/ שיר השירים פרק ה'

פסוקים

שיר השירים פרק ה'

(א) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים: החשוק שלח דברו וכך אמר, [1] בָּאתִי -אמהר [2] לבוא [3] לְגַנִּי שהכנת לי [4] כאשר תאב וערג ליבי [5] אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי -אלקוט [6] מוֹרִי -את המור שלי [7] עִם שאר מיני [8] בְּשָׂמִי -הבשמים שהכנת לי, [9] אָכַלְתִּי -אוכל לתאווה את הדבש עד שגם את [10] יַעְרִי -הקנה [11] אוכל [12] עִם דִּבְשִׁי כי אף מהם אמצוץ דבש, [13] שָׁתִיתִי -אשתה את [14] יֵינִי עִם חֲלָבִי -החלב [15] שהזמנת לי [16] , ולרוב השמחה אזמין אורחים ואפייסם לאכול, וכך אומר להם, [17] אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים -אהובים [18] בשמחת ליבי ובאהבת אחותי כלה: [19]
(ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי, יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה: ולאחר כל דברי האהבה שנאמרו ביניהם, חוזרת החשוקה לספר לנערות את הסיבה שהחשוק נפרד ממנה כל כך הרבה זמן, וכך אמרה, [20] אֲנִי יְשֵׁנָה -כאשר הלכתי לישון, [21] וְ עדיין [22] לִבִּי היה [23] עֵר כי לא שקעתי בשינה, שמעתי את [24] קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק -נוקש בדלת, וכך אמר לי, [25] פִּתְחִי לִי את הדלת [26] אֲחֹתִי רַעְיָתִי, יוֹנָתִי -הדבוקה בי כיונה בבן זוגה, [27] תַמָּתִי -התמימה באהבתה אלי [28] ,פתחי מהר [29] שֶׁרֹּאשִׁי -כי ראשי [30] נִמְלָא טָל שירד עלי, [31] קְוֻּצּוֹתַי -קְצָווֹת שערותי [32] המתולתלות [33] רְסִיסֵי -נתמלאו מזלוף הגשמים שירדו [34] בַּ לָיְלָה [35] , כי כל הלילה הזה רכבתי במרוצה לבוא אליך: [36]
(ג) פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם: ואני השבתי לו, כבר [37] פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה -איך אטרח כעת [38] אֶלְבָּשֶׁנָּה -ואלבש אותה בחזרה?!, [39] רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה -איך [40] אֲטַנְּפֵם -אלכלך אותם בדריכה על הרצפה לפתוח לך את הדלת?!: [41]
(ד) דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו: ולאחר שאמרתי לו כך [42] דּוֹדִי שָׁלַח -הושיט [43] יָדוֹ מִן הַחֹר שבדלת [44] כדי לגרום לי לגעגועים, [45] וּ לאחר שעשה זאת אכן [46] מֵעַי הָמוּ -הצטערתי ונכמרו רַחֲמַי [47] עָלָיו לאהוב אותו שוב, ולפתוח לו את הדלת: [48]
(ה) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל: קַמְתִּי אֲנִי ממיטתי [49] בלב שלם ובנפש חפצה [50] לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי את הדלת, ובכדי להתאהב עליו התבשמתי שיהיה ריחי נודף [51] וְ מרוב בישום [52] יָדַי נָטְפוּ מוֹר, [53] וְאֶצְבְּעֹתַי נטפו [54] מוֹר אשר היה עֹבֵר -מתפשט [55] ויורד [56] עַל כַּפּוֹת -ידיות [57] הַמַּנְעוּל של הדלת: [58]
(ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי: וכאשר [59] פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי את הדלת, [60] וְ הנה דוֹדִי חָמַק -הסתובב [61] , הסתתר ממני [62] וְ עָבָר משם, וכשפנה ממני דיבר עימי קשות לאמר לא אשוב עוד אליך [63] ולא אבוא אל ביתך, כי מתחילה לא רצית לפתוח [64] , ומרוב הגעגועים אליו כמעט [65] שֶׁ נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ אלי דברים אלו, ולאחר מכן [66] בִּקַּשְׁתִּיהוּ -חפשתי אחריו [67] וְ אולם לֹא מְצָאתִיהוּ -מצאתי אותו, [68] קְרָאתִיו -קראתי לו בחושבי שהוא במקום סתר ויגלה עצמו אלי בשמעו את קולי, [69] וְ אולם הוא [70] לֹא עָנָנִי -ענה לי: [71]
(ז) מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת: וכאשר הסתובבתי בעיר לחפש אחריו, [72] מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים -שומרי העיר [73] הַסֹּבְבִים בָּעִיר בלילה לשומרה [74] ולתפוס גנבים בלילות [75] , וְ הִכּוּנִי וּ פְצָעוּנִי בחרבם [76] מכה המוציאה דם, [77] נָשְׂאוּ -לקחו [78] אֶת רְדִידִי [79] מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת כדרך שעושים להולך יחידי באישון לילה שמכים ופוגעים בו ומפשיטים בגדיו באומרם שהולך הוא לגנוב או לנאף: [80]
(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי: וככלותה לספר אמרה לנערותיה כך, [81] הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם -אני משביעה אתכן [82] בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ ? תגידו לו שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי מרוב הגעגועים לאהבתו [83] , ולא חולה מהפצעים שהיכוני השומרים, כי צער הפצעים הם כְּאַיִן לעומת הצער על שנפרד ממני: [84]
(ט) מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ: והנערות משיבות אותה [85] מַה ההבדל בין [86] דּוֹדֵךְ מִדּוֹד אחר? מה זה שאת מתרפקת ומתגעגעת אליו [87] , אַתְּ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? מַה דּוֹדֵךְ שונה [88] מִדּוֹד שלנו [89] שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ להעיד לו על אהבתך אליו [90] , אמרי נא מה הם הטובות הנמצאות בו שאינם בזולתו: [91]
(י) דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה: וכך היא משיבה להן, אין דודי כשאר הדודים, כי [92] דּוֹדִי צַח -בהיר, [93] וְ יחד עם זאת מראה פניו [94] אָדוֹם -אדמדם הנחמד לעין, [95] דָּגוּל -מוקף [96] דגלים הוא [97] מֵרְבָבָה -מרבבות [98] חיילים המקיפים אותו [99] , וניכר הוא ביניהם: [100]
(יא) רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב: אין להניח בראשו עטרת זהב, כי, [101] רֹאשׁוֹ יפה ומבהיק כמו [102] כֶּתֶם פָּז -זהב טוב ויקר [103] שמלכים נוהגים לשמור בבית גנזיהם, [104] קְוּצּוֹתָיו -קצוות שערות ראשו [105] תַּלְתַּלִּים -מסולסלים [106] והן שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב -כצבע העורב: [107]
(יב) עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶּחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת: הבטת [108] עֵינָיו של דודי נאה מאוד ויפה [109] כְּ הבטת [110] יוֹנִים בהתייצבם [111] עַל אֲפִיקֵי מָיִם הערבים למראה [112] ומביטים לרוות שם צמאונם, ולובן עיניו צח ונקי ללא אדמימות [113] כאילו עיניו [114] רֹחֲצוֹת תמיד [115] בֶּחָלָב , והן יֹשְׁבוֹת -קבועות [116] עַל מִלֵּאת -על גלגל העין שלהם לְמַלֵּא אותה: [117]
(יג) לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר: לְחָיָו מתוקים וערבים [118] בתכלית ההידור, [119] כַּעֲרוּגַת [120] הַבֹּשֶׂם ששם צומחים צמחי הבושם שמייפים אותן ביותר וגורמות להם להפוך להיות [121] מִגְדְּלוֹת -גידולי [122] מֶרְקָחִים של בשמים [123] שמפטמים מהם מעשה רוקח [124] , מבין [125] שִׂפְתוֹתָיו עולה ריח טוב כריח [126] שׁוֹשַׁנִּים אשר נֹטְפוֹת מהן שמן [127] הַ מוֹר שריחו [128] עֹבֵר -מתפשט: [129]
(יד) יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים: ולמרות שבדרך כלל האצבעות הן כלי השימוש ודרכן להיות מלוכלות, אצבעות [130] יָדָיו של דודי כשהן פרודות נראים נקיים כמו [131] גְּלִילֵי -זרועות של גלגלי [132] זָהָב , ציפרני אצבעותיו שווים [133] וּ מְמֻלָּאִים בַּ אֶבֶן [134] תַּרְשִׁישׁ [135] היקרה [136] , יושבים הם לפי מידות הגומות, לא בולטים ולא שוקעים, [137] מֵעָיו -הבטן שלו [138] עֶשֶׁת -מבהיק כמו [139] שֵׁן הפיל כשהיא [140] מְעֻלֶּפֶת -מעוטפת [141] ומקושטת [142] בָּ סַפִּירִים [143] , שאז נופל זוהר הספירים על השן ומבהיק ביותר: [144]
(טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים: שׁוֹקָיו נאים בלובן וביושר כמו [145] עַמּוּדֵי שֵׁשׁ -שַׁיִשׁ, [146] מְיֻסָּדִים -מבוססים [147] הם על כפות הרגלים, ולמרות שכפות הרגלים דרכן להיות מלוכלכות, אצל דודי מרוב נקיותן נראה כי שוקיו מונחים [148] עַל אַדְנֵי פָז, [149] מַרְאֵהוּ -מראה קומתו [150] גבוה [151] כַּלְּבָנוֹן -כארזי [152] הר הלבנון, [153] בָּחוּר -ונבחר הוא בין שאר הדודים [154] כָּאֲרָזִים הנבחרים מכל עצי היער [155] בשל חוזקם וגובהם: [156]
(טז) חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם: כל דברי [157] חִכּוֹ -הַחֵךְ שלו [158] מַמְתַקִּים -מתוק [159] ודבריו ערבים [160] ונאמרים במליצה, [161] וְכֻלּוֹ -וכל מעשיו ותנועותיו [162] מַחֲמַדִּים -נחמדים, עשויים הם בהשכל רב, הנה זה מי שיש בו השבחים הללו, [163] זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם ובהיות כן איך לא אשתוקק אליו?!: [164]

הערות

1. מצודת דוד.
2. שם.
3. ודיבר הכתוב בלשון עבר במקום עתיד (מצודת ציון).
4. מצודת דוד.
5. רשב"ם.
6. רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. שם.
9. שם.
10. שם.
11. שם. קנה הדבש נקרא יערי (רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון). ומרוב חיבה אכלתי יערי עם דבשי, אכלתי את הקנה עם הדבש, דהיינו את שאינו ראוי עם הראוי (רש"י).
12. מצודת דוד.
13. שם.
14. שם.
15. אבן עזרא.
16. מצודת דוד.
17. שם.
18. מצודת ציון.
19. רשב"ם. והנמשל, הקב"ה מבטיח ואומר, הנה חיש מהר אשרה שכינתי בקרבך, ואקבל ברצון את קטורת הסמים המשולה לבשמים, ואש תרד מן השמים ותאכל את עצי המערכה עם הקרבנות אשר יערבו עלי כדבש, ואקבל ברצון את נסכי היין אשר ימתקו עלי כחלב, והכהנים בני אהרן יאכלו חלקם, ועתידים ישראל המשולים לדודים להתענג מטוב השכינה (לקח טוב, מצודת דוד). ורש"י ביאר "באתי לגני" בימי חנוכת הבית, "אריתי יערי עם דבשי" את שאינו ראוי עם הראוי דהיינו קטורת נדבה ושעירי חטאת שהקריבו הנשיאים ולמרות שאין חטאת קריבה נדבה אני קבלתים, "שתיתי ייני" הם הנסכים, "עם חלבי" שמתקו וצחו מחלב, "אכלו רעים" באהל מועד אהרן ובניו ובבית המקדש כל הכהנים, "שתו ושכרו דודים" אלו ישראל אוכלי בשר זבח השלמים שהקריבו לחנוכת המזבח.
20. מצודת דוד.
21. שם.
22. שם.
23. שם.
24. שם.
25. שם.
26. שם.
27. שם.
28. אבן עזרא, מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. שם.
31. שם. וזהו דרך אדם שבא בלילה ודופק על פתח אהובתו לומר כן בשביל חיבתך באתי בלילה בעת הטל או הגשם (רש"י).
32. אבן עזרא. ומצודת ציון ביאר שהוא שיער הראש התלוי למטה.
33. רשב"ם.
34. מצודת דוד.
35. רסיסי לילה הן גשמי לילה שהן טורח ועייפות (רש"י).
36. רשב"ם. והנמשל, כאשר ישבו ישראל בגולה בבבל היתה כנסת ישראל נואשת מן הגאולה, אבל הבחורים שבה כדניאל וחביריו היו מצפים אליה וחישבו את הקץ שנאמר מפי ירמיה, והקב"ה העיר את רוחו של כורש לשלחם לחפשי למען לא יחולל עוד שמו בין הגויים (מצודת דוד). ורש"י ביאר, שהנמשל הוא על תקופת בית ראשון כאשר ישראל היו שלווים ושקטים ולא עבדו את ה' והיו כישנים, והקב"ה שהוא צור לבב ישראל היה ער לשמור על ישראל ושלח להם את נביאיו להזהירם שישובו אליו, ועשה זאת מחיבתו אליהם ובזכות אברהם אביהם שערבו עלי מעשיו כטל. ובמדרש, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע אני ישנה מן המצוות וליבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות וליבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות וליבי ער לקריאת שמע ותפילה, אני ישנה מבית המקדש וליבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ וליבי ער לגאולה, אני ישנה מן הגאולה וליבו של הקב"ה ער לגאלני (מדרש רבה).
37. מצודת דוד.
38. מצודת ציון.
39. מצודת דוד.
40. מצודת ציון.
41. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל בהיותה בגלות התעצלה לעלות לירושלים וכאילו אמרה, לפי שכבר נתיישבתי בבבל והיתה הארץ ההיא ערבה עלי, לא רציתי לטרוח בטלטול הדרך (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל הוא על תקופת בית ראשון שכנסת ישראל לא חזרה בתשובה על אף שנשלחו אליה נביאים, ואמרה כדרך האשה המנאפת, כבר לימדתי עצמי דרכים אחרות ולא אוכל לשוב אליך עוד. ובמדרש, כנסת ישראל אומרת לפני הקב"ה שאמר לה פתחי פתח התשובה כדי שאגאלך, והיא אומרת במה אשוב? כבר פשטתי את כותנתי שהם לבוש המלכות ולבוש הכהונה ולבוש הנבואה שכל אחת ואחת נקראת כתונת לעצמה, וכל זמן שהיה בית המקדש קיים היינו הולכים ומקריבים קרבנות והקב"ה סולח לעונותינו, משחרב בית המקדש ונתנה ביד הגוים אין אנו יודעים במה נשוב לפתוח פתח התשובה, ואיך אחזור לקדמותי, ושמא יעלה בלב האומות שאם כן אבוא בדתם להתערב עמהם, גם זה חלילה לי להיטנף בע"ז שכבר רחצתי רגלי ממנה, שמשחרב בית המקדש הראשון בטלה ע"ז מהם (לקח טוב).
42. רש"י, מצודת דוד.
43. מצודת ציון.
44. רש"י. ואבן עזרא ביאר הנקב שיש בין שתי הדלתות. וברינה של תורה לנצי"ב ביאר שדרך הדלת בחצר להיות סגור, וכשבעל החצר נצרך לדבר פותחים לו הדלת, אבל בלילה כשרוצה להיות סגור ביותר, עושה חור בדלת וכשנצרך לדבר מושיטים לו מן החור.
45. מצודת דוד.
46. שם.
47. שם.
48. רש"י. והנמשל, הקב"ה שלח את דברו על ידי חגי וזכריה לנבאות שבא הקץ, ועל ידי זה נתעוררו לבנות את הבית (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל הוא על התעוררות ישראל כאשר הקב"ה גרם לכך, כאשר נקם הקב"ה נקמתו בישראל בימי אחז כשהביא עליהם את חיל ארם שהרגו מהם מאה ועשרים אלף ביום אחד, ואז בא חזקיה בנו ושב בכל לבו לדרוש להקב"ה, וכל דורו חזרו בתשובה עד שלא קם דור בישראל כמותם. ובמדרש, כיון שראה הקב"ה את ישראל מתעצלים מן התשובה, כאדם עצל שהוא במיטה והוא מתעצל לירד ממנה, מיד שלח מכתו, שנאמר דודי שלח ידו מן החור, שאין השם שולח המכה ביד כח מן הפתח או מן החלון אלא מעט מן החור, כדי להפחידם ולבהלם להחזירם בתשובה, מגרה בהם האומות ומפחידם, כדרך שעשה בימי המן ומחזירם למוטב (לקח טוב).
49. מצודת דוד.
50. רש"י.
51. מצודת דוד.
52. שם.
53. ריח טוב (רש"י). וראה לעיל פרק ג' פס' ו' שם נתבאר שמור הוא מין בושם.
54. מצודת דוד.
55. רש"י, מצודת ציון.
56. מצודת דוד.
57. מצודת ציון.
58. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, עסקתי בבנין הבית בנפש חפיצה והצלחתי (מצודת דוד). ובמדרש, בכל דור ודור בזמן שישראל בצער מיד "קמתי אני לפתוח לדודי" דהיינו מתקבצים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וקובעים צומות ומרבים בתפילה לפתוח פתח תשובה, "וידי נטפו מור" אלו בעלי הצדקה שפותחין ידיהם לעני, ומתנותיהם נחשבות כמור דרור כקטורת הסמים, "ואצבעותי מור עובר" אלו מלמדי תינוקות שמורים להם באצבעותם, ובכל זאת נמשכה הגלות, "על כפות המנעול" ששערי תפילה ננעלו (לקח טוב).
59. מצודת דוד.
60. שם.
61. שם.
62. רש"י.
63. מצודת דוד.
64. רש"י.
65. מצודת דוד.
66. שם.
67. שם.
68. שם.
69. שם.
70. שם.
71. שם. והנמשל, שכאשר גמרתי את בנין הבית נסתלקה הנבואה ומאד נצטערתי על העדרה, ומחזרת הייתי שתחזור הנבואה ולא עלתה בידי (מצודת דוד). ורש"י ביאר שגם לאחר שדורו של חזקיהו היו כשרים הקב"ה לא ביטל את גזירתו ולא שב מחרון אפו הגדול, "ולא מצאתיו" לבטל את הגזירה. ובמדרש, הרבה פעמים פתחו ישראל פתח התשובה והם סבורים שהם נגאלים, "ודודי חמק עבר" והקץ מתארך עליהם, כשם שהיו הנביאים קוראים אל ישראל השכם והערב והם לא שמעו, כך הם צועקים בגלות ואינם נענים (לקח טוב).
72. מצודת דוד.
73. שם.
74. שם.
75. רש"י.
76. שם.
77. מצודת ציון.
78. שם.
79. הוא שם תכשיט מרוקע ודק (רש"י, מצודת ציון). ואבן עזרא ביאר שהוא צעיף.
80. מצודת דוד. והנמשל, הנה פגעו בי השודדים המתפרצים בעולם, ואיבדו ממני כמה וכמה בכל דור ודור, וחמסו אותי, אכלוני הִמְּמוּנִי הציגוני ככלי ריק (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל הוא על נבוכדנאצר וחיילותיו אשר היו "הסובבים בעיר" לנקום נקמתו של מקום, נשאו את "רדידי" הוא בית המקדש, ואף "שומרי החומות" הם מלאכי השרת שהיו שומרים חומותיה, הציתו בו האור.
81. מצודת דוד.
82. שם.
83. רשב"ם, מצודת דוד.
84. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל כאילו משביעה את עובדי הכוכבים והמזלות להעיד עליה לעתיד לבוא לפני המקום ברוך הוא לומר שכל התלאות שסבלה בגולה קיבלה באהבה, אבל כל חוליה ודאגתה היה על הימנעות השראת השכינה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל משביעה את אנשי נבוכדנצר תעידו על כך שראיתם את חנניה מישאל ועזריה מוסרים עצמם לכבשן האש, ואת דניאל לגוב אריות על עסקי התפילה, ואת דורו של מרדכי בימי המן, כך תעידו לעתיד לבוא, ליום הדין שיבוקש מכם להעיד עלי, יבוא נבוכדנצר ויעיד, יבוא דריוש ויעיד, יבוא אליפז וצופר וכל נביאי האומות ויעידו שקיימתי את התורה. ובמדרש, זה שבועה שישראל משביעים לאומות העולם בשעה שהם אונסים אותם לצאת מתחת כנפי השכינה, וישראל משביעים אותם ואומרת הניחוני כי לא נשמע לכם כי אין כה' אלהינו, "אם תמצאו את דודי" כי אם הייתם יודעים את תורת אלהינו הייתם משבחים אותנו ואומרים טוב הם עושים, "כי חולת אהבה" שאנחנו חולים על רוב חיבת אהבת אלהינו, ואם הייתם מבינים את התורה שלנו מעולם לא הייתם אונסים אותנו להוציאנו מתורתינו שהיא תורת אמת, וייחודו של השם טוב מכל כסף וזהב שבעולם (לקח טוב).
85. מצודת דוד.
86. מלבי"ם.
87. מצודת דוד.
88. ר"י קרא.
89. שם.
90. רש"י, מצודת דוד.
91. מצודת דוד. והנמשל, אומות העולם כאילו אומרים לכנסת ישראל, במה נחשב אלוהיך יותר מכל שרי מעלה שלנו, הלא כולם משפיעים טובה לאנשיהם, ואם כן הואיל והוא עזבכם, התחברו עמנו ונהיה לעם אחד, ותהיו גם אתם תחת ממשלת השר המושל בנו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שאומות העולם שואלים את ישראל מה אלהיכם מיוחד מכל האלהים שכך אתם נשרפים עליו ונצלבים עליו?.
92. מצודת דוד.
93. מצודת ציון, מצודת דוד.
94. רש"י, מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. רש"י.
97. מצודת ציון.
98. מצודת דוד. ריבוא הוא עשרת אלפים (מצודת ציון).
99. רש"י.
100. רשב"ם. ומצודת דוד ביאר יש לו דגלים מקבוצת רבבות. והנמשל, כנסת ישראל משיבה לאומות, הקב"ה פועל הרחמים והדין, כי צחות הלובן מסמלת את הרחמים והאודם את הדין, ובאמת בידו הכל, הרחמים והדין, ושרי מעלה לא ייטיבו ולא ירעו מעצמם אלא הם שלוחי המקום ברוך הוא שהוא "דגול מרבבה" דהיינו שרבים הם מלאכיו עושי דברו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה לעיתים הוא לבן להלבין עוונותיי ולעיתים אדום להורות משפט ולנקום באויביו. ובמדרש, ישראל אומרים לאומות, "דודי צח ואדום" צח לי בארץ מצרים ואדום למצרים... צח לי בעוה"ב ואדום לי בעולם הזה, רבי לוי בר חייתא אמר בה תלת, צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבוע, צח לי בראש השנה ואדום לי כל ימות השנה (מדרש רבה).
101. מצודת דוד.
102. רש"י, מצודת דוד.
103. מצודת ציון. אבן עזרא ביאר דבר עגול נכבד כמו חותם. ורי"ד ביאר מרגלית טובה.
104. רש"י.
105. מצודת ציון.
106. מלשון תל וגובה (מצודת ציון). ועל כי יתהפכו בסלוסולם פעמים נכנסים ופעמים יוצאים נראים הם כתלים (מצודת דוד). ורש"י ביאר מלשון תלויים.
107. וְשֵׂעָר כזה הוא נוי (רש"י, מצודת דוד). והנמשל, אין לספר את עוצם גדולתו של הקב"ה, כי הוא מרומם על כל ברכה ותהילה, והנפלאות הנשפעות מאת המקום ברוך הוא צפונות וחשוכות מעין האדם ואין להשיגם, ורמז בנוצות העורב לומר שהוא כמו דבר שחור שחשוך אל העין (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהנמשל כאשר התחיל הקב"ה לדבר עם ישראל ואמר "אנכי ה'" תחילת דבריו הבהיקו כ"כתם פז", ו"קווצותיו תלתלים" נאמר על כי על כל קוץ וקוץ שבאותיות התורה יש תלי תלים של הלכות, ו"שחורה כעורב" על שם שהייתה התורה כתובה לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה. ובמדרש, כיון ששאלו אומות העולם לישראל מה ראיתם להידבק בה' יותר מכל אלהי העמים, הם מגידים להם שבחו במקצת, "ראשו כתם פז" התורה שנתן לנו שנקראת ראשית, "קווצותיו תלתלים" על קווצי האותיות של תיבה, שאם החליף דלי"ת ברי"ש או בי"ת בכ"ף או ה"א בחי"ת מחריב את כל העולם, "שחורות כעורב" שאם אין אדם משחיר ומעריב ומחשיך בבית המדרש ללמוד דברי תורה אין דברי תורה מתקיימים בו, ד"א שאם אין אדם מתאכזר על עצמו כעורב על בניו אין דברי תורה מתקיימים בידו, ד"א כל הצבעונים מתחלפים לשחור והשחור אינו מתחלף למין אחר, כך כל הדתות מתחלפות לדת אחרת אבל התורה לעולם אינה משתנה ואינה מתחלפת (לקח טוב).
108. מצודת דוד.
109. שם.
110. שם.
111. שם.
112. רש"י.
113. מצודת דוד.
114. רש"י, מצודת דוד.
115. מצודת דוד.
116. שם.
117. אינן בולטות ואינן שוקעות (רש"י, רי"ד, מצודת דוד). והנמשל, הקב"ה משגיח בהבטת אהבה ואת השגחת הדין ממתיק הוא ברחמים, שלובן החלב מסמל על הרחמים, כך שלמרות שעל הכל הוא משגיח, מכל מקום על מחשבה רעה אינו משגיח בה להעניש עליה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שעיניו של הקב"ה צופיות על בתי כנסיות ובתי מדרשות ששם נמצאת התורה שמשולה למים, "רוחצות בחלב" שהן מבררות את הדין לאמיתו להצדיק צדיק ולהרשיע רשע, "יושבות על מלאת" עיני ה' משוטטות בכל הארץ צופות על הרעים והטובים. ובמדרש, אלו תלמידי חכמים שהם "גלגל עינו" של עולם, "על אפיקי מים" בשעה שהם יושבים ועוסקים בתורה שנמשלה למים הקב"ה בא ומאיר עליהם בהלכה דכתיב (תהלים יט, ט) "מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם" (ילקוט שמעוני). ועוד דרשו, "עיניו כיונים" אלו סנהדרין שהם עיני העדה, רמ"ח אברים יש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן, "על אפיקי מים" שהם אפיקים על מימיה של תורה, דאמר ר' חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירים הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן, "רוחצות בחלב" אלו ההלכות שהן רוחצים אותם בשנים עד שעושים אותה נקיים כחלב, "יושבות על מלאת", מלאתה של תורה (מדרש רבה).
118. רשב"ם.
119. מצודת דוד.
120. חתיכת מקום בגן (אבן עזרא). ומצודת ציון ביאר שהוא תלם המחרשה.
121. מצודת דוד.
122. מצודת ציון.
123. רי"ד.
124. רש"י, מצודת דוד. הסממנים המעורבים הנשמרים לזמן מרובה יקראו מרקחים (מצודת ציון).
125. מצודת דוד.
126. רשב"ם, מצודת דוד.
127. רשב"ם.
128. רי"א קרא.
129. מצודת ציון. והנמשל, הנביאים השלוחים מאת ה' לדבר דבריו, שהם כמו שושנים שריחם נודף למרחוק, כי הם מודיעים מה שיהיה ומייעדים טובה מרובה והצלחות מתמידות (מצודת דוד). ורש"י ביאר שלחייו הם הדברות של ה', ו"שפתותיו שושנים" הם הדיבורים שדיבר באהל מועד שהם לרצוי וכפרה לריח טוב. ובמדרש, אלו לחייהם של תלמידי חכמים שהם דומים לערוגת הבושם מלאה מיני בשמים, כך לחייהם מלאים טעמי תורה, "מגדלות מרקחים" שמגדלים מיני רקחים בפיהם, והם טעמי תורה ושבחו של בורא הכל, "שפתותיו שושנים" שפתותיהם שונים כענין שנאמר (דברים ו, ז) "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", "נוטפות מור עובר" כשם שריח המור עובר לכל רוח סביבותיו, כך ריח תלמידי חכמים עובר לכל מקום ומקום (לקח טוב). ועוד דרשו, אמר רבי אלעזר אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין אותה או כבושם שהכל מתבשמים ממנו תלמודו מתקיים בידו (ילקוט שמעוני, לקח טוב).
130. מצודת דוד.
131. שם.
132. אבן עזרא, מצודת דוד. והם הגלגלים (מצודת ציון).
133. רשב"ם.
134. מצודת ציון.
135. רשב"ם ביאר כי הוא קריסטל.
136. רש"י, מצודת ציון.
137. מצודת דוד.
138. אבן עזרא, מצודת ציון.
139. מצודת דוד.
140. רש"י, מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. רש"י.
143. אבן אדומה יקרה (אבן עזרא).
144. מצודת דוד. והנמשל, גלגלי השמים מעשה אצבעות המקום ברוך הוא שהם בהירים ויקרים כזהב וממולאים כוכבי אור, ועם כי השמים שמים לה', אִוָּה מאז למושב לו על הכפורת, שהיא מקום פנימי ונעלם כמו המעיים שבתוך הגוף, ומשם באה הארה לכנסת ישראל כצחות וזכות השן ובהירות הספיר, מצודת דוד. ובמדרש, "ידיו גלילי זהב" אלו הלוחות, "גלילי זהב" אלו דברי תורה נחמדים מזהב, "מעולפת ספירים" אלו ספרי תורה שהם דומים לעשת שן שמקושטת כספיר (רש"י, ילקוט שמעוני). ועוד דרשו, "מעולפת ספירים" מעולפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר (אבן קשה)... בא וראה מעשה שהיה באדם אחד שהביא ספיר אחד ברומי למוכרו, אמר הלוקח על מנת לבדוק אותו נשבור ממנו חתיכה קטנה, נתנו על הסדן, התחיל מכה עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר במקומו ולא חסר (מדרש רבה).
145. מצודת דוד.
146. אבן עזרא, מצודת ציון, מצודת דוד.
147. מלשון בסיס (רש"י). מלשון יסוד (מצודת ציון).
148. מצודת דוד.
149. "אדני" הוא הדבר שהעמוד תקוע בו, ו"פז" הוא המובחר שבזהב (מצודת ציון).
150. מצודת דוד.
151. רש"י.
152. רש"י.
153. מצודת דוד.
154. רש"י, מצודת דוד.
155. מצודת דוד.
156. רש"י. והנמשל, העולם השפל הדום רגלי המקום ברוך הוא, שהוא חזק כעמודי אבני שיש, והמקום ברוך הוא גדול ורם מכל האלהים, ומאד נבחר מכולם ואין להעריך אותם אליו (מצודת דוד). ובמדרש, "שוקיו" זה העולם, "עמודי שש" שהוא מיוסד לשישה ימים, "מיוסדים על אדני פז" אלו פרשיותיה של התורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם, ולמה הם דומות? לעמוד זה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלורוסים מלמעלן, כך פרשיות התורה נדרשות לפניהם ולאחריהם (מדרש רבה).
157. מצודת דוד.
158. מצודת ציון.
159. מצודת ציון.
160. רש"י.
161. מצודת דוד.
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד.
164. מצודת דוד. והנמשל, דברי התורה הנתונים מפיו של ה' הם משפטים צדיקים וחוקים ישרים, וכל מעשיו בחסד וברחמים, וכאילו תאמר לאומות העולם עתה שפטו נא אם יש מי שדומה לו, ואיך תאמרו לי לעוזבו ולהתחבר עמכם להיות תחת ממשלת השר של מעלה המושל בכם?! הלא כולם כְּאַיִן למול אֱלֹהַי (מצודת דוד). ורש"י הוסיף שדבריו ערבים כמו שנאמר (ויקרא יט, כח) "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם" אל תחבלו בעצמיכם ותקבלו שכר, יש חיך מתוק מזה?! "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה" (יחזקאל לג, יט), עוונות נחשבין לו לזכיות, יש חיך מתוק מזה?!.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה