/ ירמיהו פרק יג'

פסוקים

ירמיהו פרק יג'

(א) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר פִּשְׁתִּים וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ: כאן מספר הנביא על משל האזור באומרו, [1] כֹּה -כך [2] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי, הָלוֹךְ וְקָנִיתָ לְּךָ אֵזוֹר -חגורה [3] פִּשְׁתִּים -של פשתן, [4] וְשַׂמְתּוֹ עַל מָתְנֶיךָ למען יתמלא זיעה וימהר להרקיב, [5] וּבַמַּיִם לֹא תְבִאֵהוּ לכבסו כשיהיה מלא זיעה, כדי שימהר להירקב: [6]
(ב) וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְהֹוָ֗ה, וָאָשִׂם עַל מָתְנָי: וָאֶקְנֶה אֶת הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְהֹוָ֗ה, [7] וָאָשִׂם אותו בקביעות [8] עַל מָתְנָי:
(ג) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי שֵׁנִית [9] לֵאמֹר:
(ד) קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ, וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע: קַח אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ אֲשֶׁר עַל מָתְנֶיךָ, וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה -לנהר פרת [10] וְטָמְנֵהוּ -ותטמין אותו [11] שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע -בחורים שבסלע: [12]
(ה) וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ֗ה אוֹתִי: וָאֵלֵךְ וָאֶטְמְנֵהוּ בִּפְרָת -ליד נהר פרת [13] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָ֗ה אוֹתִי:
(ו) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי, קוּם לֵךְ פְּרָתָה וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם: וַיְהִי מִקֵּץ -אחרי [14] יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי, קוּם לֵךְ פְּרָתָה -לנהר פרת [15] וְקַח מִשָּׁם אֶת הָאֵזוֹר אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְטָמְנוֹ שָׁם:
(ז) וָאֵלֵךְ פְּרָתָה וָאֶחְפֹּר וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה, וְהִנֵּה נִשְׁחַת הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח לַכֹּל: וָאֵלֵךְ פְּרָתָה -לנהר פרת, [16] וָאֶחְפֹּר בעפר, [17] וָאֶקַּח אֶת הָאֵזוֹר מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר טְמַנְתִּיו שָׁמָּה, וְהִנֵּה נִשְׁחַת -נתקלקל ונרקב [18] הָאֵזוֹר, לֹא יִצְלַח -היה ראוי [19] לַכֹּל -לשום דבר: [20]
(ח) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי לֵאמֹר: [21]
(ט) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה כָּכָה אַשְׁחִית אֶת גְּאוֹן יְהוּדָה וְאֶת גְּאוֹן יְרוּשָׁלַם הָרָב: כֹּה -כך [22] אָמַר יְהֹוָ֗ה , כמו השחתת האזור, [23] כָּכָה אַשְׁחִית אֶת גְּאוֹן [24] יְהוּדָה וְאֶת גְּאוֹן יְרוּשָׁלַם הָרָב -המרובה מאוד: [25]
(י) הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וִיהִי כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל: ולפי [26] שְ הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים -הם הממאנים [27] לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי , וכן הם [28] הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם, [29] וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וִיהִי -לכן יהיה העם הזה [30] כָּאֵזוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא יִצְלַח לַכֹּל: [31]
(יא) כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ, כֵּן הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה נְאֻם יְהֹוָ֗ה, לִהְיוֹת לִי לְעָם וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה וּלְתִפְאָרֶת, וְלֹא שָׁמֵעוּ: והמשלתי אותם לאזור, [32] כִּי כַּאֲשֶׁר -כמו [33] שֶׁ יִדְבַּק הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ, כֵּן -כך [34] הִדְבַּקְתִּי אֵלַי אֶת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה בהוציאי אותם מארץ מצרים [35] נְאֻם -אמר [36] יְהֹוָ֗ה, לִהְיוֹת לִי לְעָם וּ להיות להם הדבר הזה [37] לְשֵׁם טוב [38] וְלִתְהִלָּה [39] וּלְתִפְאָרֶת, וְ אולם עם כל זה [40] לֹא שָׁמֵעוּ אל דברי, ולכן יהיו נשחתים כאזור הזה: [41]
(יב) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן, וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע כִּי כָל נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן?!: וְאָמַרְתָּ -ותאמר [42] אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר -דבר המשל [43] הַזֶּה, כֹּה -כך [44] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל נֵבֶל -כד [45] יִמָּלֵא -יהיה מלא [46] יָיִן, [47] וְאָמְרוּ -וכאשר יאמרו [48] אֵלֶיךָ הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע כִּי כָל נֵבֶל יִמָּלֵא -דרכו למלאותו [49] יָיִן?!: [50]
(יג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ, וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַנְּבִאִים וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם שִׁכָּרוֹן: וְאָמַרְתָּ -תאמר [51] אֲלֵיהֶם -להם, [52] כֹּה -כך [53] אָמַר יְהֹוָ֗ה , כמו הנאד שהוא ראוי ליין, כך [54] הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת, [55] וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ, [56] וְאֶת הַכֹּהֲנִים כהני הבעל, [57] וְאֶת הַנְּבִאִים נביאי השקר, [58] וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם שִׁכָּרוֹן -שכרות [59] , ויהיו מבולבלים מהצרות כמו השיכור המבולבל ביינו: [60]
(יד) וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל אָחִיו וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם יְהֹוָ֗ה, לֹא אֶחְמוֹל וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם: וְנִפַּצְתִּים -ואכה אותם [61] אִישׁ אֶל אָחִיו [62] עד שישברו לחתיכות דקות, [63] וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו אנפץ זה ליד זה [64] נְאֻם -אמר [65] יְהֹוָ֗ה, לֹא אֶחְמוֹל וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם [66] מֵהַשְׁחִיתָם -מלהשחיתם: [67]
(טו) שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ כִּי יְהֹוָ֗ה דִּבֵּר: ולכן אתם המלכים ושרי יהודה, כהנים ונביאים, [68] שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אל דבר ה', [69] אַל תִּגְבָּהוּ -אל תתגאו [70] , ואל תחשבו כי המוסר והחכמה עמכם ואינכם צריכים לשמוע את מוסר האל על ידי נביאיו, לא תעשו זאת [71] כִּי יְהֹוָ֗ה דִּבֵּר שלא תגבהו: [72]
(טז) תְּנוּ לַיְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת, וְשִׁית (ישית לַעֲרָפֶל: תְּנוּ לַיְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד ואל תבזוהו שלא לשמוע דבריו [73] , והכניעו עצמכם לפניו [74] בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ עליכם מאור היום בעבור מרבית הצרות, [75] וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ -יֻכּוּ [76] רַגְלֵיכֶם באבני מכשול [77] כשתלכו לגולה עַל הָרֵי נָשֶׁף -חושך, [78] וְקִוִּיתֶם -וכאשר תקוו [79] לְאוֹר וְשָׂמָהּ -אז ישים האל את אותה התקווה [80] לְצַלְמָוֶת, [81] וְשִׁית (ישית כתיב) -וישים את התקווה [82] לַעֲרָפֶל -לענן עבה: [83]
(יז) וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהֹוָ֗ה: וְ אומר להם הנביא, [84] אִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ -תשמעו את הנבואה הזאת שאני אומר לכם מפי האל יתברך [85] ולא תקבלו את דברי, [86] בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי [87] , כי רואה אני את הרעה שתקרה באחריתכם [88] מִפְּנֵי גֵוָה -הגאווה שיש בכם, [89] וְ גם [90] דָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה בגלוי, [91] כִּי רואה אני [92] שֶׁ נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהֹוָ֗ה: [93]
(יח) אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ כִּי יָרַד מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם: ועתה מפרש הנביא מה שציווה ה' שיגיד להם [94] , וכך אמר לו ה', [95] אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה -ולמלכה, [96] הַשְׁפִּילוּ -במקום שפל [97] שֵׁבוּ , ואל תשבו על כסאות [98] אלא על הקרקע, [99] כִּי יָרַד -ירדה מַרְאֲשׁוֹתֵיכֶם -גדולתכם [100] שהיא [101] עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתְּכֶם: [102]
(יט) עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ הָגְלָת יְהוּדָה כֻּלָּהּ, הָגְלָת שְׁלוֹמִים: עָרֵי הַנֶּגֶב [103] סֻגְּרוּ -סגורות כיון שהן חרבות, [104] וְ לכן [105] אֵין פֹּתֵחַ -מי שיפתח [106] את שערי העיר, [107] הָגְלָת -גלתה [108] יְהוּדָה כֻּלָּהּ, [109] הָגְלָת -גלתה [110] שְׁלוֹמִים -גלות שלימה: [111]
(כ) שְׂאוּ (שאי) עֵינֵיכֶם וּרְאוּ (וראי הַבָּאִים מִצָּפוֹן אַיֵּה הָעֵדֶר נִתַּן לָךְ צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ: אתה המלך והגבירה, [112] שְׂאוּ (שאי [113] כתיב ) עֵינֵיכֶם וּרְאוּ (וראי כתיב) את חיל הכשדים [114] הַבָּאִים עליכם [115] מִצָּפוֹן להגלותכם [116] ולהכרית מכם אדם ובהמה, וכשיבואו עליך ולא ישאירו בכל חילך שריד אז יאמרו לך, [117] אַיֵּה הָעֵדֶר [118] אשר נִתַּן לָךְ להיות להם לרועה ומלך?! [119] , ואיה [120] צֹאן תִּפְאַרְתֵּךְ ?! הלא ילכו בגולה [121] ולא תרעה אותם עוד: [122]
(כא) מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ הֲלוֹא חֲבָלִים יֹאחֱזוּךְ כְּמוֹ אֵשֶׁת לֵדָה: מַה תֹּאמְרִי כדי להינצל [123] כִּי -כאשר [124] יִפְקֹד -יבוא [125] עָלַיִךְ האויב להגלותך ולהחריבך, מה תאמרי אז?!, [126] וְ הלא [127] אַתְּ בעצמך [128] לִמַּדְתְּ -הרגלת [129] אֹתָם [130] להיות [131] עָלַיִךְ אַלֻּפִים [132] , ולהיות [133] לְרֹאשׁ -ראשים עלייך?! [134] הֲלוֹא חֲבָלִים -מכאובי יולדה [135] יֹאחֱזוּךְ -יאחזו אותך בבוא האויב, [136] כְּמוֹ אֵשֶׁת -אישה [137] לֵדָה -הכורעת ללדת: [138]
(כב) וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה בְּרֹב עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ: וְכִי תֹאמְרִי -תוכלי להרהר [139] בִּלְבָבֵךְ מַדּוּעַ קְרָאֻנִי הצרות [140] הָ אֵלֶּה ?! הלא [141] בְּרֹב -בעבור רוב [142] עֲוֹנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ -שיפולי בגדייך, [143] נֶחְמְסוּ -נתגלו [144] עֲקֵבָיִךְ -עקבי רגליך: [145]
(כג) הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ: הֲיַהֲפֹךְ -האם יוכל להפוך [146] הַ כּוּשִׁי את עוֹרוֹ משחור ללבן?! [147] וְ האם יוכל להפוך [148] הַ נָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו -את הכתמים שבעורו לבל יהיו בו הכתמים?! [149] הלא הוא דבר שאי אפשר! [150] כך [151] גַּם אַתֶּם לא [152] תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי -מפני ההרגל [153] הָרֵעַ -להרע [154] שאתם מורגלים ונעשה אצלכם כטבע: [155]
(כד) וַאֲפִיצֵם כְּקַשׁ עוֹבֵר לְרוּחַ מִדְבָּר: וַאֲפִיצֵם -לפיכך אפזר אותם מהרה [156] כְּקַשׁ עוֹבֵר -העובר ממקומו בקלות [157] לְרוּחַ -על ידי הרוח [158] מִדְבָּר -הבאה מצד המדבר: [159]
(כה) זֶה גוֹרָלֵךְ מְנָת מִדַּיִךְ מֵאִתִּי נְאֻם יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר: וכל העונש [160] הַ זֶה יהיה [161] גוֹרָלֵךְ -חלקך, וזוהי [162] מְנָת -המנה [163] מִדַּיִךְ -במידה הניתנת לך [164] מֵאִתִּי מידה כנגד מידה [165] כפי עוונך, [166] נְאֻם -אמר [167] יְהֹוָ֗ה , ועל אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר [168] אף אני שכחתי אותך, את פנית אלי עורף, ואני הסתרתי פני ממך ומצאוך צרות רבות ורעות: [169]
(כו) וְגַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ, וְנִרְאָה קְלוֹנֵךְ: וְ על כי זנית מעבודתי והלכת אחרי ע"ז, [170] גַם אֲנִי חָשַׂפְתִּי -גיליתי [171] שׁוּלַיִךְ -שיפולי בגדיך להפכם [172] עַל פָּנָיִךְ, וְנִרְאָה -וְיֵרָאֶה [173] קְלוֹנֵךְ -הקלון והביזיון שלך: [174]
(כז) נִאֻפַיִךְ וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ זִמַּת זְנוּתֵךְ עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה, רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם לֹא תִטְהֲרִי אַחֲרֵי מָתַי עֹד: נִאֻפַיִךְ -מרבית הניאוף שבך [175] וּמִצְהֲלוֹתַיִךְ -והרמת קול שמחה של קלות ראש [176] על מעשיך הרעים, [177] זִמַּת -ומחשבות [178] זְנוּתֵךְ עַל גְּבָעוֹת בַּשָּׂדֶה, [179] רָאִיתִי שִׁקּוּצָיִךְ -את העבודה זרה שעבדת, [180] אוֹי לָךְ יְרוּשָׁלִַם לֹא תִטְהֲרִי -שאינך רוצה להיטהר לאחר שנטמאת כי קשה לך לפרוש מן הטומאה, ואם תאמרי שעדיין תטהרי [181] אַחֲרֵי מָתַי עֹד תטהרי?! [182] , וכי אחר שתלכי בגולה?!: [183]

הערות

1. בענין האזור נחלקו רבותינו, לדעת רד"ק אפשר שהיה אזור ממש, ועשה כן ירמיהו על פי מה שציווהו האל, ולדעת הרמב"ם (הובא ברד"ק) כל המעשה הזה היה בחלום של נבואה.
2. תרגום יונתן.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. רש"י, מצודת דוד.
7. המלבי"ם מבאר שה' ציווהו שבעה דברים: א. שילך כמה פעמים לקנות אזור פשתים למען יעשה הליכתו רושם, ב. שיקנהו בדמים, ג. שיקנהו לו מכוון למדתו, ד. שיהיה אזור לא חגור, שהאזור אות הגבורה והחיל, ה. שיהיה של פשתים שהפשתים אות הכהונה והנשיאות, ו. שישים אותו על מתניו שיהיה על מתניו בקביעות, ולכן לא אמר ואזרתו שא"א לחגור בחוזק תמיד, ז. שלא יביאהו במים, כי האזור של פשתים שהוא לבן צריך לרחצו ולכבסו תמיד כי נעשה שחור, וציווהו שלא רק שלא יכבסנו אלא גם לא יביאהו במים כלל שהוא הכנה אל הרחיצה, וזה כוונתו באומרו "וָאֶקְנֶה אֶת-הָאֵזוֹר כִּדְבַר יְהֹוָ֗ה", כלומר שעשה כפי הפרטים שציווה ה', שילך לקנות כמה פעמים, ושיהיה כמדתו, ושיהיה של פשתים.
8. מלבי"ם.
9. בדבר האזור (מצודת דוד).
10. מצודת דוד. ידוע כי פרת היה גבול ארץ ישראל בין ירושלים ובבל (אברבנאל). ומה שאמר שילך לנהר פרת לטמנו שם, לפי שהוא גבול א"י, ר"ל כי כשיצאו מארץ ישראל לבבל ישחת גאונם (רד"ק).
11. מצודת דוד.
12. אברבנאל. המלבי"ם מבאר שיש הבדל בין "נקיק הסלע" לבין "נקרת הסלע", "נקרת" הם החללים הגדולים שבסלע שיכול אדם לשבת שם, ו"נקיק" הוא הבקעים הקטנים ששוכנים שם זבובים או שרצים. ומוסיף המלבי"ם ומבאר שלאחר שנתלכלך האזור ולא כובס במים ולא היה עוד כבוד ללובשו ציוה ה' לטומנו, והנמשל שאחר שלא שמעו לדברי ה' ותוכחותיו ומצואתם לא רחצו, ולא היה האזור ראוי שיאפד ה' בו, הלכו לפרת שדרך שם הולכים למצרים ושם טמנו את עצמם בנקיק הסלע, ואמר לו "את האזור אשר קנית אשר על מתניך", ר"ל שני הקשרים שיש לו עם האזור, א. מצד הקנין, ב. מצד הדבוק שהוא על מתניך, תקח ותסיר ממך, כי נגד הקניין שהיו לי לעם עבדי אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, הם הלכו פרתה ושבו להיות עבדי פרעה, וכנגד אשר על מתניך שלבשתים לתהלה לשם ולתפארת טמנו את עצמם בנקיק הסלע.
13. מצודת דוד.
14. מצודת ציון.
15. מצודת דוד לעיל בפס' ד'.
16. מצודת דוד לעיל בפס' ד'.
17. כי כיסהו בעפר ממעל (מצודת דוד).
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. רש"י, רד"ק, מצודת ציון. וזה מליצה ונמשל למה שסיפר לקמן (פרקים מב-מה) איך הלכו ישראל למצרים, וירמיה רצה להחזירם משם, אבל כבר נשחתו ולא רצו לשמוע לדבריו, ונבודכנצר בא דרך נהר פרת והיכה את פרעה וישראל נאבדו עמו, ועל זה אמר שה' ציווהו לקחת את האזור (מלבי"ם).
21. ובדיבור זה הודיעו ה' את הנמשל במשל הזה (אברבנאל).
22. תרגום יונתן.
23. מצודת דוד. שהאזור שמורה על הגאון והתפארת נשחת עתה בנהר פרת (מלבי"ם).
24. מלשון גאות ורוממות (מצודת ציון).
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. מצודת דוד.
28. מלבי"ם.
29. דהיינו במה שלבם מראה להם ומתאווה להם (מצודת דוד).
30. מצודת דוד. רש"י ורד"ק מבארים לכן יהיה גאון העם הזה.
31. מלבי"ם מבאר שכמו שהאזור לא הובא במים ולכן נתלכלך עד שלא היה ראוי ללבישה, כן הם "ממאנים לשמוע את דברי", וכמו שהלכת לטמון את האזור בנהר פרת, שההליכה למקום מיוחד בדרך רחוקה מורה שעושה זאת בדעת ובכוונה, כן הם "הולכים בשרירות לבם" אינם חוטאים מצד התאווה אלא בזדון לב, וכמו שטמנתיו בנקיק הסלע כן חפרו פניהם בבושת "וילכו אחרי אלהים אחרים", וכמו שהאזור נשחת לגמרי כן "ויהי כאזור הזה".
32. מצודת דוד.
33. מצודת דוד.
34. תרגום יונתן.
35. להיות לו לעם לשם ולתהלה ולתפארת (אברבנאל).
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. מלשון הילול ושבח (מצודת ציון).
40. אברבנאל.
41. מצודת דוד. מלבי"ם מפרט את הנמשל ומבאר כי "להיות לי לעם" זה משל הקנין, שקנאם לו לצרכו לעם, וכמו שהאזור בְּלָבְשׁוֹ יקנה שם ופרסום שהוא לבושו, כן היו "לשם", וכמו שהאזור סימן הגבורה, כן היו "לתהלה", וכמו שהפשתים סימן התפארת, כן היו "לתפארת", אבל כמו שלא הבאת את האזור במים כן "לא שמעו".
42. תרגום יונתן.
43. רד"ק.
44. תרגום יונתן.
45. תרגום יונתן. והוא כלי חרס העשוי להכניס בו יין (רש"י).
46. מצודת דוד.
47. והנבל הוא משל לשני דברים, האחד כי כמו שהנבל יתמלא יין כן יהיו מלאים שיכרון מכל צד, והשיכרון הוא משל לרוב הצרות, כי כמו שהשיכור שאין בו דעת לא ידע מה יעשה, כן מי שתכפוהו הצרות הוא נבהל ונדהם ולא ידע מה יעשה, והדבר השני שנמשלו בנבל כי כשיכה אדם נבל בנבל ינפצו שבריו, כן יהיה מריבה ביניהם על רוב צרותיהם, אפילו האבות עם הבנים ינופצו איש באחיו וכך ישחתו ע"י האויבים וגם ע"י עצמם (רד"ק). אברבנאל מבאר כי משל הנבל נמשל להם כי כאשר ראו בני יהודה מעשה ירמיהו או דבריו בקניין האזור והטמנתו והשחתתו היו צוחקים ולועגים ממנו ואומרים כי בשכרות היה עושה כל זה, ומפני זה נאמר לו מיד אחר ציווי האזור "ואמרת אליהם" וגו', מבלי הפסקה ולא תחילת דבור, שלא היה זה המשך העניין הקודם, אלא כאומר ובעבור שהם מייחסים את מעשיך לשכרות ושגעון לכן אמור אתה אליהם "כל נבל ימלא יין".
48. מצודת דוד.
49. מצודת דוד.
50. דהיינו למה תאמר זאת בשם ה'? הלא ידענו זאת מעצמנו! (מלבי"ם).
51. תרגום יונתן.
52. תרגום יונתן.
53. תרגום יונתן.
54. מצודת דוד.
55. ארץ יהודה (מצודת דוד).
56. רוצה לומר, זרע דוד היושבים על כסא המלוכה (מצודת דוד).
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. אברבנאל. הוא כוס התרעלה (ר"י קרא).
60. כי כן ראוי להם וכן יהיו (מצודת דוד). וכמו שהשיכור אין בו דעת ולא ידע מה יעשה, ויתנועע בלי סדר מפה ומפה, כן יהיו הם בצרותיהם נבהלים ולא ידעו מה לעשות (אברבנאל).
61. רש"י.
62. אשבר אותם זה אחר זה (מצודת דוד).
63. רש"י. והמלבי"ם מבאר "ונפצתים איש אל אחיו" כמנפץ הנבל לשברים קטנים כן ינפצו ויתפרדו איש מאחיו, וגם האבות מן הבנים, ולא אחמול.
64. רש"י.
65. תרגום יונתן.
66. חוס וחמלה שייכים בשאר דברים, ורחמים שייכים רק על אדם, וההבדל בין חוס ובין חמל, חוס הוא מצד שהוא צריך את הדבר, והחמלה היא מצד הדבר עצמו שרואה שהוא שלם וטוב וחומל מלהשחיתו מצד עצמו, וע"ז אמר שלא אחמול מצד שאחשוב שהם בעצמם ראויים שלא אשחיתם, כי אינם כלום, ולא אחוס מצד התועלת שיושג מהם כי אין בם מועיל, וגם לא ארחם מצד הרחמים על האדם (מלבי"ם).
67. תרגום יונתן.
68. אברבנאל. דהיינו כהני הבעל ונביאי השקר (מצודת דוד לעיל בפס' יג).
69. אברבנאל.
70. רד"ק. אל תהיו גבהי לב שלא נכנעים לפני ה' (מצודת דוד). ובתלמוד, אזהרה לגסי הרוח מנין? אמר רבא אמר זעירי דכתיב "שמעו והאזינו אל תגבהו" (סוטה ה.).
71. רד"ק.
72. מצודת דוד.
73. רד"ק.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד. דהיינו שידמה לכם היום כמו לילה מרוב הצרות (רד"ק). ור"י קרא מבאר בטרם יחשיך עליכם עול המלכויות.
76. מצודת ציון.
77. מצודת דוד.
78. רש"י, מצודת ציון.
79. מצודת דוד.
80. רד"ק, מצודת דוד.
81. צילו של מוות, והוא חשכת הקבר (מצודת ציון).
82. מצודת דוד. ורש"י מבאר וישים את האור.
83. מצודת ציון. וכפל העניין במילים שונות (רד"ק, מצודת דוד). ומקרא זה דומה לאחד שהולך במדבר לעת ערב והיה מהלך לאט, אמר אחד שראהו מהלך לאט, רוץ מהר בעוד שהוא יום עד שלא יחשיך היום ויתנגפו רגליך על הקוצים, אף כאן אמר להם לישראל בעוד שהיא ירושלים יושבת בשלוותה ועריה סביבותיה תנו לה' אלהיכם כבוד (ר"י קרא).
84. רד"ק.
85. רד"ק.
86. מצודת דוד.
87. ובכיית הנפש במסתרים היא הדאגה (רד"ק). ובמדרש, מאי במסתרים? אמר רב שמואל בר אויא, מקום יש להקב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו (חגיגה ה:, ילקוט שמעוני).
88. רד"ק, מצודת דוד.
89. ולא תאבו להשפיל עצמכם ולהיכנע לפני ה' (רד"ק, מצודת דוד). ורש"י מבאר "מפני גוה" מפני גדולה שלכם שתתבטל, דבר אחר, מפני גאוותה של מלכות שמים שתינתן לפסילים. ובמדרש, מאי "מפני גוה"? אמר רבי שמואל בר רבי יצחק אמר רב, מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לעובדי אלילים... והא אמר רב פפא אין עצבות לפני הקב"ה?!... שאני [-שונה] חורבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת בכו, שנאמר (ישעיהו לג, ז) "הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן" (חגיגה ה:, ילקוט שמעוני).
90. מצודת דוד.
91. רד"ק.
92. רד"ק.
93. הם ישראל עם מרעיתו וצאן ידו (מצודת דוד), שהיה האל להם רועה ועתה נטשם כי לא שמעו לו והניחם ביד שובים (רד"ק). מלבי"ם מבאר נפשי הרוחנית תבכה במסתרים מפני גוה, היינו מפני עניינים צפונים ונסתרים, ר"ל על גלות השכינה וחילול כבוד ה' שזה תרגיש הנפש, וחוץ מזה דמוע תדמע הנפש תדמע מבפנים, והדמעות יצאו מן העין וירדו על שנשבה עדר ה'. ובמדרש, אמר ר' אלעזר שלוש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומם, ויש אומרים על ביטול תורה... ת"ר על שלושה דברים הקב"ה בוכה בכל יום, על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור בחינם (חגיגה ה:, ילקוט שמעוני).
94. מלבי"ם.
95. מצודת דוד.
96. מצודת ציון. מצודת דוד מבאר כי המלך והגבירה הם המלך יהויכן ואשתו. רש"י ורד"ק מבארים כי הם יהויכין ואימו שגלו ראשונים עם הגיבורים והחרש והמסגר. והאברבנאל מבאר כי הם צדקיהו המלך ואשתו.
97. רד"ק, מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. רד"ק.
100. מצודת ציון. רד"ק מבאר כי אמר "ירד" בלשון יחיד ו"מראשותיכם" בלשון רבים, לומר שום רשות לא נשארה לכם, אלא הכל ירד, כי אף בגלותם לא נהגו בהם מנהג מלכים שהרי נתנו את יהויכין בבית הכלא כאחד העם.
101. מצודת דוד.
102. אברבנאל מבאר כי "עטרת תפארתכם" היא עטרת המלכות שהוסרה מהם, והם כבר אינם מלכים, ולכן ציווה אותם "השפילו שבו" ולא תשבו על כסאות המלכים. ומלבי"ם מבאר "מראשתיכם" הדבר שעליו תניחו ראשיכם, ר"ל חלק המדינה שהיה עיקר הסמיכה שלכם עליה, כבר ירדה ונחרבה, "עטרת תפארתכם" הם השרים והחרש והמסגר.
103. הם ערי יהודה שהמה בדרום ארץ ישראל (רד"ק, מצודת דוד).
104. מצודת דוד. סגורות מאימת נבוכדנצר (רש"י).
105. מצודת דוד.
106. תרגום יונתן.
107. כי הואיל ואין שם אדם מי יפתח שערי העיר?! (מצודת דוד).
108. רד"ק, מצודת דוד.
109. ואע"פ שלא הוגלתה כולה עד צדקיהו, כיון שגלה מלכם שהוא יהויכין הרי היא כאילו גלתה כולה, כי סופה לגלות בקרוב, והגדולים שבהם גלו עם יהויכין (רד"ק).
110. רד"ק.
111. מצודת דוד. וכפל העניין במילים שונות (רד"ק). כי כשגלה יכניה נשארו רבים מהשרים וכל עם הארץ, ולכן אמר שגלות צדקיה תהיה גלות שלימה כי יגלו כולם (מצודת דוד). רש"י מבאר לא ילחם יהויכין כי לשלום יצא ויגלהו. ועוד ביאר רש"י "הגלת שלומים", שלומים לשון שכר, כלומר תשלום עוונם. ר"י קרא מבאר "שלומים" מלשון שלום, שבגלות יהויכין גלו כולם גלות של שלום ולא גלות חרב והרג ואבדן כשם שגלו גלות צדקיה.
112. מצודת דוד.
113. קרי "שאו" "וראו" כנגד המלך והמלכה, וכתיב "שאי" "וראי" כנגד השרים הגדולים שגלו עם יהויכין החרש והמסגר שגם להם הוא הָעֵדֶר והם בכלל הרועים (רד"ק). ואברבנאל מבאר כי "שאי וראי" הם בלשון נקבה כנגד כנסת ישראל, וקרי "שאו וראו" כנגד האישים.
114. רד"ק, מצודת דוד.
115. רש"י.
116. רד"ק.
117. ר"י קרא.
118. הוא עם יהודה (מצודת דוד).
119. מצודת דוד. רש"י מבאר שאחר שיגלו יאמרו כך לירושלים.
120. מצודת דוד.
121. מצודת דוד.
122. רד"ק.
123. מצודת דוד.
124. מצודת דוד.
125. רד"ק.
126. רד"ק.
127. מלבי"ם.
128. מצודת דוד.
129. מצודת ציון.
130. את הבבלים (מצודת דוד).
131. מצודת דוד.
132. דהיינו שרים (מצודת ציון).
133. מצודת דוד.
134. כי בגלל שהראה חזקיהו לשלוחי מרודך בלאדן מלך בבל את כל בית נכאתה, הסית ליבם אותם להלחם בישראל פעם בפעם לקחת את האוצרות (רש"י בביאורו השני, מצודת דוד). ובביאורו הראשון מבאר רש"י מה תאמרי כי יפקוד הקב"ה עליך?! למדת אותם עליך אלופים לראש – שלחתם מלאכים לכשדיים להביא משם אלילים שלהם לעבדם. ורד"ק מבאר כי את למדת אותם להיות עליך אלופים ולהיות לך לראש, כי אחז שלח למלך אשור "עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי" (מלכים-ב' טז, ז) וא"כ את גרמת לך שיגלוך אלה ויחריבוך, כי את הרגלת אותם עליך כי רחוקים היו מארצך. ומלבי"ם מבאר שנאמר על צדקיהו אשר הפר את שבועתו לנבוכדנצר כי לא ימרוד בו.
135. מצודת ציון.
136. מצודת דוד.
137. מצודת דוד.
138. רד"ק, מצודת דוד.
139. מצודת דוד.
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. מצודת דוד.
143. רש"י. דהיינו בא לך בזיון רב כאשה זונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה (מצודת דוד).
144. והוסרו מן הכסות שעליהם (מצודת דוד).
145. מצודת ציון. רוצה לומר, קיבלת בזיון הרבה, ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמפשיטין חלוקה ומוליכים אותה ערומה ויחפה (מצודת דוד). וזה הוא משל על כנסת ישראל שהיתה נסתרת תחת כנפי האל ונכבדת בארצה, ועתה היא גולה והוסר סתרה מעליה והנה היא גלויה ונגלה קלונה לעין כל בארצות נכרים (רד"ק). ורש"י מבאר "נחמסו עקביך" פסקו עוברי דרכים.
146. מצודת דוד.
147. מצודת דוד.
148. מצודת דוד.
149. רד"ק, מצודת דוד.
150. כי הוא דבר טבעי בהם (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי אף אם נאמר שהכושי יכול להפוך עורו כמו שאומרים ששחרות הכושי היא מחמת השמש הבוערת שם באפריקה, ואם יהיו הכושים בארצות הקרות יהפך עורם, הלא א"א שהנמר יהפך חברברותיו, כי צבע עורו הוא טבע כולל בכל המין ובכל הנמרים.
151. מצודת דוד.
152. מצודת דוד.
153. רד"ק, מצודת דוד.
154. רש"י.
155. רד"ק, מצודת דוד. ורוצה לומר, כמו שאין הכושי והנמר יכול להשתנות כן גם אתם, והוא ענין גוזמא והפלגה ולומר בקושי רב תשתנו ממעשיכם (מצודת דוד).
156. רד"ק, מצודת דוד. במצרים (מצודת דוד). ורד"ק מבאר אוציאם מעריהם למקום רחוק כמו המדבר, כי יש מדבר בין ירושלים ובבל.
157. רד"ק, מצודת דוד.
158. רד"ק, מצודת דוד.
159. שאין שם משהו העומד בפני הרוח ומעכבה (מצודת דוד).
160. אברבנאל.
161. מצודת דוד.
162. מצודת ציון.
163. מצודת דוד.
164. מצודת דוד.
165. רש"י, מצודת דוד. על אשר שכחת אותי ובטחת במצרים שהיא שקר, ולכן אשכחך גם אני (מצודת דוד).
166. מלבי"ם.
167. תרגום יונתן.
168. כמו שכתוב (ישעיהו לא, א) "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהֹוָ֗ה לֹא דָרָשׁוּ" (מלבי"ם).
169. רד"ק.
170. מצודת דוד.
171. רש"י, מצודת ציון.
172. רש"י.
173. תרגום יונתן.
174. מצודת ציון. ורצה לומר, על כי זנית אחרי עכו"ם לכן אביא עליך בזיון רב כדרך שמבזין את הזונה, ולפי שהמשיל אותה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה (מצודת דוד).
175. מצודת דוד.
176. מצודת ציון. שהיא כצהלת סוסים נואפים (רש"י). והוא משל לעבודה זרה (רד"ק).
177. רד"ק.
178. מצודת דוד.
179. רוצה לומר הנה כל אלה עדיין הם עמך ולא עזבת אותם (מצודת דוד). אברבנאל מבאר הקלון שנראה הוא נאופיך ומצהלותיך כמצהלות הזונים שהוא זמת זנותך, כי הנה על גבעות בשדה ראיתי שקוציך שהוא העבודה זרה שעבדת. מלבי"ם ביאר גם על "גבעות בשדה ראיתי שקוציך" דהיינו גם אחרי שיצאת מן העיר לגולה ושכנת בשדה, לא הנחת שקוציך, ושגם שם ראיתי שקוציך על הגבעות אשר בשדה בפרהסיא, כמו שהיו מקטירים למולך במצרים.
180. מצודת דוד.
181. מצודת דוד.
182. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. האברבנאל מבאר "אוי לך ירושלים לא תטהרי אחרי" שנטמאת עד כה, ואם תאמר שעדיין תטהרי "מתי עוד" כלומר מתי תטהרי עוד? האם אחרי שתלכי בגלות?!
183. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה