/ ירמיהו פרק כח'

פסוקים

ירמיהו פרק כח'

(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה (בשנת) הָרְבִעִית בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, אָמַר אֵלַי חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, בְּבֵית יְהֹוָה לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם, לֵאמֹר: וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַהִיא בה עשה ירמיהו את המוסרות והמוטות אשר צֻוָּה בהם, [1] בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, [2] בַּשָּׁנָה (בשנת כתיב [3] ) הָרְבִעִית לִשְׁנוֹת השמיטה, [4] בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, [5] אָמַר אֵלַי -לי [6] חֲנַנְיָה בֶן עַזּוּר הַנָּבִיא [7] אֲשֶׁר מִגִּבְעוֹן, בְּבֵית יְהֹוָה [8] לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וְכָל הָעָם, לֵאמֹר:
(ב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל: כֹּה -כך [9] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר , כבר עתה [10] שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל מארץ יהודה: [11]
(ג) בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהֹוָה אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם בָּבֶל: בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים [12] אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהֹוָה אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְבִיאֵם -והביאם [13] לְ בָּבֶל: [14]
(ד) וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים בָּבֶלָה אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם יְהֹוָה, כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל: וְאֶת יְכָנְיָה בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶת כָּל גָּלוּת יְהוּדָה הַבָּאִים -שהגיעו [15] בָּבֶלָה -לבבל [16] אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה נְאֻם -אמר [17] יְהֹוָה, כִּי אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל: [18]
(ה) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא -נביא השקר, [19] לְעֵינֵי הַכֹּהֲנִים וּלְעֵינֵי כָל הָעָם הָעֹמְדִים בְּבֵית יְהֹוָה: [20]
(ו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה יְהֹוָה, יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהֹוָה וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: וַיֹּאמֶר [21] יִרְמְיָה הַנָּבִיא אָמֵן -יאומנו דבריך [22] , הלוואי [23] כֵּן -כך [24] יַעֲשֶׂה יְהֹוָה, יָקֵם יְהֹוָה אֶת דְּבָרֶיךָ [25] אֲשֶׁר נִבֵּאתָ [26] לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהֹוָה וְכָל הַגּוֹלָה מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה: [27]
(ז) אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם: ודע כי מה שאמרתי אמן וכו' הוא בעבור כי גם אני מתאווה שכן יהיה כי טוב הוא, [28] אַךְ שְׁמַע נָא -עכשיו [29] הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ ולא בסתר אדבר, כי אדבר באוזנך [30] וּבְאָזְנֵי כָּל הָעָם שאין מקום להאמין לך יותר ממני על שאתה מתנבא לטובה ואני לרעה: [31]
(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם, וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר: וזה דברי, הנה [32] הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעוֹלָם, וַיִּנָּבְאוּ אֶל -על [33] אֲרָצוֹת רַבּוֹת וְעַל מַמְלָכוֹת גְּדֹלוֹת לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר [34] , לא נבאו טובות ונחמות רק פורענויות, כי על דברים טובים לא ישלח ה' נביא להודיעם: [35]
(ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהֹוָה בֶּאֱמֶת: והנה [36] הַנָּבִיא אֲשֶׁר סתר את דבריהם [37] יִנָּבֵא -וניבא כמוך [38] לְשָׁלוֹם לא האמינו לו מיד על כי ניבא לטובה, אלא רק [39] בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא ההוא [40] יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר -כי [41] שְׁלָחוֹ יְהֹוָה בֶּאֱמֶת , לכן אין מקום להאמין לך יותר ממני [42] , ואל תתפאר בנבואתך שהיא נבואה על דברים טובים, כי לא יֵאָמְנוּ דבריך עד שיתקיימו [43] , וצריך אתה להמתין עד שיהיה כדבריך כי אז יִוָּדַע שאתה נביא, ועתה עדיין אין נבואתך מוחזקת: [44]
(י) וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, וַיִּשְׁבְּרֵהוּ: וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה [45] מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, [46] וַיִּשְׁבְּרֵהוּ -ושבר הקשר שהיה במוטה: [47]
(יא) וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם, וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ: וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר, כֹּה -כך [48] אָמַר יְהֹוָה, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם, וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ כי פחד ממנו להשיב לו דבר מעצמו: [49]
(יב) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָה אַחֲרֵי שְׁבוֹר -ששבר [50] חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא לֵאמֹר:
(יג) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ, וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל: הָלוֹךְ -לך [51] וְאָמַרְתָּ -ואמור [52] אֶל חֲנַנְיָה לֵאמֹר, כֹּה -כך [53] אָמַר יְהֹוָה, [54] מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ, [55] וְעָשִׂיתָ -ואתה תעשה [56] תַחְתֵּיהֶן -במקומן [57] מֹטוֹת בַּרְזֶל החזקים מן העץ: [58]
(יד) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ: כִּי כֹה -כך [59] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל צַוַּאר כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַעֲבָדֻהוּ -ויעבדו אותו, [60] וְגַם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי -אתן [61] לוֹ: [62]
(טו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה! לֹא שְׁלָחֲךָ יְהֹוָה! וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל שָׁקֶר: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא -נביא השקר, [63] שְׁמַע נָא חֲנַנְיָה! לֹא שְׁלָחֲךָ יְהֹוָה! וְאַתָּה הִבְטַחְתָּ אֶת הָעָם הַזֶּה עַל הבטחת [64] שָׁקֶר: [65]
(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, הַשָּׁנָה אַתָּה מֵת כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל יְהֹוָה: לָכֵן כֹּה -כך [66] אָמַר יְהֹוָה , הואיל וניבאת בשקר, [67] הִנְנִי מְשַׁלֵּחֲךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, [68] הַשָּׁנָה הזו [69] אַתָּה מֵת -תמות [70] , ובשנה הבאה תקבר, [71] כִּי סָרָה דִבַּרְתָּ אֶל -על [72] יְהֹוָה: [73]
(יז) וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא -נביא השקר [74] בַּשָּׁנָה הַהִיא [75] בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: [76]

הערות

1. ונתן אחת מהן על צווארו (רד"ק).
2. בשנה הראשונה למולכו (מצודת דוד).
3. העניין אחד, אלא שהכתוב נסמך אל המספר כמו (אסתר א, ג) "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ" (רד"ק).
4. והיות ששנת השמיטה היתה בד' למולכו והוא מלך י"א שנים, נמצא ששנות מלכותו כלו בשנת השמיטה, וכן ארז"ל שנחרב הבית במוצאי שביעית (מצודת דוד). רש"י ורד"ק מבארים כי "בראשית ממלכת צדקיהו" אין הכוונה לראשית מלכותו אלא בתחילת התקופה שהשליטו נבוכדנצר על חמשת המלכים, והיא השנה הרביעית למלכותו של צדקיהו, וא"א לומר שהיה זה בתחילת מלכותו שהרי נאמר בשנה הרביעית. ר"י קרא מבאר כי "בשנה ההיא" אירע מעשה המוסרות, ובשנה הרביעית אירעה נבואת השקר של חנניה בן עזור. בעל סדר עולם (מובא ברד"ק) פירש בשנה הרביעית שהיא שנה רביעית למלכות צדקיהו, שהלך להקביל פני מלך בבל ושב לירושלים למלכותו, לפיכך החשיב אותה שנה ראשונה ראשית מלכותו. מלבי"ם מבאר כי מהכרח הכתובים נראה שבשנת ארבע ליהויקים שמלך נבוכדנצר, המליך גם את צדקיהו שיהיה שני ליהויקים ושהוא ימלוך אחריו אחר מותו, ואז באו המלאכים אל צדקיהו שהיה גם כן עוסק במלוכה, וגם נראה שהפקיד אז את מלכי גויים האלה אדום מואב בני עמון צור צידון תחת משמעת צדקיהו, ולכן שלחו המלאכים אליו, והגם שממלכת צדקיהו לא נחשבה רק מעת שמת יהויקים, שמאז מלך לבדו, בכל זאת נקרא מלך מהעת ההיא, ועל זה אמר (לקמן לז, א) "וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ", שכבר היה מלך קודם שמלך מלכות לבדו, וביאר כי מה שכתוב פה בשנה הרביעית, היינו למלכות יהויקים, ובשנה ההיא ניבא את הנבואה שבפרק הקודם שלא ישובו הכלים, וזהו שכתוב "ויהי בשנה ההיא".
5. הוא חודש אב (מצודת דוד). ובא לרמוז כי בחודש החמישי יהיה החורבן (רד"ק).
6. אברבנאל.
7. נביא שקר היה (רד"ק). אברבנאל מבאר (בפס' ג') כי לפי דעתו חלם חנניה את הדבר הזה וחשב שהיה חלומו נבואיי והנה היה חלום פשוט מהרכבות הדמיון ובזה טעה, לא להיותו מכוון לנבאות שקרים אלא לפי ששגגת תלמוד עולה זדון לכן נענש כי היה לו להבחין עניין חלומו. ובתלמוד, אמרו רבותינו המתנבא מה שלא נאמר לו אלא לחבירו כגון חנניה בן עזור ששמע שהיה ירמיהו מתנבא בשוק העליון (לקמן מט, לה) "הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם", ולפי שהיתה עילם סמוכה לבבל עמד חנניה בשוק התחתון ודרש קל וחומר, ומה עילם שלא באו אלא לעזור לכשדיים אמר הקב"ה "הנני שבר את קשת עילם", כשדים עצמן על אחת כמה וכמה שצפויה להם מפלה, ושואלת הגמרא שהרי גם לחבירו לא נאמרה נבואה על בבל? ומתרצת הגמרא הואיל וניתן לדרוש מדת קל וחומר, הרי זה נחשב כאילו נאמרה לירמיהו בפירוש שהנבואה כוללת גם את בבל, שהרי הוא למדה בקל וחומר מעילם (סנהדרין פט.), וביאר המהרש"א שמה שמבואר בפסוק שחנניה ניבא בשקר, זה רק לגבי מה שהוסיף בנבואתו שיהיה זה בעוד שנתיים. ובפרשת דרכים (דרך דוד דרוש עשירי) כתב שנראה שלפי האמת לא ניתן קל וחומר להדרש בנבואת הנביא לומר שה' יעשה כך וכך, שהרי ראינו שלא נתקיימה נבואת חנניה, אלא שכוונת התלמוד לומר שכפי סברת חנניה שניתן קל וחומר להדרש בנבואת ה', נחשבת נבואת חנניה למתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחברו. ועוד בתלמוד, כתוב בפסוק (דברים יג, ב) "כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת" וכו', ולדעת רבי עקיבא כוונת הפסוק שפעמים שהיה נביא אמת ונתן לך על כך אות או מופת, ואחרי כן נעשה לנביא שקר כגון חנניה בן עזור, אז אם אומר לך לעבוד עבודה זרה אל תשמע לו אף שבתחילה נתן לך אות או מופת (סנהדרין צ.). המשבצות זהב מוסיף שאפשר שלכן הוא נקרא כמה פעמים בפרק זה "הנביא" למרות שהיה נביא שקר, כיון שבהתחלה היה נביא אמת.
8. הוא בית המקדש (תרגום יונתן).
9. תרגום יונתן.
10. מלבי"ם.
11. מלבי"ם. רוצה לומר שלא ימשול ולא יעבוד עוד באחרים (מצודת דוד), ודבריו אלו סותרים לנבואת המוסרות (אברבנאל, מלבי"ם).
12. דהיינו בסופם (מצודת דוד).
13. תרגום יונתן.
14. תרגום יונתן.
15. רד"ק. ויונתן תרגם שגלו לבבל.
16. תרגום יונתן.
17. תרגום יונתן.
18. ויצאו אם כן חפשי לארצם באין מוחה (מצודת דוד).
19. תרגום יונתן.
20. הוא בית המקדש (תרגום יונתן).
21. ובעבור שארכו הדברים באמרו לעיני הכהנים וכו' אמר שנית "ויאמר ירמיהו" (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר כי אמירה אחת היתה לעיני הכהנים שהם הבינו כפשוטו שמסכים עימו, אבל הוא בפני עצמו אמר אמירה אחרת לסתור דבריו. ר"י קרא מבאר כי לפי שמשיבו שתי תשובות כתב "ויאמר" פעמיים, שאמר לו ראשית "כן יעשה ה'" ופתרונו מי יתן ויהיו דבריך מתקיימים שניבאת להשיב כלי בית ה' ואת יכניה מלך יהודה ואת גלות יהודה אל המקום הזה, ועוד שאם דבריך יהיו מתקיימים אני משתכר בהן בדבר שאני כהן, אבל אתה גבעוני ונתין, ואם דבריך מתקיימים אתה נתין לחטוב עצים ולשאוב מים (וראה את המדרש בהמשך), והדבר השני בפס' ז' כפי שיבואר להלן. אמנם רד"ק מבאר בדרך הפשט שחנניה היה ישראל מהעיר גבעון, כי לא ישבו בה גבעונים מאז שנפלה בנחלת בנימין.
22. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי המילה אמן כאן יש לה שתי פנים, מצד אחד משמע שעונה אמן על דבריו ורוצה בקיומם, ומצד אחר היתה כונתו לאמר אמת הדבר וה' ישיב את כלי בית ה' וכל הגולה, כי כן יהיה באמת שיושבו, רק שלא כמו שאמרת שיהיה בעוד שנתים אלא זה יהיה אחרי שבעים שנה, ומפני שהכהנים והעם הבינו בדבריו את הפירוש הראשון שעונה אמן על דבריו (כאמור בהערה הקודמת), וירמיהו באמת כיון ללעוג עליו, לכן אמר "ויאמר ויאמר". ובמדרש, אמר ר' יוסי בר חנינא "אמן" בו שבועה בו קבלת דברים בו האמנת דברים, בו שבועה דכתיב (במדבר ה, כב) "וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן", בו קבלת דברים דכתיב (דברים כז, כו) "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן", בו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיה הנביא [לחנניה] אמן (ילקוט שמעוני).
23. לעזי רש"י.
24. תרגום יונתן.
25. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
26. אמר לפי דבריו שאמר שבנבואה דיבר, אבל האמת היתה שבדאה מלבו (מצודת דוד).
27. ובמדרש, אמר רבי אלעזר כל המחניף לרשע סוף נופל בידו, ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו, ואם אינו נופל ביד בנו נופל ביד ביד בן בנו, דכתיב (לקמן לז, יג-יד) "וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל... וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים", וכך היה שירמיה אמר לחנניה אמן! יהי רצון שיתקיימו דבריך ויתבטלו שלי, אני משתכר ואתה מפסיד, אני כהן אוכל מבית המקדש ואתה גבעוני חוטב עצים ושואב מים למזבח, עד שאתה מתנבא על ביתו של הקב"ה התנבא על עצמך שהשנה אתה מת ונקבר בשנה השניה, כשהוא עבר למות קרא לבנו שלמיה ואמר לו, היאך תמצא עלילה לירמיהו ותפרע ממנו שעמד וקילל אותי, היה שלמיה חוזר ומבקש ולא מצא, אף הוא כשהיה עובר למות קרא לבנו יִרְאִיָּיה ואמר לו, היאך תמצא עלילה לירמיהו ותפרע ממנו מה שעשה לאבי, ראה אותו יראייה יוצא בשער בנימין לילך לענתות לחלק עם אחיו הכהנים והיה הוא ממונה על הנכנסים ועל היוצאים הלך ואחז אותו, אמר לו, אל הכשדים אתה יוצא להשלים, אמר לשרים הֵרַע האיש הזה הרבה לנו ומצאתיו יוצא אל הכשדים, רגזו עליו השרים והכוהו ונתנוהו בבית האסורין בבית יהונתן הסופר שהיה לאליהו הנביא, אמרו לו ראה כבוד שנתן לך אוהבך, נאה בית האסורין שאתה בתוכו והשליכו אותו לבור, והיה הבור מלא מים ועשה לו הקב"ה ניסים, ירדו להם המים למטה והטיט למעלה ויטבע ירמיהו בטיט, והיה יהונתן הסופר מייסרו ומונה אותו ואמר לו הרכן ראשך על הטיט שמא תבוא שינה לעיניך (ילקוט שמעוני).
28. מצודת דוד.
29. תרגום יונתן.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד. ובזה יבחן הנביא, כי אם יבטיח טובה ולא תבוא בידוע שהוא נביא שקר (רד"ק). ולכך אמר לו ירמיה, אם אין דברי קיימים שניבאתי לרעה אעפ"כ אין נבואתי נבואת שקר, שמצינו בכל מקום שהקב"ה ניחם על הרעה אשר דיבר לעשות ולא עשה, אבל אתה שניבאת לשלום, אם אין דבריך מתקיימים נמצא שניבאת לשקר, שהקב"ה ניחם על הרעה ואינו חוזר בו מן הטובה, שעד עכשיו לא נפל מכל דברו הטוב שדיבר על ישראל אע"פ שישראל מכעיסים לפניו (רש"י). ובמדרש, אמר לו ירמיהו לחנניה, אתה אומר "בעוד שנתים ימים אני משיב וגו' את כל כלי בית ה'", ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר... אמר לו תן סימן לדבריך, אמר לו אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדבר, שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם, אתה הוא מתנבא לטובה אתה הוא שצריך ליתן סימן לדבריך! ואעפ"כ אני נותן אות ומופת באיש ההוא, בשנה ההיא מת כי דיבר סרה על ה', וכן היה לו שנאמר (להלן בפס' יז) "וַיָּמָת חֲנַנְיָה הַנָּבִיא בַּשָּׁנָה הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי", שנה אחרת היתה ואת אמרת כן?! אלא שמת ערב ראש השנה, וציווה את ביתו שיוציאוהו למחר ראש השנה כדי לעשות נבואתו של ירמיהו שקר (ילקוט שמעוני).
32. מצודת דוד.
33. תרגום יונתן, מצודת דוד.
34. דהיינו נבואות רעות כמו שאני מנבא לכם היום (אברבנאל).
35. כי תכלית שליחת הנביא הוא להודיע את העם הרעה שעתידה לבא עליהם כדי שישובו בתשובה, ולבעבור זה היה ה' שולח נביא, אבל לא לבשר טובות העתידות לבא בזמן קרוב, שמדוע יודיעם זאת ע"י נביא?! ולא יצוייר שישלח את הנביא להודיע ייעוד של טובה רק אם נצרך לזה כדי להחזיק את הנביא, שהנביא יוחזק לנביא אמת אם יתקיימו ייעודיו אשר יעד, כמו שכתוב (דברים יח, כא-כב) "וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה, אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהֹוָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְהֹוָה", וזה דוקא אם ניבא ייעוד טוב, מה שאין כן בייעודים הרעים כשלא יבואו לא יכזב הנביא, כי יוכל להיות שתשתנה הגזרה אם ישובו בתשובה, כמו שמובא בירושלמי פרק הנחנקין, ורמב"ם הלכות דעות, ואם כן צריך שיודיע את הנביא ייעודים טובים כדי שבהם ייבחן הנביא ויוחזק (מלבי"ם).
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. מלבי"ם.
42. מצודת דוד.
43. אברבנאל.
44. מלבי"ם.
45. הוא עץ העול (מצודת ציון).
46. שהיה העץ ההוא מן המוטות שנתן ירמיהו על צוארו בדבר ה' כמו שכתב לעיל, ויתכן שעדיין לא שלחם אל המלכים האמורים למעלה, או שנשאר אחד על צוארו כנגד מלך יהודה ואותה לקח חנניה (מצודת דוד).
47. מצודת דוד. ועשה זאת לרמוז אל עול מלך בבל ששבר אותו בדברי נבואתו (אברבנאל). מלבי"ם מבאר כי אם יעשה הנביא איזה פעולה עם נבואתו, גם נבואה לרעה תתקיים בכל אופן, ויען שירמיהו עשה פעולה של מוסרות ומוטות שאי אפשר שלא תתקיים נבואה זאת שהיה בה מעשה, לקח חנניה המוט וישברהו לבטל את המעשה ע"י מעשה אחר.
48. תרגום יונתן.
49. מצודת דוד.
50. תרגום יונתן.
51. תרגום יונתן.
52. תרגום יונתן.
53. תרגום יונתן.
54. ואמר בלשון "כה אמר ה'" כנגד מה שאמר חנניה לירמיהו בזו הלשון (לעיל בפס' ב') "כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל שברתי את עול מלך בבל" (רד"ק).
55. כי באומרו ככה אשבור וכו' מעל צואר כל הגויים, הרי הוא כאילו שבר את כל המוטות (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי מה שאמר מוטות עץ והוא פירש מוטות דהיינו רצועות, כך הוא הפירוש, כי המוטות הן רצועות או גידים שקושרים בהם העול, והעול מעץ לפיכך סמך המוטות אל עץ, וכן "מוטות ברזל" אין אומר שהמוטות יהיו מברזל, אלא העול יהיה מברזל והמוטות הם רצועות או גידים שקושרים אותו בהם.
56. מצודת דוד.
57. מצודת ציון.
58. רצונו לומר, על ידי השבירה והכחשת דבר ה' יגדל הקצף ויתחזק עולו עוד יותר (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שע"י שירצו לשבור המוט ולמרוד, ישים עול ברזל תחתיו וישעבדם עוד יותר.
59. תרגום יונתן.
60. תרגום יונתן.
61. תרגום יונתן.
62. שרכב על ארי וקשר תנין בראשו (רש"י).
63. תרגום יונתן.
64. מצודת דוד.
65. אברבנאל מבאר שהנה מלבד הנבואה שאמר ירמיהו לחנניה מאת השם בפס' הקודם, הנה ירמיהו מעצמו אמר אל חנניה "שמע נא חנניה לא שלחך ה' ואתה הבטחת את העם הזה בשקר, לכן כה אמר ה'" וגזר עליך שתמות בשנה הזאת, כי למרות שלא אמר ה' כן לירמיהו, הנה הוא גזר עליו העונש הזה, כמו שעשה משה רבו לקורח (במדבר טז, ל) "וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהֹוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ", והקב"ה מקים דבר עבדו ועצת מלאכו ישלים.
66. תרגום יונתן.
67. מצודת דוד.
68. רצונו לומר שיקבר בתוכה והנה הוא משולח מעל פניה (רד"ק).
69. תרגום יונתן. ורד"ק מבאר תוך שנה.
70. מצודת דוד.
71. תרגום יונתן, רש"י.
72. מצודת דוד.
73. רוצה לומר דיברת בעבור ה' דבר המוסר ממנו שלא אמר (מצודת דוד).
74. תרגום יונתן.
75. בערב ראש השנה בכ"ט באלול לקיים מה שנאמר לעיל בפס' טז "השנה אתה מת" (ר"י קרא).
76. ואמרו רבותינו ז"ל, שמת ערב ראש השנה וציווה לבניו שיקברוהו אחר ראש השנה שהיא בשנה האחרת, והעלימו יום מיתתו כדי לעשות את נבואת ירמיהו שקר (רש"י, רד"ק, מצודת דוד), וראה את המדרש בהערה לעיל בפסוק ו'.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה