(א)
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד, וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים:
וגם לאחר המלחמה שהיתה
[1]
וַתְּהִי
-נמשכה
הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה
-זמן ארוך
[2]
בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד,
וְדָוִד
היה
הֹלֵךְ
בכל עת
[3]
וְחָזֵק
-ומתחזק יותר
[4]
וּבֵית שָׁאוּל
היו
הֹלְכִים וְ
נהיים
דַלִּים
-חלושים
[5]
ושפלים
[6]
, כי רבים מישראל עזבו את איש בושת ודבקו במלכות בית דוד;
[7]
(ב)
וַיִּוָּלְדוּ (וילדו) לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן, וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת:
וַיִּוָּלְדוּ (וילדו
כתיב
) לְדָוִד בָּנִים
כאשר היה
בְּחֶבְרוֹן,
וַיְהִי בְכוֹרוֹ
של דוד
אַמְנוֹן
אשר נולד
לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת;
(ג)
וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל (לאביגל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי, וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר:
וּמִשְׁנֵהוּ
-והבן השני
[8]
היה
כִלְאָב
[9]
אשר נולד
לַאֲבִיגַיִל (לאביגל
כתיב)
שהיתה תחילה
[10]
אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי,
וְ
הבן
הַשְּׁלִשִׁי
היה
אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר
אשר היתה יפת תואר, שלקחה דוד במלחמה;
[11]
(ד)
וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל:
וְ
הבן
הָרְבִיעִי
היה
אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית,
וְ
הבן
הַחֲמִישִׁי
היה
שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל;
(ה)
וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן:
וְ
הבן
הַשִּׁשִּׁי
היה
יִתְרְעָם
אשר נולד
לְעֶגְלָה
זו מיכל בת שאול
[12]
אֵשֶׁת דָּוִד
הראשונה,
[13]
אֵלֶּה
הבנים אשר
יֻלְּדוּ
-נולדו
לְדָוִד
כאשר היה
בְּחֶבְרוֹן;
(ו)
וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל:
ובשנתיים הראשונות שלאחר מות שאול, היתה המלכות לאיש בושת
[14]
, אולם לאחר מכן
וַיְהִי בִּהְיוֹת
-כאשר הייתה
הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד
היות ואיש בושת לא היה איש מלחמה מנעוריו
[15]
, אבנר שר הצבא הוא זה אשר לחם והנהיג בפועל את ישראל,
[16]
וְ
כך
אַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק
בכל הכח
[17]
בְּבֵית
-על בית
[18]
שָׁאוּל
בית המלוכה
[19]
, ועשה זאת בעבור שאול
[20]
, להעמיד את מלכותו ביד איש-בושת בנו;
[21]
(ז)
וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי:
וּלְשָׁאוּל
היתה
פִּלֶגֶשׁ
-אישה ללא כתובה
וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה
, ומן הדין פילגש המלך אסורה להדיוט כי אין משתמשים בשרביטו של מלך מטעם כבוד המלך, ואבנר לא חש לזה, ובא על פלגש המלך כאילו גם אליו יאותו עניני המלכות בהיות הוא המשענת אל המלכות, וזה חרה לאיש בושת כי דבר זה נחשב למרד במלוכה, ולכן רב איתו על זה,
[22]
וַיֹּאמֶר
איש-בשת
[23]
אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה
[24]
אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי
? בעוד אלמנתו של מלך אסורה להדיוט;
[25]
(ח)
וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם:
וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר
אליו, מדוע בזיתני?
[26]
הֲ
אם
רֹאשׁ כֶּלֶב
הפחותים
[27]
אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה
?! אנשי מלחמתך אשר שנאת?
[28]
האם מֵ
הַיּוֹם
ראוי שאמשיך
[29]
וְ
אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ
-אוהביו
[30]
, כפי שנהגתי לעשות?
[31]
וְ
עוד! אני
לֹא הִמְצִיתִךָ
-מסרתי אותך
[32]
בְּיַד דָּוִד
ואתה גמלתני הרע
[33]
וַתִּפְקֹד
-ואתה מזכיר
[34]
עָלַי
-נגדי את
עֲוֹן הָאִשָּׁה
-הפילגש
[35]
הַיּוֹם
-כעת!;
[36]
(ט)
כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ:
ונשבע אבנר בזו הלשון
[37]
כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים
רע
[38]
לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ
רעה, אם לא אקיים את השבועה של ה' לדוד
[39]
כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לְדָוִד
להמליכו על כל ישראל
[40]
כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ
לדוד, לסייע לו למלוך;
[41]
(י)
לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה, מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע:
וּ
לְהַעֲבִיר
את
הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל
לבית דוד
וּלְהָקִים
-ולהעמיד
[42]
אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה,
מִדָּן
שבצפון
וְעַד בְּאֵר שָׁבַע
אשר בדרום;
(יא)
וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ:
וְלֹא יָכֹל
היה
עוֹד
איש-בשת
[43]
לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר
-לאבנר
דָּבָר מִ
רוב
יִּרְאָתוֹ
שהיה ירא
אֹתוֹ
-ממנו;
(יב)
וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ לֵאמֹר כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל:
וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר
בסתר
[44]
מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל דָּוִד תַּחְתָּו
-במקומו
[45]
ובשליחותו
[46]
לֵאמֹר
-שהם יאמרו ויחרצו (ויפסקו)
[47]
לְמִי
תהיה שייכת
[48]
הָ
אָרֶץ
ומי ימלוך עליה
[49]
(דהיינו דוד), וישבעו לו בה' שהם מודים שהארץ שלו,
[50]
לֵאמֹר
-ויאמרו לו שהוא הראוי למלוך על ישראל
[51]
, ויבקשו ממנו בשם אבנר כך:
כָּרְתָה
-תכרות
בְרִיתְךָ
-ברית
אִתִּי
ואני אהיה שר צבא תחתך,
[52]
וְהִנֵּה יָדִי
תהיה
עִמָּךְ לְהָסֵב
-לסבב
[53]
ולהשיב
[54]
אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל
, וכך עשו;
(יג)
וַיֹּאמֶר טוֹב, אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי:
וַיֹּאמֶר
דוד
טוֹב,
אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית
אהבה,
[55]
אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל
-מבקש
מֵאִתְּךָ לֵאמֹר
-ואומר לך
לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי
-אלא
אִם לִפְנֵי
כל דבר
[56]
הֱבִיאֲךָ
-תביא
אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל
לביתי
[57]
בְּבֹאֲךָ
-בעת שתבוא
[58]
לִרְאוֹת אֶת פָּנָי;
(יד)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים:
ואף על פי ששלח לאבנר שליחים, שלח גם כן לאיש בשת לכבודו מפני שלא רצה לקחת את מיכל ללא רשותו,
[59]
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר
סיכנתי את עצמי בעבורה
[60]
ואשר
אֵרַשְׂתִּי
-ארסתי
[61]
לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים
[62]
אשר נתתי, וקידשתיה כדין;
[63]
(טו)
וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ (לוש:
ובעצת אבנר
וַיִּשְׁלַח
-שלח
אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ
-בעלה
[64]
מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ (לוש
כתיב)
שפלטו אל מעבירה שלא בא על מיכל;
[65]
(טז)
וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב:
וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ
ללוותה
[66]
הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ
והיה בוכה על המצווה שהלכה ממנו, שכל הזמן הזה היה כובש את יצרו
[67]
, באשר כל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במיטה ולא נכשל בה
[68]
, וליווה אותה
עַד
מקום בשם
[69]
בַּחֻרִים
, שם
וַיֹּאמֶר
-אמר
אֵלָיו אַבְנֵר
לפלטיאל
לֵךְ שׁוּב
-חזור אל מקומך
וַיָּשֹׁב
פלטיאל למקומו;
(יז)
וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם:
וּ
קודם לכן
[70]
כאשר הוליכו את מיכל לדוד
[71]
דְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
בסתר
[72]
לֵאמֹר גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם
-הלא מאז
[73]
הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם
אך אני לבדי הייתי מתחזק בבית שאול
[74]
ומוחה בידכם;
[75]
(יח)
וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי יְהֹוָה אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם:
וְעַתָּה
היות שהמלכת המלך תלויה ברצון העם, ובבחירתו ע"י ה'
[76]
עֲשׂוּ
כרצונכם להמליכו, כי באשר לרצון העם הואיל ובת שאול נשואה לו, גם הוא נחשב מבית שאול, ולזאת גם יָדִי עמו, וחפץ אני בו מבין כל בית שאול
[77]
, ובאשר לבחירתו ע"י ה', הוא בחר בו
כִּי יְהֹוָה אָמַר אֶל
-על
[78]
דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ
-אושיע
[79]
אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם;
(יט)
וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן:
וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין
כשם שדבר עם זקני ישראל
[80]
, ואף על פי ששבט בנימן היו קרובים לבית שאול, היו חפצים במלכות דוד מפני שראו שהיה מצליח בכל דרכיו ובכל מלחמותיו וראו כי בית שאול היו הולכים ומתמעטים
[81]
, ואחרי שהכין אבנר את לבב זקני השבטים,
[82]
וַיֵּלֶךְ
-הלך
גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן
ואמר לו
אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב
-ישר הדבר בעיני כולם
[83]
בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן
להמליך אותו;
[84]
(כ)
וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה:
וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד
בְּ
חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה
-סעודה
[85]
וכבוד;
[86]
(כא)
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד
אטול ממך רשות
[87]
אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית
להיות לך לעבדים
[88]
וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה
-תרצה ותחפוץ
[89]
נַפְשֶׁךָ
ותהיה שליט ומושל בכל דבר,
[90]
וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם;
[91]
(כב)
וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
וְהִנֵּה
לאחר שנפטר אבנר מדוד,
[92]
עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא
באו לאחר שפשטו לשלול שלל מן האויב
[93]
מֵהַגְּדוּד
של הפלישתים
[94]
אשר נלחם בהם
[95]
וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ
איתם,
וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ
-לא היה
עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן
כשהם הגיעו
כִּי שִׁלְּחוֹ
דוד,
וַיֵּלֶךְ
-והלך אבנר ממנו
בְּשָׁלוֹם;
(כג)
וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם:
וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ
כולם, וחזרו בשלום
[96]
ולא נפקד ממנו איש
[97]
וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ
המלך
וַיֵּלֶךְ
אבנר
בְּשָׁלוֹם;
(כד)
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ:
וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ
דוד
וַיֹּאמֶר
לו
מֶה עָשִׂיתָה
?! הרי אם באמת אבנר היה מורד באיש-בשת כדבריו, הלא היה מתיירא לשוב לביתו לאחר שהיה אצלך, והראיה שלא בגד במלך שלו איש-בושת היא
[98]
, כי
הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ
ולא חשש לחזור לארצו, וזו ראיה שעל דעת מלכו איש-בשת בא אליך כמרגל
[99]
, אם כן
לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ
שיוכל
וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ
-ללכת?;
(כה)
יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ (מבואך וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר
אשר הוא שונא לך
[100]
כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא
שתצא אליו ותיפול ברשתו
[101]
וְ
אם לא יצליח, על כל פנים בא
[102]
לָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ (מבואך
כתיב)
-מה אתה עושה בענייני המלחמות
[103]
, ושם יפול על מחניך וינצח אותך,
[104]
וְ
אם גם זאת לא יעלה בידו על כל פנים ירוויח
[105]
לָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה
בבית
[106]
, שגם על זה יתחכמו האויבים לתור את הנעשה בבית בעלי מלחמתם ואת סודותיהם;
[107]
(כו)
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע:
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים
-שליחים
אַחֲרֵי אַבְנֵר
לקרוא לו בשם דוד המלך, כאלו שכח להגיד לו דבר,
[108]
וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ
את אבנר
מִ
מקום בשם
[109]
בּוֹר הַסִּרָה
אשר שם סירים
[110]
וקוצים,
[111]
וְדָוִד לֹא יָדָע
על כך;
(כז)
וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו:
וַיָּשָׁב אַבְנֵר
לְ
חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ
-והיטהו
יוֹאָב
מן הדרך
[112]
אֶל תּוֹךְ
חלל
[113]
הַשַּׁעַר
של העיר חברון להביאו לפני סנהדרין כדי להישפט על דם עשהאל אחיו
[114]
, והיטה אותו כאילו רוצה
לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי
-בדבר השכחה אשר שכח המלך לדבר עמו,
[115]
וַיַּכֵּהוּ שָׁם
בעת דברו עמו שלא היה אבנר נזהר, אז הכהו בתוך השער ההוא
[116]
אל
הַחֹמֶשׁ
-הדופן החמישית, מקום שכבד ומרה תלויים,
[117]
וַיָּמָת
אבנר
בְּדַם עֲשָׂהאֵל
-בעבור ששפך דם עשהאל
[118]
אָחִיו
של יואב;
(כח)
וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהֹוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר:
ודוד לא ידע מהנעשה
וַיִּשְׁמַע דָּוִד
על כך
מֵאַחֲרֵי כֵן
-אחרי גמר המעשה
[119]
, והיה חושש דוד שמא יחשוב כל ישראל שהוא ציווה להרגו
[120]
וַיֹּאמֶר
דוד, לא מדעתי נעשה הדבר
[121]
, ולכן אהיה
נָקִי אָנֹכִי
מעונש, הן עונש בגוף, והן בדבר המלכות,
[122]
וּמַמְלַכְתִּי
ממלכת בית דוד, תהיה נקיה
[123]
מֵעִם יְהֹוָה עַד עוֹלָם
-לעולם
מִ
עוון
[124]
דְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר;
(כט)
יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם:
עונש
[125]
דמי אבנר
[126]
יָחֻלוּ
-יפלו
[127]
עַל רֹאשׁ יוֹאָב
ועל ראש הרשעים
[128]
וְאֶל
-ועל
כָּל בֵּית אָבִיו
אשר יעצו
[129]
וסייעו לו,
[130]
וְאַל יִכָּרֵת
-ולא ייפסק
[131]
מִבֵּית יוֹאָב זָב
-חולי שנוטף מאמתו כעין זרע
[132]
וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ
-נשען על מקלו מחמת חולי הרגלים
[133]
וְנֹפֵל בַּחֶרֶב
בקיצור ימיו
[134]
וַחֲסַר לָחֶם
מעניות;
[135]
(ל)
וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה:
וְ
דוד קילל גם את משפחת יואב כי
[136]
יוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר
-את אבנר
[137]
עַל אֲשֶׁר הֵמִית
אבנר
אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם
, ולא הרגו את אבנר לפי הדין, כי מותר היה לאבנר להרוג את עשהאל היות והיה לעשהאל דין רודף
[138]
בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה;
(לא)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב
[139]
וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר,
וְ
כאשר היו מוליכים את אבנר לקבורה
הַמֶּלֶךְ דָּוִד
היה
הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה
[140]
כדי שיבינו כולם כי לא בעצתו נהרג;
[141]
(לב)
וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶל קֶבֶר אַבְנֵר וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם:
וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן,
וַיִשָּׂא
-והרים
[142]
הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ
-ובכה בכי גדול
[143]
אֶל
-על
[144]
קֶבֶר אַבְנֵר
, והבכי היה על הרצח שנעשה
[145]
וַיִּבְכּוּ
איתו
כָּל הָעָם;
(לג)
וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר:
ולאחר הבכי על הרצח, קונן דוד המלך קינה מיוחדת על אבנר על היותו איש חשוב בישראל,
[146]
וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַ
אם
כְּמוֹת
-ראוי שכמו איש
[147]
נָבָל
-רשע
[148]
ופחות מעלה
[149]
, איש שפל
[150]
יָמוּת אַבְנֵר
בחרב
[151]
ללא מלחמה
[152]
?! הלא היה שר וגדול ליהודים
[153]
וגיבור גדול, ואיך לא השיב ידו אל מכהו!?;
[154]
(לד)
יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו:
ולמרות שלעיתים שרים גדולים נהרגים בחרב ללא מלחמה, זה כאשר הם שבויים, אבל אתה לא היית כך
[155]
, הרי
יָדֶךָ לֹא
היו
אֲסֻרוֹת
-קשורות
[156]
וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם
-לשלשלאות נחושת
[157]
הֻגָּשׁוּ
! ואיך נפל גיבור כמוך?!
[158]
כִּנְפוֹל
-כמו שנופל אדם נבל
[159]
לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה
[160]
יואב ואבישי בני צרויה
[161]
נָפָלְתָּ
אבנר,
וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו
ביחוד בשמעם את גודל מעלתו;
[162]
(לה)
וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה:
וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת
-להאכיל
אֶת דָּוִד
סעודת
[163]
לֶחֶם
מועטת
[164]
בְּעוֹד הַיּוֹם
לפני שיחשיך,
[165]
וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים
כמו שעשה לאבנר
[166]
וְכֹה יֹסִיף
מכה על מכה אם אוכל דבר,
[167]
כִּי
-וזה יקרה לי
אִם
וכאשר
[168]
לִפְנֵי בוֹא
שקיעת
הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה
-שום דבר
[169]
, והתענה דוד המלך כפי שמתענים על הגדולים, שכן דוד המלך החזיק את אבנר לגדול בתורה;
[170]
(לו)
וְכָל הָעָם הִכִּירוּ וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב:
וְ
כיוון שהאמת ניכרת
[171]
כָל הָעָם הִכִּירוּ
שלא מדעת דוד נהרג אבנר
[172]
וַיִּיטַב
הדבר
בְּעֵינֵיהֶם
, וכמו כן
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ
, ההליכה אחר המטה, הבכי, והקינה
[173]
בְּעֵינֵי כָל הָעָם
היה
טוֹב;
[174]
(לז)
וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר:
והאמינו העם בתום לבבו של דוד ובניקיון כפיו
[175]
וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר;
(לח)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו
אל תתפלאו על גודל האבל
[176]
הֲלוֹא תֵדְעוּ
ידיעה ברורה
[177]
כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל
ולכן כפי הראוי והדין התאבלתי כל כך עליו;
[178]
(לט)
וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְהֹוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ:
וְ
אם תאמרו למה לא נקמתי נקמתו ולא אעשה משפט וצדקה
[179]
? דעו כי הסיבה היא באשר
אָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ
-כאילו היום נמשכתי
[180]
, כי היום הזה היתה תחילת מלכותי על ישראל על ידי אבנר
[181]
, ואיני מוחזק כל כך,
[182]
וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה
על אף היותם
בְּנֵי צְרוּיָה
אחותי בלבלו מלכותי
[183]
, ולא חששו לכבודי
[184]
, והינם
קָשִׁים
-וזדונים
[185]
מִמֶּנִּי
ולכן לא אוכל להם, אבל האל יתברך הדיין הגדול
[186]
כן יכול, ולכן
יְשַׁלֵּם יְהֹוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ;
[187]