתבשל
[140]
הַבָּשָׂר,
וְהַמַּזְלֵג
בעל
[141]
שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ
של הנער
[142]
, ובשלושת השיניים לקח שלוש חתיכות
[143]
מהבשר שהיה שייך לבעלים ולא לכהנים:
[144]
(יד)
וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה:
וְהִכָּה
-והיה הנער תוחב בכח במזלג שבידו בבשר אשר היה
[145]
בַכִּיּוֹר
-הוא כלי גדול שבו היו מבשלים שור,
[146]
אוֹ בַדּוּד
-בסיר
[147]
והוא קטן מן הכיור,
[148]
אוֹ בַקַּלַּחַת
-בַּיּוּרָה (מעין סיר)
[149]
והוא קטן מן הדוד,
[150]
אוֹ בַפָּרוּר
-במחבת
[151]
בו היו מבשלים גדי
[152]
, וְ
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה
-היה מעלה
הַמַּזְלֵג
בבת אחת
[153]
יִקַּח
-היה לוקח הנער לצורך
הַכֹּהֵן
[154]
בּוֹ
-עם המזלג
[155]
, וְ
כָּכָה יַעֲשׂוּ
-היו עושים
לְכָל יִשְׂרָאֵל
כקטון כגדול
[156]
הַבָּאִים
אשר היו באים לזבוח
[157]
שָׁם בְּשִׁלֹה
ובכך היה חמס גדול:
[158]
(טו)
גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ, תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי:
גַּם
-ולפעמים
[159]
היו עושים עבירה גדולה יותר
[160]
, שהיו לוקחים את הבשר ואוכלים
[161]
בְּטֶרֶם
-קודם
[162]
יַקְטִרוּן
-הקטרת
[163]
אֶת הַחֵלֶב
-האימורין בעוד הבשר חי
[164]
, כשעדיין לא זכו אפילו במתנות כהונה,
[165]
וּבָא
-היה בא
נַעַר
-שלוחו של
[166]
הַכֹּהֵן וְאָמַר
-והיה אומר
לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ,
תְּנָה בָשָׂר
חי כדי
לִצְלוֹת
אותו
לַכֹּהֵן
, ותרוויח שני דברים, הדבר הראשון שתיתן כפי שתרצה שזה יהיה פחות ממה שיעלה המזלג,
[167]
וְ
הדבר השני,
[168]
לֹא יִקַּח מִמְּךָ
הכהן
בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי
ולא תצטרך לטרוח בטירחת בישולו ותיבולו של הבשר
[169]
, ולמרות שכך היו אומרים לזובח, לעיתים היו לוקחים אח"כ גם מהמבושל:
[170]
(טז)
וַיֹּאמֶר - אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לֹא! (לו) כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחָזְקָה:
וַיֹּאמֶר -
וכאשר היה אומר
[171]
אֵלָיו הָאִישׁ
שאינו מעוניין בהרווחה זו, שכן עדיין לא הקטירו את החלב, ואין ראוי להקדים חלק הכהן לחלק המזבח, והיה אומר לו, למה תמהר?
[172]
הלא
קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם
-כעת
[173]
הַחֵלֶב וְ
אחר כך
[174]
קַח לְךָ
בשר
כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ
חי או מבושל,
[175]
וְאָמַר
-היה אומר לו הנער
לֹא!
(לו
[176]
כתיב
) כִּי עַתָּה תִתֵּן
לי כעת מיד!
[177]
וְאִם לֹא
תתן,
לָקַחְתִּי
-אקח ממך
בְחָזְקָה
-בכח ובעל כורחך
[178]
, וכך עשו חמס, וביזו את הקרבנות אותם לקחו לרדיפת תאווה, כאשר שמו שולחנם לפני שולחן גבוה כאילו שולחן ה' בזוי הוא:
[179]
(יז)
וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי יְהֹוָה, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת יְהֹוָה:
וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים
משרתי הכהן
[180]
גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי
-לפני
[181]
יְהֹוָה,
כִּי נִאֲצוּ
-בִּזּוּ
[182]
הָאֲנָשִׁים
בני עלי
[183]
אֵת מִנְחַת
-קרבנות
[184]
יְהֹוָה
, ומהם למדו הנערים לחטוא עוד יותר בדבר ביזיון הקודשים:
[185]
(יח)
וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד:
וּ
לעומתם
[186]
שְׁמוּאֵל
אף שלא היה כהן
[187]
, היה
מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה
[188]
ולא למד ממעשיהם של בני עלי
[189]
, ולמרות שהיה עדיין
[190]
נַעַר
רך בשנים
[191]
היה
חָגוּר אֵפוֹד בָּד
[192]
, כדרך החשובים עובדי ה'
[193]
, כי שמואל היה מתהלך בקודש לפני ה'
[194]
, והיה מתעסק בלימוד תורה לדעת את ה' וללמוד את עבודת הלויים בשיר בפה ובכלי:
[195]
(יט)
וּמְעִיל - קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה בַּעֲלוֹתָהּ אֶת - אִישָׁהּ לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים -:
וּמְעִיל -
ומלבוש
[196]
קָטֹן
מתאים למידתו
[197]
תַּעֲשֶׂה
-היתה עושה
[198]
לּוֹ אִמּוֹ
בכל שנה,
[199]
וְהַעַלְתָה לוֹ
מעיל חדש
[200]
מִיָּמִים יָמִימָה
-בכל שנה ושנה, לפי צורך גופו שגדל בכל שנה
[201]
, וּ
בַּעֲלוֹתָהּ
-וכאשר היתה עולה
[202]
אֶת -
עם
[203]
אִישָׁהּ
-בעלה
[204]
לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים -
המועד
[205]
, שהיה אלקנה רגיל לזבוח בכל שנה
[206]
היא הביאה לו את המעיל:
(כ)
וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר יָשֵׂם יְהֹוָה לְךָ זֶרַע מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַיהֹוָה, וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ:
וּ
בראותו את שמואל הולך וגדל בעבודת ה',
[207]
בֵרַךְ
-היה מברך
[208]
עֵלִי
בכל שנה
[209]
אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ,
וְאָמַר
-ואומר לו,
[210]
יָשֵׂם יְהֹוָה לְךָ
עוד
[211]
זֶרַע
בנים כשרים
[212]
מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת
ויהיו כשמואל,
[213]
תַּחַת
-בעבור זכות
[214]
הַשְּׁאֵלָה
[215]
אֲשֶׁר שָׁאַל
כל אחד מכם
[216]
לַיהֹוָה,
וְ
לאחר ברכת עלי
[217]
הָלְכוּ
-חזרו אלקנה וחנה
לִמְקֹמוֹ
של אלקנה
[218]
, ובטוחים היו בברכת עלי שיהיה להם עוד זרע:
[219]
(כא)
כִּי פָקַד יְהֹוָה אֶת חַנָּה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם יְהֹוָה:
וכאשר ברכם עלי כן היה,
[220]
כִּי פָקַד
-זכר
[221]
יְהֹוָה אֶת חַנָּה,
וַתַּהַר
חנה
וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת,
וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם
-לפני
[222]
יְהֹוָה
בשילה, ובניה ובנותיה שילדה חנה לאחר מכן היו ברמה
[223]
ולא הגיעו למעלת שמואל:
[224]
(כב)
וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן - בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד
ולא שימש עוד בכהונה,
[225]
וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן -
היו עושים
בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל
לקחת מבשר הזבח בחוזק,
[226]
וְאֵת אֲשֶׁר
היו
יִשְׁכְּבוּן
-משכיבים בשילה
[227]
אֶת הַנָּשִׁים
היולדות והזבות,
[228]
הַצֹּבְאוֹת
-אשר נאספו יחד
[229]
להתפלל
[230]
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
, שכן היו מתעצלים בהקרבת קיני היולדות, ולא חזרו הנשים לשמש את ביתן אלא שכבו במקום בואן, ולחטא נחשב להם על שביטלו את בעליהן מפריה ורביה:
[231]
(כג)
וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה:
וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם
-שמדברים עליכם דברים
[232]
רָעִים
? כפי ששומע אני זאת
[233]
מֵאֵת כָּל הָעָם
, מֵ
אֵלֶּה
הבאים לזבוח
[234]
ומאלה הגרים בשילה
[235]
, וכיון ששמועה רעה זו באה מכולם, סימן שאמת הדבר:
[236]
(כד)
אַל בָּנָי, כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם יְהֹוָה:
מעתה,
[237]
אַל
תעשו כדברים האלה
[238]
בָּנָי,
כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים
-שמרננים אחריכם
[239]
עַם יְהֹוָה:
(כה)
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַיהֹוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם כִּי חָפֵץ יְהֹוָה לַהֲמִיתָם:
אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ
-ושפטו
[240]
אֱלֹהִים
-הדיין,
[241]
וְ
אולם
אִם לַיהֹוָה יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ
?! -מי יכנס למשפט בעבורו עם השם יתברך?!
[242]
וְ
על אף דברים אלו
לֹא יִשְׁמְעוּ
-שמעו
לְקוֹל אֲבִיהֶם
, וזה
כִּי חָפֵץ
היה
יְהֹוָה לַהֲמִיתָם
על כי הרבו לפשוע
[243]
וכבר נחתם גזר דינם
[244]
, ולכך חיזק ליבם שלא ישובו בתשובה:
[245]
(כו)
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב - גַּם עִם יְהֹוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים:
וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל
ממדרגה למדרגה
[246]
, בחכמה וביראת ה'
[247]
וָטוֹב -
וכמו שהיה גדל כן היה מטיב דרכיו
[248]
גַּם עִם יְהֹוָה וְגַם עִם אֲנָשִׁים
ואהוב היה על כולם:
[249]
(כז)
וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה:
ועל כי לא הוכיחם בחוזקה
[250]
וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי
והיה זה אלקנה אבי שמואל,
[251]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
אלקנה,
כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי
-הלא ידוע הוא לכל כי נגליתי
[252]
אֶל בֵּית אָבִיךָ
הוא אהרן שניבא
[253]
בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם
משועבדים
[254]
לְבֵית פַּרְעֹה:
(כח)
וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לָשֵׂאת - אֵפוֹד לְפָנָי, וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ועוד היטבתי עימו
[255]
וּבָחֹר אֹתוֹ
-שבחרתיו
[256]
מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת
-להעלות
[257]
עולות
[258]
עַל מִזְבְּחִי,
לְהַקְטִיר קְטֹרֶת,
לָשֵׂאת -
ללבוש
[259]
אֵפוֹד
עם אורים ותומים
[260]
לְפָנָי,
וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הם מתנות כהונה:
[261]
(כט)
לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד - אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם - מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי:
ולאחר כל הטובות האלה שעשיתי עם בית אביך,
[262]
לָמָּה תִבְעֲטוּ
[-תבזו]
[263]
בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי
להקריב
[264]
בַּ
מָעוֹן
-במעוני
[265]
במשכן?!
[266]
וכי זה הגמול?!
[267]
וַתְּכַבֵּד -
וכיבדת
[268]
לעיני עמי
[269]
אֶת בָּנֶיךָ
יותר
[270]
מִמֶּנִּי
שהקדמתם סעודתכם לסעודתי
[273]
ולא המתנתם עד שיקטירו את הַחֵלֶב
[274]
לְהַבְרִיאֲכֶם -
לסעוד
[275]
להשמין
[276]
ולחזק גופכם
[277]
מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל
אשר הובאה
[278]
לְ
צורך
[279]
עַמִּי
לכפרתם ולא להשמין אתכם:
[281]
(ל)
לָכֵן נְאֻם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,, אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהֹוָה, חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי - אֲכַבֵּד, וּבֹזַי יֵקָלּוּ:
לָכֵן
בגלל החטא הזה
[282]
נְאֻם
אמר
[283]
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,,
אָמוֹר אָמַרְתִּי
[286]
וחשבתי בלבבי,
[287]
בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ
מבני איתמר
[288]
יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי
לשמש בכהונה גדולה
[289]
עַד עוֹלָם
, שהרי כשפוסקין לאדם גדולה מן השמים, פוסקין לו ולזרעו עד עולם,
[290]
וְ
אולם
עַתָּה נְאֻם יְהֹוָה,
חָלִילָה
-חולין וגנאי
[291]
לִּי
שיתהלכו בניך לפני,
[292]
כִּי
מידת דיני
[293]
שְׁ
מְכַבְּדַי -
מי שמכבד אותי
[294]
, כמו פנחס שכיבד אותי בשיטים
[295]
אֲכַבֵּד,
[296]
וּ
לעומתם
בֹזַי
-המבזים אותי, כמו בניך,
[297]
יֵקָלּוּ
-יהיו לקלון
[298]
מאליהם, משאסתלק מהם:
[299]
(לא)
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ, מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
[300]
וְגָדַעְתִּי
-ואכרית
[301]
אֶת זְרֹעֲךָ
-חוזק
[302]
ממשלתך
[303]
שיש לכם בביתי, שלקחתם בחוזקה מהקורבנות,
[304]
וְאֶת זְרֹעַ
-חוזק
[305]
בֵּית אָבִיךָ,
מִהְיוֹת
-בכך שלא יהיה
זָקֵן
מושל ושר
[306]
או סמוך בסנהדרין
[307]
בְּבֵיתֶךָ
, ולא יהיה בהם מי שיזקין, אלא ימותו בחורים:
[308]
(לב)
וְהִבַּטְתָּ - צַר מָעוֹן - בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים:
וְהִבַּטְתָּ -
ויראה זרעך
[309]
צַר
-צרתו בתוך
[310]
מָעוֹן -
מעוני, כאישה הרואה את צרתה עִמָּהּ בבית
[311]
, כי יהיה כהן גדול אחר שלא מזרעך
[312]
, וכך יהיה
בְּכֹל
הימים
[313]
אֲשֶׁר יֵיטִיב
ה'
אֶת יִשְׂרָאֵל
כשיבנה בית המקדש
[314]
בימי שלמה ותהיה טובתם של ישראל שלימה
[315]
, כל זמן שיהיה המקדש על מכונו
[316]
, יהיה זרעך נקלה וטפל לאחרים,
[317]
וְ
על כי אכלתם קדשים לפני זמנן, בטרם יקטירון את הַחֵלֶב, תענשו מידה כנגד מידה
[318]
, שְׁ
לֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים
כי תמותו לפני זמנכם:
[319]
(לג)
וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב - אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית - בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים:
וְאִישׁ
מזרעך
לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי
כי הם ימשיכו לשמש כשאר הכהנים, ויהיו תחת כהן המושל עליהם במקום הממשלה אשר היתה להם לולי חטאיהם
[320]
, וזאת כדי
לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ
-עיני בני בניך
[321]
וְלַאֲדִיב -
ולצער
[322]
אֶת נַפְשֶׁךָ
-נפשם,
[323]
וְכָל מַרְבִּית -
גדולי
[324]
בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים
-בחורים
[325]
, לא זקנים ולא קטנים, כך שהאבלות עליהם תהיה גדולה:
[326]
(לד)
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם:
וְזֶה לְּךָ הָאוֹת
שיתקיימו כל דברי הנבואה,
[327]
אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס
, כאשר תראה כי
[328]
בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם
אז יתברר לך כי העתיד אשר דיברתי על זרעך יתקיים
[329]
, ומאותו זמן תחל הקללה בזרעך:
[330]
(לה)
וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי - יַעֲשֶׂה, וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים:
וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן
זה צדוק שנתמנה לְכַהֵן תחת אביתר בימי שלמה,
[331]
כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי
כתורה וכמצוה
[332]
וּבְנַפְשִׁי -
וכרצוני
[333]
יַעֲשֶׂה,
וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן
קבוע לו ולזרעו אחריו,
[334]
וְהִתְהַלֵּךְ
-ויטייל
[335]
לִפְנֵי
המלך
[336]
מְשִׁיחִי
-שנמשח למלוך
[337]
ואשר ינהיג את עמי
[338]
כָּל הַיָּמִים
, ועצת שלום תהיה ביניהם:
[339]
(לו)
וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר - סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת - לָחֶם:
וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא
להשפיל עצמו
[340]
וּ
לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ
לכהן הגדול אשר יועמד מזרע צדוק
[341]
לַאֲגוֹרַת
-בעבור אגורת
[342]
כֶּסֶף
[343]
וְכִכַּר לָחֶם
אשר יקבל ממנו במתנה,
[344]
וְאָמַר -
ויאמר לו בבקשה ממך
[345]
סְפָחֵנִי
-אספני
[346]
וחברני
[347]
נָא אֶל אַחַת
ממשמרות
[348]
הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת -
פרוסת
[349]
לָחֶם
כי יהיה חסר לחם ללא זה
[350]
, וכל זה יהיה עונש בניך על אשר לקחו בחמס ובגזל את אשר לא להם והיו משמינים עצמם ברוב הבשר, ויבואו בעבור זה לזמן שיהיו צמאים וגם רעבים, נפשם ברעב תתמוגג ויבקשו פת לחם לאכול ולא ימצאו:
[351]