/ ירמיהו פרק יא'

פסוקים

ירמיהו פרק יא'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָ֗ה לֵאמֹר: הַדָּבָר -זה דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָ֗ה לֵאמֹר לאנשי יהודה: [2]
(ב) שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתָּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: אתה ירמיהו ושאר הנביאים שֶׁעִמְּךָ, [3] שִׁמְעוּ -תנו לב להבין [4] אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אשר כרת ה' עם ישראל בערבות מואב, [5] וְ אתם הנביאים [6] דִבַּרְתָּם -תדברו דברי הברית [7] אֶל אִישׁ -אנשי [8] יְהוּדָה וְעַל -ואל [9] יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: [10]
(ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת: וְאָמַרְתָּ -וְתֹאמַר [11] אֲלֵיהֶם כאשר יאספו סביבך, [12] כֹּה -כך [13] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָרוּר [14] הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע -ירצה לשמוע [15] אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת: [16]
(ד) אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בהר סיני [17] בְּיוֹם -בעת [18] הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם [19] מִכּוּר הַבַּרְזֶל [20] , כאשר תכלית הברית ההיא [21] לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם [22] כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם לִי לְעָם ולא אחליפכם באומה אחרת, [23] וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
(ה) לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְהֹוָ֗ה: והכל לתועלתכם, [24] לְמַעַן הָקִים [25] אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת [26] חָלָב וּדְבַשׁ [27] כפי שהנכם [28] כַּיּוֹם הַזֶּה בארץ זבת חלב ודבש [29] ; ואמר ירמיהו, [30] וָאַעַן -עניתי [31] וָאֹמַר -ואמרתי [32] אָמֵן יְהֹוָ֗ה -כן יאומן הדבר [33] שיהיה ארור האיש אשר לא ישמע את דברי הברית: [34]
(ו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם: ואומר הנביא, [35] וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי קְרָא [36] אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אשר אני אומר אליך [37] בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת [38] יְרוּשָׁלַם [39] לֵאמֹר -וכך תאמר להם, שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם -את המצוות אשר בעבורם כרתי את אותה הברית: [40]
(ז) כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי": כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי [41] בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בהיותם על הר סיני ובערבות מואב [42] , ומשם והלאה בכל דור ודור [43] וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה , ששלחתי להם את הנביאים [44] הַשְׁכֵּם -בכל בוקר [45] וְהָעֵד -להתרות בהם [46] לֵאמֹר להם " שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי":
(ח) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ: וְלֹא -ובכל זאת לא שָׁמְעוּ -קיבלו [47] את דברי הברית, [48] וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לדברי נְבִיאַי, [49] וַיֵּלְכוּ אִישׁ -כל איש מהם [50] בִּשְׁרִירוּת לִבָּם [51] הָרָע, וָאָבִיא -ולכן אביא [52] עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית -הָאַלּוֹת האמורות בברית [53] הַזֹּאת , יען [54] אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת מצוותי [55] וְלֹא עָשׂוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלָי, נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: ומספר הנביא על מה ציווה עתה הקב"ה לקרוא את דברי הברית באומרו, [56] וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלָי, נִמְצָא קֶשֶׁר -מרד [57] בְּאִישׁ -באנשי [58] יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:
(י) שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם: שָׁבוּ -חזרו [59] עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים [60] אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי כי אחזו בדרך הזו, [61] וְ עוד הוסיפו [62] הֵמָּה עליהם [63] וְ הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם , ואם כן [64] הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל [65] וּבֵית -כמו בית [66] יְהוּדָה כולם יחד [67] אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם:
(יא) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם: לָכֵן כֹּה -כך [68] אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת -להינצל [69] מִמֶּנָּה בכח הזרוע, [70] וְזָעֲקוּ -ויתפללו [71] אֵלַי להושיע אותם, [72] וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם לקבל תפילתם: [73]
(יב) וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם, וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם: וְהָלְכוּ -ואז ילכו [74] יושבי [75] עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם [76] וְזָעֲקוּ -ויקראו ויזעקו [77] אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם, וְ אולם [78] אז יראו כי הגם שזעקו לכולם, [79] הוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם -בוא עליהם הרעה: [80]
(יג) כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה, וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת, מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל: ומסביר הקב"ה באמצעות הנביא מדוע פנה דווקא ליושבי ערי יהודה וירושלים באומרו, [81] כִּי כחשבון [82] מִסְפַּר עָרֶיךָ כך [83] הָיוּ מספר [84] אֱלֹהֶיךָ -אֱלִילֶיךָ [85] יְהוּדָה, וּמִסְפַּר -וכמספר [86] חֻצוֹת -שווקי [87] יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת, [88] מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל:
(יד) וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה, כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם: וכך ציווה הקב"ה לירמיהו, [89] וְאַתָּה שתפילתך מקובלת לְפָנַי, אֲצַוְּךָ [90] אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם שבדור [91] הַזֶּה, וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה [92] וּתְפִלָּה, כִּי ללא תשובה וחרטה על העוונות [93] אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אפילו [94] בְּעֵת אשר הם בעצמם [95] קָרְאָם -קוראים ומתפללים [96] אֵלַי בְּעַד -על [97] רָעָתָם להסירה מעליהם: [98]
(טו) מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי: ואמר הקב"ה, [99] מֶה לִידִידִי -לעם סגולתי לבוא עוד [100] בְּבֵיתִי -בבית מקדשי [101] עֲשׂוֹתָהּ -לעשות שמה [102] הַמְזִמָּתָה -את המזימות [103] הָרַבִּים -המרובות מאוד?!; [104] וּבְשַׂר קֹדֶשׁ -והקרבנות שאתם מקריבים שם [105] יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ [106] -ממך כי אינני חפץ בהם [107] , ולא שיש לך בושה מזה, [108] כִּי רָעָתֵכִי -בעת שתעשי הרעות [109] אָז תַּעֲלֹזִי -תשמחי [110] , ומה לי אם כן בקרבנות ולמה תבואו בבית מקדשי?!: [111]
(טז) זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהֹוָ֗ה שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו: וכנגד בית המקדש אמר, [112] זַיִת רַעֲנָן שהוא אילן מפואר, [113] יְפֵה פְרִי ויפה [114] תֹאַר קָרָא יְהֹוָ֗ה שְׁמֵךְ [115] , ועתה [116] לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה של חיל הכשדים הבאים למלחמה [117] הִצִּית הקב"ה בעצמו [118] אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ -וישברו [119] דָּלִיּוֹתָיו -ענפיו: [120]
(יז) וַיְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ, דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל: וַיְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ, [121] דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה [122] , וזאת בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם -לעצמם [123] ולהנאתם [124] , ולאחר מכן עשו [125] לְהַכְעִסֵנִי , ולאחר מכן עשו [126] לְקַטֵּר לַבָּעַל שדבקו והאמינו בו: [127]
(יח) וַיְהֹוָ֗ה הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם: אמר הנביא, [128] וַיְהֹוָ֗ה הוֹדִיעַנִי את הרעה הבאה [129] וָאֵדָעָה -ולכן ידעתיה [130] , וכשהודיע לי את הרעה [131] אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם -מעשיהם [132] הרעים, וראיתי שהם ראויים לגזירה הזאת: [133]
(יט) וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד: ולא מדעתי אני הולך לנבאות עליהם הרעה, כי יד ה' היתה חזקה עלי ללכת אליהם ולנבאות, [134] וַאֲנִי הייתי [135] כְּכֶבֶשׂ -כמו כבש [136] אַלּוּף -וכמו שור [137] אשר יוּבַל -יובא [138] לִטְבוֹחַ -להישחט [139] שלא מרצונו, [140] וְלֹא יָדַעְתִּי מה פשעי בזה [141] כִּי -אשר המה [142] עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת רעות ואמרו [143] נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ -נטיל סם המוות במאכלו, [144] וְנִכְרְתֶנּוּ -ובזה נכרית אותו [145] מֵאֶרֶץ חַיִּים [146] , כי ימות [147] וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד: [148]
(כ) וַיְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי: וַיְהֹוָ֗ה -אבל אתה ה' [149] צְבָאוֹת הלא אתה [150] שֹׁפֵט צֶדֶק [151] , וּ בֹּחֵן כְּלָיוֹת [152] וָלֵב ותדע שאין שמחה בליבי בהנבאות להם הרעה [153] , לכן [154] אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ שתיקח [155] מֵהֶם -מידם, [156] כִּי אֵלֶיךָ לבד [157] גִּלִּיתִי [158] אֶת רִיבִי [159] שיש לי עמהם אבל הוכחתים על זה להודיעם שאני יודע מחשבתם: [160]
(כא) לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְהֹוָ֗ה וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ: לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת [161] הַמְבַקְשִׁים לקחת [162] אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר -אשר אומרים לך [163] לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְהֹוָ֗ה וְ אז [164] לֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ: [165]
(כב) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב: לָכֵן , כיוון שהריב הוא ריב ה', [166] כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד -אזכור [167] עֲלֵיהֶם עוונם להשיב גמול, [168] הַבַּחוּרִים ההולכים להילחם [169] יָמֻתוּ בַחֶרֶב במלחמה, [170] בְּנֵיהֶם הקטנים [171] וּבְנוֹתֵיהֶם שישארו בעיר [172] יָמֻתוּ בעיר [173] בָּרָעָב מפני המצור: [174]
(כג) וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם: וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם לאנשי ענתות [175] כִּי אָבִיא רָעָה מופלגת [176] אֶל -על [177] אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת בִּ שְׁנַת פְּקֻדָּתָם [178] בה אזכור עליהם עוונם להשיב גמול: [179]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. רד"ק.
3. רד"ק, מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. היא הברית הידועה המוזכרת בתורה, והם הברכות והקללות שבערבות מואב אשר כרת עליהם ברית כמו שכתוב (דברים כח, סט) "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲ‍שֶׁר צִוָּה יְהֹוָ֗ה אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב" (מצודת דוד).
6. מצודת דוד. נביאי האמת, אתה והנביא צפניה שנתנבא בימי יאשיהו, ואולי היו עוד נביאים אחרים (רד"ק).
7. מצודת דוד. והזכיר להם הברית, לפי שהברית היא דבר קיום, אפילו בין אדם לחבירו אם יעשו תנאים ביניהם יעשו ברית לקיים התנאים ביניהם, וכל שכן בין האל ובין בני האדם שראוי לקיים הברית (רד"ק).
8. מצודת ציון. וכתב "איש" דהיינו כולל לכולם כאחד (רד"ק).
9. רד"ק, מצודת ציון.
10. אברבנאל מבאר שלא אמר זאת כנגד הנביאים כי יקשה למה שלא ישמעו לדברי ה' הרי הם נביאיו?! ולמה לא הזהיר את ירמיהו בכל נבואותיו שישמע את דברי ה'? וגם לא מצאנו שישתף נביא אחר עמו בנבואותיו, אלא עניינו שציווה ה' את ירמיהו לקרוא את דברי הברית אשר בתורת משה לבני יהודה והם הברכות והקללות שבערבות מואב, ובעבור שהם לא יאבו לשמוע לקללות ההם ויברחו מפני הנביא, לכן ציווה ה' לנביא שיעשה להם תחבולה זו, והיא שיאמר להם "שמעו את דברי הברית הזאת" בלבד, והם יחשבו שהיא ברית חדשה שה' ירצה לכרות עתה עמהם וירצו בה.
11. תרגום יונתן.
12. אברבנאל.
13. תרגום יונתן.
14. דהיינו עוד תאמר אליהם הדברים בקללה בארור, כמו שנאמרו בתורה בסיני ובערבות מואב, ותדבר להם עוד לשון ארור אולי יפחדו וישובו (רד"ק). מלבי"ם מבאר תודיע את העונש, כי "ארור האיש" כלומר שהוא ארור מעצמו, כי בעוזבו דברי הברית יעזוב ה' אותו.
15. מצודת דוד.
16. ובסוף העניין (בפס' ה') אמר "ואען ואומר אמן ה'", דהיינו שקבלת השבועה היא שהקב"ה משביע בארור את מי שלא ישמע את דברי הברית הזאת האמור בעניין כאן, והנביא עונה אחריו אמן (ר"י קרא).
17. רד"ק.
18. רד"ק.
19. כי לאחר חמישים יום משיצאו ממצרים נעשתה הברית הזאת (רד"ק).
20. הוא הכלי שצורפים בו הזהב (מצודת ציון). ורצה לומר, נצרפתם שם בצרוף הצרות כמו שצורפים זהב בכור ברזל (מצודת דוד).
21. מצודת דוד.
22. דהיינו את המצוות (רד"ק).
23. מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. מל' קיום (מצודת ציון).
26. עושה חלב ודבש (תרגום יונתן). עניין נטיפה (מצודת ציון).
27. שמתוך ריבוי חלב ודבש זב ויורד בארץ (מצודת דוד). החלב זב מן העזים, והדבש זב מן התמרים ומן התאנים (רש"י שמות יג, ה).
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. מצודת דוד. רד"ק מבאר אמת יהיה, וה' הוא לשון קריאה ותפילה, כלומר ה' כן יהיה. אברבנאל מבאר כי הנביא קיים את החרם ואמר "אמן ה'", רוצה לומר כן יהיה שכל מי שלא ישמע דברי הברית הזו הכתובה בתורה יהיה ארור ומוחרם. ומלבי"ם מבאר כי הנביא אמר "אמן ה'" כמקבל על עצמו לקיים הוא את דברי הברית, ורצה לומר שאף אם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימה, ואם כן לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפר את הברית ומקיימה.
34. רש"י, מצודת דוד.
35. אברבנאל.
36. התנבא (תרגום יונתן).
37. מצודת דוד.
38. דהיינו השווקים (מצודת ציון).
39. רד"ק מבאר שלא ימתין להם עד שיבואו לירושלים אלא שילך הוא בערי יהודה ויקרא באזניהם כל הדברים ויאמר להם בלשון ארור, וְיַתְרֶה בהם אולי ישובו, וכן מה שיאמר ליושבי ירושלים יאמר להם בחוצות בפרהסיא כנגד כל העם.
40. מצודת דוד.
41. הוא לשון התראה (רש"י, מצודת ציון). כי על פי רוב מתרים בעדים לבל יכחשו (מצודת ציון).
42. אברבנאל.
43. רד"ק, מצודת דוד.
44. רד"ק.
45. ורוצה לומר בזריזות (מצודת ציון).
46. רד"ק.
47. מלבי"ם.
48. רד"ק.
49. אברבנאל.
50. מצודת דוד.
51. בראיית ליבם (מצודת דוד, וראה ביאור לעיל ג, יז). בהרהור ליבם (תרגום יונתן).
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד.
56. אברבנאל. וכנראה שנבואה זו נאמרה בימי יהויקים, וזהו שאמר "נמצא קשר" כלומר מרדו בי אחר ששבו בימי יאשיהו (רד"ק).
57. מצודת דוד.
58. מצודת ציון.
59. מצודת דוד.
60. דור אמון ומנשה ואחז (רד"ק).
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. שאבותם שחטאו רק בשב ואל תעשה והם חטאו גם בלא תעשה, שהלכו אחרי אלוהים אחרים שזה בקום ועשה, ומלבד זאת שלא חגגו את חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו, הם עושים חגים לעבודת אלילים ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל, ובזה הפרו את בריתי שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחרי שבחרו להם אלהים אחרים (מלבי"ם).
64. אברבנאל, מצודת דוד.
65. היא מלכות אפרים (אברבנאל).
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. תרגום יונתן.
69. תרגום יונתן, אברבנאל.
70. מצודת דוד. ובמדרש, "הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה", אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זו אשה רעה וכתובתה מרובה (ילקוט שמעוני).
71. תרגום יונתן.
72. מצודת דוד.
73. תרגום יונתן. מלבי"ם מבאר כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות אלא רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם, ואולם כאן לא ישובו בתשובה כי יחשבו שהמכה באה להם מצד זה שלא עבדו כראוי את העבודה זרה ויפנו לזעוק אליה, לכן כאן ה' לא ישמע בקולם.
74. אברבנאל.
75. רד"ק.
76. מלבי"ם מבאר כל עיר ביהודה ושכונה ושכונה מירושלים ילכו לזעוק אל עבודת האלילים המיוחדת להם.
77. אברבנאל.
78. מצודת דוד.
79. מלבי"ם.
80. מצודת דוד.
81. אברבנאל, מלבי"ם.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד.
85. מצודת דוד.
86. מצודת דוד.
87. מצודת דוד.
88. היא עבודת כוכבים ומזלות אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי היו להם שני מיני עבודה זרה, הבעל היה בדמות זכר, והבושת היתה דמות נקבה, והיה בָּשְׁתָּהּ וְעֶרְוָתָהּ מגולה שכך היה עבודתה.
89. מצודת דוד.
90. מלבי"ם.
91. מלבי"ם.
92. היא עניין תפילה (מצודת ציון). ובמדרש אמר רבי יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, בצור, קריאה, נפול ופלול ותחנונים. שועה צעקה, שנאמר (שמות ב, כג) "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ" וגו'. נאקה, דכתיב (תהלים י, כד) "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם". רנה ופגיעה, דכתיב (כאן) "אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָֹּׂא בַּעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי" (מדרש רבה פרשת ואתחנן).
93. מצודת דוד.
94. מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. מצודת דוד.
97. רד"ק.
98. וכל שכן שהם אינם מתפללים לפני, ואיך אם כן אשמע לך מה שאתה מתפלל עליהם?! (מצודת דוד), אלא אנקם מהם, כל כך הירבו לעשות הרע בעיני להכעיסני שלא אוכל למלט אותם מהפורענות (רד"ק).
99. אברבנאל.
100. רש"י, מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. מצודת דוד.
103. מצודת דוד. ועניינו מעשה רע כמו (ויקרא יח, יז) "זִמָּה הִיא" (מצודת ציון). רד"ק מבאר כעשות כנסת ישראל התועבה את "רבים", כלומר עם אלהים אחרים כמו שאמר למעלה "כי מספר עריך היו אלהיך יהודה", וכיון שהיא הניחה אל אחד ועשתה מזימה את "הרבים" ועבדה אותם, מה לו לידידי בביתי, ואמר בביתי כמו שאמר לידידי כי ידיד הנביא הוא ולא ידידם, וכן בית המקדש בית הנביא הוא ולא ביתם. ומלבי"ם מבאר ש"הַמְזִמָּתָה" הוא "מזימה" בל' רבים.
104. מצודת דוד.
105. מצודת דוד.
106. רש"י מבאר אף ברית המילה שעל ידה היו מקודשים לי ביטלו מבשרם. רד"ק מבאר ובשר מזבח ה' שהוא קודש, אותן קרבנות הקודש עוברים מעליך כאילו אינם מוטלים עליך לעשותם, ומביא שיש מפרשים "ובשר קדש" כמו "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ" (שמות כב, ל) שפירושו בני אדם, כלומר החסידים אנשי הקודש עברו מעליך לפיכך את עושה הרעות. ותרגום יונתן מבאר מערבים בשר שיקוצים עם בשר קודש יִגְלוּ ממך.
107. מצודת דוד.
108. רד"ק.
109. רד"ק, מצודת דוד.
110. רד"ק, מצודת דוד.
111. מצודת דוד. ובמדרש, א"ר יצחק, בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה יושב בבית המקדש, אמר לו "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?", אמר לו על עסקי בני באתי, אמר לו בניך חטאו וגלו, אמר לו שמא בשוגג חטאו? אמר לו "עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה", אמר לו שמא מיעוטן חטאו? אמר לו "הָרַבִּים", אמר לו היה לך לזכור ברית מילה, אמר לו "וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ", אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה? אמר לו "כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי", מיד הניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה, אמר שמא חס ושלום אין להם תקנה, יצאה בת קול ואמרה לו (להלן בפס' טז) "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהֹוָ֗ה שְׁמֵךְ", מה זית זה אחריתו בסופו אף ישראל אחריתו בסופו (ילקוט שמעוני).
112. מצודת דוד.
113. מצודת דוד.
114. רד"ק.
115. שהייתם דומים לזית רענן שצילו נאה ופיריו הדור (ר"י קרא). רד"ק מבאר שהמשל כנגד כנסת ישראל, והמשילה לזית לפי שהוא רענן כל זמן וכל ימות השנה עליו לחים, ואמר מתחילה כשהיית עושה רצונו היית כמו זית רענן שלא יבול עלהו, ר"ל שההצלחה היתה תמיד עימך ואת היית עושה מעשים טובים ויפים הדומים לפרי זית אשר בדשנו יכבדו אלהים ואנשים. ומלבי"ם מבאר שהמשילם לזית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה', ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבויים וחוזקם, ופרי תואר הוא משל למעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה.
116. מצודת דוד.
117. מצודת דוד. אשר עוונך גרמו שיבואו (רד"ק).
118. מצודת דוד.
119. מצודת דוד.
120. רש"י, מצודת דוד.
121. כלומר שבנה את הבית והשכין בו את שכינתו (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שלפי שהמשיל את כנסת ישראל לזית אמר עליה לשון נטיעה, כלומר שהשכינך בארץ טובה.
122. כלומר הוא זה שגזר את הרעה והיא לא באה בכח הזרוע של הכשדים (מצודת דוד). היא הרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה בפס' טז לעיל (מלבי"ם). ורד"ק מבאר כמו שעשה לך טובה כשעשית טוב, כן דיבר עתה אליך על ידי הנביאים שעתידה לבוא עליך רעה "בגלל רעת בית ישראל ובית יהודה", וכשם שעל בית ישראל דיבר רעה ובאה להם כך גם עליך דיבר רעה ותבוא לך.
123. מצודת דוד.
124. מלבי"ם.
125. מלבי"ם.
126. מלבי"ם.
127. מלבי"ם.
128. רש"י.
129. מצודת דוד.
130. מצודת דוד.
131. מצודת דוד.
132. מצודת ציון.
133. מצודת דוד. רד"ק מבאר אז הודיעני שהיו חושבים להאכילני סם המוות, שלא הייתי יודע ולא היה עולה על ליבי, כי אני לא הרעותי להם ואם אני מוכיח אותם לטובתם אני עושה, ובזה הראיתני מעלליהם הרעים, כי אם לי היו רוצים לעשות כן קל וחומר לאחרים.
134. מצודת דוד.
135. מלבי"ם.
136. אברבנאל.
137. רד"ק, מצודת ציון. רש"י מביא כי מנחם פתר "ככבש אלוף" כבש גדול. אברבנאל מבאר "כבש אלוף" שהוא כבש נבחר. ומלבי"ם מבאר שהוא כבש המלומד ללכת אחרי בעליו.
138. מצודת ציון.
139. רד"ק.
140. כי אין חפצי לנבאות עליהם רעה (מצודת דוד), אלא הקב"ה מוליך אותי להודיעני הדברים כרצונו ואינם מדעתי (אברבנאל). ולפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני (רש"י). ורד"ק מבאר כמו הכבש או השור שיובילו אותו ואינו יודע כי לשוחטו מוליכין אותו, כן היו מוליכין אותי קרובי ומיודעי לאכול עמהם ולא הייתי יודע כי להמיתני מוליכין אותי, ואם לא הודיעני האל היו ממיתים אותי.
141. מצודת דוד.
142. מצודת דוד.
143. מצודת דוד.
144. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. כי לחם כולל כל מאכל (רד"ק, מצודת ציון). "לחם" לשון מאכל, כמו (כאן) "נשחיתה עץ בלחמו", (דניאל ה, א) "בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב", (קהלת י, יט) "לִשְׂחוֹק עֹשִׂים לֶחֶם" (רש"י ויקרא ג, יא).
145. מצודת דוד.
146. דהיינו מן העולם הזה, ויונתן תרגם מארץ ישראל (רד"ק).
147. מצודת דוד.
148. ומחשבתם היתה להורגו בסם הממית ולא בחרב, כי הנביא הנהרג על ידי חרב שמו נזכר בכל דור, כי נהרג על קידוש השם, אבל הם רצו שהוא יומת באופן שלא יִוָּדַע לאיש וכך שמו לא יִזָּכֵר (מלבי"ם).
149. מצודת דוד.
150. מצודת דוד.
151. לכן שפטני מהם (רד"ק).
152. שבהם מקום העצה (מצודת ציון).
153. מצודת דוד. ורד"ק מבאר אתה בחנת ליבם וכליותם והודעתני מחשבותם כדי שאשמר מהם.
154. רד"ק.
155. מצודת דוד.
156. מצודת דוד. ואת אנשי ענתות היה מקלל (רש"י. וראה בפס' הבא).
157. מצודת דוד.
158. כי אין לי אח וקרוב לגלות להם את ריבי שהרי הם חשבו להמיתני, ואמר בלשון "גליתי" אף שגלוי וידוע לפניו, כי דיברה תורה כלשון בני אדם (רד"ק).
159. תרגום יונתן מבאר לפניך אמרתי את עלבוני.
160. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר איני מבקש נקמתי אלא רק נקמתך כי אליך גליתי את ריבי, כלומר ריבי היה אליך ובעבורך וכן מה שרצו להרגני היה בעבור שניבאתי בשמך, ואם כן בזה תנקום מהם את נקמתך. והאברבנאל מבאר את הפסוק בדרך אחרת, שבאמת שלא יהיה כמחשבותם [להמיתו] כי אתה ה' שופט צדק ובוחן כליות ולב תראני בחיי נקמתך מהם, שתנקום נקמתך ממה שעברו על מצוותיך, ואראה אני אותה הנקמה קודם שאמות, כי אליך גליתי את ריבי ואֵינִי רוצה להוכיחם על זה, אבל לפני אלהי גליתי את ריבי עמהם והוא ידין את משפטי.
161. ואליהם דווקא, כי אני בוחן כליות ולב ויודע שרק אנשי ענתות עירך חשבו עליך המחשבות אשר אמרת, והם המבקשים את נפשך כדי שלא תנבא בשם ה' (אברבנאל).
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד.
164. מצודת דוד.
165. ואיך אמר ירמיהו (לעיל פס' יח) "וַיְהֹוָ֗ה הוֹדִיעַנִי", הרי היו אומרים לו על פניו כי ימיתוהו אם יתנבא? אלא שירמיהו לא היה חושש למה שהיו אומרים לו בפניו, כי חשב שאומרים לו זאת דרך הפחדה וההגזמה, וסבר שלא יתכן שימיתוהו בגלוי ולא היה מפחד מזה, אך לא ידע שיתכן שימיתוהו בסתר על ידי סם, כי זהו דבר שלא יתוודע, כי יש סם שגורם למוות לא באופן מיידי אלא רק אחרי שמונה או עשרה ימים, ואם היה מת באופן זה לא היה מתגלה כי על ידי סם המוות מת (רד"ק).
166. מלבי"ם.
167. מצודת ציון.
168. מצודת דוד.
169. רד"ק, מצודת דוד.
170. אברבנאל.
171. מצודת דוד.
172. מלבי"ם.
173. והזכיר את הבנים ולא האבות, כי האבות אם ישיגו דבר מאכל יאכלו הם, כי חייהם קודמים לחיי בניהם, ולא עוד אלא שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם מפני הרעב (רד"ק).
174. מלבי"ם.
175. כי אנשי ענתות ילקו יותר משאר ישראל, לפי שהיה להם לחזק את יד הנביא ירמיהו שהם קרוביו ובני עירו, והם היו רוצים להמיתו אם ינבא בשם ה' (רד"ק), ולכן אפילו לא ישאר מהם אדם שילך בגלות כי שארית לא תהיה להם (אברבנאל).
176. יותר מבשאר ערי יהודה ובנימין (אברבנאל).
177. רד"ק.
178. היא שנת החורבן שהיתה שנת תשע עשרה לנבוכדנצר, שפקד האל עליהם את עוונם וחרבה הארץ וגלו הנשארים מן החרב ומן הרעב (רד"ק).
179. מצודת דוד. ואע"פ שנגזרה עליהם גזירה שלא תהיה להם שארית, בעת שחלה עליהם הגזרה ולכדו האויבים את העיר עשו תשובה והיתה להם שארית, וכן מצאנו בשוב גלות בבל (עזרא ב, כג) "אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה" (רד"ק). ובמדרש, בוא וראה כח התשובה שאע"פ שנגזרה גזרה קשה עליהם, כיון שעשו תשובה זכו להתייחס אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה (ילקוט שמעוני).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה