/ ירמיהו פרק טו'

פסוקים

ירמיהו פרק טו'

(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה, שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַי , למה תרבה בתפלה לְפָנַי?! כי גם [1] אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל -או שמואל [2] בתפילה ובקשה [3] לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי -רצוני [4] אֶל הָעָם הַזֶּה, [5] שַׁלַּח -גרש [6] מֵעַל פָּנַי את העם הזה [7] וְיֵצֵאוּ מארצי [8] לגולה: [9]
(ב) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה -להיכן [10] נֵצֵא ולאיזו תכלית? [11] וְאָמַרְתָּ -אז תאמר [12] אֲלֵיהֶם כֹּה -כך [13] אָמַר יְהֹוָ֗ה , מי [14] אֲשֶׁר עשה עוון שראוי בעוונו לַמָּוֶת -למות בַּדֶּבֶר, [15] לַמָּוֶת -ימות בַּדֶּבֶר, [16] וַאֲשֶׁר -ומי שעשה עוון שראוי בעוונו למות [17] לַחֶרֶב -במיתת חרב, [18] לַחֶרֶב -ימות במיתת חרב, [19] וַאֲשֶׁר -ומי שעשה עוון שראוי בעוונו למות לָרָעָב -במיתת רעב, לָרָעָב -ימות ברעב, וַאֲשֶׁר -ומי שעשה עוון שראוי בעוונו למות [20] לַשְּׁבִי -במיתת שבי, [21] לַשֶּׁבִי -ימות בשבי, וכל אחד יענש לפי עוונו שעשה: [22]
(ג) וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת נְאֻם יְהֹוָ֗ה, אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג, וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית: וּפָקַדְתִּי -וַאֲמַנֶּה [23] עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת [24] נְאֻם -אמר [25] יְהֹוָ֗ה, אֶת הַחֶרֶב לַהֲרֹג, וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב -לגרור, [26] וְאֶת עוֹף הַשָּׁמַיִם וְאֶת בֶּהֱמַת הָאָרֶץ לֶאֱכֹל וּלְהַשְׁחִית: [27]
(ד) וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה (לזועה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם: וּנְתַתִּים -וְאֶתֵּן אותם [28] לְזַעֲוָה (לזועה כתיב) -לרתת וחרדה [29] לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ [30] בִּגְלַל -בעבור [31] שאחזו במעשה [32] מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַל אֲשֶׁר עָשָׂה אותם [33] בִּירוּשָׁלִָם בפרסום, לכך למדו ממעשיו ואחזו בהם: [34]
(ה) כִּי מִי יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם?! וּמִי יָנוּד לָךְ?! וּמִי יָסוּר לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ?!: כִּי בבוא הצרה עלייך [35] מִי [36] יַחְמֹל עָלַיִךְ יְרוּשָׁלִַם?! וּמִי יָנוּד -יקונן [37] לָךְ?! [38] וּמִי יָסוּר לנטות מדרכו כדי [39] לִשְׁאֹל לְשָׁלֹם לָךְ?!: [40]
(ו) אַתְּ נָטַשְׁתְּ אֹתִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה, אָחוֹר תֵּלֵכִי וָאַט אֶת יָדִי עָלַיִךְ וָאַשְׁחִיתֵךְ נִלְאֵיתִי הִנָּחֵם: אַתְּ בעצמך הבאת עליך את רעתך, על כי [41] נָטַשְׁתְּ אֹתִי נְאֻם -אמר [42] יְהֹוָ֗ה, אָחוֹר תֵּלֵכִי -הלכת לפרוש ממני, [43] וָאַט -לכן אַטֶּה [44] אֶת יָדִי עָלַיִךְ להכות בך [45] וָאַשְׁחִיתֵךְ , והנה פעמים רבות גזרתי עליך השחתה ואחרי זה ניחמתי וחזרתי מגזרתי, ואולם עתה [46] נִלְאֵיתִי -עייפתי [47] לְ הִנָּחֵם על הרעה [48] אלא אפרע מהם: [49]
(ז) וָאֶזְרֵם בְּמִזְרֶה בְּשַׁעֲרֵי הָאָרֶץ שִׁכַּלְתִּי אִבַּדְתִּי אֶת עַמִּי מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא שָׁבוּ: וָאֶזְרֵם -ואפזר אותם [50] בְּמִזְרֶה [51] בְּשַׁעֲרֵי -בכל ערי [52] הָאָרֶץ [53] , ואף כי [54] שִׁכַּלְתִּי אותם [55] אִבַּדְתִּי -והאבדתי [56] אֶת עַמִּי , עם כל זה [57] מִדַּרְכֵיהֶם לוֹא -לא [58] שָׁבוּ ולא לקחו מוסר: [59]
(ח) עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים, הֵבֵאתִי לָהֶם עַל אֵם בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם הִפַּלְתִּי עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר וּבֶהָלוֹת: ואין אני חפץ ברעתם [60] , אלא אדרבה [61] , אני מיצר עליהם עד אשר [62] עָצְמוּ -רבו [63] לִי -בעיני [64] אַלְמְנוֹתָו [65] יותר [66] מֵחוֹל יַמִּים, [67] הֵבֵאתִי לָהֶם -עליהם [68] עַל אֵם -ירושלים, [69] בָּחוּר -קבוצת בחורים [70] שֹׁדֵד -לשדוד אותם [71] בַּצָּהֳרָיִם שאז יוכלו לראות ולמצוא את כל גנזי מטמונם, [72] הִפַּלְתִּי -השכנתי [73] עָלֶיהָ פִּתְאֹם עִיר -קבוצת שונאים [74] וּבֶהָלוֹת רבות: [75]
(ט) אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ בָּא (באה שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה וּשְׁאֵרִיתָם לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, נְאֻם יְהֹוָ֗ה: אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת -אישה שילדה [76] הַשִּׁבְעָה -שבעת בנים שמתו, [77] נָפְחָה נַפְשָׁהּ -היה לה מפח נפש, [78] בָּא (באה כתיב) -שקעה [79] שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם -היום גדול, [80] בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה -ונכלמת, [81] וּשְׁאֵרִיתָם -והנשאר מעדת ישראל [82] שלא ילכו בגלות, [83] לַחֶרֶב אֶתֵּן גם אותם [84] לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, נְאֻם -אמר [85] יְהֹוָ֗ה:
(י) אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי: ומתאונן היה ירמיהו הנביא על עצמו שהיו שונאים אותו בני עירו על דברי תוכחותיו [86] , וכאילו פונה הוא לאמו ואומר, [87] אוֹי לִי אִמִּי כִּי -אשר [88] יְלִדְתִּנִי להיות [89] אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן -מריבה [90] לְכָל הָאָרֶץ -לכולם, כי יריבו עימי על שאני מוכיחם, [91] לֹא נָשִׁיתִי [92] בהם ותבעתי הלוואתי מהם שיקללוני בעבור זה, [93] וְ גם הם [94] לֹא נָשׁוּ בִי שיהיו תובעים הלוואתם ממני ולא ארצה לתת להם ובעבור זה יקללוני, אין שום דבר מכל זה [95] , ולמרות זאת [96] כֻּלֹּה -כולם [97] מְקַלְלַוְנִי -מקללים ומבזים אותי [98] , וזאת מפני שאני מוכיח אותם לטובתם: [99]
(יא) אָמַר יְהֹוָ֗ה אִם לֹא שֵׁרִיתִיךָ (שרותך לְטוֹב אִם לוֹא הִפְגַּעְתִּי בְךָ בְּעֵת רָעָה וּבְעֵת צָרָה, אֶת הָאֹיֵב: וכאשר הייתי מתרעם עליהם [100] אָמַר לי [101] יְהֹוָ֗ה , מה אתה חושש על קללתם?! הריני נשבע [102] אִם לֹא [103] שֵׁרִיתִיךָ (שרותך כתיב) -אשאיר אותך [104] לְטוֹב , שכל המקללים אותך ימותו וילכו בשבי ואתה תישאר לטובה, הריני נשבע [105] אִם לוֹא הִפְגַּעְתִּי -אעיר לבקש [106] בְךָ -ממך ולחלות פניך, [107] בְּעֵת בוא [108] הָ רָעָה וּבְעֵת בוא [109] הָ צָרָה, אֶת לב [110] הָאֹיֵב: [111]
(יב) הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת: ועתה שב אל העניין ואמר [112] , וכי יחשבו שהם יוכלו לעמוד בפני נבוכדנצר?! [113] הֲיָרֹעַ -וכי אפשר שישבור [114] ה בַּרְזֶל שלך [115] את [116] ה בַּרְזֶל הבא [117] מִצָּפוֹן ?! שהברזל שם חזק מאוד [118] וּנְחֹשֶׁת מעורבת בו?!: [119]
(יג) חֵילְךָ וְאוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן לֹא בִמְחִיר וּבְכָל חַטֹּאותֶיךָ וּבְכָל גְּבוּלֶיךָ: חֵילְךָ [120] וְאוֹצְרוֹתֶיךָ בית יהודה [121] לָבַז -לשלל [122] אֶתֵּן ביד האויבים [123] , וכל כך יהיו בוזזים רבים עד כי [124] לֹא בִמְחִיר יותן השלל, אלא כל אחד ואחד יבוז לעצמו, [125] וּבְכָל -ובעבור כל [126] חַטֹּאותֶיךָ שחטאת לה' [127] יהיה זה הדבר, [128] וּבְכָל גְּבוּלֶיךָ היו החטאים: [129]
(יד) וְהַעֲבַרְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי עֲלֵיכֶם תּוּקָד: וְהַעֲבַרְתִּי -ואעביר אותך מארצך ללכת [130] אֶת -אל [131] אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ אשר [132] לֹא יָדָעְתָּ -הכרת בעבר [133] ותעבדו שם את אויבכם, [134] כִּי אֵשׁ החרון קָדְחָה -תבער [135] בְאַפִּי ו עֲלֵיכֶם תּוּקָד -תשרוף: [136]
(טו) אַתָּה יָדַעְתָּ יְהֹוָ֗ה זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי אַל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּה: ואחרי שהזכיר הנביא תשובת ה' אליו, התפלל על עצמו באומרו, [137] אַתָּה יָדַעְתָּ יְהֹוָ֗ה את הרעה שעושים לי אנשי ענתות [138] על כי אני מוכיחם, [139] זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי -ותשגיח עלי [140] וְהִנָּקֶם לִי -ותעשה לי נקמה [141] מֵרֹדְפַי , והגם שאתה מאריך אף על מה שחטאו נגדך, [142] אַל -תתן לְאֶרֶךְ אַפְּךָ -אַרְכָּה תִּקָּחֵנִי -לעלבוני [143] , אלא מהרה חושה תנקום נקמתי מהם, [144] דַּע -תן לב לדעת [145] שְׂאֵתִי -מה שאני נושא וסובל [146] עָלֶיךָ -בשבילך [147] חֶרְפָּה רבה: [148]
(טז) נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרְךָ (דבריך) לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת: ואף על פי שידעתי שכשאלך בשליחותך אליהם, דבריך יגרמו לי חרפה, אף על פי כן [149] כששרתה עלי רוח הנבואה [150] וְ נִמְצְאוּ לי [151] דְבָרֶיךָ , קיבלתים בשמחה [152] וָאֹכְלֵם כאוכל דבר מה לתאווה, [153] וַיְהִי -והיו [154] דְבָרְךָ (דבריך [155] כתיב ) לִי לְשָׂשׂוֹן [156] וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי על [157] כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי, [158] יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת:
(יז) לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי: ואחר שקיבלתי את הנבואה [159] לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד -בקבוצת [160] מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז -לשמוח עמהם [161] כמו שהיו עושים נביאי השקר, [162] מִפְּנֵי הנבואה הבאה לי [163] מִ יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, [164] כִּי נבואות [165] זַעַם מחורבן הבית [166] וגלות העם [167] מִלֵּאתָנִי -מִלְּאָה אותי: [168]
(יח) לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה מֵאֲנָה הֵרָפֵא הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב מַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ: ולפי שראה הנביא שאנשי דורו היו מחרפים ומגדפים אותו [169] , לכן התרעם מזה ואמר, [170] לָמָּה הָיָה כְאֵבִי [171] נֶצַח -זמן רב, [172] וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה -חזקה וכבדה [173] מֵאֲנָה -מסרבת [174] הֵרָפֵא -לקבל רפואה [175] , והנה אתה [176] הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ מקור מים [177] אַכְזָב -הנפסק [178] , וכמו [179] מַיִם לֹא -שפסקו [180] נֶאֱמָנוּ -מלהתקיים ולא מתמידים: [181]
(יט) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אִם- תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד וְאִם- תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל כְּפִי תִהְיֶה יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם: לָכֵן , בעבור שאני סובל את הצרות האלה, [182] כֹּה -כך [183] אָמַר לי [184] יְהֹוָ֗ה לומר לך עַם ישראל, [185] אִם- תָּשׁוּב לה' [186] וַאֲשִׁיבְךָ -ואני ירמיהו אשיבך אליו, [187] לְפָנַי תַּעֲמֹד ירמיהו עד עולם, שלא תפסק הנבואה ממך, [188] וְאִם- תּוֹצִיא אדם [189] יָקָר -הגון [190] מִזּוֹלֵל -מרשע [191] , אזי [192] כְּפִי -כמו הפה שלי [193] תִהְיֶה , כמו שאני גוזר גזירה, כך אתה יכול לבטלה [194] , ואולם הישמר לך שלא תשוב לרעתם בהשתדלותך עמהם, התאמץ כי [195] יָשֻׁבוּ הֵמָּה אֵלֶיךָ וְאַתָּה הישמר לך [196] שֶׁ לֹא תָשׁוּב אֲלֵיהֶם: [197]
(כ) וּנְתַתִּיךָ לָעָם הַזֶּה לְחוֹמַת נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ נְאֻם יְהֹוָ֗ה: וּנְתַתִּיךָ -ואתן אותך [198] לָעָם -מול העם [199] הַזֶּה לְחוֹמַת -להיות חזק כמו חומת [200] נְחֹשֶׁת בְּצוּרָה -חזקה, [201] וְנִלְחֲמוּ -ולמרות שילחמו אֵלֶיךָ -עליך וְלֹא -לא [202] יוּכְלוּ לָךְ כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהוֹשִׁיעֲךָ וּלְהַצִּילֶךָ כמו שהבטחתי לך, [203] נְאֻם -כך אמר [204] יְהֹוָ֗ה:
(כא) וְהִצַּלְתִּיךָ מִיַּד רָעִים, וּפְדִתִיךָ מִכַּף עָרִצִים: וגם כשיתאספו עליך לעשות לך רעה [205] וְהִצַּלְתִּיךָ -אציל אותך מִיַּד רָעִים, [206] וּפְדִתִיךָ -ואפדה אותך [207] מִכַּף -מיד [208] עָרִצִים -החזקים [209] ממך בכוח הזרוע [210] שרוצים להרוג אותך: [211]

הערות

1. רד"ק.
2. מצודת דוד. שהיו גדולים ממך, והזכיר משה ושמואל שהיו לויים ונביאים, והגדול שבנביאים אחר משה רבינו היה שמואל, וכן נאמר (תהלים צט, ו) "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ", ונאמר (שמואל-א' ג, כ) "כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיְהֹוָ֗ה", ונאמר (שמואל-א' ג, יט) "וְלֹא הִפִּיל מִכׇּל דְּבָרָיו אָרְצָה" (רד"ק). ורש"י מבאר שהזכירם כי שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל ומתחילה החזירום למוטב ואח"כ התפללו עליהם ולא עלה בידם להשיב אַפִּי עד שהחזירום למוטב, אבל אתה אינך יכול להשיבם אלי לכך אל תתפלל עליהם.
3. רד"ק, מצודת דוד.
4. רש"י, מצודת ציון.
5. כי כבר נחתם גזר דינם ולא תועיל עוד שום תפילה (מלבי"ם).
6. מצודת ציון.
7. דהיינו אמור להם בנבואה שאמרתי לגרשם מארצי (מצודת דוד), כאילו אמר אם בידך לשלחם טוב שתשלחם משתתפלל עליהם (רד"ק).
8. מצודת דוד.
9. כבן סורר שאביו דחפו מביתו (מלבי"ם).
10. מצודת ציון.
11. מצודת דוד.
12. תרגום יונתן.
13. תרגום יונתן.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. מצודת דוד.
22. מצודת דוד. וכל המאוחר בפסוק קשה מחבירו, חרב קשה ממוות, שמיתת חרב מנוולת ומיתה על מיטתו אינה מנוולת, וכן הוא אומר (תהלים קטז, טו) "יָקָר בְּעֵינֵי יְהֹוָ֗ה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו", ורעב קשה מחרב, שזה מצטער וזה אינו מצטער, וכן הוא אומר (איכה ד, ט) "טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב", ושבי קשה מכולם שכן כולם מצויים בו (רש"י, רד"ק, ילקוט שמעוני).
23. מצודת דוד. והוא לשון מינוי ופקידות (רש"י, מצודת ציון).
24. והוא על דרך השאלה כלומר ארבע מיני פורעניות (רד"ק, מצודת דוד).
25. תרגום יונתן.
26. רש"י, מצודת ציון. כי דרך הכלבים לגרור הנבלות ממקום למקום (מצודת דוד) באוכלם אותם (רד"ק).
27. עוף לאכול את הנבלות, והבהמות להשחית ברמיסת הרגל (מצודת דוד).
28. תרגום יונתן.
29. מצודת ציון.
30. שכל השומע את הרעה שבאה עליהם יזוע (רש"י).
31. מצודת ציון.
32. מצודת דוד. ויונתן מבאר על שלא שבו בתשובה כמו מנשה. והאברבנאל מבאר על עֲוֹנֹתָם ומעשיהם שלימדם מנשה, לא על העוון אשר עשה מנשה בעצמו, כי אין ראוי שבגלל מה שמנשה חטא יענשו, אלא בגלל מה שהוא לימד בירושלים, ולכן למרות שעשה מנשה תשובה, היות וקודם לכן הוא הסית והדיח את כל בני יהודה וירושלים בתועבותיו והם לא עשו תשובה עימו, לכך נענשו. ורד"ק מבאר "בגלל מנשה" כפשוטו, כי הוא הנהיג את יהודה במעשים רעים ושפך דם נקי עד שמילא את ירושלים חללים.
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד.
36. מן הממלכות (ר"י קרא).
37. רש"י.
38. מצודת דוד מבאר מי ינודד בראש עליך כדרך המנחמים?! ורד"ק מבאר ש"ינוד" הוא עניין נחמת האבל וספור הצרות עמו, לפי שהמנחמים נדין ממקומן זה מפה וזה מפה לנחם האבל.
39. רש"י, מצודת דוד.
40. דהיינו לשאול בשלומך (מצודת דוד).
41. אברבנאל, מלבי"ם.
42. תרגום יונתן.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד.
46. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
47. מצודת ציון.
48. מצודת דוד. ומשמעות המילה להינחם היא עניין היפוך מחשבה (מצודת ציון). ורש"י ביאר בלעז להרהר.
49. רד"ק.
50. מצודת ציון. כמו המפזר תבואה במזרה שאין כל הגרגרים נופלים במקום אחד (מצודת דוד).
51. הוא הכלי שזורין בו התבואה (מצודת ציון).
52. מצודת דוד.
53. כלומר בגלותם אפיצם בכל ערי הארץ, ואמר "בשערי" במקום "בערי" כי דרך השער נכנסין ויוצאין בעיר (רד"ק). והאלשיך מבאר "ואזרם במזרה" הוא הרעב שהבאתי, ופיזרתי אתכם "בשערי הארץ" כלומר בעיירות ארץ ישראל לבקש לחם.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. מצודת דוד.
58. תרגום יונתן.
59. מצודת דוד. ואמר זאת על עשרת השבטים שגלו, ואע"פ ששבט יהודה ראו את כל זה, בכל זאת לא שבו מדרכיהם הרעים (רד"ק). ובמדרש, זה שאמר הכתוב "ואתכם אזרה בגוים" זו מידה קשה לישראל, שבשעה שבני המדינה גולים כולם למקום אחד והם רואים זה את זה ומתנחמים, ואתם אין אתם כן, אלא עתיד אני לזרות אתכם בין אומות העולם כאדם שזורה שעורים במזרה ואין אחד מהם דבקה לחברתה (ילקוט שמעוני).
60. אברבנאל.
61. מצודת דוד.
62. רד"ק.
63. רש"י, מצודת ציון.
64. מצודת דוד.
65. וזה היה בימי אחז שהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד (דברי הימים-ב' כח, ו) ונשארו הנשים אלמנות (רד"ק). ובמדרש, זה אַבִיָה בן רחבעם שהעביר הכרת פניהם של ישראל, והעמיד עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתם שלא יוכלו להעיד על מיתתם ויישארו האלמנות עגונות (ילקוט שמעוני).
66. מצודת דוד.
67. רוצה לומר אין אני עושה בהם כמתנקם להיות הכל נחשב לפני למעט, כי אדרבה נחשב לפני להרבה ואין בזה שמחה לפני (מצודת דוד).
68. מצודת דוד.
69. חוזר ומפרש "על אם" כלומר על ירושלים (מצודת דוד), שהיתה עיר ואם בישראל (רש"י). רד"ק מבאר "אֵם" ר"ל קהילה או משפחה כמו שנקראת אום ואומה. ואברבנאל ומלבי"ם ביארו "אֵם" כפשוטו, ולפי ביאורם מתוארים הייסורים שהגיעו לאותם האלמנות.
70. מצודת דוד.
71. מצודת דוד.
72. רש"י, מצודת דוד. ותרגום יונתן ורד"ק מבארים על קהילת בחורים הבאתי שודד בצהרים, כלומר אף שהשודדים לא באו בלילה כגנבים אלא בצהרים, לא הועילה לבחורים גבורתם.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד. והרד"ק מבאר חורבן הערים.
75. רש"י.
76. ר"י קרא.
77. כלומר ירושלים שהיתה רבת עם, ישבה לה בדד מהם לפי שיש מהם שגלו ויש מהם שנהרגו (ר"י קרא). רש"י מבאר שומרון ועשרת שבטים שעמדו מהם ז' משפחות כבר אומללה וגלתה. רד"ק מבאר שהיא כנסת ישראל, ו"שבעה" הוא עניין ריבוי ולא המספר שבע בדווקא, כמו שנאמר (שמואל-א' ב, ה) "עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה" או (משלי כד, טז) "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", או (ויקרא כו, כא) "שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". מצודת דוד מבאר כבר גלתה שומרון ועשרת השבטים שגידלה ז' משפחות מלכים רשעים והם ירבעם בן נבט וביתו, בעשא וביתו, עמרי וביתו, יהוא וביתו, מנחם וביתו, פקח וביתו, הושע בן אלה וביתו.
78. רש"י, ר"י קרא, רד"ק.
79. מצודת ציון.
80. רצונו לומר הושפלה גדולתה במהירות בלא זמנה (רש"י, מצודת דוד). רד"ק מבאר שהוא משל על רוב הצרות.
81. מצודת ציון.
82. רש"י, מצודת דוד.
83. רד"ק. הם יהודה ובנימין (רש"י, מצודת דוד). ור"י קרא ביאר שהם דורו של צדקיהו.
84. מצודת דוד.
85. תרגום יונתן.
86. רש"י.
87. מצודת דוד.
88. מצודת דוד.
89. מצודת דוד.
90. רש"י, מצודת ציון. כי עד עתה היה לו תקווה שישיבם בתשובה ושישיב חֵמה, אבל עתה שלא קיבל תפלתו, ושנחתם גזר הדין, עניינו עם העם רק לריב עמהם ולא להועיל להם (מלבי"ם).
91. מצודת דוד.
92. הוא עניין הלוואה (מצודת ציון). לפעמים מריבים עם המלווה על שהוא נוגש כסף ההלוואה, ולפעמים מריבים עם הלווה על שאינו משלם ההלוואה, אבל אני לא לוויתי ולא הלוויתי להם (מצודת דוד).
93. רד"ק.
94. רד"ק.
95. רד"ק.
96. מצודת דוד.
97. רש"י, מצודת דוד.
98. מצודת דוד. והוא מלשון קללה ומלשון קלון ובזיון (מצודת ציון), והורכבה המילה "מקללוני" משני שורשים, מהשורש "קלל" ומהשורש "קלה" כי הם שני עניינים, הקללה והקלון, והורכבו שניהם כאחד, ואמר הנביא במילה אחת שני עניינים לקיצור הלשון ולצחותו (רד"ק).
99. רד"ק.
100. רד"ק.
101. רד"ק.
102. מצודת דוד.
103. היא לשון שבועה (רש"י, רד"ק).
104. מצודת דוד. "שריתיך" הוא מלשון שארית ובא בחסרון אל"ף (רש"י, רד"ק, מצודת ציון). ובשם דונש כתב רש"י שהוא מלשון התרה, שה' אמר לו שהוא עתיד להתיר אותו מהאזיקים שמלך בבל ישים עליו (לקמן מ, ד).
105. מצודת דוד.
106. מצודת דוד. דהיינו לבקש ממך (מצודת ציון).
107. מצודת דוד.
108. מצודת דוד.
109. מצודת דוד.
110. מצודת דוד.
111. כלומר אעיר אז את לב האויב לבקש ממך ולחלות פניך לבוא עמו לבבל, "האויב" הוא נבוזראדן אשר יבקש ממך שתעשה הטוב והישר בעיניך האם לשבת או ללכת עימו לבבל, ולא יקחך בשבי ביד חזקה, כמו שכתוב (לקמן מ, ד) "עַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ" (רש"י בפי' השני, רד"ק, מצודת דוד). ובפי' הראשון מבאר רש"י כשתבוא עליהם הרעה יפגעו בך שתבקש רחמים עליהם, כגון צדקיה שאמר לו (לקמן כא, ב) "דְּרָשׁ נָא בַעֲדֵנוּ אֶת ה'". ואחר כך אחרי הריגת גדליהו הפגיעו בו אויביו מישראל וביקשו שיתפלל בעדם ושייעצם מה יעשו, ועל זה כפל "בעת רעה" שהוא עת החורבן "ובעת צרה" שהוא עת היה צר להם כשנהרג גדליה (מלבי"ם).
112. כי שני פסוקים הקודמים הם כמאמר המוסגר לְסַפֵּר מה שאמר ירמיהו באמצע נבואה זאת ומה שהשיב לו ה' (מלבי"ם).
113. מצודת דוד.
114. רש"י, רד"ק.
115. רד"ק. כלומר של בית יהודה (אברבנאל).
116. אברבנאל.
117. מצודת דוד.
118. מצודת דוד.
119. ומחזקת בכך את הברזל (מצודת דוד). ור"ל וכי תחשוב שאתה תתגבר במלחמה מול נבוכדנצר? הלא מאד יחזק ממך! (מצודת דוד). כי אם הם ברזל, נבוכדנצר הוא ברזל ונחושת (רד"ק). דבר אחר, הירוצץ פרעה הבא לעזרתכם שהוא קשה כברזל את נבוכדנצר שהוא ברזל הבא מצפון?! כי ברזל הבא מצפון קשה משאר ברזל (רש"י). ר"י קרא מבאר שזוהי המשך תשובת ה' לירמיהו על מה שהתאונן שבני דורו שונאים אותו, וכך אמר לו ה' וכי מה יכולים לך להרע ישראל? אפילו אם הם קשים כברזל, אתה ירמיה קשה מהם שאתה קשה כברזל וכנחושת כמו שכתוב (לעיל א, יח) "וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת".
120. הוא לשון ממון (רש"י). מלשון חיל ועושר (מצודת ציון).
121. אברבנאל.
122. מצודת ציון.
123. אברבנאל. הוא חיל נבוכדנצר (מלבי"ם).
124. רד"ק.
125. רד"ק. ר"ל לא ישאיר אותך בארצך במחיר האוצרות שיקח, כי יקחם בדרך שלל (מצודת דוד). "לא במחיר" עניינו שלא יחשבו לתת שוחד למלך בבל לשיעלה מעליהם, כי הוא לא יקח כספם וזהבם במחיר ושוחד אלא בדרך שלל (אברבנאל).
126. רד"ק.
127. מצודת דוד.
128. רד"ק.
129. רד"ק, מצודת דוד. הם במותיך (רד"ק) שהעמדת אלילים בכל הגבולות (רש"י).
130. מצודת דוד.
131. רד"ק.
132. רד"ק, מצודת דוד.
133. מצודת דוד. אברבנאל מבאר והעברתי את אויבך שה' יביא את האויבים ויעבירם בארץ ישראל במקומות שאנשי הארץ עצמה לא ידעו אותם, ואמר זה כמפליג שלא זו בלבד שיבואו האויבים בקצוות הארץ אלא במקומות שגם אנשי הארץ לא ידעום, וכל זה למה לפי שאש קדחה באפי וכו'.
134. ר"י קרא.
135. מצודת ציון.
136. רצונו לומר עליכם אשפוך את החרון (מצודת דוד).
137. אברבנאל.
138. מצודת דוד.
139. רד"ק.
140. מצודת ציון.
141. מצודת דוד.
142. רד"ק.
143. תרגום יונתן, כלומר אל תיקח את ריבי להניחו לארך אפך, אלא מהר והנקם לי (רש"י). לא תאריך אף על מה שעושים נגדי, וגם אל תיקח את הייסורים שאני סובל שיהיה לכפר על עוון הדור שעי"כ תאריך להם אפך (מלבי"ם). רד"ק מבאר אם תאריך אפך עליהם אל תקחני, כלומר אל תמיתני כדי שאראה נקמתך מהם.
144. מצודת דוד.
145. מצודת דוד.
146. רש"י, מצודת דוד.
147. רש"י. דהיינו במה שאני מתנבא בשמך (מצודת דוד), שכל מה שהם מחרפים אותי אינו אלא מפני שאני הולך בשליחותך אליהם (ר"י קרא). ורד"ק מבאר הראה להם שידעת ולא נעלם ממך.
148. אברבנאל.
149. ר"י קרא.
150. מצודת דוד.
151. מצודת דוד.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. רש"י.
155. הכתיב "דבריך" ביו"ד והקרי "דברך" בלא יו"ד דהיינו לשון יחיד, כמו שאמר "ויהי", והכתיב דרך פרט דהיינו לדברים הללו, והקרי דרך כלל לכל דברי ה' (רד"ק).
156. כי דמיתי שישמעו אלי עתה (רש"י).
157. מצודת דוד.
158. חזר ופירש שדבריך היו לי לשמחה כי נקרא שמך עלי, רוצה לומר, שמחתי היתה על כי בא עלי שפע הנבואה להיות נקרא נביא ה' (מצודת דוד), ושאר הנביאים יקראו נביאי הבעל (רד"ק). מלבי"ם מבאר כי הנבואה היתה שורה על הנביא ע"י הכנתו, ובעת שרצה להכין את עצמו אל הנבואה היה לוקח לו מנגן לשמוח בשמחה ועל ידי כך נחה עליו הרוח, אבל ירמיה שהתנבא פורענות היה תמיד מלא עוצב ויגון ולא היה יכול להכין את עצמו אל הנבואה מעצמו, ולא באה אליו הנבואה רק בעת שהוצרך ה' לשלחו, ואז היה בא אליו דבר ה' אשר עוז וחדווה במקומו, ועל ידי הדיבור חל עליו ששון ושמחה כשותה יין ישן המשמח, והוכן לקבל דבר ה', אבל אחר הדיבור חזר להיות משתומם ונעצב על הדיבור בעצמו שהיה מלא מחזות של חורבן ופורעניות, וזה שכתוב "נמצאו דבריך" דהיינו הדיבור בא אלי כמוצא מציאה בהיסח הדעת ולא על ידי הכנתי, "ואוכלם" שאז הייתי דומה כרעב ללחם המוצא לחם ואוכלו באוות נפשו, לכן קדם "נמצאו דבריך" לשמחה, דהיינו הדיבור העיר אצלי שמחה וששון שהוא תנאי להנבואה, ולא קדם לי הששון קודם הנבואה, כי להיפך.
159. מצודת דוד.
160. מצודת דוד. כי להמתיק סוד מתקבצים הראויים לו (מצודת ציון).
161. מצודת דוד.
162. שהיו מעדנים עצמם בשמחה ושחוק, והוא לא היה כן, כי מימיו לא נכנס למקום שחוק כדי לעלוז שמה (אברבנאל).
163. רש"י, מצודת דוד.
164. כדרך המצטער (מצודת דוד) אני מתבודד בביתי (רד"ק).
165. מצודת דוד.
166. רש"י, מצודת דוד.
167. מצודת דוד.
168. מצודת דוד. רד"ק מבאר כי המכה והזעם והכאב הוא מה שהיו מבזים ומקללים אותו עד שהיו מכים אותו. ובמדרש, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, לא נכנסתי לבתי טרטיאות ולבתי קרקיסאות של עובדי אלילים ושחקתי עמהם, מפני ידך בדד ישבתי, דבר אחר "מפני ידך בדד ישבתי" נגעה בי יד של פרעה ולא ישבתי בדד, ידו של סנחריב ולא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד כמו שכתוב (איכה א, א) "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (ילקוט שמעוני).
169. והקב"ה הרי הבטיח לו (לעיל א, יח-יט) "וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ... וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ" (אברבנאל).
170. אברבנאל.
171. שאורבים עלי אנשי ענתות (מצודת דוד).
172. מצודת דוד. שבכל יום ויום אני במריבה (רד"ק). מה נשתניתי מכל הנביאים שהיו ממשה עד עכשיו, שחזון שחזו לימים רבים ולעיתים רחוקים נתנבאו, ואני כל הנבואות שניבאתי לפורענותן של ישראל כולם אירעו בְּיָמַי (ר"י קרא).
173. (רד"ק). המכה שעלי היא כאובה מאד, כלומר הם מכאיבים אותי ביותר (מצודת דוד). רש"י מבאר "אנושה" חוֹלָה.
174. תרגום יונתן. ולשון "מאנה" נאמר על דרך מליצת השיר, כי אין למכה רצון (רד"ק).
175. דהיינו שהם לא חוזרים בהם מרעתם (מצודת דוד).
176. רד"ק.
177. רד"ק, מצודת דוד.
178. רד"ק, מצודת דוד.
179. רד"ק.
180. תרגום יונתן.
181. דהיינו שחדלת ממני העזרה וההצלה מן הקמים עלי (מצודת דוד). ואמר המשל כנגד האל, בעבור שאמר לו בתחילת נבואתו (ירמיהו א, יח) "וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת" וגו' והנה הם מחרפים ומכים אותי, ואף על פי שאמר לו "ונלחמו אליך" היה דעתו שהמלחמה ההיא לא תהיה תמידית אלא שיהיה לה הפסק, ובראותו כי לא היה לה הפסק נתרעם על האל ואמר "למה היה כאבי נצח היו תהיה לי כמו אכזב" (רד"ק).
182. רש"י.
183. תרגום יונתן.
184. רש"י.
185. רש"י, מצודת דוד. רד"ק מבאר את הפסוק באופן שונה, ולפי ביאורו אמר ה' לירמיהו, דיברת כנגדי ובזה חטאת לי, ועתה אם תשוב בתשובה לפני ותתחרט על מה שאמרת, אני אשיבך בתשובה ואסלח לך ותעמוד לפני כבתחילה, והעמידה לפני ה', היא התפילה וההודאה לפניו וקבלת הנבואה.
186. מצודת דוד.
187. רש"י. דהיינו שתשובתך תהיה על ידי (מצודת דוד).
188. מצודת דוד.
189. מצודת דוד.
190. רש"י.
191. דהיינו שתחזירנו למוטב (רש"י).
192. מצודת דוד.
193. מצודת דוד. ויש מפרשים "כפי תהיה" כמאמרי תהיה, כמו שאמרתי לך (לעיל א, יח) "וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר... וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת" (רד"ק).
194. רש"י. ר"י קרא מבאר ויהיו דבריך מקובלים כאילו אני בעצמי דיברתי אליהם.
195. רד"ק.
196. רד"ק.
197. שאין ספק שבוויכוח הזה אשר יהיה לך עמהם תהיה הרבה מהסכנה כפי רוע טבעם (אברבנאל). ומצודת דוד מבאר כי יש אפשרות שהם ישובו אליך להיות כשרים כמותך, ואל תדאג לילך אליהם בשליחות פן תלמד ממעשיהם להיות כמותם, כי תהיה בטוח בזה. ר"י קרא מבאר שקיבלו תוכחתך וישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם.
198. מצודת דוד.
199. מצודת דוד.
200. מצודת דוד.
201. מצודת ציון.
202. מצודת דוד.
203. כי אני לא אמרתי שמלחמתם אליך תהיה לזמן, ואתה לא הבנת היטב את דברי, אלא כמו שהבטחתיך כן אקיים, כי לא יוכלו לך להמיתך אלא הם ילחמו אתך בין בדברים בין במכות ובין בביזיון כל זמן שתוכיחם, וכל זה הטורח תסבול להשיבם אלי, ואף אם לא תשיב את כולם אי אפשר שלא תשיב מקצתם, ואם תטרח בזה ולא תחוש לחרפתם וגידופם תקבל שכר מאיתי (רד"ק).
204. תרגום יונתן.
205. מלבי"ם בפס' קודם.
206. הם אנשי ענתות (מצודת דוד).
207. מצודת ציון.
208. מצודת ציון.
209. מצודת ציון.
210. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
211. רש"י, רד"ק. כמו שניצול ע"י עבד מלך הכושי (מלבי"ם).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה