/ ירמיהו פרק כט'

פסוקים

ירמיהו פרק כט'

(א) וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה, וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה: ואחרי שמת חנניה והתפרסמה שִׁקְרוּת נבואתו, כתב ירמיהו אִגֶּרֶת מירושלים אל הגולה אשר הגלה נבוכדנצר, [1] וְאֵלֶּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר -הָאִגֶּרֶת [2] אֲשֶׁר שָׁלַח יִרְמְיָה הַנָּבִיא מִירוּשָׁלָם אֶל יֶתֶר זִקְנֵי הַגּוֹלָה, [3] וְאֶל הַכֹּהֲנִים וְאֶל הַנְּבִיאִים וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה -לבבל: [4]
(ב) אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה וְהַסָּרִיסִים שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם, וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִָם: אַחֲרֵי צֵאת יְכָנְיָה הַמֶּלֶךְ וְהַגְּבִירָה [5] וְהַסָּרִיסִים [6] , הלא הם [7] שָׂרֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם, וְהֶחָרָשׁ [8] וְהַמַּסְגֵּר [9] , אשר יצאו כולם מִירוּשָׁלִָם להיות נמסרים בידי נבוכדנצר מלך בבל: [10]
(ג) בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה לֵאמֹר: ואת אותה הָאִגֶּרֶת שלח ירמיהו [11] בְּיַד אֶלְעָשָׂה בֶן שָׁפָן וּגְמַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה, אֲשֶׁר שָׁלַח צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּבֶלָה -לבבל, [12] לֵאמֹר -וכך נאמר באותה הָאִגֶּרֶת: [13]
(ד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה: כֹּה -כך [14] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה -לבבל: [15]
(ה) בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן: בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ -וּשְׁבוּ בהם בנחת, [16] וְ למרות ששלוש שנים יהיו לכם הפירות ערלים, [17] נִטְעוּ -תִּטְּעוּ [18] גַנּוֹת -גינות [19] וְאִכְלוּ לאחר מכן [20] אֶת פִּרְיָן כי לא תצאו מבבל בזמן הקרוב: [21]
(ו) קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ: קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת בְּבָבֶל, [22] וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים ואל תחשבו כי בניכם ישובו וישאו נשים בארץ ישראל, [23] וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים, [24] וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, וּרְבוּ שָׁם [25] וְאַל תִּמְעָטוּ: [26]
(ז) וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל יְהֹוָה, כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם: וְ כל זמן שתמשך הגלות, [27] דִרְשׁוּ -בקשו [28] אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה, וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל יְהֹוָה, כִּי להיותכם דרים בתוכה, [29] בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה גם [30] לָכֶם שָׁלוֹם: [31]
(ח) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַל יַשִּׁיאוּ לָכֶם נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים: כִּי כֹה -כך [32] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת [33] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַל יַשִּׁיאוּ [34] לָכֶם נְבִיאֵיכֶם -נביאי השקר [35] אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְקֹסְמֵיכֶם [36] במה שאומרים לכם כי מהר תשובו לירושלים, [37] וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם [38] אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים -שואלים מהם שישאלו לכם שאלת חלום: [39]
(ט) כִּי בְשֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים נְאֻם יְהֹוָה: כִּי בְשֶׁקֶר הבל וכזב [40] הֵם נִבְּאִים -מנבאים [41] לָכֶם בִּשְׁמִי , כי [42] לֹא שְׁלַחְתִּים -שלחתי אותם [43] נְאֻם -אמר [44] יְהֹוָה:
(י) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי כֹה -כך [45] אָמַר יְהֹוָה, כִּי רק [46] לְפִי -כאשר [47] מְלֹאת -יושלמו [48] לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה מתחילת התפשטותה על ישראל [49] אֶפְקֹד [50] אֶתְכֶם , ולא קודם הזמן הזה, [51] וַהֲקִמֹתִי -ואקיים אז [52] עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: [53]
(יא) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְהֹוָה, מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה: כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם -אמר [54] יְהֹוָה, מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה , ומה שתתעכבו בגולה שבעים שנה לטובה הוא לכם, כי אז יִכָּנַע לבבכם הערל וזו תהיה סיבה [55] לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית -סוף [56] וְתִקְוָה טובה כמו שאתם מקווים [57] אחר שתשובו הנה [58] ותתקיימו בארץ: [59]
(יב) וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם: ואחרי שֶׁיִּכָּנַע לבבכם, תשובו ותהיו במקום המקודש, מקום המוכן ביותר לעבוד את ה', [60] וּקְרָאתֶם -ואז כאשר תקראו [61] אֹתִי -אלי [62] וַהֲלַכְתֶּם -ותלכו בדרכי [63] וְהִתְפַּלַּלְתֶּם -ותתפללו [64] אֵלָי [65] להשיב את כל בני הגולה מכל המקומות, [66] וְשָׁמַעְתִּי -אז אשמע [67] אֲלֵיכֶם:
(יג) וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי, וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם: וּבִקַּשְׁתֶּם -וכאשר תבקשו [68] אֹתִי, [69] וּמְצָאתֶם -אז תמצאו [70] שתשוב השגחתי עליכם, [71] כִּי -אם [72] תִדְרְשֻׁנִי -תדרשו אותי [73] בְּכָל לְבַבְכֶם:
(יד) וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם יְהֹוָה וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם (שביתכם) וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם יְהֹוָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם: וְנִמְצֵאתִי -אז אהיה נמצא [74] לָכֶם נְאֻם -אמר [75] יְהֹוָה למלאות משאלותיכם, [76] וְשַׁבְתִּי -ואשיב [77] אֶת שְׁבוּתְכֶם [78] (שביתכם כתיב ) וְקִבַּצְתִּי -ואקבץ [79] אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם -אמר [80] יְהֹוָה, וַהֲשִׁבֹתִי -ואשיב [81] אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם: [82]
(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם הֵקִים לָנוּ יְהֹוָה נְבִאִים בָּבֶלָה: כִּי -ואם [83] אֲמַרְתֶּם -תאמרו, הנה [84] הֵקִים -העמיד [85] לָנוּ יְהֹוָה נְבִאִים בָּבֶלָה -בבבל, והמה מתנבאים שמהר נשוב [86] , אל תאמינו להם: [87]
(טז) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֶל הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב אֶל כִּסֵּא דָוִד וְאֶל כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה: לא אמת ידברו [88] , ואלה שנשארו בירושלים ולא גלו בגלות יהויכין, אל תתפארו על אחיכם הגולים, [89] כִּי כֹה -כך [90] אָמַר יְהֹוָה אֶל -על [91] הַמֶּלֶךְ צדקיהו [92] הַיּוֹשֵׁב עכשיו [93] אֶל -על [94] כִּסֵּא דָוִד וְאֶל כָּל הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת , שהם אֲחֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אִתְּכֶם בַּגּוֹלָה:
(יז) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר, וְנָתַתִּי אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ: כֹּה -כך [95] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּם אֶת הַחֶרֶב אֶת הָרָעָב וְאֶת הַדָּבֶר, וְנָתַתִּי -ואתן [96] אוֹתָם כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים -המגונים והמאוסים [97] אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ: [98]
(יח) וְרָדַפְתִּי אַחֲרֵיהֶם בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה (לזועה) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחֶרְפָּה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם: וְרָדַפְתִּי -וארדוף [99] אַחֲרֵיהֶם ואפרע מהם [100] בַּחֶרֶב האויב [101] בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וּנְתַתִּים -ואתן אותם [102] לְזַעֲוָה -לרעד ורתת [103] (לזועה כתיב ) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ [104] , ואתן אותם לְאָלָה -לשבועה [105] וּלְשַׁמָּה -ולתמיהה [106] וְלִשְׁרֵקָה [107] וּלְחֶרְפָּה [108] בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים -אַדִּיחֵם [109] שָׁם: [110]
(יט) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶל דְּבָרַי נְאֻם יְהֹוָה, אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם יְהֹוָה: וכל זה יהיה [111] תַּחַת -בעבור [112] אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶל דְּבָרַי נְאֻם -אמר [113] יְהֹוָה, אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיהֶם אֶת עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, [114] וְ עם כל זה [115] לֹא שְׁמַעְתֶּם [116] נְאֻם -אמר [117] יְהֹוָה:
(כ) וְאַתֶּם שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה כָּל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה: וניבא על אלה אשר הלכו בגולה שהיו שומעים אל נביאי השקר באומרו, [118] וְאַתֶּם אחר שכבר קבלתם ענשכם, [119] שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה כָּל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה -לבבל: [120]
(כא) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה, וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם: כֹּה -כך [121] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל -על [122] אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה, וְאֶל -ועל [123] צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים -המתנבאים [124] לָכֶם בִּשְׁמִי דבר [125] שָׁקֶר אשר לא ציוויתי, [126] הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר [127] מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם -וימית אותם [128] לְעֵינֵיכֶם:
(כב) וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ יְהֹוָה כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ: וְלֻקַּח -ותלקח [129] מֵהֶם דוגמה [130] לִ קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה [131] אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר -שיאמרו בקללתם, [132] יְשִׂמְךָ יְהֹוָה כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב -וכאחאב [133] אֲשֶׁר קָלָם -שָׂרְפָם [134] מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ:
(כג) יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם, וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ (הוידע וָעֵד נְאֻם יְהֹוָה: וזה יהיה [135] יַעַן -בעבור [136] אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה [137] בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם [138] , ועוד [139] וַיְדַבְּרוּ -דיברו [140] דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא -לא [141] צִוִּיתִם, וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ (הוידע כתיב) אשר דיברו שקר כי לא ציוויתים, [142] וָעֵד [143] אנכי, כי ראיתי את אשר נאפו, [144] נְאֻם -אמר [145] יְהֹוָה:
(כד) וְאֶל שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי תֹּאמַר, לֵאמֹר: ואחרי שניבא עליהם, ניבא גם כן על שמעיהו הנחלמי שהיה גם כן נביא שקר באומרו, [146] וְאֶל שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי -מֵחֲלַם [147] תֹּאמַר, לֵאמֹר -וכך תאמר: [148]
(כה) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יַעַן אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה סְפָרִים אֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וְאֶל צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל כָּל הַכֹּהֲנִים, לֵאמֹר: כֹּה -כך [149] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יַעַן -בעבור [150] אֲשֶׁר אַתָּה שָׁלַחְתָּ בְשִׁמְכָה -בשמך [151] סְפָרִים -אגרות [152] אֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם וְאֶל צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן וְאֶל כָּל הַכֹּהֲנִים, לֵאמֹר -וכך דיברת באגרות הללו: [153]
(כו) יְהֹוָה נְתָנְךָ כֹהֵן תַּחַת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית יְהֹוָה לְכָל אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא וְנָתַתָּה אֹתוֹ אֶל הַמַּהְפֶּכֶת וְאֶל הַצִּינֹק: אתה צפניה [154] , הנה [155] יְהֹוָה [156] נְתָנְךָ -העמיד אותך להיות [157] כֹהֵן -שר הכהנים [158] תַּחַת -במקום [159] יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן [160] , להשגיח [161] לִהְיוֹת -שיהיו פְּקִדִים -ממונים [162] בֵּית -בבית [163] יְהֹוָה לְכָל -על כל [164] אִישׁ מְשֻׁגָּע [165] וּמִתְנַבֵּא לרעה [166] דברי שיגעון מליבו, [167] וְנָתַתָּה -שתתן [168] אֹתוֹ אֶל הַמַּהְפֶּכֶת [169] וְאֶל הַצִּינֹק [170] להיות כלוא שם: [171]
(כז) וְעַתָּה לָמָּה לֹא גָעַרְתָּ בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם: וְעַתָּה הואיל וכך [172] , אתה צפניה להיותך כהן גדול, [173] לָמָּה אפילו [174] לֹא גָעַרְתָּ [175] בְּיִרְמְיָהוּ הָעֲנְּתֹתִי -מענתות [176] הַמִּתְנַבֵּא לָכֶם דברי שיגעון מליבו?!:
(כח) כִּי עַל כֵּן שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל- לֵאמֹר, אֲרֻכָּה הִיא בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פְּרִיהֶן: כִּי נראה בו שמדבר שיגעון מליבו, [177] עַל כֵּן -אשר [178] שָׁלַח אֵלֵינוּ לְ בָּבֶל- לֵאמֹר, אֲרֻכָּה הִיא תהיה הגלות הזו שאתם בה, לכן [179] בְּנוּ בָתִּים שם, [180] וְשֵׁבוּ -וּשְׁבוּ, [181] וְנִטְעוּ גַנּוֹת -גינות [182] וְאִכְלוּ אֶת פְּרִיהֶן כי לא תצאו משם בזמן קרוב: [183]
(כט) וַיִּקְרָא צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: ומספר המקרא כי [184] וַיִּקְרָא -בעת שקרא [185] צְפַנְיָה הַכֹּהֵן אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
(ל) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: [186]
(לא) שְׁלַח עַל כָּל הַגּוֹלָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֶל שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי, יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו, וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל שָׁקֶר: שְׁלַח עַל -אל [187] כָּל הַגּוֹלָה לֵאמֹר, כֹּה -כך [188] אָמַר יְהֹוָה אֶל -על [189] שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי, יַעַן אֲשֶׁר נִבָּא לָכֶם שְׁמַעְיָה בשמי בשקר [190] וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּיו, וַיַּבְטַח אֶתְכֶם עַל הבטחת [191] שָׁקֶר:
(לב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי פֹקֵד עַל שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל זַרְעוֹ לֹא יִהְיֶה לוֹ אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָעָם הַזֶּה, וְלֹא יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְעַמִּי נְאֻם יְהֹוָה, כִּי סָרָה דִבֶּר עַל יְהֹוָה: לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי פֹקֵד [192] להשיב גמול [193] עַל שְׁמַעְיָה הַנֶּחֱלָמִי וְעַל זַרְעוֹ את העוון הזה [194] , לכן [195] לֹא יִהְיֶה לוֹ -מזרעו [196] אִישׁ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ מושב השרים והזקנים של [197] הָעָם הַזֶּה, וְלֹא יִרְאֶה בַטּוֹב אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְעַמִּי להשיבם מן הגולה [198] נְאֻם יְהֹוָה, כִּי סָרָה דִבֶּר עַל יְהֹוָה לדבר שקר בשמו אשר לא צִוָּהוּ: [199]

הערות

1. אברבנאל.
2. מצודת ציון.
3. דהיינו יתר על אותם שבירושלים (מצודת דוד).
4. תרגום יונתן.
5. היא אם המלך (רש"י, רד"ק). המלכה, והיא אם המלך (מצודת דוד).
6. כך יקראו השרים (מצודת ציון).
7. מצודת דוד.
8. הם האומנים (מצודת דוד).
9. הם שומרי השערים אשר היו סוגרים את השערים בעתם (מצודת דוד), וכן תרגם יונתן "תַרְעַיָא" [-שוערים]. ובמדרש, אמרו רבותינו על גלות החרש והמסגר (גיטין פח.), חכמים גדולים בתורה, שכשאחד פותח הכל שותקין, כמו שכתוב (ישעיהו מא, א) "הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים", מסגר, הכל יושבין לפניו ולמדין הימנו, כמו שנאמר (ישעיהו כב, כב) "וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ".
10. כמובא במלכים-ב' פרק כד (מצודת דוד).
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד. ירמיה שלח את הספר שכתב בידי אלעשה וגמריה, שנשלחו על ידי צדקיה אל מלך בבל - לבבל, וְאִתָּם שלח ירמיה את הספר שבו היה כתוב 'לאמר' כל הדברים שכתובים בפסוקים הבאים (משבצות זהב).
14. תרגום יונתן.
15. תרגום יונתן.
16. אברבנאל.
17. אברבנאל.
18. תרגום יונתן.
19. תרגום יונתן.
20. ולא אחר יאכל, וזה מורה על העיכוב שלהם בגלות (מלבי"ם).
21. מצודת דוד. כתב המשבצות זהב שאין כאן ציווי בנבואה שהם חייבים לטעת גנות ולבנות בתים, אלא שהנביא נתן להם עצה טובה, כמבואר בתלמוד (ב"ב כט, א).
22. ולא יחשבו שבמהרה יחזרו משם, כי לא יהיה כן (אברבנאל).
23. מצודת דוד.
24. לבל ישלחו אותם לארץ ישראל להינשא שם, כי בני ארץ ישראל יֵהָרְגוּ (מלבי"ם).
25. רצונו לומר קחו נשים למען תרבו שם, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
26. רצונו לומר אל תמנעו לקחת נשים לבל תתמעטו, כי כשימותו הם ולא ישארו בנים במקומם יתמעטו במספרם (מצודת דוד).
27. רד"ק.
28. מצודת דוד.
29. אברבנאל.
30. מצודת דוד.
31. כי תקבלו על ידה שפע (מלבי"ם). וכמאמר חז"ל (אבות ג, ב) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (מצודת דוד). הרד"ק מבאר "כי בשלומה יהיה לכם שלום" כל זמן שתמשך הגלות, אמנם בחרבן בבל יהיה להם יותר שלום שיצאו מהגלות.
32. תרגום יונתן.
33. ה' נקרא בשם צבאות כיוון שהוא אלוה על צבא של מעלה [כמו המלאכים] ועל צבא של מטה [בני האדם] (רד"ק ישעיהו א, ז).
34. הוא עניין פיתוי והסתה (רש"י, מצודת ציון).
35. מצודת דוד.
36. דהיינו הקוסמים אשר בקרבכם (מצודת דוד), והוא מין כישוף (מצודת ציון).
37. ההיפך מִדְּבָרַי (מצודת דוד).
38. ואמר חלומותיכם במקום חלומותיהם כי אם לא היו שומעים לחלומותיהם לא היו חולמים, לפיכך אמר "חֲלֹמֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַחְלְמִים", כי שלהם הם החלומות שהם חולמים (אברבנאל).
39. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר אתם גורמים להם שהם יהרהרו על כך ביום ואז יחלמו על זה בלילה.
40. אברבנאל.
41. תרגום יונתן.
42. מצודת דוד.
43. תרגום יונתן.
44. תרגום יונתן.
45. תרגום יונתן.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. מצודת ציון.
49. וכך החשבון, נבוכדנצר כבש את יהויקים בראשונה בשנה השניה למלכותו, והוא מלך מ"ה שנים, א"כ נשארו משנותיו עוד מ"ד שנים, וימי אויל מרודך בנו כ"ג שנים [ונבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה] הרי ס"ו שנים, וימי בלשאצר בנו ג' שנים הרי שישים ותשע שנים, ובשנת אחת לדריוש [שמלך אחרי בלשאצר] מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש, בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם כמו שמובא בספר דניאל (מצודת דוד).
50. לשון זכירה (מצודת דוד).
51. מצודת דוד.
52. מצודת דוד.
53. שהעיר את רוח כורש מלך פרס, כמו שכתוב (עזרא א, א) " וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְהֹוָה מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר יְהֹוָה אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס", והפקידה היתה במלאת שבעים שנה למלכות בבל, אבל בניין הבית לא היה אלא עד מלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, כמו שכתוב (דניאל ט, ב) "בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ אֲנִי דָּנִיֵּאל בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים מִסְפַּר הַשָּׁנִים אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְְיָה הַנָּבִיא לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם שִׁבְעִים שָׁנָה" והיה זה בגלות צדקיהו (רד"ק). וגבל הקב"ה את הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קיצם ורק אם זכו "אחישנה") כי ראה בחכמתו שצריכים ישראל להיות זמן זה בגלות לטובתם (מלבי"ם).
54. תרגום יונתן.
55. מצודת דוד.
56. מצודת ציון.
57. רד"ק.
58. מצודת דוד.
59. מלבי"ם.
60. מצודת דוד.
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. רד"ק, מצודת דוד. והרי זה מקרא קצר (רש"י).
64. מצודת דוד.
65. והגם שלא תהיו בירושלים להקריב קרבנות תקראו אותי לבוא אליכם ע"י שתלכו ותתפללו אלי, והתפילה תעמוד במקום הקרבן (מלבי"ם).
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. מצודת דוד.
69. ותבקשו את יראתי (תרגום יונתן). כמבקש את הנאבד (מלבי"ם).
70. מצודת דוד.
71. מלבי"ם.
72. מצודת דוד.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. תרגום יונתן.
76. מצודת דוד.
77. מצודת דוד.
78. רצונו לומר את הדבר הראוי להשיב לכם, והוא הממשלה הראשונה (מצודת דוד).
79. תרגום יונתן.
80. תרגום יונתן.
81. תרגום יונתן.
82. רצונו לומר את כל הגולה אקבץ מכל הגויים וכו', ואת כולם אשיב אל המקום הזה, וכאומר מה שתשובו מבבל אין עצם הכוונה לגאולה ההיא שתחשב ההשבה המהירה לטובה, כי עצם הכוונה היא למען תהיו במקום המקודש שהוא מקום מוכן ביותר לעבוד את ה' להתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם, אם כן לטובה תחשב מה שתתעכבו שמה למען יִכָּנַע לבבכם לשוב לה' ותקובל תפלתכם [אבל הם לא כן עשו כן והוסיפו עוד לחטוא לכן גלו שוב ממנה] (מצודת דוד). ולכן לא היו בבית השני הקדוּשוֹת שהיו בבית ראשון, לפי שלא היתה הגאולה השלמה כי אם הכנה אליה, וכאשר אנשי בית שני הרעו מהראשונים במעשיהם לא זכו למה שהיתה הכוונה האלהית בפקידתם, ונתחייבו לשוב בגלות אחרת יותר קשה ויותר ארוכה מן הראשונה, ולא רק על מה שחטאו בזמן בית שני אלא גם על כל מה שעשו בזמן בית ראשון, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ושאר העבירות, ולפי שהיו נביאי השקר אשר איתם בבבל מנבאים להם שישובו לירושלים מהרה לכן הנביא אמר להם את תקופת הגלות [שבעים שנה] ותכליתה (אברבנאל).
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד.
85. מצודת ציון.
86. וקיצר הכתוב בדבר המובן מעצמו (מצודת דוד).
87. ר"י קרא. וזה שאני אומר לכם (לעיל בפס' י) כי לשבעים שנה אפקוד אתכם היא האמת (רד"ק). מלבי"ם מבאר באופן שונה את הפסוק, ולפי ביאורו המילה "בבלה" שבפסוק זה שייכת לפסוק הקודם, דהיינו, והשיבותי אתכם אל המקום אשר הגלתי אתם משם לבבל, על כי אמרתם הקים לנו ה' נביאים, דהיינו הגלה אתכם על כי האמנתם לנביאי השקר.
88. מצודת דוד. ולא רק שלא ישובו, אלא גם אלה שלא הוגלו ונשארו הנני משלח בם את החרב וכו' (מלבי"ם).
89. אברבנאל.
90. תרגום יונתן.
91. מצודת דוד.
92. רש"י.
93. ר"י קרא.
94. רד"ק, מצודת דוד.
95. תרגום יונתן. ובעבור שארכו הדברים באמרו אחיכם וכו' אמר שנית כה אמר ה' (מצודת דוד).
96. תרגום יונתן.
97. מצודת ציון. והוא לשון שערוריה [-דבר מגונה] (לעיל כג, יד, רש"י). רד"ק ואברבנאל מבארים המלוכלכים.
98. והשארותם שמה תהיה לרעתם (אברבנאל). ואיך אם כן תשובו אתם מהרה אם אמסור ביד האויב גם את היושבים פה?! (מצודת דוד).
99. תרגום יונתן.
100. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. תרגום יונתן.
103. מצודת ציון.
104. כי כולם יחרידום (מצודת דוד).
105. כי ישבעו לומר בשבועתם אהיה כהיהודים האומללים (מצודת דוד).
106. כי כולם יתמהו על גודל החורבן (מצודת דוד).
107. כי ישרקו על גודל האבדון (מצודת דוד).
108. שיחרפו אותם (רש"י, מצודת דוד). שיהיו בעיניהם נבזים ושפלים בחרפה וקלון (אברבנאל).
109. מצודת דוד. כי עדיין לא גלו שארית ירושלים (רד"ק).
110. כלומר לא רק שבהיותם בירושלים יהיו במצור ובמצוק, אלא גם כשילכו בגלות ירדפו אותם שמה הדבר הרעב והחרב (אברבנאל).
111. אברבנאל.
112. מצודת דוד.
113. תרגום יונתן.
114. בזריזות רבה (מצודת דוד).
115. מצודת דוד.
116. וכאילו ידבר אל מול יושבי ירושלים (מצודת דוד). ויהיה כל זה "תחת אשר לא שמעו" אבותיכם את דברי "ולא שמעתם" אתם גם כן (אברבנאל). מלבי"ם מבאר "אשר לא שמעו וכו' ולא שמעתם" כלומר לא הם ולא אתם גולי בבל.
117. תרגום יונתן.
118. אברבנאל.
119. מלבי"ם.
120. תרגום יונתן.
121. תרגום יונתן.
122. מצודת דוד.
123. מצודת דוד.
124. תרגום יונתן.
125. מצודת דוד.
126. מצודת דוד.
127. הוא נבוכדנצר (אברבנאל) וראה ביאור לעיל כא, ב.
128. מצודת דוד.
129. תרגום יונתן.
130. ולפי שהמורים והחכמים וכל שכן הנביאים הם מראה מלוטשת, מהם יראו כלל העם וכן יעשו, אמר כי גם כן יעשה אותם האל להדמות להם ולהיות כמותם כל המקוללים הארורים עד שיאמר ישימך כצדקיהו וכו' (חומת אנך).
131. דהיינו לכל בני הגולה (מצודת דוד).
132. מצודת דוד.
133. מצודת ציון. והקטין שמו לגנאי, ויש גם לפעמים תוספת בשם לגנאי כמו שנאמר (שמואל-ב' יג, כ) "הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ" (רד"ק).
134. מצודת דוד. לשון קלוי באש (רש"י). ובמדרש, "אשר שרפם" לא נאמר, אלא "אשר קלם" אמר ר' יוחנן משום רשב"י מלמד שעשאם כקליות, מאי עבוד [-מה עשו]? אזול [-הלכו] לגבי ברתיה דנבוכדנצר [-בתו של נבוכדנצר], אחאב אמר לה כה אמר ה' השמיעי אל צדקיה, וצדקיה אמר כה אמר ה' השמיעי אל אחאב, אזלה [-הלכה] ואמרה ליה לאבוה [-לאביה], אמר לה אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי [-כשיבואו אליך תשלחי אותם אלי] כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה [-כשבאו אליהו שלחה אותם לאביה], אמר להו [נבוכדנצר] מאן אמר לכון [-מי אמר לכם זאת?]? אמרו הקב"ה, [שאל אותם] והא חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו [-שאלתי אותם] ואמרו לי אסור! אמרו ליה אנן נמי [-אנחנו גם] נביאי כוותייהו [-כמותם], לדידהו לא אמר להו [-להם ה' לא אמר], לדידן אמר לן [-לנו ה' אמר זאת], אמר להו [נבוכדנצר] אנא בעינא דאיבדקינכו [-אני רוצה לבדוק אתכם] כי היכי דבדקתינהו [-כפי שבדקתי] לחנניה מישאל ועזריה, אמרו ליה אינון תלתא הוו ואנן תרין [-הם היו שלושה ואנחנו רק שניים], אמר להו בחרו לכון מאן דבעיתו בהדייכו [-תבחרו מי שתרצו שיהיה אתכם], אמרו יהושע כהן גדול, סברי ליתי [=יבוא] יהושע דנפיש זכותיה ומגנא עלן [-שזכותו גדולה ויגן עלינו], אחתיוהו [-הביאו אותו], שדינהו [-זרקו אותם לאש] אינהו איקלו [הם – צדקיהו ואחאב, נקלו] יהושע כהן גדול איחרוכי מאניה [-נחרכו בגדיו]... אמר ליה [נבוכדנצר ליהושע הכהן הגדול] ידענא דצדיקא את, אלא מאי טעמא אהניא בך פורתא נורא [-מה הטעם שהצליחה לשרוף האש קצת את בגדיך] חנניה מישאל ועזריה לא אהניא בהו כלל [-לא שלטה בהם האש כלל]? אמר ליה [יהושע] אינהו תלתא הוו ואנא חד [-הם היו שלושה ואני אחד], אמר ליה והא אברהם יחיד הוה! [ענה לו יהושע] התם לא הוו רשעים בהדיה [-לא היו עימו רשעים], ולא אתיהיב רשותא לנורא [-ולא ניתנה רשות לאש], הכא הוו רשעים בהדי [-כאן היו איתי רשעים] ואתיהיב רשותא לנורא [-וניתנה רשות לאש]... מאי טעמא איענש [-ומדוע באמת נענש]? אמר רב פפא שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן. שנאמר (זכריה ג, ג) " וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ", וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים? אלא, מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה, ולא מיחה בהן (סנהדרין צג., ילקוט שמעוני).
135. אברבנאל.
136. מצודת דוד.
137. דבר כעור ומגונה (מצודת ציון).
138. שזנו עימם (מצודת דוד). ובמדרש, מה היו עושים? היו נביאי השקר והיו מסרסרין זה לזה, והיה אחאב נביא השקר נכנס אל גדול מלכות בבבל והיה אומר לאחד מהם אני פלוני הנביא, הקב"ה שלחני לומר דבר לאשתך, אומר לו הרי היא לפניך היכנס, היה מתייחד עימה ואומר לה, הקב"ה מבקש להעמיד ממך נביאים לכי ושמשי עם צדקיה והיתה שומעת לו, וכן צדקיה היה מסרסר לאחאב, ועוד היתה אשה מעוברת והיתה רואה אחד מנביאי השקר, אומרת לו נביא מה בבטני זכר או נקבה? והוא אומר זכר והיה הולך לשכנותיה ואומר נקבה תלד פלונית, אם ילדה זכר היתה אומרת פלוני הנביא אמר לי, ואם ילדה נקבה היו אומרות השכנות כך אמר לנו הנביא אלא לא רצה להצר לך (ילקוט שמעוני).
139. רד"ק, מצודת דוד.
140. תרגום יונתן.
141. תרגום יונתן.
142. רד"ק, מצודת דוד. כי הם נביאי שקר (מלבי"ם).
143. מלשון עדות (רש"י, מצודת ציון).
144. מצודת דוד.
145. תרגום יונתן.
146. אברבנאל. ומצודת דוד מבאר שגם זה היה מדברי הספר ששלח לבבל ואמר שה' אמר לו שיאמר כזאת על שמעיהו הנחלמי.
147. שם מקום (רש"י, מצודת ציון). רד"ק מבאר כי נקרא כך לפי שהיה חולם להם חלומות שישובו מהרה לירושלים.
148. ביאור הגר"א יהושע א, א.
149. תרגום יונתן.
150. מצודת דוד.
151. והה"א נוספת כמו (שמות כט, לה) "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה" (רד"ק, מצודת ציון).
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. רש"י.
155. מצודת דוד.
156. ואף על פי שהיו כופרים בדברי נביא האמת, מודים היו כי ה' הוא הסיבה הראשונה (רד"ק).
157. מצודת דוד.
158. מצודת דוד.
159. מצודת דוד.
160. והזכיר את יהוידע לפי שהיה כהן גדול והיה ראש וגדול בדורו (רד"ק).
161. מצודת דוד.
162. רש"י, מצודת דוד.
163. רד"ק, מצודת דוד.
164. מצודת דוד.
165. לנביא היו קוראים משוגע לגנאי, כמו (מלכים-ב' ט, יא) "מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ" (רד"ק).
166. ר"י קרא.
167. מצודת דוד.
168. אברבנאל. כלומר שעל פי דבריך יתנו אותו (מצודת דוד).
169. שם של בית הסוהר (מצודת ציון).
170. גם הוא שם בית סוהר (ר"י קרא). רש"י בלע"ז מבאר כי הוא סַד [-כלי עינויים לרגלי האסיר]. רד"ק ומצודת ציון מבארים כי הם אזיקי יד.
171. מצודת דוד.
172. מצודת דוד.
173. אברבנאל.
174. מצודת דוד.
175. עניין צעקת נזיפה (מצודת ציון).
176. שם עירו של ירמיהו (מצודת דוד).
177. מצודת דוד. ורש"י מבאר כי יש לך לגעור בו על אשר שלח אלינו.
178. רש"י, מצודת דוד.
179. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
180. מצודת דוד.
181. תרגום יונתן.
182. תרגום יונתן.
183. וכאומר הלא הדברים האלה לשיגעון יחשבו, כי לא כן דיבר ה' עמדי [ויתכן שלפני ששלח ירמיהו הספר ביד אלעשה שלח ירמיהו מקודם הדברים האלה בע"פ או במכתב] (מצודת דוד).
184. מלבי"ם.
185. מלבי"ם. מצודת דוד מבאר כי גם זה מדברי הספר שכתב אליהם, שצפניה קרא את הספר לפניו וראה כי כן כתב, ומבאר שלמרות שירמיהו עצמו כתב את הדבר לא אמר "בְּאָזְנַי" כמדבר על עצמו כי אם כאחר המדבר שכן דרך המקרא.
186. כלומר כאשר קרא צפניה את האגרות שקר של שמעיהו האמורות לעיל בפס' כד-כה , היה דבר ה' אל ירמיהו והדיבור הזה הוא אותו שנזכר למעלה (בפס' כה ואילך) "כה אמר ה'" וכו' ותחילה סיפר ראשונה העניין שעליו בא הדיבור, וכעת בפס' הבאים מזכיר גזירתו (אברבנאל). ומצודת דוד מבאר שבעבור שארכו הדברים באומרו את הסיבה ושצפניה קרא את הספר באוזניו, לכן אמר שוב ויהי דבר ה' וכו'.
187. מצודת דוד.
188. תרגום יונתן.
189. מצודת דוד.
190. אברבנאל.
191. מצודת דוד.
192. עניין זיכרון (מצודת ציון).
193. מצודת דוד.
194. מצודת דוד.
195. אברבנאל.
196. מצודת דוד.
197. מצודת דוד.
198. מצודת דוד.
199. אברבנאל.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה