(א)
זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט:
בפרק זה ממשיך שלמה המלך ע"ה לבאר כי לא רק חוטא אחד יאבד טובה הרבה, אלא גם אדם שיש בו זכויות יכול בחטא אחד לאבד טובה הרבה
[1]
, וכך אמר: הנה כמו
[2]
שֶׁ
זְבוּבֵי מָוֶת
-שזבובים מתים, כל אחד מהם בנופלו בשמן מבושם
[3]
יַבְאִישׁ
-יסריח
[4]
את השמן, ולא יפסיק הביאוש כי הזבוב
[5]
יַבִּיעַ
-יגרום לסירחון ויקציף
[6]
ויקלקל
[7]
את הַ
שֶׁמֶן רוֹקֵחַ
-המעורב בבשמים
[8]
, כך באותה מידה תבאיש לאדם
[9]
יָקָר
-חשוב
[10]
מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד
-שיש בו חכמה וכבוד,
[11]
סִכְלוּת מְעָט
-קצת סכלות, כי אם תהיה בו סכלות
[12]
, היא תשחית את חשיבותו של אותו האיש:
[13]
(ב)
לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ:
השכל הנטוע
[14]
בְּ
לֵב חָכָם
עומד
לִימִינוֹ
-מזומן לו בכל ענייניו ומיד ימצאנו בעת הצורך
[15]
להנטותו אל הדרך המיומנת לטובתו
[16]
, שֶׁמּוֹרֶה לו עיקר הדבר מה יהיה באחריתו,
[17]
וְ
לעומת זאת
[18]
השכל הנטוע
[19]
בְּ
לֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ
-אינו מזומן ואינו מהיר בעת הצורך
[20]
, אלא מעקם אותו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו:
[21]
(ג)
וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁסָּכָל (כשהסכל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר, וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא:
וְ
הַסָּכָל בכל עסקיו ודבריו יַרְאֵה חוסר שכלו ודעתו,
[22]
גַם
-אפילו בהיותו
[23]
בַּדֶּרֶךְ
שלא במקום מושבו כשהוא הולך ואינו מתעכב,
[24]
כְּשֶׁסָּכָל (כשהסכל
כתיב)
-כאשר השוטה
[25]
הֹלֵךְ
כל האיברים יש בו, אבל
[26]
לִבּוֹ חָסֵר,
וְ
כאילו בהליכתו ודיבורו
[27]
אָמַר
-אומר הוא בפיו
[28]
לַכֹּל
-לכולם כי
[29]
סָכָל
-שוטה
[30]
הוּא
, וכולם מכירין בו כְּכָזֶה:
[31]
(ד)
אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:
אִם רוּחַ
-כעס וחימת
[32]
הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ
וישים לך עלילות דברים,
[33]
מְקוֹמְךָ
-את מקום מושבך
[34]
אַל תַּנַּח
-אל תעזוב
[35]
כדי לברוח מפניו,
[36]
כִּי מַרְפֵּא
-הרפיון הזה
[37]
שתהיה רפוי ממנו ואינך נמסר בידו
[38]
יַנִּיחַ
ויצבור
[39]
חֲטָאִים גְּדוֹלִים
, כי בברחך תוסיף חטא, ולא יחמול עליך כאשר ישיג אותך:
[40]
(ה)
יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט:
יֵשׁ רָעָה
אחת אשר
[41]
רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
-בעולם
[42]
והיא שלעיתים המושל תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים הֶפֶך האמת, וְיֵרָאֶה הדבר
[43]
כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט
, ולא כן הוא:
[44]
(ו)
נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ:
וזהו שלעיתים
[45]
נִתַּן הַסֶּכֶל
-הכסיל
[46]
בַּמְּרוֹמִים
-בגבהים
[47]
רַבִּים
-גדולים
[48]
במקומות שאינם ראויים לו,
[49]
וַעֲשִׁירִים
הראויים לכבוד
[50]
בַּשֵּׁפֶל
-במקום שפל ונמוך
[51]
יֵשֵׁבוּ
, וזה נראה כאילו בשגגה נעשה הדבר, אבל לא כן הוא:
[52]
(ז)
רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ:
ואכן לעיתים
[53]
רָאִיתִי עֲבָדִים
רוכבים
[54]
עַל סוּסִים
מה שאין ראוי להם,
[55]
וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים
לא רכובים, אלא ברגליהם
[56]
עַל הָאָרֶץ:
[57]
(ח)
חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ:
מי
[58]
שֶׁ
חֹפֵר גּוּמָּץ
-בור
[59]
שיפול בו הזולת
[60]
, אזי לעיתים
[61]
החופר עצמו
[62]
בּוֹ
-באותו הבור
[63]
יִפּוֹל,
וּפֹרֵץ גָּדֵר
של אבנים למען יצאו החוצה הנחשים הדרים בנקבי חורי הגדר ויזיקו לבני אדם,
[64]
יִשְּׁכֶנּוּ
- יִנְשֹׁךְ אותו
[65]
נָחָשׁ
-הנחש עצמו
[66]
, וכך הרבה פעמים אדם חורש על רעהו רעה, והרעה עצמה תסוב עליו:
[67]
(ט)
מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם:
מַסִּיעַ
-העוקר
[68]
אֲבָנִים
ומסיעם ממקומם להשליכם בחוצות למען יכשלו בהם בני אדם, אזי
[69]
לעיתים
[70]
המסיע עצמו
[71]
יֵעָצֵב בָּהֶם
-על ידם, כי הוא עצמו יִכָּשֵׁל בהם
[72]
, וזה שֶׁ
בּוֹקֵעַ עֵצִים
להפילם על בני אדם להורגם, אזי הבוקע עצמו
[73]
יִסָּכֶן
-יסתכן
[74]
בָּם
-על ידם, כי עליו הם יפלו:
[75]
(י)
אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה:
אִם קֵהָה
-תעלה חלודת
[76]
הַבַּרְזֶל
-להב החרב,
[77]
וְהוּא לֹא פָנִים
-ולא יהיה מראה פניו
[78]
קִלְקַל
-מלוטש מבריק
[79]
וחד,
[80]
וַחֲיָלִים יְגַבֵּר
-האם עם כל זה
[81]
יתכן כי חייל יגבר בו את האויב?! בוודאי שלא! מכאן שהכשרת הלהב חשובה יותר מהלהב, וכך כל הכשר דבר יותר גדול מהדבר עצמו,
[82]
וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר
-של כל דבר היא הַ
חָכְמָה
, עליה נאמר
[83]
שהיא יותר טובה מכלי קרב:
[84]
(יא)
אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ וְאֵין יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן:
אִם יִשֹּׁךְ
-ינשוך
[85]
הַנָּחָשׁ
איש, זה מחמת
[86]
בְּלוֹא לָחַשׁ
-שלא לחש לו החַבַּר שלא ינשוך
[87]
, שאם היה לוחשו ומזהירו לא היה נושך,
[88]
וְ
אם כן
[89]
אֵין יִתְרוֹן
-מעלה יתירה
[90]
לְבַעַל הַלָּשׁוֹן
הרע על הנחש, אלא גרוע הוא ממנו, כי למרות ששניהם אין להם הנאה במעשיהם, הנחש אם לחשו להזהירו אינו נושך, ואילו המלשין מוזהר ועומד ואינו עוזב דרכו:
[91]
(יב)
דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ:
דִּבְרֵי
-הדברים היוצאים
[92]
פִי
-מפיו של
[93]
חָכָם
מעלים
[94]
חֵן
בעיני הבריות ולכן כולם אוהבים אותו וחפצים בטובתו
[95]
, וטוב לו שנוטל גדולה עליהם,
[96]
וְ
לעומת זאת הדברים היוצאים
[97]
מִ
שִׂפְתוֹת
הַ
כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ
-הם משחיתים אותו
[98]
, כי לא בדעת ידבר, ועל ידי זה מוכן הוא אל ההשחתה
[99]
, וכך כשם שהחכם נוטל שכר בדבריו כך הכסיל נענש על דברי כסילותו:
[100]
(יג)
תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ סִכְלוּת וְאַחֲרִית פִּיהוּ הוֹלֵלוּת רָעָה:
תְּחִלַּת דִּבְרֵי פִיהוּ
-מאמריו הוא
[101]
סִכְלוּת
, כי לא ידע להזהר מלדבר במה שיקשה לשומעי דבריו,
[102]
וְאַחֲרִית פִּיהוּ
-מאמריו
[103]
הוֹלֵלוּת
-שעמום
[104]
רָעָה
כי לא יהיה נזהר להתנצל על שגגתו שדיבר, אלא יוסיף סכלות על סכלותו
[105]
, כך שכל דבריו מתחילתם ועד סופם דברי שטות ושיעמום
[106]
הגורמים לו בסופו של דבר רעה:
[107]
(יד)
וְהַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים לֹא יֵדַע הָאָדָם מַה שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו מִי יַגִּיד לוֹ:
וְהַסָּכָל
-והשוטה
[108]
אף שהוא
[109]
יַרְבֶּה דְבָרִים
, למרות כל רבויים
[110]
הם דברי כסילות
[111]
אשר אינם מסודרים
[112]
, ומהם
לֹא יֵדַע
-יבין
[113]
הָאָדָם
השומע
[114]
מַה שֶׁיִּהְיֶה
-תכלית ועיקר כוונתו של הסכל,
[115]
וַ
אפילו אם הסכל יאמר לאדם דבר מוחש
[116]
אֲשֶׁר יִהְיֶה מֵאַחֲרָיו
-מאחרי האדם שלא כנגד עיניו אלא מאחורי עורפו, אף שהוא קל לדעת ולהבין, מכל מקום אין ידוע לו
[117]
, כי
מִי יַגִּיד לוֹ
, הואיל ובסכל אין אומר ואין דברים:
[118]
(טו)
עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר:
עֲמַל
-טורח
[119]
הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ
תְּיַגֵּעַ אותם, כי לפי כסלותם טורחים ויגעים הרבה בדבר שאין בו טורח, והם יגעים בשל רוב הטורח, כמו למשל הכסיל
[120]
אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר
מסויימת
[121]
, ואינו מוצא חכמה ללכת בדרך כבושה, אלא הולך בשביל קטן ותועה בדרך
[122]
, ומתייגע להיכנס דרך פתחים ובצעי המים, ויגע בבוץ
[123]
, וטורח הרבה ומתיגע
[124]
, והדרך שהוא בורר לא זו הדרך ולא זו העיר, וככל שהוא הולך יותר ויותר מתייגע:
[125]
(טז)
אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ:
אִי לָךְ
-אוי לך
[126]
אֶרֶץ
בזמן
[127]
שֶׁמַּלְכֵּךְ
וְדַּיָּנַיִךְ
[128]
נָעַר
-עושים מעשה נערות
[129]
ואינם משימים ליבם בתקון המדינה,
[130]
וְ
על ידי זה גם
[131]
שָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ
, וכשהם אוכלים ושבעים ומשתכרים, אינם יכולים לעסוק בצרכי המלכות ולשפוט את העם:
[132]
(יז)
אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי:
אַשְׁרֵיךְ
-מאושרת ומשובחת
[133]
אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן חוֹרִים
-הוא בן גדולים
[134]
, כי מלך כזה לא יתנהג בנערות,
[135]
וְ
על ידי זה גם
[136]
שָׂרַיִךְ
לא יאכלו לפני בוא עת האוכל
[137]
, אלא
בָּעֵת
הראויה לאוכל
יֹאכֵלוּ בִּגְבוּרָה
גדולה שהם מושלים ביצרם
[138]
, ועוסקים בגבורת החכמה והבנתה
[139]
ובגבורת המלחמה ובתחבולותיה
[140]
וְלֹא בַשְּׁתִי
-בשתיית היין:
[141]
(יח)
בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם יִדְלֹף הַבָּיִת:
וכל המתעצל במלאכתו סופו בא לידי עוני, וכך גם בביתו של האדם,
[142]
בַּעֲצַלְתַּיִם
-בגלל ידיים עצלות
[143]
כאשר האדם עצל ואינו מתקן פרצה קטנה שבתקרת ביתו
[144]
יִמַּךְ
-יהיה מך ודל
[145]
הַמְּקָרֶה
-גג הבית
[146]
המקרה את הבית ומסכך עליו,
[147]
וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִם
שמשפיל אדם ידיו למטה ואינו מרים אותם לעשות בהם מלאכת תיקון הגג
[148]
יִדְלֹף הַבָּיִת
מִימֵי גשמים:
[149]
(יט)
לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת הַכֹּל:
לִשְׂחוֹק
-לחדוות חתנים ומלכים
[150]
עֹשִׂים לֶחֶם
-סעודה גדולה,
[151]
וְיַיִן
משקים בַּסְּעוּדָה כי הוא
[152]
יְשַׂמַּח חַיִּים
-חיי אדם
[153]
בריאים,
[154]
וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה
[155]
אֶת הַכֹּל
-על צרכי כולם
[156]
, ומי שיש לו כסף יסדיר לו הכל בביתו בלא טורח
[157]
, שגם הלחם והיין קנוי בכסף
[158]
, ואם אין כסף אין סעודה, לפיכך אל יתעצל אדם מן המלאכה כדי שיהיה לו מה להוציא
[159]
, כי בשל העצלות הלא יחסר לו:
[160]
(כ)
גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם (הכנפים יַגֵּיד דָּבָר:
גַּם בְּמַדָּעֲךָ
-אפילו במחשבתך
[161]
מֶלֶךְ
[162]
אַל תְּקַלֵּל
, ואל תחשוב שאין מי יודע מחשבתך להלשין אותך לפני המלך,
[163]
וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ
מקום שאין שם איש
[164]
אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר
[165]
שתחשוב שאין שומע בדבר,
[166]
כִּי
חיש מהר יהיה נודע לו כאילו
[167]
עוֹף הַשָּׁמַיִם
[168]
יוֹלִיךְ
-הוליך אליו
[169]
אֶת הַקּוֹל
-קול הקללה,
[170]
וּבַעַל כְּנָפַיִם (הכנפים
כתיב)
הוא עוף השמיים
[171]
יַגֵּיד דָּבָר
-את דבר הקללה
[172]
, לכן יש לחוש שמא אזנים לכותל, ושמא יש אדם שישמע ויגיד:
[173]