(א)
שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:
ולפי שהיו בני יהודה מתרעמים איך ישפטם הקב"ה ויענישם ככל הגויים הערלים
[1]
, לכן סמך הנביא למאמר הקודם את הנבואה הזאת באומרו,
[2]
שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר
הזה
[3]
אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:
[4]
(ב)
כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה:
כֹּה
-כך
[5]
אָמַר יְהֹוָ֗ה
, אם אתם רוצים להיות מיוחדים נבדלים ונפרשים משאר הגויים מפני אות ברית המילה אשר בבשרכם, ראוי הוא כי
[6]
אֶל
-את
[7]
דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם
עובדי הכוכבים והמזלות
[8]
אַל תִּלְמָדוּ
ללכת
[9]
בדרכיהם
[10]
, שכיון שאתם נימולים לאות ולברית ביני וביניכם, שימרו את דרכי ולא את דרכי הגויים,
[11]
וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם
[12]
אַל תֵּחָתּוּ
[13]
-תפחדו
[14]
, ואע"פ שאתם רואים
[15]
כִּי יֵחַתּוּ
-יפחדו
[16]
הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה
-מהם ועושים אותם אלוהות, אתם אל תיראו מהם
[17]
, כי אתם נתונים תחת השגחת ה', ולא תחת מערכות השמים
[18]
כמו הגויים:
[19]
(ג)
כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד:
כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים
לעשות פסילים למלכת השמים
[20]
הֶבֶל הוּא
ואינו פועל על העליונים,
[21]
כִּי
הלא הוא
[22]
עֵץ
בעלמא אשר
[23]
מִיַּעַר כְּרָתוֹ
-נכרת,
[24]
מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ
-אומן
[25]
שתיקן אותו
[26]
בַּמַּעֲצָד
-בגרזן
[27]
, ואין לו פעולה בעצמו, ואיך ייטיב ואיך ירע כאשר יחשבו אלה הסכלים?! זהו הבל שאין כמוהו:
[28]
(ד)
בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם וְלוֹא יָפִיק:
ולפי שהפסל עשוי מעץ,
[29]
בְּכֶסֶף
-בחיפוי כסף
[30]
וּבְזָהָב
-ובחיפוי זהב
[31]
יְיַפֵּהוּ
-מייפה החרש את צורתו
[32]
, ואת טסי חיפוי הכסף והזהב
[33]
בְּמַסְמְרוֹת
-במסמרים
[34]
וּבְמַקָּבוֹת
-ובהכאת פטישים
[35]
יְחַזְּקוּם
יחזקו אותם על העץ,
[36]
וְ
כל זה כדי
[37]
לוֹא
-שלא
[38]
יָפִיק
-יצא העץ ממקומו:
[39]
(ה)
כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה, וְלֹא יְדַבֵּרוּ נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא כִּי לֹא יִצְעָדוּ אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם:
כְּתֹמֶר
-כצורת אילן תמר הנעשה בהקשת
[40]
מִקְשָׁה
[41]
הֵמָּה,
וְ
כמוה
[42]
לֹא יְדַבֵּרוּ
[43]
, אין הבדל ביניהם
[44]
, כפגרים מתים הם,
[45]
נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא
-ינשאו
[46]
אותם
[47]
על כתף
[48]
כִּי לֹא יִצְעָדוּ
מעצמם
[49]
ברגליהם
[50]
; ועתה ישראל
[51]
אַל תִּירְאוּ מֵהֶם
אם תפרשו מהם,
[52]
כִּי לֹא
-אין בידם
[53]
יָרֵעוּ
-לעשות לכם רעה,
[54]
וְגַם
כוח
[55]
הֵיטֵיב
-להיטיב לכם
[56]
אם תעבדום
[57]
אֵין אוֹתָם
-עמהם
[58]
, כי הכל בא לכם בהשגחת המקום:
[59]
(ו)
מֵאֵין כָּמוֹךָ יְהֹוָ֗ה גָּדוֹל אַתָּה וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה:
מֵאֵין
-ממה שאנו רואים ויודעים שאין
[60]
כָּמוֹךָ יְהֹוָ֗ה
[61]
לא בעליונים ולא בתחתונים, ידענו כי
[62]
גָּדוֹל אַתָּה
על כל צבא השמים,
[63]
וְגָדוֹל שִׁמְךָ
[64]
בִּגְבוּרָה:
[65]
(ז)
מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ:
מִי לֹא יִרָאֲךָ
-יפחד ממך? אתה
[66]
מֶלֶךְ הַגּוֹיִם
-על כל העמים!,
[67]
כִּי לְךָ יָאָתָה
-ראויה המלוכה
[68]
, להיות כוחך מעל לכל תכלית ובידך הטוב והרע, ולא רק בשמים נודע דבר זה,
[69]
כִּי
הנה
[70]
בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם
נודע דבר זה, והכל מודים
[71]
מֵאֵין
-שאין
[72]
כָּמוֹךָ
אף בצבא השמים
[73]
שיוכל להרע ולהיטיב:
[74]
(ח)
וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא:
וּבְאַחַת
-ובדבר אחד
[75]
יִבְעֲרוּ
-הם כולם בערים
[76]
וְיִכְסָלוּ
[77]
-וכסילים, והוא בזה
[78]
מוּסַר
-שהם מייסרים ומוכיחים את העם לעבוד
[79]
לפסילים שהם
[80]
הֲבָלִים
, לא חי ולא צומח הוא הפסל, אלא
[81]
עֵץ הוּא
דומם!
[82]
, ומה אם כן יעבדו?!:
[83]
(ט)
כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם:
טסי
[84]
כֶּסֶף מְרֻקָּע
-מרודד
[85]
מִתַּרְשִׁישׁ
[86]
יוּבָא
לצפות בהם את הצורה,
[87]
וְזָהָב
יקחו
[88]
מֵאוּפָז
[89]
לייפות בו את הצורה; כל עבודת העכו"ם נעשית ע"י
[90]
מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף,
[91]
תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
[92]
לְבוּשָׁם
של בגדי הפסלים,
[93]
מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם
-כל המלבושים ההם
[94]
, וכל זה להראות בעיני ההמון יופיים ושיכנס בליבם יראתם ושיאמינו בהם ויעבדום
[95]
, ואולם לפסילים ההם אין שום מעלת אלוהות
[96]
, והם אלוהים מתים, אין בהם רוח חיים ואין בהם ממשלה כלל, לא להיטיב ולא להרע:
[97]
(י)
וַיְהֹוָ֗ה אֱלֹהִים אֱמֶת, הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם מִקִּצְפּוֹ תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ:
והנה אלה האלוהים שעושים לעובדם הם שקר, והם מתים כי אינם אלוהים ואין יכולת בהם,
[98]
וַיְהֹוָ֗ה
-ואולם ה' הוא
[99]
אֱלֹהִים אֱמֶת,
[100]
הוּא אֱלֹהִים חַיִּים
[101]
וּמֶלֶךְ עוֹלָם
לפיכך יכול לאמת דבריו,
[102]
מִקִּצְפּוֹ
[103]
תִּרְעַשׁ
[104]
הָאָרֶץ וְלֹא יָכִלוּ גוֹיִם זַעְמוֹ
-אין לגויים יכולת להינצל ממנו
[105]
כי כל אשר יחפוץ יעשה, ואין ערוך אליו בכל צבא השמים
[106]
, ואיך אם כן אתם בני יהודה לא תיראו מלפניו, ותיראו מהפסילים וצבאות השמים?!:
[107]
(יא)
כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה:
ובמאמר האל, שלח ירמיהו איגרת אל יְכָנְיָה מלך יהודה ואל הגולים שגלו לבבל, ובה כתב מה להשיב לכשדים אם יאמרו להם לעבוד לעבודה זרה, וכך היתה לשון האיגרת,
[108]
כִּדְנָה
-כזאת
[109]
תֵּאמְרוּן
-תאמרו
לְהוֹם
-להם,
[110]
אֱלָהַיָּא
-הָאֱלֹהִים
[111]
דִּי
-אשר
שְׁמַיָּא
-את השמים
[112]
וְאַרְקָא
-ואת הארץ
[113]
לָא עֲבַדוּ
-עשו,
[114]
יֵאבַדוּ
-יהיו נאבדים
[115]
מֵאַרְעָא
-מן הארץ
[116]
וּמִן תְּחוֹת
-ומתחת
[117]
שְׁמַיָּא
-השמים
[118]
הָ
אֵלֶּה
שעשה הקב"ה:
[119]
(יב)
עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם:
עתה חזר הנביא לגמור את דבריו בהם אמר "ה' אלוהים אמת"
[120]
באומרו, הקב"ה הוא זה אשר
[121]
עֹשֵׂה
[122]
אֶרֶץ בְּכֹחוֹ
ובגבורתו
[123]
, הוא זה אשר
מֵכִין
את כל הדברים הנצרכים
[124]
בַּ
תֵּבֵל
[125]
בְּחָכְמָתוֹ
[126]
שיהיה ראוי לישוב בני אדם,
[127]
וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה
[128]
כאוהל עליהם
[129]
שָׁמָיִם:
[130]
(יג)
לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ (ארץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיּוֹצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו:
לְקוֹל
-בעת בא קול
[131]
תִּתּוֹ
-שהוא נותן
[132]
, קול של
[133]
הֲמוֹן
-המיית
[134]
מַיִם בַּשָּׁמַיִם
-באוויר השמים,
[135]
וַיַּעֲלֶה
-אז מעלה את
[136]
נְשִׂאִים
-העננים לרום השמים
[137]
, וכאשר המה נראים למראה העין שהם בשיפולי הרקיע
[138]
מִקְצֵה
-בקצה
[139]
הָאָרֶץ (ארץ
כתיב)
, אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה,
[140]
בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה
-לעת בא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם,
[141]
וַיּוֹצֵא
-ומוציא הוא את
[142]
הָ
רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו
-ממקום אוצרו:
[143]
(יד)
נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת, הֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם:
נִבְעַר
-שוטה
[144]
כָּל אָדָם
העובד הפסל
[145]
, נבער הוא
[146]
מִדַּעַת,
הֹבִישׁ
-יקבל בושה
[147]
כָּל צוֹרֵף
שעושה פסל
[148]
מִפָּסֶל
-מִפִּסְלוֹ,
[149]
כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ
-המסכה שנסך
[150]
על הפסלים
[151]
, לא יועיל בכלום אלא להטעות העם,
[152]
וְ
עתה יראו
[153]
לֹא
-שאין
[154]
רוּחַ
[155]
בָּם
-באותם הפסילים:
[156]
(טו)
הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ:
אלא
[157]
הֶבֶל הֵמָּה
כולם, והמלאכה הנעשית בהם היא
[158]
מַעֲשֵׂה
ידי
[159]
תַּעְתֻּעִים
-התועים מדרך השכל
[160]
, לכן
[161]
בְּעֵת פְּקֻדָּתָם
-שישגיח ה' להיפרע מהם אז
[162]
יֹאבֵדוּ
מבלי תקומה:
[163]
(טז)
לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:
לֹא כְאֵלֶּה
-כצורת הכוכבים האלה
[164]
שהם חלקם, הוא
[165]
חֵלֶק יַעֲקֹב
[166]
, ולא נעבוד לאחר מהקב"ה
[167]
כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא
, ולא נוצר ע"י מעשה ידי אדם כצורת הכוכבים,
[168]
וְ
את
[169]
יִשְׂרָאֵל
בחר שיהיה כל אחד משבטיו
[170]
שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ
שיעבדוהו,
[171]
יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת שְׁמוֹ
כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה:
[172]
(יז)
אִסְפִּי מֵאֶרֶץ כִּנְעָתֵךְ יֹשֶׁבֶת (ישבתי בַּמָּצוֹר:
אִסְפִּי
-הכניסי
[173]
מֵאֶרֶץ
-מן הארץ אֶת
[174]
כִּנְעָתֵךְ
-סחורתך
[175]
אל תוך העיר, אַתְּ בת יהודה אשר
[176]
יֹשֶׁבֶת (ישבתי
כתיב)
בירושלים
[177]
בַּמָּצוֹר
-במבצר:
[178]
(יח)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנְנִי קוֹלֵעַ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בַּפַּעַם הַזֹּאת, וַהֲצֵרֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָאוּ:
ואל תחשבו שתתחזקו עתה במשגב העיר כמו אז כשבא עליכם סנחריב, כי בפעם הזאת לא תתחזקו עוד
[179]
כִּי כֹה
-כך
[180]
אָמַר יְהֹוָ֗ה,
הִנְנִי קוֹלֵעַ
-משליך מן העיר כאדם המשליך אבן בַּקֶּלַע
[181]
אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
[182]
בַּפַּעַם הַזֹּאת,
וַהֲצֵרֹתִי
-ואביא צרות
[183]
לָהֶם
-עליהם
[184]
לְמַעַן יִמְצָאוּ
את הגמול הראוי
[185]
על פעולתם:
[186]
(יט)
אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי, נַחְלָה מַכָּתִי וַאֲנִי אָמַרְתִּי אַךְ זֶה חֳלִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ:
והתאונן הנביא על צרות ישראל באומרו,
[187]
אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי,
נַחְלָה
-חולי
[188]
רב יש
[189]
מַכָּתִי
-במכה הבאה אלי,
[190]
וַאֲנִי
מתחילה
[191]
אָמַרְתִּי
-חשבתי כי
[192]
אַךְ זֶה חֳלִי
בעלמא
[193]
וְאֶשָּׂאֶנּוּ
-ואוכל לשאתו ולסובלו:
[194]
(כ)
אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי:
והמשיל הנביא את ירושלים לאוהל וערי יהודה כמיתרי האוהל באומרו,
[195]
אָהֳלִי שֻׁדָּד
-נעשק,
[196]
וְכָל מֵיתָרַי
-חבלי האוהל
[197]
נִתָּקוּ
-נעתקו ממקומם,
[198]
בָּנַי
[199]
יְצָאֻנִי
-יצאו ממני
[200]
וְאֵינָם
בארצי,
[201]
אֵין
אם כן מי אשר
[202]
נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי:
[203]
(כא)
כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים וְאֶת יְהֹוָ֗ה לֹא דָרָשׁוּ עַל כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ וְכָל מַרְעִיתָם נָפוֹצָה:
כִּי נִבְעֲרוּ
-נִשְׁתַּטּוּ
[204]
הָרֹעִים
-שרי העם
[205]
במעשיהם הרעים
[206]
וְאֶת יְהֹוָ֗ה לֹא דָרָשׁוּ
שיצילם מאויביהם,
[207]
עַל כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ
-הצליחו
[208]
במלכותם,
[209]
וְכָל
צאן
[210]
מַרְעִיתָם נָפוֹצָה
-התפזרו
[211]
הנה והנה:
[212]
(כב)
קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה, וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן לָשׂוּם אֶת עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה, מְעוֹן תַּנִּים:
הנביא ראה בחזיונו את המסופר בספר יחזקאל
[213]
שנבוכדנצר יצא מארצו ועמד על אם הדרך לקסום קסם ולהפיל גורל אם ילך על בני עמון או ירושלים ונפל הקסם על ירושלים, ומתפלל הנביא אל ה' שישים פניו אל בני עמון ולא אל ירושלים באומרו,
[214]
קוֹל שְׁמוּעָה
שנבוכדנצר יצא ממקומו
[215]
הִנֵּה בָאָה,
וְ
אחר כך בא
[216]
רַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן
[217]
שמטרת יציאתו היא
[218]
לָשׂוּם אֶת עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה,
מְעוֹן
-מדור
[219]
ל
תַּנִּים:
[220]
(כג)
יָדַעְתִּי יְהֹוָ֗ה כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ לֹא לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אֶת צַעֲדוֹ:
ויאמרו בני יהודה
[221]
יָדַעְתִּי יְהֹוָ֗ה כִּי לֹא
היה
[222]
לָאָדָם
מכל בני יהודה
[223]
דַּרְכּוֹ
-את הדרך הראויה ללכת בה
[224]
, וכן
[225]
לֹא לְאִישׁ
-ימצא בינינו איש שהיה
[226]
הֹלֵךְ וְהָכִין
-ומכין
[227]
אֶת צַעֲדוֹ
-צעדיו
[228]
ללכת בדרך הישר, אלא הלכו כפי שהזדמן להם
[229]
והשחית כל בשר את דרכו על הארץ:
[230]
(כד)
יַסְּרֵנִי יְהֹוָ֗ה אַךְ בְּמִשְׁפָּט אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי:
מאחר ואתה רוצה לייסר אותנו על עֲווֹנֵנוּ
[231]
, עם כל זאת
[232]
יַסְּרֵנִי
[233]
יְהֹוָ֗ה אַךְ בְּמִשְׁפָּט
מתון
[234]
, כפי שנוכל לסבול
[235]
, אבל
[236]
אַל
תייסרני
[237]
בְּאַפְּךָ
כדרך המתנקם
[238]
פֶּן תַּמְעִטֵנִי
מהיות גוי:
[239]
(כה)
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב, וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ:
אם יש לך אף וחמה
[240]
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם
-האומות
[241]
אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ
[242]
ותעשה בהם נקם,
[243]
וְעַל מִשְׁפָּחוֹת
-הממלכות
[244]
אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ
[245]
ואינם מתפללים לפניך
[246]
אלא קוראים בשם הבעל,
[247]
כִּי אָכְלוּ
-בלעו הם
[248]
אֶת יַעֲקֹב,
וַאֲכָלֻהוּ
-ובלעו אותו
[249]
פעם אחר פעם,
[250]
וַיְכַלֻּהוּ
-גם כִּלּוּ אותו
[251]
וְאֶת נָוֵהוּ
-מדורו
[252]
הֵשַׁמּוּ
-הפכו לשיממון:
[253]