(א)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל:
בהמשך לנבואה הקודמת על הגאולה העתידית, ממשיך הנביא להתנבא באומרו,
[1]
כֹּ֚ה
-כך
[2]
אָמַ֣ר יְהוָ֔ה
, העם הזה כבר
[3]
מָצָ֥א חֵן֙
בְּעֵינַי
[4]
בעת שהלכו אחרי
[5]
בַּמִּדְבָּ֔ר
בארץ לא זרועה
[6]
, כאשר הוצאתיו מגלות מצרים והיו
[7]
עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב
-הנשארים מחרב מצרים
[8]
, לכך
[9]
הָל֥וֹךְ
-הלך האל לפניהם במדבר
[10]
לְהַרְגִּיע֖וֹ
-להמציא לו מרגוע
[11]
לְ
יִשְׂרָאֵֽל
על אדמת כנען:
[12]
(ב)
מֵרָח֕וֹק יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י, וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ, עַל כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד:
אמר הנביא,
[13]
מֵרָח֕וֹק
מזמן רחוק, עוד כאשר היינו במצרים
[14]
יְהוָ֖ה נִרְאָ֣ה לִ֑י,
[15]
וְ
כן יאמר תמיד הנה
[16]
אַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ,
עַל כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ
-משכתי לך
[17]
חָֽסֶד:
[18]
(ג)
ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל, ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים:
ואף על פי שעזבתיך בגלות שנים רבות,
[19]
ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙
אני בעצמי,
[20]
וְֽנִבְנֵ֔ית
-ותשארי בנויה עד עולם
[21]
אַתְּ
[22]
בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל,
[23]
ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י
-תקשטי
[24]
תֻפַּ֔יִךְ
-את התופים שלך
[25]
לייפותם
[26]
וְיָצָ֖את
-ותצאי
[27]
בִּמְח֥וֹל
-בריקוד
[28]
מְשַׂחֲקִֽים
-של שמחה
[29]
על הניסים שאעשה לך:
[30]
(ד)
ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן, נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ:
ולמרות שכעת הם שוממים,
[31]
ע֚וֹד
יבוא זמן בו
[32]
תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן,
נָטְע֥וּ
-ינטעו
[33]
הַ
נֹטְעִ֖ים
את הכרמים, ומגודל הריבוי לא יוכלו להביאם לירושלים,
[34]
וְחִלֵּֽלוּ
-ויפדו אותם על כסף בשנה הרביעית:
[35]
(ה)
כִּ֣י יֶשׁ י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם, ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ:
כִּ֣י
הנה
[36]
יֶשׁ י֔וֹם
[37]
שעתיד לבוא, בו
[38]
קָרְא֥וּ
-יקראו בקול רם
[39]
נֹצְרִ֖ים
-הצופים העומדים
[40]
בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם,
ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה
אל
[41]
צִיּ֔וֹן אֶל יְהוָ֖ה אֱלֹהֵֽינוּ
כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון:
[42]
(ו)
כִּי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה, וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם, הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:
כִּי כֹ֣ה
-כך
[43]
אָמַ֣ר יְהוָ֗ה
על קול הבשורה של תחילת הגאולה,
[44]
רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה,
[45]
וְצַהֲל֖וּ
-והשמיעו קול גדול
[46]
בְּרֹ֣אשׁ
-במקומות הגבוהים שבארצות
[47]
הַגּוֹיִ֑ם,
[48]
הַשְׁמִ֤יעוּ
קול
[49]
וְ
הַֽלְלוּ֙
את ה'
[50]
וְאִמְר֔וּ
, כמו שהשמעתנו הבשורה, כן עשה
[51]
וְ
הוֹשַׁ֤ע יְהוָה֙ אֶֽת עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל
[52]
, ואני אז אעשה כדבריכם כי:
[53]
(ז)
הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן, וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ֒, בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ, הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו, קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה:
הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן,
[54]
וְקִבַּצְתִּים֮
-ואקבץ אותם
[55]
מִיַּרְכְּתֵי
-מסוף
[56]
הָ
אָרֶץ֒,
[57]
בָּ֚ם
-ובאלה הבאים יהיו
[58]
עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ,
[59]
הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו,
[60]
קָהָ֥ל
-קיבוץ
[61]
גָּד֖וֹל
, כולם
[62]
יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה
איש לא נעדר:
[63]
(ח)
בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ, וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ, כִּֽי הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב, וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא:
בִּבְכִ֣י
של תשובה ותפילה
[64]
יָבֹ֗אוּ,
וּֽבְתַחֲנוּנִים֮
[65]
אֽוֹבִילֵם֒
לבית מקדשי,
[66]
אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל
-ליד
[67]
נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם
למען ימצאו מים להרוות הצימאון,
[68]
בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר
-ישרה ללא עקמומיות אוביל אותם למען
[69]
לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ,
כִּֽי הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב,
[70]
וְאֶפְרַ֖יִם
[71]
בְּכֹ֥רִי הֽוּא:
[72]
(ט)
שִׁמְע֤וּ דְבַר יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם, וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙, יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ:
וכיוון שהגויים חשבו כי עניין ישראל נואש מבלי תקווה, אומר הנביא,
[73]
שִׁמְע֤וּ דְבַר יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם,
וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק
-הרחוקים מה שתשמעו,
[74]
וְאִמְר֗וּ
-וכה תאמרו, הנה
[75]
מְזָרֵ֤ה
-המפוזר באומות, עַם
[76]
יִשְׂרָאֵל֙,
יְקַבְּצֶ֔נּוּ
-יקבץ אותו המקום
[77]
וּשְׁמָר֖וֹ
-וישמור אותו
[78]
כְּרֹעֶ֥ה
השומר
[79]
עֶדְרֽוֹ
שישגיח על כל אחד מן הצאן שלא יחסר:
[80]
(י)
כִּֽי פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ:
כִּֽי פָדָ֥ה
-יפדה
[81]
יְהוָ֖ה אֶֽת יַעֲקֹ֑ב
[82]
מן הגולה,
[83]
וּגְאָל֕וֹ
-וגאל אותם
[84]
מִיַּ֖ד
האויב אשר יחזיק בם, על אף שהוא
[85]
חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ
-מישראל המסור בידו:
[86]
(יא)
וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם צִיּוֹן֒, וְנָהֲר֞וּ אֶל ט֣וּב יְהוָ֗ה עַל דָּגָן֙ וְעַל תִּירֹ֣שׁ וְעַל יִצְהָ֔ר וְעַל בְּנֵי צֹ֖אן וּבָקָ֑ר, וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה, וְלֹא יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד:
והנה הם כְּשֶׁיְּגָאֲלוּ לא יעבדו את הבעלים והעגלים כמו שהיו עושים בראשונה, אלא
[87]
וּבָאוּ֮
-יבואו
[88]
וְרִנְּנ֣וּ
-וירננו
[89]
בִמְרוֹם
-במקום רם ונישא, הוא הר
[90]
צִיּוֹן֒,
[91]
וְנָהֲר֞וּ
-וְיִנְהֲרוּ
[92]
אֶל ט֣וּב יְהוָ֗ה
לקבל טובה מרובה
[93]
עַל דָּגָן֙ וְעַל תִּירֹ֣שׁ
[94]
וְעַל יִצְהָ֔ר
[95]
וְעַל בְּנֵי צֹ֖אן וּבָקָ֑ר,
וְהָיְתָ֤ה
-ותהיה
[96]
נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן
הירק אשר הוא
[97]
רָוֶ֔ה,
[98]
וְלֹא יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה
-להיות בעיצבון ודאגה
[99]
עֽוֹד
כפי שהיו:
[100]
(יב)
אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל, וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙, וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם:
אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח
כל
[101]
בְּתוּלָה֙
ובתולה
[102]
בְּמָח֔וֹל,
[103]
וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו
[104]
במחול ישמחו,
[105]
וְהָפַכְתִּ֨י
-ואהפוך את
[106]
אֶבְלָ֤ם
-האבל שהיה להם מאז
[107]
לְשָׂשׂוֹן֙,
וְנִ֣חַמְתִּ֔ים
[108]
וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם
שהיה בגלות:
[109]
(יג)
וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ, נְאֻם יְהוָֽה:
ולפי שבזמן החורבן חדלו הכהנים מלקבל מתנות כהונה
[110]
, לכן אמר, הנה אז
[111]
וְרִוֵּיתִ֛י
-אַרְוֶה ואשביע את
[112]
נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן
-דשן הקרבנות
[113]
, כי יאכלו בשר הקדשים,
[114]
וְעַמִּ֛י אֶת טוּבִ֥י
-את הטוב הבא להם מאיתי
[115]
יִשְׂבָּ֖עוּ,
נְאֻם
-אמר
[116]
יְהוָֽה:
[117]
(יד)
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙, נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ:
והמשיל הנביא משל על עניין עשרת השבטים כאילו רחל אימו של יוסף היתה בוכה
[118]
, וכדי להשמיע קולה ביותר תבכה בכי תמרורים בגבעת הרמה, באומרו,
[119]
כֹּ֣ה
-כך
[120]
אָמַ֣ר יְהוָ֗ה,
ק֣וֹל
-יללת בכי מר
[121]
בְּרָמָ֤ה
-בשמי מרום
[122]
נִשְׁמָע֙,
נְהִי֙
-יללת
[123]
בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים
[124]
, הקול הוא של
[125]
רָחֵ֖ל
אמנו אשר
[126]
מְבַכָּ֣ה עַל בָּנֶ֑יהָ
שגלו לבין האומות,
[127]
מֵאֲנָ֛ה
-ממאנת היא
[128]
לְהִנָּחֵ֥ם
לקבל תנחומין
[129]
עַל בָּנֶ֖יהָ
[130]
כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ
-אין מי שנשאר בארצם, שכולם גלו:
[131]
(טו)
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם יְהוָ֔ה, וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב:
כֹּ֣ה
-כך
[132]
אָמַ֣ר יְהוָ֗ה,
מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ
מנעי
[133]
מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙
[134]
נְאֻם
-אמר
[135]
יְהוָ֔ה,
וְשָׁ֖בוּ
-ובגמול זה ישובו בנייך
[136]
מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב:
[137]
(טז)
וְיֵשׁ תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם:
וְיֵשׁ
לך
[138]
תִּקְוָ֥ה
-מקום לצפות
[139]
לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ
-לאחרית טוב לבניך
[140]
נְאֻם
-אמר
[141]
יְהוָ֑ה
, כי בגמול פעולתך
[142]
וְשָׁ֥בוּ
-ישובו
[143]
בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם:
[144]
(יז)
שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי:
אמר הקב"ה,
[145]
שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי
כי הנה
[146]
אֶפְרַ֙יִם֙
[147]
מִתְנוֹדֵ֔ד
-בוכה ואומר לי
[148]
, אתה הקב"ה
[149]
יִסַּרְתַּ֙נִי֙
זה כמה שנים בגלות
[150]
כדי לגלות אוזני למוסר,
[151]
וָֽאִוָּסֵ֔ר
-והנה קיבלתי המוסר
[152]
כְּעֵ֖גֶל
הזה אשר
[153]
לֹ֣א לֻמָּ֑ד
-הורגל למשוך בעול וכאשר ירגילהו יחזור וימשוך, כן אני כמוהו,
[154]
הֲשִׁבֵ֣נִי
- תעורר אתה את ליבי לשוב אליך, וכן אעשה
[155]
וְאָשׁ֔וּבָה
אליך,
[156]
כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהוָ֥ה אֱלֹהָֽי
ומן הראוי לשוב אליך:
[157]
(יח)
כִּֽי אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל יָרֵ֑ךְ, בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי:
כִּֽי אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙
-ששבתי מדרכי הרעים
[158]
נִחַ֔מְתִּי
-מתחרט אני על עוונותי,
[159]
וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י
-שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב,
[160]
סָפַ֖קְתִּי
ביד
[161]
עַל
הַ
יָרֵ֑ךְ,
[162]
בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם נִכְלַ֔מְתִּי
[163]
כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי:
[164]
(יט)
הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם יְהוָֽה:
ואומר הקב"ה לנביא, אל יחשוש אפרים שאזכור לו את אשר הכעיסני תחילה, כי הנה השב בתשובה הרי הוא כאילו היום ילדתיו, ואני מחבבו יותר מאשר לא היה חוטא, עד שאני כמתמיה על עצמי על
הֲבֵן֩
- שכבן
[165]
יַקִּ֨יר
-יקר הוא
[166]
לִ֜י אֶפְרַ֗יִם
[167]
, ואני מוסיף לתמוה על עצמי הַ
אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים
הוא
[168]
שלא רק שהוא לא נמאס לְפָנַי על מה שעשה, אלא אדרבה הוא כל כך חביב ונחמד לְפָנַי
[169]
כִּֽי מִדֵּ֤י
-שבכל עת
[170]
דַבְּרִי֙
-שאני מדבר
[171]
בּ֔וֹ
[172]
איני שָׂבֵעַ מלהזכירו
[173]
אלא
[174]
זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד
זמן רב
[175]
, ועל מה שייסרתי והכיתי אותו לא יחשוש, כי
[176]
עַל כֵּ֗ן הָמ֤וּ
-יכמרו רַחֲמֵי
[177]
מֵעַי֙ ל֔וֹ
, ואם הוא התייסר בכפליים אני
רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ
בכפליים
[178]
נְאֻם
-אמר
[179]
יְהוָֽה:
(כ)
הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ הָלָ֑כְתְּ (הלכתי שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל, שֻׁ֖בִי אֶל עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה:
ולכן אמר כנגד מלכות ישראל הנזכרת
[180]
, את כנסת ישראל בעת שתלכי בגולה
[181]
הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים
-סימנים
[182]
על הדרך למען תכירי את הדרך לשוב בה,
[183]
שִׂ֤מִי
-נטעי
[184]
לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים
-הרבה אילני תומר להכיר הדרך
[185]
, ואם לא תציבי
[186]
שִׁ֣תִי
-תני
[187]
לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה
-לדרך
[188]
דֶּ֣רֶךְ
-דרכה
[189]
הָלָ֑כְתְּ (הלכתי
[190]
כתיב)
לזכור אותה
[191]
, כי בדרך הזו תָּ
שׁ֚וּבִי
[192]
בְּתוּלַ֣ת
[193]
יִשְׂרָאֵ֔ל,
שֻׁ֖בִי
-תשובי
[194]
אֶל עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה:
[195]
(כא)
עַד מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ, נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר:
ולפי שנתארכה גלות עשרת השבטים זמן רב אמר הנביא,
[196]
עַד מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין
-תתעכבי ותתמידי בגלותך?!
[197]
עד מתי תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך?!
[198]
הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה
-המורדת בי?!
[199]
כִּֽי
הנה
[200]
בָרָ֨א יְהוָ֤ה חֲדָשָׁה֙
-דבר חדש
[201]
בָּאָ֔רֶץ,
נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב
-תחזור אחרי
[202]
גָּֽבֶר
-הזכר לבקשו שישאנה:
[203]
(כב)
כֹּֽה אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה נְוֵה צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ:
ועל מלכות יהודה אמר הנביא,
[204]
כֹּֽה
-כך
[205]
אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙
[206]
אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל,
ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ
איש אל רעהו
[207]
אֶת הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י
-בעת שאשיב
[208]
אֶת שְׁבוּתָ֑ם
-בני השבי למקומם,
[209]
יְבָרֶכְךָ֧ יְהוָ֛ה
[210]
אתה
[211]
נְוֵה
-מדור
[212]
הַ
צֶ֖דֶק
[213]
, שיברך אותך ה' אתה
הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ:
[214]
(כג)
וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכָל עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים, וְנָסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר:
וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ
[215]
יְהוּדָ֥ה
ולא ילכו עוד בגלות,
[216]
וְכָל
-ובכל
[217]
עָרָ֖יו
-ערי יהודה
[218]
יַחְדָּ֑ו
ישבו, שם יהיו
[219]
אִכָּרִ֕ים,
[220]
וְנָסְע֖וּ
-ויסעו שם הרועים ממקום למקום
[221]
בַּעֵֽדֶר
-עם עדריהם
[222]
, ולא יפחדו מן האויב:
[223]
(כד)
כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכָל נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי:
כִּ֥י
אז
[224]
הִרְוֵ֖יתִי
את
[225]
נֶ֣פֶשׁ
ישראל שהיתה
[226]
עֲיֵפָ֑ה
-צמאה
[227]
בגלות, וארווה אותה ממעייני הישועה,
[228]
וְכָל נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה
-עצובה
[229]
שדאגה לרוב הצרות
[230]
מִלֵּֽאתִי
-אמלא
[231]
כל טוב שתשמח
[232]
, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול:
(כה)
עַל זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי:
ולפי שכל זה ראה הנביא בחלום אמר
[233]
, בנבואות פורענות הייתי ישן ונרדם, אבל
[234]
עַל
-בעבור הנבואה הטובה
[235]
הַ
זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי
מתרדמתי
[236]
וָאֶרְאֶ֑ה
-כי רְאִיתִיהָ בחלום
[237]
, ושמחתי,
[238]
וּ
כששבתי אחרי כן לישון
[239]
שְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה
-נעמה
[240]
לִּֽי
כי נבואה טובה ראיתי:
[241]
(כו)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם יְהוָ֑ה, וְזָרַעְתִּ֗י אֶת בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה:
ולאחר שניבא על ישראל ויהודה בנפרד, ניבא על ברכתם בעת התחברותם, שכמו שבאו עליהם הרעות מה' בהפלגה, כך בזמן הגאולה יבואו עליהם הטובות מה' בהפלגה, ועל זה אמר,
[242]
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם
-אמר
[243]
יְהוָ֑ה,
וְזָרַעְתִּ֗י
-וְאֶזְרַע
אֶת בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה
כזרע שמגרעין אחד יצאו כמה גרעינים
[244]
, גם
[245]
זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְ
גם
[246]
זֶ֥רַע בְּהֵמָֽה
, ולא תהיה בם משכלה ועקרה:
[247]
(כז)
וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם, לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ, כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם, לִבְנ֥וֹת וְלִנְטֹ֖עַ, נְאֻם יְהוָֽה:
וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר
-כמו
[248]
שֶׁ
שָׁקַ֣דְתִּי
-שהייתי ממהר ומשתדל
[249]
להרע
[250]
עֲלֵיהֶ֗ם,
לִנְת֧וֹשׁ
-לעקור
[251]
וְלִנְת֛וֹץ
-ולשבור
[252]
וְלַהֲרֹ֖ס
-ולקלקל
[253]
וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ,
כֵּ֣ן
-כך
[254]
אֶשְׁקֹ֧ד
להיטיב
[255]
עֲלֵיהֶ֛ם,
לִבְנ֥וֹת וְלִנְטֹ֖עַ,
נְאֻם
-אמר
[256]
יְהוָֽה:
[257]
(כח)
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר, וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה?!":
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם
לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעוון אבותיהם כמו שהיה מקודם
[258]
, לכן
לֹא יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד
[259]
על דרך המשל"
[260]
אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר,
[261]
וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה?!":
[262]
(כט)
כִּ֛י אִם אִ֥ישׁ בַּעֲוֹנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו:
אז לא יהיה כך,
[263]
כִּ֛י אִם
כל
[264]
אִ֥ישׁ בַּעֲוֹנ֖וֹ יָמ֑וּת
ולא יענשו בניו אחריו, כמו
[265]
שֶׁ
כָּל הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו
לבדם ולא שיני בניו, כן יהיה בדבר העונש:
[266]
(ל)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם יְהוָ֑ה, וְכָרַתִּ֗י אֶת בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה:
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם
-אמר
[267]
יְהוָ֑ה,
וְכָרַתִּ֗י
-ואכרות
[268]
אֶת
-עִם
[269]
בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת
-וְעִם
[270]
בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה
[271]
לתת את תורתי בקרבם:
[272]
(לא)
לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם, אֲשֶׁר הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם יְהוָֽה:
לֹ֣א
תהיה הברית הזו
[273]
כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת
-עִם
[274]
אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֖רֶץ מִצְרָ֑יִם,
אֲשֶׁר הֵ֜מָּה
-הם
[275]
הֵפֵ֣רוּ אֶת בְּרִיתִ֗י
והיו עוברים על מצוותי,
[276]
וְ
אִלּוּ
אָנֹכִ֛י
לא הפרתי אותה אלא
[277]
בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם
[278]
והייתי להם לאלהים
[279]
נְאֻם
-אמר
[280]
יְהוָֽה:
[281]
(לב)
כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת עִ בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם יְהוָ֔ה, נָתַ֤תִּי אֶת תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ לִ֥י לְעָֽם:
כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת עִ
ם
[282]
בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙
לאחר שובם מן הגולה
[283]
וקיבוצם
[284]
נְאֻם
-אמר
[285]
יְהוָ֔ה,
נָתַ֤תִּי
-אתן
[286]
אֶת תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם
[287]
וְעַל לִבָּ֖ם אֶכְתֲּבֶ֑נָּה
שלא תשכח מליבם,
[288]
וְהָיִ֤יתִי
-ואהיה
[289]
לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים
להושיעם ולהצילם,
[290]
וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ לִ֥י לְעָֽם
להאמין בי ולשמור מצוותי:
[291]
(לג)
וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר" דְּע֖וּ אֶת יְהוָ֑ה", כִּֽי כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם וְעַד גְּדוֹלָם֙ נְאֻם יְהוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר עֽוֹד:
וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ
-יצטרכו לְלַמֵּד
[292]
ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר"
דְּע֖וּ אֶת יְהוָ֑ה",
כִּֽי כוּלָּם֩
מעצמם
[293]
יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְטַנָּ֤ם
-מן הקטנים
[294]
וְעַד גְּדוֹלָם֙
-הגדולים
[295]
נְאֻם
-אמר
[296]
יְהוָ֔ה
, וכולם ישיגו את ההשגה ההיא שה' הוא האלהים משום שיהיו כולם טהורים ומנוקים מעוון
[297]
כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֹנָ֔ם
שעברו בעודם בגלות,
[298]
וּלְחַטָּאתָ֖ם
[299]
לֹ֥א אֶזְכָּר עֽוֹד:
(לד)
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה, רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו, יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:
והמחיש כי זרע ישראל לא ישתנה לרעה לאחר שובם מן הגלות כמו שטבע העולם אינו משתנה באומרו,
[300]
כֹּ֣ה
-כך
[301]
אָמַ֣ר יְהוָ֗ה נֹתֵ֥ן
-הנותן את
[302]
הַ
שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר
-להאיר
[303]
יוֹמָ֔ם
-בכל יום, ונותן
[304]
חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר
-להאיר
[305]
בַּ
לָ֑יְלָה,
רֹגַ֤ע
-הבוקע את
[306]
הַיָּם֙
לפני בני ישראל
[307]
בצאתם ממצרים
[308]
, למרות
וַיֶּהֱמ֣וּ
- שהומים
[309]
גַלָּ֔יו,
[310]
יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ:
[311]
(לה)
אִם יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם יְהוָ֑ה גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כָּל הַיָּמִֽים:
אִם
-כמו שאי אפשר
[312]
שְׁ
יָמֻ֜שׁוּ
-יסורו
[313]
הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י
[314]
נְאֻם
-אמר
[315]
יְהוָ֑ה
, כך
גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל
לא
[316]
יִשְׁבְּת֗וּ
-יבוטלו
[317]
מִֽהְי֥וֹת גּ֛וֹי
-עם מיוחד
[318]
וקדוש
[319]
לְפָנַ֖י כָּל הַיָּמִֽים:
(לו)
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהוָ֗ה, אִם יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה, וְיֵחָקְר֥וּ מֽוֹסְדֵי אֶ֖רֶץ לְמָ֑טָּה גַּם אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכָל זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל כָּל אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם יְהוָֽה:
אחרי שהמשיל את קיום ישראל על דרך האמת לחוקות השמיים, המשיל אהבתם למדידת שמיים למעלה ולחקירת מוסדי ארץ מלמטה, באומרו,
[320]
כֹּ֣ה
-כך
[321]
אָמַ֣ר יְהוָ֗ה,
אִם
-כמו שאי אפשר כי
[322]
יִמַּ֤דּוּ
- שיהיה נמדד גובה
[323]
ה
שָׁמַ֙יִם֙
אשר הם
[324]
מִלְמַ֔עְלָה,
וְיֵחָקְר֥וּ
במדידה עומק
[325]
מֽוֹסְדֵי
-יסודות
[326]
אֶ֖רֶץ
אשר היא
[327]
לְמָ֑טָּה
, כך
גַּם אֲנִ֞י
לא
[328]
אֶמְאַ֨ס בְּכָל זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל כָּל אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ
-חטאו,
[329]
נְאֻם
-אמר
[330]
יְהוָֽה:
[331]
(לז)
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים] נְאֻם יְהוָ֑ה, וְנִבְנְתָ֤ה הָעִיר֙ לַֽיהוָ֔ה מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה:
ועל כי לעתיד לבוא יהיה יישוב העיר ירושלים כפול ומכופל, אמר הנביא,
[332]
הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים
קרי ולא כתיב
] נְאֻם
-אמר
[333]
יְהוָ֑ה,
וְנִבְנְתָ֤ה
-ותיבנה
[334]
הָעִיר֙
ירושלים
[335]
להיות קודש
[336]
לַֽיהוָ֔ה
[337]
ולא תחרב עוד
[338]
, והעיר תתרחב
[339]
מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל
שבצפון
[340]
עד
[341]
שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה
שבדרום:
[342]
(לח)
וְיָצָ֨א ע֜וֹד קָ֤ו (קוה) הַמִּדָּה֙ נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב גֹּעָֽתָה:
וְ
יתרחב עוד גבול העיר עד אשר
[343]
יָצָ֨א
-יֵצֵא
[344]
ע֜וֹד קָ֤ו (קוה
כתיב
) הַמִּדָּה֙
[345]
נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל
-עד
[346]
גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב
-ויסבב
[347]
גֹּעָֽתָה:
[348]
(לט)
וְכָל הָעֵ֣מֶק הַפְּגָרִ֣ים וְהַדֶּ֡שֶׁן, וְכָֽל הַשְּׁדֵמוֹת֩ (השרמות עַד נַ֨חַל קִדְר֜וֹן עַד פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ מִזְרָ֔חָה קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה לֹֽא יִנָּתֵ֧שׁ וְֽלֹא יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם:
וְ
גם יסבב את
[349]
כָל הָעֵ֣מֶק
שנפלו שם
[350]
הַפְּגָרִ֣ים
של מחנה סנחריב,
[351]
וְ
מקום שפך
[352]
הַדֶּ֡שֶׁן,
[353]
וְכָֽל הַשְּׁדֵמוֹת֩ (השרמות
כתיב)
-השדות
[354]
עַד נַ֨חַל קִדְר֜וֹן
העומד מהעבר מזה
[355]
עַד פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙
[356]
מִזְרָ֔חָה
, כל הרוחב והאורך הזה יהיה
[357]
קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָ֑ה
קדוש בקדושת העיר,
[358]
לֹֽא יִנָּתֵ֧שׁ
-יעקר
[359]
וְֽלֹא יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם
[360]
כי לא יכבשה עוד האויב:
[361]