(א)
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל
בעת ששקעה שמשו של שאול, ובני ישראל לא עצרו כח לפני אויביהם, זרחה שמשו של דוד,
[1]
וְדָוִד שָׁב
למקומו
מֵהַכּוֹת
-לאחר שהיכה
אֶת הָעֲמָלֵק
-מחנה עמלק, והוא וארבע מאות איש נצחו מחנה גדול וכבד מאד,
[2]
וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם
-יומיים;
(ב)
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל, וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
לשבתו בצקלג
וְהִנֵּה אִישׁ
[3]
עמלקי
[4]
בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם
אותם האנשים שהיו במחנה עם
[5]
שָׁאוּל,
וּבְגָדָיו
היו
קְרֻעִים וַאֲדָמָה
-ועפר
[6]
עַל רֹאשׁוֹ
להורות שנפשו מרה עליו ושהוא מתאבל,
[7]
וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל
אותו האיש
אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ
-והשתחווה;
(ג)
וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי:
וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה
-מהיכן
תָּבוֹא
-בָּאתָ?
[8]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
האיש
מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי
כדי להינצל;
[9]
(ד)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד נָא לִי, וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם, וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה
-איך
[10]
הָיָה הַדָּבָר
הזה במחנה ישראל שבגינו נמלטת?
הַגֶּד נָא לִי,
וַיֹּאמֶר
לו האיש את המאורעות בהדרגת הקושי שלהם, מן הקל אל הכבד
[11]
, וכך סיפר
אֲשֶׁר נָס
-ברח בהתחלה
[12]
הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה וְ
כתוצאה מכך
[13]
גַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם,
וַיָּמֻתוּ
גם ראשי העם
[14]
וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ;
[15]
(ה)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד
-אשר הגיד
לוֹ
את הדברים האלו,
אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ
האם שמעת על כך
[16]
או שמא אתה משער שכך קרה
[17]
או אולי ראית זאת בעיניך?;
[18]
(ו)
וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ:
וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי
-במקרה
[19]
באתי
[20]
בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן
-נסמך
[21]
עַל חֲנִיתוֹ
-חרבו,
[22]
וְהִנֵּה הָרֶכֶב
-המרכבות
וּבַעֲלֵי
-וראשי
[23]
הַפָּרָשִׁים
-שרי הפלישתים
[24]
המורגלים הרבה ברכיבה
[25]
הִדְבִּקֻהוּ
-באו קרוב אליו;
[26]
(ז)
וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי:
וַיִּפֶן
שאול
[27]
אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי
והנה אין בידי חנית או חרב והבין בי כי לא להילחם באתי שמה,
[28]
וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר
לו
הִנֵּנִי;
(ח)
וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה וָאֹמַר (ויאמר) אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי:
וַיֹּאמֶר לִי מִי
-מאיזה עם
[29]
אָתָּה וָאֹמַר (ויאמר
[30]
כתיב
) אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי;
(ט)
וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי:
וַיֹּאמֶר אֵלַי
שאול
עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי
-והשלם את מיתתי
[31]
כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ
-חולי הרתת
[32]
, הן הרעידות לפני המוות
[33]
, והלכו ממני כל הרגשות הגוף, ובוודאי אמות
[34]
, לכן מהר אתה להשלים את מיתתי
[35]
כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי
קשורה
בִּי
ומתקשה לצאת אני מתייסר, ולכן אתה רק תקצר את ייסוריי ולא תחשב רוצח
[36]
, וטוב לי שתהרגני אתה, ואל יהרגוני הערלים האלה ויתעללו בי;
[37]
(י)
וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה:
וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא
יוכל
יִחְיֶה
-להישאר חי
[38]
אַחֲרֵי נִפְלוֹ
על חרבו
[39]
, וגם ידעתי כי לא יוכל לנוס מאויביו
[40]
וָאֶקַּח הַנֵּזֶר
-העטרה
[41]
אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה
-ואת העדי (הצמיד שבזרוע),
[42]
אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה
שהוא הראוי ללבשם תחתיו;
[43]
(יא)
וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו (בבגדו) וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:
וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָיו (בבגדו
כתיב
) וַיִּקְרָעֵם
על שאול, על יהונתן, על עם ה' הם הסנהדרין, ועל בית ישראל כולו שנפלו בחרב
[44]
וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ
קרעו בגדיהם;
(יב)
וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהֹוָה וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ וְעַל עַם יְהֹוָה
אלו הגדולים שבהם
[45]
וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הם יתר העם
[46]
כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב;
(יג)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵי מִזֶּה
-מאיזה מקום
[47]
אָתָּה
? האם אתה עדיין יושב בארץ עמלק, או אתה גר בארץ ישראל,
[48]
וַיֹּאמֶר בֶּן אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי
אבי בא לגור בארץ ישראל, והוא התגייר לדת ישראל;
[49]
(יד)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד
אם כדבריך שהתגיירת לשמים, ותורת ישראל אתה שומר
[50]
אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת
-להרוג
אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה
? שהרי גם אם המלך ציווה עליך לעשות זאת, התורה אסרה עליך
[51]
, וחטאת לה';
[52]
(טו)
וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת:
וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ
-הכהו מכת מוות,
[53]
וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת
הנער העמלקי;
(טז)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ (דמיך עַל רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד דָּמְךָ (דמיך
[54]
כתיב)
-עון מיתתך
[55]
עַל רֹאשֶׁךָ
והעונש על מיתתך הוא רק לעצמך
[56]
, שאתה גרמת לעצמך מיתתך
[57]
כִּי פִיךָ עָנָה
-העיד
[58]
בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי
-הרגתי
[59]
אֶת מְשִׁיחַ יְהֹוָה;
(יז)
וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ:
וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל
בעבור מעלתו
[60]
וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ
בעבור אהבתו;
[61]
(יח)
וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר:
וטרם התחיל לקונן, ראה דוד המלך לאמץ לבבות אנשיו לבל ירך לבבם להתייאש מלהרים ראש מול פלשתים,
[62]
וַיֹּאמֶר
להם דוד, מעתה שמת שאול ונפלו גיבורי ישראל, צריך
[63]
לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת
כי הוא מהנבחרים שבכלי המלחמה, ולא היו בישראל מי שיהיה בקי בזה
[64]
, ואמר דוד לאנשי יהודה, אל תתייאשו מן הטובה ואל ירך לבבכם במות שאול ויהונתן, כי קשת המלחמה ביד בני יהודה ולהם היא הגבורה
[65]
, וְ
הִנֵּה
גבורה זו שעל בני יהודה להילחם בעד אחיהם בני ישראל
[66]
כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר
הוא ספר בראשית;
[67]
(יט)
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים:
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל
! -ארץ ישראל
[68]
, המפוארת והחמודה מכל הארצות
[69]
, האם היה ראוי כי
עַל בָּמוֹתֶיךָ
הם הרי גלבוע
[70]
יהיו
חָלָל
-חללים?
[71]
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים
בתוך מעוזכם
[72]
? הלא אף החלשים יתחזקו בעמדם על ההר, ועל במותיך נפלו אף הגיבורים?! אין זאת אלא מפני שלא רק שה' לא עזרם, אלא להיפך כי בהשגחתו נלחם בם;
[73]
(כ)
אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
ועל אף שפלישתים ידעו על מפלת ישראל, דרך קינה אמר דוד
[74]
אַל תַּגִּידוּ
-תודיעו דבר זה
[75]
שנהרגו שאול ויהונתן
[76]
, שבהשגחת ה' היתה מפלתם,
[77]
בְגַת
שהיתה עיר המלוכה של פלשתים,
אַל תְּבַשְּׂרוּ
את המפלה הזו
בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן
שכן בערים אלו יושבים פלשתים
[78]
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה
בליבן
[79]
בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים,
פֶּן תַּעֲלֹזְנָה
בריקודים
[80]
בְּנוֹת הָעֲרֵלִים;
(כא)
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם, וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן:
וקילל דוד את ההרים ההם, בעבור שקרה בהם הדבר הרע הזה
[81]
, וכך אמר
הָרֵי
-ההרים
[82]
שֶׁ
בַגִּלְבֹּעַ אַל
-לא יהיה בכם
[83]
טַל וְאַל
-ולא יהיה
מָטָר עֲלֵיכֶם,
וּשְׂדֵי תְרוּמֹת
-ולא יהיו בכם שדות המגדלות תבואה שמפרישים ממנה חלה
[84]
, וגם שדות המגדלים פירות שמפרישים מהם תרומה
[85]
לא יהיו בכם,
[86]
כִּי שָׁם
בהרי גלבוע,
נִגְעַל
-נתעב, נמאס ונשלח
[87]
מָגֵן גִּבּוֹרִים
הוא המלבוש העשוי מעור שלוק ומשוח בשמן להחליק מעליו מכת חרב וחנית, ולובשים אותו להגנה במלחמה
[88]
, ונעשה שם בהרי גלבוע, ה
מָגֵן
של
שָׁאוּל
כאלו היה
[89]
בְּלִי מָשִׁיחַ
-משיחה
בַּשָּׁמֶן
להחליק מעליו מכת החרב;
[90]
(כב)
מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם:
מִדַּם חֲלָלִים
וּ
מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים
שהיו שונאיו
[91]
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא
היתה רגילה להיות
[92]
נָשׂוֹג
-נסוגה
[93]
, חזרה
[94]
ל
אָחוֹר
מבלי לרוות חיציו,
[95]
וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב
-היתה חוזרת
רֵיקָם
אל נדנה, מבלי להרוג הרג רב;
[96]
(כג)
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ:
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם
לכל בני אדם, אשר היו מאוד מקובלים על הבריות, וחביבים
[97]
בעיני כולם,
[98]
וּבְמוֹתָם
-ואף אחר מותם
[99]
לֹא נִפְרָדוּ
מן האהבה והנעימה, כי עד עולם לא תישכח כי רבה היא
[100]
, על כי יותר
מִנְּשָׁרִים
היו
קַלּוּ
-קלים לעשות רצון בוראם
[101]
, ויותר
מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ
היו גיבורים ללחום מלחמות ה';
[102]
(כד)
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן:
אחר שבשני הפסוקים הקודמים קונן על שאול ויהונתן ביחד, התחיל לקונן על כל אחד בפני עצמו, ויאמר על שאול
[103]
בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה
-תבכינה
[104]
שמרוב הצלחתו על הפלשתים הייתם כל העם בשלווה ולא שללו אותכם אויביכם,
[105]
הַמַּלְבִּשְׁכֶם
-ואשר הלביש אתכן
שָׁנִי
-צמר צבוע אדום
[106]
עִם עֲדָנִים
-תפנוקים
[107]
ושאר מלבושי פאר המעדנים גוף הלובשן,
[108]
הַמַּעֲלֶה
-ואשר העלה
עֲדִי
-קישוטי
[109]
זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן;
[110]
(כה)
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה, יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:
ועל יהונתן, קונן דוד כך,
[111]
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים
-גיבורי יהונתן
[112]
שהיו אמורים לשומרו
[113]
בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה,
יְהוֹנָתָן
! איך זה
[114]
שלמרות רוב גבורתך
[115]
עַל בָּמוֹתֶיךָ
-בהר אשר היה מקום גבורתך
[116]
, בו היית רגיל לדעת מוצאיו ומבואיו
[117]
, נפלת
[118]
חָלָל
! הנה הצרה הזו הינה הפלא ופלא
[119]
, שהרי במקום גבוה גם חלשים ייחשבו לגיבורים בעומדם שם;
[120]
(כו)
צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן! נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים:
צַר לִי עָלֶיךָ
מאוד
[121]
אָחִי
-חביב כאח
[122]
יְהוֹנָתָן!
נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה
-חזקה יותר
[123]
אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים
לבעליהן ובניהן;
[124]
(כז)
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה:
וסיים דוד בקינתו, וקונן כי לפעמים יפלו גבורים ויישארו גבורים אחרים תחתם, שאז לא אבדו כלי מלחמה, אבל פה
[125]
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים
הם שאול ויהונתן שהיו כלי המלחמה של ישראל,
[126]
וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה
כי אין מי שישתמש בם;
[127]