/ ירמיהו פרק לא'

פסוקים

ירמיהו פרק לא'

(א) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל: בהמשך לנבואה הקודמת על הגאולה העתידית, ממשיך הנביא להתנבא באומרו, [1] כֹּ֚ה -כך [2] אָמַ֣ר יְהוָ֔ה , העם הזה כבר [3] מָצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינַי [4] בעת שהלכו אחרי [5] בַּמִּדְבָּ֔ר בארץ לא זרועה [6] , כאשר הוצאתיו מגלות מצרים והיו [7] עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב -הנשארים מחרב מצרים [8] , לכך [9] הָל֥וֹךְ -הלך האל לפניהם במדבר [10] לְהַרְגִּיע֖וֹ -להמציא לו מרגוע [11] לְ יִשְׂרָאֵֽל על אדמת כנען: [12]
(ב) מֵרָח֕וֹק יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י, וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ, עַל כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד: אמר הנביא, [13] מֵרָח֕וֹק מזמן רחוק, עוד כאשר היינו במצרים [14] יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י, [15] וְ כן יאמר תמיד הנה [16] אַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ, עַל כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ -משכתי לך [17] חָֽסֶד: [18]
(ג) ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל, ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים: ואף על פי שעזבתיך בגלות שנים רבות, [19] ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ אני בעצמי, [20] וְֽנִבְנֵ֔ית -ותשארי בנויה עד עולם [21] אַתְּ [22] בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל, [23] ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י -תקשטי [24] תֻפַּ֔יִךְ -את התופים שלך [25] לייפותם [26] וְיָצָ֖את -ותצאי [27] בִּמְח֥וֹל -בריקוד [28] מְשַׂחֲקִֽים -של שמחה [29] על הניסים שאעשה לך: [30]
(ד) ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן, נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ: ולמרות שכעת הם שוממים, [31] ע֚וֹד יבוא זמן בו [32] תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן, נָטְע֥וּ -ינטעו [33] הַ נֹטְעִ֖ים את הכרמים, ומגודל הריבוי לא יוכלו להביאם לירושלים, [34] וְחִלֵּֽלוּ -ויפדו אותם על כסף בשנה הרביעית: [35]
(ה) כִּ֣י יֶשׁ י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם, ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ: כִּ֣י הנה [36] יֶשׁ י֔וֹם [37] שעתיד לבוא, בו [38] קָרְא֥וּ -יקראו בקול רם [39] נֹצְרִ֖ים -הצופים העומדים [40] בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם, ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה אל [41] צִיּ֔וֹן אֶל יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון: [42]
(ו) כִּי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה, וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם, הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל: כִּי כֹ֣ה -כך [43] אָמַ֣ר יְהוָ֗ה על קול הבשורה של תחילת הגאולה, [44] רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה, [45] וְצַהֲל֖וּ -והשמיעו קול גדול [46] בְּרֹ֣אשׁ -במקומות הגבוהים שבארצות [47] הַגּוֹיִ֑ם, [48] הַשְׁמִ֤יעוּ קול [49] וְ הַֽלְלוּ֙ את ה' [50] וְאִמְר֔וּ , כמו שהשמעתנו הבשורה, כן עשה [51] וְ הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל [52] , ואני אז אעשה כדבריכם כי: [53]
(ז) הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן, וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ֒, בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ, הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו, קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה: הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן, [54] וְקִבַּצְתִּים֮ -ואקבץ אותם [55] מִיַּרְכְּתֵי -מסוף [56] הָ אָרֶץ֒, [57] בָּ֚ם -ובאלה הבאים יהיו [58] עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ, [59] הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו, [60] קָהָ֥ל -קיבוץ [61] גָּד֖וֹל , כולם [62] יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה איש לא נעדר: [63]
(ח) בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ, וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ, כִּֽי הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב, וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא: בִּבְכִ֣י של תשובה ותפילה [64] יָבֹ֗אוּ, וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ [65] אֽוֹבִילֵם֒ לבית מקדשי, [66] אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל -ליד [67] נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם למען ימצאו מים להרוות הצימאון, [68] בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר -ישרה ללא עקמומיות אוביל אותם למען [69] לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ, כִּֽי הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב, [70] וְאֶפְרַ֖יִם [71] בְּכֹ֥רִי הֽוּא: [72]
(ט) שִׁמְע֤וּ דְבַר יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם, וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙, יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ: וכיוון שהגויים חשבו כי עניין ישראל נואש מבלי תקווה, אומר הנביא, [73] שִׁמְע֤וּ דְבַר יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם, וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק -הרחוקים מה שתשמעו, [74] וְאִמְר֗וּ -וכה תאמרו, הנה [75] מְזָרֵ֤ה -המפוזר באומות, עַם [76] יִשְׂרָאֵל֙, יְקַבְּצֶ֔נּוּ -יקבץ אותו המקום [77] וּשְׁמָר֖וֹ -וישמור אותו [78] כְּרֹעֶ֥ה השומר [79] עֶדְרֽוֹ שישגיח על כל אחד מן הצאן שלא יחסר: [80]
(י) כִּֽי פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ: כִּֽי פָדָ֥ה -יפדה [81] יְהוָ֖ה אֶֽת יַעֲקֹ֑ב [82] מן הגולה, [83] וּגְאָל֕וֹ -וגאל אותם [84] מִיַּ֖ד האויב אשר יחזיק בם, על אף שהוא [85] חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ -מישראל המסור בידו: [86]
(יא) וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם צִיּוֹן֒, וְנָהֲר֞וּ אֶל ט֣וּב יְהוָ֗ה עַל דָּגָן֙ וְעַל תִּירֹ֣שׁ וְעַל יִצְהָ֔ר וְעַל בְּנֵי צֹ֖אן וּבָקָ֑ר, וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה, וְלֹא יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד: והנה הם כְּשֶׁיְּגָאֲלוּ לא יעבדו את הבעלים והעגלים כמו שהיו עושים בראשונה, אלא [87] וּבָאוּ֮ -יבואו [88] וְרִנְּנ֣וּ -וירננו [89] בִמְרוֹם -במקום רם ונישא, הוא הר [90] צִיּוֹן֒, [91] וְנָהֲר֞וּ -וְיִנְהֲרוּ [92] אֶל ט֣וּב יְהוָ֗ה לקבל טובה מרובה [93] עַל דָּגָן֙ וְעַל תִּירֹ֣שׁ [94] וְעַל יִצְהָ֔ר [95] וְעַל בְּנֵי צֹ֖אן וּבָקָ֑ר, וְהָיְתָ֤ה -ותהיה [96] נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן הירק אשר הוא [97] רָוֶ֔ה, [98] וְלֹא יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה -להיות בעיצבון ודאגה [99] עֽוֹד כפי שהיו: [100]
(יב) אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל, וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙, וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם: אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח כל [101] בְּתוּלָה֙ ובתולה [102] בְּמָח֔וֹל, [103] וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו [104] במחול ישמחו, [105] וְהָפַכְתִּ֨י -ואהפוך את [106] אֶבְלָ֤ם -האבל שהיה להם מאז [107] לְשָׂשׂוֹן֙, וְנִ֣חַמְתִּ֔ים [108] וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם שהיה בגלות: [109]
(יג) וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ, נְאֻם יְהוָֽה: ולפי שבזמן החורבן חדלו הכהנים מלקבל מתנות כהונה [110] , לכן אמר, הנה אז [111] וְרִוֵּיתִ֛י -אַרְוֶה ואשביע את [112] נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן -דשן הקרבנות [113] , כי יאכלו בשר הקדשים, [114] וְעַמִּ֛י אֶת טוּבִ֥י -את הטוב הבא להם מאיתי [115] יִשְׂבָּ֖עוּ, נְאֻם -אמר [116] יְהוָֽה: [117]
(יד) כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙, נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ: והמשיל הנביא משל על עניין עשרת השבטים כאילו רחל אימו של יוסף היתה בוכה [118] , וכדי להשמיע קולה ביותר תבכה בכי תמרורים בגבעת הרמה, באומרו, [119] כֹּ֣ה -כך [120] אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, ק֣וֹל -יללת בכי מר [121] בְּרָמָ֤ה -בשמי מרום [122] נִשְׁמָע֙, נְהִי֙ -יללת [123] בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים [124] , הקול הוא של [125] רָחֵ֖ל אמנו אשר [126] מְבַכָּ֣ה עַל בָּנֶ֑יהָ שגלו לבין האומות, [127] מֵאֲנָ֛ה -ממאנת היא [128] לְהִנָּחֵ֥ם לקבל תנחומין [129] עַל בָּנֶ֖יהָ [130] כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ -אין מי שנשאר בארצם, שכולם גלו: [131]
(טו) כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם יְהוָ֔ה, וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב: כֹּ֣ה -כך [132] אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מנעי [133] מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ [134] נְאֻם -אמר [135] יְהוָ֔ה, וְשָׁ֖בוּ -ובגמול זה ישובו בנייך [136] מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב: [137]
(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם: וְיֵשׁ לך [138] תִּקְוָ֥ה -מקום לצפות [139] לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ -לאחרית טוב לבניך [140] נְאֻם -אמר [141] יְהוָ֑ה , כי בגמול פעולתך [142] וְשָׁ֥בוּ -ישובו [143] בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם: [144]
(יז) שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי: אמר הקב"ה, [145] שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי כי הנה [146] אֶפְרַ֙יִם֙ [147] מִתְנוֹדֵ֔ד -בוכה ואומר לי [148] , אתה הקב"ה [149] יִסַּרְתַּ֙נִי֙ זה כמה שנים בגלות [150] כדי לגלות אוזני למוסר, [151] וָֽאִוָּסֵ֔ר -והנה קיבלתי המוסר [152] כְּעֵ֖גֶל הזה אשר [153] לֹ֣א לֻמָּ֑ד -הורגל למשוך בעול וכאשר ירגילהו יחזור וימשוך, כן אני כמוהו, [154] הֲשִׁבֵ֣נִי - תעורר אתה את ליבי לשוב אליך, וכן אעשה [155] וְאָשׁ֔וּבָה אליך, [156] כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי ומן הראוי לשוב אליך: [157]
(יח) כִּֽי אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל יָרֵ֑ךְ, בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי: כִּֽי אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ -ששבתי מדרכי הרעים [158] נִחַ֔מְתִּי -מתחרט אני על עוונותי, [159] וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י -שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב, [160] סָפַ֖קְתִּי ביד [161] עַל הַ יָרֵ֑ךְ, [162] בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם נִכְלַ֔מְתִּי [163] כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי: [164]
(יט) הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם יְהוָֽה: ואומר הקב"ה לנביא, אל יחשוש אפרים שאזכור לו את אשר הכעיסני תחילה, כי הנה השב בתשובה הרי הוא כאילו היום ילדתיו, ואני מחבבו יותר מאשר לא היה חוטא, עד שאני כמתמיה על עצמי על הֲבֵן֩ - שכבן [165] יַקִּ֨יר -יקר הוא [166] לִ֜י אֶפְרַ֗יִם [167] , ואני מוסיף לתמוה על עצמי הַ אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים הוא [168] שלא רק שהוא לא נמאס לְפָנַי על מה שעשה, אלא אדרבה הוא כל כך חביב ונחמד לְפָנַי [169] כִּֽי מִדֵּ֤י -שבכל עת [170] דַבְּרִי֙ -שאני מדבר [171] בּ֔וֹ [172] איני שָׂבֵעַ מלהזכירו [173] אלא [174] זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד זמן רב [175] , ועל מה שייסרתי והכיתי אותו לא יחשוש, כי [176] עַל כֵּ֗ן הָמ֤וּ -יכמרו רַחֲמֵי [177] מֵעַי֙ ל֔וֹ , ואם הוא התייסר בכפליים אני רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ בכפליים [178] נְאֻם -אמר [179] יְהוָֽה:
(כ) הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ הָלָ֑כְתְּ (הלכתי שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל, שֻׁ֖בִי אֶל עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה: ולכן אמר כנגד מלכות ישראל הנזכרת [180] , את כנסת ישראל בעת שתלכי בגולה [181] הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים -סימנים [182] על הדרך למען תכירי את הדרך לשוב בה, [183] שִׂ֤מִי -נטעי [184] לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים -הרבה אילני תומר להכיר הדרך [185] , ואם לא תציבי [186] שִׁ֣תִי -תני [187] לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה -לדרך [188] דֶּ֣רֶךְ -דרכה [189] הָלָ֑כְתְּ (הלכתי [190] כתיב) לזכור אותה [191] , כי בדרך הזו תָּ שׁ֚וּבִי [192] בְּתוּלַ֣ת [193] יִשְׂרָאֵ֔ל, שֻׁ֖בִי -תשובי [194] אֶל עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה: [195]
(כא) עַד מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ, נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר: ולפי שנתארכה גלות עשרת השבטים זמן רב אמר הנביא, [196] עַד מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין -תתעכבי ותתמידי בגלותך?! [197] עד מתי תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך?! [198] הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה -המורדת בי?! [199] כִּֽי הנה [200] בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ -דבר חדש [201] בָּאָ֔רֶץ, נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב -תחזור אחרי [202] גָּֽבֶר -הזכר לבקשו שישאנה: [203]
(כב) כֹּֽה אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ: ועל מלכות יהודה אמר הנביא, [204] כֹּֽה -כך [205] אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ [206] אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ איש אל רעהו [207] אֶת הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י -בעת שאשיב [208] אֶת שְׁבוּתָ֑ם -בני השבי למקומם, [209] יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה [210] אתה [211] נְוֵה -מדור [212] הַ צֶ֖דֶק [213] , שיברך אותך ה' אתה הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ: [214]
(כג) וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכָל עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים, וְנָסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר: וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ [215] יְהוּדָ֥ה ולא ילכו עוד בגלות, [216] וְכָל -ובכל [217] עָרָ֖יו -ערי יהודה [218] יַחְדָּ֑ו ישבו, שם יהיו [219] אִכָּרִ֕ים, [220] וְנָסְע֖וּ -ויסעו שם הרועים ממקום למקום [221] בַּעֵֽדֶר -עם עדריהם [222] , ולא יפחדו מן האויב: [223]
(כד) כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכָל נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי: כִּ֥י אז [224] הִרְוֵ֖יתִי את [225] נֶ֣פֶשׁ ישראל שהיתה [226] עֲיֵפָ֑ה -צמאה [227] בגלות, וארווה אותה ממעייני הישועה, [228] וְכָל נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה -עצובה [229] שדאגה לרוב הצרות [230] מִלֵּֽאתִי -אמלא [231] כל טוב שתשמח [232] , ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול:
(כה) עַל זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי: ולפי שכל זה ראה הנביא בחלום אמר [233] , בנבואות פורענות הייתי ישן ונרדם, אבל [234] עַל -בעבור הנבואה הטובה [235] הַ זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי מתרדמתי [236] וָאֶרְאֶ֑ה -כי רְאִיתִיהָ בחלום [237] , ושמחתי, [238] וּ כששבתי אחרי כן לישון [239] שְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה -נעמה [240] לִּֽי כי נבואה טובה ראיתי: [241]
(כו) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם יְהוָ֑ה, וְזָרַעְתִּ֗י אֶת בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה: ולאחר שניבא על ישראל ויהודה בנפרד, ניבא על ברכתם בעת התחברותם, שכמו שבאו עליהם הרעות מה' בהפלגה, כך בזמן הגאולה יבואו עליהם הטובות מה' בהפלגה, ועל זה אמר, [242] הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם -אמר [243] יְהוָ֑ה, וְזָרַעְתִּ֗י -וְאֶזְרַע אֶת בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כזרע שמגרעין אחד יצאו כמה גרעינים [244] , גם [245] זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְ גם [246] זֶ֥רַע בְּהֵמָֽה , ולא תהיה בם משכלה ועקרה: [247]
(כז) וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם, לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ, כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם, לִבְנ֥וֹת וְלִנְטֹ֖עַ, נְאֻם יְהוָֽה: וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר -כמו [248] שֶׁ שָׁקַ֣דְתִּי -שהייתי ממהר ומשתדל [249] להרע [250] עֲלֵיהֶ֗ם, לִנְת֧וֹשׁ -לעקור [251] וְלִנְת֛וֹץ -ולשבור [252] וְלַהֲרֹ֖ס -ולקלקל [253] וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ, כֵּ֣ן -כך [254] אֶשְׁקֹ֧ד להיטיב [255] עֲלֵיהֶ֛ם, לִבְנ֥וֹת וְלִנְטֹ֖עַ, נְאֻם -אמר [256] יְהוָֽה: [257]
(כח) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר, וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה?!": בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעוון אבותיהם כמו שהיה מקודם [258] , לכן לֹא יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד [259] על דרך המשל" [260] אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר, [261] וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה?!": [262]
(כט) כִּ֛י אִם אִ֥ישׁ בַּעֲוֹנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו: אז לא יהיה כך, [263] כִּ֛י אִם כל [264] אִ֥ישׁ בַּעֲוֹנ֖וֹ יָמ֑וּת ולא יענשו בניו אחריו, כמו [265] שֶׁ כָּל הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו לבדם ולא שיני בניו, כן יהיה בדבר העונש: [266]
(ל) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם יְהוָ֑ה, וְכָרַתִּ֗י אֶת בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה: הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם -אמר [267] יְהוָ֑ה, וְכָרַתִּ֗י -ואכרות [268] אֶת -עִם [269] בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת -וְעִם [270] בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה [271] לתת את תורתי בקרבם: [272]
(לא) לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם, אֲשֶׁר הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם יְהוָֽה: לֹ֣א תהיה הברית הזו [273] כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת -עִם [274] אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם, אֲשֶׁר הֵ֜מָּה -הם [275] הֵפֵ֣רוּ אֶת בְּרִיתִ֗י והיו עוברים על מצוותי, [276] וְ אִלּוּ אָנֹכִ֛י לא הפרתי אותה אלא [277] בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם [278] והייתי להם לאלהים [279] נְאֻם -אמר [280] יְהוָֽה: [281]
(לב) כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת עִ בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם יְהוָ֔ה, נָתַ֤תִּי אֶת תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ לִ֥י לְעָֽם: כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת עִ ם [282] בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ לאחר שובם מן הגולה [283] וקיבוצם [284] נְאֻם -אמר [285] יְהוָ֔ה, נָתַ֤תִּי -אתן [286] אֶת תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם [287] וְעַל לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה שלא תשכח מליבם, [288] וְהָיִ֤יתִי -ואהיה [289] לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים להושיעם ולהצילם, [290] וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ לִ֥י לְעָֽם להאמין בי ולשמור מצוותי: [291]
(לג) וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר" דְּע֖וּ אֶת יְהוָ֑ה", כִּֽי כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד גְּדוֹלָם֙ נְאֻם יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר עֽוֹד: וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ -יצטרכו לְלַמֵּד [292] ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר" דְּע֖וּ אֶת יְהוָ֑ה", כִּֽי כוּלָּם֩ מעצמם [293] יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם -מן הקטנים [294] וְעַד גְּדוֹלָם֙ -הגדולים [295] נְאֻם -אמר [296] יְהוָ֔ה , וכולם ישיגו את ההשגה ההיא שה' הוא האלהים משום שיהיו כולם טהורים ומנוקים מעוון [297] כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם שעברו בעודם בגלות, [298] וּלְחַטָּאתָ֖ם [299] לֹ֥א אֶזְכָּר עֽוֹד:
(לד) כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה, רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו, יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: והמחיש כי זרע ישראל לא ישתנה לרעה לאחר שובם מן הגלות כמו שטבע העולם אינו משתנה באומרו, [300] כֹּ֣ה -כך [301] אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן -הנותן את [302] הַ שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר -להאיר [303] יוֹמָ֔ם -בכל יום, ונותן [304] חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר -להאיר [305] בַּ לָ֑יְלָה, רֹגַ֤ע -הבוקע את [306] הַיָּם֙ לפני בני ישראל [307] בצאתם ממצרים [308] , למרות וַיֶּהֱמ֣וּ - שהומים [309] גַלָּ֔יו, [310] יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: [311]
(לה) אִם יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל הַיָּמִֽים: אִם -כמו שאי אפשר [312] שְׁ יָמֻ֜שׁוּ -יסורו [313] הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י [314] נְאֻם -אמר [315] יְהוָ֑ה , כך גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל לא [316] יִשְׁבְּת֗וּ -יבוטלו [317] מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי -עם מיוחד [318] וקדוש [319] לְפָנַ֖י כָּל הַיָּמִֽים:
(לו) כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, אִם יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה, וְיֵחָקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל כָּל אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם יְהוָֽה: אחרי שהמשיל את קיום ישראל על דרך האמת לחוקות השמיים, המשיל אהבתם למדידת שמיים למעלה ולחקירת מוסדי ארץ מלמטה, באומרו, [320] כֹּ֣ה -כך [321] אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, אִם -כמו שאי אפשר כי [322] יִמַּ֤דּוּ - שיהיה נמדד גובה [323] ה שָׁמַ֙יִם֙ אשר הם [324] מִלְמַ֔עְלָה, וְיֵחָקְר֥וּ במדידה עומק [325] מֽוֹסְדֵי -יסודות [326] אֶ֖רֶץ אשר היא [327] לְמָ֑טָּה , כך גַּם אֲנִ֞י לא [328] אֶמְאַ֨ס בְּכָל זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל כָּל אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ -חטאו, [329] נְאֻם -אמר [330] יְהוָֽה: [331]
(לז) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים] נְאֻם יְהוָ֑ה, וְנִבְנְתָ֤ה הָעִיר֙ לַֽיהוָ֔ה מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה: ועל כי לעתיד לבוא יהיה יישוב העיר ירושלים כפול ומכופל, אמר הנביא, [332] הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים קרי ולא כתיב ] נְאֻם -אמר [333] יְהוָ֑ה, וְנִבְנְתָ֤ה -ותיבנה [334] הָעִיר֙ ירושלים [335] להיות קודש [336] לַֽיהוָ֔ה [337] ולא תחרב עוד [338] , והעיר תתרחב [339] מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שבצפון [340] עד [341] שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה שבדרום: [342]
(לח) וְיָצָ֨א ע֜וֹד קָ֤ו (קוה) הַמִּדָּה֙ נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב גֹּעָֽתָה: וְ יתרחב עוד גבול העיר עד אשר [343] יָצָ֨א -יֵצֵא [344] ע֜וֹד קָ֤ו (קוה כתיב ) הַמִּדָּה֙ [345] נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל -עד [346] גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב -ויסבב [347] גֹּעָֽתָה: [348]
(לט) וְכָל הָעֵ֣מֶק הַפְּגָרִ֣ים וְהַדֶּ֡שֶׁן, וְכָֽל הַשְּׁדֵמוֹת֩ (השרמות עַד נַ֨חַל קִדְר֜וֹן עַד פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ מִזְרָ֔חָה קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה לֹֽא יִנָּתֵ֧שׁ וְֽלֹא יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם: וְ גם יסבב את [349] כָל הָעֵ֣מֶק שנפלו שם [350] הַפְּגָרִ֣ים של מחנה סנחריב, [351] וְ מקום שפך [352] הַדֶּ֡שֶׁן, [353] וְכָֽל הַשְּׁדֵמוֹת֩ (השרמות כתיב) -השדות [354] עַד נַ֨חַל קִדְר֜וֹן העומד מהעבר מזה [355] עַד פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ [356] מִזְרָ֔חָה , כל הרוחב והאורך הזה יהיה [357] קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה קדוש בקדושת העיר, [358] לֹֽא יִנָּתֵ֧שׁ -יעקר [359] וְֽלֹא יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם [360] כי לא יכבשה עוד האויב: [361]

הערות

1. אברבנאל, רד"ק.
2. תרגום יונתן.
3. רד"ק.
4. רש"י.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רד"ק.
8. המתנכלים להמיתם (רד"ק, מצודת דוד), רש"י מוסיף והעמלקי והכנעני. ואני הוצאתים מתוכם ומצאו חן בעיני במדבר שהולכתים במדבר ארבעים שנה וכלכלתים במן בלא יגיעה ובלא עמל (רד"ק). מלבי"ם מבאר שמדבר הכוונה על הגלות שהיא מדבר העמים, ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב מההרג וההשמדות שיעשו בהם, לבסוף ימצאו חן במדבר ותוקל הגלות מעליהם.
9. מצודת דוד.
10. רד"ק.
11. רד"ק.
12. רי"ד. ובמדרש, א"ר יוסי בר חנינא, ארבעה גזירות גזר משה על ישראל ובאו ארבע נביאים ובטלוה, משה אמר (דברים לג, כח) "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב", בא עמוס ובטלה (עמוס ז, ה) "חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא", וכתיב (שמואל-א' יז, יד) "וְדָוִד הוּא הַקָּטָן", משה אמר (דברים כח, סה) "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ", בא ירמיה ובטל (כאן) "הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל", משה אמר (שמות כ, ד) "פֹּקֵד עֲוֺן אָבֹת עַל בָּנִים", בא יחזקאל ובטלה שנאמר (יחזקאל יח, ד) "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת", משה אמר (ויקרא כו, לח) "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם", בא ישעיה ובטלה שנאמר (ישעיהו כז, יג) "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל" וגו' (ילקוט שמעוני).
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד.
15. רוצה לומר נגלה אז לנביאי ישראל הם משה ואהרן (מצודת דוד).
16. מצודת דוד.
17. ר"י קרא, רד"ק.
18. בביאור פסוק זה רבו הפירושים, רש"י מבאר ה' התגלה אלי בזכות דבר שהיה מזמן, בזכות האבות הקדושים, ואמר לי לומר לכנסת ישראל אהבת עולם אהבתיך. ר"י קרא מבאר חיבה שהראה ה' לאבותי מרחוק מזמן יציאת מצרים הזכיר לי את החיבה עכשיו, וכשם שהראיתי אהבה לראשונים כך אבנה אותך (בפס' הבא). רד"ק מבאר כי את תחילת הפסוק כנסת ישראל אומרת, אמת הוא זה כי מזמן רחוק ה' נראה לי אך עתה הסתיר פניו ממני בגלות, ובחלקו השני עונה לה הקב"ה "ואהבת עולם אהבתיך", לא היתה אהבתי אליך לפי שעה אלא אהבה לעולם, "על כן משכתיך חסד" ר"ל על כן משכתי לך חסדי ונראתי לך בכבודי על הר סיני שתהיה אהבתי לך לעולם ולא לזמן, ואף על פי שעזבתיך בגלות זה כמה שנים עוד אבנך ונבנית וגו'. מלבי"ם מבאר שהגם שיעמוד עוד מרחוק וההשגחה תהיה מעוטפת בניסים נסתרים, כבר יראוהו מרחוק ויכירו כי משגיח עליהם ע"י שיקל מעליהם עול הגלות וימצאו מרגוע, ואז יאמר ה' עליהם "אהבת עולם אהבתיך" כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם, וע"י האהבה הזאת "משכתיך" מן הגלות במידת "החסד" וזה נגד אהבת כלולתיך וחסד נעוריך, שהחסד יבוא לבסוף ע"י אהבת עולם, והאהבה תבוא ע"י מציאת חן במדבר, שימצאו חן בעיניו ע"י אורך הגלות וע"י מה שסבלו על דבר כבוד שמו, ויגאלם ויהיה להם לאלהים בחסדו. תרגום יונתן מבאר שאמרה ירושלים "ה' נראה לי" - שה' התגלה אל אבותי, והנביא אמר להם בשם ה' שכיון שאוהב אתכם לכן "משכתיך חסד" ואנהיג אתכם בטובה.
19. אברבנאל.
20. רש"י.
21. רש"י ומצודת דוד ביארו שמדבר על הבניה של הבית השלישי, כי את הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו, ואמר ה' אני אבנה את הבית שלישי וישאר בנוי עד עולם. לדעת רד"ק מדבר על בנית עדת ישראל המפוזרת כמו בניין הרוס שיתפזרו עציו ואבניו, וכשיבנה יתקבצו. ולדעת מלבי"ם מדבר על בניין המלוכה ובניין הבית.
22. מצודת דוד.
23. את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה (מצודת דוד).
24. מצודת ציון.
25. שם כלי ניגון (מצודת ציון).
26. כדרך המתענגים שמייפים את כלי הנגון בכל מיני פאר (מצודת דוד). רד"ק מבאר שמרוב הטובה תצאי ותשמחי בתופים ובמחולות והתופים יהיו לך כעדי [-תכשיט].
27. תרגום יונתן.
28. מצודת ציון.
29. ולפי שהמשיל את ישראל לבתולה אמר עניין שמחת הבתולה ותענוגיה, ור"ל הרבה טובה תבוא לך (מצודת דוד).
30. ותצאי בתוף ובמחולות כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף (מלבי"ם).
31. מצודת דוד.
32. אברבנאל.
33. רד"ק, מצודת דוד. נכתב בל' עבר במקום עתיד (רד"ק).
34. מצודת דוד.
35. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. דרך העולם לנטוע הכרמים בהרים כי יהיה מהם היין משובח, ובהיותם פוחדים בארצם מאויביהם היו יראים לצאת לכרמים וכל שכן לטעת, ועתה הבטיחם שתהיה להם שלווה גדולה ויטעו כרמים ויחללום בשנה הרביעית כמשפט פדיון פירות הכרמים, ויעשו אותן חולין ויהיו מותרין לזר לאוכלן אחר החילול. והזכיר החילול לפי שהוא בשמחה ובשירים כמו שאמר (ויקרא יט, כד) "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים", ובזמן הפחד לא יעשה אדם הילולים, ומה שהזכיר את שומרון לפי שהיו שם בפחד האויב ימים רבים במצור ובמצוק (רד"ק). אברבנאל ומלבי"ם מבארים שבגלות השבטים נתיישבו הכותים שהושיב סנחריב בהרי שומרון, ואמר תחת ששומרון היתה למטעי כרם, תטעי את כרמים במקום אשר נטעו השמרונים שם כרמים והוציאום לחולין שלא הוליכו את הפירות לירושלים לאכלם שם.
36. מצודת דוד.
37. דהיינו עת וזמן (רד"ק).
38. רד"ק.
39. מצודת דוד.
40. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. המילה "נוצרים" היא מלשון שמירה, ועל הצופים יאמר שדרכם לעמוד במקום גבוה לראות מי ומי הבאים לשמור את העיר מן הנזק (מצודת ציון). שתחת שתחילה היו מעמידים שומרים בהר אפרים לבל יעלו ישראל לירושלים, יבוא יום שיעמדו נוצרים ושומרים ויקראו "קומו ונעלה ציון" וישמרו בהפך שכל אחד יעלה פירות נטע רבעי לירושלים לאוכלם שם (מלבי"ם). בביאורו השני ביאר רש"י נוצרים כמו (שמות לד, ז) "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" לשון שמירה, כלומר יש יום שיקראו את אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו ונעלה וגו'. ר"י קרא מבאר יש יום בו שיקראו שומרי פירות ויאמרו נקחה ביכורים ונעלה ציון "וצהלו בראש הגויים" (פס' הבא) כלומר צאו ביד רמה מבין הגויים. אברבנאל מבאר כי נוצרים הם הרומיים בני אדום, כי הנה בהיות הנביא מנבא על חורבן ראשון באה לו גם כן הנבואה על חורבן שני שיעשו הרומיים בירושלים, ועליו אמר (לעיל ד, טז) "הִנֵּה... נֹצְרִים בָּאִים מֵאֶרֶץ הַמֶּרְחָק" שהיא רומי, ועליהם גם כן אמר (כאן) "קראו נוצרים בהר אפרים" שרצה בזה לבאר מתי תהיה נקמת ה' אשר הזכיר, ואמר כי יש יום וזמן עתיד לבוא שאז יקראו הנוצרים בהר אפרים ויאמרו אלו לאלו "קומו ונעלה ציון" רוצה לומר לכבוש את ירושלים, ועל אומרו "אל ה' אלהינו" אומר אברבנאל כי הם דברי הנביא.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד. ורד"ק מבאר שהם יקראו ליושבי הכפרים לעלות לציון להודות לה' על רוב הטובה.
43. תרגום יונתן.
44. רד"ק.
45. דהיינו כה אמר ה' ליעקב, רָנּוּ בשמחה (רד"ק).
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. שיהיה הקול נשמע למרחוק (רש"י, מצודת דוד).
49. מצודת דוד.
50. מצודת דוד.
51. רד"ק.
52. מלבי"ם מבאר כי תחילה ירונו על השמחה שתהיה ליעקב, ומה תהיה השמחה? "וצהלו בראש הגוים" שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגויים, שהגויים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחילה נבזים ושפלים ביניהם, ומבאר עוד כי "יעקב" הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגויים תהיה רק ליעקב לא לישראל, כי ישראל ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא "השמיעו" והכריזו בפרסום "והללו" את ה' על ידי "שתאמרו הושע ה' את עמך" הצדיקים "את שארית ישראל" שהם רוצים בתשועה האמיתית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה (כפי שמבואר בפסוק הבא).
53. רד"ק.
54. הם אלה שגלו לבבל (מצודת דוד). וכיון ששם הם ביחד השתמש בלשון הבאה ולא קיבוץ (מלבי"ם).
55. תרגום יונתן. והשתמש בלשון קיבוץ כי הם מפוזרים שם בין העמים (מלבי"ם).
56. מצודת ציון.
57. הם בני עשרת השבטים שגלו למרחוק לקצות הארץ (מצודת דוד).
58. מצודת דוד.
59. כי אפילו את הנכשלים שבהם לא אמאס (רש"י).
60. רד"ק ביאר כל כך יבאו בנחת שאפילו העיוור והפיסח שיהיו בם וההרה והיולדת ילכו לאיטם. ור' יוסף קמחי (אבי רד"ק) מבאר כל כך אובילם בנחת דרך ישר עד שיוכלו ללכת עמהם גם פיסח והרה ויולדת ולא יכשלו בהליכתם. רבי יהודה אבן בלעם (מרבותינו הראשונים) מבאר שלא ילכו מהר כדי שגם אלה יוכלו ללכת עמם ולא לפגר אחריהם, וזה לרוב רחמנות המקום עלינו שמרחם עלינו יותר מאב על בניו. מלבי"ם מבאר שרצה לומר שאף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עיוור אחד ופיסח אחד, כלומר רק שני אנשים מישראל שהם בעלי מום, הגם שיהיו מעטים וחסרי כוח, בכל זאת אעשה נס, כי הרה ויולדת יחדו, שהאומה תהרה ותיכף תלד קהל גדול, שפתאום שקהל גדול ישובו הנה כאילו נולדו ביום אחד, והיא מליצה נפלאה שגם ממקומות שידמה שלא ימצאו שם מבני ישראל רק מעטים וגם אלה אי אפשר בדרך הטבע שילכו בדרך כמו עיוור ופיסח, בכל זאת יתרבו פתאום ע"י רבים שילוו עליהם וישובו משם קהל גדול. ובמדרש, רשב"ל רמי [-הקשה] כתיב "בם עור ופסח", וכתיב (ישעיהו לה, ו) "אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ", הא כיצד?! עומדים במומן ומתרפאים, וכך הוא אומר (דברים לב, לט) "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא". ועוד במדרש, יתיב [-ישב] ר' שמעון בן גמליאל ודרש, עתידה אשה שתתעבר ותלד בכל יום שנאמר "הרה ויולדת יחדו", לגלג עליו אותו תלמיד אמר "אין כל חדש תחת השמש", א"ל [רשב"ג] בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה תרנגולא [-יצא והראה לו תרנגולת] (ילקוט שמעוני).
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. רש"י, מצודת דוד. כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, אחר שגורש מביתו על חטאו (מלבי"ם). ורד"ק מבאר בבכי של שמחה, שמרוב שמחה שיבואו לארצם יבכו כי כמה שנים גלו ממנה. ואלשיך מבאר שפסוק זה הולך על בניין בית שני, שה' הוצרך לחלות את פניהם ע"י חגי הנביא שילכו לבנות את הבית, כיון שהוא לא היה כמו בית ראשון, וכמו שמובא שהזקנים בכו בבניינו, ואפילו כורש היה כמחלה את פניהם שילכו, וזה הכוונה "ובתחנונים".
65. הוא עניין חמלה ורחמים (רד"ק).
66. אברבנאל.
67. מצודת ציון.
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד.
70. רוצה בטובתם כמו אב הרוצה בטובת בנו (מצודת דוד).
71. דהיינו כל ישראל (ר"י קרא). והזכיר אפרים כי רוב ישראל שהם עשרת השבטים היו במלכות אפרים תחילה כשנחלקה המלכות ואחר כך נקראו בשם אפרים (רד"ק).
72. כלומר חביב עלי כבן בכור לאביו, וכן אמר (שמות ד, כב) "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" לעניין חיבה ואהבה, וכתרגם יונתן ואפרים חביב הוא קדמי (רד"ק).
73. אברבנאל.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד.
76. מצודת דוד.
77. מצודת דוד. ורד"ק מבאר "מזרה ישראל יקבצנו" מי שזרה את ישראל והגלהו בין האומות הוא יקבצו, וידעו הגויים כי לא בכוחם הגלוהו אלא ברצון האל, שהרי על כורחם יוציאנו מרשותם וישיבנו לארצו. ומבאר האברבנאל שהביא להם ראיה על זה משמירתם בגלות, כי איך אפשר שתעמוד כבשה אחת בין כמה זאבים ולא תכלה ולא תומר לדת אחרת?! אלא שהוא יתברך שמרה כאשר ישמור הרועה את עדרו, כי כמו שהרועה פעם מזרה הצאן ופעם יקבצנו, כן יעשה שומר ישראל לצאנו ועמו.
78. מצודת דוד.
79. מצודת דוד.
80. וכמו שהזריה [-הפיזור] היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ עניין ניסי, וגם שהזריה עצמה היתה תכליתה לצורך הקיבוץ (מלבי"ם).
81. אברבנאל.
82. שהם עשרת השבטים (אברבנאל).
83. מצודת דוד.
84. תרגום יונתן. מלבי"ם מבאר שהפדיה היא ההצלה מצד הרחמים, והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, ואילו הפודה יתן רק ממון פדיון נפשו.
85. מלבי"ם.
86. מצודת דוד.
87. אברבנאל.
88. תרגום יונתן.
89. אברבנאל.
90. מצודת דוד.
91. יונתן תרגם שהוא בית המקדש הבנוי בציון (רד"ק).
92. הוא עניין מרוצה אל החפץ (רד"ק). כלומר יִמָּשְׁכוּ לבוא (מצודת דוד). ורש"י מבאר יאספו כמו נהר.
93. מצודת דוד.
94. כן יקרא ענבי היין (מצודת ציון).
95. הוא השמן (מצודת ציון).
96. תרגום יונתן.
97. מצודת דוד.
98. כי הדרך להשקותו (מצודת דוד).
99. רש"י, מצודת דוד.
100. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר "על טוב ה'" הרוחני, וגם על הצלחה הגשמית "על דגן" וכו', ומצד שינהרו על טוב ה' "תהיה נפשם" הרוחניות "כגן רוה" שבעה מטוב ה', ומצד ההצלחה הגשמית "לא יוסיפו לדאבה עוד" מני עוני ומחסור.
101. רד"ק.
102. רד"ק. ותרגום יונתן מבאר ש"בתולה" היא בתולת ישראל.
103. הוא ריקוד של שמחה (מצודת ציון).
104. בשווה, לא כמו בבניין בית שני שהזקנים בכו בכי גדול כי נזכרו בכבוד הבית הראשון (מלבי"ם).
105. כי לרוב השמחה יהיו הזקנים נמשכים אחר הבחורים לעשות כמעשיהם לשמוח במחול (מצודת דוד), ולא יתביישו הזקנים מעשות כמעשה הבחורים לפי שאהפוך אבלם לששון ושמחתים מיגונם שהיה בגלות (אברבאל).
106. תרגום יונתן.
107. מצודת דוד.
108. כי בזה יהיו מנוחמים על האבל שהיה מאז (מצודת דוד).
109. אברבנאל. רוצה לומר ערך השמחה יהיה יותר מערך היגון שהיה להם מאז (מצודת דוד), וככל שיזכרו מיגונם שהיה להם בעבר, תגדל השמחה עתה (מלבי"ם).
110. אברבנאל, מצודת דוד.
111. מצודת דוד.
112. אברבנאל.
113. לפי שתחזור עבודת בית המקדש למקומה וירבו הקרבנות בברכת הארץ (אברבנאל). ורש"י ומצודת ציון מבארים שדשן הוא עניין שומן.
114. מצודת דוד.
115. מצודת דוד.
116. תרגום יונתן.
117. מלבי"ם מבאר שהכהנים העוסקים בעבודה תרווה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועל ידי כך "עמי את טובי ישבעו" שיהיה להם כל טוב לשובע.
118. רד"ק. ור"י קרא מבאר שאינו אומר דבר זה על רחל אשת יעקב, אלא על בניה של רחל, והם י' השבטים שנקראו על שם אפרים שיצא מרחל.
119. רד"ק.
120. תרגום יונתן.
121. מצודת דוד.
122. מצודת דוד.
123. מצודת ציון.
124. מלשון מרירות (מצודת ציון). דהיינו במרירות לב (רד"ק).
125. מצודת דוד.
126. מצודת דוד.
127. מצודת דוד.
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. אברבנאל ומלבי"ם מבארים כי מצייר הנביא שרחל אֵם הבנים צועקת בקול על שני בניה שגלו שהם בני יוסף ובני בנימין, והנה בני בנימין שגלו עִם יהודה לבבל עתידים לחזור בימי כורש, והיא מבכה על בניה שהלכו בגלות עתה, אבל בני יוסף שגלו לחְלַח וְחָבוֹר, ואין עתידים לחזור, עליהם "מאנה להנחם" שהגם שתקבל תנחומים על בני בנימין בשובם בבית שני, לא תנחם "על בניה אשר איננו" שהוא על בני יוסף.
131. מצודת דוד. יונתן מתרגם קול ברום העולם נשמע זהו קולם של בני ישראל שבכו בעת שנבוזראדן הגלה אותם וירמיהו חזר לירושלים, וירושלים בוכה במרירות ומסרבת להנחם על בניה שגלו. ויש דרש למה רחל, לפי שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה צלם בהיכל ולא נתפייס, נכנסה רחל ואמרה לפניו רבונו של עולם, רחמי מי מרובין רחמיך או רחמי בשר ודם?! הרי רחמיך מרובין, והלא אני הכנסתי צרתי לביתי, שכל העבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי, וכשבאתי להיכנס לחופה הכניסו את אחותי, ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה את הסימנים, אף אתה אם הכניסו בָּנַי צרתך לביתך [שהעמידו צלם בהיכל] שתוק להם, אמר לה יפה למדת סניגוריא על בָּנַי, "יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" (להלן פס' טו) לצדקתך שמסרת סימניך לאחותך, ועוד בדרש, דרך קבר רחל הוליכם בגולה, על כן אמר "רחל מבכה על בניה", ודרשו זה על פסוק (בראשית לה, יט) "וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה" ואמרו מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא שצפה יעקב אבינו ברוח הקודש שהגלויות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קבר אותה שם כדי שתהיה מבקשת עליהם רחמים (רש"י, רד"ק).
132. תרגום יונתן.
133. מצודת דוד.
134. שמסרת הסימנים לאחותך, ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב (מצודת דוד). או ר"ל לפעולת בניך, שלמרות קושי גלות בבל לא כיחשו בה' ולא שכחו את שמי ולא עברו על בריתי ועשו מצוותי, ובגמול זה ישובו מארץ אויב (רד"ק, מצודת דוד). ואברבנאל מבאר יש שכר לפעולך דהיינו לנהי ולבכי שבכתה.
135. תרגום יונתן.
136. מצודת דוד.
137. מלבי"ם מבאר "מנעי קולך מבכי" על בני בנימין "ועיניך מדמעה" על בני יוסף, ונגד בני בנימין אמר "כי יש שכר לפעולתך" מה שאת מתפללת בעדם כי "ישובו מארץ אויב" מגלות בבל, ונגד בני יוסף שהם לא ישובו, אמר (בפס' הבא) "יש תקוה לאחריתך" דהיינו יש תקווה על אחרית הימים בעת הקץ, שאז "ושבו בנים לגבולם", רוצה לומר הגם שהם עצמם לא ישובו, הבנים שלהם שהם הדור האחרון ישובו לגבולם, וכאן לא אמר "ושבו מארץ אויב" כי עשרת השבטים אינם בארץ אויב כי הם שוכנים לעצמם בארץ רחוקה מגבולם, וישובו באחרית לגבולם.
138. מצודת דוד.
139. מצודת דוד.
140. רד"ק, מצודת דוד.
141. תרגום יונתן.
142. מצודת דוד.
143. מצודת דוד.
144. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
145. ר"י קרא, מצודת דוד.
146. מצודת דוד.
147. דהיינו מלכות עשרת השבטים הנקראים ע"ש אפרים (מצודת דוד).
148. רד"ק. רש"י בלעז ביאר מקונן. מצודת דוד מבאר מתנודד בראש כדרך המצטער ומקונן.
149. רש"י.
150. רד"ק.
151. מצודת דוד.
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד.
154. מצודת דוד. כמו העגל הזה שלא למדו אותו למשוך בעול ולא למד עד שמכים אותו ומרגילים אותו עד שילמד, כך אני סבלתי יסוריך ולמדתי לשוב אליך והנני שב אליך (רד"ק).
155. מצודת דוד. רד"ק ביאר קבלני בתשובה.
156. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי יש שתי דרכים להשיב את העם בתשובה, האחת ע"י יסורים ועל כך אפרים עונה שזה לא הועיל, כי "יסרתני" ולא פעלת מאומה אלא רק "ואוסר" שנתייסרתי ביסורים ולא שבתי בתשובה, כי אני דומה "כעגל לא לומד", שהשור המלומד לחרישה כְּשֶׁיִּטֶּה מן התלם ויכוהו ישוב אל תלם המחרישה, אבל העגל שאינו מלומד כשיכוהו יְעַוֵּת דרכו עוד יותר, וכן ע"י היסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש את הדרך השניה והיא "השיבני ואשובה" ע"י שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים.
157. מצודת דוד.
158. מצודת דוד.
159. מצודת דוד.
160. מצודת דוד.
161. מצודת דוד.
162. כדרך אדם המתחרט (מצודת דוד). כמצטער ומתאבל (רד"ק).
163. הכלימה יותר מהבושה לפיכך אמר "וגם" (רד"ק).
164. שיכולים אויבי לחרפני על חטאת נעורי (רש"י), כי כן הדרך כשיתמיד האדם ללכת בדרך רשע כשאדם רואהו עובר עבירה יאמר עליו הנה זה רשע מנערותו (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר עדיין "נשאתי חרפת נעורי" שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, ואם כן מאחר שהיסורים אינם מועילים, טוב יותר שתשיבני ע"י שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם.
165. אלשיך.
166. רד"ק.
167. ורש"י מבאר הוא מתנודד, ואני ליבי נהפך עלי לרחם שמא בני יקירי הוא כמי שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו. רד"ק מבאר מה זה שאני זוכר אותו תמיד כאילו הוא בן יקר לי שלא חטא לי מעולם. אברבנאל מבאר ולהיות תשובתו כל כך שלימה ישיבהו ה' "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" רוצה לומר לא תשא עוד חרפת נעורים ולא חרפת איש גדול, כי הנה אחרי שהגעת לגבול אנשים היית לי "בן יקיר" שהוא השם שיאמר על הבן הגדול הנכבד, ובהיותך ילד קטן היית לפני "ילד שעשועים", וזהו מה שאזכור מדי דברי בך לא מן החטאים שעשית כי לא יעלו עוד על לב, ומפני שהוא עשה תשובה שלימה ואנכי דברתי על לבו דברים טובים דברים נחומים "על כן המו מעי לו" על גלותו, "רחם ארחמנו נאם ה׳" בגאולתו. ומלבי"ם מבאר שה' משיב על מה שאמרו (בפס' יז) שיש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע"י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, לבין עתה, כי במצרים הגם שלא היתה לישראל שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים ובהיותם במדבר ובא"י בימי קדם היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם ונשא עוונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכור עוד מעלותיו מצד שהוא יקר? הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם ילד שעשועים שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו? הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, וא"כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם?!.
168. אלשיך. ילד נחמד שאביו משתעשע עימו (מצודת דוד).
169. אלשיך.
170. רד"ק.
171. מצודת דוד.
172. לעבדי הנביאים (רד"ק).
173. אלשיך.
174. מצודת דוד.
175. כדרך האב המדבר בבנו החביב לו שלא יפסיק מלזוכרו עד זמן רב כי יתענג בזכרון שמו (מצודת דוד).
176. אלשיך.
177. מצודת ציון.
178. אלשיך.
179. תרגום יונתן.
180. אברבנאל.
181. מצודת דוד.
182. מצודת ציון.
183. והוא עניין מליצה והפלגה (מצודת דוד). רש"י ביאר הציבי לך סימנים בדרכי אבותיך הטובים. ובמדרש, א"ר חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנים שנאמר "הציבי לך ציונים", עשה ציונים לתורה (עירובין נד:, ילקוט שמעוני).
184. מצודת דוד.
185. מצודת דוד. רש"י מבאר שתמרורים הם תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך, ופשוטו של מקרא עשי סימנים לדעת הדרך שהלכת בה מארץ ישראל לבבל שתחזירי באותו דרך, כלומר כי ודאי תשובי משם. רד"ק מבאר שהם ציונים, וכפל הדבר במילות שונות. ויונתן תרגם שפכי תחנונים במרר נפשך.
186. רד"ק.
187. מצודת דוד.
188. מצודת ציון.
189. מצודת דוד.
190. "הלכתי" כתיב שכל מקום שהלכת הלכתי אני עימך (רש"י).
191. אברבנאל.
192. מצודת דוד.
193. רצונו לומר החביבה עלי כבתולה החביבה על הנושא אותה (מצודת דוד).
194. רד"ק.
195. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ורצה לומר אע"פ שתגלי לא אבדה תקוותך כי עוד תשובי אל עריך אלה, וכל זה דרך משל לנחמה (רד"ק). ובמדרש, "שיתי לבך למסלה דרך הלכת", אמר להם הקב"ה לישראל, באלו דרכים הלכתם עשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם שנאמר (כאן) "שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה" (ילקוט שמעוני).
196. אברבנאל.
197. אברבנאל.
198. רש"י.
199. כלומר עד מתי תסבבי הנה והנה ולא תלכי בדרך ישרה לשוב אל אישך הראשון, כלומר עד מתי תתעצלי מלשוב בתשובה (רד"ק).
200. רש"י.
201. מצודת דוד.
202. רש"י.
203. רש"י. רד"ק מבאר עתיד לברוא חדשה אחר שתשבי בגלות ימים רבים, ומה היא החדשה? כי "נקבה תסובב גבר" שדרך העולם שהאיש מחזר ומסובב אחר האשה וכן אמרו רז"ל בעל אבדה מחזר על אבדתו, אבל אז הנקבה תסובב אחר אישהּ [-בעלה] כלומר שישובו בני ישראל אל י"י אלהיהם ויגאלם. אברבנאל מבאר כי אפשר לפרש בדרך המליצה והמשל "נקבה תסובב גבר" על רחל שהיתה נקבה שבתפילתה תסובב הגיבור האמתי יתברך לרחם על בניה. מצודת דוד מבאר כי אז יברא ה' דבר חדש, שלמרות שעתה נמשלת כנסת ישראל לנקבה שימשול בה בעלה, הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה. ר' יהודה אבן בלעם ביאר כי הוא ביטוי להבעת יקר האומה אחרי שפלותה, ורוממותה אחרי מפלתה. ר"י קרא מבאר אילו הייתם שבים אלי הייתי בורא חדשות בארץ, שישראל שתש כוחן בין האומות יתהפך כוחן לכח גבר. מלבי"ם מבאר כי המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא להיפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבוא אליה, ואמר "כי בארץ ברא ה' חדשה" שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, הנקבה הזאת שהיא הארץ ברא לה ה' טבע חדש שהיא "תסובב את הגבר" ותבקש אותו שיבוא אליה והוא לא יבקש אותה ע"י השתדלות של כיבוש ומלחמה.
204. אברבנאל.
205. מצודת דוד.
206. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
207. ר"י קרא.
208. מצודת דוד.
209. מצודת דוד. המלבי"ם מבאר ר"ל שבות של הערים, כשישובו הערים למעלתם הראשונה. ותרגום יונתן מבאר כשאשיב את הגלויות.
210. שלא תחרב עוד (רד"ק).
211. מצודת דוד.
212. מצודת ציון.
213. הוא ירושלים (מצודת דוד).
214. זהו בית המקדש (רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי הנביא מצייר כאילו הצדק נטע נווהו ומשכנו בערים האלה, והם נווהו, וכי הר ציון יקרא הר הקודש, ששם יגור בקודש וישכן שם. ר"י קרא מבאר יברכך ה' שוכן בנווה צדק, שגם הקב"ה ישכין שכינתו בהר הקודש וישכין בה יהודה וכל עריו. אברבנאל ביאר כי כי יקראו את ארץ יהודה "נוה צדק" לרוב הצדקה שימצא בה, ויקראו את ירושלם "הר הקודש" לפי שתשוב שמה הנבואה וההשפעה והשכינה כימי קדם, לא כמו בבית שני שלא היה בו לא צדק ולא קודש.
215. בירושלים הנקראת "נוה הצדק" (מצודת דוד). רד"ק מבאר בארץ יהודה. ואברבנאל מבאר בארץ הקודש.
216. אברבנאל.
217. רד"ק, מצודת דוד.
218. מצודת דוד.
219. מצודת דוד.
220. הם עובדי האדמה בחרישה (מצודת ציון).
221. רד"ק, מצודת דוד.
222. מצודת דוד.
223. מצודת דוד.
224. מצודת דוד.
225. מצודת דוד.
226. רד"ק.
227. וכתב עיפה כי העייף צמא למים (מצודת ציון).
228. רד"ק.
229. מצודת ציון.
230. רד"ק.
231. מצודת דוד.
232. רד"ק.
233. אברבנאל.
234. רש"י.
235. מצודת דוד.
236. רש"י. וההקצה היתה בעבור כי ראיתי הנבואה ההיא בחלום (מצודת דוד).
237. מצודת דוד.
238. רד"ק.
239. רד"ק.
240. רש"י.
241. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר כי ירמיהו הנביא לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ, כי מרוב צערו שראה תמיד פורענויות לא חלה עליו הרוח בהקיץ אלא רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהילות, אבל "על נבואה זאת" שהיא בשורות טובות "הקיצותי ואראה" דהיינו ראיתי אותה בעת היקיצה, [שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום], "ושנתי ערבה לי" כי לא נגזלה שנתי.
242. אברבנאל.
243. תרגום יונתן.
244. רד"ק, אברבנאל.
245. מצודת דוד.
246. מצודת דוד.
247. מצודת דוד. כמו שכתוב (דברים כח, ד) "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ", רצונו לומר שהוא ישים בהם ברכתו וירבה אותם (רד"ק). רש"י ביאר הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי. יונתן תרגם ירבה אותם כאדם ויצליח אותם כבהמות, ועל כך ביאר רש"י שאין לבהמות עוונות שנזקפים לחובתה. בביאורו השני ביאר רד"ק "זרע אדם וזרע בהמה" כלומר "זרע אדם כזרע בהמה", שיהיו בהם האדם לרוב כמו הבהמה. מלבי"ם מבאר שרצה לומר שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחילה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרה יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדרה ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכל זאת יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה "בין בזרע אדם בין בזרע בהמה" בין בחשובים שבהם ובין בפחותים שנדמו כבהמה.
248. תרגום יונתן.
249. מצודת דוד. ומבאר הרד"ק כמו שעץ השקד ממהר לפרוח יותר משאר העצים, לפיכך נקרא שקד, כי השקידה היא עניין המהירות וההשתדלות.
250. מצודת דוד.
251. מצודת ציון.
252. מצודת ציון.
253. מצודת ציון.
254. תרגום יונתן.
255. מצודת דוד.
256. תרגום יונתן.
257. מלבי"ם מבאר שהנתישה היא לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, ואמר ה' ששניהם מיוחסים לי ושקדתי בשקידה רבה לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שירקב הזרע בארץ כדי שיצמח ויפרה.
258. מלבי"ם.
259. דהיינו לא יתרעמו עוד לומר (מצודת דוד).
260. רד"ק.
261. פרי שלא נגמר בישולו, והוא מקהה את השיניים (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
262. הוא עניין חלישות השיניים לחתוך המאכל (מצודת ציון). ומובא ביחזקאל (יח, ב) שאמרו כמתרעמים את המשל הזה, דהיינו האבות חטאו והנה הבנים מקבלים העונש?! (מצודת דוד). והוא משל לחוטא כמו שאמרו קדמוניהם (איכה ב, ז) "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם וַאֲנַחְנוּ עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ", ואמת הוא כי ממידת הבורא יתברך פוקד עוון אבות על בנים, וזו המידה היא כשאוחזין הבנים מעשה אבותיהם שאז יתחברו עוונות האבות עם עוונות הבנים ויפקדו על הבנים עוון האבות עם עוונותיהם, וזה אינו אלא בחטא עכו"ם וכיוצא בו חטא גדול, והאל הבטיח את ישראל כי לעתיד יהיה לבבם שלם עם ה' ומלאה הארץ דעה את ה' וימעטו החוטאים, ואף החוטאים בזמן ההוא לא יחטאו חטא גדול שאפילו להם עצמם יאריך העונש כמו שאמר (ישעיהו סה, כ) "וְהַחוֹטֶא בֶּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל", כל שכן שלא יענש הבן בחטא אביו אפילו יחטא כאביו ועניין זה יתבאר ביחזקאל (יח, ב) (רד"ק).
263. מצודת דוד.
264. מצודת דוד.
265. מצודת דוד.
266. וזהו לפי שלעתיד לא יתגבר עליהם היצר הרע כל כך לעשות עבירות חמורות ושיאחזו הבנים גם המה בהם עד שיענשו גם בעוון אביהם, מצודת דוד (וראה רד"ק בהערה בפס' קודם).
267. תרגום יונתן.
268. תרגום יונתן.
269. תרגום יונתן.
270. תרגום יונתן.
271. רצונו לומר עניין הברית יהיה חדש מה שלא היה מאז, וכמובא בפסוק הבא שלא יהיה כמו הברית אשר כרתי עם אבותם וכו' (מצודת דוד).
272. ראה להלן פס' לב. ולא שתהיה הברית החדשה תורה אחרת חלילה, כי הנה תורת משה מורשה היא לכל קהילת ישראל לא תשתנה ולא תתחלף בזמן מן הזמנים, אלא אמר שיהיה עניין הברית שיתן להם רצון ונטיה רבה לקיום התורה האלהית ושלא לעבור על מצווה ממצוותיה כמו שהיו עושים עד כה (אברבנאל). רד"ק מבאר שחידושה הוא שתהיה קיימת ולא תופר כמו שהופרה הברית שכרת ה' עם בני ישראל בהר סיני. כי הברית הקודמת היתה על תנאי שלא יחטאו שאז תופר הברית, שבזמן העבר היה אפשרות לחטוא, אבל לעתיד לא יהיה אפשר כלל שיחטאו, כמו שיבאר בהמשך (מלבי"ם).
273. מצודת דוד.
274. תרגום יונתן.
275. מצודת דוד.
276. אברבנאל.
277. מצודת דוד.
278. דהיינו הייתי להם לאדון להושיעם מכף האויב (מצודת דוד). והוא מלשון (ישעיהו נד, ה) "כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ" (אברבנאל). ר' יוסף קמחי (אבי רד"ק) ביאר שהוא לשון גנאי ופירוש בעלתי כמו בחלתי.
279. רד"ק.
280. תרגום יונתן.
281. מלבי"ם מבאר "לא כברית אשר כרתי את אבותם" שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתיקון, כי זה היה "ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים" שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראויים אז, רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, "אשר המה הפרו את בריתי" שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בזה שביטלו את התנאי, "ואנכי בעלתי בם" בעל כורחם.
282. תרגום יונתן.
283. מצודת דוד.
284. אברבאנל.
285. תרגום יונתן.
286. מצודת דוד.
287. כלומר אטה לבם לקיים את התורה (מצודת דוד), אותה התורה שנתתי להם בימים הראשונים על ידי משה בסיני שהיו מפרים אותה (אברבנאל), ולהיותה בקרבם יקיימו את תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם (מלבי"ם).
288. כאילו היתה חקוקה שָׁמָּה (מצודת דוד). אברבנאל מבאר על לבם אכתבנה באופן שלא תהיה בפיהם מצוות אנשים מלומדה וליבם רחוק ממנה, והעניין שיראו כל כך מהנפלאות שאעשה לעיניהם שיתבטל יצרם הרע ויכנעו לעבוד אותי באמת ובתמים, ועל זה אמר "והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם", רוצה לומר שלא יבואו עוד להסתר פנים והסתלקות השכינה אלא תמיד אהיה לאלהים משגיח בהם ושוכן בתוכם והמה יהיו לי לעם שומרי מצותי.
289. תרגום יונתן.
290. מצודת דוד.
291. רצונו לומר כמוני כמוהם לא תופר הברית ההיא (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי "והייתי להם לאלהים" תחילה ואח"כ "והמה יהיו לי לעם", שדבקות האלהות עמהם לא תהיה תלויה עוד במעשיהם, אלא תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה' אשר לא יפסקו בשום אופן.
292. מצודת דוד.
293. מצודת דוד.
294. מצודת דוד.
295. מצודת דוד. ואין הכוונה שהקטנים ישתוו בדיעה ובחכמה כמו הגדולים, כי זה אי אפשר ללא לימוד, אלא הכוונה שיראת ה' המוטבעת בנו שאינם צריכה לימוד תהיה שווה בין הגדולים לקטנים (רד"ק).
296. תרגום יונתן.
297. מצודת דוד.
298. ואתן להם לב חדש שידעו אותי (רד"ק).
299. מלבי"ם מבאר שעוון הוא במזיד וחטאת בשוגג.
300. רד"ק.
301. תרגום יונתן.
302. מצודת דוד.
303. מצודת דוד.
304. רד"ק, מצודת דוד.
305. מצודת דוד.
306. רד"ק, מצודת דוד. רש"י מבאר מנידו ומרתיחו ונעשה קמטים קמטים. ומלבי"ם מבאר המרגיע, כלומר מניחו מזעפו.
307. רד"ק, מצודת דוד.
308. מצודת דוד.
309. מצודת דוד.
310. רצונו לומר שלמרות שגליו היו הומים בקול גדול והיו שואפים והולכים, עם כל זה נבקעו ולא הלכו הגלים כדרכם (מצודת דוד), כי הוא השקיטם ונצבו מי הים כחומה מימינם ומשמאלם ועברו ישראל (רד"ק).
311. שהוא אדון צבאות מעלה ומטה ובידו הכל (רד"ק).
312. תרגום יונתן.
313. מצודת ציון.
314. שהם טבעיים וקבועים לנצח (מלבי"ם). כלומר כמו שחוקות השמש והירח לא יסורו מלפני לבל יאירו, אלא הם מאירים כל אחד בזמנו הקבוע, כך זרע ישראל לא ישבתו (רד"ק, מצודת דוד).
315. תרגום יונתן.
316. תרגום יונתן.
317. מצודת ציון.
318. מצודת דוד.
319. מלבי"ם.
320. רד"ק.
321. תרגום יונתן.
322. תרגום יונתן.
323. רש"י, מצודת דוד.
324. מצודת דוד.
325. מצודת דוד.
326. מלשון יסוד והוא מרכז כדור הארץ (מצודת ציון). והזכיר המדידה לשמים לפי שהם נטויים ויתכן בהם עניין מדידה, והזכיר בארץ "מוסדי" שהיא תחתונה כיסוד לבניין (רד"ק).
327. מצודת דוד.
328. תרגום יונתן.
329. רש"י.
330. תרגום יונתן.
331. כי יסלח לעוונם כמו שאמר לעיל בפס' יג (רד"ק).
332. אברבנאל.
333. תרגום יונתן.
334. תרגום יונתן. מצודת דוד מבאר ותתרחב.
335. רד"ק.
336. מצודת דוד.
337. דהיינו שלא תהיה עוד לחלק יהודה ובנימין אלא רק לה' (אברבנאל, מלבי"ם).
338. רד"ק.
339. רד"ק, מצודת דוד.
340. מצודת דוד.
341. מצודת דוד.
342. מצודת דוד. דהיינו מקצה לקצה (אברבנאל).
343. אברבנאל.
344. תרגום יונתן.
345. חבל המיוחד למדוד בו (מצודת ציון).
346. מצודת דוד.
347. מצודת דוד.
348. שמות למקומות ידועים אצלם בירושלים או סמוך לה (רד"ק). אברבנאל מבאר כי הם שמות למקומות מרעה הצאן הסמוכים לשם כי תתרחב עריהם.
349. מצודת דוד.
350. מצודת דוד.
351. רש"י, מצודת דוד. שנפלו שם (רש"י).
352. רש"י.
353. שהיה מחוץ לעיר (מצודת דוד), ויוסיפו על העיר ויכניסו את כל זה לתוך חומותיה, ונבואה זו עתידה לבוא (רש"י).
354. ר"ל רוב השדות הסמוכות לעיר יהיו בכלל העיר בתוך החומה, ויונתן תרגם אריתא והוא מלשון רז"ל "אריתא דדלאי", והיא אמת המים שמשקים ממנה השדות (רד"ק).
355. מצודת דוד.
356. אשר הסוסים באים בו (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שער שהיה יוצא בו המלך עם פרשיו והיה שם דרך שווה למרוצת הסוסים, והדרך ההיא היתה שיעור ריס.
357. מצודת דוד.
358. מצודת דוד.
359. מצודת ציון.
360. שלא כמו בית ראשון ובית שני שנהרסו (רד"ק).
361. מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה