(א)
וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ:
וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ
-את המקום ברוך הוא אשר ברא אותך, אותו זכור
[1]
בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ
בעוד הכח בידך ללכת בדרכיו לעובדו
[2]
, ועשה זאת
עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ
-בטרם יבואו
[3]
יְמֵי הָרָעָה
הם ימי הזקנה והחלישות
[4]
, או החולי,
[5]
וְהִגִּיעוּ
-ויגיעו אז הַ
שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ
, שמגודל החלישות תבחר במוות
[6]
, לכן תהיה זריז לשוב בתשובה קודם זמנים אלו:
[7]
(ב)
עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם:
ותשוב בתשובה
[8]
עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ
-טרם שתחשך
[9]
הַשֶּׁמֶשׁ וְ
יחשכו
הָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים
ויהיה לך העולם חשוך ואפל,
[10]
וְ
אז בתקופה זו, גם לאחר שירווח לך מעט מהחולשה
[11]
ידמה לך
[12]
שָׁבוּ
-שישובו
[13]
הֶעָבִים
-העננים
אַחַר
ירידת
[14]
הַגָּשֶׁם
וששוב יחשך לך, לאחר מעט האור שהיה לך, ובשל כך תחזור לחולשתך ויחשך לך:
[15]
(ג)
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:
וזה יהיה
[16]
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ
-שיחלשו מאד וירתתו
[17]
שֹׁמְרֵי הַבַּיִת
הם הידיים והזרועות,
[18]
וְהִתְעַוְּתוּ
-וְיִתְעַוְּתוּ
[19]
אַנְשֵׁי הֶחָיִל
הם הַשּׁוֹקַיִם שסובלים את הגוף הנשען עליהם,
[20]
וּבָטְלוּ
השיניים
[21]
הַטֹּחֲנוֹת
את המאכל,
[22]
כִּי
לעת זקנה כשרוב השיניים נושרות
[23]
מִעֵטוּ
-ממעטות הן את הטחינה שאינן יכולות לטחון הרבה,
[24]
וְחָשְׁכוּ
העיניים
[25]
הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת
-דרך פתחי חורי העיניים, שבעת החולשה כהים ונחשכים:
[26]
(ד)
וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר:
וְסֻגְּרוּ
-ויסגרו
דְלָתַיִם
הן השפתיים הנמצאות
[27]
בַּשּׁוּק
-במקום מגולה,
[28]
בִּשְׁפַל
-כי נשפל ולא נשמע
[29]
קוֹל הַטַּחֲנָה
-השיניים הטוחנות את המאכל,
[30]
וְ
בזמנים אלו, כאשר יזקין האדם
[31]
יָקוּם
-יתעורר אפילו
[32]
לְקוֹל הַצִּפּוֹר
שהוא דבר קל,
[33]
וְ
בעת ההיא גם
יִשַּׁחוּ
-יונמכו
[34]
כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר
-כל קולות גרונו שלא ישמעו:
[35]
(ה)
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים:
גַּם מִגָּבֹהַּ
-מגבשושיות ותלוליות שברחובות
[36]
יִרָאוּ
-יפחדו הזקנים
[37]
, וילכו מפני זה כפופים,
[38]
וְ
אז מצד חולשתם
[39]
חַתְחַתִּים
-אימה
[40]
ופחד מרובים יהיו להם
[41]
בַּדֶּרֶךְ,
וְיָנֵאץ
-וימאס
[42]
הַשָּׁקֵד
-כח הגוף
[43]
ולא יאבה להתמיד עוד בשמירתו,
[44]
וְ
מרוב תשישות
[45]
יִסְתַּבֵּל
-יהיה על האדם כבד אפילו
[46]
הֶחָגָב
שיהיה עליו
[47]
, וידמה לו כאילו סובל הוא משא כבד,
[48]
וְתָפֵר
-ותתבטל
[49]
הָאֲבִיּוֹנָה
-רוח בינתו,
[50]
כִּי
בעת הזו
הֹלֵךְ הָאָדָם
ומתקרב ללכת
[51]
אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ,
[52]
וְסָבְבוּ
-ויסובבו אז
[53]
בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים
לעורר קינות ויללות:
[54]
(ו)
עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק (ירחק חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר:
לכן זכור את בוראך
[55]
עַד אֲשֶׁר
-בטרם
[56]
לֹא יֵרָתֵק (ירחק
כתיב)
-יהפך לשלשלת
[57]
חֶבֶל הַכֶּסֶף
-חוט השדרה שמתקשה במותו של אדם,
[58]
וְתָרֻץ
וּתְרֻצַּץ
[59]
גֻּלַּת הַזָּהָב
-מוח הראש ולא ישקה עוד את חוט השדרה,
[60]
וְתִשָּׁבֶר
-וישבר
כַּד
מלא מים
[61]
עַל הַמַּבּוּעַ
-על המעיין הנובע, דהיינו ישפכו מי המרה על הכבד,
[62]
וְנָרֹץ
-ויתרוצץ
[63]
הַגַּלְגַּל
בו דולים את המים
[64]
אֶל הַבּוֹר:
[65]
(ז)
וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:
וְיָשֹׁב
הגוף הבא מן
[66]
הֶעָפָר
[67]
עַל
-אל
[68]
הָאָרֶץ כְּ
פִי
שֶׁהָיָה
בתחלת היצירה,
[69]
וְהָרוּחַ
היא נשמת האדם
[70]
תָּשׁוּב
אל המקור ממנו נחצבה למעלה,
[71]
אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ
לו בעת הלידה:
[72]
(ח)
הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל:
והואיל וכן הוא סוף האדם כאמור, הנה נתאמת האמור בראשית הדברים;
[73]
הֲבֵל הֲבָלִים
אני רואה בעולם
[74]
אָמַר הַקּוֹהֶלֶת
-שלמה המלך
[75]
החכם אשר קיבץ חכמות
[76]
; כל מה שנברא בששת ימי בראשית
[77]
הַכֹּל הָבֶל
וצריך לתת דעת מה ניתן לעשות בו ולזכות:
[78]
(ט)
וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה:
וְ
היה קהלת חכם
[79]
יֹתֵר
ממה שנכתב עליו בספר הזה
[80]
, ויותר ממה
[81]
שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם
בעצמו
[82]
עוֹד
היתה בו מעלה יתרה, והיא שהוא
[83]
לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם
וכך היה מחכים אחרים,
[84]
וְאִזֵּן
-והיה משמיע
[85]
להם דברי חכמה,
[86]
וְחִקֵּר
-והורה דרכים לעם לחקור בהם את החכמה
[87]
, וכן
תִּקֵּן
-חיבר
[88]
מְשָׁלִים הַרְבֵּה
להכניס בלב יראת ה'
[89]
, אשר חלקם כתובים בספר משלי:
[90]
(י)
בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת:
בִּקֵּשׁ
-נתן ליבו
[91]
קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ
-את כל הדברים שהיה חפץ לדעתם כי היה מטריח עצמו לעמוד על האמת
[92]
, ומצאה,
[93]
וְ
גם היה מבקש ומחפש
[94]
כָתוּב
-דברים שנכתבו
[95]
בְּ
יֹשֶׁר
ללא דברי עָוֶל
[96]
, וחיפש
דִּבְרֵי אֱמֶת
ללא הטעיה, ומהם השכיל את מה שהשכיל:
[97]
(יא)
דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד:
דִּבְרֵי חֲכָמִים
הם
[98]
כַּדָּרְבֹנוֹת
-כמו המחט שבראש מלמד הבקר,
[99]
וּכְמַשְׂמְרוֹת
-וכמסמרות
[100]
נְטוּעִים
-קיימים
[101]
וקבועים
[102]
דברי
[103]
בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת
הם החכמים
[104]
, ואף שיש בהם דעות מבני אדם שונים, כולם אמיתיים, כי כל החכמות שלהם
[105]
נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד
הוא המקום ברוך הוא החונן לאדם דעת:
[106]
(יב)
וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר:
וְיֹתֵר מֵהֵמָּה
-ממה שנאמר בספרים האלה המלמדים להיזהר,
[107]
בְּנִי
[108]
הִזָּהֵר
לשמור דברי פי חכמים
[109]
, ואם תשאל מדוע אם כן לא נכתבו הדברים בספרים?
[110]
, דע לך כי לא נכתב בספרים כל הדרוש זהירות, כי אי אפשר
[111]
עֲשׂוֹת
-לעשות
[112]
סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ
על כל הדברים המרובים הדורשים זהירות,
[113]
וְ
עוד שֶׁ
לַהַג
-שההתעסקות בלימוד
[114]
הַרְבֵּה
-בצורה מרובה, גורמת
יְגִעַת בָּשָׂר
-יגיעה לבני האדם
[115]
כאשר הם קוראים וצריכים לזכור דברים מרובים, לכן צריך כי מִשִּׂכְלוֹ יזהר האדם ממה שראוי להזהר:
[116]
(יג)
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
סוֹף
-תכלית כל
[117]
דָּבָר
מהדברים האמורים לעיל הוא, כי
[118]
הַכֹּל
-כל מה שהאדם עושה
[119]
נִשְׁמָע
[120]
הוא לפני המקום ברוך הוא ולא נכחד ממנו דבר, לכן
[121]
אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא
שלא לעבור על דבריו מה שהזהיר שלא לעשות
[122]
, ומה שתוכל עשה וליבך יהיה לשמיים,
[123]
וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר
לעשות אותם
[124]
כִּי
לדבר
[125]
זֶה
נברא
[126]
כָּל הָאָדָם
-כל אדם
[127]
, ומה שנאמר לעיל שיקרה לאדם בחייו ובמותו, זה מה שיקרה לכל אחד ללא יוצא מן הכלל, לכן מאד היזהר במצוות המקום ברוך הוא:
[128]
(יד)
כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כׇּל־הָאָדָם:
כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה
האדם אשר יעשה,
[129]
הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט
לשפוט עליהם,
[130]
עַל כָּל
כוונת הלב
[131]
הַ
נֶעְלָם
מן הבריות
[132]
, ואפילו על השוגג
[133]
בין
[134]
אִם טוֹב
-טובה היתה כוונתו של האדם
[135]
וְ
בין
[136]
אִם רָע
-רעה היתה
[137]
, ואפילו אם נכשל בַּטּוֹב
[138]
, על הכל ישפוט הקב"ה את האדם וישלם לו גמולו, לכן את האלהים ירא ואת מצוותיו שמור
[139]
, והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה:
[140]
סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי־זֶה כׇּל־הָאָדָם: