/ ירמיהו פרק טז'

פסוקים

ירמיהו פרק טז'

(א) וַיְהִ֥י דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: וַיְהִ֥י דְבַר נבואה מאת [1] יְהֹוָ֗ה אֵלַ֥י בענתות, [2] לֵאמֹֽר -וכך אמר: [3]
(ב) לֹֽא תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה וְלֹֽא יִהְי֤וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה: לֹֽא תִקַּ֥ח לְךָ֖ אִשָּׁ֑ה בענתות, [4] וְ זאת כדי [5] שֶׁ לֹֽא יִהְי֤וּ לְךָ֙ בָּנִ֣ים וּבָנ֔וֹת בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה: [6]
(ג) כִּי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל הַבָּנִים֙ וְעַל הַבָּנ֔וֹת הַיִּלּוֹדִ֖ים בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה, וְעַֽל אִמֹּתָ֞ם הַיֹּלְד֣וֹת אוֹתָ֗ם, וְעַל אֲבוֹתָ֛ם הַמּוֹלִדִ֥ים אוֹתָ֖ם בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת: כִּי כֹ֣ה -כך [7] אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל הַבָּנִים֙ וְעַל הַבָּנ֔וֹת הַיִּלּוֹדִ֖ים -הנולדים [8] בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה, וְעַֽל אִמֹּתָ֞ם הַיֹּלְד֣וֹת אוֹתָ֗ם, וְעַל אֲבוֹתָ֛ם הַמּוֹלִדִ֥ים אוֹתָ֖ם [9] בָּאָ֥רֶץ -בעיר [10] הַזֹּֽאת ענתות: [11]
(ד) מְמוֹתֵ֨י תַחֲלֻאִ֜ים יָמֻ֗תוּ, לֹ֤א יִסָּֽפְדוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְי֑וּ וּבַחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ וְהָיְתָ֤ה נִבְלָתָם֙ לְמַאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ: מְמוֹתֵ֨י -ממיתת [12] תַחֲלֻאִ֜ים -תחלואי רעב [13] יָמֻ֗תוּ, לֹ֤א יִסָּֽפְדוּ֙ כי יהיו טרודים בצרתם, [14] וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ כי ירבו מאד ולא יספיקו לקברם, [15] לְדֹ֛מֶן -לזבל [16] עַל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְי֑וּ מושלכים, [17] וּבַחֶ֤רֶב וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֔וּ הנשארים מן המגפה, [18] וְ הואיל ולא יִקָּבְרוּ, [19] הָיְתָ֤ה -תהיה [20] נִבְלָתָם֙ לְמַאֲכָ֔ל לְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם וּלְבֶהֱמַ֥ת הָאָֽרֶץ: [21]
(ה) כִּֽי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה, אַל תָּבוֹא֙ בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ וְאַל תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד וְאַל תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם כִּֽי אָסַ֨פְתִּי אֶת שְׁלוֹמִ֜י מֵאֵ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ נְאֻם יְהֹוָ֗ה אֶת הַחֶ֖סֶד וְאֶת הָֽרַחֲמִֽים: כִּֽי כֹ֣ה -כך [22] אָמַ֣ר לי [23] יְהֹוָ֗ה, אַל תָּבוֹא֙ ל בֵּ֣ית מַרְזֵ֔חַ -האָבֵל [24] לנחמו, [25] וְאַל תֵּלֵ֣ךְ לִסְפּ֔וֹד על המתים, [26] וְאַל תָּנֹ֖ד לָהֶ֑ם בראש, [27] כִּֽי אָסַ֨פְתִּי -כִּלִּיתִי [28] אֶת שְׁלוֹמִ֜י [29] מֵאֵ֨ת הָעָ֤ם הַזֶּה֙ נְאֻם -אמר [30] יְהֹוָ֗ה , אספתי מהם אֶת הַחֶ֖סֶד וְאֶת הָֽרַחֲמִֽים ולא אעשה עמהם חסד ולא ארחם עליהם [31] , וכיון שאספתי אני שלומי מהם, לא תדרוש אתה בשלומם, לא בְּאֶבְלָם ולא בשמחתם: [32]
(ו) וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ, וְלֹֽא יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ לָהֶֽם: וּמֵ֨תוּ גְדֹלִ֧ים וּקְטַנִּ֛ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את , ומחמת הריבוי [33] לֹ֣א יִקָּבֵ֑רוּ, וְלֹֽא יִסְפְּד֣וּ לָהֶ֔ם בעבור טרדות הצרות, [34] וְלֹ֣א יִתְגֹּדַ֔ד -ישרטו בשרם, [35] וְלֹ֥א יִקָּרֵ֖חַ -ימרטו [36] לָהֶֽם שערות ראשם, כי יהיו מבולבלים בצרתם ולא יחושו על מתיהם: [37]
(ז) וְלֹֽא יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם עַל אֵ֖בֶל לְנַחֲמ֣וֹ עַל מֵ֑ת, וְלֹֽא יַשְׁק֤וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים עַל אָבִ֖יו וְעַל אִמּֽוֹ: וְלֹֽא יִפְרְס֥וּ לָהֶ֛ם פרוסת לחם [38] עַל -בעבור הבראת [39] אֵ֖בֶל -הָאָבֵל [40] לְנַחֲמ֣וֹ עַל מֵ֑ת, [41] וְ אף [42] לֹֽא יַשְׁק֤וּ אוֹתָם֙ כּ֣וֹס תַּנְחוּמִ֔ים [43] לשכך צערו [44] של כל אחד ואחד [45] עַל אָבִ֖יו וְעַל אִמּֽוֹ: [46]
(ח) וּבֵית מִשְׁתֶּ֥ה לֹא תָב֖וֹא לָשֶׁ֣בֶת אוֹתָ֑ם לֶאֱכֹ֖ל וְלִשְׁתּֽוֹת: וּבֵית -ולבית [47] מִשְׁתֶּ֥ה נישואין [48] לֹא תָב֖וֹא לָשֶׁ֣בֶת אוֹתָ֑ם -עמהם [49] לֶאֱכֹ֖ל וְלִשְׁתּֽוֹת [50] , ומה שאמרתי לך לא ללכת אליהם [51] הטעם הוא: [52]
(ט) כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית מִן הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵינֵיכֶ֖ם וּבִֽימֵיכֶ֑ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה, ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֥וֹל כַּלָּֽה: כִּי֩ כֹ֨ה -כך [53] אָמַ֜ר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, הִנְנִ֨י מַשְׁבִּ֜ית -מבטל ומונע [54] מִן הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה לְעֵינֵיכֶ֖ם וּבִֽימֵיכֶ֑ם [55] ק֤וֹל שָׂשׂוֹן [56] וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה, ק֥וֹל שמחת [57] חָתָ֖ן וְק֥וֹל שמחת [58] כַּלָּֽה: [59]
(י) וְהָיָ֗ה כִּ֤י תַגִּיד֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֥ת כָּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה, וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ, עַל מֶה֩ דִבֶּ֨ר יְהֹוָ֗ה עָלֵ֙ינוּ֙ אֵ֣ת כָּל הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את וּמֶ֤ה עֲוֹנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵֽינוּ?!: וְהָיָ֗ה כִּ֤י -כאשר [60] תַגִּיד֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֥ת כָּל הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה, וְאָמְר֣וּ -וכאשר יאמרו [61] אֵלֶ֗יךָ, עַל -בעבור [62] מֶה֩ -מָה [63] דִבֶּ֨ר יְהֹוָ֗ה דווקא [64] עָלֵ֙ינוּ֙ אֵ֣ת כָּל הָרָעָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את ?! הלא גם הדורות הקודמים כדורו של מנשה חטאו ולא הביא עליהם הרעה, [65] וּמֶ֤ה עֲוֹנֵ֙נוּ֙ וּמֶ֣ה חַטָּאתֵ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לַֽיְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵֽינוּ?!:
(יא) וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם עַל֩ אֲשֶׁר עָזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֤ם אוֹתִי֙ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּעַבְד֖וּם, וַיִּשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֑ם, וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ וְאֶת תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ: וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם שיהיה זה [66] עַל֩ אֲשֶׁר עָזְב֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֤ם אוֹתִי֙ נְאֻם -אמר [67] יְהֹוָ֗ה, וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיַּעַבְד֖וּם, וַיִּשְׁתַּחֲו֣וּ לָהֶ֑ם, וְאֹתִ֣י עָזָ֔בוּ בליבם [68] וְאֶת תּוֹרָתִ֖י לֹ֥א שָׁמָֽרוּ: [69]
(יב) וְאַתֶּ֛ם הֲרֵעֹתֶ֥ם לַעֲשׂ֖וֹת מֵאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם, וְהִנְּכֶ֣ם הֹלְכִ֗ים אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת לִבּֽוֹ הָרָ֔ע לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֥עַ אֵלָֽי: וְאַתֶּ֛ם הֲרֵעֹתֶ֥ם לַעֲשׂ֖וֹת -עשיתם הרע עוד יותר [70] מֵאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם, [71] וְהִנְּכֶ֣ם הֹלְכִ֗ים אִ֚ישׁ אַֽחֲרֵי֙ שְׁרִר֣וּת -מראה [72] לִבּֽוֹ הָרָ֔ע לְבִלְתִּ֖י שְׁמֹ֥עַ אֵלָֽי: [73]
(יג) וְהֵטַלְתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם אַתֶּ֖ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וַעֲבַדְתֶּם שָׁ֞ם אֶת אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֲשֶׁ֛ר לֹֽא אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה: וְהֵטַלְתִּ֣י -לכן אשליך [74] אֶתְכֶ֗ם מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את עַל הָאָ֕רֶץ -לארץ [75] אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יְדַעְתֶּ֔ם מאז, גם [76] אַתֶּ֖ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם -וגם אבותיכם, [77] וַעֲבַדְתֶּם -ותעבדו [78] שָׁ֞ם אֶת העמים אשר עובדים [79] אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ , ותעבדו אותם יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה , וזאת על [80] אֲשֶׁ֛ר לֹֽא אֶתֵּ֥ן לָכֶ֖ם חֲנִינָֽה -חן בעיני האומות [81] , ולא ירחמו עליכם האויבים אלא יעבדו בכם בפרך: [82]
(יד) לָכֵ֛ן הִנֵּֽה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹֽא יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וכדי לנחם אותם אמר להם הנביא [83] , הואיל והצרות יהיו מרובות, [84] לָכֵ֛ן [85] הִנֵּֽה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם -אמר [86] יְהֹוָ֗ה, וְ תהיה גאולת בבל חשובה עד מאוד, עד אשר [87] לֹֽא יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ על ידי מישהו בשבועתו [88] חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: [89]
(טו) כִּ֣י אִם חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ עַל אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָֽם: כִּ֣י אִם יאמרו אז בשבועתם, [90] חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶעֱלָ֜ה אֶת בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וּמִ שאר [91] כֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדִּיחָ֖ם שָׁ֑מָּה [92] על ידי מלכי האומות, [93] וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ עַל -אל [94] אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָֽם [95] , ובהיותם בארצם תהיה אז הגאולה חשובה בעיניהם יותר מגאולת מצרים: [96]
(טז) הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ לְדַיָּגִ֥ים (לדוגים) רַבִּ֛ים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְדִיג֑וּם וְאַֽחֲרֵי כֵ֗ן אֶשְׁלַח֙ לְרַבִּ֣ים צַיָּדִ֔ים וְצָד֞וּם מֵעַ֤ל כָּל הַר֙, וּמֵעַ֣ל כָּל גִּבְעָ֔ה, וּמִנְּקִיקֵ֖י הַסְּלָעִֽים: לאחר דברי הנחמה חזר הנביא לדבריו לומר הנה הצרות ירבו מאוד [97] , ומבאר איך הקב"ה יַגְלֶה אותם מן הארץ באומרו, [98] הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ [99] לְדַיָּגִ֥ים (לדוגים כתיב ) רַבִּ֛ים [100] נְאֻם -אמר [101] יְהֹוָ֗ה, וְדִיג֑וּם -ויצודו דגים, [102] וְאַֽחֲרֵי כֵ֗ן כאשר ישארו רק מתי מספר נחבאים במערות ועל ההרים, [103] אֶשְׁלַח֙ לְרַבִּ֣ים צַיָּדִ֔ים [104] שיחפשו אחריהם [105] וְצָד֞וּם -ויצודו אותם [106] מֵעַ֤ל כָּל הַר֙, וּמֵעַ֣ל כָּל גִּבְעָ֔ה, וּמִנְּקִיקֵ֖י -וּמִשִּׁינֵּי [107] הַסְּלָעִֽים שם הם בורחים: [108]
(יז) כִּ֤י עֵינַי֙ עַל כָּל דַּרְכֵיהֶ֔ם, לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ מִלְּפָנָ֑י, וְלֹֽא נִצְפַּ֥ן עֲוֹנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי: כִּ֤י עֵינַי֙ עַל כָּל דַּרְכֵיהֶ֔ם, [109] לֹ֥א נִסְתְּר֖וּ דרכיהם מִלְּפָנָ֑י, [110] וְלֹֽא נִצְפַּ֥ן -נסתר [111] עֲוֹנָ֖ם מִנֶּ֥גֶד עֵינָֽי: [112]
(יח) וְשִׁלַּמְתִּ֣י רִֽאשׁוֹנָ֗ה מִשְׁנֵ֤ה עֲוֹנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת אַרְצִ֑י בְּנִבְלַ֤ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙, וְתוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָלְא֖וּ אֶת נַחֲלָתִֽי: וְ טרם בוא הגאולה [113] שִׁלַּמְתִּ֣י -אשלם להם [114] רִֽאשׁוֹנָ֗ה -בתחילה [115] מִשְׁנֵ֤ה -על מה ששנו [116] עֲוֹנָם֙ וְחַטָּאתָ֔ם לעשות עוונות אבותיהם [117] ולכפלם שוב, [118] עַ֖ל חַלְּלָ֣ם אֶת אַרְצִ֑י [119] בְּנִבְלַ֤ת שִׁקּֽוּצֵיהֶם֙, [120] וְ עִם [121] תוֹעֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם מָלְא֖וּ אֶת נַחֲלָתִֽי: [122]
(יט) יְהֹוָ֗ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י, וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ, הֶ֖בֶל וְאֵֽין בָּ֥ם מוֹעִֽיל: ובעבור שהודיע ה' לנביא את עניין הגאולה העתידה, לכן דיבר הנביא עליהם ואמר, [123] יְהֹוָ֗ה עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י, [124] וּמְנוּסִ֖י -והמפלט שלי [125] בְּי֣וֹם צָרָ֑ה [126] לכן בך אבטח [127] , והנה אלה שאני מוכיחם על העבודה זרה אינם רוצים לשוב מדרכם הרעה [128] , וידעתי שסוף הדבר יהיה כי [129] אֵלֶ֗יךָ אפילו ה גּוֹיִ֤ם [130] יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי -מקצות [131] הָ אָ֔רֶץ להאמין בך, [132] וְיֹאמְר֗וּ אַךְ שֶׁ֙קֶר֙ האלילים אשר [133] נָחֲל֣וּ [134] אֲבוֹתֵ֔ינוּ, הֶ֖בֶל המה [135] וְאֵֽין בָּ֥ם -בהם [136] מוֹעִֽיל -תועלת: [137]
(כ) הֲיַעֲשֶׂה לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים? וְהֵ֖מָּה לֹ֥א אֱלֹהִֽים: ובהיות עבודה הזרה מעשי ידי אדם, [138] הֲיַעֲשֶׂה -וכי ראוי שיעשה [139] לּ֥וֹ אָדָ֖ם אֱלֹהִ֑ים? וְ הלא בני האדם עצמם [140] הֵ֖מָּה -הם לֹ֥א -אינם [141] אֱלֹהִֽים , ואיך יהיו מעשה ידיהם טובים מהם?!: [142]
(כא) לָכֵן֙ הִנְנִ֣י מֽוֹדִיעָ֔ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת יָדִ֖י וְאֶת גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ כִּֽי שְׁמִ֥י יְהֹוָ֗ה: לָכֵן֙ הִנְנִ֣י [143] מֽוֹדִיעָ֔ם לאלה שאינם רוצים לשוב כי [144] בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֔את אוֹדִיעֵ֥ם אֶת יָדִ֖י וְאֶת גְּבֽוּרָתִ֑י וְיָדְע֖וּ כִּֽי שְׁמִ֥י יְהֹוָ֗ה [145] מושל ושליט לקיים גזרתי [146] , ולא יהיו עוד נבוכים בדבר כמו שהיו: [147]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. רד"ק בפס' הבא.
3. ביאור הגר"א יהושע א, א.
4. רד"ק.
5. מצודת דוד.
6. דהיינו ענתות, כי עליהם נגזר (לעיל יא, כא) שלא יהיה להם שארית (מלבי"ם). והנה יש מבוכה למה ציווהו ה' שלא יקח אשה ולא יוליד בנים ובנות, וכי לא היה כדאי ירמיהו שיחיו בניו בזכותו? שהרי הקטנים אינם מתים אלא בעוון אבותיהם וירמיהו לא היה לו עוון שימותו בניו בעוונו! ועוד, אע"פ שנגזרה גזירה שימותו בחרב וברעב, הגזירה היתה על מקצתם ולא על כולם, והביאור בזה הוא כי "במקום הזה" רוצה לומר "בענתות", ובענתות נאמרה לו נבואה זו, והזהירו שלא יקח אשה ולא יוליד בנים ובנות שם, כי שם נגזרה גזירה על הבנים והבנות הנולדים בענתות, אבל בירושלים תהיה שארית ופליטה, וכיון שנגזרה גזירה זו על אנשי ענתות כולם, אם יהיו לירמיהו שם בנים ובנות ימותו בכלל האחרים, וכל שכן מי שאין לו זכות מעצמו כמו הבנים והבנות, ואילו רצה ירמיהו להוציאם טרם בוא הגזירה לא היו מניחים אותם קרוביהם בני ענתות כי לא היו מאמינים בנבואה, לפיכך אמר לו האל שלא יהיו לו שם בנים ובנות כי יסופו בעוון העיר, ואפילו היה ירמיהו עצמו בענתות שמא לא ינצל בין כולם, כי רק כשיהיו שלושה צדיקים או יותר בעיר אחת כמו שאמר (יחזקאל יד, כ) "וְנֹחַ דָּנִיֵּאל וְאִיּוֹב בְּתוֹכָהּ", יצטרפו זכויות שלושתם להציל עצמם, ואם יהיו עשרה הם בצדקתם יצילו את כל העיר, כמו שאמר (בראשית יח, כו) "וְנָשָׂאתִי לְכׇל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם", וגם אם יצילום ממיתה אפשר שלא יצילום מגלות או מעונש אחר, ומה שנאמר (תהלים צא, ז) "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ", לא יקרה זה לכל צדיק אלא רק למי שההשגחה בו תמיד לא תסור ממנו, ובכל זאת, אע"פ שנגזרה גזירה על אנשי ענתות שלא תהיה בהם שארית, בסוף היתה להם שארית, כי עשו תשובה בעת כיבוש הארץ, שמצאנו בשוב גלות בבל אמר (עזרא ב, כג) "אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה", ולמרות זאת האל ציווה את ירמיהו על מה שהיתה גזרתם תחילה ולא גילה תשובתם לירמיהו (רד"ק). ולדעת מלבי"ם (בפס' הבא) אנשי ענתות המוזכרים בעזרא הם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות. ואברבנאל מתרץ את קושיית הרד"ק שבאמת לא ציווה יתברך לנביא שלא יקח אשה ולא יוליד בנים בירושלם כדי שלא ימותו, אלא כדי שיהיה זה משל ודוגמא לישראל שכאשר יאמרו לירמיהו מדוע לא תשא אשה ותוליד בנים כמצות התורה ישיבם לפי שגזרת האל יתברך שכל הילודים בעיר הזאת ואבותיהם ואמותיהם ימותו ברעב ובחרב ולא יקברו ויהיו כדומן על פני האדמה.
7. תרגום יונתן.
8. רד"ק.
9. דהיינו המעברים אימותם (מצודת דוד).
10. מלבי"ם.
11. ואף בכל הארץ, שעל האבות נגזר כליה בכל מקום שיהיו, ועל הבנים הקטנים לא נגזר אלא רק על אלה שנולדו בעיר ענתות ולא על הנולדים בעיר אחרת, ולכן מוזכר בעזרא שעלו מאנשי ענתות בחזרתם בימי עזרא, שהם היו מאלה שנולדו מאנשי ענתות בערים אחרות (מלבי"ם).
12. רד"ק, מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד. שכל אחד יהיה טרוד בעצמו ולא יהיה פנאי לספוד ולקבור (רד"ק).
15. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי ייראו לגעת בהם אחרי מותם.
16. מצודת ציון.
17. מצודת דוד.
18. מלבי"ם.
19. מצודת דוד.
20. תרגום יונתן.
21. רצונו לומר לחית הארץ, כי חיה בכלל בהמה (מצודת דוד). וראה ר"י קרא בדברים לב, כד, ובשמואל-א' יז, מד.
22. תרגום יונתן.
23. מצודת דוד.
24. רש"י בפי' השני, רד"ק, מצודת ציון. ובפי' הראשון ביאר רש"י בית המשתה. ומלבי"ם מבאר משתה שהיו עושים בבית האונן. ואבי רד"ק מבאר כי מרזח הוא לשון הרמת קול בין לבכי בין לשמחה.
25. מצודת דוד.
26. מלבי"ם.
27. דרך המנחמים לנוד בראש (מצודת דוד). ואל תנוד אל האבלים לנחמם (מלבי"ם). ורש"י מבאר תקונן.
28. מצודת ציון.
29. דהיינו השלום והחסד והרחמים שהייתי נותן לעם הזה לקחתי אותם מאיתם ואספתי אותם אלי (רד"ק). ובמדרש, החסד זו גמילות חסדים, הרחמים זו צדקה, א"ר אליעזר בר' יוסי צדקה וחסד שישראל עושים בעוה"ז שלום ופרקליט גדול נעשה ביניהם ובין אביהם שבשמים, ואמר רבי שמעון בן חלפתא משל למה הדבר דומה, למלך שנשא למטרונא והכניסה לו שני אריסין, אף המלך זקף לה שני אריסין כנגדן, איבדה מטרונא את שלה אף המלך נטל את שלו, לימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותם אריסין, אף המלך הביא את שלו, אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה, כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין (בראשית יח, יט) "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָ֗ה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", אף הקב"ה זקף לו כנגדן חסד ורחמים (דברים ז, יב) "וְשָׁמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד", איבדו ישראל את שלהם (עמוס ה, ז) "הַהֹפְכִים לְלַעֲנָה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לָאָרֶץ הִנִּיחוּ", אף הקב"ה נטל את שלו "כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהֹוָ֗ה אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים", עמדו ישראל וכשרו את עצמם (ישעיהו א, כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה", אף הקב"ה מביא את שלו שכן כתיב (ישעיהו נד, י) "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהֹוָ֗ה", אמר הקב"ה אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשיהם של ישראל שנאמר (הושע ב, כא) "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים" (ילקוט שמעוני).
30. תרגום יונתן.
31. מצודת דוד.
32. רד"ק.
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד. ורש"י מבאר ומאחר שכולם מתים מה לך לספוד.
35. מצודת דוד.
36. מצודת ציון.
37. ואף שאסרה התורה לשרוט שרטת ולעשות קרחה על מת, מכל מקום דרכם היה לעשות כן אשר לא כדת (מצודת דוד), כמו שהיו עושים עבירות אחרות כמנהג הגויים, ורצה לומר כי לא יהיה להם פנאי לעשות הדברים שעושים על מת לא דברי אֵבֶל ולא דברי נחמה (רד"ק). ורש"י מבאר כי לא הזכיר זאת אלא לדוגמת אֵבֶל.
38. אבי רד"ק.
39. מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. כי סעודה הראשונה אין האבל אוכל משלו אלא מברין אותו משל אחרים (מצודת דוד).
42. מלבי"ם.
43. הוא כוס יין (מצודת ציון).
44. מלבי"ם.
45. רד"ק.
46. כי הדרך הוא להשקות האבלים כוס תנחומין, אבל אז יהיו טרודים בצרתם ולא יעשו הדברים הראויים (מצודת דוד).
47. מצודת דוד.
48. מצודת דוד.
49. מצודת ציון.
50. מלבי"ם ביאר "לא תבא אל בית משתה" אף שלא לשמוח אלא רק "לשבת אתם" בצוותא לכבודם, ואף לא לצרכך "לאכול ולשתות", מצודת דוד ביאר כי זה למען היות להם למופת ואות.
51. לעיל בפס' ה' "אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד" (רש"י).
52. רש"י.
53. תרגום יונתן.
54. מצודת דוד.
55. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר כל ימי הדור ההוא עד שבעים שנה ששבו מן הגולה.
56. השמחה הוא בלב, והששון הם הוראות חיצוניות שיעשו אל השמחה (מלבי"ם).
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד.
59. מלבי"ם מבאר לא רק שקול ששון לא ישמע, אלא אף קול חתן וכלה בלא ששון ושמחה לא ישמע. האברבנאל מקשה למה ציווהו שלא ילך לספוד על מת ולא לנחם אבלים, ולמה גם כן ציווהו שלא יבא בית משתה לאכול ולשתות עמהם, ולא לשמח חתן וכלה, והרי הם כולם מעשה מצוות, ולמה אסרם עליו? אבל התשובה האמתית בזה היא שלא ציווה יתברך שלא יספוד למת ולא ישמח חתן וכלה מפאת הדברים עצמם ולא לעניין תועלתו, אלא כדי שיהיה זה משל ודוגמא לישראל שכאשר יאמרו לירמיהו מדוע שלא ילך לספוד על מת ולא ינחם אבלים עם היותו מדרכי האל יתברך כדי שכאשר ישאלוהו אנשי ירושלים על זה ישיבם מה לי עתה לספוד ולבכות על מת והשם גזר שימותו על ידי האויבים גדולים וקטנים ולא יספדו להם ולא ינחמו אבליהם ולמה אם כן אספוד עתה, וכן שלא ילך למשתה של מצווה כדי שישאלוהו בני הדור מדוע אתה עושה ככה וישיבם כה אמר ה' הנני משבית מן העיר הזאת קול ששון וקול שמחה, הנה אם כן היו הצוויים האלה לנביא כדי שישאלוהו בני יהודה עליהם והנביא ישיבם עם העתיד להיות ויתפעלו ממנו כי המעשים הנראים יתפעלו הלבבות מהם יותר מהדברים הנשמעים.
60. תרגום יונתן.
61. תרגום יונתן, אברבנאל. מצודת דוד ביאר ואם יאמרו אליך.
62. מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. מלבי"ם.
65. מלבי"ם.
66. כלומר אז תאמר אליהם שיהיה זה בחטאות אבותיהם שעבדו אלהים אחרים ועזבו את תורת ה' (אברבנאל).
67. תרגום יונתן.
68. מצודת דוד.
69. ובזה יש הבדל בינם לבין אבותיהם, שאבותיהם שכחו את התורה לגמרי ולא ידעו ממנה כלל, עד שכל מה שעשו היה מצד שלא ידעו את התורה כלל, והיו דומים כתינוק שנשבה לבין הנכרים שאינו יודע מתורת אבותיו מאומה שכל מה שעושה היא שגגה אחת, ובגלל שלא ידעו את התורה עזבו את ה' ועבדו אלהים אחרים, אבל אתם הרעותם יותר מאבותיכם, שאתם יודעים את התורה רק שאתם הולכים אחר שרירות לבכם הרע (מלבי"ם). ובמדרש, ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי, כתיב (כאן) "ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו", הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב (איכה רבה).
70. מצודת דוד.
71. שאתם יודעים את התורה (מלבי"ם). ובזה משיב על טענתם למה הם נענשו יותר מאבותיהם, כי מן הדין הוא פוקד עוון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (רד"ק).
72. מצודת דוד.
73. רצונו לומר כל עצם התאווה היא לבלתי שמוע אלי (מצודת דוד), שעל כל מצווה אתם מחפשים טענות ועלילות של מינות לבל תצטרכו לשמוע אלי, לפי זה אבותיכם מצד שלא שמעו אלי הלכו בשרירות ליבם, ואתם להיפך, מצד שאתם הולכים בשרירות ליבכם אינכם שומעים אלי, עד שרשעות אבותיכם היתה מצד הסכלות והטעות, ורשעכם הוא בעצת השכל והזדון, אבותיכם לא ידעו את התורה ואתם יודעים אותה ומתכוונים למרוד בה (מלבי"ם).
74. רד"ק, מצודת דוד.
75. תרגום יונתן.
76. מצודת דוד.
77. מצודת דוד.
78. תרגום יונתן.
79. רש"י, רד"ק. מלבי"ם מבאר כמו שעבדתם במרד בארץ ישראל להכעיס את ה' כן תעבדו שם בהכרח, מצד שלא אתן לכם חנינה ויכריחו אתכם לעבודת ניכר.
80. מצודת דוד.
81. לכן תעבדו אותם יומם ולילה ולא תמצאו מנוח (מצודת דוד).
82. רד"ק.
83. והיה הנביא אומר להם נחמה זו אחר פורענות, והיה האל שולח להם בזה העניין על ידי נביאיו פורענות ונחמה כדי שלא יאמרו אבדה תקוותינו, כי אע"פ שיפרע מהם על מעשיהם הרעים, באחרית הימים עוד תהיה להם תקווה (רד"ק).
84. מצודת דוד.
85. לשון שבועה, אע"פ שבגדתם בי, שבועה היא בידי שאגאל אתכם (רש"י).
86. תרגום יונתן.
87. מצודת דוד. ורוב המפרשים פירשו את הפסוק על הגאולה האחרונה (ראה להלן בהערה).
88. מצודת דוד. ותרגום יונתן מבאר ולא יספרו עוד בגבורת ה' שהוציא את בני ישראל מארץ מצרים, אלא יהיו מספרים בגבורת ה' שהוציא את בני ישראל מארץ צפון.
89. ביארנו לפי שיטת המצודות שהנביא מדבר על גאולת בבל, אולם רש"י רד"ק אברבנאל ומלבי"ם פירשו את הפסוק על ימות המשיח וקיבוץ גלויות אשר ישאירו רושם לעם יותר מאשר יציאת מצרים. ורבותינו דרשו (ברכות יב:) לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפל לה (רש"י). ובמדרש, משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מתאווה לבנים, נולדה לו בת והיה נודר בחיי הבת, נולד לו בן הניח את הבת והיה נודר בחיי הבן, ר' שמעון בן יוחאי אומר, משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מְתַּנֵה ניסים שנעשו לו בזאב, חזר ופגע בו ארי וניצל ממנו והיה מתנה ניסים שנעשו לו בארי, וכן הוא אומר (ישעיהו מג, יח) "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת וְקַדְמֹנִיּוֹת אַל תִּתְבֹּנָנוּ", אל תזכרו ראשונות זה שיעבוד מצרים, וקדמוניות אל תתבוננו זה שיעבוד מלכויות, "הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" (שם פס' יט) זה מלחמת גוג ומגוג, אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח?! והלא כבר נאמר (כאן) "הנה ימים באים נאם ה'" וגו', אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שיעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפלה לו, כיוצא בו אתה אומר (בראשית לה, י) "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב" לא שיעקר יעקב ממקומו, אלא כדי שיהא ישראל עיקר ויעקב טפל לו (ילקוט שמעוני).
90. מצודת דוד.
91. מצודת דוד.
92. כי הגאולה ההיא תהיה חשובה יותר ויזכירו יותר את הגאולה הזו (מצודת דוד). והעניין הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל יש אומרים שלא יזכרו יציאת מצרים כל עיקר, ויש אומרים שיזכרו אלא שיהיה שיעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפלה להם (רד"ק).
93. רד"ק.
94. מצודת ציון.
95. כן יאמרו בשבועתם, חי ה' אשר העלה וכו' ואשר השיבותי אותם על אדמתם, וזהו מאמר ה' כמדבר בעדו, אבל הם יאמרו "והשיב אותם אשר נתן" וכו' וכמדברים בעדם (מצודת דוד).
96. שאז עדיין לא היתה ארץ ישראל שלהם (מלבי"ם).
97. מצודת דוד.
98. מלבי"ם.
99. כלומר שיעיר את רוחם לבוא כאילו שלח להם שיבואו (רד"ק).
100. כלומר דייגים שהן צדים דגים רבים בפעם אחת במכמורת (מלבי"ם).
101. תרגום יונתן.
102. מצודת ציון. ורצה לומר בתחילה יקחו האומות בשבי את הנמצאים בתוך העיר כדייגים האלה הצדים הדגים במקום גידולם ומאסף את כולם ברשתו (מצודת דוד). והנמשל שיכריז לאומות שיבואו עליהם ויגרשום מארצם כדייגים הללו שמעלים דגים בחרמם מן הים ליבשה, וזה נבוכדנצר שהגלם לבבל (ר"י קרא).
103. מלבי"ם.
104. דהיינו ציידים רבים (מלבי"ם). אלו האומות השוכנות סביב ארץ ישראל שהיו רודפים אחרי ישראל בכל מקום שהיו נמלטים ומסגירים אותם לאויב (ר"י קרא).
105. מלבי"ם.
106. מלבי"ם.
107. מצודת דוד. כך יקרא שם הסלע הבולט (מצודת ציון). ואברבנאל (לעיל יג, ד) מבאר שהם החורים שבסלע.
108. מצודת דוד. ומשל הדגים הוא על המתים בחרב, כי הדגים מתים בצידתם כשיעלו אותם מן המים, ומשל החיות הוא על הגולים, כי ציידי החיות והעופות יצודו אותם חיים ולא ימותו בצידתם אם לא ימיתון אחרי כן, וכן תירגם יונתן לדייגים "לְעַמְמִין קָטוֹלִין ... וִיקַטְלוּנוּן" (רד"ק). רש"י מבאר, מה הדייג שולהו מתוך מקום גידולו, אף אלו ילכדו אותם בתוך העיר, ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת, כך אביא עליהם הורגים ואח"כ אשלח ציידים לנשארים ולבורחים על ההרים והגבעות מן החרב ויצודום להגלותם בשבי.
109. דהיינו משגיח אני על כל דרכיהם (מצודת דוד), ולא כמו שהם אומרים (יחזקאל ח, יב) " אֵין יְהֹוָ֗ה רֹאֶה אֹתָנוּ" (רד"ק).
110. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
111. מצודת ציון.
112. כפל עוד לחיזוק העניין (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר אני מביט גם על הדרכים שהם דרכי הנפש והמידות שמהם צומחות העוונות, וגם על העוונות עצמם שהם המעשים הרעים, והנה דרכי הנפש כמו האכזריות הגאווה הנקמה תלויים בידיעה, ועל זה אמר "לא נסתרו מלפני" דהיינו לא נסתרו מפני ידיעתי, והעוונות עצמם שהם המעשים הרעים תלויים בראיית החוש, ועל זה אמר "לא נצפן מנגד עיני", ורצה לומר בעוד בשר ודם אינו משקיף רק על המעשה, ה' ישקיף גם על דרכי הנפש והמידות שמהם יצמחו המעשים כמו שכתוב (איוב לד, יא) "כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ".
113. מצודת דוד.
114. מצודת דוד.
115. מצודת דוד.
116. רש"י. והוא מלשון שנים וכפל (מצודת ציון).
117. רש"י.
118. מצודת דוד.
119. שלא שמרו שמיטה ומצוות התלויות בארץ, גם מה שטימאו את הארץ במעשיהם (מלבי"ם).
120. במה שהעמידו בה עבודת כוכבים ומזלות (מצודת דוד), ובכך טימאו את בית המקדש בנוסף על טמאם את הארץ, כמנשה שהעמיד צלם בהיכל (מלבי"ם).
121. מצודת דוד.
122. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי אמר שבתחילה אפרע מהם על חילול הארץ שהיא ארץ טהורה והם טמאוה, כי לא תסבול הארץ תועבות ומעשים רעים, ומה שאמר "משנה עוונם" רוצה לומר עוונותיהם ועוונות אבותיהם, כי הוא פוקד עוון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם. אברבנאל מבאר שרצה לומר כי ראשונה בגלות בבל יענישם על ביטול השמיטות שזה היה חילול הארץ, ואחר כך יביא להם העונשים בעבור שאר הנבלות משקוציהם ותועבותיהם שמלאו מהם נחלת ה', ומזה מביא אברבנאל ראיה לדבריו שפירש שהגלות הזו אשר אנחנו בה היא עצמה גלות חורבן בית ראשון כי כל הגלות הוא אחד, שבבבל נענשו ראשונה על ביטול השמיטות, ולכן היו באותו גלות שבעים שנה כמספר השמיטות שביטלו, ואחר כך נענשו עוד בגלות על שאר העבירות שעשו, וזהו שאמר "ושלמתי ראשונה". ר"י קרא מבאר, בתחילה, עד שלא יבואו ימי הגאולה, אני נפרע מהם על עוון וחטאת שבידם שהוא כפול, ואחר כך אני גואלם.
123. אברבנאל. ומלבי"ם מבאר שהנביא שם פניו להתפלל על מה שאמר לו ה' שיענישם בעוון עבודת האלילים ואמר, למה להענישם?! הרי עבודת האלילים היא דבר שאין בו ממש, והלא אתה עזי ומעזי וכולם יודעים אלהותך, והלא לעתיד אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויכירו ששקר נחלו אבותיהם, וא"כ מה תתקנא בעבודת אלילים?.
124. חוזקי ובטחוני (תרגום יונתן). דהיינו חוזקי, וכפל המילה לחוזק העניין (מצודת דוד).
125. מצודת דוד.
126. כלומר כשבאה צרה אני נס אליך להמלט, והוא עניין מליצה לומר אז אבטח בך (מצודת דוד).
127. מצודת דוד.
128. רד"ק.
129. מצודת דוד.
130. רד"ק.
131. רש"י, מצודת ציון.
132. מצודת דוד. וזה יהיה בימות המשיח (רד"ק).
133. מצודת דוד.
134. ובאמרו "נחלו", שעבדו עכו"ם דור אחר דור נחלה לבנים מאבות (רד"ק).
135. מצודת דוד.
136. מצודת דוד.
137. רש"י, מצודת דוד. ואמר שקר הבל ואין בם מועיל, כי יש שקר שאינו הבל, ויש הבל שישיג עכ"פ ממנו תועלת הגם שאינו טוב בעצמו, לכן הוסיף שהוא שקר והבל ובלא תועלת (מלבי"ם).
138. אברבנאל.
139. מצודת דוד.
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. מצודת דוד. רד"ק מבאר כי זה יאמרו הגויים כשיבואו לה' ויתוודו על עוונם ויתמהו איך עלה על דעתם האמונה הזאת. ומלבי"ם מבאר שאלו דברי הנביא לה' ששואל ומדוע תקנא על דברי הבל כאלה?.
143. הנביא אמר זאת במקום ה' (מצודת דוד). רד"ק מבאר שה' אמר זאת. ומלבי"ם מבאר שזוהי תשובת ה' לנביא, וכך אמר לו, איני מקנא בעבודת האלילים שאין בה ממש, אלא רק מפני זה שבוחרים דבר שאין בו ממש וכופרים בי אני רוצה להענישם.
144. רד"ק.
145. כמו כי אני ה', כי הוא שמו ושמו הוא (רד"ק).
146. רש"י.
147. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה