/ ירמיהו פרק ד'

פסוקים

ירמיהו פרק ד'

(א) אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד: וכאילו השם יתברך משיבם, [1] אִם תָּשׁוּב אתה [2] יִשְׂרָאֵל בוידוי ופיוסים כאלה [3] נְאֻם -אמר [4] יְהֹוָה , אז [5] אֵלַי תָּשׁוּב -תחזור [6] להיות לְפָנַי כמאז לעם סגולה מכל העמים [7] , ותשוב לכבודך וגדולתך הראשונה, [8] וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ [9] מִפָּנַי -מארצי ומירושלים עירי, [10] וְלֹא -אז לא [11] תָנוּד [12] ללכת בגולה: [13]
(ב) וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי יְהֹוָה" בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ: וְנִשְׁבַּעְתָּ -ואם תשבע" [14] חַי יְהֹוָה" בֶּאֱמֶת ולא כמו שאתם נשבעים עתה לשקר [15] , ותשבע [16] בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה, [17] וְהִתְבָּרְכוּ -אז יתגדל מאד שם ישראל [18] עד שיתברכו [19] בוֹ [20] גּוֹיִם -העמים [21] וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ -ישתבחו: [22]
(ג) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים: כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְאִישׁ -לאנשי [23] יְהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם , תחילה [24] נִירוּ -חרשו [25] לָכֶם נִיר -חרישה, [26] וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל -על [27] הַ קוֹצִים בעודם מחוברים בארץ כי לא תצלח הזריעה: [28]
(ד) הִמֹּלוּ לַיְהֹוָה וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם: ולתוספת ביאור אמר [29] , בטרם תצא חמתי [30] הִמֹּלוּ -חתכו [31] אוטם לבבכם [32] לַיְהֹוָה -לשם ה' להתבונן בדרכיו ולדבקה בו, [33] וְהָסִרוּ עָרְלוֹת לְבַבְכֶם [34] אתם [35] אִישׁ -אנשי [36] יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, [37] פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ הדולקת [38] חֲמָתִי וּבָעֲרָה בכם [39] וְאֵין מְכַבֶּה -מי שיכבה אותה [40] מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם: [41]
(ה) הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ תִּקְעוּ (ותקעו) שׁוֹפָר בָּאָרֶץ קִרְאוּ מַלְאוּ וְאִמְרוּ הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר: אתם נביאי ישראל, [42] הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם את הפורענות העתידה לבוא עליהם, [43] הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ להם, [44] תִּקְעוּ (ותקעו כתיב ) שׁוֹפָר בָּאָרֶץ להשמיע ולזרז, [45] קִרְאוּ את העם [46] מַלְאוּ -ואספו [47] אותם [48] וְאִמְרוּ להם, " [49] הֵאָסְפוּ וְנָבוֹאָה אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר " להתבצר שם מפני האויב: [50]
(ו) שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ, כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל: אתם נביאי ישראל, [51] שְׂאוּ נֵס [52] צִיּוֹנָה -לברוח לציון, [53] הָעִיזוּ -האספו [54] אַל תַּעֲמֹדוּ, כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן, [55] וְשֶׁבֶר גָּדוֹל תהיה הרעה הזאת: [56]
(ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב: כי הנה [57] עָלָה אַרְיֵה [58] מִסֻּבְּכוֹ -מהסבך, [59] וּמַשְׁחִית גּוֹיִם [60] נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם -לעשות [61] את אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה -לשממה, [62] עָרַיִךְ תִּצֶּינָה -תחרבנה [63] מֵאֵין יוֹשֵׁב בהן: [64]
(ח) עַל זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהוָֹה מִמֶּנּוּ: עַל השמועה [65] הַ זֹאת חִגְרוּ שַׂקִּים סִפְדוּ וְהֵילִילוּ [66] כִּי לֹא שָׁב חֲרוֹן אַף יְהוָֹה מִמֶּנּוּ עם גלות מלכות ישראל, וידו נטויה להחריב את יהודה וירושלים: [67]
(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה יֹאבַד לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים, וְנָשַׁמּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים יִתְמָהוּ: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא [68] נְאֻם -אמר [69] יְהֹוָה אל תחשבו שהמלך והשרים יחזקו את ידי העם להילחם באויביהם כמו שנהוג במלחמות, כי ההיפך יקרה, [70] יֹאבַד -יבוא מורך אל [71] לֵב הַמֶּלֶךְ וְלֵב הַשָּׂרִים, [72] וְ הנה בעת מלחמה וצרה יעמדו הכהנים בבית המקדש להתפלל, ואת הנביאים ישאלו בדבר ה', אולם ביום ההוא [73] נָשַׁמּוּ -יתמהו [74] הַכֹּהֲנִים כהני הבמות [75] ולא ידעו מה לעשות [76] כי בוטלה עבודתם, [77] וְהַנְּבִאִים נביאי השקר [78] יִתְמָהוּ , כי שקר ניבאו לעם שהיו אומרים להם "שלום יהיה לכם": [79]
(י) וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר" שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְנָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ: ואומר הנביא, [80] וָאֹמַר אֲהָהּ [81] אֲדֹנָי יֱהֹוִה כיון שאתה מאריך אף לנביאי השקר המטעים אותם, הרי הוא כאילו, [82] אָכֵן -באמת אתה הוא זה אשר [83] הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ -הֵסַתָּה [84] לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר" שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם " אל תיראו, כי כן ניבאו להם נביאי השקר, ועל כי לא עשית בהם משפט חשבו העם שהאמת איתם [85] , ובעבור זה לא שבו לה', [86] וְ הנה נָגְעָה חֶרֶב עַד הַנָּפֶשׁ כי הפורענות קרובה לבוא: [87]
(יא) בָּעֵת הַהִיא יֵאָמֵר לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלִַם רוּחַ צַח שְׁפָיִים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לוֹא לִזְרוֹת וְלוֹא לְהָבַר: והיה משיבו הקב"ה על זה, [88] בָּעֵת הַהִיא כשתבוא הפורענות, [89] יֵאָמֵר לָעָם -על העם [90] הַזֶּה [91] וְלִירוּשָׁלִַם , הנה האויב בא עליהם כמו [92] רוּחַ צַח -יבשה [93] שְׁפָיִים -במקומות גבוהים אשר [94] בַּמִּדְבָּר [95] , והרוח תבוא [96] דֶּרֶךְ בַּת עַמִּי לטאטא את כולם להוליכם לגולה, [97] לוֹא -לא תבוא הרוח [98] לִזְרוֹת -לפזר [99] המוץ מן הגורן, [100] וְלוֹא -ולא [101] לְהָבַר -לנקות [102] את התבואה מן העפר: [103]
(יב) רוּחַ מָלֵא מֵאֵלֶּה יָבוֹא לִי עַתָּה גַּם אֲנִי אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים אוֹתָם: רוּחַ מָלֵא -חזקה [104] מֵאֵלֶּה הרוחות הנושבות במקומות הגבוהים שבמדבר [105] יָבוֹא לִי -לצרכי להיפרע מהם, [106] עַתָּה -בזמן קרוב [107] גַּם אֲנִי [108] אֲדַבֵּר מִשְׁפָּטִים -משפטי תוכחה [109] אוֹתָם -עמם: [110]
(יג) הִנֵּה כַּעֲנָנִים יַעֲלֶה וְכַסּוּפָה מַרְכְּבוֹתָיו, קַלּוּ מִנְּשָׁרִים סוּסָיו, אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ: הִנֵּה כַּעֲנָנִים העולים במהרה ובקלות ברום השמיים, כך [111] יַעֲלֶה האויב עליהם במהירות, [112] וְכַסּוּפָה -וכרוח סופה ימהרו [113] מַרְכְּבוֹתָיו, קַלּוּ -קלים היו יותר [114] מִנְּשָׁרִים סוּסָיו, [115] אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ -לשדוד אותנו יבוא האויב [116] , וקרובים אנו להיות נעשקים בידו: [117]
(יד) כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי, עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ: לכן עשי תשובה [118] , אם תרצי לְהִוָּשַׁע, ולא די במה שתכבסי את גופך ובגדייך החיצונים, אלא, [119] כַּבְּסִי מֵרָעָה את לִבֵּךְ [120] אַתְּ [121] יְרוּשָׁלִַם לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי, עַד מָתַי תָּלִין -תתמיד להיות [122] בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ -חֲמָסֵךְ [123] , מחשבות עמל ואון שאת רגילה בהם?!: [124]
(טו) כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן מֵהַר אֶפְרָיִם: כִּי קוֹל נביא [125] מַגִּיד -מתנבא עליהם [126] מִדָּן -שיגלו על שעבדו את העגל שהיה בדן, [127] וּמַשְׁמִיעַ אָוֶן -ומבשרי בשורה רעה יבואו עליהם על שעבדו את הצלם שהיה מֵהַר -בהר של בית אֶפְרָיִם: [128]
(טז) הַזְכִּירוּ לַגּוֹיִם הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק וַיִּתְּנוּ עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם: וכאילו הקול אומר, [129] הַזְכִּירוּ אלה לאלה [130] לַגּוֹיִם -להיות נשמרים מהגויים הבאים למלחמה, [131] הִנֵּה הַשְׁמִיעוּ עַל יְרוּשָׁלִַם -לירושלים כי [132] נֹצְרִים -נותני מצור [133] בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק -רחוקה [134] לצור, [135] וַיִּתְּנוּ -וכבר נתנו [136] עַל עָרֵי יְהוּדָה קוֹלָם לאיימם ולהפחידם [137] , ובמהרה יגיעו לירושלים: [138]
(יז) כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי הָיוּ עָלֶיהָ מִסָּבִיב, כִּי אֹתִי מָרָתָה נְאֻם יְהֹוָה: כְּשֹׁמְרֵי שָׂדַי -השדות [139] אשר יסבבום מסביב, כן [140] הָיוּ האויבים [141] עָלֶיהָ -בסמוך [142] לירושלים [143] מִסָּבִיב, [144] כִּי אֹתִי -את דברי [145] מָרָתָה -הקניטה [146] במעשיה, על כן בא עליה האויב מסביב [147] נְאֻם -אמר [148] יְהֹוָה:
(יח) דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ אֵלֶּה לָךְ זֹאת רָעָתֵךְ, כִּי מָר כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ: ובעבור שהיתה הנבואה הזאת על חורבן ראשון ועל חורבן שני יחד, לכן אמר, [149] דַּרְכֵּךְ וּמַעֲלָלַיִךְ עָשׂוֹ -גרמו [150] אֵלֶּה -את כל הרע הזה [151] לָךְ , הפורענות [152] הַ זֹאת היא על [153] רָעָתֵךְ, [154] כִּי בעבורה [155] יהיה מָר לך [156] , וקשה הדבר הרע הבא עליך עד [157] כִּי נָגַע -יִגַּע הרע [158] עַד לִבֵּךְ: [159]
(יט) מֵעַי! מֵעַי! אוֹחִילָה (אחולה קִירוֹת לִבִּי הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִשׁ כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ (שמעתי נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה: ואמר הנביא, [160] מֵעַי! מֵעַי! [161] בעבור הכאב שיש לי בהם מצער דאגת הפורענות העתידה לבוא [162] אוֹחִילָה (אחולה כתיב) -אהיה מלא חלחלה, [163] קִירוֹת -כותלי [164] לִבִּי הֹמֶה -משמיעים קול הומיה [165] לִּי תמיד [166] , כי מגודל התוגה מקשקש ליבי בקרבי [167] , את [168] לִבִּי לֹא אוכל [169] אַחֲרִשׁ -להשתיק מהמייתו [170] כִּי קוֹל שׁוֹפָר שיבוא [171] שָׁמַעַתְּ (שמעתי [172] כתיב) -שמעה בנבואה [173] נַפְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה שיבוא האויב ויריע בשופר כדרך הנלחמים: [174]
(כ) שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא כִּי שֻׁדְּדָה כָּל הָאָרֶץ פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי רֶגַע יְרִיעֹתָי: שֶׁבֶר -פורענויות [175] עַל שֶׁבֶר -פורענויות [176] נִקְרָא -עתידות לקרות, [177] כִּי ראשונה כשגלו עשרת השבטים [178] שֻׁדְּדָה -נעשקה [179] כָּל הָאָרֶץ [180] , ועתה [181] פִּתְאֹם שֻׁדְּדוּ אֹהָלַי -הבתים החשובים והארמונות הגבוהים שבירושלים [182] , בְּ רֶגַע אחד שודדו [183] יְרִיעֹתָי: [184]
(כא) עַד מָתַי אֶרְאֶה נֵּס אֶשְׁמְעָה קוֹל שׁוֹפָר: וממשיך הנביא ואומר, [185] עַד מָתַי תעמוד הגזירה במקומה [186] על ישראל [187] וְ אֶרְאֶה במראה הנבואה כאילו האויב בא ונושא [188] הַ נֵּס [189] להיקבץ לבוא להילחם, [190] אֶשְׁמְעָה -ואשמע בנבואה [191] קוֹל שׁוֹפָר מתרועת מלחמה?!: [192]
(כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי, אוֹתִי לֹא יָדָעוּ, בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ואומר הנביא במקום ה', כאלו משיב על דבריו לומר, הלא זה [193] כִּי אֱוִיל -שוטה [194] עַמִּי, [195] אוֹתִי לֹא יָדָעוּ, [196] בָּנִים סְכָלִים -טפשים [197] הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה [198] , ואם תמצא בהם חכמה, [199] חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע -להערים לעשות הרע, [200] וּלְהֵיטִיב -ולהערים לעשות הטוב [201] לֹא יָדָעוּ -נותנים לב: [202]
(כג) רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם: וממשיך הנביא ואומר, לכן [203] רָאִיתִי במראה הנבואה [204] אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה היא [205] תֹהוּ וָבֹהוּ -שממה וריקה [206] כי גלו אנשיה, [207] וְאֶל הַשָּׁמַיִם הבטתי [208] וְאֵין אוֹרָם -את האור שהיה בהם: [209]
(כד) רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים, וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ: וכן [210] רָאִיתִי את הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים, [211] וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ -נִתְּקוּ ונזרקו ממקומן: [212]
(כה) רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ: רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם -אף אחד מבני האדם שהיו בארץ, כי כולם גלו, [213] וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם לגודל השממון [214] נָדָדוּ -הלכו להם מן הארץ: [215]
(כו) רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי יְהֹוָה, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ: ואחרי זה [216] רָאִיתִי וְהִנֵּה מקום [217] הַכַּרְמֶל שהוא מקום שדות וכרמים [218] , הפך להיות כמו [219] הַמִּדְבָּר, וְכָל עָרָיו -ערי הכרמל [220] נִתְּצוּ ונהרסו [221] מִפְּנֵי יְהֹוָה, מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ: [222]
(כז) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְכָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה: והגם שראיתי כי נחרב הכל, בכל זאת אמר ה' שישאיר שארית, [223] כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, שְׁמָמָה תִהְיֶה כָּל הָאָרֶץ, וְ אולם [224] כָלָה לֹא אֶעֱשֶׂה [225] ביושביה [226] כי אותיר פליטים שילכו בגולה: [227]
(כח) עַל זֹאת תֶּאֱבַל הָאָרֶץ, וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל, עַל כִּי דִבַּרְתִּי זַמֹּתִי וְלֹא נִחַמְתִּי וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה: עַל זֹאת -בעבור זה [228] תֶּאֱבַל -תחרב [229] ותשחת [230] הָאָרֶץ, וְקָדְרוּ הַשָּׁמַיִם מִמָּעַל, [231] עַל כִּי דִבַּרְתִּי -גזרתי בדיבורי את [232] זַמֹּתִי -מחשבתי לעשות הארץ שממה, [233] וְלֹא נִחַמְתִּי -הפכתי מחשבתי [234] על הדבר ההוא, [235] וְלֹא אָשׁוּב מִמֶּנָּה -ממחשבתי [236] לחשוב מחשבות טובות עליהם [237] , כי כאשר חשבתי ודיברתי כן יהיה, על זאת ראוי שתאבל הארץ: [238]
(כט) מִקּוֹל פָּרָשׁ וְרֹמֵה קֶשֶׁת, בֹּרַחַת כָּל הָעִיר בָּאוּ בֶּעָבִים וּבַכֵּפִים עָלוּ כָּל הָעִיר עֲזוּבָה וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ: מִקּוֹל פָּרָשׁ -קבוצת הפרשים [239] וְרֹמֵה -ומקול היורים חיצים [240] בַּ קֶשֶׁת, בֹּרַחַת -יברחו [241] כָּל אנשי [242] הָעִיר -עיר ועיר, [243] בָּאוּ -יבואו להסתתר [244] בֶּעָבִים -ביערות העבים הסבוכים בקוצים, [245] וּבַכֵּפִים -ובין הסלעים להסתתר שמה [246] עָלוּ -יעלו, [247] כָּל הָעִיר -עיר ועיר [248] עֲזוּבָה מתושבים [249] וְאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן אִישׁ: [250]
(ל) וְאַתְּ (ואתי שָׁדוּד מַה תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי כִּי תַעְדִּי עֲדִי זָהָב כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ: וְאַתְּ (ואתי כתיב) מלכות יהודה [251] שסופך להיות [252] שָׁדוּד -עשוקה [253] ביד האומות, [254] מַה תַּעֲשִׂי -תועילי [255] כִּי תִלְבְּשִׁי מלבושי תולעת [256] שָׁנִי לְהִתְנָאוֹת ולמצוא רחמים לפני השודד?! [257] ומה תועילי כִּי תַעְדִּי -תקשטי עצמך [258] בְּ עֲדִי זָהָב ?! מה תועילי כִּי תִקְרְעִי -תתמידי לצבוע [259] בַפּוּךְ -בכחול [260] עֵינַיִךְ להיות נראית יפה להלהיב לִבּוֹת הנואפים?! [261] אני אומר כי [262] לַשָּׁוְא -לחינם [263] תִּתְיַפִּי -עשית עצמך יפה ומהודרת כי [264] מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים -החושקים [265] , ואת [266] נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ לקחת ממך: [267]
(לא) כִּי קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי צָרָה כְּמַבְכִּירָה קוֹל בַּת צִיּוֹן תִּתְיַפֵּחַ תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים: כִּי קוֹל כְּ קול [268] חוֹלָה שָׁמַעְתִּי , צעקת [269] צָרָה כְּמַבְכִּירָה -כצעקת אישה שיולדת בכור [270] , והוא [271] קוֹל בַּת -עדת [272] צִיּוֹן אשר תִּתְיַפֵּחַ -תילל ותצעק, [273] תְּפָרֵשׂ -משברת [274] כַּפֶּיהָ זה בזה כדרך המצטער, צועקת מר [275] ואומרת, [276] אוֹי נָא -עתה [277] לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים -מחמת ההורגים אותנו: [278]

הערות

1. אברבנאל. על הנאמר לעיל בפרק ג' (אברבנאל, מצודת דוד).
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. יונתן תרגם תתקבל תשובתך ולא תחתם הגזרה. רד"ק מבאר לשון מנוחה, דהיינו תנוחו ולא תגלו מארצכם, ולפי ביאורו החלק השני של הפסוק הוא כפל העניין במילים שונות.
7. מצודת דוד. כי אקבל אתכם בתשובה (רד"ק).
8. רש"י.
9. דהיינו הפסילים (מצודת דוד).
10. מצודת דוד.
11. רש"י, מצודת ציון.
12. מלשון הנדה והנעה (מצודת ציון).
13. רש"י, מצודת דוד. המלבי"ם מבאר את הפסוק באופן אחר, ולפי ביאורו אומר הפסוק, אם רק תשוב אתה ישראל אז ממילא "אלי תשוב" דהיינו איישר דרכך עד שיתכוון אלי, ואם רק "תסיר שקוציך מפני, ולא תנוד" הנה והנה, כאילו אתה שב וחוזר אל דרכך הקודם, כי אז אם תשליך דרכך הרעים תגיע אל ה' ואל טובו. אברבנאל מבאר כי הפסוק הזה לא נאמר לפני הגלות אלא לאחריה, ולפי ביאורו אומר הפסוק אם תעשה תשובתך באמת אז תשוב לארצך מהגלות שהלכת בה, אבל צריך שאם "תסיר שקוציך מפני" שהיא העבודה זרה שתסיר אותה ותרחיקה ממך, דהיינו שתהיה קיים בתשובתך ולא תשוב לכסלה ולחטא, וביאר עוד כי אפשר גם לפרש את סוף הפסוק בתמיהה, דהיינו האם תחשוב שאם "תסיר שקוציך מפני" שלא תנוד ולא תצא מהגלות שאתה בו?! בוודאי שתנוד ותצא ממנה.
14. מצודת דוד.
15. כמו שכתוב (לקמן ה, ב) "וְאִם חַי יְהֹוָה יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ" (רש"י, רד"ק, מצודת דוד).
16. מצודת דוד.
17. העניין כפול במילים שונות (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי האמת היא האמונה, והמשפט וצדקה כוללים המעשים, משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, ואומר הנביא אם תחזק את עצמך בשבועה לבחור שלשה אלה שדברו חז"ל באבות, שהם תורה [-האמת] ועבודה [-משפט] וגמילות חסדים [-צדקה] אזי יתברכו בו גויים גם יתהללו.
18. רש"י, מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. בה' ולא באלילים (רד"ק). ויש מפרשים ש"בו" הכוונה על ישראל, וכמובא בהערה הבאה.
21. לאמר בברכתם "ישימך אלהים כישראל" (מצודת דוד). רש"י מבאר כל גוי יאמר לבנו תהא כפלוני ישראל.
22. מצודת ציון. המהלל עצמו יאמר הנה אני מוצלח כישראל (מצודת דוד).
23. מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. ר"י קרא, מצודת דוד.
26. מצודת ציון. הניר היא חרישת השדה קודם הזריעה, ובחרישה ההיא יעקרו הקוצים והעשבים הרעים מן השדה ויהיה ראוי לזריעה (רד"ק).
27. רד"ק, מצודת ציון.
28. ורצה לומר, מתחילה הָסִירוּ את הפסילים ואחרי זה תקובל תפלתכם לְפָנַי, ולא כשעדיין לא עזבתם הפסילים (מצודת דוד). רש"י מבאר אל תהי צעקתכם לְפָנַי מתוך הרֶשע, כי אם מתוך תשובה, שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר שהשדה נהפכת לקוצים. רד"ק מבאר כי המשל הוא שייטיבו את ליבם להבין דברי ה' ולקבלם בלב נכון, והוא כחורש האדמה לקבל הזרע, ולא שיאמרו בפה נשמע את דבר ה' וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ (תהלים עח, לז).
29. מצודת דוד.
30. רש"י.
31. מצודת ציון.
32. מצודת דוד.
33. מצודת דוד.
34. דהיינו האמונות המשובשות והתאוות הרעות מכם שהם כערלה (אברבנאל).
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד.
37. אומר להם שיסירו ערלת לבבם עד שיתרגש לבבם ויתעורר לקראת דבר ה' ופקודיו, פן תצא חמתי כאש (מלבי"ם).
38. מצודת דוד.
39. מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. רוצה לומר לא ימצא מי שיעביר החֵמה מפני רוע מעלליכם אשר גברו, ואין מי שיש לו זכות להעביר החֵמה (מצודת דוד).
42. ר"י קרא. מצודת דוד ביאר אתם שרי העם. רד"ק מבאר אתם השומעים תגידו איש לחברו שמלך בבל עתיד לבוא עליהם מפני רוע מעלליהם.
43. ר"י קרא.
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד. כדי להכריז ולהשמיע יותר יתקעו בשופר (רד"ק). רש"י מבאר הזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופר לברוח.
46. מצודת דוד.
47. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
48. מצודת דוד.
49. מצודת דוד.
50. מצודת דוד. ואע"פ שכולם עתידים להכבש, ערי המבצר וירושלים, אמר להם זה להצלת זמן מועט, או שאמר להם לפי מחשבתם שינצלו (רד"ק). מלבי"ם מבאר כי תחילה היתה ההכרזה הראשונה לאמר "תקעו שופר בארץ" שיצאו לקראת האויב אל שדה המערכה, אבל בעודם תוקעים תבוא הכרזה אחרת "קראו מלאו" דבריכם ואמרו לאמר אל תצאו לקראת האויב כי חזק הוא, אלא "האספו אל ערי המבצר" להתבצר, ועודם מדברים זה, תבוא פקודה אחרת (האמורה בפסוק הבא) שלא ללכת לערי המבצר הקטנות שאינם מספיק מבוצרות אלא לציון שהיא מבצר נשגב.
51. ר"י קרא, וראה ביאור לעיל בפס' ה'.
52. הוא כלונס ארוך ובראשו וילון לרמז להתאסף (מצודת ציון).
53. רש"י. רד"ק מבאר במגדל ציון כי הוא מקום גבוה ויראוהו למרחוק.
54. כמו (שמות ט, יט) "שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ", והוא עניין מנוסה ואסיפה אל העיר (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
55. זו בבל העומדת מצפון לארץ ישראל (רד"ק, מצודת דוד).
56. מצודת דוד.
57. אברבנאל.
58. הוא נבוכדנצר מלך בבל (רש"י, מצודת דוד). והמשילהו לאריה שאין עומד לפניו, כן נבוכדנצר כבש את כל הארצות ולא עמד איש בפניו (רד"ק), וכמו שאריה מולך על כל החיות כך נבוכדנצר מלך על כל העולם (ר"י קרא).
59. שכך דרך האריה לשבת במארב בתוך סבכי האילנות (רש"י, מצודת דוד). רד"ק מבאר מסוכתו שהאריה שוכב בה, ולפי שנעשית מסבכי עצים נקראת כן.
60. זהו נבוכדנצר שהשחית את כל העכו"ם, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
61. תרגום יונתן.
62. מצודת דוד.
63. אברבנאל. ואבי רד"ק מבאר תצמחנה, דהינו הערים החרבות יצמיחו דשאים ועשבים.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד.
66. מלשון יללה (מצודת ציון).
67. אברבנאל. רש"י מבאר כי לא שב חרון אף ה' במיתת יאשיהו, ואע"פ ששב יאשיהו בכל לב נאמר בו (מלכים-ב' כג, כו) "אַךְ לֹא שָׁב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה".
68. רש"י מבאר שביומו של יאשיהו יתמהו למה עלתה בו כל כך, והם אינם יודעין שאין דורו חזר יפה בתשובה, שכאשר בא לבער את עבודה זרה מה היו ליצני הדור עושין? חוקקין צורת עבודה זרה על דלתותיהן, חציה בדלת זה וחציה בדלת זה, וכשהיה פותח הדלת לא היתה הע"ז ניכרת, וכשהלך משם סוגרה והיא מתחברת. ר"י קרא ורד"ק ביארו כי נבואה זו נאמרה על ימיו של צדקיהו.
69. תרגום יונתן.
70. רד"ק, אברבנאל.
71. מצודת דוד.
72. כמו שמובא על צדקיהו (מלכים-ב' כה, ד-ה) וַתִּבָּקַע הָעִיר... וְכׇל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה... וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה... וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ... וְכׇל חֵילוֹ נָפֹצוּ מֵעָלָיו", ר"י קרא.
73. מלבי"ם.
74. מצודת ציון.
75. רד"ק. או גם כהני ה' כי לא יעצרו כח לומר על העם אל ירך לבבכם (אברבנאל).
76. מצודת דוד.
77. רד"ק.
78. רד"ק.
79. כמו שמובא (לקמן כג, יז) " אֹמְרִים...שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה" (רד"ק).
80. מצודת דוד.
81. הוא לשון יללה (מצודת ציון).
82. רד"ק, מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. רד"ק, מצודת דוד. והוא ענין הסתה ופתוי כמו (בראשית ג, יג) "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (לעזי רש"י, מצודת ציון).
85. מצודת דוד. ויחשבו רוב העם כי ה' דבר אתם והם פוסחים על שני הסעיפים, אם ישמעו לי ואם ישמעו להם, ורובם נוטים אחריהם לפי שהם רבים (רד"ק).
86. מצודת דוד. מלבי"ם ביאר אהה אתה ה' ומה יתמהו אלה?!, וכי אתה "השא השאת לעם הזה" שהם נביאי השקר?!.
87. מצודת דוד. והחלו להרוג בעם, ולא רק שבי וביזה לבד אלא אף הורגים, ואיך יאמרו שלום יהיה לכם?! (רד"ק).
88. אברבנאל.
89. מצודת דוד.
90. רש"י.
91. כשיגלו כולם (רש"י).
92. רד"ק.
93. כלומר שיבש הארץ ויחריבנה (רד"ק).
94. מצודת דוד. רש"י ביאר מכבד ומטאטא אף את שדות יבלי המים לעשותם מדבר, וראה רש"י בישעיה (מט, ט) שפירש "וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם" שהוא מלשון נחלי מים.
95. שמטאטא הכל הואיל ואין שם דבר העומד בפני הרוח לעכבו כמו בערים שיש שם בתים וכתלים וגדרות המונעים ממנה לעבור (רד"ק, מצודת דוד) כן האויב בא ואין מונע אותו (רד"ק).
96. מצודת דוד.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד.
99. מצודת ציון.
100. רש"י, מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. רש"י, מצודת ציון.
103. כי כשהרוח לא חזקה יותר מדאי אע"פ שתזיק לדברים מסויימים תועיל לדברים אחרים, אבל הרוח הזה שנמשל בו האויב לא יבוא לישראל אלא להרע להם, ולא ימצאו בו שום דבר טוב (רד"ק). ורצונו לומר שלא תבוא לטובה כי אם לרעה להגלות את אנשים וטף ובהמה (רש"י, מצודת דוד).
104. רד"ק. רש"י ומצודת דוד מבארים רוח שלם, דהיינו מאלה הפורענות יבוא לי רוח שלם שלא אחזור בו ולא אנחם. ור' מנחם בר חלבו פירש "רוח מלא" דהיינו רוח נבואה על ישראל (ר"י קרא).
105. מצודת דוד.
106. מצודת דוד.
107. מצודת דוד.
108. רוצה לומר, בזמן קרוב אתווכח עמהם גם אני, כי עד הנה היה הנביא מתווכח עמהם להגיד להם פשעם ומעתה אתווכח גם אני כי בהביאי עליהם הפורעניות כאילו אגיד להם בזה פשעם אשר גברו למעלה (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי אלו דברי הנביא שאמר גם אני אדבר מעצמי משפט תוכחה עמם ואולי ישובו בהרבותי תוכחתי עליהם. מלבי"ם מבאר כי הם דברי הנביא, ולפי ביאורו אומר "עתה גם אני אדבר משפטים" ויכוחים "אתם" אל נביאי שקר אלה והשומעים בקולם. אברבנאל מבאר כי הנביא ירמיהו אמר מעצמו "רוח מלא מאלה יבוא לי", רוצה לומר גם אני לא ראיתי ולא באה אלי רוח נבואה לטוב ולשלום אלא "רוח מלא מאלה" השפיים והשברונות שזכר והרעות כולם בא אלי תמיד, וכן עתה "אדבר משפטים אותם" כי לא נבאתי עליהם שלום כי אם רעה, ומה ששמעתי מאת ה' צבאות הגדתי להם.
109. רד"ק, והוא עניין ויכוח, רש"י, מצודת ציון.
110. רד"ק.
111. רד"ק, מצודת דוד.
112. רד"ק, מצודת דוד. ואומר יעלה כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות (רד"ק).
113. מצודת דוד. היא הרוח החזקה שהולכת במרוצה ובחזקה (רד"ק) רש"י ביאר בלעז כנחשול.
114. מצודת ציון.
115. כי הנשר קל לעוף משאר עופות ועף בגובה האוויר יותר מכולם (רד"ק).
116. רד"ק.
117. מצודת דוד.
118. מצודת דוד.
119. שהוא במה שתצדיק את עצמה לפני בני אדם (מלבי"ם).
120. שלא תהיה תשובתך רק בנראה לבד אלא אף בנסתר (רד"ק).
121. מלבי"ם.
122. מצודת דוד. רד"ק מבאר עד מתי אתה תלין בקרבך את מחשבות האון, וביאר שמה שאמר "תלין" לשון זכר והוא מדבר כנגד נקבה שהיא ירושלים, כי כשמדבר הנביא כנגד כנסת ישראל ידבר פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה כי הנקבה כנגד כנסת ישראל והזכר כנגד העם.
123. רש"י. דבר אחר "אוֹנֵךְ" לשון אונאה (ר"י קרא).
124. מצודת דוד.
125. תרגום יונתן.
126. תרגום יונתן.
127. תרגום יונתן.
128. תרגום יונתן. ואע"פ שכבר גלו העגלים מימות סנחריב, עדיין עוונם קיים, גדולה היא עבירה ששוברת לפניה ולאחריה, לפניה מימות אברהם שנאמר (בראשית יד, יד) "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן", כיון שהגיע לדן תשש כחו שעתידין בניו לעבוד שם עבודה זרה, ולאחריה בחורבן הבית, שנאמר "כִּי קוֹל מַגִּיד מִדָּן" (רש"י). ומצודת דוד מבאר, קול שמועה מגיד מדן שהוא בקצה ארץ ישראל, ומשם תבוא השמועה כי בא האויב, ומהר אפרים משמיע הקול שבא העמל והצער.
129. מצודת דוד.
130. מצודת דוד.
131. כי הנה הם נאספו לבוא על ירושלים (מצודת דוד).
132. אברבנאל, מלבי"ם.
133. רש"י, מצודת ציון. תרגום יונתן מבאר כי "נוצרים" הוא מלשון בוצרים, דהיינו חיילי האויב יהרגו בתושבי ירושלים כמו שבוצרים את הענבים. רד"ק מבאר כי הוא חיל נבודכנצר ונקראו כך על שם הסיפא של שמו נבוכד-נצר. אברבנאל מבאר כי הם הנוצרים בני אדום הרומיים שבאו עם אספסיינוס וטיטוס להחריב את ירושלים, ולכן אמר "מארץ מרחק" לפי שבאו מרומי שהיא לצד מערב ארץ ישראל, ואמר "ויתנו על ערי יהודה קולם" לפי שהרומים כבשו ראשונה את ערי יהודה ואחר כך עלו על ירושלים, ומבאר שקרא לרומיים נוצרים, לפי שנצר הוא מעניין חורבן, ומפני שהיו הרומיים כובשי ממלכות מחריבי ארצות לכן קראם נוצרים, ועוד מבאר כי צפה הנביא ברוח הקודש שהרומיים עתידים להאמין בישו"ע הנוצרי ויקראו מפני זה נוצרים.
134. תרגום יונתן.
135. מצודת דוד.
136. רד"ק.
137. מצודת דוד. ופירוש נתינת הקול תקיעת השופרות והחצוצרות בחיל (רד"ק).
138. רד"ק.
139. מצודת דוד. הם שומרי השדות מהבהמות שלא יכנסו בהם לרעות, שצריך שיעמדו סביב השדה שלא תכנס בו הבהמה משום צד (רד"ק).
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. רד"ק.
143. רד"ק, מצודת דוד.
144. כי בכל ערי יהודה שהם סביבה חנו (רד"ק).
145. שאמרתי על ידי הנביאים, וכתב "אותי" כי דְּבָרוֹ כמו עצמו (רד"ק).
146. רש"י, מצודת דוד. והוא מלשון מרי ומרידה (מצודת ציון). ותרגום יונתן מבאר שהוא לשון סירוב.
147. מצודת דוד.
148. תרגום יונתן.
149. אברבנאל בסוף פסוק יז.
150. רד"ק, מצודת דוד.
151. שבא האויב להחריב ארצך (רד"ק). אברבנאל מבאר כי אמר "אלה" לרמז לשני החורבנות.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. מלבי"ם מבאר כי לא הרעה והצרה שבאה עליך היא הרעה אשר מצאתך, כי מי שבאה עליו רעה שלא ע"י מעשיו הרעים יתנחם ליבו שיש לו תקווה בה' המושיע נדכאים כי אלהי משפט הוא, אבל עיקר הרעה והצרה היא מה שהצרה באה עליך על ידי מעשיך הרעים, וזה מה שכתוב שדרכך ומעלליך עשו אלה לך, זאת היא רעתך וצרתך האמתית אשר היא רע ומר באמת.
155. מצודת דוד.
156. מצודת דוד.
157. רד"ק.
158. דהיינו הצרה (מלבי"ם).
159. עד שישבר הרֶשע שלך (תרגום יונתן). שהצרה הבאה שלא ע"י מעללי האדם ומעשיו תבוא רק על גופו ולא על ליבו המלא תקווה וייחול, אבל עתה נגעה הצרה עד ליבך היודע שאת גרמת זאת לך (מלבי"ם). ובמדרש ,"לבך" זו סנהדרין גדולה שהיתה ליבם של ישראל, שנאמר (שופטים ה, ט) "לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל", וכיון שהיו מכעיסים אותי לית [-אין] ליבי לחוקקי ישראל. דבר אחר, "כי נגע עד לבך" זה בית המקדש, שנאמר (מלכים-א' ט, ג) " וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם". דבר אחר, "כי נגע עד לבך" זה הקב"ה, אמר ר' חייא היכן מצינו שהקב"ה נקרא ליבן של ישראל? שנאמר (תהלים עג, כו) "צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם" (ילקוט שמעוני).
160. תרגום יונתן.
161. כפל המילה כדרך הנוהים וצועקים מכאב, כמו (מלכים-ב' ד, יט) "רֹאשִׁי רֹאשִׁי" (רד"ק, מצודת דוד).
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד. והוא לשון חיל ורתת (רש"י). כלומר אצעק כי אחזני חיל וכאב במעי על הרעה הבאה לנו (רד"ק).
164. ואמר בדרך השאלה לפי שהלב יש בו דפנות וחללים (רד"ק, מצודת ציון).
165. מצודת דוד.
166. רד"ק.
167. מצודת דוד.
168. מצודת דוד.
169. רד"ק, מצודת דוד.
170. מצודת דוד.
171. מצודת דוד.
172. כתיב שמעתי ביו"ד, ואחד הוא עם הקרי, כי שמיעתו היא שמיעת הנפש (רד"ק).
173. רד"ק, מצודת דוד. מאחורי הפרגוד באה אלי בשורת קול מתרועת מלחמה (רש"י). ולכן אמר "נפשי" ולא אמר "אוזני" כי עדיין לא שמעו אזניו את קול תרועת המלחמה שהרי עדיין לא בא האויב (רד"ק).
174. ולתוספת ביאור אמר תרועת מלחמה (מצודת דוד).
175. מצודת דוד.
176. מצודת דוד. רש"י מבאר חרבות ירושלים על גלות יכניה. רד"ק ומצודת דוד מבארים שהשבר הראשון הוא שבר השבטים והשני הוא שבר יהודה. ואברבנאל מבאר "שבר על שבר" חורבן שני שבא על שבר חורבן ראשון.
177. מצודת ציון.
178. מצודת דוד. בימי יכניה (רש"י).
179. מצודת ציון.
180. היא ארץ עשרת השבטים (מצודת דוד).
181. מצודת דוד.
182. רד"ק. והוא חורבן בית המקדש (מצודת דוד) ובית המלך וכל הבתים והארמונות החשובים אשר בירושלים (אברבנאל), כאילו היו אהלים ויריעות נטויות שנקל לכבשם כמו האהלים (רד"ק).
183. מצודת דוד.
184. והוא כפל העניין במילים שונות (מצודת דוד).
185. רד"ק.
186. מצודת דוד.
187. אברבנאל.
188. מצודת דוד.
189. הוא כלונס ארוך (מצודת ציון). רד"ק מבאר כי מנהג השומרים לעמוד במגדלים הגבוהים ובהרים הרמים וכשרואין האויבים באים מרימים הנס כדי שיראוהו העם ויתקעו בשופר כדי שישמעו העם ויהיו נזהרים, ואמר הנביא עד מתי יהיה זה, הלא תשוב מחרון אפך על עמך ישראל.
190. רש"י.
191. מצודת דוד.
192. מצודת דוד.
193. מצודת דוד. רד"ק ביאר (בפס' הקודם) כי ה' עונה לנביא.
194. מצודת ציון.
195. כי אילו היו חכמים ומכירין את הדרך הטובה וידעו אותי כי אני המטיב להם והמריע לפי מעשיהם, לא היו רואין נס ושומעים קול שופר (רד"ק).
196. דהיינו לא נתנו לב לדעת (מצודת דוד).
197. מצודת ציון.
198. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). כלומר תבונתם וחכמתם אינה נחשבת תבונה וחכמה אלא סכלות כיון שלא ידעו את ה', והחכמה השלימה איננה אלא רק עם תורת ה' כמו שאמר (דברים ד, ו) "כִּי הִוא חׇכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים", ומאחר שאינם יודעים את ה' ולא עושים מצוותיו, חכמתם היא ערמה ותחבולה להרע ולא להטיב, אבל התורה מלמדת את האדם לעשות הטוב והישר (רד"ק). ובמדרש, ר' מאיר ור' יהודה, ר' יהודה אמר "בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א), בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרויים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים, ר' מאיר אומר בין כך ובין כך קרויין בנים שנאמר (כאן) "בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה" (ילקוט שמעוני).
199. אברבנאל.
200. מצודת דוד.
201. מצודת דוד.
202. מצודת דוד.
203. מצודת דוד.
204. רד"ק, מצודת דוד.
205. מצודת דוד.
206. מצודת ציון.
207. מצודת דוד. וכיון שהיא שממה ואין יושבין עליה הרי היא כתוהו ובוהו כמו בתחילת בריאתה (רד"ק).
208. תרגום יונתן.
209. מצודת דוד. וכל זה דרך משל מרוב הצרה כאילו קדרו השמים (רד"ק), כי מי שהוא בצרה העולם חשוך בעדו (מצודת דוד).
210. אברבנאל.
211. מלשון רעש ותנועה חזקה (מצודת ציון), והוא משל על אבדון השרים והגיבורים (מצודת דוד).
212. רש"י. מצודת ציון מבאר שהוא עניין השחתה. אברבנאל מבאר כי כל זה משל לרוב הצרה כי הזכיר תחילה (בפס' קודם) שאין השמים באורם להאיר על הארץ לרמוז שכל צבא השמים יורו עליהם במצוות בוראם, ואחר כך ראה ההרים רועשים והגבעות התקלקלו כאילו לא תוכל הארץ לשאת את עוונם, ואחר כך (בפס' הבא) ראה והנה אין האדם לרמוז על גלות ישראל מעל אדמתם.
213. מצודת דוד.
214. מצודת דוד.
215. מצודת דוד.
216. אברבנאל.
217. מצודת דוד.
218. רד"ק, מצודת ציון. אברבנאל מבאר שרצה לומר שאף ארץ ישראל שהיתה בטבעה צבי לכל הארצות ככרמל מלא תבואות, הפכה להיות כמדבר. ומדרש אגדה "ראיתי ההרים" אלו האבות, "וכל הגבעות" אלו אמהות, כלומר זכותן תמה, "אין האדם", זכות משה שנאמר בו (במדבר יב, ג) "עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם", "והנה הכרמל" אליהו (רש"י).
219. מצודת דוד.
220. מצודת דוד. ולפי שסיבת הישיבה בערים היא השדות והכרמים ועצי הפרי, הם נקראים בכלל כרמל (רד"ק).
221. רד"ק, מצודת ציון.
222. חוזר ומבאר כי נהרסו מפני חרון אפו ולא במקרה (מצודת דוד).
223. מלבי"ם.
224. מצודת דוד.
225. כמו שהבטחתים בתורה (ויקרא כו, מד) "לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם" (רד"ק).
226. רש"י, מצודת דוד.
227. רש"י.
228. מצודת דוד.
229. רש"י.
230. רד"ק, מצודת ציון.
231. זה דרך משל לרוב הצרה (רד"ק).
232. תרגום יונתן.
233. מצודת דוד.
234. מצודת ציון.
235. מצודת דוד. ולא כדברי נביאי השקר שהיו מתנבאים בשמי ואומרים שלום יהיה לכם, ובעת הרעה יתמהו איך נחמתי ושבתי מדברי, ואין הדבר כן, כי אני תמיד דברתי להחריבם על עוונותיהם ולא נחמתי (אברבנאל).
236. כפל הדבר במילים שונות.
237. רש"י.
238. רד"ק.
239. מצודת דוד. ואמר בלשון יחיד כשכוונתו לרבים דרך כלל, כמו (בראשית לב, ו) "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר" (רד"ק).
240. מצודת דוד.
241. מצודת דוד.
242. רד"ק, מצודת דוד.
243. דהיינו מקול הפרשים והקשתות שיהיו מחנה רב, כשישמעו קולם מרחוק יברחו ויצאו מהערים להתבצר במקומות הגבוהים (רד"ק).
244. מצודת דוד.
245. רש"י. רד"ק בביאורו הראשון מבאר כי עבים הם עננים, כלומר שיבואו להסתתר במקומות הגבוהים כעננים, ומדבר בדרך הפלגה. ואברבנאל מבאר כי הם המבצרים הגבוהים שלגביהם הם כעננים.
246. רד"ק, מצודת דוד.
247. מצודת דוד.
248. רד"ק.
249. מצודת דוד.
250. ואמר זאת לתוספת ביאור (מצודת דוד).
251. אברבנאל.
252. מצודת דוד.
253. מצודת ציון. מנהג המקרא במקומות רבים כשמדבר כנגד כנסת ישראל ידבר בלשון נקבה, ולשון זכר כנגד העם, והכל אחד (רד"ק, וראה ביאורו לעיל ג, ה).
254. מצודת דוד.
255. מצודת דוד. רד"ק ביאר במה תִּנָּצְלִי כי תלבשי עתה שני ותתיאשי מן הפורענות ולא תחושי לרעה העתידה לבוא עליך ולא תכנעי, כי היה לך להיכנע מפני האל וללבוש שקים כדרך הנכנע ושב מחטאתו, ולא ללבוש שני ולעדות עדי זהב.
256. מצודת דוד.
257. רש"י.
258. מצודת דוד.
259. מרוב ההתמדה לכחול העינים נראה כאילו קורעת את פתיחת בית העין (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
260. רש"י. והוא הכחול שצובעין בו העיניים (מצודת ציון).
261. מצודת דוד.
262. מלבי"ם.
263. מצודת ציון.
264. מצודת דוד.
265. רד"ק, מצודת דוד. והם המשחקים עם הנשים במיני ניאוף (רש"י).
266. מצודת דוד.
267. והוא ענין משל לומר מה תתרצי אל עובדי הכוכבים בשוחד, הנה כל זה לא יועיל לך כי נהפכו לך לאויבים (מצודת דוד). והמשילה לזונה כמו שדרך הזונה ללבוש בגדים נאים ולהתיפות כדי שיחשקו בה החושקים, כן כנסת ישראל היתה מתדמה במעשה האומות לעבוד את אלהיהם וללבוש מלבושיהם להתגדל ולהתפאר בפניהם בבגדים נאים ובמרכבות נאות כדי שיאהבו אותה ויאמרו הרי היא כמוני ויאהבוה, והנביא אומר לה שבא להיפך ממה שחשבתם, כי אתם סלקתם בטחונכם מעלי ובטחתם באומות והתדמיתם להם במעשיכם כדי למצוא חן בעיניהם ויהיו חושקים בכם, והנה מאסו בכם עד שיבקשו נפשותיכם להרוג ולאבד (רד"ק).
268. מצודת דוד.
269. מצודת דוד.
270. רש"י, מצודת ציון, שחבליה קשים מחבלי אשה אחרת (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). והמשילה לאישה יולדת כי ציון לא נכבשה עד עתה, והיתה דומה בזה כאשה מקשה לילד שיצאו מתוכה דמים רבים (מלבי"ם).
271. מצודת דוד.
272. מצודת דוד.
273. רש"י. כדרך המקונן (מצודת דוד).
274. רד"ק, מצודת דוד.
275. מצודת דוד.
276. רש"י, מצודת דוד.
277. מצודת ציון.
278. מצודת דוד. כי אז הגיע נבוזראדן רב טבחים לטבוח טבח רב (מלבי"ם).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה