/ ירמיהו פרק יד'

פסוקים

ירמיהו פרק יד'

(א) אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָ֗ה אֶל יִרְמְיָהוּ, עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת: זהו דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר עליו [2] הָיָה דְבַר יְהֹוָ֗ה אֶל יִרְמְיָהוּ, עַל דִּבְרֵי -עניין [3] הַבַּצָּרוֹת -מניעת הגשמים: [4]
(ב) אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַם עָלָתָה: אָבְלָה יְהוּדָה [5] וּשְׁעָרֶיהָ [6] אֻמְלְלוּ -נכרתו ונשמדו, [7] קָדְרוּ [8] לָאָרֶץ השערים, [9] וְצִוְחַת [10] יושבי העיר [11] יְרוּשָׁלַם [12] עָלָתָה השמימה [13] על כי נחסרו לחמה וּמֵימֶיהָ: [14]
(ג) וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם (צעוריהם לַמָּיִם בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם: וְאַדִּרֵיהֶם -והגדולים שבהם [15] שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם (צעוריהם כתיב) -נעריהם [16] לַמָּיִם -לבקש מים לשתות, והמה [17] בָּאוּ עַל גֵּבִים -הבורות [18] וְ לֹא מָצְאוּ בהם [19] מַיִם, שָׁבוּ -החזירו את [20] כְלֵיהֶם רֵיקָם -כשהם ריקים מבלי מים [21] , ולזה [22] בֹּשׁוּ הנערים [23] וְהָכְלְמוּ -וגם נכלמו, [24] וְחָפוּ -וכיסו [25] רֹאשָׁם דרך צער ואֵבֶל על שלא מצאו מים להביא לאדוניהם: [26]
(ד) בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בֹּשׁוּ אִכָּרִים, חָפוּ רֹאשָׁם: בַּעֲבוּר -על כי [27] הָאֲדָמָה חַתָּה -נשברה ונשחתה [28] כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ [29] בֹּשׁוּ אִכָּרִים, [30] חָפוּ -כִּסּוּ [31] רֹאשָׁם כי לריק היה יגיעם: [32]
(ה) כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא: כִּי גַם הָ אַיֶּלֶת [33] הרחמנית [34] אשר [35] בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה את וולדיה [36] וְעָזוֹב -ועזבה אותם [37] והלכה לבקש לה מרעה [38] כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא למאכלה: [39]
(ו) וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב: וּפְרָאִים [40] עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם -מקומות הגבוהים [41] לראות משם אולי ימצאו עשבים, [42] שָׁאֲפוּ רוּחַ -אוויר [43] במרוצתם אחר מרעה [44] כַּתַּנִּים -כמו תנים, [45] כָּלוּ עֵינֵיהֶם [46] בראותם [47] כִּי אֵין עֵשֶׂב:
(ז) אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְהֹוָ֗ה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ: ובעבור הצרה הזאת התפלל הנביא ואמר, [48] אִם עֲוֹנֵינוּ [49] עָנוּ -העידו [50] בָנוּ לקטרג עלינו [51] , בהיות מניעת הגשם בארצנו ולא בארצות הגויים [52] , אף על פי כן [53] יְהֹוָ֗ה עֲשֵׂה עמנו צדקה [54] לְמַעַן שְׁמֶךָ לבל יְחֻלַּל בעמים, [55] כִּי באמת [56] רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ [57] , שמרדנו בך הרבה, [58] לְךָ חָטָאנוּ ואין אנו ראויים לתשועה, אף על פי כן עשה למען שמך: [59]
(ח) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן: מִקְוֵה -תקוותם של [60] יִשְׂרָאֵל אתה [61] , שאע"פ שסרו מדרכיך, לך העם מקווים, ובכל דור ודור אתה [62] מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה [63] , ואם כן הושיענו גם עתה, [64] לָמָּה עתה [65] תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ שאינו נותן לב על הרעה שתבוא עליה, [66] וּכְאֹרֵחַ -וכהולך דרך [67] נָטָה -הנוטה [68] לָלוּן במלון שאינו חושש מהרעה שתהיה בעיר: [69]
(ט) לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?! וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהֹוָ֗ה וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא?! אַל תַּנִּחֵנוּ: לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם -נרתע [70] ונבהל [71] שאינו יודע מה לעשות?! [72] כְּגִבּוֹר אשר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?! [73] למה אינך מראה את גבורתך על האומות כשם שהראית בעבר?! [74] וְ הלא [75] אַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהֹוָ֗ה ואיך תוכל להעלים עיניך מצרותינו [76] וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא?! [77] לפיכך [78] אַל תַּנִּחֵנוּ -תעזבנו [79] לבל יחולל שמך, כי יאמרו העכו"ם בגלל שאין לו יכולת העלים ה' עין מעמו: [80]
(י) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַיְהֹוָ֗ה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם: ומספר הנביא אודות תשובתו של הקב"ה על תפילתו באומרו, [81] כֹּה -כך [82] אָמַר יְהֹוָ֗ה לָעָם -על העם [83] הַזֶּה , כמו שהם נעים עתה מפני הרעב לבקש מאכל בארצות אחרות, [84] כֵּן -כך [85] הם [86] אָהֲבוּ מאז [87] לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם וְ לֹא חָשָׂכוּ -מנעו [88] רגליהם מללכת פעם למצרים ופעם לאשור לבקש מהם עזרה, [89] וַיְהֹוָ֗ה לֹא רָצָם -רצה אותם [90] , ולכן [91] עַתָּה קודם הגלות [92] יִזְכֹּר עֲוֹנָם ברעב [93] וְיִפְקֹד [94] חַטֹּאתָם בחרב [95] , וישלם גמולם: [96]
(יא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלָי , על שהתפללת עליהם על שני בצורת, בבקשה ממך [97] אַל תִּתְפַּלֵּל שנית [98] בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה -להיטיב עמהם: [99]
(יב) כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם: כִּי אף אם הם בעצמם [100] יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם -תפילתם [101] אשר יתפללו ביום הצום, [102] וְכִי -ואף אם [103] יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם -מקבלם לרצון לְפָנַי [104] כל עוד שאוחזים במעשיהם, [105] כִּי -אלא [106] בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי בעצמי [107] מְכַלֶּה אוֹתָם: [108]
(יג) וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: וָאֹמַר אֲהָהּ -אוי לי [109] אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה מדוע יִכְלוּ?! הלא אין להם אשם [110] , כי מה יוכלו לעשות שהרי [111] הִנֵּה הַנְּבִאִים נביאי השקר, מטעים אותם [112] וְ אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי אם [113] שְׁלוֹם אֱמֶת -מתמיד ומתקיים [114] אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה [115] , לכן הם חושבים שמעשיהם מרוצים לה', ומהראוי אם כן להביא את העונש על הנביאים ההם בלבד: [116]
(יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר, וְקֶסֶם וֶאֱלִיל (ואלול וְתַרְמִית (ותרמות לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי על דְּבָרַי אלה [117] , הלא היה להם לדעת כי [118] שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי , כי מעולם [119] לֹא שְׁלַחְתִּים בשליחות אל העם, [120] וְ אף [121] לֹא צִוִּיתִים שום ציווי [122] שיעשו איזה דבר, [123] וְ יתרה מזאת [124] , אף [125] לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם כלל אפילו לא דיבור בעלמא [126] ולא היה בידם לתת שום אות ומופת, ובמה אם כן החזיקו אותם לנביאים?! היה עליהם לדעת שהם מתנבאים [127] בְּ חֲזוֹן [128] שֶׁקֶר, [129] וְקֶסֶם -או במעשה הקסם מה שראו בכוכבים, [130] וֶאֱלִיל [131] (ואלול כתיב) -או במה ששמעו מן התרפים שהם דבר שאין בו ממש כלל, [132] וְתַרְמִית (ותרמות כתיב) -ובערמת [133] לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם: [134]
(טו) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים" חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה: לָכֵן כֹּה -כך [135] אָמַר יְהֹוָ֗ה, עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים" חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת ", הואיל והם מתנבאים באחת מאלה, [136] בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ -יכלו מן העולם [137] הַנְּבִאִים הָהֵמָּה: [138]
(טז) וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם: וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם , אף על פי שהיו מטעים אותם נביאי השקר, היה להם לבחון בין נביאי האמת לנביאי השקר, וכיוון שלא עשו זאת [139] יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב שמהם ימותו, [140] וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה -להם, כי ירבו מאד ולא יספיקו לקוברם, [141] הֵמָּה -הם יהיו מושלכים [142] וּ נְשֵׁיהֶם [143] וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם הקטנים, [144] וְשָׁפַכְתִּי -ואשפוך [145] עֲלֵיהֶם אֶת גמול [146] רָעָתָם:
(יז) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם, וְאַל תִּדְמֶינָה כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה מְאֹד: וכדי שלא יחשבו ישראל שבגלל שהוא שונא אותם היה ירמיהו מכביד עליהם בנבואות הרעות שלו, ציווהו הקב"ה שיאמר לישראל [147] שהוא ירמיהו, בוכה ומצטער על שברם [148] , וכך ציווהו; וְאָמַרְתָּ -ותאמר [149] אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה , אל תחשבו שאני מגזים בייעודים האלה ושמח אני בהם, אלא להיפך כי עליהם [150] תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם, וְאַל -ולא [151] תִּדְמֶינָה -יפסיקו [152] , וזאת משום שרואה אני בנבואתי [153] כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת [154] בַּת -עדת [155] עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה -כאובה [156] מְאֹד -ביותר [157] תבוא אליהם: [158]
(יח) אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב, וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ: אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה להינצל מן הרעב, [159] וְהִנֵּה מושלכים [160] חַלְלֵי חֶרֶב, וְאִם בָּאתִי הָעִיר להינצל מן החרב [161] וְהִנֵּה שוכבים [162] תַּחֲלוּאֵי רָעָב [163] , ובדין הוא [164] כִּי גַם נָבִיא השקר [165] וְ גַם כֹּהֵן הבעל [166] שהם אלה אשר היו צריכים ללמד את העם תורה ונבואה, [167] סָחֲרוּ -סבבו [168] אֶל אֶרֶץ -מעיר אל עיר לנבאות להם [169] וְלֹא יָדָעוּ מה מְדַבֵּר ה', כי ניבאו בשקר: [170]
(יט) הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה?! אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?!, קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה: ועל אף שהקב"ה אמר לנביא לא להתפלל בעד העם, חזר הנביא להתפלל על מקצת העם באומרו, [171] הֲמָאֹס -וכי מאוס [172] מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה?! אִם בְּ יושבי [173] צִיּוֹן גָּעֲלָה [174] נַפְשֶׁךָ על מנת שלא לשוב עליה?! כי אם דעתך לשוב [175] מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ מכת רעב [176] וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?!, [177] קַוֵּה -נקווה [178] לְשָׁלוֹם וְאֵין -ולא [179] טוֹב -הוטב ממה שהיה, [180] וּלְעֵת - וכאשר נקווה לעת [181] מַרְפֵּא מצרת הרעב ומצרת האויב [182] וְהִנֵּה באה [183] בְעָתָה -חרדה ורתת [184] מצרת שניהם: [185]
(כ) יָדַעְנוּ יְהֹוָ֗ה רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ: יָדַעְנוּ יְהֹוָ֗ה רִשְׁעֵנוּ -שהרשענו אנחנו, וגם מכירים אנו [186] עֲוֹן -בעוון [187] אֲבוֹתֵינוּ כִּי כולנו [188] חָטָאנוּ לָךְ: [189]
(כא) אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ: עם כל זאת [190] אַל תִּנְאַץ -תבזה [191] אותנו [192] לְמַעַן שִׁמְךָ לבל יחולל בין העמים, [193] אַל תְּנַבֵּל -תוריד [194] כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ [195] להיות מחולל בפיהם, [196] זְכֹר את הברית שֶׁכָּרַתָּ עמנו להיות לך לעם [197] , וְ אַל תָּפֵר היום את [198] בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:
(כב) הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה הוּא יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה: למי נצעק על המטר?! [199] הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם [200] מַגְשִׁמִים -מורידים גשמים?! [201] וְאִם -וכי מערכות [202] הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים [203] מעצמם מבלי גזירת ה'?! [204] הֲלֹא אַתָּה הוּא יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵינוּ אשר מוריד את הגשם, [205] וּנְקַוֶּה לָּךְ בלבד שאתה תורידו, [206] כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל מערכות שמיים [207] אֵלֶּה , ואם כן, לכל אשר תחפוץ תטה אותם ולא ימרו את פיך: [208]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. אברבנאל.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד. ובנבואה נאמר לו כי ה' יביא עליהם רעב (רש"י), מפני מניעת הגשמים, ונבואה זו על הבצורת נאמרה לנביא בטרם עצירת הגשמים, ואמר בלשון רבים "בצרות" ר"ל יוקר מעות ויוקר פירות (רד"ק). ואברבנאל מבאר שלא זו בלבד שלא היה להם מה לאכול כי גם לא היה להם מים לשתות, ולכן אמר בלשון רבים. והמלבי"ם מבאר שירמיהו התפלל אז על עצירת גשמים.
5. דהיינו עם יהודה יֶאֱבַל (מצודת דוד).
6. שערי ערי יהודה (מצודת דוד). ורש"י מבאר עריה.
7. רד"ק, מצודת דוד.
8. הוא עניין חושך (מצודת ציון).
9. רד"ק, מצודת דוד. והוא על דרך משל ומליצה לומר שהיה צער בעולם על מניעת הגשמים (מצודת דוד). ורד"ק בביאורו השני מבאר קדרו לארץ יושבי השערים.
10. מלשון צווחה וצעקה (רש"י, מצודת ציון).
11. רד"ק.
12. למרות שהיתה שָׂרַת המדינות (מצודת דוד).
13. רד"ק.
14. מצודת דוד.
15. רד"ק. והוא מלשון אדיר וחזק, כלומר השרים שלהם (מצודת ציון). שהם שרי יהודה וגדולי ירושלים (אברבנאל). ומלבי"ם מבאר כי הם העשירים ששלחו את הצעירים לקנות מים ולא מצאו.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. שהמים מתכנסים בהם (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. מצודת דוד. ורש"י מבאר כי לא ירד מטר. מלבי"ם מבאר "שבו כליהם" כי רק כליהם שבו ריקם בלא מים אבל הצעירים לא שבו אלא מתו בצמא, ולכן בושו מן הצרה וחפו ראשם לאבלות על בניהם.
22. מצודת דוד.
23. מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. רש"י, מצודת ציון.
26. מצודת דוד.
27. מצודת דוד.
28. מצודת דוד, בשביל יושבי האדמה (תרגום יונתן, הובא בר"י קרא).
29. דהיינו בארץ ישראל (ר"י קרא).
30. הם עובדי האדמה בחרישה (מצודת ציון). לעזי רש"י מבאר רועי בקר. ואברבנאל מבאר כי הם הכבשים והעיזים שהם רועים כר נרחב ולכן נקראים איכרים והאלף נוספת, ואמר בהם "בושו וחפו ראשם" בדרך משל על חסרונם וכמו שאמר על הארץ "חתה".
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. היא נקבת האיל (מצודת דוד).
34. אברבנאל.
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד. והם העופרים (רד"ק).
37. מצודת דוד.
38. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
39. מצודת דוד. ולא חששה על ילדיה אף על פי שהיא רחמנית, והלכה להחיות את נפשה (רד"ק).
40. הוא חמור הבר (מצודת ציון).
41. רד"ק, מצודת ציון. רש"י מבאר על יבלי מים ובלעז ביאר נהרות.
42. רד"ק, מצודת דוד.
43. מצודת ציון.
44. מצודת דוד.
45. הוא סוג נחש (מצודת ציון). כי רדפו לבקש מרעה לכן שאפו את האוויר, כי כן דרך הרצים מהר, והשווה אותם לתנים כי טבע התנים הוא לשאוף הרבה את האוויר (מצודת דוד). וראה באיוב (ל, כט) על הפסוק "אָח הָיִיתִי לְתַנִּים", שביאר האבן עזרא שתנים הם חיות שיש להם קול משומם.
46. המצפה לדבר ואינו משיגו נקרא 'כליון עיניים' בלשון המקרא (מצודת דוד). ואמר שכאילו כלו עיניהם מרוב הבטתם למרחוק ולא ראו עשב, וזה היה בעונש עוונותיהם בישוב ובמדבר, ושאר הגויים היה להם שובע, וזה היה להם לאות בעמים לקבל עונש על עוונותיהם מאת האל, כמו שנאמר (דברים כח, מו) "וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת" (רד"ק).
47. רד"ק.
48. מצודת דוד.
49. ואף על פי שלא היה בו עוון הכליל את עצמו ואמר "אם עונינו", וכן אמר משה רבינו (שמות לד, ט) "וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵינוּ וּלְחַטָּאתֵינוּ וּנְחַלְתָּנוּ" (רד"ק).
50. רש"י, מצודת ציון.
51. מצודת דוד.
52. שבכך יש עדות כי בעבור עוונותינו אנו לוקים (רד"ק).
53. רד"ק.
54. מצודת דוד.
55. פן יאמרו כי הצרה הזו הגיע אלינו מבלתי יכולת ה' להושיע לעמו (מצודת דוד). רש"י מבאר מה שתעשה עמנו עשה למען שם הגדול שיצא לך שאתה מושל בכל, ואנחנו עמך וצאן מרעיתך, ולא נאה שתתן שם נצחונך לאלילים. רד"ק מבאר למען שמך הנקרא עלינו שאנו נקראים עם ה'.
56. מצודת דוד.
57. הוא עניין מרד (מצודת ציון).
58. מצודת דוד. שמרדנו בך בעבור אלוהים אחרים, ובהרבות החמס, ובשמוע לנביאי השקר (רד"ק).
59. רד"ק. ומפני כבוד שמך ראוי שתרחם על העם שנקרא שמך עליהם (אברבנאל).
60. רד"ק, מצודת דוד.
61. כי לך הם מקווים (רד"ק, מצודת דוד).
62. רד"ק.
63. שאע"פ שהצרה תבוא להם בעוונם אתה תושיעם ותרחם עליהם, ואם כן גם עתה בזמן הזה הושיעם ורחם עליהם שלא יכלו ברעב (רד"ק).
64. מלבי"ם.
65. מצודת דוד.
66. רד"ק. כי כן אינך חושש על רעבון הארץ (מצודת דוד).
67. מצודת ציון.
68. מצודת דוד.
69. ר"י קרא. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). במקומות רבים דיברה תורה על הבורא כלשון בני אדם וייחסה אותו בראיה ובשמיעה ובריח וביד וברגל כדברי בני אדם, והכל דרך משל שיבינו בני האדם, ובאמת אין זה שייך אל הבורא, ובכל מקום שתרגם אונקלוס את התורה ויונתן בן עוזיאל את ספרי הנביאים ריחקו מעל הבורא יחסי התארים, וכן בפסוק זה תרגם יונתן הדברים הללו על ישראל כדי לרחק מעליו יתברך אפילו דרך דמיון, ותרגם "כן סבור ישראל... אנחנו כגרים וכאורח" וגו' (רד"ק). אברבנאל מבאר שהנביא מביא בזה ארבעה משלים, האחד, כגר בארץ, והשני, כאורח נטה ללון, השלישי (בפס' הבא), למה תהיה כאיש נדהם, הרביעי (שם), כגיבור לא יוכל להושיע, ועניינם שאמר הנביא שהיה ראוי להקב"ה שיעשה עמהם חסד על כבוד שמו, לפי שהגויים ששמעו נפלאותיו במדבר ויראו עתה שעזב את עמו יהיו מהם שייחסוהו לכוח הארץ, באמרם שה' הוא אלהי מדברות ולא אלהי הארץ, ועל זה אמר "למה תהיה כגר בארץ" רצונו לומר שבמדבר היה יכולתך ובארץ אתה גר ולא תוכל לעשות בו כמעשיך וכגבורותיך, ומהם יחסו זאת לזמן, שיחשבו שהיה כיבוש הארץ וממשלת ישראל בה למערכה, ולכן היתה עד זמן ידוע ובהשלימו יצאו ממנה, ועל זה אמר "וכאורח נטה ללון" שבבוא הבוקר יצא מהמלון לפי שתם זמנו, ומהם יחסו זאת להעדר הידיעה וההשגחה, שיאמרו אולי נתבטלה השגחתו והוא כישן, ולכן לא יפעל דבר בהצלחתם הוא האיש הנדהם, ומהם יחסו זה להעדר היכולת בהחלט, שיאמרו שאלוהי העמים גבר עליך ונצח אותך, ועל זה אמר (בפס' הבא) "למה תהיה... כגיבור לא יוכל להושיע".
70. לעזי רש"י.
71. רד"ק, מצודת ציון.
72. רד"ק. ורש"י מבאר המושך ידו מהמלחמה. ור"י קרא מבאר כאיש שמניח את מקומו ונד ממקום למקום.
73. דרך הגיבור לאמוד ולשער עד כמה כוחו חזק, וכאשר יבין כי הדבר רב מכוחו ולא יוכל להושיע, אז מושך ידו ולא יעשה עוד גבורות, וכאומר וכי אחת מאלה הוא בך ה'?! (מצודת דוד).
74. ר"י קרא.
75. מצודת דוד.
76. רד"ק.
77. ושמך נקרא עלינו כי אנו נקראים עם ה' (מצודת דוד, רד"ק).
78. רד"ק, מצודת דוד.
79. רש"י.
80. מצודת דוד.
81. אברבנאל.
82. תרגום יונתן.
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד.
85. תרגום יונתן.
86. רד"ק.
87. מצודת דוד.
88. מצודת ציון.
89. אעפ"י שהיו מוכיחים אותם הנביאים (רד"ק). וכאומר לכן ינועו גם עתה (מצודת דוד), וכיון שאהבו לנוע כן אני אעשה עמהם אניעם ואגלם בין העמים (רד"ק).
90. מצודת ציון. לרוע מעשיהם (אברבנאל).
91. מלבי"ם.
92. רד"ק.
93. רד"ק.
94. הוא עניין זכרון (מצודת ציון).
95. רד"ק.
96. מצודת דוד. ואם תאמר מה תשובה היתה זאת לדברי ירמיהו שהיה מתפלל על הרעב? משום שאע"פ שהיה מניעת גשמים אם היו יכולין לצאת לארצות הגויים להביא תבואה לא היה הרעב כל כך גדול, אבל כיון שהאויבים היו באים עליהם בכל יום ולא היו יכולים לצאת, לכן היה הרעב חזק, ולפיכך השיב לו האל על שליטת האויבים בהם שיגלו אותם ובין כך הרעב והחרב עליהם, ולפיכך אמר "עתה יזכור עוונם" כלומר עתה קודם הגלות יזכור עוונם ברעה ויפקוד חטאתם בחרב (רד"ק). והאברבנאל מבאר שהנה השיבו יתברך על תפלתו כדברי הבצרות "כה אמר ה' לעם הזה כן אהבו לנוע", רוצה לומר העם הזה אהבו ללכת מכאן לכאן פעם לאשור פעם למצרים לבקש עזרה משם, וכיון שהם אהבו לנוע ורגליהם לא חשכו וה' לא רצם לרוע מעשיהם לכן מפני זה הקב"ה יזכור עוונם ויפקוד חטאתם, ולא אמר זה בלבד על הגלות שילכו בו כי איך יהיה עניין הגלות תשובה על ענין הרעב, ודברי הרד"ק בזה אין בהם ממש, אבל עניין הזכירה והפקידה היא מה שיזכור מיד באומרו לנביא "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה לטובה".
97. ר"י קרא.
98. ואמר לו כן כי רצה ירמיהו להתפלל שנית (מלבי"ם).
99. מצודת דוד. לפי שהתפלל על מקצתם לרעה כי הם רצו להמיתו, לפיכך אמר לו ה' אל תתפלל עליהם לטובה (רד"ק).
100. מצודת דוד.
101. מצודת ציון. ואמר "אל רנתם" ולא הזכיר תפילה וצעקה אלא צוֹם, לפי שאין צוֹם בלא תפילה וצעקה (רד"ק).
102. מצודת דוד. ולא יועילו לא צום ולא קרבן (מלבי"ם).
103. מצודת דוד.
104. רד"ק.
105. מצודת דוד.
106. מצודת דוד.
107. מלבי"ם.
108. ולא ע"י הסתרת פנים, כי לפעמים יעניש ה' ע"י הסתרת פנים ואז העונש בא מעצמו, וכדי לבטל עונש זה מועילה תפילה, ולפעמים יהיה העונש שיעניש ה' בעצמו, ואז אין מועיל צוֹם וקרבן, כי נחתמה הגזרה וצריך תשובה גדולה, לכן כאן אומר הקב"ה כי העונש יהיה שהוא יענישם בעצמו ולפיכך לא יועילו צוֹם וקרבן (מלבי"ם).
109. מצודת דוד.
110. מצודת דוד. ויונתן תרגם "אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה" קבל תפילתי.
111. רד"ק.
112. מצודת דוד.
113. אברבנאל.
114. רד"ק, מצודת דוד.
115. כי לא תגלו ממנו (מצודת דוד).
116. מצודת דוד.
117. רד"ק.
118. מצודת דוד.
119. מצודת דוד.
120. מלבי"ם.
121. מלבי"ם.
122. מצודת דוד.
123. מלבי"ם.
124. מלבי"ם.
125. מצודת דוד.
126. מלבי"ם.
127. מצודת דוד.
128. הוא מראה החלום (מצודת ציון).
129. מה שראו בחלום הלילה בדמיונות כוזבים (מצודת דוד), כי לא ראו זה בנבואה, והם אומרים שבנבואה ראו אותם (רד"ק).
130. רד"ק, מצודת דוד. כתב החכם הגדול הרמב"ם ז"ל כי יש אנשים שישפיע אליהם הכח השכלי בכח המדמה עד שידברו עתידות ויחלמו חלומות צודקות, ומזה הכת היו נביאי הבעל ומפני זה היו מאמינים בהם (רד"ק).
131. "אליל" הוא דבר שאין בו ממש (מצודת ציון). רש"י ורד"ק מבארים דבר שאינו.
132. מצודת דוד.
133. מצודת ציון.
134. שבערמת לבם יבדאו שקרים (מצודת דוד). ואמר "לכם" וכלל הנביאים עמהם כמו שהוא היה כולל עצמו בכלל ישראל (רד"ק).
135. תרגום יונתן.
136. מצודת דוד. ומטעים את העם לבל ישמעו לדברי נביאי האמת שאומרים להיפך, ולכן לא ישובו בתשובה (מלבי"ם).
137. מצודת דוד.
138. בעבור שהחטיאו את ישראל (רד"ק).
139. כי נביא האמת מעמיד אותם על תורת משה, ונביאי השקר מייפים להם עבודה זרה שהיא ביטול התורה, ואע"פ שהם צודקים בקצת דבריהם בעתידות, היה לכם להחזיק זאת בקסם ולא בנבואה, כיון שדבריהם באים לבטל את התורה, והיא עבודת כוכבים ומזלות, ואפילו אם יעשו אותות ומופתים הרי אמרה התורה (דברים יג, ו) "יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה", וקיום האותות והמופתים אמר הכתוב הטעם (דברים יג, ד) "כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָ֗ה אֱלֹוהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (רד"ק).
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. מצודת דוד.
143. כי היו נשמעות לדברי שקר יותר מן האנשים (רד"ק).
144. בעונש אבותיהם כי כן הוא המשפט מאת האל יתברך שהוא (דברים לב, ד) "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל" (רד"ק).
145. תרגום יונתן. כלומר אשלם להם (מצודת דוד).
146. מצודת דוד.
147. אברבנאל.
148. אולי ישבר לבם וייכנעו בשומעם את הדברים האלה (רד"ק).
149. תרגום יונתן, רד"ק.
150. אברבנאל.
151. תרגום יונתן.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. קראה בתולה כי עוד לא כבשה שום מלך, כבתולה שלא באה לרשות הבעל (רד"ק, מצודת דוד). אברבנאל מבאר לפי שהיתה בית יהודה מיוחדת להנהגת השי"ת ואין עימו אל נכר, לכן קראה "בתולת בת עמי" שהיתה כבתולה שלא ידע איש אותה.
155. מצודת ציון.
156. מצודת דוד. מלשון חולי (רש"י, מצודת ציון). ורד"ק מבאר מכה קשה בחולי גדול.
157. מצודת דוד.
158. אברבנאל. מלבי"ם מבאר כי השבר הוא חיצוני, ומכה היא פנימית, השבר צריך חבישה והמכה צריכה רפואה, ואמר שאל השבר תִּתְלַוֶּה "מכה נחלה מאד" בפנימיותה.
159. מלבי"ם.
160. מצודת דוד.
161. מלבי"ם.
162. מצודת דוד.
163. דהיינו שוכבים חולים ממצוקת הרעבון (מצודת דוד). והזכיר החולים מפני הרעב ולא הזכיר המתים ברעב, כי החולים היו רבים מהמתים (רד"ק).
164. מצודת דוד.
165. מצודת דוד. דהיינו נביא מנביאי השקר (רד"ק).
166. מצודת דוד. רד"ק מבאר כהן מכהני הלויים, שהיו בהם רעים כמו שאמר (לעיל יב, ו) "כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ".
167. מלבי"ם.
168. מצודת ציון.
169. מצודת דוד. רש"י מבאר סבבו לבקש הצלה בארץ אחרת שלא הכירו עד הנה.
170. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר "כי גם נביא גם כהן" שהם היו צריכים ללמד את העם תורה ונבואה, הם "סחרו אל ארץ" עשו סחורה אל הארץ, כלמר כמו סוחר שמוכר סחורתו בעד בצע כסף כך הם מכרו תורה ונבואה בעד כסף, "ולא ידעו" מה יהיה אחריתם, וזה "מכה נחלה" שעי"כ לא ירפאו השבר כי אין מי שילמדם ושישיבם בתשובה.
171. רד"ק.
172. מצודת דוד.
173. רד"ק.
174. עניין תיעוב כמו "וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם" (מצודת ציון).
175. רש"י.
176. רד"ק.
177. כי אין מטר (רד"ק).
178. מצודת דוד.
179. מצודת דוד.
180. מצודת דוד.
181. מצודת דוד.
182. רד"ק.
183. מצודת דוד.
184. מצודת ציון.
185. רד"ק. ובמדרש משל למלך שהיה לו מטרונא והיתה חביבה עליו ביותר, ועל ידי שהיתה יודעת שהמלך מחבב אותה היתה פושעת על כבודו של מלך ומפלגת על גזרותיו, פעם אחת כעס עליה המלך וציווה לעבדיו וגררו אותה בשערה, שושבינה שהיה עומד שם בא אצל המלך, אמר לו מרי המלך אמור לי, אם יש בדעתך לשוב אליה או אין בדעתך לשוב אליה? אם יש בדעתך לשוב אליה שליט הוא האדם באשתו, ואם אין בדעתך לשוב אליה היה לך לגרשה שתלך ותנשא לאיש אחר, כך אמר ירמיהו לפני הקב"ה "הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ?" אם יש בדעתך לשוב אליה מדוע "הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?!", אמר לו לך לרבך רבן של כל הנביאים, אמרתי לו (ויקרא כו, מד) "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵיהֶם" (ילקוט שמעוני).
186. מצודת דוד.
187. מצודת דוד.
188. מצודת דוד.
189. מצודת דוד. והדין הוא כי עליך לפקוד עלינו עוונם ועוונינו כי אחזנו מעשיהם הרעים בידינו, וכשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם אז (שמות כ, ה) "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים", והזכיר הנביא גם את המרדים באומרו "רִשְׁעֵנוּ", וגם את הזדונות באומרו "עֲו‍ֹן", ואת השגגות באמרו "כִּי חָטָאנוּ לָךְ" (רד"ק).
190. רד"ק, מצודת דוד.
191. מצודת ציון.
192. מצודת דוד.
193. באמרם שמקוצר יד עזב את עמו (מצודת דוד). רש"י מבאר למען שמך שנקראת רחום.
194. מצודת ציון.
195. הוא בית המקדש, ומדרש אגדה ישראל החקוקים בכסא כבודך (רש"י). רד"ק מבאר כי "כסא כבודך" היא ירושלים, אל תפילהו ותנבלהו בהיות יושביה נעזבים.
196. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
197. מצודת דוד. רד"ק מבאר כי היא ברית האבות.
198. מצודת דוד.
199. רד"ק.
200. הם האלילים (מצודת דוד).
201. רד"ק, מצודת דוד.
202. מצודת דוד.
203. כן נקרא הגשם הדק (מצודת ציון).
204. מצודת דוד. הרי אתה עוצרם כשתרצה שלא יתנו מטר וכן אתה פותחם כשתרצה, ואם כן אין נתינת המטר ברשותם וברצונם (רד"ק).
205. רד"ק, מצודת דוד.
206. מצודת דוד.
207. מצודת דוד. ורד"ק מבאר "עשית את כל אלה" דהיינו מניעת הגשמים שעצרת השמים שלא יתנו מטר והארץ שלא תתן את יבולה.
208. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה