/ ירמיהו פרק מא'

פסוקים

ירמיהו פרק מא'

(א) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ, וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה: וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי [1] , והנה מארץ בני עמון [2] בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע אשר היה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה, [3] וְרַבֵּי -ואשר היה גם כן אחד משרי [4] הַמֶּלֶךְ, [5] וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים באו אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה -אל המצפה, [6] וַיֹּאכְלוּ שָׁם עימו ועל שולחנו [7] לֶחֶם -סעודה [8] יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה:
(ב) וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב, וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ: וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ כולם [9] אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב, וַיָּמֶת אֹתוֹ ישמעאל בן נתניה [10] על [11] אֲשֶׁר הִפְקִיד אותו [12] מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ ונתקנא בו על כך: [13]
(ג) וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם, אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל: וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ [14] אֶת -עם [15] גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה, וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם, אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל: [16]
(ד) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת גְּדַלְיָהוּ, וְאִישׁ לֹא יָדָע: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְהָמִית אֶת -להמתת [17] גְּדַלְיָהוּ, וְ עדיין [18] אִישׁ לֹא יָדָע על הדבר [19] , והנה באותו יום: [20]
(ה) וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן, שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים, וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְהֹוָה: וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן, שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים, וּמִתְגֹּדְדִים [21] דרך צער ואבל על חורבן ירושלים ובית המקדש וגלות יהודה, [22] וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית -לבית [23] יְהֹוָה: [24]
(ו) וַיֵּצֵא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה, הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם: וַיֵּצֵא -וברעתו יצא [25] יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לִקְרָאתָם מִן הַמִּצְפָּה, הֹלֵךְ הָלֹךְ וּבֹכֶה -ומראה עצמו כבוכה [26] על אובדן מולדתו, [27] וַיְהִי כִּפְגֹשׁ אֹתָם הֶסֵּבָם מללכת לירושלים, כי במצפה היה לו מקום נאות להורגם, [28] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֹּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם:
(ז) וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וכדי שלא תתגלה על ידם הריגת גדליה לבל ירדפו אחריו, [29] וַיְהִי כְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר וַיִּשְׁחָטֵם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶל תּוֹךְ הַבּוֹר שהיה שם, [30] הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ שחטו אותם: [31]
(ח) וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ בָם, וַיֹּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאל אַל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה, חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ וַיֶּחְדַּל וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם: וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מתוך אלה אשר נִמְצְאוּ בָם, [32] וַיֹּאמְרוּ -אמרו אֶל יִשְׁמָעֵאל בן נתניה, אַל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים -אוצרות [33] בַּשָּׂדֶה, חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ [34] , ונגיד לך היכן הם ותיקח אותם, [35] וַיֶּחְדַּל מהם [36] וְלֹא הֱמִיתָם בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם:
(ט) וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֹתוֹ מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים: וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ אשר במצפה, [37] הוּא אותו הבור [38] אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אָסָא מִפְּנֵי בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לבל יוכל לבוא שמה בהילחמו עימו [39] ; את [40] אֹתוֹ הבור [41] מִלֵּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ חֲלָלִים:
(י) וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה, אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ, וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם, וַיִּשְׁבֵּם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וַיֵּלֶךְ לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן: וַיִּשְׁבְּ -ולקח בשבי [42] יִשְׁמָעֵאל בן נתניה אֶת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר בַּמִּצְפָּה, [43] אֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ, [44] וְאֶת כָּל הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בַּמִּצְפָּה אֲשֶׁר הִפְקִיד עליהם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים [45] אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם, וַיִּשְׁבֵּם -ושבה אותם [46] יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וַיֵּלֶךְ עמהם לַעֲבֹר אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לשבת שמה: [47]
(יא) וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה: וַיִּשְׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ [48] וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה:
(יב) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל מַיִם רַבִּים אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים אשר עמהם, [49] וַיֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה, וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ אֶל -על בריכת [50] הַ מַיִם הָ רַבִּים [51] אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:
(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת יִשְׁמָעֵאל אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּשְׂמָחוּ: וַיְהִי כִּרְאוֹת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת -עִם [52] יִשְׁמָעֵאל בן נתניה אֶת יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֵת כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיִּשְׂמָחוּ:
(יד) וַיָּסֹבּוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה, וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ: וַיָּסֹבּוּ -והסתובבו [53] כָּל הָעָם אֲשֶׁר שָׁבָה יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּצְפָּה, וַיָּשֻׁבוּ מישמעאל [54] וַיֵּלְכוּ אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ:
(טו) וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה נִמְלַט בִּשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן, וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן: וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה נִמְלַט -ברח ומילט נפשו [55] בִּשְׁמֹנָה -עם שמונה [56] אֲנָשִׁים מִפְּנֵי יוֹחָנָן, וַיֵּלֶךְ אֶל בְּנֵי עַמּוֹן:
(טז) וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִן הַמִּצְפָּה אַחַר הִכָּה אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְנָשִׁים וְטַף, וְסָרִסִים אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעוֹן: וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה , כי שבה אותם ישמעאל בן נתניה [57] מִן הַמִּצְפָּה אַחַר -לאחר [58] שֶׁ הִכָּה אֶת גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם , ולקח יוחנן בן קרח [59] גְּבָרִים אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְנָשִׁים וְטַף, וְסָרִסִים [60] אֲשֶׁר הֵשִׁיב מִגִּבְעוֹן ברודפו אחר ישמעאל: [61]
(יז) וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם (כמוהם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם: וַיֵּלְכוּ כל השבויים, [62] וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת -במקום שגר שם [63] כִּמְהָם (כמוהם כתיב) בן ברזילי הגלעדי [64] אֲשֶׁר אֵצֶל -ליד [65] בֵּית לָחֶם , והיה זה בדרכם [66] לָלֶכֶת לָבוֹא לְ מִצְרָיִם: [67]
(יח) מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ: ורצו ללכת למצרים [68] מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם, כִּי הִכָּה -הרג [69] יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ וחששו פן יעלילו הכשדים לומר שזה היה בהסכמת כולם, והריגת פקיד המלך תחשב למרידה [70] , ומשכך יבואו הכשדים להורגם: [71]

הערות

1. הוא חודש תשרי (אברבנאל), ובראש השנה נהרג גדליה בן אחיקם וקבעו התענית במוצאי ראש השנה מפני שהוא יום טוב (רד"ק).
2. מצודת דוד.
3. מלכות בית דוד, ורז"ל דרשו כי ישמעאל זה בן גרים היה, כי ירחמאל לקח אשה ושמה עטרה, ואמרו עטרה זו היתה גוייה ובת מלכים היתה, ולקחה ירחמאל להתעטר בה לפי שהיתה בת מלכים ולפיכך קרא שמה עטרה, ואמרו אל תאמן בגר עד כ"ד דורות, ומעטרה עד ישמעאל עברו כ"ד דורות, והנה הרג ישמעל בן נתניה את גדליה (רד"ק).
4. מצודת דוד.
5. ובעבור שהיה מזרע מלוכה ושר גדול לפני המלך לזה נתקנא בגדליה על שלקח הגדולה (מצודת דוד), כי חשב שלו מגיעה הנשיאות (מלבי"ם). רש"י מבאר ושרי המלך נתקנאו בו שנטל גדולה. ורד"ק מבאר ומקצת שרי המלך צדקיהו באו עימו.
6. תרגום יונתן.
7. אברבנאל.
8. כל סעודה קרויה על שם הלחם (מצודת ציון).
9. מצודת דוד.
10. כולם הכוהו וישמעאל לבדו המיתו (מצודת דוד) וגמר מיתתו בידיו (מלבי"ם).
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. רד"ק, מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי ישמעאל נשלח ע"י מלך בני עמון שהיה שונא את מלך בבל ורצה שתהיה ארץ ישראל תחת ממשלתו.
14. דהיינו שהיו שם לצורך גדליה בעלי מלחמתו (מלבי"ם).
15. תרגום יונתן.
16. מצודת דוד מבאר שהרג רק את אנשי המלחמה ואת יתר העם לקח בשבי. ומלבי"ם מבאר שמהיהודים הרג רק את בעלי המלחמה ואת יתר העם החיה, ומהכשדים הרג את כולם כי היו כולם בעלי מלחמה, ולכן אמר "את הכשדים אשר נמצאו שם".
17. תרגום יונתן.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד. כי ישמעאל העלים את מיתתו, והיה בדעתו של ישמעל בן נתניה למצוא עלילה שיאמר שהרגו בדין ובמשפט, וזה היה התחבולה שהרג שמונים האנשים כמו שיתבאר להלן (מלבי"ם).
20. מצודת דוד.
21. הוא עניין שריטת הבשר (רש"י, מצודת ציון). ששרטו שריטות בבשרם לאבל (רד"ק). ואין להקשות איך הם התגודדו, והרי נאמר (דברים יד, א) "לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קׇרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת", כי האיסור הוא דווקא במתגודד על מת ולא על בית המקדש (משבצות זהב).
22. מצודת דוד.
23. תרגום יונתן.
24. כי כשנסעו ממקומם לא ידעו שנחרב הבית וכששמעו על כך בדרך גילחו את זקנם וקרעו בגדיהם והתגודדו (רש"י, רד"ק). ותימה הוא שמהחודש החמישי [-אב] שחרב הבית עד החודש השביעי [-תשרי] לא שמעו בשילה ובשכם ובשומרון שנלכדה ירושלים וחרב הבית וגלו ישראל ממנה? ויש לפרש כי שמעו בכיבוש ירושלים ובגלות ישראל ממנה, אבל חשבו שכיון שהשאיר נבוזראדן את דַּלַּת הארץ השאיר גם את בית המקדש שלא ניתצו ושרפו כולו או מקצתו, כדי שיקריבו הנשארים בארץ את קרבנותיהם, וכיון ששמעו בדרך שנשרף בית ה' קרעו בגדיהם, ושמעו גם כן כי מלך בבל הפקיד את גדליה בארץ והיו באים אליו (רד"ק). מצודת דוד מבאר כי יתכן שגם אחר החורבן הקריבו על המזבח, וכך גם מבאר אברבנאל כי הם שמעו שהפקיד מלך בבל את גדליהו בן אחיקם ושהיו נקבצים שמה חיילים מהיהודים ושיעלו עולה ומנחה בבית ה' ההרוס. ובמדרש, [הרואה] ערי יהודה בחורבנן מנא לן דבעי [-שצריכים] קריעה? שנאמר "וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים" (ילקוט שמועני).
25. אברבנאל.
26. רד"ק, מצודת דוד.
27. כדי לרמות אותם (מצודת דוד).
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד. מלבי"ם (בפס' ה') מבאר שהוא רצה להעביר קול שגדליה ציווה להרוג אותם בגלל שהם מתאבלים על שריפת בית המקדש, ורצה שיחשוב כל השומע שנבוכדנצר ציוה על גדליה להרוג את כל המתאבל על בית ה' ואת כל ההולך להקטיר שם, ועשה עצמו כבוכה ומתאונן על הפקודה הזאת שנתן גדליה להרוג את ההולכים לבית ה', ולכן אמר להם "בואו אל גדליהו" כדי שיחשבו שהם נהרגים בפקודת גדליה, ובבואם לתוך העיר שחטם אל תוך הבור.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד.
32. דהיינו מתוך אלה שבאו משכם שילו ושומרון (מצודת דוד).
33. ונקראים "מטמונים" על שם שדרך לטמון אוצרות במחבוא (מצודת ציון).
34. ובמדרש, זה שאמר הכתוב (איוב לו,יא -יב) "אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים... וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ", אם שומעים ישראל להקב"ה ועובדין אותו אמלא ימיהם בטובה... אתה מוצא שתי שנים עשתה הארץ פירות מרובים מה שלא עשתה כל ימות העולם, שנה אחת בכניסתן לארץ... ושנה אחת שגלו מן הארץ דכתיב "וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נִמְצְאוּ בָם וַיֹּאמְרוּ אֶל יִשְׁמָעֵאל אַל תְּמִתֵנוּ כִּי יֶשׁ לָנוּ מַטְמֹנִים בַּשָּׂדֶה חִטִּים וּשְׂעֹרִים וְשֶׁמֶן וּדְבָשׁ", שלא היה להם מקום היכן ליתן, והיו טומנים אותם בשדה... ואילו שמעו שלהם היה, ואם לא ישמעו "בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ", שלח מעל פניו ויצאו (ילקוט שמעוני).
35. מצודת דוד. מלבי"ם (לשיטתו שישמעאל הראה כאילו גדליה ציוה להורגם) מבאר שהם אמרו אל תמיתנו כי יש לנו מטמונות וניתן אותם כשוחד לגדליה שיחיה אותנו, ולכן לא המיתם כדי שיחשבו שכל זה נעשה בפקודת גדליה, והיתה כוונתו או כדי להפיל אימה על הנותרים שיחשבו שנבוכדנצר מינה את גדליה לרצוח תמימי דרך המתאבלים על החורבן, ואו כדי שכולם ישמחו ויאשרוהו על שהרג את גדליה שרצח נפשות שלא במשפט.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד. ורבותינו חלקו אודות הביאור של "יד גדליהו". לדעת מצודת דוד ורד"ק (בפי' השני) הוא שם מקום, כמו יד אבשלום. רש"י מבאר מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש העלה עליו כאילו נהרגו על ידו. ורד"ק (בפי' הראשון) מבאר בסיבת גדליהו, כי הוא היה סיבה להריגת כולם כי בעבורו בא ישמעאל למצפה להכותו, וכיון שהרג שם את גדליהו הרג גם כן את אשר היו עימו והבאים אליו. ומלבי"ם מבאר כי כך ישמעאל אמר שהרגם בפקודת גדליהו. ובמדרש, וכי גדליהו הרגם והלא ישמעאל הרגם?! אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאלו הרגם (נדה סא., ילקוט שמעוני).
38. מצודת דוד.
39. מצודת דוד. ולדעת מלבי"ם הודיע הכתוב בזה מה החטא גורם, שכבר התבאר (מלכים-א' טו, יז) שבעשא בנה את הרמה לבלתי תת יוצא ובא לאסא מלך יהודה, דהיינו לעכב על ידי כך שלא יעלו ישראל לרגל, ועיקר עליתם לרגל היתה דרך המצפה כמו שכתוב (הושע ה, א) "כִּי פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה", ושם עמדו גם כן צבאות אסא להגן על ההולכים לרגל וללחום נגד גדוד בעשא, ועשה את הבור לספק מים לצבאותיו, והנה הבור הזה שנעשה לעזר להולכים לבית ה' עתה בעוונות הדור הושלכו שם חללים ההולכים לבית ה'.
40. מצודת דוד.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. דהיינו אלה שהגיעו לשם מעצמם, והיו מהעם אשר השאיר נבוזראדן והניחם עם גדליה (ראה לעיל מ, ז) (מצודת דוד), כי לא הכה ישמעאל אלא את אנשי המלחמה שהיו במצפה אבל שאר העם שלא היו אנשי המלחמה והנשים והטף שבה אותם (רד"ק).
44. כי לא הגלם נבוזראדן עם הגלות אלא השאירם עם דלת העם, ולא ידענו אם היו הן בנות המלך צדקיהו או יהויכין או יהויקים (רד"ק).
45. שר על ההורגים במצות המלך (מצודת דוד לעיל לט, ט).
46. ולפי שארכו הדברים חזר ואמר וישבם (מצודת דוד).
47. מצודת דוד. ונהג ברשעות יותר מנבוזראדן, כי הנה נבוזראדן לא הגלה את דלת העם אלא השאירם עם גדליהו, ולא הגלה את בנות המלך אלא לכבודן השאיר אותן ביד גדליהו, וישמעאל שהיה מזרע המלוכה וקרוב אליהן מלבד מה שהרג את אנשי המלחמה שהיו עם גדליהו, את שאר ההמון ודלת העם והנשים והטף ובנות המלך שנשארו עם גדליהו, את כולן שבה ישמעאל וילך לו לעבור אל בני עמון (אברבנאל).
48. במקום שהיה כי לא היה אז במצפה (מצודת דוד), ואולי אם היו שמה לא היה ישמעאל מכה אותו כי ירא מהם, אבל כאשר ראה שהיה גדליה יחידי מהשרים עשה כרצונו (אברבנאל).
49. מצודת דוד.
50. מצודת דוד.
51. דהיינו בריכת מים גדולה (רש"י, רד"ק).
52. תרגום יונתן. כל העם שהוליך בשבי (מצודת דוד).
53. מצודת ציון.
54. מצודת דוד.
55. מצודת דוד.
56. מצודת ציון.
57. מצודת דוד.
58. תרגום יונתן.
59. מצודת דוד.
60. מין שררה (מצודת ציון).
61. מצודת דוד. כי בלכת ישמעאל נשארו עוד הרבה אנשים בסביבות מצפה והיה דעתם ללכת גם כן לארץ בני עמון אחרי ישמעאל, ויוחנן השיבם מן הדרך (מלבי"ם).
62. אברבנאל.
63. רד"ק, מצודת דוד.
64. הוא כמהם בן ברזילי הגלעדי המוזכר בשמואל-ב' (פרק יט) שחזר עם דוד אחרי שנהרג אבשלום (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי אולי הוא בנה אותו ובא לגור שם לפיכך נקרא המקום על שמו.
65. תרגום יונתן.
66. מצודת דוד.
67. מצודת דוד.
68. אברבנאל.
69. תרגום יונתן.
70. מצודת דוד.
71. אברבנאל.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה