(א)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה - וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ:
לאחר מעשה עכן והריגתו, שבה ההשגחה האלהית על ישראל, ולפי שטבע בני האדם לפחד לחזור למקום שהיה בו סכנה, שכן נפלו שם לפני כן מישראל, פחדו העם להילחם שוב עם העי,
[1]
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא
-אל תפחד
[4]
וְאַל תֵּחָת
-ואל תישבר מלהילחםעם הָעָי,
[5]
קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה -
הלוחמים,
[7]
וְקוּם
וְ
עֲלֵה
אל
הָעָי
להילחם בהם,
[8]
רְאֵה
בנבואה כי כבר
[9]
נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ:
[10]
(ב)
וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ - תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ:
וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ
לשרוף את העיר ולהרוג את כולם לפי חרב,
[11]
רַק
שכאן במלחמה זו
שְׁלָלָהּ
של העיר לא יהיה לאוצר ה' כמו ביריחו,
[12]
וּבְהֶמְתָּהּ -
ובהמותיה, לא יהיו לחרם כפי שהיה ביריחו, אלא
[13]
תָּבֹזּוּ לָכֶם
את כל השלל, כי הכיבוש לא יהיה כולו בדרך נס כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הוקדש שם השלל, אלא הוא יהיה על ידי תחבולת מלחמה, ולכן
[14]
שִׂים לְךָ אֹרֵב
-מארב
[16]
לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ
ולא מן הצד ממנו תבואו, כי מפני חוזקה ותוקפה של העיר לא תהיה קלה להיכבש וצריך לעשות תחבולה:
[17]
(ג)
וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה - לַעֲלוֹת הָעָי, וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה:
וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ
כפי שציווהו ה', הוא
[19]
וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה -
הלוחמים,כאשר הוא בראשםוזאת כדי
[20]
לַעֲלוֹת
אל
הָעָי, וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ
-אנשים
גִּבּוֹרֵי הַחַיִל
לשימם למארב כפי ציווי ה',
[22]
וַיִּשְׁלָחֵם
יהושעבַּ
לָיְלָה
לארוב, מבלי ידיעת העם, יומיים לפני יום הכיבוש כדי שיספיקו להגיע לעיר בדרך עוקפת מבלי שירגישו בהם אנשי העי:
[24]
(ד)
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר - רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר, אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים-:
וַיְצַו אֹתָם
יהושע
לֵאמֹר -
וכך אמר להם,
רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר
עצמה כאשר מקום מארבכם הוא
[26]
מֵאַחֲרֵי הָעִיר,
עמדו על משמרתכם וְ
[27]
אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד
-הרבה,
וִהְיִיתֶם
-ותהיו
[28]
כֻּלְּכֶם נְכֹנִים-
מזומנים ללכת מהר בעת הצורך:
[29]
(ה)
וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר - בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם:
וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב
-נתקרב
[31]
אֶל הָעִיר
עי,
וְהָיָה כִּי
-כאשר
[32]
יֵצְאוּ
אנשי העי
לִקְרָאתֵנוּ
פנים מול פנים
[33]
כַּאֲשֶׁר -
כפישיצאו
בָּרִאשֹׁנָה
-בפעם הראשונה,
[34]
וְנַסְנוּ
-ננוס ונברח
[35]
לִפְנֵיהֶם
בכדי להטעותם:
[36]
(ו)
וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר - בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם:
וְיָצְאוּ
-וְיֵצְאוּ אז אנשי העי לרדוף
[37]
אַחֲרֵינוּ עַד
שברודפם אחרינו
[38]
הַתִּיקֵנוּ
-ננתק
[39]
אוֹתָם מִן הָעִיר
, והם ירדפו אחרינו
כִּי
לא יבינו את תכסיס המלחמה ויתלו את מנוסתינו בחושבם שאנו בורחים מהפחדמהם, וְ
[40]
יֹאמְרוּ
אנשי העי,
נָסִים
ישראל
לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר -
כפי שנסו
[41]
בָּרִאשֹׁנָה
-במלחמה הראשונה,
[42]
וְ
אנחנו
נַסְנוּ
-נוסיף לנוס עוד
[43]
לִפְנֵיהֶם
להרחיקם מן העיר אל המדבר, כדי שתהיה לאורב שהות להצית את העיר, שכיון שאנשיה עסוקים במרדף אחרינו תישאר העיר פרוצה מבלי יושב:
[44]
(ז)
וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם - אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ - יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם:
וְאַתֶּם
בעוד שאנו נסים
[47]
תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב
-ממקום המארב
[48]
וְהוֹרַשְׁתֶּם -
ותגרשוותכלו
[49]
אֶת
תושבי
[50]
הָעִיר
שנשארו בה,
[51]
וּנְתָנָהּ -
ויתן
[52]
יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם
את העיר
[53]
בְּיֶדְכֶם:
(ח)
וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם - אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְהֹוָה תַּעֲשׂוּ רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם:
והמשיך יהושע לצוות את אנשי המארב וכך אמר להם,
[54]
וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם -
כשתתחילו לתפוש
[55]
אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ
-תבעירו מיד
[56]
אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְהֹוָה
שֶׁצִּוָּנוּ לשָרפה, שכן אמר לנו לעשות להעי כאשר עשינו ליריחו, וכך
[58]
תַּעֲשׂוּ
ותשרפו את העיר, ואולם לא תשרפוה מתוך נקמה אלא לשם קיום מצוות ה',ואל תחשבו קודם שריפת העיר להציל את שלל העיר שהתיר ה' לבוז,
[61]
רְאוּ
-הזהרו ואל תמרו פי כמו עכן, כי
[63]
צִוִּיתִי אֶתְכֶם
לשרוף את העיר קודם, וזו כוונת ה', והיו זריזים בדבר:
[65]
(ט)
וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם -:
וַיִּשְׁלָחֵם
-ושלח אותם
[67]
יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ
האורבים
בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם
-ממערב
[68]
לָעָי
, וחשב יהושע שהעם יפחדו הפעם לצאת למלחמה, לכן כדי לחזקם ולזרזם,
[69]
וַיָּלֶן
-לָן
יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם -
באמצע המחנה להיות מוכן בהשכמת הבוקר לזרזם להשכים ולערוך את המלחמה:
[70]
(י)
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד - אֶת הָעָם וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי:
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד -
והשגיח ובדק
[73]
אֶת
מוכנות
[74]
הָעָם
למלחמה, וכדי שלא ירך לבבם של ישראל,
[75]
וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם
אל
הָעָי
, כאשר הוא בראש העם:
[77]
(יא)
וְכָל הָעָם - הַמִּלְחָמָה - אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר, וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי - בֵּינָו וּבֵין הָעָי:
וְכָל הָעָם -
עם
[78]
הַמִּלְחָמָה -
הלוחמים
[79]
אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ
-והתקרבולשם כשהם מחוזקים וסומכים על בוראם,
[80]
וַיָּבֹאוּ
בחוזק ותוקף רב
[82]
נֶגֶד
-ממול
[83]
הָעִיר, וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי,
שכן שער העיר היה בצפונה של העיר,
[84]
וְהַגַּי -
והעמק
[85]
בֵּינָו
-היה בין מחנה ישראל
[86]
וּבֵין הָעָי
, וישראל גברו כאריות לערוך מלחמה:
[87]
(יב)
וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעִיר:
וַיִּקַּח
יהושע
כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ
נוספים,
[88]
וַיָּשֶׂם אוֹתָם
כְּ
אֹרֵב
נוסף יותר קרוב אל העיר, והעמיד את המארב הזה
[89]
בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם
-ממערב
[90]
לָעִיר:
(יג)
וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר, וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק:
וַיָּשִׂימוּ
-והכינו
[91]
הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר
היה
מִצְּפוֹן לָעִיר
להילחםסמוך לחומה,
[92]
וְ
כן הכינו
[94]
אֶת עֲקֵבוֹ
-מארבו של המחנה שמנה את חמשת האלפים האורבים אשר היו
[95]
מִיָּם
-ממערב
[97]
לָעִיר, וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ
[98]
ואחרים עמו
[99]
בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק
כדי להתקרב אל העיר:
[100]
(יד)
וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ, וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמּוֹעֵד לִפְנֵי הָעֲרָבָה וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר:
וַיְהִי כִּרְאוֹת
-וכאשר ראה
[101]
מֶלֶךְ הָעַי
שבאו ישראל והתקרבו והלכו בעמק,חשב להתחכם כנגדםולא להמתין כמו בפעם הקודמת שישראל יתקרבו אליהם, כי בפעם הקודמת היכום בעמק וחשבו שגם עתה יכום שמה,
[102]
וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ, וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא
מלך העי
וְכָל עַמּוֹ,
יצאו
לַמּוֹעֵד
-לזמן שנקבע
[105]
לִפְנֵי הָעֲרָבָה
הוא מישור יריחו, המקום בו נועדו שם במלחמתם הראשונה נגד ישראל,
[107]
וְהוּא
מלך העי, הגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח,
[109]
לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר
מארב של שלושים אלף חיילים:
[110]
(טו)
וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר:
וַיִּנָּגְעוּ
-והראו עצמם כאילו היו ניגפים
[111]
יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, וַיָּנֻסוּ
ישראל
דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר
[113]
של בית אָוֶן, שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני, וכאשר ראום האויבים כי נסים הם, נתקבצו כולם לרודפם, באופן שנעתקו מהעיר ולא נשאר בה איש:
[114]
(טז)
וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי (בעיר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם- וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר:
וַיִּזָּעֲקוּ
-ונתקבצו ע"י זעקת המאסף
[117]
כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי (בעיר
כתיב)גם אלה שנשארו לשמור על העיר, וגם אנשי בית אל, שכן מפני גודל מחנה ישראל נאספו כולם
[118]
לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם-
אחרי מחנה ישראל,
[121]
וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ
-והתנתקו
מִן הָעִיר
בהשאירם אותה פתוחה:
[122]
(יז)
וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל:
וְלֹא נִשְׁאַר
שום
אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ
לרדוף
אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַזְבוּ
אנשי העי
אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל:
(יח)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה - בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה וַיֵּט - יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה -
הרם
[123]
בַּכִּידוֹן
-ברומח
[124]
אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל
-כלפי
[125]
הָעַי
לסמן לאורב לצאת מן המארב,
[126]
כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה
-אתן את העיר,
וַיֵּט -
והרים
[127]
יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל
כלפי
[128]
הָעִיר:
(יט)
וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה - מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ, וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ - וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ:
וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה -
במהירות
מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ
שני המארבים, כל אחד ממקומו
[129]
כִּנְטוֹת
-כאשר הרים יהושע את
[130]
יָדוֹ, וַיָּבֹאוּ
אל
הָעִיר
-העי,
וַיִּלְכְּדוּהָ -
וכבשו אותה,
[131]
וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר
-העי
[132]
בָּאֵשׁ:
(כ)
וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה - וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף:
וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם
-לאחור,
[133]
וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן
מֵ
הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה
, והבינו כי נשרפה העיר עם נשיהם ובניהם וטפם אשר נשארו שם,
[134]
וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם
-כח
[135]
לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה -
ללכת לכיוון האורב למלחמהאו לחזור לכיוון העיר הנשרפת,ועמדו נבהלים מבלי לדעת מה לעשות,
[136]
וְהָעָם
הוא עם ישראל
[138]
הַנָּס
-אשר עשה את עצמו כאילו הוא נגוע ונס אל
[139]
הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ
-הפך פניולהילחם
[140]
אֶל
מול אנשי העי שהיו
[142]
הָרוֹדֵף
, וכעת הפכו ישראל להיות הם הרודפים להכות בהם:
[143]
(כא)
וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד - הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי:
וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל
כיוון שֶׁ
רָאוּ כִּי לָכַד -
כבש
[145]
הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן
מן
הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ
-הפכו פניהם כלפי אנשי העיר שהיו רודפים אותם,
[146]
וַיַּכּוּ
-והרגו
אֶת אַנְשֵׁי הָעָי
הגיבורים:
[147]
(כב)
וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ - שָׂרִיד וּפָלִיט -:
וְאֵלֶּה
אנשי האורב לאחר שהציתו את העיר,
[148]
יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם
-לקראת אנשי העי,
[150]
וַיִּהְיוּ
אנשי העי
[151]
לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ
-באמצע,
[152]
אֵלֶּה
אנשי המארב
[153]
מִ
צד
זֶּה וְאֵלֶּה
כל ישראל ויהושע
[154]
מִ
צד
זֶּה
באופן שלא נמלט מהם איש,
[155]
וַיַּכּוּ אוֹתָם
ישראל
עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ -
עד שלא נשאר להעי
[156]
שָׂרִיד
-שארית
[157]
וּפָלִיט -
ופליטה:
[158]
(כג)
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ:
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי
שמרוב חלישותם לא הגנו אנשי העי אף על מלכם,
[159]
וַיַּקְרִבוּ
-והביאו
[160]
אֹתוֹ
ישראל
אֶל יְהוֹשֻׁעַ
לראות מה יעשה בו, והיתה תשועה גדולה שנלכדה העיר ונתפש המלך ולא נשאר מהעם כל נשמה:
[161]
(כד)
וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ וַיִּפְּלוּ - כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם וַיָּשֻׁבוּ - כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב:
וַיְהִי כְּכַלּוֹת
-כאשר סיימו
[163]
יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי
אשר היו
בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר
[164]
, הוא המדבר
אֲשֶׁר רְדָפוּם
-רדפו את ישראל
בּוֹ
בהתחלה אנשי העי,
[165]
וַיִּפְּלוּ -
ונהרגו
[166]
כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם
-שלא נותרו מהם,
[167]
וַיָּשֻׁבוּ -
וחזרו
[168]
כָל יִשְׂרָאֵל
אל
הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ
-את אוכלוסיית העיר שלא נשרפה עדיין, הנשים והטף והזקנים
[169]
לְפִי חָרֶב:
(כה)
וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי,:
וַיְהִי
מספר
כָל הַנֹּפְלִים
-ההרוגים
[172]
בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי,
ועל אף היותם גיבורים נתנם ה' יתברך חלושים ונופלים לפני ישראל:
[173]
(כו)
וִיהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן - עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי:
וִיהוֹשֻׁעַ,
אף על פי שֶׁכְּשַׂר צבא לא היתה מוטלת עליו חובת הלחימה עצמה,
[174]
לֹא הֵשִׁיב
-החזיר את
[175]
יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה
-הרים
[176]
בַּכִּידוֹן -
בעת נטיית הכידון,ולא פסק מלהילחם ולהכות ולהרוג באויב,
[177]
עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים
-השמיד
[178]
אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי:
[179]
(כז)
רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ:
רַק הַבְּהֵמָה
-את הבהמות
וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל
ולא מתוך תאווה אלא
[180]
כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ:
[181]
(כח)
וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ - תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹםהַזֶּה:
וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ
בעצמו
[182]
אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ -
ועשה אותה
[183]
תֵּל
חרב לְ
[184]
עוֹלָם
, ונותר מקום
שְׁמָמָה עַד הַיּוֹםהַזֶּה
[185]
, ועשה כן כדילקיים את ציווי ה':
[186]
(כט)
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ - עָלָיו - גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה
יהושע
עַל הָעֵץ
והשאיר אותו תלוי
עַד עֵת הָעָרֶב
כדי שישמחו ישראל, ושיפחדו הגויים בראותם את מלך העי תלוי,
[187]
וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ
-לעת ערב,
צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ
כמו שהזהירה התורה על כל הנתלים בארץ ישראל שלא להלין נבלתם תלויה על העץ,
[188]
וַיַּשְׁלִיכוּ
-והשליכו
אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר,
וכדי לפרסם שנקבר שם מלך העיר ויפחדו כל האומות להילחם עם ישראל
[189]
וַיָּקִימוּ -
הקימו
עָלָיו -
על מקום הַגְּוִיָּה בפתח שער העיר
[191]
גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל
לזיכרון, וגל זה עומד
[192]
עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
[193]
(ל)
אָז, יִבְנֶה - יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:
וכעת עובר המקרא לספר על בניית המזבח בהר עיבל,
אָז,
כשעברוישראל את הירדן,
[194]
יִבְנֶה -
בנה
[195]
יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל:
[196]
(לא)
כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהֹוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים:
וְשָׂד את אבניו בַּשִּׂיד
[197]
כַּאֲשֶׁר
-כמו שֶׁ
[198]
צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
[199]
ובנה אותו מאבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל כפי הדין,
[200]
כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה
[201]
שיש לבנות
מִזְבַּח
מְ
אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו
ישראל
עֹלוֹת לַיהֹוָה, וַיִּזְבְּחוּ
-וזבחו שם
[202]
שְׁלָמִים:
(לב)
וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּכְתָּב שָׁם
יהושע
עַל הָאֲבָנִים
שנטלו ישראל מן הירדן
[203]
אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה,
הוא ספר דברים
[204]
אֲשֶׁר כָּתַב
משה
לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לג)
וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר - צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם - יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:
וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים
-ושוטריו
[205]
וְשֹׁפְטָיו
היו
עֹמְדִים מִ
צד
זֶּה וּמִ
צד
זֶּה לָאָרוֹן
הברית,
נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם
-בני לויאשר היו
[206]
נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה
ואשר עמדו למטה עם הארון באמצע, כאשר הכהנים מקיפים את הארון והלויים מקיפים את הכהנים,ואמרו את הברכה והקללה, וכל העם עמד שם,
[207]
כַּגֵּר כָּאֶזְרָח
הישראלי מלידה, כולם עמדו שם, וכך היה סדר עמידתם;
[209]
חֶצְיוֹ
של העם שהם ששה שבטים, עמדו
[210]
אֶל מוּל הַר גְּרִזִים
במורד הר עיבל,
[212]
וְהַחֶצְיוֹ
-והחצי השני, ששת השבטים האחרים, עמדו
[213]
אֶל מוּל הַר עֵיבָל
במורד הר גריזים,ועשואת סדר הברכות והקללות
[215]
כַּאֲשֶׁר -
כפי האופן שֶׁ
צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה
, והוא
לְבָרֵךְ אֶת הָעָם -
עם
[216]
יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה
-בתחילה, ובכך להקדים ברכות לקללות:
[217]
(לד)
וְאַחֲרֵי כֵן, קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:לה לֹא הָיָה דָבָרמִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד - כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם:
וְאַחֲרֵי כֵן, קָרָא
[218]
יהושע בעצמו
[219]
אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:לה לֹא הָיָה דָבָרמִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד -
[220]
לפני
[222]
כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְ
לפני
הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְ
לפני
הַגֵּר
-הגרים
[223]
הַהֹלֵךְ
-אשר הלכו
[224]
בְּקִרְבָּם
, שהיו מתגיירים מן האומות בכל מסעיהם של ישראל מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים:
[225]