(א)
וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים:
וַיֵּרֶד
[1]
שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה
-אל תמנת,
[2]
וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה
-בתמנת
[3]
שהיתה
מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים:
(ב)
וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה:
וַיַּעַל
שמשון מתמנת,
וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ
על אודות העניין,
וַיֹּאמֶר
להם,
אִשָּׁה רָאִיתִי
[4]
בְתִמְנָתָה
-בתמנת
[5]
מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים
, ולא דיברתי עימה רק ראיתי אותה,
[6]
וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי
בזריזות
[7]
לְאִשָּׁה
לאחר שתתגייר
[8]
, והשתדלו שתתרצה לזה:
[9]
(ג)
וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו, אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי:
וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ,
הַאֵין
-וכי אין
[10]
בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה
ראויה
[11]
כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים
הצוררים לנו?!
[12]
הלא בכך אתה פוגם בשמן של בנות ישראל!
[13]
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו,
[14]
אוֹתָהּ קַח לִי
בקידושין לאחר שתתגייר,
[15]
כִּי הִיא יָשְׁרָה
-טובה
[16]
בְעֵינָי
[17]
, ומשכך, אין פגיעה בשמן של בנות ישראל:
[18]
(ד)
וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְהֹוָה הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל:
וְאָבִיו וְאִמּוֹ
שרצו למנעו מזה
[19]
לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְהֹוָה הִיא
שה' נתן מחשבה זאת בליבו,
[20]
כִּי
בדבר הזה
[21]
תֹאֲנָה
-עלילה
[22]
הוּא מְבַקֵּשׁ
-יבקש
[23]
מִפְּלִשְׁתִּים
להתגרות בם
[24]
ולהרוג בהם,
[25]
וּבָעֵת הַהִיא
היו
פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל
, ואם היה מכה בהם בלא עלילה, היו הפלשתים חושבים שבני ישראל הסיתוהו והיו נוקמים מהם, מה שאין כן כשיכה בהם על ידי עלילה יאמרו שמדעתו עשה:
[26]
(ה)
וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ:
וַיֵּרֶד
-וירדו
שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה
אל תמנת
[27]
לקחת לו את האשה שביקש,
[28]
וַיָּבֹאוּ עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה
-תמנת
[29]
, ובהיותו נזיר עיקם את דרכו שלא לעבור ליד הכרמים,
[30]
וְהִנֵּה
בהיותו לבדו,
[31]
כְּפִיר אֲרָיוֹת
הוא אריה צעיר
[32]
שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ
, ואביו ואמו לא ראו:
[33]
(ו)
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה, וַיְשַׁסְּעֵהוּ - כְּשַׁסַּע - הַגְּדִי וּמְאוּמָה - אֵין - בְּיָדוֹ וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַתִּצְלַח
-ועברה
[34]
עָלָיו רוּחַ
גבורה מאת
[35]
יְהֹוָה,
וַיְשַׁסְּעֵהוּ -
וקרע אותו לשניים
[36]
בקלות
[37]
כְּשַׁסַּע -
כמו שקורעים את
[38]
הַגְּדִי
שהוא הצעיר בבהמות הביתיות,
[39]
וּמְאוּמָה -
ושום כלי זין
[40]
אֵין -
לא היה
בְּיָדוֹ
להיעזר בו,
[41]
וְ
כה גיבור היה, שמרוב גודל גבורתו
[42]
לֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה
על כי לא היה נחשב בעיניו לגבורה גדולה להתהלל בה:
[43]
(ז)
וַיֵּרֶד וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה וַתִּישַׁר בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן:
וַיֵּרֶד
שמשון לתמנת,
וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה
-עם האישה, להכיר בה שכלה ומדותיה
[44]
ולראות אם היא מוכנה להינשא לו
[45]
, וכמו שישרה בעיניו בתוארה אז,
[46]
וַתִּישַׁר
-ישרה
בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן
גם עתה בזה
[47]
, כי מצא בה חכמה:
[48]
(ח)
וַיָּשָׁב - מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת - הָאַרְיֵה וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת - הָאַרְיֵה, וּדְבָשׁ:
ולאחר מכן שמשון אירס אותה וחזר לבית אביו,
[49]
וַיָּשָׁב -
וחזר
[50]
מִיָּמִים
-לאחר זמן
[51]
לְקַחְתָּהּ
לקחת אותה לו לאשה
[52]
, ובדרכו חזרה,
וַיָּסַר
-סר מן הדרך
[53]
לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת -
נבלת
[54]
הָאַרְיֵה
שהרג,
[55]
וְהִנֵּה
מצא
עֲדַת
-אסיפת
[56]
דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת -
בתוך גְּוִיַּת
הָאַרְיֵה,
וּדְבָשׁ
מהדבורים בתוך הַגְּוִיָּה:
[57]
(ט)
וַיִּרְדֵּהוּ - אֶל כַּפָּיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל - וַיֵּלֶךְ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ וְלֹא הִגִּיד לָהֶם כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ:
וַיִּרְדֵּהוּ -
ורדה
[58]
שמשון את הדבש מגוויית האריה
[59]
אֶל כַּפָּיו
-בידו,
[60]
וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ
-והיה הולך
[61]
וְאָכֹל -
ואוכל ממנו,
[62]
וַיֵּלֶךְ
שמשון
אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיִּתֵּן לָהֶם
מהדבש,
וַיֹּאכֵלוּ
-ואכלו ממנו,
וְלֹא הִגִּיד לָהֶם
שמשון
כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה
את
הַדְּבָשׁ:
(י)
וַיֵּרֶד אָבִיהוּ אֶל הָאִשָּׁה וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, כִּי כֵּן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים:
וַיֵּרֶד אָבִיהוּ
-אביו של שמשון לתמנת להודיע
אֶל
-על עסקי
[63]
הָאִשָּׁה
שתכין עצמה לנישואין
[64]
, וכן להכין את צורכי המשתה של בנו
[65]
, ואחריו נכנסו לתמנת שמשון ואמו,
[66]
וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה,
כִּי כֵּן
-כך
יַעֲשׂוּ
-היו נוהגים
הַבַּחוּרִים
לעשות משתה משלהם, וזאת בנוסף לשבעת ימי המשתה שהיתה עושה הכלה אחרי נישואיה:
[67]
(יא)
וַיְהִי כִּרְאוֹתָם - אוֹתוֹ וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים - וַיִּהְיוּ אִתּוֹ:
וַיְהִי כִּרְאוֹתָם -
כאשר ראו
אוֹתוֹ
האשה ואביה
[68]
נכנס אחר אביו,
[69]
וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים -
חברים ושושבינים,
[70]
וַיִּהְיוּ אִתּוֹ
לדבר עמו ולשמחו
[71]
ולסייעו בעניני חופתו ובהכנת הדברים הראויים ליום המשתה:
[72]
(יב)
וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי - לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים:
וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן,
אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה
סתומה וקשה לפתרון,
[73]
אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ
-את התשובה
לִי
במשך
[74]
שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה,
[75]
וּמְצָאתֶם
[76]
את הפתרון לאמיתת הדבר,
[77]
וְנָתַתִּי -
אתן
לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים
-יריעות פשתן
[78]
וּשְׁלֹשִׁים חֲלִפֹת בְּגָדִים:
[79]
(יג)
וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים, וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה -:
וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי
את פתרון החידה,
וּנְתַתֶּם
-תתנו
אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים וּשְׁלֹשִׁים חֲלִיפוֹת בְּגָדִים,
[80]
וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה
-אמור את
[81]
חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה -
ונבין אותה:
[82]
(יד)
וַיֹּאמֶר לָהֶם מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק, וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים:
וַיֹּאמֶר לָהֶם
שמשון,
מֵהָאֹכֵל
-מהדבר האוכל זולתו
[83]
יָצָא
דבר
[84]
מַאֲכָל,
וּמֵעַז
-ומדבר חזק,
[85]
יָצָא
דבר
[86]
מָתוֹק,
וְלֹא יָכְלוּ
-הצליחו פלשתים
לְהַגִּיד
לו את פתרון
הַחִידָה
, למרות שטרחו בעניין
[87]
שְׁלֹשֶׁת
הַ
יָמִים
הראשונים של המשתה אשר חל ביום רביעי בשבוע:
[88]
(טו)
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ - וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ, הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
של השבוע הוא יום שבת
[89]
, יום בו לא התמיד שמשון לשבת עם הפלשתים, מצאו הם הזדמנות לדבר עם האשה שלא לידו,
[90]
וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי
-תפתי
אֶת אִישֵׁךְ -
בעלך,
וְיַגֶּד
לך את פתרון החידה, ותגידי
[91]
לָנוּ אֶת
פתרון
הַחִידָה
, ועשי זאת
פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ,
[92]
הַלְיָרְשֵׁנוּ
-וכי לרשת אותנו
[93]
קְרָאתֶם לָנוּ הֲלֹא
-הֵנָּה
[94]
אל המשתה?!:
[95]
(טז)
וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה וַיֹּאמֶר לָהּ הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד?!:
וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו,
וַתֹּאמֶר
לו,
רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי
כלל!
[96]
, וסימן לכך הוא כי את
[97]
הַחִידָה
אשר
חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי
אמור אתה לגלות לי פתרונה,
[98]
וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה
את פתרונה,
[99]
וַיֹּאמֶר לָהּ
, לא משנאה לא גילתי לך את הפתרון
[100]
, כי
הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי
את פתרון החידה
[101]
שמא יתגלו הדברים,
[102]
וְלָךְ אַגִּיד?!:
[103]
(יז)
וַתֵּבְךְּ - עָלָיו - שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ:
וַתֵּבְךְּ -
ובכתה
עָלָיו -
לו, עד כלות
[104]
שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה
-נותרו
[105]
לָהֶם
לימי
הַמִּשְׁתֶּה
[106]
, ובמקום לשמוח בו, בכתה לו כל הזמן הזה,
[107]
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
למשתה,
[108]
וַיַּגֶּד לָהּ
את פתרון החידה
כִּי הֱצִיקַתְהוּ
-היתה מצערת אותו ודוחקת בו מאוד
[109]
, ואמר לה את פתרון החידה טרם בא השמש של אותו יום
[110]
בחשבו שיום אחד ישאר הדבר אצלה בסוד,
[111]
וַתַּגֵּד
-ומיד היא הגידה את פתרון
הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ
[112]
כך שיכלו לתת לו תשובה לפני שהסתיים המועד שנתן להם שמשון ולפני שעזב את גבולם:
[113]
(יח)
וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי וַיֹּאמֶר לָהֶם לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם - בְּעֶגְלָתִי - לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי:
והפלשתים לא רצו לומר את פתרון החידה בפירוש כדי שלא יבין שמשון שאשתו גילתה להם, והשתדלו להשיב באופן שיחשוב שמשון שהם מעצמם מצאו את הפתרון,
[114]
וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
למשתה,
[115]
בְּטֶרֶם יָבֹא
-תשקע
[116]
הַחַרְסָה
-השמש
[117]
, כך שהיה להם עדיין שהות למועד שקבעו
[118]
, וכך אמרו, הנה חקרנו,
[119]
מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ
? אין דבר יותר מתוק ממנו!
[120]
וּמֶה עַז מֵאֲרִי
? לא מצאנו דבר יותר עז מהארי,
[121]
וַיֹּאמֶר לָהֶם
אל תראו עצמכם שהגעתם לתשובה מעצמכם
[122]
, ואמר להם דרך משל,
[123]
לוּלֵא
-אם לא
[124]
חֲרַשְׁתֶּם -
הייתם חורשים
[125]
בְּעֶגְלָתִי -
בָּעֶגְלָה שלי, היא אשתי,
[126]
לֹא מְצָאתֶם
-הייתם מוצאים את פתרון
חִידָתִי:
(יט)
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה, וַיֵּרֶד אַשְׁקְלוֹן, וַיַּךְ - מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ, וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם וַיִּתֵּן - הַחֲלִיפוֹת לְמַגִּידֵי הַחִידָה וַיִּחַר אַפּוֹ וַיַּעַל בֵּית אָבִיהוּ:
וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ
גבורה מאת
[127]
יְהֹוָה,
וַיֵּרֶד
שמשון לְ
אַשְׁקְלוֹן,
וַיַּךְ -
ויהרוג
[128]
מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ,
וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם
-מלבושיהם שחלץ מעליהם
[129]
, וכן את כלי נשקם, ובדמיהם
[130]
וַיִּתֵּן -
נתן את
הַחֲלִיפוֹת
ואת הסדינים
[131]
לְמַגִּידֵי הַחִידָה
, ותחילה חשב שמשון שכאשר תראה אשתו שמבקשים ממנו את החליפות היא תריב ריבו ותגלה שהיא גילתה להם את הפתרון, ואולם כשראה ששתקה, חשדה שזינתה עמהם, כפי שהיה באמת,
[132]
וַיִּחַר אַפּוֹ
על שזינתה אשתו
[133]
ועל שגילתה להם את פתרון החידה,
[134]
וַיַּעַל
אל
בֵּית אָבִיהוּ
-אביו:
(כ)
וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה - לוֹ:
וכאשר ראה אביה כי עזב שמשון את בתו, החזיר אותה לסורה,
[135]
וַתְּהִי אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן
לאשה
לְמֵרֵעֵהוּ
-לאחד משושביניו
[136]
אֲשֶׁר רֵעָה -
לקח שמשון
[137]
ואשר נתחבר אליו להיות
[138]
לוֹ
לשושבין
[139]
, כי היתה לאשתו ברית עימו, כי אהבה אותו מקדם:
[140]