(א)
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה בַּשָּׁנָה (בשנת) הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר:
הַדָּבָר
-זה דבר הנבואה
[1]
אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה בַּשָּׁנָה (בשנת
כתיב
) הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה
הַ
שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר:
[2]
(ב)
וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלָם, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה:
וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל
היו
[3]
צָרִים עַל יְרוּשָׁלָם,
וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה
-בית האסורים
[4]
אֲשֶׁר בֵּית
-בבית
[5]
צדקיהו
מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(ג)
אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר" כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ"?!:
אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר
-כי אמר לו המלך
[6]
מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא
-מתנבא
[7]
לֵאמֹר"
כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ"?!:
(ד)
וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְדִבֶּר פִּיו עִם פִּיו וְעֵינָיו אֶת עֵינָו תִּרְאֶינָה":
וְ
עוד אמרת "
צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים
ולא יהרגוהו
[8]
כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל
שונאו
[9]
ולא ימלט ממנו,
[10]
וְדִבֶּר
-וְידַבֵּר
[11]
פִּיו עִם פִּיו
על שעבר על השבועה,
[12]
וְעֵינָיו אֶת עֵינָו תִּרְאֶינָה":
[13]
(ה)
וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ נְאֻם יְהֹוָה, כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ":
ועוד אמרת "
וּבָבֶל
-ולבבל
[14]
יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ
[15]
נְאֻם
-אמר
[16]
יְהֹוָה,
כִּי
-ואם
[17]
תִלָּחֲמוּ אֶת
-עם-
[18]
הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ":
[19]
(ו)
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ,
הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
[20]
(ז)
הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר, קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת:
הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ
[21]
שהוצרך למכור שדהו
[22]
בָּא
-הולך לבוא
[23]
אֵלֶיךָ
[24]
לֵאמֹר,
קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי
-שכיון שאתה קרוב שלי,
[25]
לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה
[26]
ולך יש את הזכות הראשונית
[27]
לִקְנוֹת:
[28]
(ח)
וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר יְהֹוָה אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ, וָאֵדַע כִּי דְבַר יְהֹוָה הוּא:
וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר
-כפי שאמר לי
[29]
יְהֹוָה
שיבוא אלי, וכך היה
[30]
ובא
אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה,
וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה
[31]
וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ,
וָאֵדַע
-אז השכלתי בדעתי
[32]
כִּי דְבַר יְהֹוָה הוּא
לקנותה באמת ולכן הודיע לי הדבר:
[33]
(ט)
וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף:
וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת,
וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף
שהתניתי עמו,
[34]
שִׁבְעָה שְׁקָלִים
[35]
וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף
-סלעי כסף:
[36]
(י)
וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם:
וָאֶכְתֹּב
-וציוויתי לכתוב
בַּסֵּפֶר
-בשטר
[37]
את דברי קניית השדה,
[38]
וָאֶחְתֹּם
-וציוויתי לבעל השדה לחתום שמו בשטר,
[39]
וָאָעֵד עֵדִים
שזימנתי לכך
[40]
שיראו בדבר,
[41]
וָאֶשְׁקֹל
לפניהם את
[42]
הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם:
[43]
(יא)
וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי:
וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר
-שטר
[44]
הַמִּקְנָה
-הקניין
[45]
אֶת
-עִם
[46]
הֶחָתוּם
-חתימתו
[47]
של בעל השדה אשר נעשה
[48]
הַמִּצְוָה
-כהלכתו
[49]
וְ
על פי
[50]
הַחֻקִּים
הנהוגים,
[51]
וְאֶת
השטר
[52]
הַגָּלוּי:
[53]
(יב)
וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי, וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה, לְעֵינֵי כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
וָאֶתֵּן אֶת הַסֵּפֶר
-ספר
[54]
הַמִּקְנָה
[55]
אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה בֶּן מַחְסֵיָה
[56]
לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי,
[57]
וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה,
[58]
לְעֵינֵי
-ולעיני
[59]
כָּל הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
(יג)
וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
וָאֲצַוֶּה
-וציוויתי
[60]
אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר:
(יד)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוֹחַ אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים:
כֹּה
-כך
[61]
אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת
[62]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
לָקוֹחַ
-קח
[63]
אֶת הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה,
אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה וְאֵת
-וְעִם
[64]
הֶחָתוּם
-החתימה שבו,
[65]
וְאֵת סֵפֶר
-השטר
[66]
הַגָּלוּי
[67]
הַזֶּה,
וּנְתַתָּם
-ותתן את הספרים האלה
[68]
בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ
-יתקיימו
[69]
יָמִים רַבִּים
[70]
עד שוב הגולה
[71]
, ולהיות לאות לשיבת הגלות ציווה האל לקנות השדה לנחמם לישראל שלא יחשבו שאבדה תקוותם אם יגלו:
[72]
(טו)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
והיה מצדקת ירמיהו שנזדרז להוציא כספו על שדה שלא יזכה בה עוד, וזאת כדי לעשות את הרמז ההוא לתקוות ישראל
[73]
, וכאומר הנביא, אל תחשוב שהואיל והכשדים יירשו את הארץ אם כן קניית השדה ונתינת הספרים בכלי חרס המה הבל,
[74]
כִּי כֹה
-כך
[75]
אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
[76]
עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת:
(טז)
וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, לֵאמֹר:
וָאֶתְפַּלֵּל
-והתפללתי
[77]
אֶל יְהֹוָה אַחֲרֵי תִתִּי
[78]
-שנתתי
[79]
אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה
[80]
אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה,
לֵאמֹר:
(יז)
אֲהָהּ! אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר:
אֲהָהּ!
[81]
אֲדֹנָי יֱהֹוִה הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה
, והואיל והכל מעשה ידיך, אם כן בוודאי כי
[82]
לֹא יִפָּלֵא
-יהיה נעלם
[83]
מִמְּךָ כָּל
-שום
[84]
דָּבָר
[85]
, ולפי שאין דבר נעלם ממך ואתה רואה את העתידות, אין לבשר ודם לדון אחר מעשיך:
[86]
(יח)
עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר, יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
בעבור צדקת הצדיק
[87]
אתה
עֹשֶׂה חֶסֶד
לזרעו
[88]
לַאֲלָפִים
-עד אַלְפַּיִם דורות,
[89]
וּמְשַׁלֵּם
גמול
[90]
עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם
[91]
כשהולכים
[92]
אַחֲרֵיהֶם
לאחוז במעשיהם של אבותיהם,
[93]
הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר,
[94]
יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
[95]
(יט)
גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו:
גְּדֹל הָעֵצָה
[96]
וְרַב הָעֲלִילִיָּה
-המעשה
[97]
אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם
[98]
כדי
לָתֵת
[99]
לְ
כל
[100]
אִישׁ כִּדְרָכָיו
-כפי דרכיו
[101]
וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו:
[102]
(כ)
אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה:
אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
, אותות ומופתים הזכורים
[103]
וידועים לבני אדם
[104]
עַד הַיּוֹם הַזֶּה,
וּבְיִשְׂרָאֵל וּבָאָדָם
-ובשאר בני אדם
[105]
פעלו האותות והמופתים; לישראל פעלו לטובתם, ולמצרים לרעתם,
[106]
וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ שֵׁם
פרסום לשבח
[107]
כַּיּוֹם הַזֶּה
שהנך נודע ומפורסם לשבח:
[108]
(כא)
וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָא גָּדוֹל:
וַתֹּצֵא אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ
-ובזרוע
[109]
נְטוּיָה,
[110]
וּבְמוֹרָא גָּדוֹל:
[111]
(כב)
וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם,
אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
[112]
(כג)
וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ, וּבְתוֹרָתְךָ (ובתרותך לֹא הָלָכוּ, אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ, וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת:
וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ,
וּבְתוֹרָתְךָ (ובתרותך
כתיב)
-ובדברי תורתך
[113]
לֹא הָלָכוּ,
אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת לֹא עָשׂוּ,
וַתַּקְרֵא אֹתָם
[114]
אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת:
(כד)
הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר, וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה:
כי
[115]
הִנֵּה
אנשי המלחמה העומדים על
[116]
הַסֹּלְלוֹת
[117]
בָּאוּ
על
הָעִיר לְלָכְדָהּ
-לכבוש אותה,
[118]
וְ
כאילו
[119]
הָעִיר
ירושלים
[120]
כבר
[121]
נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ
, כי אין כח ביד אנשי העיר לעכב על ידם, כי תמו
[122]
מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר,
וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
רעה
[123]
שתילכד העיר, הנה כן
[124]
הָיָה
ובא,
[125]
וְהִנְּךָ רֹאֶה
וידעת מכל זה:
[126]
(כה)
וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יֱהֹוִה קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
וְ
אם כן אתפלא איך
[127]
אַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי אֲדֹנָי יֱהֹוִה קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף
[128]
וְהָעֵד עֵדִים
[129]
, למה לי הקניין הזה?!
[130]
וְ
הלא
[131]
הָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים
והם יקחוה?!:
[132]
(כו)
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
(כז)
הִנֵּה אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל דָּבָר?!:
הִנֵּה אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי כָּל בָּשָׂר
-הבריות, ואם אני אלוהי העולם,
[133]
הֲמִמֶּנִּי
-האם ממני
יִפָּלֵא
-יֵעָלֵם
[134]
כָּל דָּבָר?!:
[135]
(כח)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:
לָכֵן
הואיל והכל שלי
[136]
כֹּה
-כך
[137]
אָמַר יְהֹוָה,
הִנְנִי
-אני הוא
[138]
הַ
נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ
-וְיִכְבְּשֶׁנָּה:
[139]
(כט)
וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל, וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי:
וּבָאוּ
-ויבואו אל תוך העיר
[140]
הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל הָעִיר הַזֹּאת,
וְהִצִּיתוּ
-ויציתו
[141]
אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ
-וישרפו אותה,
[142]
וְ
יציתו אף
[143]
אֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל,
וְ
שָׁם על הגגות
[144]
הִסִּכוּ
-היו מנסכים
[145]
נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים
, ויודעים היו שאין בהם ממש, אבל עשו זאת
[146]
לְמַעַן הַכְעִסֵנִי:
[147]
(ל)
כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם יְהֹוָה:
כִּי הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ
-באמת
[148]
עֹשִׂים הָרַע
[149]
בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם
-מימי נעוריהם,
[150]
כִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
[151]
אַךְ
-באמת
[152]
מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם
[153]
נְאֻם
-אמר
[154]
יְהֹוָה:
(לא)
כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי:
כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְ
הארכתי אפי
עַד הַיּוֹם הַזֶּה
, ולא אאריך עוד
[155]
, ומפני רעת בני יהודה הוצרכתי
לַהֲסִירָהּ
-להסיר את ירושלים
[156]
מֵעַל פָּנָי
-פני השגחתי:
[157]
(לב)
עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם, וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:
וההסרה הזאת היתה
[158]
עַל כָּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ
את חטאותיהם לא לשם הנאה אלא כדי
[159]
לְהַכְעִסֵנִי
[160]
, ולא שחטאו יחידים אלא
[161]
הֵמָּה
-הם חטאו וכן
מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם,
[162]
וְ
כל
[163]
אִישׁ
-גדול וחשוב
[164]
יְהוּדָה
-ביהודה
[165]
וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:
[166]
(לג)
וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וְלַמֵּד אֹתָם, הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר:
והזכיר עוד מרשעתם
[167]
, ואחז במשל שכאשר אדם אינו רוצה לשמוע את רעהו הופך ערפו, וכך אמר,
[168]
וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים,
וְ
למרות שאני
[169]
מְ
לַמֵּד אֹתָם,
[170]
הַשְׁכֵּם
-ואני משכים
[171]
וְלַמֵּד
-ומלמד אותם בזריזות רבה,
[172]
וְ
עם כל זה
[173]
אֵינָם שֹׁמְעִים
[174]
לָקַחַת מוּסָר
-ליישר דרכם
[175]
אלא עושים ההיפך:
[176]
(לד)
וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ:
וַיָּשִׂימוּ
אחז ומנשה
[177]
את
שִׁקּוּצֵיהֶם
[178]
בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו
[179]
לְטַמְּאוֹ
-למען טמא את הבית:
[180]
(לה)
וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן הַחֲטִי אֶת יְהוּדָה:
וַיִּבְנוּ אֶת
הַ
בָּמוֹת
שהיו עשויות לעבודת
[181]
הַבַּעַל אֲשֶׁר
עמדו
[182]
בְּגֵיא בֶן הִנֹּם,
לְהַעֲבִיר
שם באש
[183]
אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ
[184]
אֲשֶׁר
אפילו לְפָנַי
[185]
לֹא צִוִּיתִים
להקריב בנים ובנות,
[186]
וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי
לבקש
[187]
לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת
[188]
, ולא שחשבו שיש תועלת בזה, אלא עשו זאת
[189]
לְמַעַן הַחֲטִי אֶת יְהוּדָה:
(לו)
וְעַתָּה לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר:
וְעַתָּה
, אף על פי שגברה חטאתם ויגלו מן העיר ואסירם מעל פָּנַי, הואיל והעיר של הקב"ה היא מעולם,
[190]
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל
-על
[191]
הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים
כי היא
נִתְּנָה
מתנה מוחלטת
[192]
בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל
[193]
בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר
[194]
, אל תחשבו כזאת
[195]
, היא לא ניתנה לו לנצח, ולא תתמיד רעתה של העיר לנצח נצחים:
(לז)
הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח:
כי
[196]
הִנְנִי מְקַבְּצָם
[197]
ברחמים
[198]
מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל,
[199]
וַהֲשִׁבֹתִים
-ואשיב אותם
[200]
אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה,
וְהֹשַׁבְתִּים
-ואושיב אותם על אדמתם
[201]
לָבֶטַח
כמאז:
[202]
(לח)
וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים:
וְהָיוּ
-ויהיו
[203]
לִי לְעָם
שיאמינו בי וישמרו מצוותי,
[204]
וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים
ואשגיח עליהם ועל העיר הזאת כמאז:
[205]
(לט)
וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם:
וְ
לא ישובו לחטוא כי
[206]
נָתַתִּי
-אֶתֵּן
[207]
לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים
[208]
, ולא לתועלת שלי אעשה זאת אלא
[209]
לְ
מען יהיה
[210]
טוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם
אשר יהיו
[211]
אַחֲרֵיהֶם:
[212]
(מ)
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם, וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי:
וְ
כיוון שיהיו טובים וישרים בלבותם
[213]
כָרַתִּי
-אכרות
[214]
לָהֶם בְּרִית
המתקיימת עד
[215]
עוֹלָם
, והברית תהיה
[216]
אֲשֶׁר לֹא אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם,
[217]
וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי
-שלא
[218]
סוּר
-יסורו
[219]
מֵעָלָי:
[220]
(מא)
וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי:
וְשַׂשְׂתִּי
-ותהיה שִׂמְחָה לְפָנַי
[221]
עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם
-להם,
[222]
וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת
[223]
בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי:
[224]
(מב)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם:
כִּי כֹה
-כך
[225]
אָמַר יְהֹוָה,
כַּאֲשֶׁר
כמו
[226]
שֶׁ
הֵבֵאתִי אֶל
-על
[227]
הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת
אשר הם עתה בה,
[228]
כֵּן
-כך
[229]
אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם:
(מג)
וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
וְנִקְנָה
-ואז יהיו נקנים
[230]
הַשָּׂדֶה
-שדות
[231]
בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה
תהיה
[232]
הִיא
עד עולם
[233]
מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה
, וכבר
[234]
נִתְּנָה
-נמסרה
[235]
בְּיַד הַכַּשְׂדִּים
לחלוטין:
[236]
(מד)
שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן, וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם, וּבְעָרֵי יְהוּדָה, וּבְעָרֵי הָהָר, וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה, וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב, כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם יְהֹוָה:
לא יהיה כן, כי עוד יבוא זמן אשר
[237]
שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ,
וְכָתוֹב
-ויכתבו את הקניין
[238]
בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם
-ויחתום שמו בעל השדה,
[239]
וְהָעֵד
-ויעידו
[240]
הַ
עֵדִים
כדרך הנהוגה
[241]
, כך יעשו
בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן,
וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם,
וּבְעָרֵי יְהוּדָה,
וּבְעָרֵי הָהָר,
[242]
וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה,
וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב,
כִּי אָשִׁיב
לארצם
[243]
אֶת שְׁבוּתָם
-השבויים,
[244]
נְאֻם
-כך אמר
[245]
יְהֹוָה
ולכן ציוויתי לך לקנות השדה מחנמאל להיות לאות ולרמז שכן יקנו עוד שדות:
[246]