/ שיר השירים פרק ג'

פסוקים

שיר השירים פרק ג'

(א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו: וממשיכה היא לספר על הנעשה באותם הימים שנפרד ממנה החשוק, וכך אמרה, כשבא הלילה הלכתי [1] עַל -אל מקום רפידת [2] מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת , ושם [3] בִּקַּשְׁתִּי -חיפשתי [4] אֵת החשוק [5] שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי -שנפשי אוהבת, בחושבי שכבר בא כאשר שאלתיו ושוכב הוא על משכבי, אולם [6] בִּקַּשְׁתִּיו -חיפשתי אותו [7] וְלֹא מְצָאתִיו כי לא חזר: [8]
(ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו: אז אמרתי בליבי, עתה [9] אָקוּמָה נָּא ואתעורר משנתי, [10] וַאֲסוֹבְבָה -ואלכה [11] בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים -בחוצות [12] וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה -אחפש שם [13] אֵת זה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי -שנפשי אוהבת [14] , והנה כן עשיתי, [15] בִּקַּשְׁתִּיו -חיפשתי אותו [16] וְ אולם גם שם [17] לֹא מְצָאתִיו -מצאתי אותו: [18]
(ג) מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם: ובזמן שסבבתי בעיר לחפש אחריו [19] מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים -שומרי העיר [20] הַסֹּבְבִים בָּעִיר בלילה לשומרה, ולא התביישתי ושאלתי אותם האם [21] אֵת מי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם ? אבל לא מצאתי מענה: [22]
(ד) כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי: כִּמְעַט -מעט זמן חלף לאחר [23] שֶׁעָבַרְתִּי -שפרשתי [24] מֵהֶם -משומרי העיר [25] עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת זה שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי -שנפשי אוהבת [26] , וכאשר מצאתי אותו [27] אֲחַזְתִּיו בידי, [28] וְלֹא אַרְפֶּנּוּ -ולא נתתי לו רפיון [29] לעזוב אותי [30] עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו -שהבאתי אותו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי שם הרתה אותי אימי [31] , כדי שישב עמדי, ושם אימי תעזור לי בהתמדת האהבה: [32]
(ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: והואיל וכך היה מאז ומתמיד, אבטח שמהר תשוב האהבה למקומה, לכן [33] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם -אתכן [34] בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה -שתהיו הפקר ומאכל כצביים ואיילים [35] שאין להם כוח להימלט מיד מתקומם זולת בנוסם מפניו, [36] אִם תָּעִירוּ -אם תַּשְׂנִיאוּ [37] ותמאיסו אותי בעיניו [38] וְאִם תְּעוֹרְרוּ -ואם תערערו [39] אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ -בעוד הוא חפץ בי ואהבתו תקועה בליבי: [40]
(ו) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל: עודה מספרת ומשתבחת במרבית הצלחתה שהיה לה מאז, וכה תאמר אל הנערות, הידעתן [41] מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר ? אשר מרוב זוהרה נראית [42] כְּתִימֲרוֹת -כעמוד [43] עָשָׁן הנראה למרחוק, וריחה הטוב נודף כאילו היתה [44] מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה , ומקוטרת מִכֹּל אַבְקַת [45] -הבשמים הַשְּׁחוּקִים המצויים אצל [46] הָ רוֹכֵל -הסוחר [47] , המעלים ריח ערב ומעולה, הלא אני היא זו ולא מישהי אחרת: [48]
(ז) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: ומרוב אהבתה אל החשוק שהיה גדול בעיניה כינתה אותו "המלך שלמה" שהיה הגדול והמוצלח באדם, וכך אמרה אל הנערות, כ"כ הייתי אהובה ויקרה בעיני החשוק עד כי מפחדו פן שודדי לילה יחטפו אותי מן המיטה אשר הכין לו, העמיד אהובי שמירה מעולה סביבה [49] , וְ הִנֵּה כך היתה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה -של אהובי, [50] שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים היו מִ סָבִיב לָהּ , וגיבורים הללו היו מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל הנאמנים על השמירה לבלתי תת שינה לעיניהם: [51]
(ח) כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת: כֻּלָּם -כל הגבורים השומרים [52] היו אֲחֻזֵי חֶרֶב -אוחזים את החרב בידם להיות מוכנים להילחם מול שודדי לילה [53] , והיו הם מְלֻמְּדֵי -מורגלים [54] בְּ מִלְחָמָה לדעת תכסיסיה ותחבולותיה [55] , כל אִישׁ מהם, היה חגור [56] בְּ חַרְבּוֹ אשר היתה מוצמדת לו [57] עַל יְרֵכוֹ -על צידו [58] , וחריצותם בשמירה נבעה [59] מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת -מן הפחד המצוי בלילות מהשודדים והגנבים: [60]
(ט) אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן: ועתה חזרה לספר בשבח ויופי האפריון שעשה החשוק שלה להתעלס עמה בו, וכה אמרה הנה [61] אַפִּרְיוֹן -היכל [62] נכבד [63] עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה ועשוי הוא מֵ המובחרים [64] שֶׁבְּ עֲצֵי יער [65] הַלְּבָנוֹן הנמצא בישראל: [66]
(י) עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: את עַמּוּדָיו של האפריון [67] עָשָׂה מִ כֶסֶף, רְפִידָתוֹ -מקום יצועיו [68] של האפיריון [69] עשה מפתילי [70] זָהָב מעשה רוקם, [71] מֶרְכָּבוֹ -הוילון התלוי ומורכב על הכלונסות שמעמוד לעמוד עשה [72] מצבע החשוב, הוא צבע [73] אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ -בתוך האפיריון [74] רָצוּף -שוכבת גחלת של [75] אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כי הוא הנאהב על כל הנערות שאש אהבתו תוקד בלב כולן: [76]
(יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ: עתה מתפארת היא בפני הנערות וכאילו אומרת להן אל תחשבו שהחשוק חשק בי מפאת החשק ושאין אני כדאית לו [77] , כי צְאֶינָה מבתיכן, ולכנה [78] וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה -בחשוק שלי [79] בָּעֲטָרָה -בכתר [80] שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ עמדי [81] וּבְיוֹם זה שהיה יום [82] שִׂמְחַת לִבּוֹ , כי הִרְבָּה לשמוח על שנפלתי בגורלו, ומזה תקחו ראיה שאני הוגנת לו, לפיכך השבעתי אתכן שלא לערער את האהבה שבינינו: [83]

הערות

1. מצודת דוד.
2. שם.
3. שם.
4. הבקשה היא חיפוש במובן הרוחני של הדבר, דהיינו בקשה לחקור את שלמות התכלית (רלב"ג).
5. מצודת דוד.
6. שם.
7. ראה רלב"ג '.
8. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, הנה חשבתי שעל ידי תפילת משה נתרצה לי המקום ברוך הוא מכל וכל כמו שהיה לפני כן, אבל לא כן היה, כי ה' אמר אחרי חטא העגל (שמות לג, ג) "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (ספורנו, מצודת דוד). ורש"י ביאר שהכונה היא לאותם שלשים ושמונה שנה שהיו ישראל נזופים במדבר וה' לא היה בקרבם, שנאמר (שמות לג, ג) "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ" (דברים א, מב) "כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם. ולקח טוב ביאר שהכונה לגלות, דהיינו כנסת ישראל אמרה כשאני שוכבת בגלות אני זוכרת את רחמיו של הקב"ה והניסים שעשה לי, ועל אורך הגלות אמר "בקשתיו ולא מצאתיו". ובמדרש, אמר ר' לוי, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע לשעבר היית מאיר לי בין לילות ללילות, בין לילן של מצרים ללילן של בבל, בין לילן של בבל ללילן של מדי, ובין לילן של מדי ללילן של יון, ובין לילן של יון ללילן של אדום, ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצות נסמכו לי לילות ללילות (מדרש רבה). ועוד דרשו, אמר ר' אבא בר כהנא "על משכבי" כענין שנאמר (שמות כא, יח) "ולא ימות ונפל למשכב", שישראל דומים לחולה שנפל למשכב בלילות (לקח טוב).
9. מצודת דוד.
10. לקח טוב.
11. מצודת דוד.
12. אבן עזרא.
13. ראה ביאור בפס' א'.
14. מצודת דוד פס' א'.
15. מצודת דוד.
16. ראה ביאור בפס' א'.
17. מצודת דוד.
18. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, בכל הימים שסבבתי במסעות במדבר הייתי מחזרת אחר אהבת ה', אבל הוא לא נתרצה לי ולא אבה להכניסני מיד אל הארץ (מצודת דוד). ורש"י מבאר שהנמשל הוא לתפילת משה רבינו אחרי חטא העגל, שנאמר (שמות לב, יא) "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו". ולקח טוב ביאר, "אקומה נא ואסובבה" בתשובה ובמעשים טובים לבקש רחמים מלפניו, "בקשתיו ולא מצאתיו" הכוונה לאורך הגלות הנמשכת כשישראל חושבים שהגיע הקץ מחמת הסימנים שמבשרים על כך, אולם עדיין לא נגאלו.
19. מצודת דוד.
20. שם.
21. שם.
22. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל ממשיכה בדבריה ואומרת, כאשר מצאו אותי השומרים הסובבים המנהיגים אותי שהם משה ואהרן ושאלתים מה מצאתם בפי ה', לא מצאתי מענה כי לא ניתנה להם נבואה, על כי הייתי נזופה לפני ה' באותם שלושים ושמונה השנים במדבר (רש"י, ספורנו, מצודת דוד). ולקח טוב ביאר שכנסת ישראל פונה ל"שומרים" שבכל דור "הסובבים בעיר" הם האומות הסובבים בעולם שהשתעבדו בהם, ושואלת אותם הראיתם אתם אלוה כאלהינו?! "את שאהבה נפשי", אין לו שני ואין זולתו, והיאך אנו מניחים את עבודתו להדבק באלהיהם?!.
23. מצודת דוד.
24. רשב"ם.
25. מלבי"ם.
26. מצודת דוד פס' א'.
27. מצודת דוד.
28. מצודת דוד.
29. רש"י, מצודת ציון.
30. מצודת דוד.
31. והוא כפל עניין במלות שונות (מצודת ציון).
32. מצודת דוד. והנמשל, מעט זמן עבר לאחר שפרשו ממני משה ואהרון שמתו בשנת הארבעים, ועמד יהושע והעבירני את הירדן לבוא לרשת את הארץ (רש"י, מצודת דוד). "אחזתיו ולא ארפנו" שלא עזבה כנסת ישראל את השכינה ללכת אחרי הַכְּסִילוּת והחטאים, ספורנו. "עד שהבאתיו אל בית אמי" אל משכן שילה בעבור כל הטוב שעשה לי הקב"ה (רש"י). ולקח טוב ביאר שכאשר יושיע ה' את ישראל, כל הצרות שעברו עליהם יהיו בעיניהם כאַין, "אחזתיו ולא ארפנו" שלא יהיה עוד גלות, "עד שהבאתיו אל בית אמי" זו ארץ ישראל, "ואל חדר הורתי" זה בית המקדש כענין שנאמר (מלכים-ב' יא, ד) "בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת".
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד פרק ב' פס' ז'.
35. רש"י, מצודת דוד שם.
36. ספורונו שם.
37. רש"י שם.
38. מצודת דוד שם.
39. לעזי רש"י שם. ומצודת ציון ביאר שהוא לשון התעוררות וכפל את המילה לחזק העניין.
40. רש"י שם. ונכפל פסוק זה כאן כי הקב"ה אומר לכנסת ישראל על טענתה על אורך הגלות שלא תדחוק את הקץ, וראה מה שאלשיך ביאר בזה. והנמשל (כמו בפרק ב פס' ז) כנסת ישראל כאילו השביעה את עובדי הכוכבים ומזלות ואמרה להם, כל עוד שלא שבה אלי אהבת המקום ברוך הוא מעצמה, אל תכריחוני לעבור על דתו להמאיס אותי בעיניו ולעורר אליכם אהבתו שאהיה כמותכם ולא אגאל לעולם מתחת ידכם (רש"י, מצודת דוד בפרק ב' פס' ז'). ובמדרש, אמר ר' חלבו ארבע שבועות יש כאן, אחת משביע את ישראל שלא ימרדו על מלכות ה', ואחת שלא ידחקו את הקץ, ואחת משביע על המלכות שלא יקשו עול על ישראל שאם יקשו עול על ישראל הם גורמים על הקץ לבוא שלא בעתו, ואחת שלא יגלו מסתורין שלהם לאומות העולם (מדרש רבה שם, לקח טוב שם).
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. מצודת ציון. ונקרא כך משום שהוא גבוה וזקוף כתמר (רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון).
44. מצודת דוד.
45. על שם שכותשים ושוחקים אותו הדק כאבק (אבן עזרא, רש"י).
46. מצודת דוד.
47. אבן עזרא. הוא הַבַּשָּׂם מוכר הבשמים (רש"י, מצודת ציון).
48. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת הלא אני עליתי מן המדבר בעמודי אש וענן ההולכים לפני, אשר היו נראים כתימרות עשן, ועימי היו המשכן והמזבח שהקטירו עליו הקטורת מהרבה מיני בשמים (מצודת דוד). וכשהייתי מהלכת במדבר והיה הענן ועמוד האש הולכים לפני הורגים נחשים ועקרבים ושורפים את הקוצים והברקנים לעשות הדרך מישור, והיה העשן עולה, ורואים אותו האומות ומתמיהות על גדולתי, ואומרות "מי זאת?", כלומר כמה גדולה היא זאת העולה מן המדבר (רש"י). ובמדרש, וכי מן המדבר העלה אותם והלא ממצרים העלה אותם?! אלא מלמד על חיבתם של ישראל שהם חביבים לפני המקום כמציאה שבני אדם מוצאים במדבר, לקיים מה שנאמר (דברים לב, י) "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר" (מדרש זוטא, לקח טוב). ועוד דרשו, "מקוטרת מור" זה זכותו של אברהם אבינו, "ולבונה" זה זכותו של יצחק, "מכל אבקת רוכל" זה יעקב (מדרש רבה, לקח טוב).
49. מצודת דוד.
50. שם.
51. מצודת דוד. והנמשל, בבית המקדש היו שישים כיתות גבורים שהם כ"ד משמרות כהונה כ"ד משמרות לויה וי"ב מחלוקות ישראל, וכולם היו צדיקים וזריזים וגבורים בכבישת יצרם (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל הוא אהל מועד והארון שהיו נושאים במדבר שישים ריבוא מיוצאי הצבא מלבד אלו שהיו פחות מגיל עשרים ויותר משישים. ובמדרש, "של שלמה" של מלך שהשלום שלו, "ששים גבורים" אלו שישים אותיות שבברכת כהנים, "מגבורי ישראל" שהם מגברין את ישראל (מדרש רבה).
52. מצודת דוד.
53. שם.
54. אבן עזרא, מצודת ציון.
55. מצודת דוד.
56. רשב"ם.
57. מצודת דוד.
58. מצודת ציון.
59. מצודת דוד.
60. מצודת דוד. והנמשל, כל הכיתות האלה היו מורגלים במלחמת היצר הרע, ועמדו על משמרתם לעשות גדרים להישמר מפיתוי היצר הרע ותחבולותיו ועוצם ערמתו, ועשו כן כי פחדו פן ילכדו ברשת פתויו כי הוא רגיל לבוא בחושך כחשכת הלילה (מצודת דוד). ורש"י ביאר "מלומדי מלחמה" מלחמתה של תורה, וכן הכהנים החונים סביבות המשכן מלומדי סדר עבודתם, "איש חרבו" דהיינו כלי מלחמתו שהן המסורות והסימנים שמעמידים על ידם את הגירסא בלימוד שלא תשתכח, ועשו כן "מפחד בלילות" דהיינו פן ישכחוה ויבואו עליהם צרות. ובמדרש (הנמשל הוא ברכת כהנים) "אחוזי חרב" פסוקים מבורכים בגבורה, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', "מלומדי מלחמה" שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שיש בעולם, "מפחד בלילות" אדם שרואה בחלומו חרב מחתכת בְּיְרֵכוֹ מה יעשה? ילך לבית הכנסת ויקרא קריאת שמע ויתפלל תפילתו וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו. ועוד דרשו, עד שלא חטא שלמה היה רודה בשרים ושרות, כיון שחטא, מינה לו שישים גבורים מגבורי ישראל והעמידן לשמור את מיטתו, הדא הוא דכתיב "הנה מטתו שלשלמה... כולם אחוזי חרב" שהיה מתפחד מן הרוחות (מדרש רבה). ובמסכת גיטין (סח:) מבואר שפחדו של שלמה בא לו בעקבות המעשה שהיה עם אשמדאי מלך השדים. ובתלמוד (יבמות קט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר הנה מטתו שלשלמה... מפחד בלילות, מפחד של גיהנם שדומה ללילה. ועוד אמרו חז"ל שבתחילה מלך שלמה על כל העולם, ולבסוף לא מלך אלא על מיטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו (סנהדרין כ:).
61. מצודת דוד.
62. רשב"ם.
63. והוא כעין חופה (אבן עזרא). ומצודת ציון ביאר כי הוא המיטה שנושאין בה הכלות, וכן קראו חז"ל למיטה פוריה ע"ש שפרין ורבין עליה.
64. רשב"ם, מצודת דוד.
65. מצודת ציון.
66. מצודת ציון. והנמשל, בנין המקדש שהיה בנין נפלא ומפואר (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהוא אהל מועד שנקבע במשכן שילה, שעשה לו הקב"ה אפיריון חופת כתר לכבוד. ולקח טוב ביאר ש"המלך שלמה" שהוא הקב"ה עשה לו מקדש לשכון בישראל. ומדרש זוטא ביאר שאפריון זה הארון, ועצי הלבנון אלו הקרשים מהם נעשה.
67. מצודת דוד.
68. רש"י, מצודת ציון.
69. מצודת דוד.
70. שם.
71. שם.
72. שם.
73. שם.
74. שם.
75. שם. והוא מלשון "רצפה" דהיינו גחלים בוערות שנאמר (ישעיהו ו, ו) "וּבְיָדוֹ רִצְפָּה", ודרך המקרא לכנות הפלגת האהבה באש בוערת (מצודת ציון). ואבן עזרא פירש שענינו הצעת אבנים בקרקע והוא מלשון "רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ" (אסתר א, ו).
76. מצודת דוד. והנמשל, "עמודיו" הן עמודי יכין ובועז שהיו חמודות ככסף, "רפידתו" הוא המשל למקום משכן השכינה שעל כפורת הזהב, "מרכבו" משל הוא לפרוכת המבדלת בין הקודש לקודש הקדשים שהיתה רכובה על כלונסאות שמעמוד לעמוד, "תוכו" בתוך המקדש היתה השראת השכינה הנאהבה והנעימה בעיני כל האומות, "רצוף" סדור ברצפת אהבה שהם הארון הכפורת הכרובים והלוחות (רש"י, מצודת דוד). "בנות ירושלים" אלו ישראל יריאים ושלמים להקב"ה (רש"י). ובמדרש, "עמודיו" אלו ווי העמודים של המשכן שנאמר בהם "ווי העמודים וחשוקיהם כסף", "רפידתו זהב" אלו הקרשים שציפו בזהב, "מרכבו" זוהי הפרוכת שהיתה עשויה מתכלת וארגמן, "תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים" רבי יהודה אומר זו זכות תורה וצדיקים, רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון אומר שזו השכינה (מדרש רבה, ילקוט שמעוני).
77. מצודת דוד.
78. מצודת דוד.
79. ראה לעיל בפס' ז'.
80. מצודת ציון.
81. מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת לאומות העולם, אל תחשבו שה' בחר בי רק בגלל אהבת האבות לבדה, ובאמת אינני הוגנת לו מפאת עצמי, כי הביטו וראו שביום מתן תורה הייתי לו לעטרה ולאוצר חביב, כמו שנאמר (שמות יט, ה) "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" וכן (שמות יט, ו) "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", ונאמר (ישעיהו מט, ג) "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", והואיל וכן הוא בוודאי תמהר לשוב האהבה למקומה, ולכן השבעתי אתכם אומות העולם שלא לערער את אהבת ה' אל כנסת ישראל (מצודת דוד). ורש"י ביאר "בנות ציון" אלו בנים שמצויינין לו במילה בתפילין ובציצית, "בעטרה שעטרה לו אמו" אהל מועד שהוא מעוטר בגוונין תכלת וארגמן ותולעת שני, "ביום חתונתו" זה יום מתן תורה שעטרוהו להם למלך וקבלו עולו, "וביום שמחת לבו" זה יום שמיני למילואים שנתחנך בו המשכן במדבר. ובמדרש, אמר רבי נחוניא שאל רשב"י את רבי אלעזר ברבי יוסי אי אפשר ששמעת מאביך מהו שעטרה לו אמו? אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה אוהבה ביותר, לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר (תהלים מה, יא) "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי", לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר (להלן פרק ה פס' ב) "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי", לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר (ישעיה נא, ד) "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ" ולאמי כתיב, עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו (מדרש רבה, רש"י).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה