/ ירמיהו פרק יח'

פסוקים

ירמיהו פרק יח'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָ֗ה, לֵאמֹר: הַדָּבָר -זהו דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָ֗ה, לֵאמֹר -וכך אמר לו: [2]
(ב) קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי: קוּם בזריזות [3] וְיָרַדְתָּ -ורד אל [4] בֵּית הַיּוֹצֵר [5] וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבָרָי שתבין אותם בחוש: [6]
(ג) וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר, וְהִנֵּה הוּא (והנהו) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם: וָאֵרֵד [7] אל בֵּית הַיּוֹצֵר, וְהִנֵּה הוּא (והנהו כתיב [8] ) עֹשֶׂה מְלָאכָה -מלאכתו [9] עַל הָאָבְנָיִם: [10]
(ד) וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת: וְנִשְׁחַת -והתקלקל [11] הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא היה [12] עֹשֶׂה בַּחֹמֶר -בטיט [13] , והתקלקל בעודו לח [14] עוד כאשר היה [15] בְּיַד הַיּוֹצֵר, [16] וְשָׁב -וחזר היוצר [17] וַיַּעֲשֵׂהוּ -ועשה מהטיט ההוא [18] כְּלִי אַחֵר שונה מהראשון [19] כַּאֲשֶׁר -כפי שהיה [20] יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת:
(ה) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַי, לֵאמוֹר: וַיְהִי -אז היה [21] דְבַר יְהֹוָ֗ה [22] אֵלַי, לֵאמוֹר -וכך אמר: [23]
(ו) הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל?! נְאֻם יְהֹוָ֗ה, הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל: הֲכַיּוֹצֵר -האם כדרך שהיוצר [24] הַזֶּה עושה עם הטיט שעושה ממנו כלי אחר, [25] לֹא אוּכַל אני לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל?! נְאֻם -אמר [26] יְהֹוָ֗ה, הִנֵּה באמת [27] כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר לעשות בו מה שירצה [28] כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(ז) רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה, לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: רֶגַע -יש זמן בו [29] אֲדַבֵּר -אגזור [30] עַל גּוֹי -אומה מהאומות [31] וְעַל מַמְלָכָה, לִנְתוֹשׁ [32] וְלִנְתוֹץ [33] וּלְהַאֲבִיד -ולאבד [34] אותה על רעתה [35] ועל רשעתה: [36]
(ח) וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ: וְ כאשר [37] שָׁב -ישוב [38] הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ ורשעתו [39] אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו [40] , אז ברגע ההוא [41] כשישתנה בעצמו, תשתנה הגזרה, [42] וְנִחַמְתִּי -ואני מתנחם [43] עַל הָרָעָה והעונש [44] אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ ולא אביא אותם: [45]
(ט) וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ: וְ כן להיפך, [46] רֶגַע -יש זמן בו [47] אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ להטיב לו כפי מעשיו [48] , וכן עשיתי שבניתים ונטעתים: [49]
(י) וְעָשָׂה הָרַע (הרעה) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ: וְ אחר כך [50] התחרט מדרכיו הטובים [51] , וְ עָשָׂה הָרַע (הרעה כתיב ) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי , אזי כשישנה מעשיו לרעה, תשתנה גם כן הגזרה, [52] וְנִחַמְתִּי [53] עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ -לו: [54]
(יא) וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה, וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם: וְעַתָּה כיון שהדבר כן, אתה הנביא [55] אֱמָר נָא -עכשיו [56] אֶל אִישׁ -אנשי [57] יְהוּדָה וְעַל -ואל [58] יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, לֵאמֹר -וכך תאמר להם, [59] כֹּה -כך [60] אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר -בורא ומחדש [61] עֲלֵיכֶם רָעָה, וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה להיפרע בה ממכם [62] , ואולם הדבר בידכם לתקנו [63] , לכן [64] שׁוּבוּ נָא -עתה [65] אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם -ומעשיכם [66] , כי כשתשנו את מעשיכם תשתנה גזרתי מרעה לטובה ככלי היוצר: [67]
(יב) וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע נַעֲשֶׂה: וְ ידעתי כי [68] כאשר תאמר להם את זה, הם [69] אָמְרוּ -יאמרו לך [70] , ליבנו [71] נוֹאָשׁ מהלוך אחרי ה', [72] כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְ כל [73] אִישׁ מאתנו [74] , כפי [75] שְׁרִרוּת -מראה [76] לִבּוֹ הָרָע ותאוותו [77] נַעֲשֶׂה -יעשה: [78]
(יג) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה שַׁאֲלוּ נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: לָכֵן כֹּה -כך [79] אָמַר יְהֹוָ֗ה לנביא, אחר שהודעתי להם שיש מקום לשוב בתשובה וְשֶׁאֶנָּחֵם מהרעה, [80] שַׁאֲלוּ נָא -עתה [81] בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה -כדברים האלה לומר נלך בשרירות הלב?! [82] , הרי גם הגויים ישמעו לנביאים המוכיחים ומזהירים מן הרע! [83] , אם כן [84] שַׁעֲרֻרִת -דבר מגונה [85] עָשְׂתָה הרבה [86] מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: [87]
(יד) הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן אִם יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים: והמשיל משל ואמר, [88] הֲיַעֲזֹב אדם בימי החום [89] מים הנוזלים [90] מִצּוּר -מסלע [91] שָׂדַי -אשר בשדה, שמקורם מהפשרת [92] שֶׁלֶג אשר [93] מיער [94] לְבָנוֹן [95] הנקי?! [96] הַ אִם ראוי כי [97] יִנָּתְשׁוּ -יִנָּטְשׁוּ [98] מַיִם חיים נובעים שהם [99] זָרִים -זורמים בריבוי [100] והמה [101] קָרִים וְ נוֹזְלִים שאין טורח לשאוב אותם [102] , ובקלות יִלָּקְחוּ?! [103] ואיך אם כן [104] יהיה מן הראוי לעזוב את המקום המשפיע בכל עת חכמה והשכל בליבות הדורשים אותו?!: [105]
(טו) כִּי שְׁכֵחֻנִי עַמִּי, לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם לָלֶכֶת נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה: כִּי וכן עשו כאשר [106] שְׁכֵחֻנִי עַמִּי, לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ -מקטירים הם לצבא השמיים שאין תועלת בעבודתם, [107] וַיַּכְשִׁלוּם -והם מכשילים את עצמם [108] בְּדַרְכֵיהֶם לעזוב [109] שְׁבִילֵי עוֹלָם המתוקנים [110] , והכשילום לָלֶכֶת נְתִיבוֹת -בדרכים שאינן מתוקנות [111] וּבְּ דֶּרֶךְ [112] לֹא סְלוּלָה -כבושה: [113]
(טז) לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרִיקוֹת (שרוקת) עוֹלָם כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ: ובדרכיהם הרעות הם גורמים [114] לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה -לשממה, [115] שְׁרִיקוֹת [116] (שרוקת כתיב ) עוֹלָם -לזמן רב ישרקו על חורבנה ושממותה של ארצם, [117] כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם -יתמה [118] בליבו [119] על השממון [120] וְיָנִיד [121] בְּרֹאשׁוֹ: [122]
(יז) כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם: כְּ מו [123] רוּחַ קָדִים הנושבת בְּחָזְקָה ומפיצה הכל [124] , כך [125] אֲפִיצֵם -אפזרם בְּנוּסָם [126] לִפְנֵי -מפני [127] הָ אוֹיֵב , ומידה כנגד מידה על כי הפנו אלי עורף [128] , אף אני עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם -אראה להם [129] בְּיוֹם אֵידָם -שברם: [130]
(יח) וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו: והיה ירמיהו קובל על אנשי ענתות [131] ואמר, כשאמרתי להם הנבואה ההיא, [132] וַיֹּאמְרוּ -אמרו אלו לאלו [133] לְכוּ [134] וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת [135] מה לעשות עמו לבל נשמע עוד כדברים האלה, [136] כִּי מה נהיה חסרים במיתתו?! הלא [137] לֹא תֹאבַד בעבור זה [138] הַ תּוֹרָה מִכֹּהֵן -מיתר הכהנים [139] , כי שאר הכהנים יודעים אותה, [140] וְ לא תאבד [141] הָ עֵצָה מֵחָכָם -מחכמים אחרים אשר יש עמנו, [142] וְדָבָר -וּדְבַר הנבואה לא יהיה נאבד [143] מִנָּבִיא -מיתר הנביאים אשר לא יתנבאו רעה כמותו, [144] לְכוּ וְנַכֵּהוּ נפש [145] בַלָּשׁוֹן , בזה שנלשין עליו למלך בדברים רעים [146] כדי שימיתהו [147] וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו שידבר הוא:
(יט) הַקְשִׁיבָה יְהֹוָ֗ה אֵלָי וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי: ועל זה אמר ירמיהו [148] , הם אומרים שלא יקשיבו לי, אבל אתה [149] הַקְשִׁיבָה יְהֹוָ֗ה אֵלָי [150] מה שאני מתפלל עליהם טובות, [151] וּ לעומת זאת [152] שְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי -הרבים עִמִּי אשר יתייעצו עלי [153] , אם להרגני בחרב או להשקות אותי סם המוות או לכרות לשוני: [154]
(כ) הַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה?! כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי, זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם: הַיְשֻׁלַּם -וכי מן הראוי שישולם [155] תַּחַת -במקום [156] טוֹבָה רָעָה?! כִּי כָרוּ -חפרו [157] שׁוּחָה -בור [158] לְנַפְשִׁי, [159] זְכֹר -תן דעתך לזכור עת [160] עָמְדִי לְפָנֶיךָ בתפילה [161] לְדַבֵּר -לבקש [162] עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב -להעביר [163] אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם: [164]
(כא) לָכֵן תֵּן אֶת בְּנֵיהֶם לָרָעָב, וְהַגִּרֵם עַל יְדֵי חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה: לָכֵן הואיל והם משלמים לי רעה תחת טובה, [165] תֵּן אֶת בְּנֵיהֶם שישארו בעיר [166] לָרָעָב, וְהַגִּרֵם -ושפוך דמיהם [167] עַל יְדֵי חֶרֶב, וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת מבניהן [168] וְאַלְמָנוֹת מבעליהן, [169] וְאַנְשֵׁיהֶם של האלמנות [170] יִהְיוּ הֲרֻגֵי מלאך [171] הַ מָוֶת [172] , וְ בַּחוּרֵיהֶם הגיבורים יהיו [173] מֻכֵּי חֶרֶב ע"י גייסות [174] בַּמִּלְחָמָה: [175]
(כב) תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי כָרוּ שׁוּחָה (שיחה) לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי: תִּשָּׁמַע זְעָקָה -זעקת שבר [176] מִבָּתֵּיהֶם כשיבוא הרע בפתאומיות [177] כִּי -כאשר [178] תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם לבל ידעו להיזהר מהם [179] , וזאת [180] כִּי כָרוּ -חפרו [181] שׁוּחָה -בור [182] (שיחה כתיב ) לְלָכְדֵנִי, [183] וּפַחִים [184] טָמְנוּ לְרַגְלָי -ללכוד רגלי: [185]
(כג) וְאַתָּה יְהֹוָ֗ה יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי וְיִהְיוּ (והיו) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם: ולפי שהיו להם עצות רבות בעניינו לכן אמר, [186] וְאַתָּה יְהֹוָ֗ה יָדַעְתָּ אֶת כָּל עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת -להמיתני, [187] אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי -תמחק, [188] וְיִהְיוּ (והיו כתיב ) מֻכְשָׁלִים אף כאשר ילכו [189] לְפָנֶיךָ בדרך מצוותיך, [190] בְּעֵת אַפְּךָ [191] אז [192] עֲשֵׂה בָהֶם נקם: [193]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. ביאור הגר"א יהושע א, א.
3. מצודת ציון.
4. תרגום יונתן.
5. הוא אומן החרס (מצודת דוד), העושה כלים (אברבנאל).
6. מפני שאחרי כל הגזירות שגזר עליהם אמר בפרק הקודם שאם ישמרו את השבת תבוטל הגזירה, א"ל שבבית היוצר אשמיעך ואבינך את דברי (מלבי"ם).
7. ואמר בלשון ירידה כי ירושלים בגובה ובית היוצר היה למטה בשפל העיר (אברבנאל).
8. כתוב מילה אחת "והנהו", וקרי "והנה הוא" שתי מילות, והעניין אחד (רד"ק).
9. בחומר אשר בידו (רד"ק, מצודת דוד).
10. הוא הכלי המיוחד ליוצר חרס לעשות עליו מלאכתו (רד"ק, מצודת ציון).
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. מצודת ציון.
14. רש"י.
15. רש"י, מצודת דוד.
16. בעת שעשה את הכלי (מצודת דוד), ר"ל שהשחתת הכלי לא היתה מפאת היוצר, כי הוא מתקן את הכלים ומצייר אותם, אלא הכלי נשחת מפאת חומרו, ולזה אמר נשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר ר"ל שבסיבת החומר נשחת, אבל עם היותו נשחת היה יכולת ביד הפועל לתקנו ולציירו שנית, וזהו "ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות" (אברבנאל).
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. אברבנאל.
22. היא הנבואה (אברבנאל).
23. ביאור הגר"א יהושע א, א.
24. מצודת דוד.
25. אחר שנשחת הראשון (מצודת דוד).
26. תרגום יונתן.
27. אברבנאל.
28. מצודת דוד. ובמדרש, תנינן, הרי שהיתה אשתו מעוברת ואמר "יהי רצון שתלד אשתי זכר" הרי זו תפלת שוא, דבי [-בבית המדרש של] ר' ינאי אמרי [-אמרו] ביושבת על המשבר [-כאשר החלו כבר צירי לידה] היא מתניתא [-המשנה מדברת], א"ר יהודה בן פזי אף ביושבת על המשבר יכול הוא [-העובר] להשתנות, הדא הוא דכתיב (כאן) "הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת"? (ילקוט שמעוני).
29. תרגום יונתן, אברבנאל.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד.
32. הוא עניין עקירה (מצודת ציון).
33. הוא עניין כתיתה ושבירה (מצודת ציון).
34. תרגום יונתן.
35. מצודת דוד.
36. אברבנאל.
37. מצודת דוד.
38. אברבנאל.
39. מלבי"ם. מעבירות שבידו (רש"י).
40. כלומר אשר גזרתי בעבור כך להענישו (רד"ק, מצודת דוד).
41. מצודת דוד.
42. אברבנאל.
43. מצודת דוד. והוא עניין היפוך המחשבה (מצודת ציון).
44. אברבנאל.
45. מצודת דוד.
46. אברבנאל.
47. תרגום יונתן, אברבנאל.
48. אברבנאל.
49. רד"ק.
50. רד"ק בפס' ט'.
51. אברבנאל.
52. אברבנאל.
53. ראה ביאור בפס' ח'.
54. וצריך לפרש כך, לפי שיש הבדל בין מידה טובה למידה רעה, כי הרעה לא תחול אם יעשו תשובה, אולם הטובה תתקיים בכל מקרה כיון שיעדה האל, אלא שאם יעשו את הרע היא לא תמשך, ויש רמז בעניין הזה, כי ברעה אמר (בפס' ח) "חשבתי" ובטובה אמר (בפס' י) "אמרתי" (רד"ק בפס' ט). מלבי"ם מבאר את ההבדל ברעה שאמר "חשבתי" ובטובה שאמר "אמרתי", כי בעניין הרע ה' מתנחם גם על המחשבה כדי שהרעה תתבטל לגמרי, אבל בעניין הטובה הוא מתנחם רק מן האמירה לא מן המחשבה, כי מחשבת ההטבה נשארה ותכלית ההתנחמות היא כדי להיטיב את האיש ולהחזירו למוטב.
55. אברבנאל.
56. תרגום יונתן.
57. מצודת דוד.
58. רד"ק, מצודת דוד.
59. ביאור הגר"א יהושע א, א.
60. תרגום יונתן.
61. מצודת ציון. ואמר בזה הלשון לפי שהזכיר במשל לעיל יוצר כְּלֵי חֶרֶשׂ שהוא מחדש הכלים ועושה כלי זה ואחר כך כלי אחר חדש שלא ידמה לראשון, כן אחדש עליכם רעה אחר רעה (רד"ק).
62. מצודת דוד.
63. אברבנאל.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד.
66. מצודת ציון. מלבי"ם מבאר כי "דרכיכם" כי הם דרכי הנפש והמידות, "ומעשיכם" הם המעשים היוצאים מן המחשבות.
67. אברבנאל. שתכלית הרעה היא כדי שתשובו בתשובה ותתבטל הגזירה (מלבי"ם).
68. רש"י, מצודת דוד.
69. רד"ק.
70. רש"י, מצודת דוד.
71. רד"ק.
72. רד"ק. והוא מלשון יאוש (מצודת ציון). רש"י מבאר יאמרו לך על דבריך שאין חוששין להם.
73. מצודת דוד.
74. אברבנאל.
75. מצודת דוד.
76. דהיינו נעשה כל איש כפי מה שמראה לו ליבו הרע (מצודת דוד). הרהור ליבו הרע (תרגום יונתן).
77. מצודת דוד.
78. אברבנאל.
79. תרגום יונתן.
80. אברבנאל.
81. תרגום יונתן.
82. מצודת דוד.
83. מלבי"ם.
84. מלבי"ם.
85. רש"י, מצודת דוד. רד"ק מבאר עניין לכלוך וטנוף.
86. מצודת דוד.
87. בתולת ישראל שהיתה מיוחדת לֶאֱלֹהֶיהָ כבתולה בבית אביה המיוחדת למי שישאנה (מצודת דוד).
88. רד"ק בפס' קודם.
89. רד"ק.
90. רש"י.
91. מצודת ציון.
92. רש"י, מצודת דוד. והזכיר שדה לפי שהם נמצאים איתו בשדה ומזומנים לו (רד"ק).
93. מצודת דוד.
94. מצודת ציון.
95. הוא יער בארץ ישראל (מצודת ציון).
96. רש"י. הלא המים הללו הם נקיים וקרים וטובים לרוות הצמאון (מצודת דוד).
97. מצודת דוד.
98. מלשון נטישה, והוא עניין עזיבה (מצודת ציון).
99. רש"י.
100. מלבי"ם. רש"י מבאר מים זורמים, והביא שמנחם פירש מים מרפאים מלשון (ישעיהו א, ו) "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ". רד"ק ומצודת ציון מבארים מלשון זר ונכרי. כי המים הקרים והטובים יביאום בני אדם מרחוק דרך צינורות מתחת הארץ עד לעיר או קרוב לעיר מרוב חשיבותם, וקראם זרים לפי שהם באים ממקום זר ורחוק (רד"ק).
101. מצודת דוד.
102. מלבי"ם.
103. מצודת דוד. ור"י קרא מבאר את הפסוק וכי יעזוב אדם מים החיים היוצאין מן הצור וישתה מים רעים היוצאין משלג לבנון הנמצאים בשדות? או האם ינתוש אדם מים קרים נוזלים וישתה מים זרים?.
104. מלבי"ם.
105. מצודת דוד. רד"ק מבאר שיש כאן שני משלים, האחד על המים הנוזלים מהצור בשדה שבאמת אדם לא יעזוב אותם, והנמשל שה' אומר, אני לישראל טוב כמים קרים על נפש עיפה ואני מזומן וקרוב אליהם בכל קוראם אלי ואיך עזבוני ושכחוני עמי, והשני על המים הקרים והטובים הבאים מרחוק בצינורות, שבאמת לא ינתשו, והנמשל שאני רחוק מהם לפי מעלתי וקרוב אליהם להטיב להם אם ישמעו אלי, ואיך נטשוני ושכחוני עמי.
106. רש"י.
107. מצודת דוד.
108. ר"י קרא. והרד"ק מפרש ויכשילום נביאי השקר.
109. ר"י קרא, רד"ק.
110. רש"י. מצודת דוד ביאר כי רצה לומר ששבילי העולם הם המכשילים אותם בדרכיהם, כי בראותם את דרכי הטבע בעולם השפל, שהכוכבים ממסילותם פועלים בדברים השפלים, אלה שבילי העולם, הם יכשלום בדרכיהם לחשוב שכל טובתם תלויה בצבא השמים, ולכן היו מקטרים להם.
111. תרגום יונתן.
112. "דרך" הוא הדרך הרבים, "נתיב" הוא ליחיד, ו"שביל" הוא קטן מנתיב (מלבי"ם).
113. רש"י. כלומר, שלא חקרו בדבר לדעת שהכל ביד ה' ואין ראוי לעובדם עבודת אלהות (מצודת דוד). רד"ק מבאר את הפסוק בדרך שונה, ולפי ביאורו ויכשילום נביאי השקר בדרכיהם לעזוב שבילי עולם שהם השבילים שדרכו אבותיהם הצדיקים מעולם, ללכת בדרך לא סלולה, כי דרכם היא דרך לא דרוכה אלא חדשה היא, כמו שאמר (דברים לב, יז) "חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם".
114. רד"ק.
115. מצודת דוד.
116. הוא עניין השמעת קול בקיבוץ השפתים כשרואים דבר חשוב שנחרב (מצודת ציון).
117. מצודת דוד. שהעובר על חרבות שראה כבר בבניינים טובים, רגיל לשרוק (רש"י).
118. רש"י, מצודת ציון.
119. ר"י קרא. איך נהפכה צבי הארצות כמהפכת סדום ועמורה?! (אברבנאל).
120. מצודת דוד.
121. מלשון הנדה והנעה (מצודת ציון).
122. כדרך המתמיה (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שהאמור בפס' זה יהיה עונש הארץ, ועונש העם מבואר בפס' הבא.
123. רד"ק, מצודת דוד.
124. מלבי"ם. והיא העזה שברוחות (מצודת דוד). ובמדרש, כתיב (שמות יד, כא) "וַיּוֹלֶךְ יְהֹוָ֗ה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה", בעזה שברוחות, וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה מדור המבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים, שנאמר (איוב ד, ט) "מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ", אלו דור המבול "וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ" אלו אנשי סדום, וכן אתה מוצא באנשי המגדל שלא נפרע הקב"ה מהם אלא ברוח קדים, שנאמר (בראשית יא, ח) "וַיָּפֶץ יְהֹוָ֗ה אֹתָם" ואין הפצה אלא רוח קדים, שנאמר (ירמיהו יח, יז) "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם", וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה מעשרת השבטים אלא ברוח קדים, שנאמר (הושע יג, טו) "כִּי הוּא בֵּן אַחִים יַפְרִיא יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְהֹוָ֗ה", כן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה מצור אלא ברוח קדים, שנאמר (יחזקאל כז, כו) "רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלֵב יַמִּים", וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים, שנאמר (תהלים מח, ח) "בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ", וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם אלא ברוח קדים, שנאמר (ישעיהו כז, כח) "הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים", וכתיב (ישעיהו ל, לג) "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה" (ילקוט שמעוני).
125. מצודת דוד.
126. מצודת דוד.
127. מצודת דוד.
128. כמו שכתוב (לעיל ב, כז) "אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה... כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים" (רד"ק).
129. רד"ק, מצודת דוד. אברבנאל ומלבי"ם ביארו כי עורף ולא פנים אראם שתמיד יפנו עורף לנוס.
130. מצודת ציון. ואחז במשל מאדם ההופך פניו מאדם השנאוי לו, ורצה לומר לא אשגיח עליהם להושיעם, וביום בוא אידם אסתיר פני מהם ואראה להם העורף (מצודת דוד).
131. רש"י.
132. מצודת דוד.
133. מצודת דוד.
134. הוא עניין זרוז (רד"ק, מצודת ציון).
135. רוצה לומר מחשבות רעות להמיתו (רד"ק).
136. מצודת דוד.
137. מצודת דוד.
138. רד"ק.
139. שהם הממונים להורות תורה לעם (מצודת דוד), כמו שנאמר (דברים לג, י) "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (רש"י), וכמו"ש (מלאכי ב, ז) "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ" (מצודת דוד).
140. רד"ק.
141. מצודת דוד.
142. מצודת דוד.
143. מצודת דוד.
144. מצודת דוד.
145. מצודת דוד.
146. רד"ק. ושקריים (מצודת דוד). ורש"י מבאר נעיד עליו עדות שקר. שאחרי שלא עלה בידם להמיתו ע"י סם כמו שכתוב (לעיל יא, יט) "נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ", רצו להכותו ע"י לשון הרע והוצאת דִּבָּה (מלבי"ם).
147. רד"ק.
148. רד"ק בפס' קודם.
149. רד"ק.
150. מלבי"ם מבאר שהנביא כאילו מזמין את ה' כשופט שישמע טענותיו וטענתם ויראה מי צדיק בריבו.
151. מצודת דוד.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. אברבנאל.
155. מצודת דוד.
156. תרגום יונתן.
157. מצודת ציון.
158. מצודת ציון.
159. הוא סם המוות שרצו להשקות אותי, שהוא כמו שֶׁכּוֹרִים שׁוּחָה לאדם להפילו בה בלא ידיעתו, והנה הם משלמים לי רעה תחת טובה, כי אני דיברתי עליהם טובה לפניך והתפללתי עליהם עד העת ההיא שגילית לי שרצו להמיתני (רד"ק). וחז"ל דרשו (בבא קמא טז:) שחשדוהו באשת איש, מלשון "כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה" (משלי כג, כז), ואמר הם משלמים לי רעה תחת טובה, זכור מה שעמדתי לפניך להתפלל עליהם להשיב חמתך מהם, אני התפללתי להצילם ממוות והם משלמים להמיתני (אברבנאל).
160. מצודת דוד.
161. מצודת דוד.
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד.
164. שהלא כל נבואתי היה לטובתם להחזירם ולבטל הגזירה, שהלא עמדתי תמיד לפניך להתפלל בעדם להשיב חמה (מלבי"ם).
165. מצודת דוד. ומעתה רשאי אני להתפלל עליהם לרעה כיון שחשבו להמיתני (רד"ק).
166. מלבי"ם.
167. מצודת דוד. ונאמר לשון "הגירה" בחרב מפני הדם הניגר (רד"ק).
168. מצודת דוד.
169. מצודת דוד.
170. רש"י, מצודת דוד.
171. רש"י.
172. רוצה לומר שיהרגו במיתות משונות (מלבי"ם).
173. מלבי"ם.
174. רש"י.
175. כי דרך הבחורים ללכת במלחמה (רד"ק, מצודת דוד).
176. מצודת דוד.
177. רד"ק.
178. מלבי"ם.
179. מצודת דוד. ויהיו בצרה גדולה ואז יצדיקו עליהם את הדין, ואז תשמע זעקה מבתיהם כי כרו שוחה ללכדני, ר"ל שאז יזעקו ויתוודו שעונש זה בא להם על החטא מה שכרו שוחה ללכוד אותי, ובזה יתוודע לכל שמה שכרו עלי שוחה והוציאו דבה היה בשקר (מלבי"ם).
180. מלבי"ם.
181. מצודת דוד.
182. מצודת דוד.
183. רוצה לומר יעצו עלי רעות (מצודת דוד). רש"י מבאר כי השוחה היא שחשדוהו מאשת איש שנאמר (משלי כג, כז) "כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה". ורד"ק מבאר שהשוחה והפחים הוא סם המוות שחשבו להאכילו.
184. מלשון פח ורשת (מצודת ציון).
185. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
186. אברבנאל.
187. מצודת דוד.
188. רד"ק. כי יהיו כתובים לזיכרון למען יקבלו גמול (מצודת דוד).
189. מצודת דוד.
190. אף בעת שילכו לפניך בדרך מצוותיך יבוא להם מכשול למען לא יוכלו לעשות כתקנה (מצודת דוד).
191. דהיינו בזמן שאתה כעוס (מצודת דוד).
192. מצודת דוד.
193. מצודת דוד. רוצה לומר, שלא יהיה כעונש הבא לכפר עוון שזה מצד מדת הרחמים, אלא ע"י האף והחמה, ולא כעונש הבא מעצמו ע"י הסתרת פנים, אלא עשה בהם עונש השגחיי (מלבי"ם). ובמדרש, דרש רבא, מאי דכתיב "וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם"? אמר ירמיה לפני הקב"ה, רבש"ע, אפילו בשעה שעושים צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהם שכר (ב"ק טז:, ילקוט שמעוני).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה