(א)
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, לֵאמֹר:
הַדָּבָר
-זהו דבר הנבואה
[1]
אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה,
לֵאמֹר
-וכך אמר:
[2]
(ב)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל סֵפֶר:
כֹּה
-כך
[3]
אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר,
כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי
-אני מדבר עתה
[4]
אֵלֶיךָ אֶל
-על
[5]
סֵפֶר:
[6]
(ג)
כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְהֹוָה, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ:
ואל תאמר למה אכתבנו כי יאבדו כולם ואין קורא בו ואין זוכרו עוד,
[7]
כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים
לימות המשיח
[8]
נְאֻם
-אמר
[9]
יְהֹוָה,
וְשַׁבְתִּי
-אשיב בהשקט ובמנוחה
[10]
אֶת שְׁבוּת
-בני השבי של
[11]
עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה
[12]
אָמַר יְהֹוָה,
[13]
וַהֲשִׁבֹתִים
-ואשיב אותם
[14]
אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ:
[15]
(ד)
וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה:
וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל
-על
[16]
יִשְׂרָאֵל וְאֶל
-ועל
[17]
יְהוּדָה:
(ה)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ, פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם:
כִּי כֹה
-כך
[18]
אָמַר יְהֹוָה
, בימות המשיח יאמרו כל הגויים
[19]
קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ,
[20]
פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם:
[21]
(ו)
שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן:
ואמר הנביא בלשון מליצה,
[22]
שַׁאֲלוּ נָא
-עתה לאנשים
[23]
וּרְאוּ
מה שנעשה בעולם
[24]
, הַ
אִם יֹלֵד
-ללדת בנים היא דרכו של
[25]
הַ
זָכָר
שיהיו לו חבלי לידה?! הלא זה לא יהיה לעולם, אם כן
[26]
מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר
-איש
[27]
שהיה גיבור חיל למלחמה שהוא עתה
[28]
תומך
[29]
יָדָיו עַל חֲלָצָיו
-מתניו
[30]
כַּיּוֹלֵדָה
-כדרך היולדת בעת שיבואו לה חבלים,
[31]
וְנֶהֶפְכוּ
מרוב הפחד
[32]
כָל פָּנִים
-פני האנשים
[33]
לְיֵרָקוֹן
-למראה ירוק
[34]
כדרך האשה הכורעת ללדת?!:
[35]
(ז)
הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ:
הוֹי
-אוי
[36]
כִּי גָדוֹל
מאוד יהיה
[37]
הַיּוֹם הַהוּא
[38]
מֵאַיִן כָּמֹהוּ
[39]
בריבוי החללים ועוצם המלחמה והפלגת הנקמה
[40]
, צרות גדולות ומרובות יהיו אז,
[41]
וְעֵת צָרָה הִיא
-תהיה אז
[42]
לְיַעֲקֹב
[43]
וּמִמֶּנָּה
-אבל מן הצרה ההיא
[44]
יִוָּשֵׁעַ
-תצא לו תשועה:
[45]
(ח)
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק, וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים:
וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם
-אמר
[46]
יְהֹוָה צְבָאוֹת,
[47]
אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ
של גוג ומגוג
[48]
מֵעַל צַוָּארֶךָ,
וּמוֹסְרוֹתֶיךָ
[49]
אֲנַתֵּק,
וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ
-בישראל
[50]
עוֹד זָרִים:
[51]
(ט)
וְעָבְדוּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם:
וְעָבְדוּ
-ויעבדו רק
[52]
אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם
[53]
אֲשֶׁר אָקִים
-אעמיד
[54]
לָהֶם:
[55]
(י)
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהוָֹה, וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד:
וְ
לכן מעתה,
[56]
אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
שהרי לא תשתקע בגולה
[57]
נְאֻם
-אמר
[58]
יְהוָֹה,
וְאַל תֵּחַת
[59]
יִשְׂרָאֵל,
[60]
כִּי הִנְנִי
-אני הוא המוכן
[61]
מוֹשִׁיעֲךָ
-להושיעך ולגאלך
[62]
מֵרָחוֹק
-מארץ רחוקה
[63]
וְאֶת זַרְעֲךָ
[64]
מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם,
וְשָׁב
-וישוב בית
[65]
יַעֲקֹב
לארצו,
[66]
וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן
[67]
וְאֵין מַחֲרִיד:
[68]
(יא)
כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְהֹוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ:
כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם
-אמר
[69]
יְהֹוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ,
כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ
-פיזרתי אותך
[70]
שָּׁם,
אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה,
וְ
אולם איני סולח לך מכל וכל אלא
[71]
יִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט
-במשפט
[72]
כפי שתוכל לסבול
[73]
וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ
-ולא אכריתך
[74]
, ועל ידי שאני מייסרך
[75]
על ידי המלכויות
[76]
יתכפרו עוונותיך
[77]
, ובסוף אגאלך:
[78]
(יב)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ:
ובהמשילו את הצרות הגדולות וחורבן הארץ לחולי כבד
[79]
, המשיך הנביא לספר ייסוריהם של ישראל בגלות באומרו,
[80]
כִּי כֹה
-כך
[81]
אָמַר יְהֹוָה
, הן אמת כי
[82]
אָנוּשׁ
-כאוב ביותר
[83]
לְשִׁבְרֵךְ
-שברך,
[84]
נַחְלָה
-עצומה
[85]
מַכָּתֵךְ:
[86]
(יג)
אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ:
וכל כך היא "נַחְלָה מַכָּתֵךְ" עד כי
[87]
אֵין
רופא שיהיה
[88]
דָּן דִּינֵךְ
[89]
לְמָזוֹר
-לרפואה;
[90]
רְפֻאוֹת תְּעָלָה
-רפואות שיועילו לרפא
[91]
אֵין לָךְ
! כך היית כל ימי היותך בגלות:
[92]
(יד)
כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ:
ולפי שהאדם בהיותו חולה הולכים אוהביו לבקרו, אמר כנגד ישראל אין את כן, כי
[93]
כָּל מְאַהֲבַיִךְ
-האוהבים אותך
[94]
שְׁכֵחוּךְ
-שכחו ממך,
[95]
אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ
לבקר בעת החולי
[96]
, וזאת משום שנחשבת בעיניהם כמת שהתייאשו ממנו הרופאים, וכל זה היה
[97]
כִּי מַכַּת אוֹיֵב
[98]
הִכִּיתִיךְ מוּסַר
-בייסורי
[99]
אדם
[100]
אַכְזָרִי
[101]
, ולכן חשבו כולם שמאסתי בך
[102]
, אולם לא על חינם הכיתיך אלא
[103]
עַל רֹב עֲוֹנֵךְ
, כי
[104]
עָצְמוּ
-רבו
[105]
חַטֹּאתָיִךְ:
(טו)
מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ:
ולכן
[106]
מַה תִּזְעַק
[107]
-תצעק להתרעם
[108]
עַל שִׁבְרֵךְ
באומרך
[109]
אָנוּשׁ
-שאנושה
[110]
מַכְאֹבֵךְ
-מכתך?!
[111]
הלא
[112]
עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ
-ומרבית
[113]
חַטֹּאתַיִךְ
[114]
עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ
לשלם גמול ולא באו בחינם
[115]
, ואף על פי כן אֹכְלַיִךְ לא יִנָּקוּ:
[116]
(טז)
לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ, וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז:
לָכֵן
[117]
, הואיל ואני משלם גמול המפעל,
[118]
כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ,
[119]
וְכָל צָרַיִךְ
-הצרים אותך
[120]
כֻּלָּם
[121]
בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ,
וְהָיוּ
-ויהיו
[122]
שֹׁאסַיִךְ
-רומסייך
[123]
לִמְשִׁסָּה
-לרמיסה,
[124]
וְכָל בֹּזְזַיִךְ
-השוללים אותך
[125]
אֶתֵּן לָבַז
- לשלל ביד האויב:
[126]
(יז)
כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ, וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְהֹוָה, כִּי נִדָּחָה" קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ:
ולך בלבד אעשה חסד,
[127]
כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה
-רפואה
[128]
לָךְ,
וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ
לשוב להיות כמאז
[129]
נְאֻם
-אמר
[130]
יְהֹוָה,
כִּי
-אף על פי שעיר"
[131]
נִדָּחָה"
קָרְאוּ לָךְ
האומות
[132]
, ואמרו
[133]
צִיּוֹן הִיא
עיר אשר
[134]
דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ
להשיבה לישראל
[135]
, לא כן היא, כי אני אדרוש אותם ואקבצם:
[136]
(יח)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב:
ומפני שהזכיר עניין גלותם במשל החולי והמכה וגאולתם במשל הרפואה, הוצרך הנביא לבאר הנמשל באומרו,
[137]
כֹּה
-כך
[138]
אָמַר יְהֹוָה
, ירושלים אינה עיר נִדָּחָה! כי
[139]
הִנְנִי שָׁב
-אושיב בהשקט את
[140]
שְׁבוּת
-שבי
[141]
אָהֳלֵי יַעֲקוֹב
[142]
שגלו מהם,
[143]
וּמִשְׁכְּנֹתָיו
[144]
אֲרַחֵם
לבל יהיו שוממים,
[145]
וְנִבְנְתָה
הָ
עִיר
ירושלים
[146]
עַל תִּלָּהּ
-על גובהה וחזקתה שהיתה לה מאז,
[147]
וְאַרְמוֹן
[148]
עַל מִשְׁפָּטוֹ
-דרכו ומנהגו
[149]
שהיה מאז
[150]
יֵשֵׁב:
(יט)
וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ:
וְיָצָא
-וְיֵצֵא
[151]
מֵהֶם
-מאהלי יעקב וממשכנותיו
[152]
קול
[153]
תּוֹדָה
לה'
[154]
על הניסים שנעשו להם,
[155]
וְקוֹל מְשַׂחֲקִים
-שחוק ושמחה
[156]
על רוב הטובה,
[157]
וְהִרְבִּתִים
-וארבה אותם
[158]
ברוב עם
[159]
, בבנים ובבנות
[160]
וְלֹא יִמְעָטוּ
-יתמעטו,
[161]
וְהִכְבַּדְתִּים
-וארבה אותם
[162]
וְלֹא יִצְעָרוּ
-יתמעטו:
[163]
(כ)
וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן, וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו:
וְהָיוּ
-ויהיו
[164]
בָנָיו
חביבים עלי
[165]
כְּקֶדֶם
-כבימי קדם,
[166]
וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן,
[167]
וּפָקַדְתִּי
-ואשגיח להשיב גמול
[168]
עַל כָּל לֹחֲצָיו
-הלוחצים אותו:
[169]
(כא)
וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא, וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה:
וְהָיָה
-ויהיה
[170]
אַדִּירוֹ
-המלך שלו
[171]
מִמֶּנּוּ
-מישראל,
[172]
וּמֹשְׁלוֹ
-והמושל שלו
מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא,
[173]
וְהִקְרַבְתִּיו
-ואני אקרב אותו
[174]
וְ
הוא יהיה
[175]
נִגַּשׁ אֵלָי
להתקרב,
[176]
כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב
-שהטיב והכשיר
[177]
אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי
להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי?!
[178]
אין בכל האומות שהראיתי חיבה מעולם לקרבה אלי כשם שאני עתיד לקרב את ישראל להגישם אלי,
[179]
נְאֻם
-אמר
[180]
יְהֹוָה:
(כב)
וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
וכמו שניבא על צדקת המלך אשר ימלוך אז, כן ניבא על צדקת העם בימים ההם באומרו,
[181]
וִהְיִיתֶם
-ותהיו
[182]
לִי לְעָם,
[183]
וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים
להשגיח בכם ולהיטיב אתכם:
[184]
(כג)
הִנֵּה סַעֲרַת יְהֹוָה חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל:
הִנֵּה
כל זה יהיה תחילה קודם שיגיע התיקון הגמור, אבל עוד יבוא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז
[185]
סַעֲרַת יְהֹוָה
בְּ
חֵמָה יָצְאָה
-תצא,
[186]
סַעַר
-רוח סערה
[187]
מִתְגּוֹרֵר
-חונה ודר,
[188]
עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים
[189]
יָחוּל
-ישכון:
[190]
(כד)
לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ:
לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה עַד עֲשֹׂתוֹ
-שיעשה
[191]
וְעַד הֲקִימוֹ
-שיקיים
[192]
מְזִמּוֹת
-מחשבות
[193]
לִבּוֹ
לעשות משפט ברשעים
[194]
, ואם יתמהמה הנה בסוף
[195]
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
, כשיתקיים חרון אף ה',
[196]
תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ
שלא שב ה' מחרון אפו למרות שנתארך הזמן
[197]
, ותכירו יד ה' ומעשהו:
[198]
(כה)
בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה, אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם:
בָּעֵת הַהִיא
בזמן הגאולה
[199]
נְאֻם
-אמר
[200]
יְהֹוָה,
אֶהְיֶה לֵאלֹהִים
[201]
לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל,
וְהֵמָּה
-והם
[202]
יִהְיוּ לִי לְעָם
[203]
וזה לא יתבטל לעולם:
[204]