/ ירמיהו פרק יט'

פסוקים

ירמיהו פרק יט'

(א) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, הָלֹךְ וְקָנִיתָ בַקְבֻּק יוֹצֵר חָרֶשׂ וּמִזִּקְנֵי הָעָם וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים: לאחר שראה הנביא בנבואתו את משל החומר ביד היוצר, שאם ישבר הכלי ישוב ויתקנהו ויעשהו כלי אחר, ראה עתה משל אחר, שכאשר יצאו ישראל מיד ה' ומרשותו ע"י עבודת נֵכָר, הם דומים ככלי יוצר שכבר הוסק בכבשן ונגמר, שאז אם הוא נשבר אין לו תקנה, וכך מספר הנביא, [1] כֹּה -כך [2] אָמַר לי [3] יְהֹוָ֗ה, הָלֹךְ -לך [4] וְקָנִיתָ -וקנה [5] בַקְבֻּק -צלוחית [6] , ואת הצלוחית תקנה [7] מִ יוֹצֵר חָרֶשׂ -חרס, [8] וּמִזִּקְנֵי הָעָם וּמִזִּקְנֵי הַכֹּהֲנִים ילכו עמך [9] כשתלך לקנותו: [10]
(ב) וְיָצָאתָ אֶל גֵּיא בֶן הִנֹּם, אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר הַחַרְסִית (החרסות וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ: וְיָצָאתָ -ותצא [11] אֶל גֵּיא בֶן הִנֹּם, [12] אֲשֶׁר מול [13] פֶּתַח שַׁעַר הַחַרְסִית [14] (החרסות כתיב), וְקָרָאתָ -ותתנבא [15] שָּׁם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ: [16]
(ג) וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָ֗ה מַלְכֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו: וְאָמַרְתָּ -ותאמר, [17] שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָ֗ה מַלְכֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, כֹּה -כך [18] אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ -השומע את הרעה ההיא [19] תִּצַּלְנָה -ירעשו [20] אָזְנָיו:
(ד) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה וּמָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם: יַעַן -בעבור [21] אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי -עזבו אותי, [22] וַיְנַכְּרוּ -וייחדו לעבודת נכר [23] אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, [24] וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה קטרו בו, [25] וּ מלבד העבודה זרה, עוד [26] מָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה [27] דַּם נְקִיִּם -דם הילדים שהקריבום לעבודה זרה: [28]
(ה) וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי: וביאר מהו "דם הנקיים" באומרו, [29] וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ להיות [30] לְ עֹלוֹת לַבָּעַל , דבר אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי אפילו לא בשבילי, [31] וְ עליו לֹא דִבַּרְתִּי, [32] וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לשאול דבר כזה: [33]
(ו) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד" הַתֹּפֶת" וְ"גֵיא בֶן הִנֹּם" כִּי אִם" גֵּיא הַהֲרֵגָה: לָכֵן מפני הרעות האלה, [34] הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם -אמר [35] יְהֹוָ֗ה, וְלֹא יִקָּרֵא אז [36] לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד" הַתֹּפֶת" [37] וְ" גֵיא בֶן הִנֹּם" [38] כִּי אִם" גֵּיא הַהֲרֵגָה " לרוב העם שיהרגו שמה: [39]
(ז) וּבַקֹּתִי אֶת עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְנָתַתִּי אֶת נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ: וּבַקֹּתִי -וארוקן [40] אֶת עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה ולא ימצאו עצה להינצל, [41] וְהִפַּלְתִּים -ואפיל אותם [42] בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְנָתַתִּי -ואתן [43] אֶת נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ [44] כי לא יקברו: [45]
(ח) וְשַׂמְתִּי אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכֹּתֶהָ: ועל כי נִכְּרוּ את המקום הזה, [46] וְשַׂמְתִּי -ואשים [47] אֶת הָעִיר הַזֹּאת לְשַׁמָּה -לתמהון [48] וְלִשְׁרֵקָה -ולהיות שורקים עליה, [49] כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם -יתמה [50] וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכֹּתֶהָ:
(ט) וְהַאֲכַלְתִּים אֶת בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם, וְאִישׁ בְּשַׂר רֵעֵהוּ יֹאכֵלוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם: וְ על כי היו שורפים בניהם לבעל, [51] הַאֲכַלְתִּים -אַאֲכִיל אותם [52] אֶת בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנֹתֵיהֶם, וְאִישׁ בְּשַׂר רֵעֵהוּ יֹאכֵלוּ , וזאת משום שיהיו חסרים ממאכל [53] בְּמָצוֹר -בגלל המצור [54] וּבְמָצוֹק -ובגלל המצוקה [55] אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם אֹיְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם עד אשר יגיעו לאכול את ילדיהם ורעיהם: [56]
(י) וְשָׁבַרְתָּ הַבַּקְבֻּק לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים אוֹתָךְ: ואחרי שהזכיר את הנרמז במשל הבקבוק, צִוָּהוּ ה', [57] וְשָׁבַרְתָּ -ותשבור [58] הַבַּקְבֻּק לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים אוֹתָךְ -עמך: [59]
(יא) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת הָעָם הַזֶּה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת כְּלִי הַיּוֹצֵר אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד; וּבְתֹפֶת יִקְבְּרוּ מֵאֵין מָקוֹם לִקְבּוֹר: וְאָמַרְתָּ -ותאמר [60] אֲלֵיהֶם, כֹּה -כך [61] אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת , כמו שנשבר הבקבוק [62] כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת הָעָם הַזֶּה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר -כמו [63] שֶׁ יִשְׁבֹּר איש [64] אֶת כְּלִי הַיּוֹצֵר [65] אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵה -להרפא [66] עוֹד; [67] וּבְתֹפֶת [68] יִקְבְּרוּ את ההרוגים [69] מֵאֵין -עד שלא יִמָּצֵא שם עוד [70] מָקוֹם לִקְבּוֹר:
(יב) כֵּן אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְהֹוָ֗ה וּלְיוֹשְׁבָיו, וְלָתֵת אֶת הָעִיר הַזֹּאת כְּתֹפֶת: וכמו שאמרתי [71] כֵּן -כך [72] אֶעֱשֶׂה לַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם -אמר [73] יְהֹוָ֗ה וּלְיוֹשְׁבָיו, וְ לא רק שהתופת תימלא פגרי אדם, אלא כך אעשה [74] לָתֵת גם [75] אֶת הָעִיר הַזֹּאת [76] כְּתֹפֶת המלאה מהרוגי הילדים המומתים למולך: [77]
(יג) וְהָיוּ בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים לְכֹל הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים: וְהָיוּ -וְיִהְיוּ [78] בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וּבָתֵּי מַלְכֵי יְהוּדָה כִּמְקוֹם הַתֹּפֶת הַטְּמֵאִים , וזה יהיה [79] לְכֹל הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל גַּגֹּתֵיהֶם לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ -ונסכו [80] נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים , שמפני שקיטרו על גגות הבתים דינם כבמות ע"ז שצריכים ניתוץ והריסה: [81]
(יד) וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ מֵהַתֹּפֶת אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהֹוָ֗ה שָׁם לְהִנָּבֵא וַיַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית יְהֹוָ֗ה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם: וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ מֵהַתֹּפֶת אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהֹוָ֗ה שָׁם לְהִנָּבֵא [82] ולעשות את מעשה הבקבוק, [83] וַיַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית יְהֹוָ֗ה וַיֹּאמֶר אֶל כָּל הָעָם: [84]
(טו) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְעַל כָּל עָרֶיהָ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ כִּי הִקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָי: כֹּה -כך [85] אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת [86] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, [87] הִנְנִי מֵבִי -מביא [88] אֶל הָעִיר הַזֹּאת [89] וְעַל כָּל עָרֶיהָ -הערים הסמוכות לה [90] אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ כִּי הִקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם [91] לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָי ולא רצו לשוב ולכן נחתם גזר דינם: [92]

הערות

1. וזה משל שהם מלאים עצות רעות ומחשבות מינות שאי אפשר להוציאם מהם ע"י תוכחת הנביאים ובהכרח לשברם, להסיר עצת בליעל (מלבי"ם).
2. תרגום יונתן.
3. תרגום יונתן.
4. תרגום יונתן.
5. תרגום יונתן.
6. רש"י, מצודת דוד. והוא כלי שפיו צר, ונקרא "בקבוק" כי בעת ששופכים ממנו נשמע כעין קול בקבק (מצודת ציון).
7. רד"ק.
8. מצודת דוד. כי יש בקבוק מעץ או מזכוכית או משאר מתכות (רד"ק), וציווה שיהיה מחרס כדי שישבר במהרה ולא יוכל להרפא (אברבנאל).
9. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
10. ר"י קרא. וזאת כדי להשמיעם הנבואה ולשבור לעיניהם את הבקבוק להיות להם למופת, כמו שאומר (בפס' י') "וְשָׁבַרְתָּ הַבַּקְבֻּק לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים אוֹתָךְ" (רד"ק), וזאת כדי להעיר לבבם שיחרב בית ה' ויתבטלו הכהנים מעבודתם וירושלים תשומם מזקניה (אברבנאל).
11. תרגום יונתן.
12. כך שם המקום (מצודת ציון), שם שרפו את בניהם באש (מלבי"ם), שבעבור שהיה העונש הזה על עוון עבודת הבעל בגיא בן הנום בתופת היה ראוי ששם יעשו המעשה (אברבנאל).
13. מצודת דוד.
14. הוא שער האשפות הנזכר בנחמיה (נחמיה ג, יד) ששם זורקים חרסים הנשברים (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). ורז"ל פירשו שהוא שער משערי העזרה שהוא שער מזרחי, ושבעה שמות היו לו, שער סור ששם היו טמאים פורשים, שער היסוד ששם היו מייסדים ההלכה, שער החרסית שהוא מכוון כנגד זריחת החמה, שער האיתון שהוא משמש כניסה ויציאה, שער התוך שהוא ממוצע בין שני שערים, שער חדש ששם חידשו סופרים את ההלכה, שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל (רד"ק). מלבי"ם מבאר שעבודת המולך היתה מיוחדת לשמש כנודע, ולכן קראו את השער 'שער החרסית' שהוא שער השמש.
15. תרגום יונתן.
16. והם הדברים האמורים להלן (מצודת דוד).
17. תרגום יונתן.
18. תרגום יונתן.
19. מצודת דוד.
20. רד"ק, מצודת דוד. מל' מצלתיים (רש"י), והוא עניין תנועת הרעש (רד"ק, מצודת ציון). כי בהיות הקול עצום יעשה צלילה באזנים, וכן תעשה שמועת הרעה הזאת (אברבנאל).
21. מצודת דוד.
22. מצודת דוד.
23. מלבי"ם. רש"י ומצודת דוד ביארו מלשון נכרי וזר, כלומר שעשו אותו נכרי וזר ממני.
24. בארץ הקדושה המיוחדת להנהגתו יתברך (אברבנאל), ורצה לומר לא הקריבו שם לפני כאילו לא היתה ארצי אבל קטרו בו לאלהים אחרים (מצודת דוד).
25. מצודת דוד.
26. אברבנאל.
27. שהוא גיא בן הנום (אברבנאל).
28. מצודת דוד.
29. אברבנאל.
30. מצודת דוד.
31. כי אפילו בשבילי לא ציוויתי להקריב בנים ובנות (מצודת דוד).
32. אפילו דיבור בעלמא מבלי ציווי ואזהרה לא דיברתי (מצודת דוד).
33. מצודת דוד. ובמדרש, "אשר לא צויתי" זה בנו של מישע מלך מואב דכתיב (מלכים-ב' ג, כז) "וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה", "ולא דברתי" זו בתו של יפתח הגלעדי [אשר נדר להקריב את הראשון שיצא לקבל פניו לאחר מלחמתו בבני עמון, ובתו יחידתו יצאה לקראתו, ראה יהושע פרקים יא, יב], ולא עלתה על ליבי זה יצחק בן אברהם (תענית ד., ילקוט שמעוני).
34. אברבנאל.
35. תרגום יונתן.
36. מצודת דוד.
37. לבית הבמות קראו "תופת" לפי שהיו מקישים שם בתופים לבל ישמעו אבות הנערים ואמותיהם בנהימת הבן כשהוא נשרף ויכמרו רחמיהם (מצודת דוד). התופת הוא מקום שהורגים שם את הילדים לעבודה זרה שלהם (רש"י להלן בפס' יב). ולעיל (ז, לא) פירש רש"י שהתופת הוא המולך שהיה של נחושת, ומסיקין אותו מתחתיו וידיו פשוטות וניסקות ונותנין את הילד על ידיו והוא נכווה ונוהם והכומרים היו מקישין בתופים שלא ישמע האב קול הבן ויכמרו רחמיו, ונקרא "תופת" על שם היו מקישין בתופים.
38. הגיא שעמד בו בית הבמות קראו בן הנם על שם נהימת הבן הנשרף (מצודת דוד).
39. מצודת דוד.
40. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. ועל שם הבקבוק שהוא מדבר עליו (לעיל בפס' א') אמר בלשון הנופל על בקבוק (רש"י, מצודת ציון). ויונתן תרגם לשון קלקול. ורצה לומר שלא תתקיים עצתם אלא שתהיה תמיד עצה ריקה בוקה ומבולקה לפי שיפלו שמה ביד אויביהם (אברבנאל).
41. מצודת דוד. ר"י קרא מבאר את הפסוק על עצתם להרוג את הנביא כפי שמובא לעיל בפרק יח פס' יח.
42. תרגום יונתן.
43. תרגום יונתן.
44. וראה ר"י קרא בדברים לב, כד ובשמואל-א' יז, מד, שאין דרך בהמות לאכול בשר, וחיה בכלל בהמה.
45. מצודת דוד.
46. מלבי"ם.
47. תרגום יונתן.
48. מצודת ציון.
49. מצודת דוד. שדרך לשרוק כשרואים דבר חשוב שנחרב (מצודת ציון).
50. מצודת ציון.
51. אברבנאל, מלבי"ם.
52. תרגום יונתן.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד. עניינו הקפת גייסות סביבות העיר לכובשה ולהצר להם (מצודת ציון).
55. תרגום יונתן.
56. אברבנאל.
57. אברבנאל.
58. תרגום יונתן.
59. מצודת ציון. הם זקני הכהנים וזקני העם שהזכיר לעיל (אברבנאל).
60. תרגום יונתן.
61. תרגום יונתן.
62. מצודת דוד.
63. תרגום יונתן.
64. רד"ק.
65. "יוצר" הוא האומן היוצר את כלי החרס (מצודת ציון).
66. רד"ק.
67. ר"ל כשבירת כלי יוצר אשר ישבר שאין למצוא לו תקנה לעשותו שלם, כן ישבר העם והעיר מבלי תקנה (מצודת דוד).
68. הוא מקום הע"ז שלהם (רד"ק, וראה ביאור לעיל ז, לא). ר"י קרא מבאר (מפי השמועה) כי תופת הוא מקום צר חלל מלמעלה ורחב מלמטה, לא מוצק תחתיה, והוא כל כך רחב ועמוק מלמטה כדי שאף אם יקברו שם כל רשעי הדורות משנברא העולם עד עכשיו יהיה להם מקום ליקבר.
69. מצודת דוד.
70. מצודת דוד. ור"י קרא מבאר שתהיה כל העיר וגם סביבות העיר קברים ולא ימצאו מקום לקבור, ולכן יקברו בתופת.
71. מצודת דוד.
72. תרגום יונתן.
73. תרגום יונתן.
74. מלבי"ם.
75. מלבי"ם.
76. היא ירושלים (אברבנאל).
77. רש"י, מצודת דוד. וכלל העיר תהיה כתופת לקברות מתים (אברבנאל).
78. תרגום יונתן.
79. רד"ק.
80. תרגום יונתן.
81. מלבי"ם.
82. את הנבואה האמורה לעיל (מצודת דוד).
83. אברבנאל.
84. מלבי"ם מבאר כי מה שהלך וניבא זאת שנית בחצר בית ה' זה עשה מדעתו, ועשה זאת כדי שלא יעלימו הזקנים והכהנים את הנבואה.
85. תרגום יונתן.
86. אדון צבאות מעלה ומטה (רד"ק).
87. אף על פי שהם חוטאים לפני ועבדו אלהים אחרים, אלהיהם אני, כי כולם לא פשעו בי ומקצת הפושעים יחזרו בהם (רד"ק).
88. תרגום יונתן.
89. היא ירושלים (אברבנאל).
90. מצודת דוד. הם ערי יהודה (רד"ק).
91. לבל יוכלו להפך אלי פניהם, והוא עניין מליצה (מצודת דוד).
92. כמו שכתוב (לקמן כא, י) "כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה", וידע ירמיהו כי נחרץ הדבר, משום שעם נבואתו ביקש ממנו הקב"ה לעשות מעשה [הוא מעשה הבקבוק], וכמו שכתב הרמב"ן, שכל מעשה שנעשה עם הנבואה מורה שהיא נבואה קיימת בלא חזרה, ולכן הודיע להם שנגמר דינם (מלבי"ם).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה