(א)
שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:
היות ושלמה המלך ע"ה חיבר הרבה שירים
[1]
, לכן אמר בפתיחת הספר שזהו
[2]
הַ
שִׁיר
המשובח והנעלה מכל
[3]
הַשִּׁירִים אֲשֶׁר
מיוחסים
[4]
לִשְׁלֹמֹה
המלך
[5]
שֶׁיִּסְּדוֹ ברוח הקודש
[6]
, והוא מדבר על תוקף האהבה והדביקות האמיתית בין ישראל להשי"ת, והמשיל זאת לאהבה שבין החושק וחשוקתו:
[7]
(ב)
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
וכך התחיל שלמה המלך את משלו
[8]
, כשהוא מספר על הגעגועים שהיו לאחר שנפרד החשוק מאת חשוקתו והלך לו
[9]
, וכך אמרה הנערה בנפשה
[10]
, הלוואי ויבוא החשוק שלי
[11]
וְ
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ
שהיא נשיקה חביבה
[12]
כחתן אל הכלה
[13]
, ומרוב אהבתה לו מרגישה בנפשה כאילו הוא עומד למולה
[14]
, ומדברת היא אליו ואומרת לו
[15]
כִּי טוֹבִים
וערבים
[16]
דֹּדֶיךָ
-אהבותיך
[17]
יותר
[18]
מִ
כָּל משתה
[19]
יָּיִן
ומכל משקה מתוק
[20]
ועונג ושמחה:
[21]
(ג)
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
לְרֵיחַ
-בשל ריחם,
[22]
שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים
להריח בהם
[23]
, וכיון שאתה מרבה לסוך בשמן
[24]
, "
שֶׁמֶן תּוּרַק
"
[25]
נהיה כינויו של
[26]
שְׁמֶךָ
-שִׁמְךָ,
עַל כֵּן
-ועל כל זאת
[27]
עֲלָמוֹת
-נערות בתולות
[28]
אֲהֵבוּךָ
, וכל שכן אם יראוך וישיגו יָפְיְךָ ומעלתך:
[29]
(ד)
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:
מָשְׁכֵנִי
-משוך אותי אליך מעט, ואני
[30]
אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה
-ארוץ במהירות רבה
[31]
להיות לך לאשה,
[32]
הֱבִיאַנִי
-יביאני
[33]
החשוק החביב בעיני כאילו הוא
[34]
הַמֶּלֶךְ
, אל
חֲדָרָיו
[35]
, ושם
נָגִילָה
-אגיל
וְנִשְׂמְחָה
-ואשמח
בָּךְ
[36]
, כי גם היום הזה עדיין יש לי גילה ושמחה על אשר נדבקתי בך
[37]
, ולמרות שאני היום עזובה בדומה לאלמנה, תמיד
[38]
נַזְכִּירָה
-אזכיר
[39]
דֹדֶיךָ
-דברי אהבתך הראשונים יותר
[40]
מִ
משתה
[41]
הַ
יַּיִן
והמתיקה
[42]
, ולכן אין בזיון בכך שאני רודפת כל כך אחר אהבתך, כי אין זה מצד החשק לבדו, אלא גם מפני המעלה והיושר הנמצאים בך, כי אוהבי
[43]
מֵישָׁרִים
-יושר
[44]
אֲהֵבוּךָ
בעבור רוב המעלה והיושר:
[45]
(ה)
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:
וכעת היא פונה אל הנערות בנות גילה ותאמר להן
[46]
, אתן רעותיי אל אֵקַל בעיניכן אף אם עזבני אישי מפני שחרות שֶׁבִּי
[47]
, כי אף על פי
[48]
שֶׁ
שְׁחוֹרָה אֲנִי
על ידי שזיפת השמש
[49]
, אין השחרות הזאת כשחרות הכושית שהיא בעצמותה ואינה סרה ממנה
[50]
, כי עם כל זה
וְנָאוָה
-נאה
[51]
ויפה
[52]
אני בעיניו
[53]
בחיתוך איברים נאים
[54]
, ושחרותי היא רק במקרה, ואם לא אשב תחת השמש אשוב להיות נאה
[55]
, כך היא אומרת ל
בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם
הבתולות
[56]
, ולמרות שאני שחורה
[57]
כְּאָהֳלֵי קֵדָר
[58]
, קלה אני להתכבס ולהיות
[59]
כִּירִיעוֹת
-כוילונות
[60]
שְׁלֹמֹה
המלך
[61]
שהן בתכלית הלובן, לפיכך לא נמאסתי בעיני אישי:
[62]
(ו)
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:
אַל תִּרְאוּנִי
-אל תסתכלו עלי בבזיון
[63]
על כך
שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת
בתכלית השחרות
[64]
, כי לא נולדתי כך ממעי אמי, אלא
[65]
שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ
ונוחה אני אם כן להתלבן בקלות כשאעמוד בצל
[66]
, ואל תחשבו שאני יצאנית הנמצאת כל הזמן בשדה מול השמש ובביתי לא ישכנו רַגְלַי, אין זה כך, אלא שֶׁאֶחָי
[67]
בְּנֵי אִמִּי
[68]
נִחֲרוּ בִי
-חירחרו ריב עימי
[69]
והם אלה שהסיתו ופיתו אותי עד אשר
[70]
שָׂמֻנִי
-שמו אותי להיות
[71]
נֹטֵרָה
-יושבת ומשמרת
[72]
אֶת הַכְּרָמִים
-את כרמיהם לעין השמש
[73]
, בעל כורחי
[74]
, ושם הושחרתי
[75]
, וקודם לזה
[76]
מעולם לא שמרתי, ואף את
[77]
כַּרְמִי
-הכרם
שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי
-שמרתי מעולם
[78]
, ולא הורגלתי לעמוד בשמש, ולפיכך הושחרתי ביותר:
[79]
(ז)
הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:
כעת חוזרת היא לדבר אל החשוק ופונה אליו,
[80]
הַגִּידָה לִּי
אהובי
[81]
שֶׁאָהֲבָה
וחיבבה
[82]
נַפְשִׁי
, היכן מקומך ואבואה אליך,
[83]
אֵיכָה
-היכן
[84]
תִרְעֶה
את הצאן?
[85]
אֵיכָה
-היכן
[86]
תַּרְבִּיץ
-תתן לו לנוח
[87]
בַּצָּהֳרָיִם
כחום היום?
[88]
הגידה לי ואלך לשם,
[89]
שַׁלָּמָה
-למה שֶׁ
אֶהְיֶה
[90]
כְּעֹטְיָה
-כמשוטטת
[91]
עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ
לחפש אותך עד אשר אמצא אותך בין הרועים:
[92]
(ח)
אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים:
וכך עונה לה החשוק,
[93]
אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ
-אם את לא יודעת את מקום חנייתי, אַתְּ
[94]
הַיָּפָה בַּנָּשִׁים,
[95]
צְאִי לָךְ
והסתכלי
[96]
בְּעִקְבֵי
-בפסיעות רגלי
[97]
הַצֹּאן
שלי
[98]
ואת אותה הדרך תלכי,
[99]
וּרְעִי
-ותרעי גם אַתְּ
[100]
אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ
[101]
מִמַּ
עַל
[102]
לְ
מִשְׁכְּנוֹת
שאר
[103]
הָרֹעִים
כי שם מקומי, וכך תהי קרובה אלי:
[104]
(ט)
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:
עכשיו הוא משבח אותה ואומר לה,
[105]
לְסֻסָתִי
-לְסוּסָה
[106]
הקשורה
[107]
בְּרִכְבֵי פַרְעֹה
-מלכי מצרים
[108]
, שהן המובחרות מכולן,
[109]
דִּמִּיתִיךְ
-המשלתי אותך
[110]
רַעְיָתִי
-חברתי:
[111]
(י)
נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:
נָאווּ
-נאים ויפים
[112]
לְחָיַיִךְ
וראויים לקושרם
[113]
בַּתֹּרִים
-בפנינים
[114]
ונזמי אוזן
[115]
, ואת
צַוָּארֵךְ
נאה והגון לקשטו
[116]
בַּחֲרוּזִים
-במרגליות ואבנים יקרות
[117]
חרוזות בשרשרת פתילי זהב:
[118]
(יא)
תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:
וכיוון שאת ראויה לקישוטים אלו
[119]
, מִ
תּוֹרֵי
-מקישוטי
[120]
זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ
[121]
אותם
[122]
, ויהיה זה נאה לך
[123]
, ויהיו הם
עִם נְקֻדּוֹת
רבות
[124]
הַ
עשויות
כָּסֶף
, והוא תכשיט מפואר ביותר:
[125]
(יב)
עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:
ופונה העלמה לחשוק שלה ואומרת,
[126]
עַד
-בעוד
[127]
שֶׁהַמֶּלֶךְ
אוהבי
[128]
בִּמְסִבּוֹ
-מיסב
[129]
ליד שולחן מסיבת חופתנו
[130]
בגמר הסעודה בשעה שהדרך להביא את המוגמר של בשמים,
[131]
נִרְדִּי
-הבושם שלי
[132]
נָתַן
-נדף
[133]
רֵיחוֹ
וגבר על ריח הבשמים של המוגמר:
[134]
(יג)
צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:
ועם כל זה
[135]
, לְ
צְרוֹר הַמֹּר
לבושם צרור וקשור
[136]
דּוֹדִי
-אהובי
[137]
נחשב
[138]
בִּשְׁבִי
לִי
, שבגלל שהוא צרור וקשור עומד ריחו ולא יפוג
[139]
, ולכן תשוקתי אליו ואתאווה כי
[140]
בֵּין שָׁדַי
[141]
יָלִין
אהובי בהתמדה
[142]
ואתענג בו:
[143]
(יד)
אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי:
כמו
[144]
אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר
הוא בושם המרובה בגרגרים שריחו נודף למרחוק
[145]
דּוֹדִי לִי
-מְדַמָּה אני בעיני את דודי
[146]
, והוא הבושם הגדל
[147]
בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי
[148]
ומשובח הוא:
[149]
(טו)
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים:
ואומר החשוק לחשוקתו,
[150]
הִנָּךְ
-הנה את
[151]
יָפָה רַעְיָתִי,
הִנָּךְ
-הנה את
[152]
יָפָה,
עֵינַיִךְ
כעיני
[153]
יוֹנִים
היפות מאד וממשיכות אהבה
[154]
, שמנהג היונים שלא להתחבר אלא עם בן זוגם:
[155]
(טז)
הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:
ומשיבה החשוקה לחשוק בדברי שבח
[156]
, לא שלי הוא היופי, אלא שלך,
[157]
הִנְּךָ
-אתה הוא
[158]
הַ
יָפֶה דוֹדִי
, יפה במראה אתה, ואף חוט של חסד משוך עליך להיות נעים ואהוב,
[159]
אַף נָעִים
-חביב אתה,
[160]
אַף עַרְשֵׂנוּ
-המטה שהכנת מאז לשכב בה להתעלס באהבים היתה
[161]
רַעֲנָנָה
-נאה ויפה כעץ רענן
[162]
רטוב ולח:
[163]
(יז)
קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רַהִיטֵנוּ (רחיטנו בְּרוֹתִים:
קֹרוֹת
[164]
בָּתֵּינוּ
שהכנת לנו עשויים מעצי
[165]
אֲרָזִים,
רַהִיטֵנוּ (רחיטנו
כתיב)
והמעברים שבין החדרים
[166]
עשויים
בְּרוֹתִים
-ברושים
[167]
הנחמדים למראה העין:
[168]