/ שיר השירים פרק ב'

פסוקים

שיר השירים פרק ב'

(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים: כעת החשוקה מספרת בשבחה כדי להאהיב עצמה על החשוק, וכך תאמר, דומה [1] אֲנִי לַ חֲבַצֶּלֶת -לורד ריחני [2] הַ גדל [3] בַּ שָּׁרוֹן שהוא מקום דשן ושמן [4] , והוא ורד יפה מאד [5] , וּלְ שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים [6] הגדלה בעמקים [7] , והיא השושנה הנאה ביותר בעולם [8] העומדת בלחותה ולא תשתנה לעולם, כי כך אני עומדת ביופיי מבלי להשתנות: [9]
(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת: משיב החשוק ואומר לה, הן אמת דומה את לשושנה, ועוד אוסיף על שבחך לומר כי את [10] כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים -בין הקוצים [11] , שאי אפשר להתקרב אליה ולהשחיתה, [12] כֵּן -כך היא רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת חביבה מכולם מרוב יופיה [13] , ואת למרות רוב יופיך שהיא סיבה להלהיב לב אנשים לרדוף אחר אהבתך, עם כל זה לא תִּתְּנִי לאיש להתקרב אלייך: [14]
(ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי: משיבה החשוקה בדברי קילוס לחשוק ותאמר לו, משול אתה [15] כְּתַפּוּחַ -כעץ תפוחים [16] בַּעֲצֵי -בין אילני סרק [17] אשר בתוך [18] הַיַּעַר , שאף שצל אילן התפוח הוא קטן מצל כל אילני הסרק, עם כל זה טוב עץ זה מכולם כי הוא עושה פרי, [19] כֵּן -כך הוא דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים -הבחורים [20] , שלמרות שאצלו מצאתי פחות הון, מצאתי אצלו חכמה [21] , ומשום שעץ התפוח עושה פרי, [22] בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי -חמדתי לשבת, [23] וְיָשַׁבְתִּי תחתיו למרות שהוא הצל הקטן ביותר כי נהנתי מפריו, [24] וּפִרְיוֹ היה מָתוֹק לְחִכִּי -לַחֵךְ שלי: [25]
(ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה: והיא ממשיכה בדבריה כאילו עומד הוא למולה, ואומרת, [26] הֱבִיאַנִי -מתאווה אני כי תביא אותי [27] אֶל בֵּית הַיָּיִן לפרסם חיבתך אלי לעיני כל, [28] וְדִגְלוֹ אשר ירים [29] עָלַי להראות לכולם שאני שלו וסרה למשמעתו, תחשב לי שהוא מראה בזה [30] אַהֲבָה וחיבה יתירה: [31]
(ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי: ומרוב הגעגוגים שבאו אליה אמרה לבני ביתה [32] שחלש ליבה וביקשה מהם [33] כדרך החולים, [34] סַמְּכוּנִי -עִזְרוּנִי [35] בָּאֲשִׁישׁוֹת -בגביעי יין [36] להשיב נפשי, [37] רַפְּדוּנִי -חזקוני [38] והציעו מיטתי [39] בַּתַּפּוּחִים המעלים ריח טוב להבריא אותי, [40] כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי על כי כלתה נפשי לאהבת החשוק שלי: [41]
(ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי: כי מתאווה אני להיות דבוקה בו כמאז, וְשֶׁיַּרְאֶה אהבתו אלי בפרהסיא [42] , וְשֶׁיָּשִׂים [43] דודי [44] את יד [45] שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ -וְשֶׁיָּד ימינו [46] תְּחַבְּקֵנִי דרך אהבה וחיבה: [47]
(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ומחזירה היא את פניה כלפי הנערות ואומרת להן, [48] הִשְׁבַּעְתִּי -אני משביעה [49] אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם, בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה -שתהיו הפקר ומאכל כצביים ואיילים [50] שאין להם כוח להימלט מיד מתקומם זולת בנוסם מפניו, [51] אִם תָּעִירוּ -אם תַּשְׂנִיאוּ [52] ותמאיסו אותי בעיניו [53] וְאִם תְּעוֹרְרוּ -ואם תערערו [54] אֶת הָאַהֲבָה שביני לדודי לשנותה ולהחליפה ולעורר אותה אליכם, [55] עַד שֶׁתֶּחְפָּץ -בעוד הוא חפץ בי ואהבתו תקועה בליבי: [56]
(ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת: והנה מהר תשוב האהבה למקומה וכאילו כבר נשמעים קול צעדיו, [57] קוֹל דּוֹדִי שלא השתנה [58] הִנֵּה זֶה בָּא במהירות, [59] מְדַלֵּג הוא בריקוד [60] עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ הוא עַל הַגְּבָעוֹת כאילו הוא רץ בבקעה ובמישור [61] , למהר ביאתו: [62]
(ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים: בקלות מרוצתו [63] דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים [64] שהם קלי המרוץ וכאילו [65] הִנֵּה זֶה הוא אשר עוֹמֵד אַחַר -מאחורי כָּתְלֵנוּ -כותל בתינו, [66] מַשְׁגִּיחַ -מביט בי בהתבוננות רבה [67] מִן הַחֲלֹּנוֹת, מֵצִיץ ומגלה עצמו אלי [68] מִן -מדרך [69] הַחֲרַכִּים -החלונות: [70]
(י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ: בתחילה כאשר בא אלי בראשונה, [71] עָנָה -הרים קולו [72] דוֹדִי וְאָמַר לִי, קוּמִי לָךְ ממקומך להנאתך את [73] רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ לטובתך [74] , ובואי עימי: [75]
(יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ: כִּי הִנֵּה הַסְּתָו -החורף [76] עָבָר , זמן [77] הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ ואין טורח להולכי דרכים: [78]
(יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ: הַנִּצָּנִים -ניצני פרחי [79] האילנות [80] נִרְאוּ -כבר נראים [81] בָאָרֶץ והולכי הדרכים מתעדנים לראותם, [82] עֵת הַזָּמִיר -עת האביב [83] , בו מזמרים העופות ומצפצפים ומשוררים בקול ערב [84] הִגִּיעַ, וְקוֹל הַתּוֹר, [85] נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ כדרכן בימי ניסן [86] עת הולכי דרכים מתענגים בהן: [87]
(יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ (לכי רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ: עצי [88] הַתְּאֵנָה חָנְטָה -הוציאו קודם גמר בישולם את [89] פַגֶּיהָ -פירות הבוסר שלהם, [90] וְהַגְּפָנִים סְמָדַר -הענבים הדקים הניכרים אחר שנפל הפרח [91] נָתְנוּ רֵיחַ טוב באפם של הולכי דרכים, והואיל וכל כך תתענגי בדרך, [92] קוּמִי לָךְ (לכי כתיב) להנאתך [93] רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ לטובתך, ובואי עימי [94] לטייל [95] , ונשמחה שנינו יחד בכרמים כדרך האוהבים: [96]
(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה: ומוסיפה היא לספר על החיבה שהראה לה החשוק בעבר באומרו לה, [97] יוֹנָתִי -רעייתי [98] , דומה את ליונה [99] , בבקשה ממך כאשר נהיה [100] בְּחַגְוֵי -בביקועי [101] הַסֶּלַע , או [102] בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה -במקום נסתר שבין המדרגות [103] , שם [104] הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ ושם [105] הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ לדבר בי דברי חשק ואהבה, [106] כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב -נעים, [107] וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה -נאה ויפה [108] , ולזה אתאווה להקשיב לקולך וּלְהַשְׂבִּיעַ עיני ממראך: [109]
(טו) אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר: ואז בתחילת האהבה נפרדנו כי [110] אֶחֱזוּ לָנוּ -אחזו אותנו בני אדם ערומים [111] כְּ שׁוּעָלִים והסיתו אותנו להיות נפרדים זה מזו [112] , כי אף שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים -משחיתים את [113] הַ כְּרָמִים בהיותם סמדר שקל להשחיתם, [114] וּכְרָמֵינוּ הרי סְמָדַר [115] , ולכן הצליחו האנשים הללו לחבלם ולהשחיתם: [116]
(טז) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: אך עם כל זה, לא נפסקה האהבה בינינו מכל וכל, ועדיין [117] דּוֹדִי מיוחד [118] לִי , ולא געל בי לחשוק באחרת, [119] וַאֲנִי גם כן הייתי מיוחדת [120] לוֹ , ולא געלתי בו לחשוק באחר [121] , אלא חשקתי בדודי הָרֹעֶה -שהלך לרעות את עצמו ולטייל [122] בַּשּׁוֹשַׁנִּים -בין השושנים עד יעבור זעם וישוב אלי: [123]
(יז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר: ואז מיד חזרתי ופייסתי אותו וביקשתי ממנו שישוב [124] עַד -קודם [125] שֶׁיָּפוּחַ -שתנשב [126] רוח [127] הַיּוֹם ותשקע השמש, [128] וְנָסוּ -ויברחו להם [129] הַצְּלָלִים [130] , וכך אמרתי לו, כל עוד העת הזו טרם הגיעה, [131] סֹב -תסתובב [132] דְּמֵה לְךָ -ותהיה דומה [133] דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים [134] כאשר הם רצים [135] עַל הָרֵי בָתֶר -הרים שמופרדים זה מזה: [136]

הערות

1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון. ורש"י ביאר שושנה. אמר רבי יודן כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה (מדרש רבה).
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. והיא נאה משושנת ההרים לפי שהיא לחה תמיד שאין כח השמש שולט שם (רש"י). והיא בת ששת עלים (מצודת דוד).
7. מצודת ציון.
8. מדרש זוטא.
9. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת כמו השושנה שתמיד רטובה כך אני תמיד מלאה במעשים טובים וידי אוחזות במצוות, ולא אסור מדרך התורה (מצודת דוד). ומדרש רבה ביאר חביבה אני שה' חיבב אותי יותר מכל האומות. ובמדרש, מה חבצלת השרון אינה מתגדלת אלא על המים כך ישראל אינם מתגדלים אלא בתורה ובתלמידי חכמים. וכמו שושנת העמקים שהיא לחה ואינה כמושה, כך ישראל מלוחלחין במצוות, אבל שושנת ההרים כמושה, לכך נאמר שושנת העמקים, כדרך שהשושנה הזו נאה כך ישראל נאים במעשיהם (לקח טוב).
10. מצודת דוד.
11. מצודת ציון.
12. מצודת דוד. ורש"י ביאר שלמרות שהקוצים מנקבין אותה תמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה קיימת.
13. רי"א קרא.
14. מצודת דוד. והנמשל, אף שכל עובדי הגילולים מפתים את כנסת ישראל ללכת בדרכיהם להתחבר עמהם, לא תאבי ולא תשמעי אליהם לעבוד לאלהים אחרים ואת עומדת באמונתך (רש"י, מצודת דוד). והספורנו מבאר ששושנת החוחים גדלה רק בין החוחים כך את תתקרבי לבוראך רק מתוך צרת הגויים. אבן עזרא מבאר שהשכינה אומרת לכנסת ישראל, אני אשמור אותך בגויים שלא יגעו בך לרעה כשושנה השמורה בין החוחים. ובמדרש, כשם שהשושנה נאה בין החוחים והכל מכירים בין השושן לחוח, כן ישראל ניכרים בין האומות ומובדלים מכל טומאותיהם וגיעוליהן כשושנה בין החוחים, וכשם שאם נטתה לכאן ולכאן השושנה מתקרעת בחוחים, כך אם ינטו ישראל מדרך ה' מיד אומות העולם באים עליהם ומכים בהם ומענישים אותם (לקח טוב). ועוד דרשו, מה שושנה זו קשה להילקט מבין החוחים כך ישראל קשים להגאל מבין האומות (לקח טוב, מדרש רבה).
15. מצודת דוד.
16. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד.
17. רש"י, מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד. ורש"י ביאר שהוא חביב מכולם שפריו טוב בטעם ובריח.
20. רש"י, מצודת דוד.
21. וטוב לחסות בצל החכמה מבצל הכסף (מצודת דוד).
22. מצודת דוד.
23. אבן עזרא.
24. מצודת דוד.
25. מצודת ציון. והנמשל, אמרה כנסת ישראל אף שהנאת העבירה ועובדי גילולים ממהרת לבוא בעולם הזה, כצל האילן שההנאה באה ממנו מיד כאשר ישב איש תחתיו, עם כל זה משכתי את ידי מהעבירה ומעובדי גילולים ודבקתי בה', כי פרי הגמול בעולם הבא ערב עלי ביותר, למרות שהוא מתאחר לבוא (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכשם שהכל בורחים מעץ התפוח מפני שאין לו צל כך ברחו כל האומות מעל הקב"ה במתן תורה, אבל אני בצלו חמדתי וישבתי. ומדרש רבה ולקח טוב ביארו שכנסת ישראל אומרת כשם שלתפוח יש ריח טוב והוא ניכר בעצי היער מקום שאין שם פירות אלא הוא בלבד, כך הקב"ה יחיד לישראל ולא בחרו בזולתו. ובמדרש, למה אמר תפוח יותר משאר מיני פירות? לומר לך מה התפוח אינו גומר אלא בסיון כך לא ניתנה התורה אלא בסיון, והרי היא המגינה על ישראל בגלות (לקח טוב). ועוד דרשו, מה התפוח הזה משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו חמישים יום, כך משעה שיצאו ישראל ממצרים ועד שקבלו את התורה נ' יום (מדרש רבה, לקח טוב). ועוד במדרש, מה התפוח הזה כשאדם רואה אותו בסתיו אינו מכירו כיון שהוא מוציא את הנץ קודם לעליו, כך היו ישראל עד שלא עמדו לפני הר סיני הקדימו המעשה לשמיעה, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (מדרש זוטא). ועוד דרשו, ופריו מתוק לחיכי, ותורתו מתוקה לחיכי, שהתורה נקראת פרי שנאמר (משלי ח, יט) "טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז" (לקח טוב).
26. מצודת דוד.
27. שם.
28. שם.
29. שם.
30. שם.
31. והנמשל, כנסת ישראל אומרת מתאווה אני כי תשרה בי שכינתך לעין כל עובדי הגילולים לפרסם את חביבות עם ישראל (מצודת דוד). ורש"י ביאר שבית היין הוא משל לאהל מועד שם ניתנו פרטיה וביאוריה של התורה. ובמדרש, בית היין זה הר סיני, ולמה נקרא בית היין? מה היין מגדל את הגוף כך דברי תורה מגדלין את לומדיהן, ומה היין יש לו כמה דמיונות כך דברי תורה יש בהם כמה טעמים, ומה היין אין דרכו לינתן אלא בכלי טוב כך דברי תורה אין מתקיימין אלא בגוף טוב (לקח טוב). ועוד דרשו, אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר "ודגלו עלי אהבה" (שבת סג.).
32. מצודת דוד.
33. רלב"ג.
34. רש"י.
35. ספורנו. ולקח טוב ביאר תחזקו אותי.
36. אבן עזרא, מצודת ציון. וראה מצודת ציון בהושע ג, א.
37. מצודת דוד.
38. אבן עזרא. ורש"י באר תציעו סביבי.
39. מצודת ציון, מצודת דוד.
40. רש"י, מצודת דוד.
41. רש"י, מצודת דוד. והנמשל, אמרה כנסת ישראל לחכמים ולזקנים, אמצו ברכי הכושלות וחזקו ידי הרפות לנחם אותי בהחזרת השכינה למקומה, כי כלתה לה נפשי, מצודת דוד. וכי צמאתי לה פה בגלותי (רש"י). והספורנו ביאר שכנסת ישראל מתפללת על קיום התורה אשר טעמה וריחה טוב כתפוחים ועל המצוות שלא יתבטלו ע"י גזרת האומות. ובמדרש, בראשונה כשהיו ישראל בשלוותם היו חכמי ישראל דורשים להם דברי תוכחות ודברי כיבושים כדי שיכניעו ליבם ולא יצאו מדברי תורה והם הם "אשישות", כיון שירבו הצרות ויתחילו ימי חבלי המשיח יתחילו חכמים להיות דורשים בדברי נחמות כדי לחזק לב ישראל לייחודו של הקב"ה, וכשם שהתפוחים ריחם יפה כך דברי תורה ונחמות נאים לישראל, כי חולת אהבה אני, מה החולה צריך רפואה אף ישראל צריכין רפואה שנאמר (הושע יד, ה) "ארפא משובתם", וכשם שהחולה אין מאכילין אותו אלא פת חמה ומיני רכוכין, כן הדור הזה אינו מבקש מסכתות ולא קלים וחמורים אלא טעמי אגדות ושיחת חכמים, כל שכן בדורנו העלוב הזה, שהרי אם חכמים דיברו כך בדורם אנו מה נאמר (לקח טוב). ועוד דרשו, סמכוני באשישות, בשתי אישות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל לאהבני לך, ד"א כי חולת אהבה אני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע כל חלאים שאומות העולם מביאים עלי בשביל שאני אוהבת אותך, ד"א "כי חולת אהבה אני" אף על פי שאני חולה אהובה אני לו (מדרש רבה).
42. אבן עזרא.
43. מצודת דוד.
44. ספורנו.
45. מצודת דוד.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, אני מתאווה מאד שישרה בי שכינתו כמאז (מצודת דוד). ורש"י מבאר שכנסת ישראל זוכרת בגלותה את יד ימינו של ה' בהיותם במדבר שה' הוריד להם מן וּשְׂלַיו. ומדרש זוטא מוסיף גם את ענני הכבוד שהיו מקיפים את ישראל מלמעלה ולמטה. ובמדרש, שמאלו תחת לראשי זו ציצית, וימינו תחבקני אלו תפילין, ד"א שמאלו תחת לראשי זו קריאת שמע, וימינו תחבקני זו תפילה, ד"א שמאלו תחת לראשי זו סוכה, וימינו תחבקני זה ענן שכינה לעתיד לבוא (מדרש רבה).
48. מצודת דוד.
49. מצודת ציון.
50. רש"י, מצודת דוד.
51. ספורונו.
52. רש"י.
53. מצודת דוד.
54. לעזי רש"י. ומצודת ציון ביאר שהוא לשון התעוררות וכפל את המילה לחזק הענין.
55. רש"י, מצודת דוד.
56. רש"י. והנמשל, כנסת ישראל כאילו השביעה את עובדי הכוכבים ומזלות ואמרה להם, כל עוד שלא שבה אלי אהבת המקום ברוך הוא מעצמה, אל תכריחוני לעבור על דתו להמאיס אותי בעיניו ולעורר אליכם אהבתו שאהיה כמותכם ולא אגאל לעולם מתחת ידכם, מצודת דוד. ובמדרש, אמר ר' חלבו ארבע שבועות יש כאן, אחת משביע את ישראל שלא ימרדו על מלכות ה', ואחת שלא ידחקו את הקץ, ואחת משביע על המלכות שלא יקשו עול על ישראל שאם יקשו עול על ישראל הם גורמים על הקץ לבוא שלא בעתו, ואחת שלא יגלו מסתורין שלהם לאומות העולם (מדרש רבה, לקח טוב).
57. מצודת דוד.
58. ספורנו.
59. מצודת ציון.
60. שם.
61. רשב"ם.
62. מצודת דוד. והנמשל, הנה הגאולה כבר מוכנה ובמהרה תשוב אהבת המקום ברוך הוא לכנסת ישראל (מצודת דוד). ותשוב היא במהרה כפי שבאה במצרים לפני הקץ של ארבע מאות שנה שנאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (רש"י, ספורנו). ובמדרש, קול דודי אלו הקולות שעתידים לבוא בביאת המשיח, וכיון שנשמע קול השופר עשרה זוועות עתידין לבוא, עשרה מקומות נהפכים ועשרה מקומות נשרפים (מדרש זוטא). ועוד במדרש, ר' יהודה אומר בשעה שאמר משה לישראל "החודש הזה לכם" ואומר להם בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ואין בידינו אלא מאתיים ועשר, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, מדלג על הקיצים מקפץ על החשבונות, ר' נחמיה דרש "מדלג על ההרים" בזכות האבות, "מקפץ על הגבעות" בזכות האימהות (מדרש רבה, לקח טוב).
63. רש"י, מצודת דוד.
64. רש"י ביאר שהוא עופר בחור. ומצודת ציון ביאר שכך נקרא ילד האיל וילד הצבי. ולקח טוב ביאר שעופר הוא הקטן שבאיילים.
65. מצודת דוד.
66. שם.
67. מצודת ציון.
68. מצודת דוד, מצודת ציון.
69. מצודת דוד.
70. רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון. והנמשל, כנסת ישראל אומרת שהקב"ה מוכן להשיב את שכינתו אלי וימהר את הקץ, וכאילו הוא כבר בא ומשגיח בי בעין חמלתו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל אומרת סבורה הייתי שאשב עגונה במצרים עוד ימים רבים, והנה הודיע הקב"ה שהוא עומד ומציץ מחלונות השמים שנאמר (שמות ג, ז) "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם". ובמדרש, מה צבי זה מדלג מהר להר ומבקעה לבקעה מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה קפץ ממצרים לים ומים לסיני ומסיני לעתיד, ד"א מה צבי זה מדלג מהר להר מבקעה לבקעה מאילן לאילן ומסוכה לסוכה ומגדר לגדר, כך הקב"ה מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת זה מבית מדרש זה לבית מדרש זה, וכל כך למה? כדי לברך ישראל. ועוד דרשו, למה דימה אותו לצבי? מה הצבי ישן ועינו אחת פתוחה, כך כשה' כועס על ישראל ומניחם בצרה מעמיד להם מושיע, שנאמר (ישעיה סג, ט) בכל צרתם לו צר (מדרש רבה).
71. מצודת ודד.
72. רש"י, מצודת ציון.
73. מצודת דוד.
74. שם.
75. רי"ד. והנמשל, הרי ביום שה' בחר בי עוד הייתי במצרים, ואז ה' שלח את שלוחיו להוציאני מקושי השעבוד (מצודת דוד). ואמר לי ע"י משה (שמות ג, יז) קומי לך "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וע"י אהרון אמר זרזי עצמך לכך (שמות יא, ב) "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ" (רש"י).
76. רש"י, אבן עזרא, רי"ד, מצודת ציון.
77. מצודת דוד.
78. רש"י, מצודת דוד. והנמשל, הנה כבר נשלמו ימי השעבוד והגלות וזמן עבודת הפרך והעינוי (אבן עזרא, מצודת דוד). ורש"י ביאר כלומר שמונים ושש שנה של קושי השיעבוד נגזרו עליכם והלכו להם, משנולדה מרים הקשו המצריים את השיעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שם שמררום. לקח טוב ביאר חלף זמן צרות ארבעת המלכיות שהם דומים לחורף, זמן שלג ורוח וצינה וקור, [לעניין ארבעת ארבע מלכויות שעל פי הנבואות תשלוטנה על ישראל עד ביאת המשיח, על פי נבואת דניאל גלויות אלו נחלקו לארבע תקופות, גלות בבל, גלות פרס, וגלות יון (אלכסנדר מוקדון ויורשיו), לגבי המלכות הרביעית, יש מי שביאר שזו גלות ישמעל (אבן עזרא), יש שביארו אדום (רש"י, רמב"ן) ויש שביארו שלאחר זמן שתשלוט מלכות אדום לבדה יהיה זמן שבו תשתתף עמה מלכות ישמעאל בשלטון. (רס"ג)]. ובמדרש, "הסתו עבר" אלו ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים, "הגשם חלף הלך לו" אלו מאתים ועשר שנים (מדרש רבה).
79. מצודת ציון.
80. מצודת דוד.
81. שם.
82. רש"י.
83. מצודת דוד.
84. רש"י, מצודת דוד.
85. מין יונה (רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון).
86. רש"י.
87. מצודת דוד. והנמשל, כשיצאו ישראל ממצרים והלכו בעמוד אש וענן אמרו שירה על טביעת המצרים (מצודת דוד). ורש"י ביאר "הנצנים" אלו משה ואהרן, "עת הזמיר" זהו הזמן שאמרו שירה, "וקול התור" הוא התייר הגדול ארון ברית ה'. לקח טוב ביאר שהניצנים הם הצדיקים שיעמדו קרוב לביאת אליהו, וקול התור הוא קולו של אליהו הנביא הנמשל לתור (שמשלים נפשו על ישראל כמו התור על זוגתו) יישמע, ואז יעשה הקב"ה נקמה ברשעים ובאומות העולם. ובמדרש, וקול התור נשמע בארצנו, אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצנו זה משה בשעה שאמר (שמות יא, ד) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (מדרש רבה).
88. מצודת דוד.
89. מצודת ציון.
90. ר"י קרא. והם פירות שלא בשלו כל צרכן (מצודת ציון).
91. רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון.
92. מצודת דוד.
93. מצודת ציון.
94. ראה ביאור בפס' י'.
95. ר"י קרא.
96. רי"ד. והנמשל, שילכו במדבר ויתענגו באכילת המן לטעום בו כל הטעמים, וה' יגיז להם שְׂלָיו ולא יחסר להם דבר בלכתם במדבר (מצודת דוד). ורש"י ביאר התאנה אלו הביכורים שיגיע זמנם כשיכנסו לארץ ישראל, והגפנים זהו היין שינסכו על המזבח. באופן נוסף מבאר רש"י את הנמשל, הכשרים שבעם ישראל הריחו ריח של מצוות ומעשים טובים, ולכן הגיע הזמן שתקומי ותקבלי את עשרת הדברות. ועוד פירשו שהוא משל לרשעים שיפלו הרשעים כמו שנפלו הפרחים, שעתיד הקב"ה לקרב את הצדיקים ולשמחם ולהרחיק את הרשעים ולביישם, ולימות המשיח דֶבֶר גדול בא לעולם ובו הרשעים כָּלִים והצדיקים שמחים ומתענגים (מדרש רבה, לקח טוב). ובמדרש, אלו רשעי ישראל שמתו בשלושת ימי אפילה (רש"י, לקח טוב).
97. מצודת דוד.
98. רי"ד, וכינה אותה "יונתי" כדרך שאין היונה ממירה את בן זוגה כך הבטיח לי שלא יחליפני באשה אחרת (רש"י, רי"ד).
99. רש"י, רי"ד.
100. מצודת דוד.
101. מצודת ציון.
102. מצודת דוד.
103. שם.
104. שם.
105. שם.
106. שם.
107. מצודת ציון.
108. שם.
109. מצודת דוד. והנמשל, שאמר הקב"ה לעם ישראל, במדבר שם תראו לפני ואקשיב למאמר שתאמרו נעשה ונשמע (מצודת דוד). ולקח טוב מדרש רבה ורש"י ביארו שכאשר עמדו ישראל על הים היו דומים ליונה שברחה מפני הנץ, התחילה היונה מטפחת בכנפיה כדי שישמע בעל השובך ויבא ויציליה, וכך היו ישראל יראים להיכנס בים שעדיין לא נקרע, ולחזור לאחוריהם לא יכלו שכבר פרעה הקריב, מה עשו? ויצעקו בני ישראל אל ה', וכך אמר להם ה', "הראני את מראיך" מעשים טובים שבך, "השמיעני את קולך, עמדי בתפילה כי קולך ערב.
110. מצודת דוד.
111. שם.
112. שם.
113. מצודת ציון.
114. מצודת דוד.
115. ענבים דקים בתחילת פריחתם (וראה לעיל ביאור בפס' י"ג).
116. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת הערב רב והאספסוף אשר עלה עימי הם פתוני לעשות את העגל ולעבוד לו, והצליחו להסית אותי כי אז עדיין לא נשתרשה בליבי אמונת המקום ברוך הוא, והצליחו לעשות פירוד ביני ובין הקב"ה במשך ארבעים שנה ששהיתי במדבר (מצודת דוד). ומדרש רבה ורש"י ביארו שכאשר צעקו בנ"י ושמע הקב"ה את קולם צווה את הים ושטפם, זהו אחזו לנו השועלים הללו הקטנים עם הגדולים, שאף המצרים הקטנים היו מחבלים את הכרמים בעוד כרמנו סמדר, דהיינו כשהיתה בת ישראל יולדת זכר והיא מחביאתו, היו המצרים נכנסים לביתה ומביאים תינוקות מבית מצרי, והיה התינוק המצרי בוכה ותינוק ישראל עונהו ממקום שטמון שם, והיו תופשין ומשליכין אותו ליאור.
117. מצודת דוד.
118. שם.
119. שם.
120. שם.
121. שם.
122. שם. ורש"י ביאר לרעות את צאנו.
123. מצודת דוד. ורש"י ביאר מרעה טוב ונח ויפה. והנמשל, כנסת ישראל אומרת שעם כל זה לא בחרתי באל נכר, והמקום ברוך הוא לא בחר בעם אחר, אלא השרה שכינתו על משה ואהרן ועל שבעים זקני העם, הנמשלים לשושנים בריח מעשיהם וביופי כשרון מעלליהם (מצודת דוד). ורש"י ביאר "דודי לי" שה' ציוה להקריב קרבן פסח, "ואני לו" שעם ישראל ביקשו את כל צרכיהם במדבר ממנו ולא מאלהים אחרים. ובמדרש, דודי לי בשעה שאמר אנכי ה' אלהיך, ואני לו כשאמר והייתם לי סגולה מכל העמים (מדרש זוטא).
124. מצודת דוד.
125. שם.
126. מצודת ציון.
127. ר' תנחום הירושלמי, אבן עזרא.
128. מצודת דוד.
129. מצודת ציון.
130. צל ברבים, מצודת ציון.
131. מצודת דוד.
132. מצודת ציון.
133. מצודת דוד, מצודת ציון.
134. ראה ביאור בפס' ט לעיל.
135. מצודת דוד.
136. מצודת דוד. והנמשל, שמיד אחרי שחטאו בעגל רץ משה לפייס את ה' שישוב ויתרצה לכנסת ישראל מיד ובמהירות (מצודת דוד). ורש"י ביאר שחטאנו בעגל חטאנו במרגלים, "נסו הצללים" הן הזכויות המגינות עלינו, ועל כי פרקתי עולו גרמתי לו להסתלק מעלי על הרים המופלגים ממני.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה