(א)
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָ֗ה אֶל יִרְמְיָהוּ, עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת:
זהו דבר הנבואה
[1]
אֲשֶׁר
עליו
[2]
הָיָה דְבַר יְהֹוָ֗ה אֶל יִרְמְיָהוּ,
עַל דִּבְרֵי
-עניין
[3]
הַבַּצָּרוֹת
-מניעת הגשמים:
[4]
(ב)
אָבְלָה יְהוּדָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻמְלְלוּ קָדְרוּ לָאָרֶץ וְצִוְחַת יְרוּשָׁלַם עָלָתָה:
אָבְלָה יְהוּדָה
[5]
וּשְׁעָרֶיהָ
[6]
אֻמְלְלוּ
-נכרתו ונשמדו,
[7]
קָדְרוּ
[8]
לָאָרֶץ
השערים,
[9]
וְצִוְחַת
[10]
יושבי העיר
[11]
יְרוּשָׁלַם
[12]
עָלָתָה
השמימה
[13]
על כי נחסרו לחמה וּמֵימֶיהָ:
[14]
(ג)
וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם (צעוריהם לַמָּיִם בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם:
וְאַדִּרֵיהֶם
-והגדולים שבהם
[15]
שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם (צעוריהם
כתיב)
-נעריהם
[16]
לַמָּיִם
-לבקש מים לשתות, והמה
[17]
בָּאוּ עַל גֵּבִים
-הבורות
[18]
וְ
לֹא מָצְאוּ
בהם
[19]
מַיִם,
שָׁבוּ
-החזירו את
[20]
כְלֵיהֶם רֵיקָם
-כשהם ריקים מבלי מים
[21]
, ולזה
[22]
בֹּשׁוּ
הנערים
[23]
וְהָכְלְמוּ
-וגם נכלמו,
[24]
וְחָפוּ
-וכיסו
[25]
רֹאשָׁם
דרך צער ואֵבֶל על שלא מצאו מים להביא לאדוניהם:
[26]
(ד)
בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ בֹּשׁוּ אִכָּרִים, חָפוּ רֹאשָׁם:
בַּעֲבוּר
-על כי
[27]
הָאֲדָמָה חַתָּה
-נשברה ונשחתה
[28]
כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ
[29]
בֹּשׁוּ אִכָּרִים,
[30]
חָפוּ
-כִּסּוּ
[31]
רֹאשָׁם
כי לריק היה יגיעם:
[32]
(ה)
כִּי גַם אַיֶּלֶת בַּשָּׂדֶה, יָלְדָה וְעָזוֹב כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא:
כִּי גַם
הָ
אַיֶּלֶת
[33]
הרחמנית
[34]
אשר
[35]
בַּשָּׂדֶה,
יָלְדָה
את וולדיה
[36]
וְעָזוֹב
-ועזבה אותם
[37]
והלכה לבקש לה מרעה
[38]
כִּי לֹא הָיָה דֶּשֶׁא
למאכלה:
[39]
(ו)
וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב:
וּפְרָאִים
[40]
עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם
-מקומות הגבוהים
[41]
לראות משם אולי ימצאו עשבים,
[42]
שָׁאֲפוּ רוּחַ
-אוויר
[43]
במרוצתם אחר מרעה
[44]
כַּתַּנִּים
-כמו תנים,
[45]
כָּלוּ עֵינֵיהֶם
[46]
בראותם
[47]
כִּי אֵין עֵשֶׂב:
(ז)
אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ יְהֹוָ֗ה עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ לְךָ חָטָאנוּ:
ובעבור הצרה הזאת התפלל הנביא ואמר,
[48]
אִם עֲוֹנֵינוּ
[49]
עָנוּ
-העידו
[50]
בָנוּ
לקטרג עלינו
[51]
, בהיות מניעת הגשם בארצנו ולא בארצות הגויים
[52]
, אף על פי כן
[53]
יְהֹוָ֗ה עֲשֵׂה
עמנו צדקה
[54]
לְמַעַן שְׁמֶךָ
לבל יְחֻלַּל בעמים,
[55]
כִּי
באמת
[56]
רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ
[57]
, שמרדנו בך הרבה,
[58]
לְךָ חָטָאנוּ
ואין אנו ראויים לתשועה, אף על פי כן עשה למען שמך:
[59]
(ח)
מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן:
מִקְוֵה
-תקוותם של
[60]
יִשְׂרָאֵל
אתה
[61]
, שאע"פ שסרו מדרכיך, לך העם מקווים, ובכל דור ודור אתה
[62]
מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה
[63]
, ואם כן הושיענו גם עתה,
[64]
לָמָּה
עתה
[65]
תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ
שאינו נותן לב על הרעה שתבוא עליה,
[66]
וּכְאֹרֵחַ
-וכהולך דרך
[67]
נָטָה
-הנוטה
[68]
לָלוּן
במלון שאינו חושש מהרעה שתהיה בעיר:
[69]
(ט)
לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?! וְאַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהֹוָ֗ה וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא?! אַל תַּנִּחֵנוּ:
לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם
-נרתע
[70]
ונבהל
[71]
שאינו יודע מה לעשות?!
[72]
כְּגִבּוֹר
אשר
לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ?!
[73]
למה אינך מראה את גבורתך על האומות כשם שהראית בעבר?!
[74]
וְ
הלא
[75]
אַתָּה בְקִרְבֵּנוּ יְהֹוָ֗ה
ואיך תוכל להעלים עיניך מצרותינו
[76]
וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא?!
[77]
לפיכך
[78]
אַל תַּנִּחֵנוּ
-תעזבנו
[79]
לבל יחולל שמך, כי יאמרו העכו"ם בגלל שאין לו יכולת העלים ה' עין מעמו:
[80]
(י)
כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה לָעָם הַזֶּה כֵּן אָהֲבוּ לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם לֹא חָשָׂכוּ וַיְהֹוָ֗ה לֹא רָצָם עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאתָם:
ומספר הנביא אודות תשובתו של הקב"ה על תפילתו באומרו,
[81]
כֹּה
-כך
[82]
אָמַר יְהֹוָ֗ה לָעָם
-על העם
[83]
הַזֶּה
, כמו שהם נעים עתה מפני הרעב לבקש מאכל בארצות אחרות,
[84]
כֵּן
-כך
[85]
הם
[86]
אָהֲבוּ
מאז
[87]
לָנוּעַ רַגְלֵיהֶם
וְ
לֹא חָשָׂכוּ
-מנעו
[88]
רגליהם מללכת פעם למצרים ופעם לאשור לבקש מהם עזרה,
[89]
וַיְהֹוָ֗ה לֹא רָצָם
-רצה אותם
[90]
, ולכן
[91]
עַתָּה
קודם הגלות
[92]
יִזְכֹּר עֲוֹנָם
ברעב
[93]
וְיִפְקֹד
[94]
חַטֹּאתָם
בחרב
[95]
, וישלם גמולם:
[96]
(יא)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלָי אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלָי
, על שהתפללת עליהם על שני בצורת, בבקשה ממך
[97]
אַל תִּתְפַּלֵּל
שנית
[98]
בְּעַד הָעָם הַזֶּה לְטוֹבָה
-להיטיב עמהם:
[99]
(יב)
כִּי יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם וְכִי יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם:
כִּי
אף אם הם בעצמם
[100]
יָצֻמוּ אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֶל רִנָּתָם
-תפילתם
[101]
אשר יתפללו ביום הצום,
[102]
וְכִי
-ואף אם
[103]
יַעֲלוּ עֹלָה וּמִנְחָה אֵינֶנִּי רֹצָם
-מקבלם לרצון לְפָנַי
[104]
כל עוד שאוחזים במעשיהם,
[105]
כִּי
-אלא
[106]
בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי
בעצמי
[107]
מְכַלֶּה אוֹתָם:
[108]
(יג)
וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב, וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
וָאֹמַר אֲהָהּ
-אוי לי
[109]
אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה
מדוע יִכְלוּ?! הלא אין להם אשם
[110]
, כי מה יוכלו לעשות שהרי
[111]
הִנֵּה הַנְּבִאִים
נביאי השקר, מטעים אותם
[112]
וְ
אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב,
וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי
אם
[113]
שְׁלוֹם אֱמֶת
-מתמיד ומתקיים
[114]
אֶתֵּן לָכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה
[115]
, לכן הם חושבים שמעשיהם מרוצים לה', ומהראוי אם כן להביא את העונש על הנביאים ההם בלבד:
[116]
(יד)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר, וְקֶסֶם וֶאֱלִיל (ואלול וְתַרְמִית (ותרמות לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי
על דְּבָרַי אלה
[117]
, הלא היה להם לדעת כי
[118]
שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי
, כי מעולם
[119]
לֹא שְׁלַחְתִּים
בשליחות אל העם,
[120]
וְ
אף
[121]
לֹא צִוִּיתִים
שום ציווי
[122]
שיעשו איזה דבר,
[123]
וְ
יתרה מזאת
[124]
, אף
[125]
לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם
כלל אפילו לא דיבור בעלמא
[126]
ולא היה בידם לתת שום אות ומופת, ובמה אם כן החזיקו אותם לנביאים?! היה עליהם לדעת שהם מתנבאים
[127]
בְּ
חֲזוֹן
[128]
שֶׁקֶר,
[129]
וְקֶסֶם
-או במעשה הקסם מה שראו בכוכבים,
[130]
וֶאֱלִיל
[131]
(ואלול
כתיב)
-או במה ששמעו מן התרפים שהם דבר שאין בו ממש כלל,
[132]
וְתַרְמִית (ותרמות
כתיב)
-ובערמת
[133]
לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם:
[134]
(טו)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים, וְהֵמָּה אֹמְרִים" חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ הַנְּבִאִים הָהֵמָּה:
לָכֵן כֹּה
-כך
[135]
אָמַר יְהֹוָ֗ה,
עַל הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי וַאֲנִי לֹא שְׁלַחְתִּים,
וְהֵמָּה אֹמְרִים"
חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת
", הואיל והם מתנבאים באחת מאלה,
[136]
בַּחֶרֶב וּבָרָעָב יִתַּמּוּ
-יכלו מן העולם
[137]
הַנְּבִאִים הָהֵמָּה:
[138]
(טז)
וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה הֵמָּה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם וְשָׁפַכְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת רָעָתָם:
וְהָעָם אֲשֶׁר הֵמָּה נִבְּאִים לָהֶם
, אף על פי שהיו מטעים אותם נביאי השקר, היה להם לבחון בין נביאי האמת לנביאי השקר, וכיוון שלא עשו זאת
[139]
יִהְיוּ מֻשְׁלָכִים בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי הָרָעָב וְהַחֶרֶב
שמהם ימותו,
[140]
וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה
-להם, כי ירבו מאד ולא יספיקו לקוברם,
[141]
הֵמָּה
-הם יהיו מושלכים
[142]
וּ
נְשֵׁיהֶם
[143]
וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם
הקטנים,
[144]
וְשָׁפַכְתִּי
-ואשפוך
[145]
עֲלֵיהֶם אֶת
גמול
[146]
רָעָתָם:
(יז)
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם, וְאַל תִּדְמֶינָה כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת בַּת עַמִּי, מַכָּה נַחְלָה מְאֹד:
וכדי שלא יחשבו ישראל שבגלל שהוא שונא אותם היה ירמיהו מכביד עליהם בנבואות הרעות שלו, ציווהו הקב"ה שיאמר לישראל
[147]
שהוא ירמיהו, בוכה ומצטער על שברם
[148]
, וכך ציווהו;
וְאָמַרְתָּ
-ותאמר
[149]
אֲלֵיהֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
, אל תחשבו שאני מגזים בייעודים האלה ושמח אני בהם, אלא להיפך כי עליהם
[150]
תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה לַיְלָה וְיוֹמָם,
וְאַל
-ולא
[151]
תִּדְמֶינָה
-יפסיקו
[152]
, וזאת משום שרואה אני בנבואתי
[153]
כִּי שֶׁבֶר גָּדוֹל נִשְׁבְּרָה בְּתוּלַת
[154]
בַּת
-עדת
[155]
עַמִּי,
מַכָּה נַחְלָה
-כאובה
[156]
מְאֹד
-ביותר
[157]
תבוא אליהם:
[158]
(יח)
אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה חַלְלֵי חֶרֶב, וְאִם בָּאתִי הָעִיר וְהִנֵּה תַּחֲלוּאֵי רָעָב כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן סָחֲרוּ אֶל אֶרֶץ וְלֹא יָדָעוּ:
אִם יָצָאתִי הַשָּׂדֶה
להינצל מן הרעב,
[159]
וְהִנֵּה
מושלכים
[160]
חַלְלֵי חֶרֶב,
וְאִם בָּאתִי הָעִיר
להינצל מן החרב
[161]
וְהִנֵּה
שוכבים
[162]
תַּחֲלוּאֵי רָעָב
[163]
, ובדין הוא
[164]
כִּי גַם נָבִיא
השקר
[165]
וְ
גַם כֹּהֵן
הבעל
[166]
שהם אלה אשר היו צריכים ללמד את העם תורה ונבואה,
[167]
סָחֲרוּ
-סבבו
[168]
אֶל אֶרֶץ
-מעיר אל עיר לנבאות להם
[169]
וְלֹא יָדָעוּ
מה מְדַבֵּר ה', כי ניבאו בשקר:
[170]
(יט)
הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה?! אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?!, קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה:
ועל אף שהקב"ה אמר לנביא לא להתפלל בעד העם, חזר הנביא להתפלל על מקצת העם באומרו,
[171]
הֲמָאֹס
-וכי מאוס
[172]
מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה?!
אִם בְּ
יושבי
[173]
צִיּוֹן גָּעֲלָה
[174]
נַפְשֶׁךָ
על מנת שלא לשוב עליה?! כי אם דעתך לשוב
[175]
מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ
מכת רעב
[176]
וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא?!,
[177]
קַוֵּה
-נקווה
[178]
לְשָׁלוֹם וְאֵין
-ולא
[179]
טוֹב
-הוטב ממה שהיה,
[180]
וּלְעֵת
- וכאשר נקווה לעת
[181]
מַרְפֵּא
מצרת הרעב ומצרת האויב
[182]
וְהִנֵּה
באה
[183]
בְעָתָה
-חרדה ורתת
[184]
מצרת שניהם:
[185]
(כ)
יָדַעְנוּ יְהֹוָ֗ה רִשְׁעֵנוּ עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ כִּי חָטָאנוּ לָךְ:
יָדַעְנוּ יְהֹוָ֗ה רִשְׁעֵנוּ
-שהרשענו אנחנו, וגם מכירים אנו
[186]
עֲוֹן
-בעוון
[187]
אֲבוֹתֵינוּ כִּי
כולנו
[188]
חָטָאנוּ לָךְ:
[189]
(כא)
אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ זְכֹר אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:
עם כל זאת
[190]
אַל תִּנְאַץ
-תבזה
[191]
אותנו
[192]
לְמַעַן שִׁמְךָ
לבל יחולל בין העמים,
[193]
אַל תְּנַבֵּל
-תוריד
[194]
כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ
[195]
להיות מחולל בפיהם,
[196]
זְכֹר
את הברית שֶׁכָּרַתָּ עמנו להיות לך לעם
[197]
, וְ
אַל תָּפֵר
היום את
[198]
בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:
(כב)
הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמִים וְאִם הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים הֲלֹא אַתָּה הוּא יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵינוּ וּנְקַוֶּה לָּךְ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל אֵלֶּה:
למי נצעק על המטר?!
[199]
הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם
[200]
מַגְשִׁמִים
-מורידים גשמים?!
[201]
וְאִם
-וכי מערכות
[202]
הַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ רְבִבִים
[203]
מעצמם מבלי גזירת ה'?!
[204]
הֲלֹא אַתָּה הוּא יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵינוּ
אשר מוריד את הגשם,
[205]
וּנְקַוֶּה לָּךְ
בלבד שאתה תורידו,
[206]
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת כָּל
מערכות שמיים
[207]
אֵלֶּה
, ואם כן, לכל אשר תחפוץ תטה אותם ולא ימרו את פיך:
[208]