(א)
וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן, וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר, וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ, וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה, אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר:
וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן,
וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר,
וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ,
וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה,
אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ
בהיותו בחצר המטרה היה
[1]
מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם
הבאים שמה,
[2]
לֵאמֹר:
(ב)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים וְחָיָה (יחיה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי:
כֹּה
-כך
[3]
אָמַר יְהֹוָה,
הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת
[4]
יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר,
וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים
למסור עצמו בידם
[5]
וְחָיָה (יחיה
כתיב)
-ישאר חי,
[6]
וְהָיְתָה
-ותהיה
[7]
לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל
-להצלה
[8]
וָחָי
-ויחיה:
[9]
(ג)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:
כֹּה
-כך
[10]
אָמַר יְהֹוָה,
הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:
[11]
(ד)
וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כִּי עַל כֵּן הוּא מְרַפֵּא אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל הָעָם לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה כִּי אִם לְרָעָה:
ולפי שצדקיהו ציווה להוציא את ירמיהו מן המאסר הקשה כדי שלא ימות,
[12]
וַיֹּאמְרוּ
-אמרו
[13]
הַשָּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ
, למה זה תרחם עליו ותצילהו מן המוות ותפרנסהו?!
[14]
יוּמַת נָא
[15]
אֶת
[16]
הָאִישׁ הַזֶּה
ומה בכך?! הרי ראוי הוא למיתה
[17]
כִּי עַל כֵּן
-על אשר
[18]
הוּא מְרַפֵּא
-מַרְפֵּה
[19]
ומחליש
[20]
אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת
לבל ילחמו באומץ הלב,
[21]
וְ
כן מחליש
אֵת יְדֵי כָל הָעָם
שאינם מאנשי המלחמה
[22]
לְדַבֵּר
-במה שמדבר
[23]
אֲלֵיהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
כִּי הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ דֹרֵשׁ לְשָׁלוֹם לָעָם הַזֶּה
כפי שהוא אומר
[24]
כִּי אִם לְרָעָה
למען ירפו ידיהם ויפלו ביד הכשדים:
[25]
(ה)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם, כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ
מה תריבון עמדי?!
[26]
הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם,
כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל
-יכול
[27]
לעשות
[28]
אֶתְכֶם
-כנגדכם
[29]
דָּבָר
כי אתם מעכבים בידו ומבטלים יכולתו
[30]
, ומאחר שאין כח למלך עליכם בשום דבר, והוא בידכם, תעשו כאשר תרצו:
[31]
(ו)
וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיְשַׁלְּחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט:
ואז השרים לא חששו לדברי המלך ולחפצו, ובעל כורחו
[32]
וַיִּקְחוּ
-לקחו
אֶת יִרְמְיָהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר
של
[33]
מַלְכִּיָּהוּ בֶן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר
היה
[34]
בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה
[35]
, ולפי שהיה הבור עמוק
[36]
וַיְשַׁלְּחוּ
-שלשלו
[37]
אֶת יִרְמְיָהוּ
לתוך הבור
בַּחֲבָלִים
-על ידי חבלים,
[38]
וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט
, ולפי שהיה הטיט רך ולח
[39]
וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ
מקצת גופו
[40]
בַּטִּיט
והיה קרוב למות:
[41]
(ז)
וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אִישׁ סָרִיס, וְהוּא בְּבֵית הַמֶּלֶךְ כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן:
וַיִּשְׁמַע עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי
[42]
אִישׁ סָרִיס,
[43]
וְהוּא
היה
[44]
בְּבֵית הַמֶּלֶךְ
בעת ששמע
[45]
כִּי נָתְנוּ אֶת יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר,
וְהַמֶּלֶךְ
היה אז
[46]
יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר
הנקרא שער
[47]
בִּנְיָמִן:
(ח)
וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:
וַיֵּצֵא עֶבֶד מֶלֶךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ
לבוא לשער בנימין אל המלך,
[48]
וַיְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר
-וכך היו דבריו:
[49]
(ט)
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֶל הַבּוֹר וַיָּמָת תַּחְתָּיו מִפְּנֵי הָרָעָב, כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר:
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הֵרֵעוּ
-עשו רע
[50]
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ לְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא
[51]
, ואף עשו רע
[52]
אֵת אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ
אותו
[53]
אֶל הַבּוֹר
, ואם כוונתם שימות ולא יתנבא עוד להיות מחליש את ידי אנשי המלחמה, יניחו לו והוא
[54]
וַיָּמָת
-ימות
[55]
תַּחְתָּיו
-במקומו
[56]
מִפְּנֵי הָרָעָב,
[57]
כִּי אֵין הַלֶּחֶם עוֹד בָּעִיר
והם הרעו לקרב מיתתו:
[58]
(י)
וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר, קַח בְּיָדְךָ מִזֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים וְהַעֲלִיתָ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת:
והנה המלך שמע לדבריו,
[59]
וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֵת עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר,
קַח בְּיָדְךָ
-עמך
[60]
מִ
ן המקום
[61]
הַ
זֶּה שְׁלֹשִׁים אֲנָשִׁים
[62]
וְהַעֲלִיתָ
-ותוציא על ידם
[63]
אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִן הַבּוֹר בְּטֶרֶם יָמוּת:
(יא)
וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וַיָּבֹא בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר, וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת (הסחבות וּבְלוֹיֵ מְלָחִים, וַיְשַׁלְּחֵם אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים:
וַיִּקַּח עֶבֶד מֶלֶךְ אֶת הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ
-עִמּוֹ,
[64]
וַיָּבֹא
אל
[65]
בֵית הַמֶּלֶךְ אֶל תַּחַת הָאוֹצָר,
[66]
וַיִּקַּח מִשָּׁם בְּלוֹיֵ סְחָבוֹת
[67]
(הסחבות
[68]
כתיב),
וּבְלוֹיֵ מְלָחִים,
[69]
וַיְשַׁלְּחֵם
-והושיט אותם
[70]
אֶל יִרְמְיָהוּ אֶל הַבּוֹר בַּחֲבָלִים
, ולא זרקם למטה למען לא יטבעו בטיט גם המה:
[71]
(יב)
וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ, שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים, וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן:
וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ,
שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים
[72]
תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ
[73]
מִתַּחַת לַחֲבָלִים,
[74]
וַיַּעַשׂ יִרְמְיָהוּ כֵּן:
[75]
(יג)
וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים, וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר, וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים,
וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ מִן הַבּוֹר,
וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ
בבית האסורים אשר
[76]
בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה:
(יד)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי אֲשֶׁר בְּבֵית יְהֹוָה, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ, שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ דָּבָר אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר:
ובהיות ירמיהו יושב בחצר המטרה אחרי שהעלהו עבד מלך הכושי מהבור,
[77]
וַיִּשְׁלַח
-שלח
[78]
הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקַּח אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֵלָיו אֶל מָבוֹא הַשְּׁלִישִׁי
הנמצא במקום נסתר
[79]
תחת עזרת ישראל,
[80]
אֲשֶׁר בְּבֵית יְהֹוָה,
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יִרְמְיָהוּ,
שֹׁאֵל אֲנִי אֹתְךָ
-ממך
[81]
דָּבָר
-מה דבר ה' ונבואותו אשר ראית
[82]
, ו
אַל תְּכַחֵד
-תעלים
[83]
מִמֶּנִּי דָּבָר
-את דבר ה':
[84]
(טו)
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כִּי אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי, וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ
למה זה תשאל על דבר ה',
[85]
כִּי
אם
[86]
אַגִּיד לְךָ הֲלוֹא הָמֵת תְּמִיתֵנִי,
וְכִי אִיעָצְךָ לֹא תִשְׁמַע אֵלָי
ולכן לא יועיל לא לי ולא לך:
[87]
(טז)
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר, חַי יְהֹוָה (את) אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת אִם אֲמִיתֶךָ וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ:
ובהיותם במקום הנסתר ההוא,
[88]
וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר,
חַי יְהֹוָה (את
כתיב ולא קרי
) אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת
הנתונה בגוף כל אחד מאיתנו
[89]
אִם אֲמִיתֶךָ
בעצמי,
[90]
וְאִם אֶתֶּנְךָ בְּיַד הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר מְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ
שהם ימיתו אותך:
[91]
(יז)
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ, וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ,
כֹּה
-כך
[92]
אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת
שהוא
[93]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל
הצרים על ירושלים, ותהיה עבד למלך בבל,
[94]
וְחָיְתָה
-תחיה
[95]
נַפְשֶׁךָ,
וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ,
וְחָיִתָה
-ותחיה
[96]
אַתָּה וּ
בני
[97]
בֵיתֶךָ:
(יח)
וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ, וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם:
וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל,
וְנִתְּנָה
-תימסר
[98]
הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ,
וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם:
(יט)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ, אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים, פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ,
אֲנִי דֹאֵג
-מפחד
[99]
אֶת
-מן
[100]
הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ
-התחברו
[101]
אֶל הַכַּשְׂדִּים,
פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי
הכשדים
[102]
בְּיָדָם
על שהקדימו להשלים עמהם
[103]
, ויאמרו להם, מלככם יהיה עבדכם על שהקדמתם להשלים עמנו,
[104]
וְ
היהודים ההם
[105]
הִתְעַלְּלוּ
-יתעללו
[106]
בִי
בחרפה ובוז:
[107]
(כ)
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְהֹוָה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ:
וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ
-ימסרוך הכשדים בידי היהודים,
[108]
שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְהֹוָה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ:
[109]
(כא)
וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהֹוָה:
וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת
, אגיד לך את דבר ה',
[110]
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהֹוָה:
(כב)
וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וְהֵנָּה אֹמְרֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר:
וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים
-נשות המלך יהויכין
[111]
אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ
פה
[112]
בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה
ולא יצאו להימסר ביד מלך בבל בעת שיצא יהויכין, תהיינה
[113]
מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל,
וְהֵנָּה
כשהן מוצאות
[114]
אֹמְרֹת
-תאמרנה עליך כי
[115]
הִסִּיתוּךָ
-הסיתו אותך אנשי שלומך
[116]
לבל תכנע למלך בבל,
[117]
וְ
הנה
[118]
יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ
כי נמשכת אחריהם,
[119]
הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ
[120]
, ולאחר שנפלת ביד נבוכדנצר
[121]
נָסֹגוּ אָחוֹר
לעמוד מנגד כי אין בידם להושיעך:
[122]
(כג)
וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם, כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ, וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ:
וְ
כמו שיוציאו לבבליים את כל נשות יהויכין, כך
[123]
אֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים
-יוציאו
[124]
אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם,
כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ,
וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף
[125]
בָּאֵשׁ:
(כד)
וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ, אִישׁ אַל יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת:
וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ,
אִישׁ אַל יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה
שדיברתי עימך
[126]
וְ
אז
[127]
לֹא תָמוּת
ביד השרים, כי כשידעו מהדברים הללו ימיתוך:
[128]
(כה)
וְכִי יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי דִבַּרְתִּי אִתָּךְ וּבָאוּ אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ, הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל הַמֶּלֶךְ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ, וּמַה דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ:
וְכִי
-ואם
[129]
יִשְׁמְעוּ הַשָּׂרִים כִּי דִבַּרְתִּי אִתָּךְ וּבָאוּ
-ויבואו
[130]
אֵלֶיךָ וְאָמְרוּ
-ויאמרו
[131]
אֵלֶיךָ,
הַגִּידָה נָּא לָנוּ מַה דִּבַּרְתָּ אֶל הַמֶּלֶךְ,
אַל תְּכַחֵד
-תסתיר
[132]
מִמֶּנּוּ וְלֹא נְמִיתֶךָ,
וּמַה
-ואמור לנו מה
[133]
דִּבֶּר אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ:
(כו)
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, מַפִּיל אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן לָמוּת שָׁם:
וְאָמַרְתָּ
-ותאמר
[134]
אֲלֵיהֶם,
מַפִּיל
הייתי
[135]
אֲנִי תְחִנָּתִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי הֲשִׁיבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן
שהייתי אסור שמה בהתחלה
[136]
לָמוּת שָׁם
מגודל מועקת המאסר:
[137]
(כז)
וַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ, וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר:
וַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ,
וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ,
וַיַּחֲרִשׁוּ
-ושתקו
[138]
מִמֶּנּוּ
ולא חקרו אותו יותר
[139]
, ולא עשו לו מאומה רע כי האמינו לו,
[140]
כִּי לֹא נִשְׁמַע
בפי שום אדם
[141]
הַדָּבָר
האמיתי שירמיהו דיבר למלך
[142]
, ובזה האופן השרים לא רדפו עוד אחריו בחשבם שהמלך דיבר כאמור שלא ישוב עוד למאסר:
[143]
(כח)
וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם, וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם:
וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עַד יוֹם אֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם,
וְהָיָה
שם גם
[144]
כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם
ולא זז מעצמו משם
[145]
, כי לא הוסיף עוד לצאת בתוך ירושלים ולא השתדל עוד ללכת אל ארץ בנימין אלא ישב שמה בחצר המטרה כאשר דיבר לו המלך כל ימי המצור:
[146]