/ ירמיהו פרק ל'

פסוקים

ירמיהו פרק ל'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, לֵאמֹר: הַדָּבָר -זהו דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, לֵאמֹר -וכך אמר: [2]
(ב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אֶל סֵפֶר: כֹּה -כך [3] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כְּתָב לְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי -אני מדבר עתה [4] אֵלֶיךָ אֶל -על [5] סֵפֶר: [6]
(ג) כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אָמַר יְהֹוָה, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ: ואל תאמר למה אכתבנו כי יאבדו כולם ואין קורא בו ואין זוכרו עוד, [7] כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים לימות המשיח [8] נְאֻם -אמר [9] יְהֹוָה, וְשַׁבְתִּי -אשיב בהשקט ובמנוחה [10] אֶת שְׁבוּת -בני השבי של [11] עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה [12] אָמַר יְהֹוָה, [13] וַהֲשִׁבֹתִים -ואשיב אותם [14] אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם וִירֵשׁוּהָ: [15]
(ד) וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל יִשְׂרָאֵל וְאֶל יְהוּדָה: וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל -על [16] יִשְׂרָאֵל וְאֶל -ועל [17] יְהוּדָה:
(ה) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ, פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם: כִּי כֹה -כך [18] אָמַר יְהֹוָה , בימות המשיח יאמרו כל הגויים [19] קוֹל חֲרָדָה שָׁמָעְנוּ, [20] פַּחַד וְאֵין שָׁלוֹם: [21]
(ו) שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן: ואמר הנביא בלשון מליצה, [22] שַׁאֲלוּ נָא -עתה לאנשים [23] וּרְאוּ מה שנעשה בעולם [24] , הַ אִם יֹלֵד -ללדת בנים היא דרכו של [25] הַ זָכָר שיהיו לו חבלי לידה?! הלא זה לא יהיה לעולם, אם כן [26] מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר -איש [27] שהיה גיבור חיל למלחמה שהוא עתה [28] תומך [29] יָדָיו עַל חֲלָצָיו -מתניו [30] כַּיּוֹלֵדָה -כדרך היולדת בעת שיבואו לה חבלים, [31] וְנֶהֶפְכוּ מרוב הפחד [32] כָל פָּנִים -פני האנשים [33] לְיֵרָקוֹן -למראה ירוק [34] כדרך האשה הכורעת ללדת?!: [35]
(ז) הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ: הוֹי -אוי [36] כִּי גָדוֹל מאוד יהיה [37] הַיּוֹם הַהוּא [38] מֵאַיִן כָּמֹהוּ [39] בריבוי החללים ועוצם המלחמה והפלגת הנקמה [40] , צרות גדולות ומרובות יהיו אז, [41] וְעֵת צָרָה הִיא -תהיה אז [42] לְיַעֲקֹב [43] וּמִמֶּנָּה -אבל מן הצרה ההיא [44] יִוָּשֵׁעַ -תצא לו תשועה: [45]
(ח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת, אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק, וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים: וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם -אמר [46] יְהֹוָה צְבָאוֹת, [47] אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ של גוג ומגוג [48] מֵעַל צַוָּארֶךָ, וּמוֹסְרוֹתֶיךָ [49] אֲנַתֵּק, וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ -בישראל [50] עוֹד זָרִים: [51]
(ט) וְעָבְדוּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם: וְעָבְדוּ -ויעבדו רק [52] אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם [53] אֲשֶׁר אָקִים -אעמיד [54] לָהֶם: [55]
(י) וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם יְהוָֹה, וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: וְ לכן מעתה, [56] אַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב שהרי לא תשתקע בגולה [57] נְאֻם -אמר [58] יְהוָֹה, וְאַל תֵּחַת [59] יִשְׂרָאֵל, [60] כִּי הִנְנִי -אני הוא המוכן [61] מוֹשִׁיעֲךָ -להושיעך ולגאלך [62] מֵרָחוֹק -מארץ רחוקה [63] וְאֶת זַרְעֲךָ [64] מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב -וישוב בית [65] יַעֲקֹב לארצו, [66] וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן [67] וְאֵין מַחֲרִיד: [68]
(יא) כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְהֹוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ: כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם -אמר [69] יְהֹוָה לְהוֹשִׁיעֶךָ, כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ -פיזרתי אותך [70] שָּׁם, אַךְ אֹתְךָ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה, וְ אולם איני סולח לך מכל וכל אלא [71] יִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט -במשפט [72] כפי שתוכל לסבול [73] וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ -ולא אכריתך [74] , ועל ידי שאני מייסרך [75] על ידי המלכויות [76] יתכפרו עוונותיך [77] , ובסוף אגאלך: [78]
(יב) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ נַחְלָה מַכָּתֵךְ: ובהמשילו את הצרות הגדולות וחורבן הארץ לחולי כבד [79] , המשיך הנביא לספר ייסוריהם של ישראל בגלות באומרו, [80] כִּי כֹה -כך [81] אָמַר יְהֹוָה , הן אמת כי [82] אָנוּשׁ -כאוב ביותר [83] לְשִׁבְרֵךְ -שברך, [84] נַחְלָה -עצומה [85] מַכָּתֵךְ: [86]
(יג) אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ: וכל כך היא "נַחְלָה מַכָּתֵךְ" עד כי [87] אֵין רופא שיהיה [88] דָּן דִּינֵךְ [89] לְמָזוֹר -לרפואה; [90] רְפֻאוֹת תְּעָלָה -רפואות שיועילו לרפא [91] אֵין לָךְ ! כך היית כל ימי היותך בגלות: [92]
(יד) כָּל מְאַהֲבַיִךְ שְׁכֵחוּךְ אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ מוּסַר אַכְזָרִי עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתָיִךְ: ולפי שהאדם בהיותו חולה הולכים אוהביו לבקרו, אמר כנגד ישראל אין את כן, כי [93] כָּל מְאַהֲבַיִךְ -האוהבים אותך [94] שְׁכֵחוּךְ -שכחו ממך, [95] אוֹתָךְ לֹא יִדְרֹשׁוּ לבקר בעת החולי [96] , וזאת משום שנחשבת בעיניהם כמת שהתייאשו ממנו הרופאים, וכל זה היה [97] כִּי מַכַּת אוֹיֵב [98] הִכִּיתִיךְ מוּסַר -בייסורי [99] אדם [100] אַכְזָרִי [101] , ולכן חשבו כולם שמאסתי בך [102] , אולם לא על חינם הכיתיך אלא [103] עַל רֹב עֲוֹנֵךְ , כי [104] עָצְמוּ -רבו [105] חַטֹּאתָיִךְ:
(טו) מַה תִּזְעַק עַל שִׁבְרֵךְ אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ: ולכן [106] מַה תִּזְעַק [107] -תצעק להתרעם [108] עַל שִׁבְרֵךְ באומרך [109] אָנוּשׁ -שאנושה [110] מַכְאֹבֵךְ -מכתך?! [111] הלא [112] עַל רֹב עֲוֹנֵךְ עָצְמוּ -ומרבית [113] חַטֹּאתַיִךְ [114] עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ לשלם גמול ולא באו בחינם [115] , ואף על פי כן אֹכְלַיִךְ לא יִנָּקוּ: [116]
(טז) לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ, וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז: לָכֵן [117] , הואיל ואני משלם גמול המפעל, [118] כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ, [119] וְכָל צָרַיִךְ -הצרים אותך [120] כֻּלָּם [121] בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ, וְהָיוּ -ויהיו [122] שֹׁאסַיִךְ -רומסייך [123] לִמְשִׁסָּה -לרמיסה, [124] וְכָל בֹּזְזַיִךְ -השוללים אותך [125] אֶתֵּן לָבַז - לשלל ביד האויב: [126]
(יז) כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ, וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם יְהֹוָה, כִּי נִדָּחָה" קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ: ולך בלבד אעשה חסד, [127] כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה -רפואה [128] לָךְ, וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ לשוב להיות כמאז [129] נְאֻם -אמר [130] יְהֹוָה, כִּי -אף על פי שעיר" [131] נִדָּחָה" קָרְאוּ לָךְ האומות [132] , ואמרו [133] צִיּוֹן הִיא עיר אשר [134] דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ להשיבה לישראל [135] , לא כן היא, כי אני אדרוש אותם ואקבצם: [136]
(יח) כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב: ומפני שהזכיר עניין גלותם במשל החולי והמכה וגאולתם במשל הרפואה, הוצרך הנביא לבאר הנמשל באומרו, [137] כֹּה -כך [138] אָמַר יְהֹוָה , ירושלים אינה עיר נִדָּחָה! כי [139] הִנְנִי שָׁב -אושיב בהשקט את [140] שְׁבוּת -שבי [141] אָהֳלֵי יַעֲקוֹב [142] שגלו מהם, [143] וּמִשְׁכְּנֹתָיו [144] אֲרַחֵם לבל יהיו שוממים, [145] וְנִבְנְתָה הָ עִיר ירושלים [146] עַל תִּלָּהּ -על גובהה וחזקתה שהיתה לה מאז, [147] וְאַרְמוֹן [148] עַל מִשְׁפָּטוֹ -דרכו ומנהגו [149] שהיה מאז [150] יֵשֵׁב:
(יט) וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ: וְיָצָא -וְיֵצֵא [151] מֵהֶם -מאהלי יעקב וממשכנותיו [152] קול [153] תּוֹדָה לה' [154] על הניסים שנעשו להם, [155] וְקוֹל מְשַׂחֲקִים -שחוק ושמחה [156] על רוב הטובה, [157] וְהִרְבִּתִים -וארבה אותם [158] ברוב עם [159] , בבנים ובבנות [160] וְלֹא יִמְעָטוּ -יתמעטו, [161] וְהִכְבַּדְתִּים -וארבה אותם [162] וְלֹא יִצְעָרוּ -יתמעטו: [163]
(כ) וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן, וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו: וְהָיוּ -ויהיו [164] בָנָיו חביבים עלי [165] כְּקֶדֶם -כבימי קדם, [166] וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן, [167] וּפָקַדְתִּי -ואשגיח להשיב גמול [168] עַל כָּל לֹחֲצָיו -הלוחצים אותו: [169]
(כא) וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא, וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה: וְהָיָה -ויהיה [170] אַדִּירוֹ -המלך שלו [171] מִמֶּנּוּ -מישראל, [172] וּמֹשְׁלוֹ -והמושל שלו מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא, [173] וְהִקְרַבְתִּיו -ואני אקרב אותו [174] וְ הוא יהיה [175] נִגַּשׁ אֵלָי להתקרב, [176] כִּי מִי הוּא זֶה עָרַב -שהטיב והכשיר [177] אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי להתקרב אם לא אסייעו לקרבה ולהתדבק בי?! [178] אין בכל האומות שהראיתי חיבה מעולם לקרבה אלי כשם שאני עתיד לקרב את ישראל להגישם אלי, [179] נְאֻם -אמר [180] יְהֹוָה:
(כב) וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: וכמו שניבא על צדקת המלך אשר ימלוך אז, כן ניבא על צדקת העם בימים ההם באומרו, [181] וִהְיִיתֶם -ותהיו [182] לִי לְעָם, [183] וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים להשגיח בכם ולהיטיב אתכם: [184]
(כג) הִנֵּה סַעֲרַת יְהֹוָה חֵמָה יָצְאָה סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל: הִנֵּה כל זה יהיה תחילה קודם שיגיע התיקון הגמור, אבל עוד יבוא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז [185] סַעֲרַת יְהֹוָה בְּ חֵמָה יָצְאָה -תצא, [186] סַעַר -רוח סערה [187] מִתְגּוֹרֵר -חונה ודר, [188] עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים [189] יָחוּל -ישכון: [190]
(כד) לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ: לֹא יָשׁוּב חֲרוֹן אַף יְהֹוָה עַד עֲשֹׂתוֹ -שיעשה [191] וְעַד הֲקִימוֹ -שיקיים [192] מְזִמּוֹת -מחשבות [193] לִבּוֹ לעשות משפט ברשעים [194] , ואם יתמהמה הנה בסוף [195] בְּאַחֲרִית הַיָּמִים , כשיתקיים חרון אף ה', [196] תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ שלא שב ה' מחרון אפו למרות שנתארך הזמן [197] , ותכירו יד ה' ומעשהו: [198]
(כה) בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה, אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: בָּעֵת הַהִיא בזמן הגאולה [199] נְאֻם -אמר [200] יְהֹוָה, אֶהְיֶה לֵאלֹהִים [201] לְכֹל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהֵמָּה -והם [202] יִהְיוּ לִי לְעָם [203] וזה לא יתבטל לעולם: [204]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. ביאור הגר"א יהושע א, א.
3. תרגום יונתן.
4. רד"ק. לפי שיכתבם אחרי שידבר אליו לכן אמר "אשר דברתי" (מצודת דוד).
5. מצודת דוד.
6. רוצה לומר כי נבואות אלה לא שלחו בשליחות פרטית לנבא אותם אל העם, אלא רק הודיעם לירמיה בדרך הודעה, וציוהו שיכתוב אותם על ספר למזכרת לדור אחרון, כי הם דברי תנחומים, וכמו שיתקיימו היעודים הרעים כן יתקיימו הטובים (מלבי"ם). ואמרם לו סמוך לפורענות שאמר למעלה לפי שזאת הפרשה היא נחמה לישראל שהיו באותו הדור, כי כמו שיראו שתתקיים הפורענות בקרוב כן ידעו שתתקיים הנחמה הגדולה באחרית הימים (רד"ק). וציווה שיכתבם על ספר למען יעמדו ימים רבים (אברבנאל) כי הם דברים שעתידים לבוא באחרית הימים (רד"ק). ומצודת דוד מבאר כי קראו "ספר" על שם סופו שאחרי שיכתב יהיה ספר.
7. רש"י.
8. רד"ק.
9. תרגום יונתן.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. לדעת רד"ק ואברבנאל נבואה זו היא על ימות המשיח, כיוון שמדובר על גאולת ישראל ויהודה, וידוע כי בבית שני שָׁבוּ רק יהודה [ובנימין]. ובפסוק הבא מביא אברבנאל ראיות נוספות לדבר, שנאמר (בפס' יא) "אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֲפִצוֹתִיךָ שָּׁם" ובחורבן בבל נחרבו הבבליים בלבד, וכן נאמר (בפס' ט) "וְעָבְדוּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם" ונאמר (בפס' כא) "וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ" וידוע שבבית שני לא מָלַךְ עליהם מֶלֶךְ מבית דוד, ועוד שכאן ניבא שתהיה אותה תשועה לזמן רחוק מאד כמו שכתוב (בפס' י) "הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק" ובבית שני נושעו מקרוב, ועוד שניבא על הגאולה הזאת שלא יבואו עוד בגלות כמו שכתוב (בפס' ח) "וְלֹא יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים" ולא היה כן בבית שני כי תמיד היו משועבדים אם לפרס ואם ליון ואם לרומי בגלות הארוכה, ובהכרח שנבואה זו נאמרה לימות המשיח.
13. והיא הגאולה האחרונה בימי המשיח (מצודת דוד).
14. תרגום יונתן.
15. רצה לומר לכן כתוב את הדברים בספר למען יקראו בו ויקוו לגאולה (מצודת דוד).
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. תרגום יונתן.
19. רד"ק.
20. והיא בעת בוא גוג ומגוג (רש"י, מצודת דוד). ויש פותרין על שמועת בבל שהיו חרדים ממנה אותם שגלו שם (רש"י בפי' הראשון, מלבי"ם).
21. כפל הדבר במילים שונות לגודל הפחד שיהיה אז (מצודת דוד).
22. מצודת דוד. תוך שהוא ממשיל חבלי האנשים מרוב הצרה שתבואם לחבלי היולדה (רד"ק).
23. מצודת דוד.
24. מצודת דוד.
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. מצודת ציון.
28. אברבנאל.
29. מצודת דוד.
30. רש"י, מצודת ציון.
31. מצודת דוד.
32. אברבנאל.
33. מצודת דוד.
34. מצודת ציון. ובאוצר רש"י ביאר ש"ירקון" הוא חולי צהבת.
35. מצודת דוד. כי ברוב החבלים ינוס הדם מהפנים והם ירוקים (רד"ק).
36. תרגום יונתן.
37. מצודת דוד.
38. וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג (רש"י בפי' השני). ויש מפרשים יום הריגת בלשאצר ומפלת בבל (רש"י בפי' הראשון).
39. כלומר בגלל שאנו רואים שאין כמוהו לכן יקרא גדול (מצודת דוד).
40. אברבנאל.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג שתהיה לפי שעה צרה לישראל (רד"ק).
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד. ובמדרש, רבנן אמרין [-רבותינו אמרו] למה הדבר דומה? לבן מלך שיצא לתרבות רעה והיה לו שלושה פדגוגים, האחד אמר עשו לו כבלים של מאה ליטרין, והשני אמר אינו יכול לעמוד בהם עשו לו כבלים של שנים עשר ליטרין, והשלישי אמר אינו יכול לעמוד בהם עשו לו כבלים של ליטרא, כך משה אמר (דברים לא, יז) "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת", דוד אמר (תהלים כ, ב) "יַעַנְךָ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה" כשם שהיום י"ב שעות, ירמיה אמר "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ". ועוד במדרש, שנו רבותינו מתוך כעס רצון, מתוך רוגז רחמים, מתוך צרה רווחה, מתוך ריחוק קירוב, מתוך נפילה קימה, מתוך אפילה אורה. מתוך כעס רצון (דברים ט, יד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם" מיד (שמות לב, יד) "וַיִּנָּחֶם ה'", מתוך רוגז רחמים (חבקוק ג, ב) "בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר", מתוך צרה רווחה "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ", מתוך ריחוק קירוב (הושע ב, א) "הָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי", מתוך נפילה קימה (מיכה ז, ח) "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי", מתוך אפילה אורה (שם) "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (ילקוט שמעוני).
46. תרגום יונתן.
47. ה' נקרא בשם צבאות כיוון שהוא אלוה על צבא של מעלה [כמו המלאכים] ועל צבא של מטה [כמו בני האדם] (רד"ק ישעיהו א, ז).
48. או עול כל גוי וגוי שהיו נותנין עוּלָם עליכם בגלות (רד"ק). ומצודת דוד מבאר עול הכשדים.
49. הם קשורי רצועות העול (מצודת ציון).
50. רד"ק. ואברבנאל מבאר שהאומות לא יעבדו את ישראל באותו עול עוד ששעבדום עד עתה, ו"בו" מוסב על העול.
51. שמן היום ההוא והלאה לא יהיה עוד עול מהאומות על ישראל ויהודה (אברבנאל).
52. מצודת דוד.
53. זהו מלך המשיח הבא מזרע דוד (רד"ק בפירושו השני, מצודת דוד). וכן תרגם יונתן "וְיִשְׁתַּמְעוּן לִמְשִׁיחָא בַר דָוִד מַלְכֵּהוֹן". ובפירושו הראשון מבאר רד"ק שאפשר שאמר זאת על דוד המלך שיקימנו מעפרו בעת תחיית המתים. מלבי"ם מבאר שמדבר על ימי בית שני והכוונה היא שיקים להם מלך מבית דוד, כי אם היו ישראל עובדים את ה' בבית שני היתה אז הגאולה העתידה, וע"י העוונות נתעכב הדבר עד עת קץ.
54. מצודת דוד.
55. ובמדרש, אמר ר' יהודה אמר רב, עתיד הקב"ה להעמיד להם לישראל דור אחד [הוא דור המשיח] שנאמר (כאן) "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם", הֵקִים [בלשון עבר] לא נאמר, אלא אקים, א"ל רב פפא לאביי והא [-והרי] כתיב (יחזקאל לז, כה) "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם"?! אמר ליה כגון קיסר ופלגא [-וסגן] קיסר (סנהדרין צח:, ילקוט שמעוני), כן דוד החדש מלך כדכתיב "וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם", ודוד המלך שני לו כדכתיב "נשיא להם" ולא כתוב מלך (רש"י סנהדרין צח:).
56. מצודת דוד.
57. מצודת דוד. ורש"י מבאר אל תירא מכל הרעות אשר תראה שבאות על בבל שאתה בתוכה.
58. תרגום יונתן.
59. ענין פחד ושבר (מצודת ציון).
60. כפל הדבר במילות שונות (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר שיראה היא פחד גופני, ו"תֵּחַת" הוא פחד נפשי. ובמדרש, א"ר יוחנן, יעקב לא מת, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, דבר אחר "אל תירא עבדי יעקב" מדבר ביעקב דכתיב "ויחלום והנה סלם מוצב ארצה" וגו', א"ר שמואל בר נחמני, אלו שרי אומות העולם, מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד, של מדי נ"ב, ושל יון ק"פ, ושל אותה אומה עולה ואינו יודע כמה, באותה שעה נתיירא יעקב אבינו שמא אין לו ירידה, אמר לו הקב"ה "אל תחת ישראל", כביכול אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי, משם אורידו (ילקוט שמעוני).
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. ממקום שאתה שם (רד"ק, מצודת דוד). ואברבנאל מבאר אחרי זמן רחוק, כאילו הודיע שלא תהיה הגאולה לגולים עצמם כי אם לזרעם.
64. רוצה לומר, לא אותך אגאל אלא את זרעך הנולדים לך, אותם אגאול מארץ שבים (מצודת דוד). רד"ק מבאר בניך הקטנים, שלא יאמר אדם הגדולים יברחו מהגלות והקטנים שלא יוכלו לברוח ישארו בארץ שביים, לכן אמר שלא כן יהיה, אלא תצאו בנחת גדולים וקטנים, כמו שאמר בנבואת ישעיהו (ישעיהו נב, יב) "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן". ומלבי"ם מבאר "הנני מושיעך מרחוק" שבשעת חורבן בבל היתה פקידה ע"י כורש, ואח"כ אושיע "את זרעך מארץ שבים" שהוא הדור שאחריו בימי דריוש ואחריו ששבו מן הגולה שהם זרע הדור הקודם.
65. תרגום יונתן.
66. מלבי"ם.
67. כמו ושקט (רש"י). וכפל הדבר במילים שונות לרוב השלווה וההשקט (מצודת ציון). ומלבי"ם מבאר "שקט" מרגש פנימי, "ושאנן" ממחריד מבחוץ, "כי אין מחריד" שלא יהיה מחריד במציאות כלל.
68. שלא ימצא עוד מי שיחרידו (מצודת דוד).
69. תרגום יונתן.
70. תרגום יונתן.
71. ר"י קרא.
72. מצודת ציון.
73. כלומר אייסרך כפי שתוכל לסבול ולא כפי אפי וחמתי לפי מעשיכם הרעים, ואמר למשפט בלמ"ד הידיעה ר"ל לאותו משפט שנהגתי עמך מיום שיסרתיך בעוונך (רד"ק).
74. רד"ק.
75. מלבי"ם.
76. ר"י קרא.
77. ולכן לא תכלה, מה שאין כן ביתר העמים שלא נפרע הקב"ה מהם תיכף ותתמלא סאתם ויאבדו (מלבי"ם).
78. ר"י קרא.
79. רד"ק בפס' הבא.
80. אברבנאל.
81. תרגום יונתן.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. תרגום יונתן.
85. אברבנאל.
86. ודיבר בלשון נקבה כי אמר זאת כנגד כנסת ישראל, ואמר שאע"פ שעתה אנוש לשברך ונחלה מכתך, עוד תהיה לך תקווה וכל המרעים לך ילקו בעבורך (רד"ק).
87. רד"ק.
88. רד"ק.
89. דהיינו דין החולי (רד"ק).
90. כלומר אין אדם סבור שתהא לך תשועה (רש"י) שיועיל מזור ותחבושת למכתך (רד"ק). מזור היא רפואת המכה, ותקרא כך לפי שדרך לפזר על המכה סממנים לרפאותה (מצודת ציון).
91. כך משמע מתרגום יונתן ורש"י. הוא עניין רפואה, וכפל המילה בשמות נרדפים לחזק העניין (רד"ק, מצודת ציון). ומלבי"ם מבאר כי תעלה הוא שיקוי המרפא מבפנים בשונה ממזור שהם סממנים המפזרים על המכה מבחוץ, והנמשל שאי אפשר שתתרפא ע"י הנביאים והמורים, כי לא הוקבעו בליבך יסודות האמונה והיראה והמוסר שעל ידם תשמעו לקול מורה.
92. ר"י קרא.
93. אברבנאל.
94. מצודת דוד. אשור ומצרים שהיית הולכת להם לעזרה (רד"ק).
95. מצודת דוד.
96. מצודת דוד.
97. אברבנאל.
98. דהיינו כאויב המכה באכזריות (מצודת דוד). רד"ק מבאר שמתיך ביד "הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר" (חבקוק א, ו) האכזרי, והם כשדים, שלא יוכלו אשור ומצרים לעזור לך כי אפילו לעצמם לא יועילו ולא יוכלו להנצל מיד נבוכדנצר.
99. רש"י, מצודת ציון.
100. רד"ק.
101. שמכה ומייסר באכזריות (רד"ק).
102. מצודת דוד, ובדין דנו את החולי למיתה (ר' יוסף קמחי אבי רד"ק).
103. מצודת דוד.
104. מצודת דוד.
105. מצודת ציון. ומלבי"ם מבאר עצמו באיכות.
106. מצודת דוד.
107. אמר תזעק בלשון זכר וכל העניין בלשון נקבה, כי כשמדבר לישראל פעם ידבר בלשון זכר כנגד העם ופעם ידבר בלשון נקבה כנגד כנסת ישראל (רד"ק).
108. מצודת דוד.
109. מצודת דוד.
110. מצודת דוד.
111. מצודת דוד.
112. מלבי"ם.
113. מצודת דוד.
114. עוון הוא המזיד ע"י עוות השכל, והחטא הוא שוגג או ע"י תאווה (מלבי"ם).
115. מצודת דוד.
116. רד"ק.
117. לשון שבועה (רש"י).
118. מצודת דוד.
119. רצונו לומר המשחיתים אותך ישחתו גם המה בגמולם (מצודת דוד).
120. מצודת דוד.
121. הוכפל לחזק העניין (רד"ק).
122. תרגום יונתן.
123. מצודת ציון. מלבי"ם מבאר כי השוסה עיקר מגמתו להשחתה שלא כמו הבוזז שעיקר מגמתו אל השלל ומה שלא לוקח יניח.
124. מצודת ציון. רש"י מבאר לשון ביזה.
125. לשון בזיזה ושלל (מצודת דוד).
126. מצודת דוד.
127. מצודת דוד.
128. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. תרגום יונתן.
131. אברבנאל, מצודת דוד.
132. רד"ק.
133. מצודת דוד.
134. רד"ק, מצודת דוד.
135. רד"ק.
136. מצודת דוד.
137. אברבנאל.
138. תרגום יונתן.
139. מלבי"ם.
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. שהוא רמז לעריהם (אברבנאל). ובמדרש, לפי שנאמר (בראשית כה, כז) "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", אמר לו הקב"ה, אתה התחלת באהלים חייך כשנשוב אל ירושלים, בזכותך אני חוזר, א"ר שמואל בר נחמני, כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי אברהם ויצחק אין כתיב [-לא כתוב] כאן אלא אהלי יעקב ומשכנותיו ארחם, וכך הוא אומר (במדבר כד, ה) "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (ילקוט שמעוני).
143. מצודת דוד.
144. הוא רמז לשומרון ולשאר המדינות הגדולות (אברבנאל).
145. מצודת דוד.
146. רד"ק, מצודת דוד.
147. מצודת דוד. במקומה (תרגום יונתן). רד"ק מבאר כי אמר על תילה לפי שהיא גבוהה מכל ארץ ישראל ותל הוא גבוה.
148. זה בית המקדש (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). וארמון המלך (רד"ק).
149. מצודת ציון.
150. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי תחילה "הנני שב שבות אהלי יעקב" שישבו שם באהלים, ואח"כ "ומשכנותיו ארחם" שישכנו במשכנות קבועים, ואח"כ "ונבנתה עיר על תִּלָּה" שתבנה ציון כמו שהיתה לפנים, ואח"כ "וארמון על משפטו ישב" יבנה המקדש ובית המלך כפי משפטיו וחוקתיו, ואח"כ (פס' הבא) "וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים".
151. תרגום יונתן.
152. רד"ק, מצודת דוד.
153. רד"ק.
154. מצודת דוד.
155. מלבי"ם.
156. מצודת ציון.
157. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר תודה לה' על גאולתם.
158. תרגום יונתן.
159. מלבי"ם.
160. מצודת דוד.
161. תרגום יונתן. כדרך שהיו מתמעטים והולכים בהיותם בבבל (מצודת דוד).
162. רד"ק. שיהיו עם כבד (רש"י, מצודת דוד). והעניין כפול במילים שונות (רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מבאר ארבה אותם בכבוד ומשרה.
163. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
164. אברבנאל.
165. מצודת דוד.
166. מצודת דוד. רוצה לומר יהיו כמו שהיו במצרים שנאמר בהם (שמות א, ז) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד" (אברבנאל).
167. שתהיה עדת ה' לפניו יראי ה' וחושבי שמו (אברבנאל). מלבי"ם מבאר שאשכון בתוכם.
168. מצודת דוד.
169. מצודת דוד.
170. מצודת דוד.
171. עניין חוזק, ועל המלך נאמר שהוא החזק מכל (מצודת ציון). ורש"י מבאר השר שלו.
172. מצודת דוד. ולפי שבבית שני היו בני יהודה נכנעים פעם לפרס ופעם ליון ופעם לרומיים והיו תמיד מהם מושלים בירושלים, אמר שלא יהיה אז כן, כי הנה יהיה אדירו ממנו רוצה לומר המלך המולך בישראל יהיה מזרעם (אברבנאל).
173. העניין כפול במילים שונות (רד"ק, מצודת דוד). ומה שאמר "ממנו מקרבו" כי ידוע הוא שמלך המשיח מישראל יהיה, אלא בא להודיע כי לא יהיה לישראל עוד מושל מהאומות כמו שהיה עד עתה כל זמן שהיו בגלות, ואף בהיותם בא"י פעמים שהיו נותנים מס למלכי האומות, ואמר שלא יהיה זה עוד, כי לא יהיה עוד מושל בו כי אם ממנו ומקרבו (רד"ק).
174. מצודת דוד.
175. מצודת דוד.
176. רצונו לומר, אטע בליבו יראת ה' והוא יהיה מוסיף והולך (מצודת דוד).
177. רד"ק.
178. מצודת דוד. לפי שאין האדם כדאי להתקרב אל האלהים אם הוא יתברך לא יקרבהו ויסייע אותו לקרבה אליו ולהתדבק בו (אברבנאל). ורש"י מבאר לגשת אלי למלחמה למחות בידי.
179. ר"י קרא.
180. תרגום יונתן.
181. אברבנאל.
182. תרגום יונתן.
183. רוצה לומר כולכם תאמינו בי ותהיו עַמי (מצודת דוד).
184. מצודת דוד. כי ימול לבבם באופן שהמה יקרבו אליו לשרתו והוא ישגיח בהם כאב את בן ירצה (אברבנאל). מלבי"ם מבאר כי עקב ההתעוררות [של העם] מלמטה, יש התעורררות למעלה לפי מעשיהם.
185. מלבי"ם.
186. מצודת דוד.
187. מצודת ציון.
188. רש"י ורד"ק. מלא מכריתה וחיתוך (מצודת דוד).
189. דהיינו על ראש האומות (רש"י, ארבנאל).
190. מצודת ציון. ומלבי"ם מבאר החמה העצורה בליבו על מעשה הרשעים תהיה לסערה, והסער הזה יתגורר ויחול על ראש הרשעים להענישם.
191. מצודת דוד.
192. מצודת דוד.
193. מצודת דוד.
194. מלבי"ם.
195. מצודת דוד.
196. מצודת דוד.
197. מצודת דוד. ואברבאל מבאר את הפסוק כך: שלא יחשוב אדם שמפני תשובתם של ישראל ישוב השם מחרון אפו כמו שעשה בננוה, "כי לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו ועד הקימו", ולא תחשבו שיהיה זה לזמן שבעים שנה כפקידת בבל "כי הנה מזימות לבו באחרית הימים תתבוננו בה" שהוא אחרית הזעם והגלות.
198. מלבי"ם.
199. מצודת דוד. אברבנאל מבאר באותו עת שתהיה נקמה מהאומות.
200. תרגום יונתן.
201. רצה לומר אשגיח בהם ואיטיב עמהם (מצודת דוד).
202. תרגום יונתן.
203. כולם יאמינו בי ויהיו עמי (מצודת דוד).
204. מלבי"ם.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה