(א)
שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלִַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה, וְאֶסְלַח לָהּ:
כאן מביא הנביא את דברי ה' האומר, אל תתמהו שהבאתי על ירושלים את הרעה הזאת, כי הנה
[1]
שׁוֹטְטוּ
-לכו
[2]
חפשו ובקשו
[3]
בְּחוּצוֹת
-בשווקים של
[4]
יְרוּשָׁלִַם
אנה ואנה
[5]
וּרְאוּ נָא
-עתה בהן
[6]
וּדְעוּ
-ותנו לב לדעת מעשה האנשים,
[7]
וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ
[8]
אִם תִּמְצְאוּ
שם
[9]
אִישׁ
ישר,
[10]
אִם יֵשׁ
שם מישהו אשר
[11]
עֹשֶׂה מִשְׁפָּט
ו
מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה,
[12]
וְ
אם תמצאו אפילו איש יחידי כזה,
[13]
אֶסְלַח לָהּ
לכל העיר:
[14]
(ב)
וְאִם חַי יְהוָֹה" יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ:
וְאִם
בשבועתם"
[15]
חַי יְהוָֹה"
יֹאמֵרוּ
, אל תטעה בדבריהם ואל תחשוב שמפני שהם נשבעים בשם ה' הם אנשי אמונה, כי
[16]
לָכֵן
-באמת כשהם רוצים להישבע
[17]
לַשֶּׁקֶר
, בשמי
[18]
יִשָּׁבֵעוּ
, ולרוב הם נשבעים באלהים אחרים
[19]
, ואם יהיה שישבעו בשמי זה רק כדי להראות עצמם שהם יראי שמי:
[20]
(ג)
יְהוָֹה! עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב:
על דברים אלו משיב הנביא לה',
[21]
יְהוָֹה!
עֵינֶיךָ
-השגחתך בהם
[22]
הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה
-היא על דבר המתקיים
[23]
, ומה שאתה מענישם ושולח אותי אליהם, עיקר תכליתך היא שישובו בתשובה
[24]
, והנה
[25]
הִכִּיתָה אֹתָם
על מעשיהם הרעים
[26]
וְלֹא חָלוּ
-נעשו חולים מן ההכאה
[27]
לשום על ליבם לשוב מרעתם,
[28]
כִּלִּיתָם
-הבאתם קרוב לכליון, ועם כל זה הם
[29]
מֵאֲנוּ
-ממאנים
[30]
לָ
קַחַת מוּסָר
, וגם אם נביאיך מזהירים אותם
[31]
עדיין
חִזְּקוּ פְנֵיהֶם
יותר
[32]
מִסֶּלַע
, ולא נכנעו אלא העיזו פניהם
[33]
מֵאֲנוּ
-וממאנים
[34]
לָשׁוּב:
(ד)
וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ דַּלִּים הֵם נוֹאֲלוּ כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם:
וַאֲנִי
, אומר הנביא
[35]
, כאשר הוכחתים ולא קיבלו מוסר,
[36]
אָמַרְתִּי
תחילה
[37]
כי לא בא הדבר מצד המרד בזדון, אלא רק מצד חסרון ידיעה
[38]
ומפני שאין בהם תבונה,
[39]
אַךְ
-ורק כי
[40]
דַּלִּים הֵם
-המה מחכמה
[41]
נוֹאֲלוּ
-נשתטו בדעתם, עשו זאת
[42]
כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם
שמביא פורענות כדי שיטו אוזן למוסר
[43]
, ולא ידעו להבחין כי העונש לא בא במקרה אלא מצד ההשגחה:
[44]
(ה)
אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם, אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת:
ועתה,
[45]
אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים
בדבר החכמה
[46]
וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם
-עמהם
[47]
דברי תוכחתי
[48]
כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם,
אַךְ
הנה כשדיברתי עמהם
[49]
לא היה הדבר כאשר חשבתי, כי באמת
[50]
הֵמָּה יַחְדָּו
הדלים עם הגדולים
[51]
שָׁבְרוּ
את
עֹל
-עולו של הקב"ה מעליהם
[52]
, ואינם רוצים להיות נכנעים לו,
[53]
נִתְּקוּ
-הסירו
[54]
מוֹסֵרוֹת:
[55]
(ו)
עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם (משבותיהם:
עַל כֵּן
, בעבור שאינם רוצים להיות נכנעים לה'
[56]
ושברו את עול התורה מעליהם,
[57]
הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר,
[58]
זְאֵב עֲרָבוֹת
-היושב במדבר
[59]
יְשָׁדְדֵם
-יעשוק נפשותם,
[60]
נָמֵר שֹׁקֵד
-ימהר לבוא
[61]
עַל עָרֵיהֶם
להשחיתם,
[62]
כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה
-מן העיירות ההן
[63]
יִטָּרֵף
על ידי אחת מהחיות הללו,
[64]
כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם,
עָצְמוּ
-התחזקו
[65]
מְשֻׁבוֹתֵיהֶם (משבותיהם
כתיב)
-במִרְדָּם:
[66]
(ז)
אֵי לָזֹאת אֶסְלַח (אסלוח) לָךְ?! בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים, וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ:
ובהמשך למה שאמר בתחילת הפרק
[67]
פונה הנביא בשם ה' אל ירושלים באומרו,
[68]
אֵי
-איה הזכות
[69]
לָזֹאת
-אשר בשבילה
[70]
אֶסְלַח (אסלוח
כתיב
) לָךְ?!
[71]
הלא
[72]
בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים,
[73]
וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם
[74]
בכל טוב, ומרוב טובה ותאוות הלב
[75]
וַיִּנְאָפוּ
-פנו אל הזנות,
[76]
וּבֵית
-ולבית
[77]
זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ
-יתקבצו גדודים
[78]
יחד, ולא יתביישו אלה מאלה:
[79]
(ח)
סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ:
היו הם כמו
[80]
סוּסִים מְיֻזָּנִים
-שנתנו להם הרבה מזון בלילה והם שבעים לתאוותם, שכאשר ישכימו בבוקר יצאו ויצהלו, כן המה ימלאו תאוותם וינאפו עם אשת רעיהם כל הלילה, וכאשר
[81]
מַשְׁכִּים
-משכימים
[82]
הָיוּ
בבוקר,
[83]
אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ
[84]
מרוב שמחה והשגת תאוות הלב
[85]
, שמחים ומתהללים ברעתם:
[86]
(ט)
הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם יְהֹוָה, וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?!:
הַעַל
-וכי על
[87]
אֵלֶּה
-כאלה מעשים
[88]
לוֹא
-לא
[89]
אֶפְקֹד
-אשגיח להיפרע מהם?!
[90]
נְאֻם
-אמר
[91]
יְהֹוָה,
וְאִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה
-עושה כדבר הזה
[92]
לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?!
[93]
אי אפשר שלא אענישם על הרעות הגדולות האלה:
[94]
(י)
עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וְשַׁחֵתוּ וְכָלָה אַל תַּעֲשׂוּ הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ כִּי לוֹא לַיְהֹוָה הֵמָּה:
ומכריז הנביא לאומות שיעלו וישחיתו באומרו
[95]
, אתם משחיתי ארץ ישראל,
[96]
עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ
-בין שורות כרמיה
[97]
וְשַׁחֵתוּ
אותם,
[98]
וְ
אולם
[99]
כָלָה אַל תַּעֲשׂוּ
בעם,
[100]
הָסִירוּ נְטִישׁוֹתֶיהָ
[101]
כִּי לוֹא
-לא
[102]
לַיְהֹוָה הֵמָּה
כי פשעו בו:
[103]
(יא)
כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם יְהֹוָה:
תקחו נקמתם מהם! ובדין אני מצוה לכם שתשחיתום
[104]
כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה
אלה כאלה
[105]
, וכיון שכולם פשעו בי, ראוי הוא שכולם יענשו
[106]
נְאֻם
-אמר
[107]
יְהֹוָה:
(יב)
כִּחֲשׁוּ בַּיְהֹוָה וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה:
כִּחֲשׁוּ בַּיְהֹוָה
-בהשגחת המקום
[108]
ובנביאיו,
[109]
וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא
המשגיח
[110]
, ולא ממנו באה עלינו הטובה,
[111]
וְ
היו אומרים, אף
[112]
לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה
כפי שמתנבא עלינו,
[113]
וְ
אף
[114]
חֶרֶב וְרָעָב לוֹא
-לא
[115]
נִרְאֶה
כי הואיל ואין משגיח, הרי שאין שכר ועונש:
[116]
(יג)
וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם:
וְ
היו אומרים כי דברי
[117]
הַנְּבִיאִים יִהְיוּ
דומים
[118]
לְרוּחַ
-לדברי רוח שאין בהם ממש,
[119]
וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם
-ולא ה' דִבֵּר בם
[120]
, והיו מקללים את הנביאים לאמר להם,
[121]
כֹּה
-כפי הרעות אשר הם מתנבאים עלינו, כך
[122]
יֵעָשֶׂה לָהֶם:
[123]
(יד)
לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים, וַאֲכָלָתַם:
לָכֵן,
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת,
יַעַן
בעוון אשר
דַּבֶּרְכֶם
-דיברתם
[124]
עלי
[125]
אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
להכחיש את ההשגחה והנבואה,
[126]
הִנְנִי נֹתֵן
את
דְּבָרַי
-דברי הנבואה אשר נתתי
[127]
בְּפִיךָ
[128]
לְאֵשׁ
-כאש השורפת,
[129]
וְהָעָם הַזֶּה
יהיה נוח להשרף כמו
[130]
עֵצִים,
וַאֲכָלָתַם
- ותשרוף
[131]
אותם האש
[132]
, ובזה שיתקיימו עליהם דְּבָרַי לרעה יכירו כי נבואתי מגעת אליך:
[133]
(טו)
הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָֹה, גּוֹי אֵיתָן הוּא גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר:
הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק
[134]
אתם
[135]
בֵּית יִשְׂרָאֵל
[136]
נְאֻם
-אמר
[137]
יְהוָֹה,
גּוֹי אֵיתָן
-חזק
[138]
ותקיף
[139]
הוּא
שלא תוכלו להלחם כנגדו,
[140]
גּוֹי
אשר
מֵעוֹלָם
-מזמן רב
[141]
הוּא
חזק ושאר הגויים יראים ממנו, כך שלא תוכל להעזר בהם נגדו,
[142]
גּוֹי
אשר
לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ
ולא תבין מה יאמר,
[143]
וְלֹא תִשְׁמַע
-תבין
[144]
מַה יְדַבֵּר
[145]
, כך שלא תוכל לרצות אותו בדברים טובים:
[146]
(טז)
אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ כֻּלָּם גִּבּוֹרִים:
ומתאר הנביא את גבורת האוייב בלחימה מרחוק ומקרוב באומרו כי בעת לחימה מרחוק
[147]
אַשְׁפָּתוֹ
-נרתיק החיצים שלו הוא
[148]
כְּקֶבֶר פָּתוּחַ
, שלא יחטיא מבלי להביא חללים אל קברו
[149]
, וגם בלחימה מקרוב
[150]
כֻּלָּם
[151]
גִּבּוֹרִים
[152]
כך שאין לכם מפלט להנצל מידם:
[153]
(יז)
וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב:
וכנגד מה שאמרתם
[154]
"חרב ורעב לא נראה", יבואו עליכם שני אלה, כי האויב הזה יבוא
[155]
וְאָכַל
-ויאכל תחילה
[156]
קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ
-וכל מאכלך
[157]
אשר
[158]
יֹאכְלוּ
-היה מיועד למאכל
[159]
בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ
[160]
, ואחר כך
[161]
יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ
, ולאחר מכן
[162]
יֹאכַל
גם את
[163]
גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ
[164]
, עד אשר
[165]
יְרֹשֵׁשׁ
[166]
את
עָרֵי מִבְצָרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה
[167]
בֶּחָרֶב
-בעת שתבוא עליך החרב
[168]
, על ידי גייסות:
[169]
(יח)
וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְהוָֹה לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה:
וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה
שיבוא עליך צרות מרובות
[170]
נְאֻם
-אמר
[171]
יְהוָֹה
, מכל מקום
[172]
לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה
כי אתן בלב האויב להשאיר לכם פליטה
[173]
ושארית ללכת בגולה:
[174]
(יט)
וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה?! וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם, כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם:
וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ
אתם ההולכים בגולה
[175]
תַּחַת
-בעבור
[176]
מֶה עָשָׂה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה?!
[177]
וְאָמַרְתָּ
-תאמר אתה ירמיהו
[178]
אֲלֵיהֶם,
כַּאֲשֶׁר
-כפי ש
עֲזַבְתֶּם
[179]
אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ
-ועבדתם
[180]
אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם,
כֵּן
תהיו נעזבים מה' ותלכו בגולה לארץ אחרת, שָׁם
[181]
תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם
, מידה כנגד מידה!:
[182]
(כ)
הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה, לֵאמֹר:
ובעבור שהיו בני יהודה מכחישים את עניין ההשגחה
[183]
, אמר לכל השומעים,
[184]
הַגִּידוּ
את התוכחה
[185]
הַ
זֹאת
[186]
בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה,
[187]
לֵאמֹר:
(כא)
שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ:
שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל
-טיפש
[188]
וְאֵין
להם
[189]
לֵב
משכיל,
[190]
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ
מִפְּלָאוֹת המקום,
[191]
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ
פלאי מעשיו:
[192]
(כב)
הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ?! נְאֻם יְהוָֹה, אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם, חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ:
הַאוֹתִי
-וכי ממני
[193]
לֹא תִירָאוּ?!
נְאֻם
-אמר
[194]
יְהוָֹה,
אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ
-לא תרעדו?!
[195]
אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל
להיות
[196]
גְּבוּל לַיָּם,
[197]
חָק
אשר כל ימות
[198]
עוֹלָם
יהיה
[199]
וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ
-יעברו מי הים גבול זה,
[200]
וַיִּתְגָּעֲשׁוּ
גליו
[201]
וינודו בתנועה חזקה
[202]
וְ
אף על פי כן
[203]
לֹא יוּכָלוּ
לעבור הגבול,
[204]
וְהָמוּ גַלָּיו
[205]
וְ
עם כל זה
[206]
לֹא יַעַבְרֻנְהוּ
-יעברו את הגבול מפחד ה' ומהדר גאונו
[207]
בשום פעם:
[208]
(כג)
וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה סָרוּ וַיֵּלֵכוּ:
וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר
-מעוות
[209]
וּמוֹרֶה
-וממרה,
[210]
סָרוּ
מה'
[211]
ומהדרך הטובה,
[212]
וַיֵּלֵכוּ
-והלכו להם
[213]
בשרירות ליבם:
[214]
(כד)
וְלוֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה (וירה) וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ, שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ:
וְלוֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם
אם עד הנה לא היה פחד אלהים לנגד עינינו
[215]
נִירָא
[216]
נָא
כעת
[217]
אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה
[218]
(וירה
כתיב
) וּמַלְקוֹשׁ
[219]
בְּעִתּוֹ,
[220]
שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ
שלא היה מוריד גשמים בארץ ישראל כל ימי הקציר:
[221]
(כה)
עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם:
והיה לכם לאמר בלבבכם כי
[222]
עֲוֹנוֹתֵיכֶם
[223]
הִטּוּ
-הם אשר גרמו להטות חוקים
[224]
אֵלֶּה
מעליכם,
[225]
וְחַטֹּאותֵיכֶם
[226]
הם אשר גרמו
[227]
מָנְעוּ
-למניעת
[228]
הַטּוֹב מִכֶּם
, שהרי אם הייתם עושים רצון האל, היה הקב"ה נותן לכם גשם בעתו, אם כן מי מנע הטוב מכם ומי הביא עליכם הרע?! אין זאת אלא עונותיכם וחטאתיכם:
[229]
(כו)
כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית, אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ:
כִּי נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים
[230]
, ומדמה הנביא צידתם את האנשים באומרו
[231]
, כל אחד מהם
[232]
יָשׁוּר
-יביט
[233]
לארוב על אנשים
[234]
כְּשַׁךְ
-כאדם המניח פח
[235]
יְקוּשִׁים
-מוקשים
[236]
ללכוד עופות, כן
[237]
הִצִּיבוּ
הם פח
[238]
מַשְׁחִית,
[239]
אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ
-הם לכדו לגזול הונם ולהרגם:
[240]
(כז)
כִּכְלוּב מָלֵא עוֹף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה, עַל כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ:
כִּכְלוּב
-כמו הכלוב אשר הוא
[241]
מָלֵא עוֹף
-מן העופות,
[242]
כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה,
[243]
עַל כֵּן
[244]
גָּדְלוּ
בהון רב
[245]
וַיַּעֲשִׁירוּ:
(כח)
שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי רָע דִּין לֹא דָנוּ דִּין יָתוֹם וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפָטוּ:
שָׁמְנוּ
-נעשו שמנים
[246]
עָשְׁתוּ
-ונעשו זכים
[247]
מכל טוב שגזלו, ולא לבד שאין יראים מעונש
[248]
גם לא די להם בעושרם והרבו לגזול ולחמוס עד אשר
[249]
גַּם עָבְרוּ
על כל
[250]
דִבְרֵי רָע
הבאים לידם;
[251]
דִּין
אמת
[252]
לֹא דָנוּ
ואפילו כאשר היה זה
[253]
דִּין יָתוֹם
, ואף על פי כן לא נפרעתי עדיין מהם
[254]
וְיַצְלִיחוּ
-והצליחו
[255]
, ובעבור כי הצליחו אחזו בדרכם הרעה
[256]
וּמִשְׁפַּט אֶבְיוֹנִים
אשר יצעקו מפני נוגשיהם
[257]
לֹא שָׁפָטוּ:
(כט)
הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקֹד נְאֻם יְהוָֹה, אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי:
הַעַל
-וכי על מעשים
[258]
כָּ
אֵלֶּה לֹא אֶפְקֹד
-אשגיח להפרע מהם?!
[259]
נְאֻם
-אמר
[260]
יְהוָֹה,
אִם בְּגוֹי
-בְּעַם
[261]
אֲשֶׁר
עושה
[262]
כָּזֶה
-כדבר הזה
[263]
לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי
על כל רעותיהם?!:
[264]
(ל)
שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ:
שַׁמָּה
-תמהון
[265]
וְשַׁעֲרוּרָה
-ודבר מגונה
[266]
נִהְיְתָה בָּאָרֶץ
מהרעות שעושים:
[267]
(לא)
הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ:
ומפרש מה היא השמה והשערורה שנהיתה בארץ;
[268]
הַנְּבִיאִים
-נביאי הבעל
[269]
נִבְּאוּ בַשֶּׁקֶר
לעם ואמרו "שלום יהיה לכם"
[270]
, ובכך הטו את העם לדרך רעה,
[271]
וְהַכֹּהֲנִים
-כהני הבעל
[272]
יִרְדּוּ
-ימשלו בכח
[273]
עַל יְדֵיהֶם
-בעבור כוחם של הנביאים,
[274]
וְעַמִּי
לפי שהם מייפים להם מעשיהם הרעים
[275]
אָהֲבוּ כֵן
, ואומר להם הנביא
[276]
וּמַה תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ
-בבוא אחרית הדבר הוא גמול התשלומין, וכי בידם להציל אתכם?!:
[277]