/ שיר השירים פרק ד'

פסוקים

שיר השירים פרק ד'

(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה, עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד: כאשר שמע החשוק שהיא משתעשעת באהבתו אליו והפליגה ביטחונה בו, שלח אמריו לְקַלְּסָהּ, וכך אמר, [1] הִנָּךְ -הנה את [2] יָפָה ועומדת ביופייך כמו שהיית בעודך [3] רַעְיָתִי ויושבת עמדי, ולא נפרד היופי ממך מכל וכל בעבור הצער שעזבתיך, [4] הִנָּךְ -הנה את [5] יָפָה, עֵינַיִךְ נכונים והגונים כעיני [6] יוֹנִים [7] , והנה נסתרות הן [8] מִבַּעַד -מבפנים [9] לְצַמָּתֵךְ -לְמַסְוֶה המכסה את פנייך [10] , ובזה הן ממשיכות אהבה וחשק יותר מאשר אִלּוּ היו גלויות מבלי מַסְוֶה, [11] שַׂעְרֵךְ -שער ראשך היה מאז סרוק ומבהיק [12] , נאה [13] כְּ שֵׂעָר [14] עֵדֶר הָעִזִּים -הלבנות, [15] שֶׁגָּלְשׁוּ -שנמרטו ונסרקו בענפי הקוצים [16] כשירדו [17] מֵהַר גִּלְעָד מקום מרעיתם [18] , וכאילו נסרקו הם במסרק [19] ושערן מבהיק מרחוק: [20]
(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם: שִׁנַּיִךְ היו מסודרות [21] ודומות זו לזו בגובה ובעובי, ולבנות היו במראה, [22] כְּ מוֹ עֵדֶר הרחלים [23] הדומות זו לזו [24] הַקְּצוּבוֹת -כאילו נחתכו כאחת [25] , הברורות משאר הצאן בקצב ומניין, [26] שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה היומית [27] ומבהיקות בלובן צח, [28] שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת -שלמות [29] ושוות כתאומים [30] וְשַׁכֻּלָה -וששום מום [31] שבר [32] חסרון ופגם [33] אֵין בָּהֶם: [34]
(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ: כְּחוּט הַשָּׁנִי -כפתיל בצבע אדום, כך דקות ואדומות [35] שִׂפְתֹתַיִךְ היפות, [36] וּמִדְבָּרֵיךְ -ודברי פיך [37] נָאוֶה -נאה ונחמד, [38] כְּפֶלַח הנבקע מן [39] הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ -גובה פנייך [40] , הסגלגל והאדום המעורב בלובן [41] היה מראה פנייך הנסתרים [42] מִבַּעַד -מבפנים [43] לְצַמָּתֵךְ -למסוה שעליהם: [44]
(ד) כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים: זקוף ומיושר [45] כְּ מו מִגְדַּל דָּוִיד [46] צַוָּארֵךְ [47] , מגדל אשר בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת ללמד את עוברי הדרך להיכן יפנו [48] ואשר אֶלֶף הַמָּגֵן -אלף מגינים [49] תָּלוּי -תלויים [50] עָלָיו , ולא רק אלף המגינים תלויים שם אלא גם [51] כֹּל שִׁלְטֵי -מגיני [52] הַגִּבּוֹרִים [53] , כך חשוקתי צוארה זקוף ומיושר כמגדל והרבה מיני תכשיטים תלויים על צווארה לקשטה וליפותה: [54]
(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים: שְׁנֵי שָׁדַיִךְ [55] היו שווים זה עם זה [56] כִּשְׁנֵי עֳפָרִים -ילדי הצבי והאיל, [57] תְּאוֹמֵי צְבִיָּה -שנולדו תאומים זהים, [58] הָרוֹעִים -כאשר הם רועים בַּשּׁוֹשַׁנִּים בין החוחים [59] , שאז הם נחמדים ביותר לעין הרואה, כך נחמדים היו שָׁדַיִךְ: [60]
(ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה: לכן בגלל הכשרון והיופי הנמצא בך מאז ביתר שאת, הוחילי על הטובה כי יש תקווה [61] , וְ עַד העת [62] שֶׁיָּפוּחַ -שתנשב [63] רוח [64] הַיּוֹם ותשקע השמש, [65] וְנָסוּ -ויברחו להם [66] הַצְּלָלִים [67] כשהערב יורד, ועד אז [68] אֵלֶךְ לִי אֶל הַר שגדל שם בושם [69] הַמּוֹר והריח שם טוב [70] וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה -גבעה שֶׁגְּדֵלָה שם לבונה, ושמה אלין: [71]
(ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ: ומה אוסיף להלל אותך [72] וְ כֻּלָּךְ בכל חלקי גופך [73] יָפָה , וכך היית מאז נִהְיֵית [74] - רַעְיָתִי, וּמוּם כלשהו [75] אֵין בָּךְ מכף רגלך ועד קדקדך: [76]
(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים: אִתִּי מִ יַּעַר [77] הַ לְּבָנוֹן בּוֹאִי [78] כַּלָּה -רעייתי הכלולה בכל מיני יופי ופאר, [79] אִתִּי מִ יַּעַר [80] הַ לְּבָנוֹן בו את עומדת עתה [81] תָּבוֹאִי, תָּשׁוּרִי -תצעדי [82] מֵרֹאשׁ הרי [83] אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ הרי [84] שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִ ן המקומות הללו שהם [85] מְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי -מההרים הללו שבהם גדלים [86] נְמֵרִים , ולא תעמדי עוד באלה המקומות כי איתי תָּבוֹאִי אל הר המור: [87]
(ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת (באחד) מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ: מאז היותי עמך [88] לִבַּבְתִּנִי -כבשת את ליבי [89] אֲחֹתִי [90] כַלָּה -רעייתי הכלולה בכל מיני יופי ופאר, [91] לִבַּבְתִּינִי -משכת את ליבי [92] בְּ הַבָּטַה על [93] אַחַת (באחד כתיב ) מֵעֵינַיִךְ [94] , ואף בְּהַבָּטָה [95] בְּ תכשיט [96] אַחַד -אֶחָד בלבד [97] עֲנָק [98] מִצַּוְּרֹנָיִךְ -המקשט את צוארך משכת את ליבי אלייך, ומכל שכן שאת מושכת את ליבי כשאני מביט בכולם: [99]
(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים: מַה יָּפוּ -כמה [100] מאד יפים היו [101] דֹדַיִךְ -אהבתךְ וחבתךְ אלי [102] , את [103] אֲחֹתִי כַלָּה, [104] מַה טֹּבוּ -כמה [105] טובים היו [106] דֹדַיִךְ -אהבתךְ וחבתךְ אלי [107] יותר [108] מִ מִּשְׁתֵּה [109] הַ יַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ בהם את סכה את גופך ערבים יותר [110] מִכָּל הַ בְּשָׂמִים: [111]
(יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה! דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן: אמרי שפתיך מתוקים וערבים כאילו [112] נֹפֶת צופים [113] מתוק [114] תִּטֹּפְנָה -מטפטפות [115] שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה! [116] וכאילו [117] דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ ויזלו מפיך, [118] וְרֵיחַ הנודף [119] מִ שַׂלְמֹתַיִךְ -מבגדייך [120] , בשבילי הוא [121] כְּרֵיחַ יער [122] הַ לְבָנוֹן המצויים בו הרבה עשבים וסממנים המעלים ריח טוב: [123]
(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם: עתה חוזר לשבחה בדבר הצניעות, וכך הוא אומר לה, כמו [124] גַּן נָעוּל את אֲחֹתִי כַלָּה [125] , שאין כל אחד יכול להיכנס בו פרט לבעל הגן [126] , וכמו [127] גַּל -מעיין [128] נָעוּל , וּ מַעְיָן [129] חָתוּם -סגור [130] בתוך הפרדס שמשקים ממנו את האילנות, כך הנך יקרה ושמורה לשמור עצמך מאחרים: [131]
(יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: אפילו [132] שְׁלָחַיִךְ -השדות היבשות שלך [133] , מלאים כל טוב [134] כְּ פַּרְדֵּס [135] רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים -פירות משובחים ומעולים [136] המפזרים ריח טוב, כריח [137] עירבוב בִּשְׂמֵי [138] כְּפָרִים [139] עִם בִּשְׂמֵי [140] נְרָדִים [141] , שהרכבתם מעלה ריח ערב ונודף למרחוק: [142]
(יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה, וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר, וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים: פרסום שבחם יהיה מוסיף והולך להתפשט כמו המגדים שמעורבים עם [143] נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה, וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה, מֹר, וַאֲהָלוֹת [144] עִם כָּל רָאשֵׁי -מיטב ומבחר [145] הַ בְשָׂמִים שהרכבה גדולה כזו אין למעלה ממנה בדבר העלאת ריח טוב וערב למרחקים: [146]
(טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן: ובדין הוא שכך יהיו שְׁלָחַיִךְ, כי [147] הַ מַעְיַן אשר משקה את [148] הַ גַּנִּים הוא בְּאֵר של מַיִם חַיִּים -מים נובעים [149] ממעיין המוקף מחיצות ואינו מגולה כך ששום דבר עכור לא יכול ליפול בו, ובנוסף המים שלו נובעים [150] וְנֹזְלִים מִן הר [151] הַ לְבָנוֹן שהוא נקי ואין בו עכירת טיט [152] , ולפיכך מימיו מתוקים ביותר: [153]
(טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו: וכאשר נשמעו באוזני החשוקה דברי הקילוס שהחשוק מְקַלְּסָהּ, אמרה [154] עוּרִי -התעוררי [155] לנשוב [156] צָפוֹן -רוח צפונית, [157] וּבוֹאִי אַתְּ תֵימָן -רוח דרומית, [158] הָפִיחִי -תנשבי [159] אל [160] גַנִּי , למען [161] יִזְּלוּ ויטיפו [162] בְשָׂמָיו של גני [163] את השרף והמיץ, ובשל הריח [164] יָבֹא דוֹדִי במהרה [165] לְגַנּוֹ שהכנתי לו לטייל בו, [166] וְ שם [167] יֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו החשובים אשר זמנתי לו, כדי שיתמיד לשבת עמדי: [168]

הערות

1. רשב"ם, מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. שם.
5. מצודת ציון.
6. רשב"ם.
7. רש"י ביאר גווניך ומראיתך כמו היונה הדבקה בבן זוגה.
8. מצודת דוד.
9. רש"י, מצודת ציון.
10. מצודת דוד, מצודת ציון. והוא יריעה דקה מאד שהפנים נראים דרכה (מצודת ציון). ורש"י ביאר שהיא הַשְּׂבָכָה והקישורים המצמצמים את השיער שלא יפריח לצאת. ואבן עזרא ביאר שהוא שיער רב.
11. מצודת דוד.
12. שם.
13. רש"י.
14. מצודת דוד.
15. רש"י.
16. רש"י, מצודת דוד. גלשו הוא ענין מריטת שיער (מצודת ציון). ואבן עזרא ביאר שנשקפו ונראו.
17. רש"י, מצודת דוד.
18. מצודת דוד. בארץ גלעד מצויים עיזים שהשיער שלהן נאה מאד, והולכות לרעות על ההרים כמנהגן, ובירידתן מן ההר נראות כולן לעומדים בתחתיתו של ההר, והדבר נאה להם להסתכל (רשב"ם).
19. מצודת דוד.
20. רש"י. והנמשל, השכינה משבחת את כנסת ישראל, על כשרון מעשיה, ועל החכמים שהם עיני העדה להורותם הדרך אשר ילכו בה, שהם נחמדים כיונים וצנועים במעשיהם להסתירם מבני אדם, ועל הנזירים שבה המגדלים פרע שער ראשם כעדר העזים וכו', שהם סרוקות ושערותם ארוכות ותלויות כלפי מטה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שה' מקלס את עם ישראל על כך שקרבנותיהם ערבים לפניו, ועל שהם היטו שכם לקבל על עצמם את עולו של הקב"ה כמו היונה הדבקה בבן זוגה, וכששוחטין אותה אינה מפרכסת אלא פושטת צואר, "מבעד לצמתך שערך כעדר העיזים" היינו בתוך מחנותיך ומשכנותיך אף הריקים שביך חביבין עלי כיעקב ובניו שגלשו לרדת מהר הגלעד כשהשיגם לבן שם. ולקח טוב ביאר שהנמשל על הגלות, "הנך יפה עיניך יונים" זה יום קיבוץ גלויות, "מבעד לצמתך" בשביל שצמצמת עצמך וסבלת הצרות של אומות, ובשביל שאתם מצומתים לאגודה אחת ולא מפולגים לכיתות כיתות, וכמו שהאשה שהיא מצמצמת שערה לאחריה והוא נאה לה כך ישראל בזמן שהם מצומצמים הם נאים, "שגלשו מהר גלעד" זה גלות ירושלים, שירושלים היא גל עד לישראל שהשם בחר בם. ובמדרש, הנך יפה רעיתי הנך יפה, הנך יפה במצות, הנך יפה בגמילות חסדים, הנך יפה במצות עשה, הנך יפה במצות לא תעשה, הנך יפה במצוות הבית בחלה תרומה ומעשרות, הנך יפה במצוות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר, הנך יפה בכלאים, הנך יפה בסדין בציצית, הנך יפה בנטיעה, הנך יפה בערלה, הנך יפה בנטע רבעי, הנך יפה במילה, הנך יפה בפריעה, הנך יפה בתפילה, הנך יפה בקריאת שמע, הנך יפה במזוזה, הנך יפה בתפילין, הנך יפה בסוכה, הנך יפה בלולב ואתרוג, הנך יפה בתשובה, הנך יפה במעשים טובים, הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא, ועוד דרשו, רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינם הולכים וחוזרים אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם... אמר ר' לוי כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה, כך היתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש והיא היתה תכשיט של בית המקדש (מדרש רבה).
21. רש"י.
22. מצודת דוד.
23. רש"י, מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. מצודת דוד. והוא לשון ענין חיתוך וכריתה (מצודת ציון). ואבן עזרא ביאר שענין הקצובות שיש להן מידה אחת כאילו נחצבת כל אחת כמו חברתה. ולקח טוב ביאר שהוא מלשון הפרדה.
26. הם הרחלים אשר היו נמסרות לרועה חכם והגון ליזהר בצמרן, שהיו עושים אותו לכלי מילת ומשמרים אותם מעת לידתם שלא יתלכלך הצמר ורוחצים אותם מיום ליום (רש"י). ולקח טוב ביאר שאלו הרחלות המעוברות שהרועה הפרידן מכלל כל העדרים לפי שהם מעוברות.
27. רש"י.
28. רשב"ם, מצודת דוד.
29. לעז רש"י.
30. מצודת דוד, מצודת ציון. ואבן עזרא ביאר תואמות.
31. רש"י.
32. אבן עזרא.
33. מצודת דוד.
34. והנמשל, הגיבורים אנשי המלחמה אשר היו בה מאז, הכורתים ואוכלים אויביהם, שהיו כעדר השווים במידה והמנוקים מן הלכלוך אחר שעלו מן הרחצה, כך היו הגיבורים שווים אלו לאלו, וכולם היו קדושים ומנוקים מן הגזל והעריות, ולא נמצא במי מהם נדנוד עושק (רש"י, מצודת דוד). ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין בקצב ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר (במדבר לא, מט) "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ", ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן, ועל הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב (שם יא) "וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל... וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" ולא הבריח אחד מהן פרה אחת או חמור אחד (רש"י). ובמדרש, "שיניך" אלו הכשרים שבישראל, כשם שהשיניים מחזקים את כל הגוף, כך כשרים שבישראל מחזקים אותם ליראת בוראם, "כעדר הקצובות" כמו שהרועה מפריד את הרחלים המעוברות, כך הקב"ה מפריד את הצדיקים מהרשעים, "שעלו מן הרחצה" שהם נקיים מן העבירה ונקיים מכל חטא ועון, "שכולם מתאימות" כשם שהרחל הזו מניקת תאומים, כך ישראל יושבים זוגות זוגות ועוסקים בתורה, "ושכולה אין בהם" דור שעתיד הקב"ה לבחור בם כולם יהיו צדיקים, שנאמר (ישעיה ס, כא) "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים" (לקח טוב).
35. מצודת דוד.
36. רש"י, מצודת דוד.
37. מצודת דוד, אבן עזרא.
38. מצודת ציון.
39. מצודת דוד.
40. רש"י. והוא בין המצח והעין (אבן עזרא). ומצודת ציון ביאר שהוא גובה הפנים שמעל העיניים, ונקרא כך על מיעוט ורקות הבשר אשר בהם.
41. כמראה חתיכה הנבקעת מהרמון (מצודת דוד). ודומים לפלח חצי רמון בחוץ שהוא אדום וסגלגל (רש"י).
42. מצודת דוד.
43. רש"י, אבן עזרא.
44. מצודת דוד, וראה ביאור בפס' א'. והנמשל, הנביאים שהיו מתנבאים לעיתים רחוקות היו דבריהם מתקיימים כצבע אדום הנראה למרחוק ולא יוסר כי אם בקושי, והלווים שהיו עומדים על הדוכן לדבר בשיר והחן היה מוצק בשפתותם, ועל הסנהדרין שופטי העדה שהם פני הדור והיו ממולאים בכל חכמה ומדע כרימון המלא בגרגרים, והיו מסתירים את החכמה בליבותם ולא התפארו בפני אנשים (מצודת דוד). ורש"י ביאר "כחוט השני שפתותיך" נאות להבטיח ולשמור הבטחתן כמו שעשו המרגלים לרחב הזונה שאמרו לה (יהושע ב, יח) "אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי" ושמרו הבטחתם, "כפלח הרמון רקתך" הריקנים שבך מלאים מצוות כרמון. ובמדרש, "כחוט השני שפתותיך" בשעה שאמרו את השירה אז ישיר משה, "ומדברך נאוה" שמראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו, באותה שעה התחיל משה משבחן "כפלח הרמון רקתך" הריקן שבכם רצוף מצוות כרמון הזה, ואין צריך לומר "מבעד לצמתך" על הצנועים והמצומתים שבכם (מדרש רבה). ועוד דרשו, "כחוט השני שפתותיך" זה חכמי ישראל שמורים בשפתותיהם הדומים לחוט השני של הפרוכת שהיה נמתח לפני הדביר ומבדיל בין הקודש לקודש הקדשים, כך חכמי ישראל מבדילים בין דבר קל לדבר חמור בין דין לדין בין איסור להיתר, "ומדברך נאוה" ודבריהם נאים,"כפלח הרמון רקתך" אלו יושבי בתי מדרשות שהם מלאים מצוות כרמון, "מבעד לצמתך" שהם מצמצמים עצמם לשמוע דברי תורה, וכבושים הם בגלות וסובלים הצרות (לקח טוב).
45. מצודת דוד.
46. הוא מצודת ציון, רש"י, מצודת דוד.
47. ושבח הוא כי קומה זקופה נוי באשה (רש"י).
48. כי בהיותו גבוה ראוהו למרחוק (מצודת דוד). שכולם מסתכלים עליו ללמוד צורתו ונוי תבניתו (רש"י). תלפיות ענין הוראה ולימוד (מצודת ציון). ואבן עזרא ביאר שנקרא תלפיות משום שנעשה לתלות עליו פיות שהם חרבות.
49. רשב"ם.
50. שם.
51. מצודת דוד.
52. מצודת ציון. ורש"י ביאר האשפות שנותנים בהם חיצים. ואבן עזרא ביאר כל סוגי כלי הנשק.
53. כי כן היה הדרך לתלות המגינים על כתלי המגדל להיות להדר ולפאר (רש"י, מצודת דוד).
54. מצודת דוד. והנמשל, בית המקדש שהיה מאז חוזקן ומבצרן של ישראל, כצואר הזה שהוא חוזק האדם, והיה עומד על הר גבוה ותלול ומשם יצאה הוראה לכל ישראל, והיה בנוי במובחר שבבנייניה ומצופה זהב בפתוחי מקלעות, כרובים, ותמרות ופטורי ציצים (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל הוא לשכת הגזית שהיתה חוזקן ומבצרן של ישראל, והיה בנוי לתלפיות שכולם היו מסתכלין בו ללמוד ממנו, ומלשכת הגזית שמשם הוראה יוצאה שהתורה מגן לישראל, וע"ש הכתוב (דברי הימים-א' טז, טו) "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר", ומצינו שהתלמידים נקראים על שם חיצים ושלטים כעניין שנאמר (תהלים קכז, ד) "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם". ובמדרש, מה מגדל דוד היה גבוה מכל המגדלים שבירושלים, כך בית המקדש גבוה מהכל, ומה צואר זה לראש ואם נהפך אין לו חיים, כך משחרב בית המקדש נגדע קרן ישראל, ומה הצואר נאה לגוף אף בית המקדש נאה לעולם, ומה הצואר רוב תכשיטים בו אף ישראל בזמן שבית המקדש קיים רוב הטובות של עולם היו להם, "בנוי לתלפיות" תל שכל פיות מתפללים בו, אמר הקב"ה אני עשיתיו תל ואני עתיד לבנותו, שנאמר (ירמיה ל, יח) "וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב", ועיקר תלפיות שהוא בנוי מרובע ולא עגול והיו בו מתלוליות, כדרך שעושים במגדל הערים מגינים התלויים בו, לקח טוב. ועוד דרשו, "כמגדל דויד צוארך" מה שגידל אתכם דוד בספרו, ומה גידל אתכם דוד בספרו (תהלים קלו, יג) "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים", מהו לתלפיות? ספר שאמרו לו פיות הרבה, עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים, ובכל זאת לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל, "אלף המגן" כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם, לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא "כל שלטי הגבורים", שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו, כגון משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו, כל הדור שלהם נתלה בהם (מדרש רבה).
55. הם דדי האשה, מצודת ציון.
56. מצודת דוד.
57. מצודת ציון. ודרך צבייה להיות יולדת תאומים (רש"י).
58. מצודת דוד.
59. ספורנו.
60. מצודת דוד. והנמשל, המלך והכהן גדול שהיו מניקים את עם ישראל ומשפיעים עליהם טובה, המלך במלחמתו והכהן גדול בעבודתו, והיו שוים בגדולה ומסכימים ונשמעים זה לזה כרעים אהובים, והיו מקובלים על האומה כשני תאומים (ספורנו, מצודת דוד). ורש"י ביאר שהכוונה למשה ואהרון שהיו שקולים זה כנגד זה ורעו והדריכו את עם ישראל בדרך נוחה וישרה. ביאור נוסף מובא ברש"י ולפיו הנמשל הם לוחות הברית שהיו חמישה דברות על זו וחמישה על זו מכוונים דיבור כנגד דיבור, "אנכי" כנגד "לא תרצח" שהרוצח ממעט את הדמות של הקב"ה, "לא יהיה לך" כנגד "לא תנאף" שֶׁהַזּוֹנֶה אחר עבודה זרה דרך אשה המנאפת תחת בעלה, "לא תשא" כנגד "לא תגנוב" שהגונב סופו להשבע לשקר, "זכור" כנגד "לא תענה" שהמחלל את השבת מעיד שקר בבוראו לומר שלא שבת בשבת בראשית, "כבד את אביך" כנגד "לא תחמוד" שהחומד סופו להוליד בן שמקלה אותו ומכבד את מי שאינו אביו. ולקח טוב ביאר שאלו הם מלך המשיח וכהן צדק העתידים להושיע את ישראל כדרך שעשו משה ואהרן והם יהיו אוהבים זה את זה. ובמדרש, מה השדיים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרן הודם והדרם של ישראל, מה השדיים הללו נויה של אשה כך משה ואהרן נויים של ישראל, מה השדיים הללו כבודה ושבחה של אשה כך משה ואהרן כבודם ושבחם של ישראל, מה השדיים הללו מלאים חלב כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה, ומה השדיים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן כך כל תורה שלמד משה רבינו לימדה לאהרן (מדרש רבה).
61. מצודת דוד.
62. שם.
63. מצודת ציון.
64. ר' תנחום הירושלמי, אבן עזרא.
65. מצודת דוד.
66. מצודת ציון.
67. צל ברבים, מצודת ציון.
68. מצודת דוד.
69. שם.
70. אבן עזרא.
71. מצודת דוד. והנמשל, ה' אומר לכנסת ישראל, בעבור כשרון המעשה והשבח הנמצא בך מאז, אמהר להשרות שכינתי בבית המקדש, מקום בו מקטירים סממני הקטורת ובהם מור ולבונה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהכוונה למשכן שילה, שכשחטאו בימי חפני ופנחס לחלל את קדשי ה' ולנאץ מנחתו, אמר ה' אסתלק מעליכם וְאֶטֹּשׁ את המשכן הזה ואבחר לי בהר המוריה בבית עולמים שהוא בית המקדש, ושם ארצה את כל קרבנותיכם. ובמדרש, "הר המור" זה הר המוריה שמשם מורים הוראה לישראל, ו"גבעת הלבונה" שמשם מלבנים עוונותיהם של ישראל (מדרש רבה).
72. אבן עזרא.
73. מצודת דוד.
74. שם.
75. שם.
76. אבן עזרא. והנמשל, אתם כנסת ישראל מאז, כולכם כשרים ולא נמצא במי מכם שמץ פסול (מצודת דוד). כולם שומרים מצוותי, שהיו ישראל בימי שלמה כולם צדיקים (אבן עזרא). ובמדרש, כולך יפה רעייתי, מתי זה יהיה? בזמן שיכלו הרשעים מן העולם ויהיו כל ישראל כשרים ויפים במצוות ובמעשים טובים, שנאמר (ישעיה ס, כא) "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ" (לקח טוב). ועוד דרשו, תני רשב"י בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אותה שעה לא היה בהם לא זבים ולא מצורעים ולא חגרים ולא סומים, לא אלמים ולא חרשים, לא שוטים ולא שממים, לא טפשים ולא חלוקי לב, על אותה שעה נאמר "כולך יפה רעיתי" (מדרש רבה).
77. מצודת ציון.
78. אבן עזרא.
79. מצודת ציון.
80. שם.
81. מצודת דוד.
82. מצודת ציון. רש"י ביאר תסתכלי ותתבונני, ואבן עזרא ביאר תִּרְאִי.
83. מצודת ציון.
84. שם.
85. מצודת דוד.
86. רשב"ם.
87. מצודת דוד. והנמשל, שהקב"ה אומר לכנסת ישראל עִמִּי תבואי לארצך ותצאי מהגולה (מצודת דוד). ורש"י ביאר, גם כאשר תגלו מלבנון זה יהיה איתי - שאני אגלה עמכם, וגם כשתשובו מן הגולה אני אשוב עמכם, ואף בכל ימי הגולה אני מצטער בצערכם, ובקבצי את נדחיך תסתכלי ותתבונני מה שכר פעולתך מראשית האמונה שהאמנת בי, לכתך אחרי במדבר ומסעותיך וחניותיך על פי, וביאתך לראש שניר וחרמון שהיו מעונות אריות סיחון ועוג. ובמדרש, "לבנון" זה בית המקדש, ולמה נקרא בית המקדש לבנון? שמלבן עונותיהם של ישראל (לקח טוב). ועוד דרשו, "מראש אמנה" זה אברהם שכתוב בו והאמין בה', "מראש שניר וחרמון" זה יצחק, מה הר שניר בהיותו הר קשה שונא את הניר (שדה חרוש) ורק בקושי הוא מקבל חרישה כך לא נתנסה (לקח אישה) יצחק אלא פעם אחת בלבד, "וחרמון" זה יעקב, מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו (בתחתיתו) כך כהונה לויה ומלכות יצאו מתוך זרעו של יעקב, "ממעונות אריות" זה סיחון ועוג, מה הארי הזה שחצן כך היו סיחון ועוג שחצנים וגבורים, "מהררי נמרים" אלו הכנעניים, מה הנמר הזה חצוף כך הכנעניים חצופים (מדרש רבה וראה מדרש יפה קול ומדרש עץ יוסף על מדרש רבה).
88. מצודת דוד.
89. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד. והוא מלשון לב (מצודת ציון).
90. ואמר אחותי בלשון חיבה יתירה (מצודת דוד).
91. מצודת ציון בפס' ח'.
92. מצודת דוד.
93. שם.
94. כי הבטה בדרך חיבה בעין אחת ממשיך את הלב עד מאוד (מצודת דוד).
95. מצודת דוד.
96. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד.
97. רש"י.
98. הוא עדי המקשט את הצואר [-שרשרת] (מצודת ציון).
99. מצודת דוד. והנמשל, הקב"ה אומר לכנסת ישראל, אהבתי אליך היא בזכות אברהם אביך שהיה עין העולם לפרסם אלהותי בין בני אדם להיישירם בדרך אשר ילכו בה, ובזכות משה עבדי שהכניסך עימי בברית, והמשיל אותם לענק שמקשט את הצואר משום שהם קראו בגרון ללכת בדרכי ה' ולשמור מצוותיו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה אומר לכנסת ישראל, אילו היה בך רק אחת מתכונותייך הטובות, הייתי מחבבך ביותר וכל שכן בכל התכונות הטובות שיש בך, והמשיל את טכסיסי המצוות שישראל מצויינין בהן לענק המקשט את הצוואר. בדרך נוספת מבאר רש"י ש"אחד ענק" הוא אחד האבות שהיה האדם הגדול בענקים, והוא אברהם אבינו. ובמדרש, אמר הקדוש ברוך הוא לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות, בדם הפסח ובדם המילה (מדרש רבה).
100. מצודת ציון.
101. מצודת דוד.
102. מצודת ציון.
103. מצודת דוד.
104. ראה ביאור לעיל בפס' ט'.
105. מצודת ציון.
106. מצודת דוד.
107. מצודת ציון.
108. מצודת דוד.
109. שם.
110. שם.
111. והנמשל, האמונה שאת כנסת ישראל מאמינה בי ופרסום קדושת שמי הבא על ידך, הגון בעיני ומקובל לפני יותר מכל הבשמים (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה אומר לכנסת ישראל, בכל מקום שאת מראה לי שם חיבה, בגלגל, בשילה, בנוב וגבעון ובבית העולמים, יפה את בעיני (רש"י). ובמדרש, אמר ר' יוחנן כשם שהכלה אינה נאה אלא בתכשיטים כך ישראל אינם נאים אלא בתלמידי חכמים, ומה היין מגדל את הגוף כך תלמידי חכמים מגדלים את ישראל (לקח טוב).
112. מצודת דוד.
113. מצודת דוד, מצודת ציון.
114. רש"י.
115. מצודת ציון.
116. ראה ביאור לעיל בפס' ט'.
117. מצודת דוד.
118. שם.
119. שם.
120. מצודת ציון.
121. רשב"ם.
122. מצודת דוד.
123. שם. והנמשל, הטעם הטוב הוא טעמי התורה ועסק לימוד חכמת התורה היוצא מפי כנסת ישראל, והריח הטוב היוצא מהבגדים הוא המצוות התלויות בבגדים, כמצות ציצית, תכלת, בגדי כהונה, איסור שעטנז (רש"י, מצודת דוד).
124. רשב"ם, מצודת דוד.
125. ראה ביאור לעיל בפס' ט'.
126. מצודת דוד.
127. שם.
128. רש"י, מצודת ציון. ויש מפרשים שער (רש"י).
129. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
130. מצודת ציון.
131. רשב"ם. והנמשל, שכנסת ישראל שמרו על עצמם והתרחקו מהעובדי כוכבים ומזלות (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהוא משל על צניעות בנות ישראל שאין פרוצות בעריות. ובמדרש, "גן נעול" אמר ר' יונתן אלו הבתולות, "גל נעול" אלו הנשואות, "מעיין חתום" אלו הזכרים, שלא פרקו ישראל מעליהם עול מלכות שמים בכל אורך הגלות (לקח טוב).
132. רש"י.
133. הן הקרקעות הבלתי נאותות לפירות (ספורנו). ואבן עזרא ומצודת ציון ביארו שכך נקראים הסעיפים המתפשטים ויוצאים כמו (ישעיהו טז, ח) "שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ" שביאורו הענפים המתפשטים.
134. רש"י.
135. גן עצי מאכל נקרא פרדס (מצודת ציון).
136. מצודת ציון.
137. מצודת דוד.
138. רש"י.
139. מין בושם, מצודת ציון.
140. רש"י, מצודת ציון.
141. מין בושם (מצודת ציון).
142. מצודת דוד. והנמשל, לפי מעשיה ההגונים של כנסת ישראל ושמירת הצניעות מובטח שיהיו ילדי ישראל מלאי חכמות, כרימון המלאה גרגירים, ובני מידות טובות ששמם יפורסם למרחוק (מצודת דוד). ורש"י ביאר שאף הקטנים שבישראל יש בהם מעשים טובים. ובמדרש, מה הפרדס הזה של רמונים שהוא נאה, כך הם ישראל נאים במעשיהם הטובים. מה הרמונים נאים ומוטעמים, כך ישראל מלאים מצוות. וכן ישראל עתידים להעשות כפרדס רמונים על ידי אליהו (לקח טוב).
143. מצודת דוד.
144. כולם שמות מיני בושם הם (מצודת ציון).
145. שם.
146. מצודת דוד. והנמשל, התפשטות שמם הטוב של ישראל יהיה כהתפשטות ריח הבשמים הטובים (מצודת דוד). ובמדרש, הרי כאן י"ב מיני בשמים כנגד י"ב שבטי ישראל העתידים להתקבץ בימות המשיח (לקח טוב).
147. רש"י, מצודת דוד, וראה ביאור בפס' יג.
148. מצודת דוד.
149. מצודת ציון.
150. מצודת דוד.
151. שם.
152. רש"י.
153. מצודת דוד. והנמשל, היות ומקום מחצבת כנסת ישראל היא מאבות ואמהות כשרים וצדיקים, ראויים התולדות להיות דומים אל האבות (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהכוונה לזכות נשות ישראל הצדקניות הטובלות טבילות טוהר, המשולה לטוהר המעיין. ובמדרש, זהו שאמר הכתוב (זכריה יד, ח) "בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַ‍ִם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי" וגו', אלו מים מפכים שעתידים לצאת מתחת מפתן הבית, "מעיין גנים" זה מעיין שעתיד ה' לטהר בו ישראל לעתיד לבוא (לקח טוב). ועוד דרשו, א"ר יוחנן ארבעים ושמונה פעמים כתוב בתורה "באר" כנגד ארבעים ושמונה דברים שנקנית בהם התורה, הדא הוא דכתיב "מעין גנים באר מים חיים" (מדרש רבה).
154. מצודת דוד.
155. מצודת ציון.
156. מצודת דוד.
157. אבן עזרא, מצודת דוד.
158. שם.
159. מצודת ציון.
160. מצודת דוד.
161. שם.
162. שם.
163. אבן עזרא.
164. מצודת דוד.
165. שם.
166. שם.
167. שם.
168. שם. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת שעם כל הדברים האלה שאמצא חן בעיני ה', יחיש נא ימהר וישרה בי שכינתו בבית המכון לשבתו, ויקבל שם קרבנותי ברצון (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל על כך שלעתיד לבוא כל הגלויות מתקבצות, וכיון שמתפרסם שמם, מכל הגויים מביאים מנחה לירושלים, ובימי הבניין יהיו ישראל מתקבצים שם במועדים וברגלים וישראל משיבין יבוא דודי לגנו, אם אתה שם הכל שם. ובמדרש, מכאן אתה אומר שהצדיקים לעתיד לבא אינם צריכים לא אפרסמון ולא כל מיני בשמים, רוח צפונית מכבדת וזוחלת לפניהם כל בוסמני גן עדן (מדרש זוטא). ועוד דרשו, "עורי צפון ובואי תימן" אלו בני הגלות, "הפיחי גני יזלו בשמיו" זו ארץ ישראל, "יבוא דודי לגנו" זה הקב"ה שישרה שכינתו ביניהם, "יאכל פרי מגדיו" אלו הקרבנות (לקח טוב).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה