(א)
וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם, וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּמְעֲלוּ
[1]
בְנֵי יִשְׂרָאֵל
על ידי
[2]
ה
מַעַל
שנעשה על ידי איש אחד שמעל
[3]
בַּחֵרֶם
-ברכוש המוחרם של העיר יריחו
[4]
, וכך היה המעשה;
וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה
-משבט
[5]
יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם,
[6]
וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
וסילק השגחתו מהם:
[7]
(ב)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ הָעַי אֲשֶׁר עִם בֵּית אָוֶן, מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר, עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים, וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ
אל
הָ
עיר
[8]
עַי אֲשֶׁר
היתה
עִם
-ליד
[9]
בֵּית אָוֶן,
מִקֶּדֶם
-ממזרח
[10]
לְבֵית אֵל,
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
יהושע
לֵאמֹר,
עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ
וסביבותיה,
[11]
וַיַּעֲלוּ הָאֲנָשִׁים,
וַיְרַגְּלוּ אֶת הָעָי
לבדה ולא ריגלו את סביבותיה:
[12]
(ג)
וַיָּשֻׁבוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַל יַעַל כָּל הָעָם כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי אַל תְּיַגַּע שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה:
ולאחר שריגלו את העי,
וַיָּשֻׁבוּ
-חזרו המרגלים
אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו,
אַל יַעַל
-אל יעלה
[13]
כָּל הָעָם
לכיבוש העי, כי אין צורך בכולם
[14]
, ורק
כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ
אל העיר,
וְיַכּוּ אֶת הָעָי
וילכדו אותה,
[15]
אַל תְּיַגַּע
-תטריח
[16]
שָׁמָּה
-לשם
אֶת כָּל הָעָם,
כִּי מְעַט הֵמָּה
אנשי העי:
[17]
(ד)
וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי:
וַיַּעֲלוּ
מתי מעט
[18]
מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ,
וַיָּנֻסוּ
תכף ישראל
[19]
מִ
לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי
עוד קודם שערכו מלחמה:
[20]
(ה)
וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים וַיַּכּוּם בַּמּוֹרָד וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם:
וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ,
[21]
וַיִּרְדְּפוּם
-ורדפו אחריהם מִ
לִפְנֵי הַשַּׁעַר
ממנו באו ישראל להילחם
[22]
עַד הַ
מקום הנקרא
[23]
שְּׁבָרִים
, וכאשר נסו ישראל,
[24]
וַיַּכּוּם
-היכו בהם בני העי
בַּמּוֹרָד
-במקום הירידה מההר,
[25]
וַיִּמַּס לְבַב הָעָם וַיְהִי לְמָיִם
, כי חשבו שכל אנשי הארץ גיבורים כאריות ולא יוכלו להם, ושכך יהיה תמיד:
[26]
(ו)
וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם:
וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו
-את בגדיו
[27]
על אלה שנהרגו,
[28]
וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה
-על הארץ
[29]
, להתפלל
[30]
לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב,
הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
אשר הצטרפו אליו,
[31]
וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם
לאמר הרי אנו חשובים כעפר
[32]
, וישבו יחדיו עד הערב:
[33]
(ז)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ?! וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
ויהושע וכל הזקנים הצטערו מאד, לא רק על מיתת שלושים ושישה האנשים, אלא גם על כך שראו שנעדרה מהם ההשגחה האלוהית, ועל כי ראו את מורך לבב העם,
[34]
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֲהָהּ
[35]
אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה
! איה מוראך וְחִתַּתְּךָ בעמים?! ואיך נשאו הגויים ראש?! ואיה רחמיך?!
[36]
, אם רצונך היה להסיר מעליהם השגחתך
[37]
לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר
-בהעברה ניסית ופלאית כל כך
[38]
אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הַיַּרְדֵּן
, כדי
לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ?!
וְלוּ
-והלואי
[39]
הוֹאַלְנוּ
-והיינו רוצים
[40]
וַנֵּשֶׁב
-לשבת
[41]
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
מזרחה, בארץ סיחון ועוג שנכבשה כבר
[42]
, ולא לעבור את הירדן, ולא היתה באה עלינו הצרה הזאת:
[43]
(ח)
בִּי אֲדֹנָי מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו:
ואחר שהרגיש בעצמו שהרבה בדברים מול מעשה ה', חזר ואמר,
[44]
בִּי
-בבקשה
[45]
אֲדֹנָי
שלא אתפס בדברי כאילו זלזלתי חלילה בארץ ישראל, כי מרוב צערי דיברתי כך,
[46]
מָה אֹמַר
אם לא כדבר הזה
[47]
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ
-הפנה
יִשְׂרָאֵל עֹרֶף
בנוסם
[48]
לִפְנֵי אֹיְבָיו
, ואני צועק מכאב לב
[49]
שעתה סר פחדם של הגויים ויתחזק ליבם להילחם נגדנו:
[50]
(ט)
וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:
וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ
שהאויב רודף אותנו,
[51]
וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ
-ויקיפו אותנו
[52]
כולם באגודה אחת,
[53]
וְהִכְרִיתוּ
-ויכריתו
אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ
שֶׁיָּצָא לנו בגבורה, וכך יתחלל שמך,
[54]
וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל
שיצא כבר
[55]
שלא יחולל?!, שהרי הם יאמרו שבגלל אי יכולתו של ה' נאבדו ישראל:
[56]
(י)
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ,
קֻם לָךְ
למה אתה טוען טענות לְפָנַי?
[57]
, מאחר שיש סיבה שגרמה לסילוק ההשגחה,
[58]
לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ
?! אינך צריך להתפלל ולהתחנן עוד, אלא צריך שישמידו ישראל את החרם ויבערו את מי שעבר עליו ואסלח להם:
[59]
(יא)
חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם:
כי
חָטָא יִשְׂרָאֵל
[60]
, ואפילו שאיש אחד בלבד חטא, מכל מקום כיוון שלא שמרו זה את זה, נחשב כאילו כולם חטאו
[61]
, ולא תאמר שחטאו בשגגה, אלא
[62]
וְגַם עָבְרוּ
על החרם הנחשב לשבועה ובכך הפרו
[63]
אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם,
[64]
וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם
המוקדש לגבוה
[65]
ועדיין החרם נמצא אצלם,
[66]
וְגַם גָּנְבוּ
בסתר כאילו חשבו להסתיר ממני,
[67]
וְגַם כִּחֲשׁוּ
-הכחישו בהשגחה האלוהית ועשו כאילו עין שלמעלה אינה רואה,
[68]
וְגַם שָׂמוּ
-נתנו
[69]
בִכְלֵיהֶם
את החרם להיות שמור לאוצר, ולא עשו זאת מתוך מצוקה לשבור רעב, ואם כן מעשה הנבלה כפול ומכופל:
[70]
(יב)
וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם כִּי הָיוּ לְחֵרֶם לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
וְ
לכן
[71]
לֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם
, אלא
[72]
עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם
בנוסם מהם
[73]
, וזאת
כִּי הָיוּ
מסייעים
[74]
לְ
עובר הַ
חֵרֶם
שהעלימו עין, ולא שמרו זה את זה
[75]
, ולכן אל תחשוב שהחולשה הזאת טבעית ושלא תשתנה, אלא
[76]
לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם אִם לֹא תַשְׁמִידוּ
את עובר
[77]
הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם
, אבל כאשר תסירו החרם מקרבם יתחזקו ויהיו לגבורי חיל:
[78]
(יג)
קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל! לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
קֻם קַדֵּשׁ
-הַזְמֵן
[79]
אֶת הָעָם,
וְאָמַרְתָּ
-ותאמר להם,
הִתְקַדְּשׁוּ
-היו מזומנים
[80]
לְמָחָר
לעבור לפני הארון לדעת בשל מי הרעה הזאת,
[81]
כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל!
לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם
-שתסירו את
הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם:
[82]
(יד)
וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַמִּשְׁפָּחוֹת, וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְהוָה תִּקְרַב לַבָּתִּים וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַגְּבָרִים:
וְנִקְרַבְתֶּם
-ותתקרבו
[83]
בַּבֹּקֶר
מול הארון
[84]
לְשִׁבְטֵיכֶם
-כל שבט לבד,
[85]
וְהָיָה הַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה
[86]
להיות נלכד לפני הארון לבל יוכל לזוז ממקומו באותו רגע,
[87]
יִקְרַב
שוב אחרי שיוכל לזוז
[88]
לַ
גברים ראשי
[89]
מִּשְׁפָּחוֹת,
וְהַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנָּה יְהוָה תִּקְרַב לַבָּתִּים
-לראשי בתי אב,
[90]
וְהַבַּיִת אֲשֶׁר יִלְכְּדֶנּוּ יְהוָה יִקְרַב לַגְּבָרִים
-לאנשי הבית
[91]
היחידים:
[92]
(טו)
וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה וְכִי עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל:
וְהָיָה הַנִּלְכָּד
לפני הארון, בעבור שמעל
[93]
בַּחֵרֶם
ראוי כי
[94]
יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ
, ושישרפו
אֹתוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ
האהל והמטלטלין,
[95]
כִּי עָבַר אֶת בְּרִית יְהוָה וְכִי עָשָׂה נְבָלָה
-דבר מגונה
[96]
אשר גרם למות אנשים
[97]
בְּיִשְׂרָאֵל:
(טז)
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו וַיִּלָּכֵד שֵׁבֶט יְהוּדָה:
וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ
למחרת
בַּבֹּקֶר וַיַּקְרֵב
-וקירב
[98]
אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטָיו
, איש לדגל שבטו
[99]
, והעמידם לפני החושן בו היו כתובים שמות השבטים, ואמר יהושע ע"פ סימן שקיבל מהקב"ה, השבט שאבנו תכהה, ממנו החוטא, וכהתה אבנו של שבט יהודה,
[100]
וַיִּלָּכֵד
-ונלכד
שֵׁבֶט יְהוּדָה:
(יז)
וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת יְהוּדָה וַיִּלְכֹּד אֵת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי, וַיַּקְרֵב אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים וַיִּלָּכֵד זַבְדִּי:
וַיַּקְרֵב
-וקירב
[101]
יהושע לארון
[102]
אֶת
ראשי המשפחות
[103]
של
מִשְׁפַּחַת
-שבט
[104]
יְהוּדָה
, ועברו המשפחות ולא נלכדו
[105]
, ובסוף
[106]
וַיִּלְכֹּד
-לכד הארון
[107]
אֵת
ראש
[108]
מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי,
וַיַּקְרֵב
-וקירב יהושע לארון
אֶת מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לַגְּבָרִים
-לכל ראשי בתי האב של המשפחה,
[109]
וַיִּלָּכֵד
על ידי הארון
[110]
זַבְדִּי
אשר היה ראש בית אב:
[111]
(יח)
וַיַּקְרֵב אֶת בֵּיתוֹ לַגְּבָרִים, וַיִּלָּכֵד עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה:
וַיַּקְרֵב
-וקירב יהושע לארון
אֶת
אנשי
בֵּיתוֹ
של זבדי
לַגְּבָרִים,
וַיִּלָּכֵד
על ידי הארון
[112]
עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶּן זֶרַח לְמַטֵּה
-לשבט
[113]
יְהוּדָה:
(יט)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי:
וכיון שהתחיל עכן להוציא לעז על הגורל,
[114]
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן,
בְּנִי
בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורל שבו עתידה הארץ ליחלק,
[115]
שִׂים נָא כָבוֹד לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
וְתֶן לוֹ תוֹדָה
-וְתוֹדֶה
[116]
שמעלת בחרם
[117]
, וגם תִּתְוַדֶּה על יתר העבירות שעשית
[118]
, וכאשר תודה ולא תכחיש, יראו ישראל שבדין נלכדת, ויהיה כבוד לה',
[119]
וְהַגֶּד נָא לִי
[120]
מֶה עָשִׂיתָ
-מה הם הדברים אשר לקחת מן החרם
[121]
, ואלו עבירות נוספות עשית,
[122]
אַל תְּכַחֵד
-תעלים
[123]
מִמֶּנִּי:
(כ)
וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר, אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי:
וכאשר ראה עכן את בני יהודה ערוכים למלחמה להצילו, אמר מוטב שאמות אני לבדי ואל יהרגו כמה אלפים מישראל,
[124]
וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר,
אָמְנָה
-באמת
[125]
אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
בחרם זה,
[126]
וְכָזֹאת וְכָזֹאת
-וכך וכך
[127]
עָשִׂיתִי:
(כא)
וָאֵרֶא (ואראה) בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ, וָאֶחְמְדֵם וָאֶקָּחֵם וְהִנָּם טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
וכדי להצדיק את עצמו אמר, התבוננתי במה שכתוב בתורה
[128]
וחשבתי שהוא שלל שמותר לקחתו,
[129]
וָאֵרֶא (ואראה
כתיב
) בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת
-טלית (בגד) חשובה
[130]
מִ
שִׁנְעָר
-מבבל
[131]
אַחַת
, ואדרת זו היתה
טוֹבָה
ומהודרת
[132]
בהיותה שייכת למלך בבל
[133]
, וחשבתי שהיות ומדובר ברכוש של מדינה אחרת לא חל עליה חרם יריחו,
[134]
וּ
כמו כן ראיתי
מָאתַיִם שְׁקָלִים
-שקלי
כֶּסֶף וּלְשׁוֹן
-וגוש ארוך ומשוך כלשון העשוי
[135]
מ
זָהָב אֶחָד
, אשר
חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים
היה
מִשְׁקָלוֹ,
וָאֶחְמְדֵם
-וחמדתי אותם
וָאֶקָּחֵם
, כי חשבתי שהמתכות אינן בכלל החרם כיון שאינן עומדות להישרף ויבואו לאוצר ה',
[136]
וְהִנָּם
-והנה הם כעת, האדרת ולשון הזהב
[137]
טְמוּנִים בָּאָרֶץ בְּתוֹךְ הָאָהֳלִי
-אָהֳלִי,
[138]
וְהַכֶּסֶף
נמצא
תַּחְתֶּיהָ
תחת האדרת:
[139]
(כב)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים וַיָּרֻצוּ הָאֹהֱלָה וְהִנֵּה טְמוּנָה בְּאָהֳלוֹ וְהַכֶּסֶף תַּחְתֶּיהָ:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ מַלְאָכִים
-שליחים,
וַיָּרֻצוּ
-רצו
הָאֹהֱלָה
-לאוהל עכן, שלא יקדימו שבט יהודה ויטלום משם כדי להכחיש את הגורל,
[140]
וְהִנֵּה
היתה
טְמוּנָה
האדרת
[141]
בְּאָהֳלוֹ
של עכן,
וְהַכֶּסֶף
היה
תַּחְתֶּיהָ
אולם לא טמון בארץ:
[142]
(כג)
וַיִּקָּחוּם מִתּוֹךְ הָאֹהֶל וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי יְהוָה:
וַיִּקָּחוּם
-ולקחו השליחים את חפצי החרם
מִתּוֹךְ הָאֹהֶל
כשהם טמונים בתוך האדרת,
[143]
וַיְבִאוּם אֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וַיַּצִּקֻם
-והעמידו אותם
[144]
לִפְנֵי
ארון
[145]
יְהוָה
כדי שיראו כל ישראל את כח החרם ויזהרו מן החמדה ומן החרם
[146]
, ויבינו כי עכן חייב מיתה:
[147]
(כד)
וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב, וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת שׁוֹרוֹ וְאֶת חֲמֹרוֹ וְאֶת צֹאנוֹ וְאֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר:
וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת עָכָן בֶּן זֶרַח
[148]
וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הָאַדֶּרֶת וְאֶת לְשׁוֹן הַזָּהָב,
וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו
של עכן גם לקח יהושע שיראו משפט אביהם וְיִוָּסְרוּ מלעשות כמוהו,
[149]
וְ
עמם לקח יהושע גם
אֶת שׁוֹרוֹ
-השוורים של עכן
וְאֶת חֲמֹרוֹ
-ואת החמורים שלו
וְאֶת צֹאנוֹ
לאבדם,
[150]
וְ
גם את
אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת כָּל
הרכוש
אֲשֶׁר
היה
לוֹ,
וְכָל יִשְׂרָאֵל
הלכו
[151]
עִמּוֹ
-עם יהושע,
[152]
וַיַּעֲלוּ אֹתָם
דרך ההר אל
[153]
עֵמֶק עָכוֹר:
[154]
(כה)
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ
לעכן בלשון פיוס,
[155]
מֶה
-כמה מאוד
[156]
עֲכַרְתָּנוּ
-הִשְׁחַתָּ וחיבלת בנו
[157]
, לפיכך
[158]
יַעְכֳּרְךָ
-ישחיתך
[159]
יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה
ותהא מיתתך כפרתך וכפרתינו
[160]
, וכל עֲוֹנֹתֶיךָ מיום שנולדת יתכפרו ויהיה לך חלק לעולם הבא,
[161]
וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן
-באבנים
[162]
, כי בנוסף על המעילה בחרם חילל עכן את השבת וחוייב סקילה,
[163]
וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם
את האהל והמטלטלין
[164]
בָּאֵשׁ,
וַיִּסְקְלוּ אֹתָם
-את השור והבהמה
[165]
בָּאֲבָנִים:
(כו)
וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיָּשָׁב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וַיָּקִימוּ
ישראל
עָלָיו
-על קברו
[166]
גַּל
-תל גבוה של
[167]
אֲבָנִים
[168]
, והתל היה
גָּדוֹל
והינו עומד שם
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[169]
הַזֶּה
[170]
, ולאחר מכן
וַיָּשָׁב
-חזר
יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ
על ישראל,
עַל כֵּן
-ומשום דבריו של יהושע על עכירת ישראל
[171]
קָרָא
יהושע את
שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר
[172]
, ונקרא המקום כך
[173]
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
הַזֶּה:
[174]