(א)
אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד:
וכאילו השם יתברך משיבם,
[1]
אִם תָּשׁוּב
אתה
[2]
יִשְׂרָאֵל
בוידוי ופיוסים כאלה
[3]
נְאֻם
-אמר
[4]
יְהֹוָה
, אז
[5]
אֵלַי תָּשׁוּב
-תחזור
[6]
להיות לְפָנַי כמאז לעם סגולה מכל העמים
[7]
, ותשוב לכבודך וגדולתך הראשונה,
[8]
וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ
[9]
מִפָּנַי
-מארצי ומירושלים עירי,
[10]
וְלֹא
-אז לא
[11]
תָנוּד
[12]
ללכת בגולה:
[13]
(ב)
וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהֹוָה" בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ:
וְנִשְׁבַּעְתָּ
-ואם תשבע"
[14]
חַי יְהֹוָה"
בֶּאֱמֶת
ולא כמו שאתם נשבעים עתה לשקר
[15]
, ותשבע
[16]
בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה,
[17]
וְהִתְבָּרְכוּ
-אז יתגדל מאד שם ישראל
[18]
עד שיתברכו
[19]
בוֹ
[20]
גּוֹיִם
-העמים
[21]
וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ
-ישתבחו:
[22]
(ג)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים:
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ
-לאנשי
[23]
יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם
, תחילה
[24]
נִירוּ
-חרשו
[25]
לָכֶם נִיר
-חרישה,
[26]
וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל
-על
[27]
הַ
קוֹצִים
בעודם מחוברים בארץ כי לא תצלח הזריעה:
[28]
(ד)
הִמֹּלוּ לַיְהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם:
ולתוספת ביאור אמר
[29]
, בטרם תצא חמתי
[30]
הִמֹּלוּ
-חתכו
[31]
אוטם לבבכם
[32]
לַיְהֹוָה
-לשם ה' להתבונן בדרכיו ולדבקה בו,
[33]
וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם
[34]
אתם
[35]
אִישׁ
-אנשי
[36]
יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם,
[37]
פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ
הדולקת
[38]
חֲמָתִי וּבָעֲרָה
בכם
[39]
וְאֵין מְכַבֶּה
-מי שיכבה אותה
[40]
מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם:
[41]
(ה)
הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ תִּקְעוּ (ותקעו) שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר:
אתם נביאי ישראל,
[42]
הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם
את הפורענות העתידה לבוא עליהם,
[43]
הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ
להם,
[44]
תִּקְעוּ (ותקעו
כתיב
) שׁוֹפָר בָּאָרֶץ
להשמיע ולזרז,
[45]
קִרְאוּ
את העם
[46]
מַלְאוּ
-ואספו
[47]
אותם
[48]
וְאִמְרוּ
להם, "
[49]
הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר
" להתבצר שם מפני האויב:
[50]
(ו)
שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ, כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל:
אתם נביאי ישראל,
[51]
שְׂאוּ נֵס
[52]
צִיּוֹנָה
-לברוח לציון,
[53]
הָעִיזוּ
-האספו
[54]
אַל תַּעֲמֹדוּ,
כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן,
[55]
וְשֶׁבֶר גָּדוֹל
תהיה הרעה הזאת:
[56]
(ז)
עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב:
כי הנה
[57]
עָלָה אַרְיֵה
[58]
מִסֻּבְּכוֹ
-מהסבך,
[59]
וּמַשְׁחִית גּוֹיִם
[60]
נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם
-לעשות
[61]
את
אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה
-לשממה,
[62]
עָרַיִךְ תִּצֶּינָה
-תחרבנה
[63]
מֵאֵין יוֹשֵׁב
בהן:
[64]
(ח)
עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהוָֹה מִמֶּנּוּ:
עַל
השמועה
[65]
הַ
זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ
[66]
כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהוָֹה מִמֶּנּוּ
עם גלות מלכות ישראל, וידו נטויה להחריב את יהודה וירושלים:
[67]
(ט)
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים, וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים יִתְמָהוּ:
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא
[68]
נְאֻם
-אמר
[69]
יְהֹוָה
אל תחשבו שהמלך והשרים יחזקו את ידי העם להילחם באויביהם כמו שנהוג במלחמות, כי ההיפך יקרה,
[70]
יֹאבַד
-יבוא מורך אל
[71]
לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים,
[72]
וְ
הנה בעת מלחמה וצרה יעמדו הכהנים בבית המקדש להתפלל, ואת הנביאים ישאלו בדבר ה', אולם ביום ההוא
[73]
נָשַׁמּוּ
-יתמהו
[74]
הַכֹּהֲנִים
כהני הבמות
[75]
ולא ידעו מה לעשות
[76]
כי בוטלה עבודתם,
[77]
וְהַנְּבִאִים
נביאי השקר
[78]
יִתְמָהוּ
, כי שקר ניבאו לעם שהיו אומרים להם "שלום יהיה לכם":
[79]
(י)
וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר" שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ:
ואומר הנביא,
[80]
וָאֹמַר אֲהָהּ
[81]
אֲדֹנָי יֱהֹוִה
כיון שאתה מאריך אף לנביאי השקר המטעים אותם, הרי הוא כאילו,
[82]
אָכֵן
-באמת אתה הוא זה אשר
[83]
הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ
-הֵסַתָּה
[84]
לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר"
שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם
" אל תיראו, כי כן ניבאו להם נביאי השקר, ועל כי לא עשית בהם משפט חשבו העם שהאמת איתם
[85]
, ובעבור זה לא שבו לה',
[86]
וְ
הנה
נָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ
כי הפורענות קרובה לבוא:
[87]
(יא)
בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר:
והיה משיבו הקב"ה על זה,
[88]
בָּעֵת הַהִיא
כשתבוא הפורענות,
[89]
יֵאָמֵר לָעָם
-על העם
[90]
הַזֶּה
[91]
וְלִירוּשָׁלִַם
, הנה האויב בא עליהם כמו
[92]
רוּחַ צַח
-יבשה
[93]
שְׁפָיִים
-במקומות גבוהים אשר
[94]
בַּמִּדְבָּר
[95]
, והרוח תבוא
[96]
דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי
לטאטא את כולם להוליכם לגולה,
[97]
לוֹא
-לא תבוא הרוח
[98]
לִזְרוֹת
-לפזר
[99]
המוץ מן הגורן,
[100]
וְלוֹא
-ולא
[101]
לְהָבַר
-לנקות
[102]
את התבואה מן העפר:
[103]
(יב)
רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבוֹא לִי עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם:
רוּחַ מָלֵא
-חזקה
[104]
מֵאֵלֶּה
הרוחות הנושבות במקומות הגבוהים שבמדבר
[105]
יָבוֹא לִי
-לצרכי להיפרע מהם,
[106]
עַתָּה
-בזמן קרוב
[107]
גַּם אֲנִי
[108]
אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים
-משפטי תוכחה
[109]
אוֹתָם
-עמם:
[110]
(יג)
הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו, קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו, אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ:
הִנֵּה כַּעֲנָנִים
העולים במהרה ובקלות ברום השמיים, כך
[111]
יַעֲלֶה
האויב עליהם במהירות,
[112]
וְכַסּוּפָה
-וכרוח סופה ימהרו
[113]
מַרְכְּבוֹתָיו,
קַלּוּ
-קלים היו יותר
[114]
מִנְּשָׁרִים סוּסָיו,
[115]
אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ
-לשדוד אותנו יבוא האויב
[116]
, וקרובים אנו להיות נעשקים בידו:
[117]
(יד)
כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי, עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ:
לכן עשי תשובה
[118]
, אם תרצי לְהִוָּשַׁע, ולא די במה שתכבסי את גופך ובגדייך החיצונים, אלא,
[119]
כַּבְּסִי מֵרָעָה
את
לִבֵּךְ
[120]
אַתְּ
[121]
יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי,
עַד מָתַי תָּלִין
-תתמיד להיות
[122]
בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ
-חֲמָסֵךְ
[123]
, מחשבות עמל ואון שאת רגילה בהם?!:
[124]
(טו)
כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם:
כִּי קוֹל
נביא
[125]
מַגִּיד
-מתנבא עליהם
[126]
מִדָּן
-שיגלו על שעבדו את העגל שהיה בדן,
[127]
וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן
-ומבשרי בשורה רעה יבואו עליהם על שעבדו את הצלם שהיה
מֵהַר
-בהר של בית
אֶפְרָיִם:
[128]
(טז)
הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם:
וכאילו הקול אומר,
[129]
הַזְכִּירוּ
אלה לאלה
[130]
לַגּוֹיִם
-להיות נשמרים מהגויים הבאים למלחמה,
[131]
הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם
-לירושלים כי
[132]
נֹצְרִים
-נותני מצור
[133]
בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק
-רחוקה
[134]
לצור,
[135]
וַיִּתְּנוּ
-וכבר נתנו
[136]
עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם
לאיימם ולהפחידם
[137]
, ובמהרה יגיעו לירושלים:
[138]
(יז)
כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב, כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהֹוָה:
כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי
-השדות
[139]
אשר יסבבום מסביב, כן
[140]
הָיוּ
האויבים
[141]
עָלֶיהָ
-בסמוך
[142]
לירושלים
[143]
מִסָּבִיב,
[144]
כִּי אֹתִי
-את דברי
[145]
מָרָתָה
-הקניטה
[146]
במעשיה, על כן בא עליה האויב מסביב
[147]
נְאֻם
-אמר
[148]
יְהֹוָה:
(יח)
דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ, כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ:
ובעבור שהיתה הנבואה הזאת על חורבן ראשון ועל חורבן שני יחד, לכן אמר,
[149]
דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ
-גרמו
[150]
אֵלֶּה
-את כל הרע הזה
[151]
לָךְ
, הפורענות
[152]
הַ
זֹאת
היא על
[153]
רָעָתֵךְ,
[154]
כִּי
בעבורה
[155]
יהיה
מָר
לך
[156]
, וקשה הדבר הרע הבא עליך עד
[157]
כִּי נָגַע
-יִגַּע הרע
[158]
עַד לִבֵּךְ:
[159]
(יט)
מֵעַי! מֵעַי! אוֹחִילָה (אחולה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִשׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ (שמעתי נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה:
ואמר הנביא,
[160]
מֵעַי!
מֵעַי!
[161]
בעבור הכאב שיש לי בהם מצער דאגת הפורענות העתידה לבוא
[162]
אוֹחִילָה (אחולה
כתיב)
-אהיה מלא חלחלה,
[163]
קִירוֹת
-כותלי
[164]
לִבִּי הֹמֶה
-משמיעים קול הומיה
[165]
לִּי
תמיד
[166]
, כי מגודל התוגה מקשקש ליבי בקרבי
[167]
, את
[168]
לִבִּי לֹא
אוכל
[169]
אַחֲרִשׁ
-להשתיק מהמייתו
[170]
כִּי קוֹל שׁוֹפָר
שיבוא
[171]
שָׁמַעַתְּ (שמעתי
[172]
כתיב)
-שמעה בנבואה
[173]
נַפְשִׁי,
תְּרוּעַת מִלְחָמָה
שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים:
[174]
(כ)
שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי:
שֶׁבֶר
-פורענויות
[175]
עַל שֶׁבֶר
-פורענויות
[176]
נִקְרָא
-עתידות לקרות,
[177]
כִּי
ראשונה כשגלו עשרת השבטים
[178]
שֻׁדְּדָה
-נעשקה
[179]
כָּל הָאָרֶץ
[180]
, ועתה
[181]
פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי
-הבתים החשובים והארמונות הגבוהים שבירושלים
[182]
, בְּ
רֶגַע
אחד שודדו
[183]
יְרִיעֹתָי:
[184]
(כא)
עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר:
וממשיך הנביא ואומר,
[185]
עַד מָתַי
תעמוד הגזירה במקומה
[186]
על ישראל
[187]
וְ
אֶרְאֶה
במראה הנבואה כאילו האויב בא ונושא
[188]
הַ
נֵּס
[189]
להיקבץ לבוא להילחם,
[190]
אֶשְׁמְעָה
-ואשמע בנבואה
[191]
קוֹל שׁוֹפָר
מתרועת מלחמה?!:
[192]
(כב)
כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ, בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ:
ואומר הנביא במקום ה', כאלו משיב על דבריו לומר, הלא זה
[193]
כִּי אֱוִיל
-שוטה
[194]
עַמִּי,
[195]
אוֹתִי לֹא יָדָעוּ,
[196]
בָּנִים סְכָלִים
-טפשים
[197]
הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה
[198]
, ואם תמצא בהם חכמה,
[199]
חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע
-להערים לעשות הרע,
[200]
וּלְהֵיטִיב
-ולהערים לעשות הטוב
[201]
לֹא יָדָעוּ
-נותנים לב:
[202]
(כג)
רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם:
וממשיך הנביא ואומר, לכן
[203]
רָאִיתִי
במראה הנבואה
[204]
אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה
היא
[205]
תֹהוּ וָבֹהוּ
-שממה וריקה
[206]
כי גלו אנשיה,
[207]
וְאֶל הַשָּׁמַיִם
הבטתי
[208]
וְאֵין אוֹרָם
-את האור שהיה בהם:
[209]
(כד)
רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים, וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ:
וכן
[210]
רָאִיתִי
את
הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים,
[211]
וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ
-נִתְּקוּ ונזרקו ממקומן:
[212]
(כה)
רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ:
רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם
-אף אחד מבני האדם שהיו בארץ, כי כולם גלו,
[213]
וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם
לגודל השממון
[214]
נָדָדוּ
-הלכו להם מן הארץ:
[215]
(כו)
רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהֹוָה, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ:
ואחרי זה
[216]
רָאִיתִי וְהִנֵּה
מקום
[217]
הַכַּרְמֶל
שהוא מקום שדות וכרמים
[218]
, הפך להיות כמו
[219]
הַמִּדְבָּר,
וְכָל עָרָיו
-ערי הכרמל
[220]
נִתְּצוּ
ונהרסו
[221]
מִפְּנֵי יְהֹוָה,
מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ:
[222]
(כז)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה:
והגם שראיתי כי נחרב הכל, בכל זאת אמר ה' שישאיר שארית,
[223]
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה,
שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ,
וְ
אולם
[224]
כָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה
[225]
ביושביה
[226]
כי אותיר פליטים שילכו בגולה:
[227]
(כח)
עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ, וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל, עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה:
עַל זֹאת
-בעבור זה
[228]
תֶּאֱבַל
-תחרב
[229]
ותשחת
[230]
הָאָרֶץ,
וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל,
[231]
עַל כִּי דִבַּרְתִּי
-גזרתי בדיבורי את
[232]
זַמֹּתִי
-מחשבתי לעשות הארץ שממה,
[233]
וְלֹא נִחַמְתִּי
-הפכתי מחשבתי
[234]
על הדבר ההוא,
[235]
וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה
-ממחשבתי
[236]
לחשוב מחשבות טובות עליהם
[237]
, כי כאשר חשבתי ודיברתי כן יהיה, על זאת ראוי שתאבל הארץ:
[238]
(כט)
מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת, בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ:
מִקּוֹל פָּרָשׁ
-קבוצת הפרשים
[239]
וְרֹמֵה
-ומקול היורים חיצים
[240]
בַּ
קֶשֶׁת,
בֹּרַחַת
-יברחו
[241]
כָּל
אנשי
[242]
הָעִיר
-עיר ועיר,
[243]
בָּאוּ
-יבואו להסתתר
[244]
בֶּעָבִים
-ביערות העבים הסבוכים בקוצים,
[245]
וּבַכֵּפִים
-ובין הסלעים להסתתר שמה
[246]
עָלוּ
-יעלו,
[247]
כָּל הָעִיר
-עיר ועיר
[248]
עֲזוּבָה
מתושבים
[249]
וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ:
[250]
(ל)
וְאַתְּ (ואתי שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ:
וְאַתְּ (ואתי
כתיב)
מלכות יהודה
[251]
שסופך להיות
[252]
שָׁדוּד
-עשוקה
[253]
ביד האומות,
[254]
מַה תַּעֲשִׂי
-תועילי
[255]
כִּי תִלְבְּשִׁי
מלבושי תולעת
[256]
שָׁנִי
לְהִתְנָאוֹת ולמצוא רחמים לפני השודד?!
[257]
ומה תועילי
כִּי תַעְדִּי
-תקשטי עצמך
[258]
בְּ
עֲדִי זָהָב
?! מה תועילי
כִּי תִקְרְעִי
-תתמידי לצבוע
[259]
בַפּוּךְ
-בכחול
[260]
עֵינַיִךְ
להיות נראית יפה להלהיב לִבּוֹת הנואפים?!
[261]
אני אומר כי
[262]
לַשָּׁוְא
-לחינם
[263]
תִּתְיַפִּי
-עשית עצמך יפה ומהודרת כי
[264]
מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים
-החושקים
[265]
, ואת
[266]
נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ
לקחת ממך:
[267]
(לא)
כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים:
כִּי קוֹל כְּ
קול
[268]
חוֹלָה שָׁמַעְתִּי
, צעקת
[269]
צָרָה כְּמַבְכִּירָה
-כצעקת אישה שיולדת בכור
[270]
, והוא
[271]
קוֹל בַּת
-עדת
[272]
צִיּוֹן
אשר
תִּתְיַפֵּחַ
-תילל ותצעק,
[273]
תְּפָרֵשׂ
-משברת
[274]
כַּפֶּיהָ
זה בזה כדרך המצטער, צועקת מר
[275]
ואומרת,
[276]
אוֹי נָא
-עתה
[277]
לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים
-מחמת ההורגים אותנו:
[278]