/ ירמיהו פרק מב'

פסוקים

ירמיהו פרק מב'

(א) וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה, וְכָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל: כיון שרצו להתייעץ בנבואה, [1] וַיִּגְּשׁוּ כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים, וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ, וִיזַנְיָה בֶּן הוֹשַׁעְיָה, וְכָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל:
(ב) וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ: וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, [2] תִּפָּל נָא -עתה [3] תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ [4] בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ:
(ג) וְיַגֶּד לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה: וְ תפילתך תהיה [5] שֶׁ יַגֶּד לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ אם ללכת למצרים או להישאר כאן, [6] וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה: [7]
(ד) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם, לֹא אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר: וירמיהו קיבל את תחינתם להתפלל בעדם, [8] וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, שָׁמַעְתִּי -קבלתי דבריכם, [9] הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם [10] אַגִּיד לָכֶם, לֹא אֶמְנַע מִכֶּם שום [11] דָּבָר:
(ה) וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ, יְהִי יְהֹוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה: וְהֵמָּה השרים והעם [12] אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ, יְהִי יְהֹוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן שקיבלנו על עצמינו לעשות כפי שתאמר לנו בשמו, ויהיה נאמן עלינו להיפרע מאיתנו [13] אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה: [14]
(ו) אִם טוֹב וְאִם רָע, בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ (אנו) שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: בין [15] אִם יהיה הדבר [16] טוֹב בעינינו [17] וְאִם -ובין אם יהיה [18] רָע, [19] בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ (אנו כתיב ) שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו לבקש דברו [20] נִשְׁמָע , וזאת לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כי אין רע יורד מלמעלה: [21]
(ז) וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ: וַיְהִי מִקֵּץ -בסוף [22] עֲשֶׂרֶת יָמִים מהעת ששאלו ממנו לחלות את פני ה', [23] וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ:
(ח) וַיִּקְרָא אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְאֶל כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וּלְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל: וַיִּקְרָא ירמיהו הנביא [24] אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ [25] וְאֶל כָּל שאר [26] שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וּלְכָל הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל:
(ט) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה -כך [27] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו: [28]
(י) אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם: אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת -בארץ יהודה, [29] וּבָנִיתִי -ואבנה [30] אֶתְכֶם [31] וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי -ואקיים [32] אֶתְכֶם בארץ כימי קדם [33] בריבוי עַם [34] וְלֹא אֶתּוֹשׁ -אעקור אתכם, [35] כִּי נִחַמְתִּי [36] אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם ולא אוסיף עוד עליה [37] , כי רוצה אני שתהיה שארית בארץ ואחרית ותקווה: [38]
(יא) אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם יְהֹוָה כִּי אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו בגלל הריגת גדליה, [39] אַל תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ [40] נְאֻם -אמר [41] יְהֹוָה , כי נבוכדנאצר לא ירע לכם בעבור זה [42] כִּי אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ לבל יוכל להרע לכם: [43]
(יב) וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְ עוד [44] אֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לפניו [45] וְרִחַם -וירחם [46] אֶתְכֶם -עליכם [47] להקל ממכם המיסים והעבודה, [48] וְהֵשִׁיב -וישיב [49] אֶתְכֶם [50] מרצונו [51] אֶל אַדְמַתְכֶם [52] שתחזור להיות שלכם וקניינכם כמקדם: [53]
(יג) וְאִם אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: וְאִם גם עתה אחר ששמעתם את דבר ה', [54] אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: [55]
(יד) לֵאמֹר לֹא! כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה, וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע, וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב: לֵאמֹר -כי תאמרו, [56] לֹא! כִּי אל [57] אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר שם [58] לֹא נִרְאֶה מִלְחָמָה, [59] וְקוֹל שׁוֹפָר שתוקעים הצופים להזהיר את העם [60] לֹא נִשְׁמָע, וְלַלֶּחֶם לֹא נִרְעָב כמו שרעבים כאן, [61] וְשָׁם נֵשֵׁב ולא נהיה גולים משם: [62]
(טו) וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם, וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם: וְעַתָּה הואיל וכך תאמרו, [63] לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה, כֹּה -כך [64] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת [65] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם [66] לָבֹא לְ מִצְרַיִם, וּבָאתֶם -ותבואו [67] לָגוּר שָׁם:
(טז) וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ: וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה [68] שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם [69] בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק בכם ללכת [70] אַחֲרֵיכֶם לְ מִצְרַיִם [71] וְשָׁם תָּמֻתוּ בחרב וברעב: [72]
(יז) וְיִהְיוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם: וְיִהְיוּ כָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת פְּנֵיהֶם לָבוֹא לְ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם , כולם [73] יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי גודל [74] הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם: [75]
(יח) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם, וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה, וְלֹא תִרְאוּ עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי כֹה -כך [76] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר -כמו [77] שֶׁ נִתַּךְ -שנשפך [78] אַפִּי וַחֲמָתִי עַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, כֵּן תִּתַּךְ -תישפך [79] חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם לְ מִצְרָיִם, [80] וִהְיִיתֶם -ותהיו [81] לְאָלָה [82] וּלְשַׁמָּה -ולתמיהה [83] וְלִקְלָלָה [84] וּלְחֶרְפָּה, [85] וְ אל תחשבו לאחר מכן לחזור לארץ [86] , כי כאשר תלכו מפה [87] לֹא תִרְאוּ -תשובו לראות [88] עוֹד אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה: [89]
(יט) דִּבֶּר יְהֹוָה עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה, אַל תָּבֹאוּ מִצְרָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם: וכדי להתרות בהם שוב אמר הנביא, [90] דִּבֶּר יְהֹוָה עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה, אַל תָּבֹאוּ לְ מִצְרָיִם [91] ; ובבוא עליכם הצרה [92] יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי הַעִידֹתִי -הִתְרֵיתִי [93] בָכֶם בשם ה' [94] הַיּוֹם ואמרתי שכך יהיה: [95]
(כ) כִּי הִתְעֵיתֶם (התעתים) בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כֵּן הַגֶּד לָנוּ וְעָשִׂינוּ: וכאשר דיבר עמהם הנביא וראה בְּפָנֵיהֶם שלא היו חפצים להישאר במקומם, הודיעם על טעותם ששלחו אותו לדרוש את ה' באומרו, [96] כִּי הִתְעֵיתֶם (התעתים כתיב ) בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם -את עצמכם [97] כִּי -כאשר [98] אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כֵּן הַגֶּד לָנוּ וְעָשִׂינוּ:
(כא) וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם: וָאַגִּד לָכֶם דברו [99] הַיּוֹם הזה, [100] וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם [101] וּלְכֹל -כמו שלא שמעתם מאז [102] לכל אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
(כב) וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם: וחזר הנביא להתרות בהם שוב למען ידעו בבוא הרעה ואמר, [103] וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ [104] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם: [105]

הערות

1. אברבנאל.
2. כיון שראו שנתקיימה נבואתו והצילו ה' מיד שונאיו והסתירו בצל כנפיו קראוהו נביא (חומת אנך).
3. מצודת ציון.
4. אמרו התפלל אל "ה' אלהיך" כי רצו לכבוד ירמיה לייחס ה' אלהיו, וירמיה לפי רוב ענותנותו ונועם מוסרו אמר להם (להלן בפס' ד) "הנני מתפלל אל ה' אלהיכם" (חומת אנך).
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר כי הם לא שאלו אם ללכת לארץ מצרים אם לאו, כי כבר הסכימו ללכת למצרים (כמו שמופיע לעיל מא, יז) אלא ביקשו רק שה' יגיד להם באיזה דרך ילכו למצרים.
7. כפל הדבר במילים שונות. ומלבי"ם מבאר שביקשו לדעת את הדבר אשר יעשו אחר שיבואו למצרים ואיך ינצלו בדרך מחרב מלך בבל.
8. אברבנאל.
9. מצודת דוד.
10. כלומר על שאלתכם (מצודת דוד).
11. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שאמר להם אני יתפלל כפי בקשתכם שה' יראה לכם את הדרך הטובה למצרים, אולם אם ה' יענה שלא תלכו בכלל למצרים אלא תשארו בארץ ישראל גם כן אגיד לכם.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. ואף אם יצווה שנישאר בארץ ישראל (מלבי"ם).
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. מלבי"ם מבאר שגם אם תשיג אותנו רעה על ידי ציווי ה', על כל פנים, עצם זה שנשמע בקול ה' הוא כשלעצמו דבר טוב, וזהו שכתוב "למען אשר ייטב לנו כי נשמע בקול ה' אלהינו"' שהשמיעה בקול ה' הוא הטוב האמיתי, וגם רצה לומר שעל ידי כך ישגיח ה' שייטיב לנו בזכות שזה שאנו שומעים בקולו.
20. אברבנאל.
21. אז כל שכן שנשמע לו, כי לא רק שאנחנו ביקשנו, אלא גם רק טוב יצא לנו מזה (אברבנאל).
22. מצודת ציון.
23. מצודת דוד. ועשרת הימים היו עשרת ימי תשובה והסוף הוא ביום הכפורים, שאז בא דבר ה' אל ירמיהו, שהתפלל עליהם ירמיהו באותם עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ונתרצה לו ה' ביום הצום (אברבנאל).
24. אברבנאל.
25. שהיה השר הגדול העומד על בני עמו (אברבנאל).
26. אברבנאל.
27. תרגום יונתן.
28. מלבי"ם מבאר שאמר להם שתשובת ה' לא היתה כפי שאלתם שיראה להם את הדרך למצרים, כי אינו מסכים שיצאו מארץ ישראל, אלא תשובתו היתה מצד זה "ששלחתם אותי להפיל תחנתכם לפניו" שמצד זה ריחם עליכם לתת לכם שארית בארץ.
29. אברבנאל.
30. תרגום יונתן.
31. רצונו לומר יפרו וירבו בה ולא יגלו עוד ממנה (מצודת דוד).
32. תרגום יונתן.
33. אברבנאל.
34. מלבי"ם.
35. מצודת ציון.
36. חשבתי מחשבה אחרת (מצודת דוד).
37. מצודת דוד.
38. מלבי"ם.
39. מצודת דוד, וראה לעיל מא, יח.
40. אמר פעמיים "אל תיראו", לא תיראו מצד מה שאתם יראים מפניו עתה שינקום מכם על הריגת גדליה, וכן אל תיראו ממנו בעתיד משאר רעות ומעבודה קשה, כי על מה שיחרה אפו על הריגת גדליה אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו שלא יעניש אתכם על זה, וכן על העתיד (מלבי"ם).
41. תרגום יונתן.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד.
46. מצודת דוד.
47. תרגום יונתן.
48. מלבי"ם.
49. תרגום יונתן.
50. דהיינו את הגולים מהעם שגלו לבבל (מצודת דוד). ואמר "אתכם" כי הרוב גלו והמעט נכלל ברוב (רד"ק).
51. מצודת דוד.
52. ואע"פ שהיתה נבואה מפורשת מירמיהו הנביא שהגאולה מבבל תהיה רק לאחר שבעים שנה, אמנם כך נגזר מלכתחילה לפני שקיבלו את ענשם, אבל לאחר החורבן והגלות כשקיבלו כבר את ענשם ורובם נהרגו וגלו, התעוררה עליהם מידת הרחמים, ואם היו שומעים לדבר ה' להישאר בארץ ישראל הרי שבזה תתוקן סיבת החורבן והגלות שהיו מבזים את דברי הנביאים ולא האמינו להם, ואם עתה יאמינו לדברי הנביא להישאר בארץ ישראל תשתנה הגזירה לטובה וישובו מיד לארץ ישראל (משבצות זהב).
53. מלבי"ם.
54. מצודת דוד.
55. שהבטיח לכם שייטיב לכם, ותרצו לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ (מלבי"ם). ואברבנאל מבאר, ואם אתם אומרים "לא נשב בארץ הזאת", יודע אני באמת שאינכם רוצים ללכת ממנה אלא "לבלתי שמוע בקול ה' אלהיכם" שאינכם רוצים לקיים מצוותיו, כי הם היו יודעים שארץ ישראל היה ה' דורש אותה תמיד עיניו בה, ואם יעבדו עבודה זרה בתוכה לא יתקיימו בה כיון שאינם עושים משפט אלהי הארץ, ולכן היו חפצים לרדת לארץ מצרים כדי שיעבדו שמה עבודה זרה לרצונם בחושבם שלא יענשו שמה עליה כפי שהם יענשו בהיותם בארץ הקדושה.
56. מצודת דוד.
57. תרגום יונתן.
58. מצודת דוד.
59. כי בהיותכם פה תפחדו ממלחמת הכשדים (מצודת דוד).
60. רש"י.
61. מצודת דוד. כאילו המלחמה והרעב תמיד יהיו בארץ יהודה ולא יהיו במצרים בשום צד בעולם (אברבנאל).
62. מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. תרגום יונתן.
65. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
66. דהיינו אם תחשבו ללכת למצרים מדעת ומרצון (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שבא להזהירם בעונש רק על ישיבה במצרים עליה יש איסור מן התורה, אולם אם ישבו בחוץ לארץ (במקום אחר ולא במצרים) לא יענשו אלא רק לא יבוא להם הטוב שהבטיח אילו היו נשארים בארץ.
67. מצודת דוד.
68. היא חרב הכשדים (מצודת דוד).
69. שנבוכדנצר יכבוש אחר כך את ארץ מצרים (מלבי"ם).
70. מצודת דוד.
71. ולתוספת ביאור אמר מצרים (מצודת דוד).
72. מצודת דוד.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. כלומר רעה השגחית מיוחדת עליהם מצד העונש חוץ מן החרב הכולל שישיג גם את מצרים (מלבי"ם).
76. תרגום יונתן.
77. מצודת דוד.
78. מצודת ציון.
79. מצודת ציון.
80. רצונו לומר, כמו שבירושלים היה עונש השגחי כך יהיה בבואכם למצרים (מלבי"ם).
81. תרגום יונתן.
82. לשון שבועה (רד"ק בביאור השני, מצודת ציון), שכולם יאמרו בשבועתם אם עשיתי כזאת אהיה כמו אלה הבאים למצרים (מצודת דוד). ובביאורו הראשון מבאר רד"ק כי אלה היא קללה וכפל המקרא את העניין במילים שונות.
83. מצודת ציון. שכולם יתמהו על גודל מפלתכם (מצודת דוד).
84. שהמקלל מישהו, יתלה את הקללה בכם לומר שיהיה מקולל כמותכם (מצודת דוד).
85. שכולם יחרפו אתכם (מצודת דוד).
86. אברבנאל.
87. מצודת דוד.
88. מצודת דוד.
89. רומז אל ירושלים (אברבנאל).
90. מצודת דוד.
91. תרגום יונתן.
92. מצודת דוד.
93. מצודת ציון.
94. מלבי"ם.
95. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר שהאשימם על אשר שאלו את פי ה' כשלא היה בדעתם לשמוע ולעשות, כי מוטב היה שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין, וזה שאמר "דִּבֵּר ה' עליכם שארית יהודה אל תבאו מצרימה ידוע תדעו שהעידותי בכם היום", ומכאן ואילך תהיו מזידין אם תעשו דבר אחר ולא שוגגין, כיון שכבר התריתי בכם והודעתי לכם דבר ה' ומצוותו.
96. מצודת דוד.
97. מצודת ציון. כי ה' יודע את האמת שאין דעתכם לשמוע בקולו (מלבי"ם). בדברו עמהם ראה בְּפָנֵיהֶם שלא היו חפצים להשאר במקומם, ולכן אמר באמת עשיתם טעות גדול בנפשותיכם אשר אתם שלחתם אותי וכו', כי אילו לא שלחתם הייתם שוגגין ועכשיו אתם מזידין (מצודת דוד).
98. מצודת דוד.
99. אברבנאל.
100. אברבנאל.
101. ואמר שלא שמעו בקול ה' למרות שעדיין לא השיבו לו דבר, כי ראה בְּפָנֵיהֶם שלא היו חפצים במאמרו ושלא יקיימוהו ובכל אופן ילכו למצרים (אברבנאל).
102. מצודת דוד.
103. מצודת דוד.
104. שאם לא הייתם שואלים ממני לא הייתם יודעים מה יהיה בסופכם, ועתה ששאלתם תדעו שאחריתכם למות (מלבי"ם).
105. היא ארץ מצרים (מלבי"ם). והנה התבאר מזה ששרי יהודה וכל העם הנשארים, בהיותם נבהלים וחרדים בהריגת גדליה בן אחיקם, בעשרת ימי תשובה נתיישרו נפשותם לעבוד את ה', ולכן ביקשו מהנביא שיתפלל בעדם אל ה' ואמרו שיעשו כמצוותו, אבל אחרי שעבר יום הכיפורים שבו לכסלותם ונכנסה טינא בנפשותם מפחד הכשדיים שיבאו עליהם ויהרגום על מיתת גדליהו והכשדיים שהיו איתו, וגם נכשלה רוחם שהיה סכנה לשבת בארץ ישראל שתמיד עיני ה' בה ובעוברם על מצוותיו היו נענשים בעונשים רבים, ובחרו ללכת למצרים להיותם מרוחקים מההשגחה ולשבת בטח (אברבנאל).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה