(א)
הָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן, וְשֶׁבֶר גָּדוֹל:
הָעִזוּ
-האספו
[1]
בְּנֵי בִנְיָמִן
ללכת
[2]
מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם
לעריכם לשמור מבצריכם
[3]
, כי האויב יכבשה ויהרוג עַמָּהּ,
[4]
וּבִתְקוֹעַ
-ובעיר תקוע
[5]
תִּקְעוּ שׁוֹפָר
[6]
להזהיר את העם להיות נכונים למלחמה,
[7]
וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם
[8]
שְׂאוּ מַשְׂאֵת
[9]
-להבת אש
[10]
להיות נראית למרחוק להזהיר את העם
[11]
להיקבץ ולהילחם על נפשם,
[12]
כִּי רָעָה
-הרעה כבר
[13]
נִשְׁקְפָה
-נראתה ונגלתה
[14]
, והכל רואים אותה כי באה ומתקרבת
[15]
מִצָּפוֹן,
[16]
וְשֶׁבֶר גָּדוֹל
תהיה הרעה ההיא:
[17]
(ב)
הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת צִיּוֹן:
לאישה
[18]
הַנָּוָה
[19]
וְהַמְּעֻנָּגָה
[20]
דָּמִיתִי
את
בַּת
-עדת
[21]
צִיּוֹן
, עכשיו יבאו לה רועים ועדריהם:
[22]
(ג)
אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם, תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב, רָעוּ אִישׁ אֶת יָדוֹ:
והמשיל הנביא את המלכים הבאים להחריב את ירושלים באומרו
[23]
, ועתה ה' אוי נא לה כי
[24]
אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים
[25]
וְעֶדְרֵיהֶם,
[26]
תָּקְעוּ
[27]
עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב,
רָעוּ
-החריבו
[28]
אִישׁ אֶת יָדוֹ
-מקומו
[29]
שעמד בו:
[30]
(ד)
קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה! קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב:
יזרזו הרועים אלו לאלו ויאמרו,
[31]
קַדְּשׁוּ
-הזמינו
[32]
עָלֶיהָ
[33]
מִלְחָמָה!
[34]
קוּמוּ וְנַעֲלֶה
עליה
[35]
בַצָּהֳרָיִם
[36]
, וכאשר לא יכבשו את העיר בצהרים
[37]
, ועל כי יהיה רב חפצם לשחת העיר, יתאוננו לומר,
[38]
אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם
[39]
כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב
[40]
ועדיין לא לכדנו את העיר:
[41]
(ה)
קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ:
מרוב תאוותם להשחיתה יאמרו
[42]
קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ
[43]
שהם חושבים להתבצר בהם
[44]
ולא נמתין עד שיאיר היום:
[45]
(ו)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלַם סֹלְלָה, הִיא הָעִיר הָפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ:
כִּי כֹה
-כך
[46]
אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת,
כִּרְתוּ עֵצָה
-את העצים
[47]
אשר סביבות ירושלים לתתם עם העפר בסוללה,
[48]
וְשִׁפְכוּ עַל יְרוּשָׁלַם סֹלְלָה,
[49]
הִיא הָעִיר
אשר
[50]
הָפְקַד
-השגיח ה'
[51]
כֻּלָּהּ
-בכולה, ומצא
[52]
עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ:
(ז)
כְּהָקִיר בַּיִר (בור מֵימֶיהָ כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד חֳלִי וּמַכָּה:
כְּהָקִיר
-כמו נביעתה של
[53]
בַּיִר (בור
כתיב)
-באר
[54]
, אשר
[55]
מֵימֶיהָ
נובעים והולכים
[56]
בלא הפסקה,
[57]
כֵּן הֵקֵרָה
-נובעת ואינה פוסקת
[58]
רָעָתָהּ
של ירושלים
[59]
, זעקת
[60]
חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי
-לְפָנַי
[61]
תָּמִיד
[62]
, לכן אביא עליה
[63]
חֳלִי וּמַכָּה:
[64]
(ח)
הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם פֶּן תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ, פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה:
הִוָּסְרִי
-קבלי מוסר
[65]
יְרוּשָׁלִַם פֶּן תֵּקַע
-תסור
[66]
נַפְשִׁי
[67]
מִמֵּךְ,
[68]
פֶּן אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה
, ותהיה השממה גדולה כל כך עד שתדמי
[69]
כאלו היית
[70]
אֶרֶץ
ש
לוֹא
-לא היתה
[71]
נוֹשָׁבָה
-מיושבת מעולם:
[72]
(ט)
כֹּה אָמַר יְהוָֹה צְבָאוֹת, עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת:
כי הנה
[73]
כֹּה
-כך
[74]
אָמַר יְהוָֹה צְבָאוֹת,
[75]
עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל
[76]
, ואמר כנגד האויב
[77]
, אתה האויב
[78]
והשונא
[79]
הָשֵׁב
שנית
[80]
יָדְךָ
לקחת בגולה את הנסתרים,
[81]
כְּבוֹצֵר
-כמו הבוצר המשיב ידו שנית
[82]
עַל
-בשביל
[83]
סַלְסִלּוֹת
-למשמש ולחפש אחר הענבים הנסתרים מעיניו:
[84]
(י)
עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ?! הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב, הִנֵּה דְבַר יְהֹוָה הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ:
והתחיל הנביא לקונן באומרו,
[85]
עַל
-אל
[86]
מִי
מכל בני יהודה
[87]
אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה
-ואזהיר
[88]
וְיִשְׁמָעוּ?!
הִנֵּה
הם עושים עצמם
[89]
כאלו
[90]
עֲרֵלָה
-אטומה
[91]
אָזְנָם וְלֹא
-ואין בהם
[92]
יוּכְלוּ
-יכולת
[93]
לְהַקְשִׁיב,
[94]
הִנֵּה
שמועת
[95]
דְבַר יְהֹוָה הָיָה
-ייחשב
[96]
לָהֶם לְחֶרְפָּה
[97]
, לכן
[98]
לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ:
(יא)
וְאֵת חֲמַת יְהֹוָה מָלֵאתִי נִלְאֵיתִי הָכִיל שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל בַּחוּץ וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו, כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם מְלֵא יָמִים:
וְ
אָנֹכִי, אומר הנביא,
[99]
אֵת חֲמַת יְהֹוָה
היוצאת על ישראל
[100]
אשר אני רואה
[101]
בנבואה
[102]
מָלֵאתִי
ממנה עד אשר
[103]
נִלְאֵיתִי
-עייפתי
[104]
הָכִיל
-מלהכילה
[105]
, בראותי שהיא
[106]
שְׁפֹךְ
-לשפוך החֵמה
[107]
עַל עוֹלָל
[108]
-היונקים
בַּחוּץ
-בשוק
[109]
וְעַל סוֹד
-קבוצת
[110]
בַּחוּרִים
[111]
, על כולם
[112]
יַחְדָּו,
כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה
-אשתו
[113]
יִלָּכֵדוּ
ברשת החֵמה
[114]
, וגם
זָקֵן עִם מְלֵא
-מי שנשלם
[115]
יָמִים
-ימיו:
[116]
(יב)
וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים שָׂדוֹת וְנָשִׁים יַחְדָּו כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהֹוָה:
וְנָסַבּוּ
-וִיסֻבְּבוּ
[117]
בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים
, וגם ה
שָׂדוֹת וְ
ה
נָשִׁים יַחְדָּו
יוסבו לאחרים
[118]
בפעם אחת,
[119]
כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
להכות אותם בָּהּ,
[120]
נְאֻם
-אמר
[121]
יְהֹוָה:
(יג)
כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר:
וזאת
[122]
כִּי
בני יהודה
[123]
מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ
-כולם
[124]
בּוֹצֵעַ בָּצַע,
[125]
וּמִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן
[126]
כֻּלּוֹ עֹשֶׂה
-כולם עושים
[127]
שָּׁקֶר:
[128]
(יד)
וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר" שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם:
וַיְרַפְּאוּ
נביאי השקר והכהנים
[129]
אֶת שֶׁבֶר עַמִּי
ורעתם העתידה לבוא
[130]
עַל
-עִם
[131]
אמירה
[132]
נְקַלָּה
ומבוזה
[133]
שאין בה ממש,
[134]
לֵאמֹר"
שָׁלוֹם שָׁלוֹם
" יהיה ולא תבא הרעה, ובזה המה מרפאים שברם
[135]
העתיד לבא עליהם,
[136]
וְ
הנה
[137]
אֵין
[138]
שָׁלוֹם
כי הנה האויב בא יום יום:
[139]
(טו)
הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ, אָמַר יְהֹוָה:
והנביאים ההם
[140]
הֹבִישׁוּ
-היה עליהם להתבייש
[141]
כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ
[142]
, אבל
[143]
גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ
מעצמם
[144]
וְ
גַּם הַכְלִים
-אם מכלימים אותם אחרים
[145]
לֹא יָדָעוּ
-הרגישו בכלימה,
[146]
לָכֵן יִפְּלוּ
נביאי השקר וכהני הבעל
[147]
בַנֹּפְלִים
-בעת שיפלו שאר הנופלים מישראל,
[148]
בְּעֵת פְּקַדְתִּים
-שאפקוד
[149]
עליהם חטאתם
[150]
יִכָּשְׁלוּ,
[151]
אָמַר יְהֹוָה:
(טז)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה, עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם, אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב וּלְכוּ בָהּ, וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם, וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ:
ומצייר אותם הנביא כמי שסטה מן הדרך והולך בְּצִדֶּיהָ באומרו,
[152]
כֹּה
-כך
[153]
אָמַר יְהֹוָה,
עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ
[154]
וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת
-לשבילים ולדרכים
[155]
אשר מימי
[156]
עוֹלָם,
[157]
אֵי זֶה דֶרֶךְ
היא דרך
הַטּוֹב
[158]
וּלְכוּ בָהּ,
וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ
-מנוחה
[159]
לְנַפְשְׁכֶם,
וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ
ולא נחקור על הדרכים, כי מה שאנו אוחזין הוא טוב בעינינו:
[160]
(יז)
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב:
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים
-נביאים,
[161]
הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר
-לקול הנביאים המשמיעים אתכם את הפורענות הבאה להזדרז ולתקן דרכיכם שתנצלו
[162]
, אולם גם זאת לא הועיל,
[163]
וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב
לאזהרת הנביא
[164]
כי אנחנו בירושלים נהיה בשלום:
[165]
(יח)
לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם:
לָכֵן שִׁמְעוּ
אתם
[166]
הַגּוֹיִם
[167]
והקבצו ובואו על ישראל,
[168]
וּדְעִי עֵדָה
-אַת כנסת ישראל דעי לך
[169]
אֶת אֲשֶׁר בָּם
-יארע לכם:
[170]
(יט)
שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם, כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ, וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ בָהּ:
ולקח הנביא את הארץ לעֵד בהתראותיו וייעודיו באומרו,
[171]
שִׁמְעִי הָאָרֶץ
[172]
דְּבָרַי אלה
[173]
שאני מתרה,
[174]
הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי
-גמול
[175]
מַחְשְׁבוֹתָם,
[176]
כִּי עַל
-אל
[177]
דְּבָרַי
אשר ביד הנביאים
[178]
לֹא הִקְשִׁיבוּ,
וְ
גם אל
[179]
תוֹרָתִי
שנתתי ביד משה לא הקשיבו
[180]
וַיִּמְאֲסוּ בָהּ
בליבם:
[181]
(כ)
לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן, וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי:
לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה
[182]
אשר אתם מקריבים לְפָנַי אשר
[183]
מִ
מְּדִינַת
[184]
שְּׁבָא תָבוֹא
-באה?!
[185]
וְ
איזה נחת רוח יש לי בהקטרת
[186]
קָנֶה
[187]
הַטּוֹב
הבא
[188]
מֵאֶרֶץ מֶרְחָק
-רחוקה?!
[189]
עֹלוֹתֵיכֶם לֹא
-אינם לי
[190]
לְרָצוֹן,
וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ
-נעמו
[191]
לִי:
[192]
(כא)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו, שָׁכֵן וְרֵעוֹ וְאָבָדוּ (יאבדו:
לָכֵן
, על כי לא קיבלו מִצְווֹתַי שנתתי להם,
[193]
כֹּה
-כך
[194]
אָמַר יְהֹוָה,
הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו,
שָׁכֵן
[195]
וְרֵעוֹ
-וְהָרֵעַ שלו
[196]
, אין אחד מהם מתירא ומזהיר את חברו, כי כל אחד ירצה ברעת השני,
[197]
וְ
לכן
[198]
אָבָדוּ (יאבדו
כתיב)
[199]
-יאבדו כולם יחדיו:
[200]
(כב)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ:
כֹּה
-כך
[201]
אָמַר יְהֹוָה,
הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן,
[202]
וְגוֹי גָּדוֹל
[203]
יֵעוֹר
-יתעורר לבוא
[204]
מִיַּרְכְּתֵי
-מסוף
[205]
אָרֶץ
-הארץ:
[206]
(כג)
קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן:
קֶשֶׁת וְכִידוֹן
[207]
יַחֲזִיקוּ
-יאחזו
[208]
כל אחד בידו
[209]
להילחם בהם
[210]
, עַם
אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ
על הנופלים בידם,
[211]
קוֹלָם כַּיָּם
-כגלי הים
[212]
המרעישים בקול
[213]
יֶהֱמֶה,
וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ
[214]
וימהרו לרדוף אחרי הנסים במלחמה
[215]
, כל אחד מהם
[216]
עָרוּךְ
-מוכן
[217]
בכלי זיין
[218]
כְּ
מו
[219]
אִישׁ לַמִּלְחָמָה
[220]
יבוא
[221]
עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן:
[222]
(כד)
שָׁמַעְנוּ אֶת שָׁמְעוֹ רָפוּ יָדֵינוּ צָרָה הֶחֱזִקַתְנוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
ואמר הנביא בשמו ובשם שאר הנביאים שנבאו על זה,
[223]
שָׁמַעְנוּ אֶת שָׁמְעוֹ
של זה הגוי
[224]
רָפוּ יָדֵינוּ
[225]
, ולא עשינו שום דבר מחמת יאוש, ואח"כ
[226]
צָרָה הֶחֱזִקַתְנוּ
בעת המצור, ואח"כ בעת נבקעה העיר
[227]
חִיל
[228]
וכאב
[229]
כַּיּוֹלֵדָה:
[230]
(כה)
אַל תֵּצְאוּ (תצאי) הַשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ אַל תֵּלֵכוּ (תלכי כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב:
ואמר כנגד ישראל אשר בימים ההם,
[231]
אַל תֵּצְאוּ (תצאי
[232]
כתיב
) הַשָּׂדֶה
לעשות מַעֲשַׂיִךְ,
[233]
וּבַדֶּרֶךְ
שבעיר
[234]
אַל תֵּלֵכוּ (תלכי
[235]
כתיב)
, רק תתחבאו שם בנקיקים וחורים
[236]
כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב
מבחוץ להכותכם אם תצאו
[237]
, וישיגכם שם,
[238]
מָגוֹר
-פחד
[239]
יש
[240]
מִסָּבִיב
-בכל סביבותיכם:
[241]
(כו)
בַּת עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ:
ועל כן
[242]
בַּת
-עדת
[243]
עַמִּי חִגְרִי שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי
-והתגלגלי
[244]
בָאֵפֶר
, ועשי לך
[245]
אֵבֶל
כעל בן
[246]
יָחִיד
שמת,
[247]
עֲשִׂי לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים
-מר
[248]
ומעכשיו תתחילי להספיד, כי לא תדעי עת בואו,
[249]
כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד
[250]
עָלֵינוּ:
[251]
(כז)
בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכָּם:
ולפי שהנביא היה מסתכן בעצמו בדברו כדברים האלה לעם, אמר לו השם יתברך
[252]
, אף על פי שאתה אומר להם דברים קשים ומתנבא עליהם רעות אל תירא מהם, כי
[253]
בָּחוֹן
-מחוזק
[254]
נְתַתִּיךָ בְעַמִּי
כמו
[255]
מִבְצָר
, ולא תירא מהם להוכיח דרכם על פניהם,
[256]
וְ
כיון שאתה מחוזק,
[257]
תֵדַע וּבָחַנְתָּ
[258]
אֶת דַּרְכָּם
כי הרבית להוכיחם ואין מי ששומע:
[259]
(כח)
כֻּלָּם" סָרֵי סוֹרְרִים" הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים הֵמָּה:
וכאשר תבחן את דרכם תמצא בלי ספק
[260]
שֶׁ
כֻּלָּם"
סָרֵי סוֹרְרִים"
[261]
-סרים הם מן הדרך,
[262]
הֹלְכֵי רָכִיל
מדברי לשון הרע
[263]
, חזקים הם כמו
[264]
נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל
להחזיק כזביהם,
[265]
כֻּלָּם מַשְׁחִיתִים
[266]
הֵמָּה:
(כט)
נָחַר מַפֻּחַ (מאשתם) מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ:
ולפי שהמשילם הנביא לנחשת וברזל שעושה אותם הנפח כלי על ידי האש, המשילם כמלאכת צורף הנעשית לשווא באומרו,
[267]
נָחַר
-נתייבש
[268]
מַפֻּחַ
[269]
(מאשתם
כתיב
) מֵאֵשׁ
-מן האש, וגם
[270]
תַּם
ונשלם
[271]
ה
עֹפָרֶת
כי נשרף הכל, אך
[272]
לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף
[273]
את הכסף,
[274]
וְרָעִים
-כי הסיגים הרעים
[275]
לֹא נִתָּקוּ
-נעתקו והוסרו
[276]
מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה:
[277]
(ל)
כֶּסֶף נִמְאָס" קָרְאוּ לָהֶם כִּי מָאַס יְהֹוָה בָּהֶם:
ואחר שלא נִתָּקוּ מרעתם, "
[278]
כֶּסֶף נִמְאָס"
[279]
קָרְאוּ לָהֶם
לישראל,
[280]
כִּי מָאַס יְהֹוָה בָּהֶם
על אשר אינם עוזבים מעשיהם הלא טובים
[281]
, ולא סרה מהם רשעתם
[282]
, ואינם חוזרים למוטב:
[283]