(א)
וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַףיְהֹוָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
[1]
על ידיה
[2]
מַעַל
שנעשה על ידי איש אחד שמעל
[3]
בַּחֵרֶם
-ברכוש המוחרם של העיר יריחו, וכך היה המעשה;
[4]
וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה
-משבט
[5]
יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַףיְהֹוָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
[6]
וסילק השגחתו מהם:
[7]
(ב)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן, מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ
אל
הָ
עיר
[8]
עַי אֲשֶׁר
היתה
עִם
-ליד
[9]
בֵּית אָוֶן, מִקֶּדֶם
-ממזרח
[10]
לְבֵית אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
יהושע
לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ
וסביבותיה,
[11]
וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי
לבדה ולא ריגלו את סביבותיה:
[12]
(ג)
וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַל יַעַל כָּל הָעָם כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּאֶת הָעָי אַל תְּיַגַּע - שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה:
ולאחר שריגלו את העי,
וַיָּשֻׁבוּ
-חזרו המרגלים
אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַל יַעַל
-אל יעלה
[13]
כָּל הָעָם
לכיבוש העי, כי אין צורך בכולם, ורק
[14]
כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ
אל העיר,
וְיַכּוּאֶת הָעָי
וילכדו אותה,
[15]
אַל תְּיַגַּע -
תטריח
[16]
שָׁמָּה
-לשם
אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה
אנשי העי:
[17]
(ד)
וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי:
וַיַּעֲלוּ
מתי מעט
[18]
מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיָּנֻסוּ
תכף ישראלמִ
[19]
לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי
עוד קודם שערכו מלחמה:
[20]
(ה)
וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם - לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים, וַיַּכּוּם - בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:
וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם -
[21]
ורדפו אחריהםמִ
לִפְנֵי הַשַּׁעַר
ממנו באו ישראל להילחם
[22]
עַד הַ
מקום הנקרא
[23]
שְּׁבָרִים,
וכאשר נסו ישראל,
[24]
וַיַּכּוּם -
היכו בהםבני העי
בַּמּוֹרָד
-במקום הירידה מההר,
[25]
וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם
, כי חשבו שכל אנשי הארץ גיבורים כאריות ולא יוכלו להם, ושכך יהיה תמיד:
[26]
(ו)
וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו - וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה - לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם:
וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו -
את בגדיו על אלה שנהרגו,
[27]
וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה -
על הארץ, להתפלל
[29]
לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
אשר הצטרפו אליו,
[31]
וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם
לאמר הרי אנו חשובים כעפר, וישבו יחדיו עד הערב:
[32]
(ז)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּאֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר - אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ?! וְלוּ - הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
ויהושע וכל הזקניםהצטערו מאד, לא רק על מיתת שלושים ושישה האנשים, אלא גם על כך שראו שנעדרה מהם ההשגחה האלוהית, ועל כי ראו את מורך לבב העם,
[34]
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּאֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה
[35]
! איה מוראך וְחִתַּתְּךָ בעמים?! ואיך נשאו הגויים ראש?! ואיה רחמיך?!, אם רצונך היה להסיר מעליהם השגחתך
[36]
לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר -
בהעברה ניסית ופלאית כל כך
[38]
אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן
, כדי
לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ?! וְלוּ -
והלואי
[39]
הוֹאַלְנוּ
-והיינורוצים
[40]
וַנֵּשֶׁב
-לשבת
[41]
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
מזרחה, בארץ סיחון ועוג שנכבשה כבר, ולא לעבור את הירדן, ולא היתה באה עלינו הצרה הזאת:
[42]
(ח)
בִּי אֲדֹנָי מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו:
ואחר שהרגיש בעצמו שהרבה בדברים מול מעשה ה', חזר ואמר,
[44]
בִּי
-בבקשה
[45]
אֲדֹנָי
שלא אתפס בדברי כאילו זלזלתי חלילה בארץ ישראל, כי מרוב צערי דיברתי כך,
[46]
מָה אֹמַר
אם לא כדבר הזה
[47]
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ
-הפנה
יִשְׂרָאֵל עֹרֶף
בנוסם
[48]
לִפְנֵי אֹיְבָיו
, ואני צועק מכאב לב שעתה סר פחדם של הגויים ויתחזק ליבם להילחם נגדנו:
[49]
(ט)
וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ - וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
שהאויב רודף אותנו,
[51]
וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ -
ויקיפו אותנו כולם באגודה אחת,
[52]
וְהִכְרִיתוּ
-ויכריתו
אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ
שֶׁיָּצָא לנו בגבורה, וכך יתחלל שמך,
[54]
וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל
שיצא כבר שלא יחולל?!, שהרי הם יאמרו שבגלל אי יכולתו של ה' נאבדו ישראל:
[55]
(י)
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, קֻם לָךְ
למה אתה טוען טענות לְפָנַי?,מאחר שיש סיבה שגרמה לסילוק ההשגחה,
[57]
לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ
?! אינך צריך להתפלל ולהתחנן עוד, אלא צריך שישמידו ישראל את החרם ויבערו את מי שעבר עליו ואסלח להם:
[59]
(יא)
חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ - בִכְלֵיהֶם:
כי
חָטָא יִשְׂרָאֵל
[60]
, ואפילו שאיש אחד בלבד חטא, מכל מקום כיוון שלא שמרו זה את זה, נחשב כאילו כולם חטאו,ולא תאמר שחטאו בשגגה, אלא
[61]
וְגַם עָבְרוּ
על החרם הנחשב לשבועה ובכך הפרו
[63]
אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם
[64]
המוקדש לגבוה ועדיין החרם נמצא אצלם,
[65]
וְגַם גָּנְבוּ
בסתר כאילו חשבו להסתיר ממני,
[67]
וְגַם כִּחֲשׁוּ
-הכחישו בהשגחה האלוהית ועשו כאילו עין שלמעלה אינה רואה,
[68]
וְגַם שָׂמוּ -
נתנו
[69]
בִכְלֵיהֶם
את החרם להיות שמור לאוצר, ולא עשו זאת מתוך מצוקה לשבור רעב, ואם כן מעשה הנבלה כפול ומכופל:
[70]
(יב)
וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּםלִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם,:
וְ
לכן
[71]
לֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּםלִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם
, אלא
[72]
עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם
בנוסם מהם, וזאת
[73]
כִּי הָיוּ
מסייעים
[74]
לְ
עובר הַ
חֵרֶם
שהעלימו עין, ולא שמרו זה את זה,ולכן אלתחשובשהחולשההזאתטבעיתושלאתשתנה, אלא
[75]
לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ
את עובר
[77]
הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם,
אבל כאשרתסירוהחרםמקרבםיתחזקוויהיולגבוריחיל:
[78]
(יג)
קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ - הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל! לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
קֻם קַדֵּשׁ
-הַזְמֵן
[79]
אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ -
ותאמר להם,
הִתְקַדְּשׁוּ
-היו מזומנים
[80]
לְמָחָר
לעבור לפני הארון לדעת בשל מי הרעה הזאת,
[81]
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל! לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם
-שתסירו את
הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
[82]
(יד)
וְנִקְרַבְתֶּם - בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם - וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְהוָה תִּקְרַב לַבָּתִּים וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַגְּבָרִים-:
וְנִקְרַבְתֶּם -
ותתקרבו
[83]
בַּבֹּקֶר
מול הארון
[84]
לְשִׁבְטֵיכֶם -
כל שבט לבד,
[85]
וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה
[86]
להיות נלכד לפני הארון לבל יוכל לזוז ממקומו באותו רגע,
[87]
יִקְרַב
שוב אחרי שיוכל לזוז
[88]
לַ
גברים ראשי
[89]
מִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְהוָה תִּקְרַב לַבָּתִּים
-לראשי בתי אב,
[90]
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַגְּבָרִים-
לאנשי הבית היחידים:
[91]
(טו)
וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה וְכִי עָשָׂה נְבָלָה - בְּיִשְׂרָאֵל:
וְהָיָה הַנִּלְכָּד
לפני הארון, בעבור שמעל
[93]
בַּחֵרֶם
ראוי כי
[94]
יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ,
ושישרפו
אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ
האהל והמטלטלין,
[95]
כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה וְכִי עָשָׂה נְבָלָה -
דבר מגונהאשר גרם למות אנשים
[96]
בְּיִשְׂרָאֵל:
(טז)
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו, וַיִּלָּכֵד - שֵׁבֶט יְהוּדָה:
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ
למחרת
בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב
-וקירב
[98]
אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו,
איש לדגל שבטו, והעמידם לפני החושן בו היו כתובים שמות השבטים, ואמר יהושע ע"פ סימן שקיבל מהקב"ה, השבט שאבנו תכהה, ממנו החוטא, וכהתה אבנו של שבט יהודה,
[99]
וַיִּלָּכֵד -
ונלכד
שֵׁבֶט יְהוּדָה:
(יז)
וַיַּקְרֵב - אֶת מִשְׁפַּחַת - יְהוּדָה, וַיִּלְכֹּד - אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי, וַיַּקְרֵב - אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים - וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי:
וַיַּקְרֵב -
וקירב יהושעלארון
[101]
אֶת
ראשי המשפחות של
[103]
מִשְׁפַּחַת -
שבט
[104]
יְהוּדָה,
ועברו המשפחות ולא נלכדו,ובסוף
[105]
וַיִּלְכֹּד -
לכד הארון
[107]
אֵת
ראש
[108]
מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי, וַיַּקְרֵב -
וקירב יהושע לארון
אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים -
לכל ראשי בתי האב של המשפחה,
[109]
וַיִּלָּכֵד
על ידי הארון
[110]
זַבְדִּי
אשר היה ראש בית אב:
[111]
(יח)
וַיַּקְרֵב - אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה:
וַיַּקְרֵב -
וקירב יהושע לארון
אֶת
אנשי
בֵּיתוֹ
של זבדי
לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד
על ידי הארון
[112]
עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה
-לשבט
[113]
יְהוּדָה:
(יט)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי:
וכיון שהתחיל עכן להוציא לעז על הגורל,
[114]
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן, בְּנִי
בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורל שבו עתידה הארץ ליחלק,
[115]
שִׂים נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה
-וְתוֹדֶהשמעלת בחרם, וגם תִּתְוַדֶּה על יתר העבירות שעשית,וכאשר תודה ולא תכחיש, יראו ישראל שבדין נלכדת, ויהיה כבוד לה',
[116]
וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ
[120]
-מה הם הדברים אשר לקחת מן החרם, ואלו עבירות נוספות עשית,
[121]
אַל תְּכַחֵד
-תעלים
[123]
מִמֶּנִּי:
(כ)
וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר, אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי:
וכאשר ראה עכן את בני יהודה ערוכים למלחמה להצילו, אמר מוטב שאמות אני לבדי ואל יהרגו כמה אלפים מישראל,
[124]
וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר, אָמְנָה
-באמת
[125]
אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
בחרם זה,
[126]
וְכָזֹאת וְכָזֹאת
-וכך וכך
[127]
עָשִׂיתִי:
(כא)
וָאֵרֶא (ואראה בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת, טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד, חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם - וָאֶקָּחֵם, וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
וכדי להצדיק את עצמו אמר, התבוננתי במה שכתוב בתורה וחשבתי שהוא שלל שמותר לקחתו,
[128]
וָאֵרֶא (ואראה
כתיב)
בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת
-טלית (בגד) חשובהמִ
[130]
שִׁנְעָר
-מבבל
[131]
אַחַת,
ואדרת זו היתה
טוֹבָה
ומהודרת בהיותה שייכת למלך בבל, וחשבתי שהיות ומדובר ברכוש של מדינה אחרת לא חל עליה חרם יריחו,
[132]
וּ
כמו כן ראיתי
מָאתַיִם שְׁקָלִים
-שקלי
כֶּסֶף וּלְשׁוֹן
-וגוש ארוך ומשוך כלשון העשוי מ
[135]
זָהָב אֶחָד,
אשר
חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים
היה
מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם -
וחמדתי אותם
וָאֶקָּחֵם,
כי חשבתי שהמתכות אינן בכלל החרם כיון שאינן עומדות להישרף ויבואו לאוצר ה',
[136]
וְהִנָּם
-והנה הם כעת, האדרת ולשון הזהב
[137]
טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי
-אָהֳלִי,
[138]
וְהַכֶּסֶף
נמצא
תַּחְתֶּיהָ
תחת האדרת:
[139]
(כב)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה - וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים
-שליחים,
וַיָּרֻצוּ
-רצו
הָאֹהֱלָה -
לאוהל עכן, שלא יקדימו שבט יהודה ויטלום משם כדי להכחיש את הגורל,
[140]
וְהִנֵּה
היתה
טְמוּנָה
האדרת
[141]
בְּאָהֳלוֹ
של עכן,
וְהַכֶּסֶף
היה
תַּחְתֶּיהָ
אולם לא טמון בארץ:
[142]
(כג)
וַיִּקָּחוּם - מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְהוָה:
וַיִּקָּחוּם -
ולקחו השליחים את חפצי החרם
מִתּוֹךְ הָאֹהֶל
כשהם טמונים בתוך האדרת,
[143]
וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּצִּקֻם
-והעמידו אותם
[144]
לִפְנֵי
ארון
[145]
יְהוָה
כדי שיראו כל ישראל את כח החרם ויזהרו מן החמדה ומן החרם, ויבינו כי עכן חייב מיתה:
[146]
(כד)
וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב, וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ - וְאֶת חֲמֹרוֹ - וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר:
וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב, וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו
[148]
של עכן גם לקח יהושע שיראו משפט אביהם וְיִוָּסְרוּמלעשות כמוהו,
[149]
וְ
עמם לקח יהושע גם
אֶת שׁוֹרוֹ -
השוורים של עכן
וְאֶת חֲמֹרוֹ -
ואת החמורים שלו
וְאֶת צֹאנוֹ
לאבדם,
[150]
וְ
גם את
אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל
הרכוש
אֲשֶׁר
היה
לוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל
הלכו
[151]
עִמּוֹ
-עם יהושע,
[152]
וַיַּעֲלוּ אֹתָם
דרך ההר אל
[153]
עֵמֶק עָכוֹר:
[154]
(כה)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ - יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ
לעכן בלשון פיוס,
[155]
מֶה
-כמה מאוד
[156]
עֲכַרְתָּנוּ
-הִשְׁחַתָּ וחיבלת בנו, לפיכך
[157]
יַעְכֳּרְךָ -
ישחיתך
[159]
יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה
ותהא מיתתך כפרתך וכפרתינו, וכל עֲוֹנֹתֶיךָ מיום שנולדת יתכפרו ויהיה לך חלק לעולם הבא,
[160]
וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן
-באבנים, כי בנוסף על המעילה בחרם חילל עכן את השבת וחוייב סקילה,
[162]
וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם
את האהל והמטלטלין
[164]
בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם
-את השור והבהמה
[165]
בָּאֲבָנִים:
(כו)
וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב - יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיָּקִימוּ
ישראל
עָלָיו
-על קברו
[166]
גַּל
-תל גבוה של
[167]
אֲבָנִים
[168]
, והתל היה
גָּדוֹל
והינו עומדשם
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[169]
הַזֶּה,
[170]
ולאחר מכן
וַיָּשָׁב -
חזר
יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ
על ישראל,
עַל כֵּן
-ומשום דבריו של יהושע על עכירת ישראל
[171]
קָרָא
יהושע את
שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר,
[172]
ונקרא המקום כך
[173]
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
הַזֶּה:
[174]